הדד האדומי

הֲדַד הָאֲדֹמִי (נקרא גם "אֲדַד"[1]) היה איש ממשפחת המלוכה האדומית בתקופת מלכות דוד ושלמה, שנודע על פי המקרא כאחד המורדים החיצוניים בשלמה.

על פי המתואר במקראספר מלכים א' פרק י"א), ממלכת אדום נכבשה על ידי דוד, שציווה אז להרוג את כל הזכרים אשר באדום. הריגת הזכרים באדום הופקדה בידי יואב בן צרויה שר הצבא של דוד ונמשכה שישה חודשים, שבמהלכם הצליח הדד לברוח עם פמלייתו למצרים לאחר שעברו בארץ מדיין ובמדבר פארן.

פרעה מלך מצרים נתן להדד מקלט לגור בו. הדד שמצא חן בעיני הפרעה חותן על ידו עם גיסתו ("אחות תחפניס הגבירה" (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט-כ') - תחפניס הוא שמה של אשת הפרעה הנ"ל) של פרעה, ממנה נולד לו בן שגדל ביחד עם בני הפרעה כאחד מבני האצולה לבנו קראו גנובת.

כאשר שמע הדד שדוד ויואב מתו, ביקש את רשות הפרעה לחזור לאדום, הפרעה מתרצה ושולח אותו לדרכו. הדד חוזר לארצו כמלך וניסה להתנקם בשלמה ונקרא "שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א' י"א, יד). המקרא לא מספר על תוצאות המרידה שהנהיג הדד בישראל אך מהמשתמע בהמשך הפרק מסתבר שהצליח הדד להדוף את שלטון ישראל מעל ממלכתו ואף להרע לשלמה (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק כ"ה).

קיים דמיון רב בין הדד האדומי למשה: שניהם ניצלו בנערותם[2] מחיסול שיטתי של זכרי עמם בידי שליט זר[3]. שניהם נמלטים ממולדתם, ונקלטים אצל מיטיב - פרעה/יתרו, הדואג למחייתם וגם מחתנם עם בת משפחתו[4]. שניהם גדלים בבית פרעה ונחשבים כמשפחת המלוכה[5], אך לבסוף מבקשים לשוב אל עמם[6]. שניהם שבים למולדתם לאחר ששמעו כי מת השליט שדיכא את עמם - דוד/פרעה[7]. המקרא אף מציין שבדרכו למצרים עבר הדד בארץ מדיין[8], לשם ברח משה.

פרשנים מודרניים ראו בדמיון זה ביקורת מקראית מרומזת על דוד ושלמה המשעבדים באכזריות את העמים סביבם בדומה לפרעה ששעבד את ישראל[9][10][11]. ביקורת כזו עשויה להתחזק לאור קשרים נוספים בין שלמה ופרעה: שלמה משעבד את ישראל בעבודת פרך[12] (הוא מטיל "מס"[13], "רודה" בעם[14], ובונה "ערי מסכנות"[15]), מתחתן עם בת פרעה[16], ומשמש כמתווך בינלאומי בהפצת סוסים מצרים[17], בעוד התורה אסרה זאת מחשש לשיבתו של העם למצרים[18].

הערות שוליים

  1. ^ ספר מלכים א' פרק י"א, פסוק י"ז.
  2. ^ מלכים י"א, יז לעומת שמות ב', ו
  3. ^ מלכים א, י"א, טו-טז, לעומת שמות א', טז-כב
  4. ^ מלכים י"א, יח-יט לעומת שמות ב', כ-כא
  5. ^ מלכים י"א, כ (נאמר על בנו של הדד), לעומת שמות ב', י.
  6. ^ מלכים י"א, כא-כב לעומת שמות ב', יא
  7. ^ "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם:  כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ" (שמות ד יט)
  8. ^ "וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן; וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ". (מלכים א, יא יח)
  9. ^ ד"ר יושי פרג'ון, השטנים שקמו על שלמה, אתר התנ"ך של מכללת הרצוג
  10. ^ אלחנן סמת, חטאי שלמה ונבואת העונש בפי אחיה השילוני, אתר ישיבת הר עציון, * הכותב מתאר באריכות את הדמיון, אך מסקנתו שונה.
  11. ^ פרופ' עמוס פריש, התייחסות ליציאת מצרים בראשיתו של ספר מלכים, מקראנט
  12. ^ במלכים א פרק יב העם, זקני העם ורחבעם בנו מודים כולם בעול הכבד שהטיל שלמה על ישראל.
  13. ^ מלכים א, ט טו
  14. ^ מלכים א, ט כג
  15. ^ מלכים א, פרק ט פסוק יט
  16. ^ מלכים א, ג א
  17. ^ מלכים א, פרק י פסוקים כח-כט
  18. ^ "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד". (דברים יז טז)
אביה בן ירבעם

במקרא, אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם היה בנו של ירבעם בן נבט מלך ישראל.

אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

אשת ירבעם

אֵשֶׁת יָרָבְעָם, דמות מקראית, על דמותה מסופר בספר מלכים א', פרק י"ד. אשת המלך ירבעם בן נבט היא אחות אשתו של שישק מלך מצרים,[דרושה הבהרה] אשר ניתנה לירבעם לאישה. מנישואים אלו נולד בנו, אביה.

ירבעם, מלך ישראל, שולח את אשתו ששמה נפקד מהסיפור המקראי אל הנביא אחיה השילוני, אשר בעבר הכריז על המלכת ירבעם למלך ישראל. ירבעם הנמנע ממפגש עם הנביא שולח את אשתו כדי לדרוש על גורל בנו אשר חלה. אשת ירבעם מתבקשת על ידי בעלה להתחפש למרות עיוורונו של הנביא על מנת למנוע את זיהויה כאשת המלך, כי אולי ירחם הנביא על אישה המתחננת על גורלו של בנה.אשת ירבעם נשלחת אל הנביא כשהיא מצוידת בתשורה לנביא. אשת ירבעם מבצעת את השליחות.

המחבר המקראי מוסר כי ה' מגלה את אזנו של הנביא. מאמצי בני הזוג להסתיר את זהות האישה עולים בתוהו. הנביא מזהה אותה על פי צעדיה ושואל אותה לפשר התנכרותה, התחפשותה. אשת ירבעם לא מספיקה לענות והנביא מיידע אותה בדבר הפורענות אשר תבוא על בית בעלה. הוא מיידע אותה על מותו העתידי של בנה אביה. הוא מנבא כי הילד יהיה היחידי מבין המשפחה אשר יזכה לקבורה. האישה שבה אל ביתה אשר בתרצה, בירת ממלכת ישראל.

בניגוד לנשים אחרות אשר שמן נפקד ומנסות להציל את בניהן כמו האישה השונמית והאישה הצרפית, אשת ירבעם מקבלת את דברי הנביא בשתיקה. בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו כי האישה ממהרת לספר לבעלה אודות נבואת הנביא. כמו כן מתאר בן מתתיהו את האישה כ"נבוכה ודואבת" ובכך מוסיף פרטים על הכתוב במקרא.

בת פרעה (אשת שלמה)

בַּת פַּרְעֹה היא דמות מקראית שהייתה אחת מנשות שלמה המלך. שמה הפרטי של דמות זאת לא נודע במקרא. במדרשי חז"ל ישנה ביקורת רבה על נישואי שלמה לבת פרעה.

הדד

הׇדַד (מוכר גם בשמות הׇדַה, הׇדוּ ורַמׇן) הוא אל הסער ובכיר האלים בתרבויות הארמיות והאמוריות הקדומות שבצפון הלבנט. מקורות ומוקד פולחנו של הדד היה בעיר חַלַבּ (בסוריה של ימינו) לפחות מהאלף השלישי לפנה"ס, ומשם התפשט במהלך האלף השני לפנה"ס לתרבויות המסופוטמיות – הבבלית והאשורית (בשם אדד), לתרבות הכנענית (בשם בעל) ולתרבויות החורית והחִתִית (בשמות אל הסער האנטולי, תֶשוּבּ ותַרְחֻנְת). במישור המקומי התקיים פולחן הדד בשמו עם תוספת שמות אחרים, כגון בעל-הדד והדד-רמן.

רמזים בתעודות מהאלף השני לפנה"ס מצביעים על מקורות הבסיס המיתולוגי של הדד, ונראה שאלה דומים בקו הסיפורי שלהם ובמשמעותם לסיפורי המיתולוגיה של בעל הכנעני, המוכרים מתעודות העיר אוגרית. בחלק מהמקורות נטען, שמיתוסים אלה התפתחו ראשית לגבי הדד ורק בשלב מאוחר יותר עברו והתקבעו במיתולוגיה הכנענית.

ייצוגו האמנותי של הדד הוא על פי רוב דמות אדם מזוקן, לבוש גלימה, בעל כתר קרניים לראשו, אלה או גרזן מונף בידו, חנית דמוית ברק בידו השנייה, רוכב על שור. בפולחן בעל הקשרים מלחמתיים, הוצג הדד רוכב על מרכבת מלחמה.

הדד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

ירבעם בן נבט

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

רחבעם

רְחַבְעָם הוא מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו הנוכריה נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

שטן

שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.

תחפניס

תַּחְפְּנֵיס או תַחְפְּנֵס, היא דמות מקראית. שמה מופיע בספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט-כ'.

שמה של האשה אשר ניתנה להדד האדומי כאשר ברח למצרים העתיקה מפני יואב בן צרויה כאשר "הִכְרִית כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם" לא מופיע במקרא. המחבר המקראי מספר כי היא אחות אשתו של פרעה, כלומר אחותה המלכה תחפנס. יש הסוברים כי תחפניס זהו תואר מצרי: תא-חמת-פא-נסו שפירושו "אשת המלך", דהיינו המלכה. לשיטתם באמצעות התואר "גבירה" מסביר המחבר המקראי את שם התואר המצרי. במקרא בא התואר "גבירה" כשם תואר לאם המלך, ולא לרעיית המלך. התבנית "גבירה" מופיעה כ"גדולה" בתרגום השבעים.רש"י ואחרים מפרשים: 'המלכה'.

מסופר כי אחות המלכה ילדה להדד את גְּנֻבַת והיא זו שגומלת אותו והוא גדל עם בני פרעה. ממקורות נוספים ידוע כי אשת המלך במצרים גמלה תינוק אשר לא היה שייך לה. הילד גדל בארמונו של פרעה עם שאר בני המלך, מיטב בני האצולה המצרית וייתכן גם כי גדלו עמם בני שליטים מהאזור. תחותמס השלישי כתב כי אחרי מסע לארץ רת'נו הוא הביא את ילדי המושלים עמם קשר ברית ואסלית למצרים. הילדים, שיועדו למלכות ולשלטון בארצות מוצאם, קיבלו במצרים חינוך מצרי, ובעיקר לימדום לירוא ולעבוד את פרעה. בשיטה זו נהגו שליטי בבל ואשור.בתרגום השבעים לפרק יב ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם בן נבט במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי, על פיה נשא ירבעם אשה מבית פרעה: "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה", שילדה לו את אביה בנו, בזמן ששהה במצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.