הדגל האדום

הדגל האדום הוא דגל מהפכני, בעיקר כאשר מדובר במהפכות על רקע סוציאליסטי. דגל זה הוא אדום בלא צבעים נוספים עליו - והוא מזוהה בתודעה הציבורית בעיקר עם הקומוניזם.

National Museum of China
דגלים אדומים מונפים מול המוזיאון הלאומי של סין

היסטוריה

החל מהמאה ה-14 נהגו ספינות נורמניות להניף דגלים אדומים כדי לסמל שהם לא ייקחו שבויים. במאה ה-17 החלו ספינות שודדי ים להניף דגלים אלה (הנוהג היה להניף את דגל הגולגולות כדי להפחיד את הספינות הנשדדות על מנת שייכנעו, ורק אם לא נכנעו הניפו "דגל אדום" כדי להראות שלאחר תפיסתה של הספינה השודדים לא ישאירו בחיים את השבויים).

בהמשך הפך הדגל לסמל של מוכנות לקרב - ולסמל של התנגדות. נהגו להניף אותו בטירות ובערים שבמצור על מנת לסמל שהעיר או הטירה לא תיכנע לצרים.

משמעות מהפכנית ניתנה לדגל רק במאה ה-18. בשנת 1797 בעת מרד של מלחי הצי המלכותי הבריטי על האוניה נור שאירע בפתח נהר התמזה, הניפו המורדים את הדגל האדום על מנת לסמל שלא ייכנעו. לאחר אירוע זה הפך הדגל לסמל של מרידה. במהפכה של 1848 בצרפת הניפו המורדים את הדגל האדום, שהפך מאוחר יותר (1871) לסמל הקומונה הפריזאית ובהמשך לסמל הסוציאליסטי.

בעקבות הפגנות האחד במאי ב-1886 בארצות הברית, שהסתיימו במותם של כ-60 מפגינים ו-7 שוטרים, הפכה התנועה הסוציאליסטית את הדגל האדום לסמלה הרשמי, לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך". ובעקבות זאת, הוזכר הדגל האדום בשירי מחאה ומהפכה רבים, כגון דגל אדום, קדימה ועל בריקדות.

לאחר מהפכת אוקטובר אומץ הדגל האדום, יחד עם סמל הפטיש והמגל, כסמל ברית המועצות והתנועה הקומוניסטית.

ראו גם

אוניברסיטת מוסקבה

אוניברסיטת מוסקבה, או בשמה הרשמי "אוניברסיטת מוסקבה הממלכתית על שם מיכאיל לומונוסוב" (ברוסית: Московский государственный университет имени М. В. Ломоносова) היא האוניברסיטה הגדולה, המתקדמת והעתיקה ביותר ברוסיה. נקראת גם МГУ או MGU באנגלית. האוניברסיטה חברה באיחוד האוניברסיטאות הקלאסיות ברוסיה, והיא אחד ממרכזי המדע והתרבות הלאומיים. האוניברסיטה החלה להיקרא על שם מיכאיל לומונוסוב בשנת 1940.

אוניברסיטת מוסקבה נוסדה ב-1755 וכוללת 15 מכוני מחקר, 39 פקולטות, יותר מ-300 מחלקות אקדמאיות (קפדרות ברוסית), 7 שלוחות (כולל חמש שלוחות זרות, כולן בחבר המדינות). באוניברסיטה כ-35,000 הלומדים לתואר ראשון, 5,000 סטודנטים לתואר שני, דוקטורנטים ו-10,000 תלמידי מחלקת המכינה האוניברסיטאית, סך הכל: כ-50,000 סטודנטים. בפקולטות ומרכזי המחקר יש 4,000 חברי סגל, מעל 5,000 חוקרים וצוות עזר בן כ-15,000 איש. מאז 1992, רקטור אוניברסיטת מוסקבה הוא האקדמאי ויקטור סאדובניצ'יי, דוקטור למדעי המתמטיקה והפיזיקה, המשמש גם כסגן נשיא האקדמיה הרוסית למדעים.

ב-2011 האוניברסיטה דורגה בדירוג QS של אוניברסיטאות בעולם במקום ה-112 ועל אף שירדה מהמקום ה-92 ב-2010 היא עדיין נחשבת לאוניברסיטה הרוסית החשובה ביותר בעולם.

איגור תם

איגור יבגנייביץ' תַם (ברוסית : И́горь Евге́ньевич Та́мм;‏ 8 ביולי 1895 - 12 באפריל 1971) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1958.

אנאטולי פרמינוב

אנאטולי ניקולאייביץ פרמינוב (ברוסית: Перминов Анатолий Николаевич; נולד ב-16 ביוני 1945, במחוז קירוב, ברית המועצות) ראש סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בין השנים 2004–2011.

פרמינוב שירת בחיל הטילים האסטרטגיים של ברית המועצות ורוסיה. שימש כמפקד האקדמיה הצבאית ע"ש פליקס דז'רז'ינסקי במוסקבה. פרמינוב נושא בדרגת גנרל-קולונל בצבא הרוסי. בשנים 1997–2001 היה סגן מפקד כוחות הטילים האסטרטגיים של רוסיה.

פרמינוב שימש כמפקד קוסמודרום פלסצק, השייך כיום לחיל החלל של הצבא הרוסי. תחת פיקודו התקיימו למעלה ממאה שיגורים לחלל ושיגורי ניסוי של טילים בליסטיים מדגמים שונים. במאי 2001 מונה פרמינוב למפקד חיל החלל הרוסי.

בשנת 2004, בצו נשיאותי של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מונה פרמינוב לראש סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה. ב-29 באפריל 2011 פוטר פרמינוב מתפקידו על ידי ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. הרקע לפיטורין היה צבר של כשלונות שיגור, שנבעו מסיבות שונות במהלך ראשית 2011, והעובדה כי לפרמינוב מלאו 65 שנה, גיל הפרישה לפקידים ממשלתיים ברוסיה.

החל מה-4 במאי 2011 פרמינוב הוא סגן מנכ"ל חברת "מערכות החלל הרוסיות" והמהנדס הראשי של החברה.

ארמיית הדגל האדום הראשונה

ארמיית הדגל האדום הראשונה (ברוסית: Краснознамённая армия ‏я‏-1 ) הייתה ארמייה של הצבא האדום שהוצבה במזרח הרחוק הרוסי במלחמת העולם השנייה.

ארמיית הדגל האדום השנייה

ארמיית הדגל השנייה (ברוסית: 2-я Краснознамённая армия) הייתה ארמייה של הצבא האדום אשר לחמה במלחמת העולם השנייה.

ארמיית המשמר המשוריינת הראשונה

ארמיית הטנקים הראשונה (ברוסית:гвардейская танковая армия ‏я‏-1 ) הייתה ארמייה משוריינת של הצבא האדום. לקחה חלק במלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה הייתה מוצבת כחיל מצב בגרמניה המזרחית. הארמייה פורקה בשנת 1998, כמה שנים לאחר פירוק ברית המועצות בגלל קיצוצים בתקציב הביטחון הרוסי וארגון מחדש של הצבא.

במהלך מלחמת העולם השנייה. הארמייה לקחה חלק במבצעים רבים וחשובים של הצבא האדום במהלך המלחמה. בכלל זה נלחמה בקרב סטלינגרד, קרב קורסק ומבצעים רבים אחרים.

על הצטיינותה בקרבות קיבלה את תואר הכבוד "ארמיית משמר" ואף הוענק לה עיטור הדגל האדום.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה חלק מחיל המצב הסובייטי בגרמניה המזרחית. במסגרת תפקיד זה לקחה חלק פעיל בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה לדיכוי האביב של פראג.

ארמיית המשמר המשוריינת השנייה

ארמיית הטנקים השנייה (ברוסית: гвардейская танковая армия ‏я‏-2) הייתה ארמייה משוריינת של הצבא האדום. לקחה חלק במלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה הייתה מוצבת כחיל מצב בגרמניה המזרחית. הארמייה פורקה בשנת 1998, כמה שנים לאחר פירוק ברית המועצות בגלל קיצוצים בתקציב הביטחון הרוסי וארגון מחדש של הצבא.

במהלך מלחמת העולם השנייה הארמייה לקחה חלק במבצעים רבים וחשובים של הצבא האדום במהלך המלחמה. היא לחמה בקרב קורסק ומבצעים רבים אחרים.

על הצטיינותה בקרבות קיבלה את תואר הכבוד "ארמיית משמר" ואף הוענק לה עיטור הדגל האדום בשנת 1968.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה חלק מחיל המצב הסובייטי בגרמניה המזרחית. בשנת 1993 היא הועברה לשטחי הפדרציה הרוסית.

בוריס ילצין

בוריס ניקולאייביץ' ילצין (ברוסית: Борис Николаевич Ельцин, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 1 בפברואר 1931 - 23 באפריל 2007) היה מדינאי רוסי, נבחר למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה זמן קצר לפני התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 והמשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת 1999. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות עד שהגיש את התפטרותו ערב פתיחת המאה ה-21.

הוא נחרט בהיסטוריה כנשיא הנבחר הראשון של רוסיה, אחד ממארגני ההתנגדות לפעולות הפוטש של אוגוסט, היה רפורמיסט רדיקלי שביקש לשנות את המבנה החברתי הפוליטי, והכלכלי של רוסיה. ידוע גם כמי שהביא לקריסת הסוציאליזם בברית המועצות והיה זה שהחליט לאסור את המפלגה הקומוניסטית ומי שפיזר את הסובייט העליון. הוא החליט לפתוח במערכה צבאית כנגד הבדלנים בצ'צ'ניה ב-1994 והשלמתה ב-1996 וחידש את כניסת החיילים הרוסיים לתוך צ'צ'ניה בספטמבר 1999 ופתיחת המערכה הצבאית השנייה בצ'צ'ניה. הוא נפטר במעונו בזווידובו. ב-23 באפריל 2007 האוניברסיטה הטכנית הממלכתית של אוראל נקראה על שמו של בוריס ילצין וב-1 בפברואר 2011 נחנכה אנדרטת בוריס ילצין, בעיר יקטרינבורג במתחם המרכז הנשיאותי על שם ילצין.

גרמן טיטוב

גרמן סטפנוביץ' טיטוב (ברוסית: Герман Степанович Титов;‏ 11 בספטמבר 1935 - 20 בספטמבר 2000) היה טייס החלל השני בתולדות האנושות.

דגל קנדה

דגל קנדה, המוכר בשם "עלה האֶדֶר" ("עלה המייפל", אנגלית: Maple Leaf) שהוא אחד מין הסמלים הקנדים המוכרים ביותר או "בעל העלה האחד" (צרפתית: l'Unifolié), הוא דגל אדום אשר במרכזו ריבוע לבן (פס קנדי), המכיל בתוכו עלה עץ אדר מעוצב בעל 11 קדקודים. הדגל הונף לראשונה ב-15 בפברואר 1965 והחליף את דגל הממלכה המאוחדת כדגלה הלאומי של קנדה. כיום נחוג יום הזה כיום הדגל הלאומי של קנדה. הדגל החדש ייצג את זהותה הלאומית החדשה של קנדה ואת החלשת זיקתה הקודמת לבריטניה. הוא נועד לאפשר הזדהות לאומית של כלל האוכלוסייה, יהיה מוצאה אשר יהיה (אנגלי, צרפתי או אחר), עם המדינה.

הדגל החדש החליף את נס קנדה האדום שהכיל בתוכו את הדגל הבריטי ואשר שימש באופן לא רשמי כדגלה של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19 ואושר בדבר המלך במועצה בשנת 1945 לשימוש "בכל מקום ובכל אירוע אשר בו חפצים להניף דגל קנדי ייחודי". בשנת 1964 הקים לסטר פירסון, ראש ממשלת קנדה, ועדה אשר תפקידה היה למצוא פתרון לסוגיית הדגל ובכך הצית דיון ציבורי נוקב בנוגע להחלפתו של דגל קנדה. מבין שלוש ההצעות אשר הוגשו לוועדה עיצוב דגל עלה האדר של ג'ורג' סטנלי (אשר התבסס על דגל המכללה המלכותית הצבאית של קנדה) נבחר כדגלה הלאומי של קנדה. דגלי כוחות צבא, משרדים וגופים ממשלתיים קנדיים עוצבו מחדש תוך שימוש במוטיב עלה עץ האדר כהטענת דגל קנדה בקנטון הדגל או שימוש בעלה האדר בעיצובם.

דגל הממלכה המאוחדת (אשר נקרא בקנדה "דגל האיחוד המלכותי") הוא דגל קנדי רשמי גם כן ומשמש לשם אזכור חברותה של קנדה בחבר העמים הבריטי ואת נאמנותה לכתר. דגל הממלכה המאוחדת משמש גם כבסיס לעיצובם של כמה דגלים קנדיים ובהם דגלי הפרובינציות (אונטריו, מניטובה וקולומביה הבריטית).

ויטאלי גינזבורג

ויטאלי לזרביץ' גינזבורג (רוסית: Виталий Лазаревич Гинзбург; ‏4 באוקטובר 1916 - 8 בנובמבר 2009) היה פיזיקאי ואסטרופיזיקאי יהודי רוסי, חבר האקדמיה הרוסית למדעים, יורשו של איגור תם בראשות המחלקה לפיזיקה תאורטית במכון לפיזיקה של האקדמיה (FIAN). חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2003.

ולנטין גלושקו

ולנטין פטרוביץ' גלושקו (ברוסית: Валентин Петрович Глушко;‏ 2 בספטמבר 1908 - 10 בינואר 1989), מחשובי ה"מתכננים הראשיים" של ברית המועצות בתחום הנעה רקטית, פיתוח משגרי חלל וחלליות. היה מיריביו הבולטים של סרגיי קורוליוב, ובהיותו במאסר העיד ביחד עם עוד כמה אסירים-מדענים נגדו על פעילות אנטי סובייטית. בעקבות העדות נשלח קורוליוב לגולאג. בעת המירוץ לחלל נאלץ לשתף עמו פעולה בתכנון מנועים למשגר R-7.

יורי אנדרופוב

יורי ולדימירוביץ' אנדרופוב (ברוסית: Ю́рий Влади́мирович Андро́пов; ‏15 ביוני 1914 – 9 בפברואר 1984) היה מדינאי סובייטי שכיהן כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) מ-12 בנובמבר 1982 ועד מותו בתחילת 1984.

יורי קופטב

יורי ניקולאייביץ' קוֹפּטב (ברוסית: Ю́рий Никола́евич Ко́птев; נולד ב-13 במרץ 1940) היה מנכ"ל סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בשנים 1992–2004 והיה מיוזמי תחום תיירות החלל כאשר הפך את הסוכנות שלו לראשונה במומחיותה בתחום.

מיכאיל גורבצ'וב

מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב (ברוסית: Михаил Сергеевич Горбачёв ‏- IPA: להאזנה (מידע • עזרה), נולד ב־2 במרץ 1931) הוא מדינאי סובייטי, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. גורבצ'וב הנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות במטרה להפריח את יחסי החוץ ואת מצב הכלכלה הדועך. גורבצ'וב כיהן בשלטון כאשר התפרקה ברית המועצות, שגרמה לסיום המלחמה הקרה בשנת 1991.

בשנת 1990 זכה גורבצ'וב בפרס נובל לשלום.

סרגיי אפאנסייב

סרגיי אלכסנדרוביץ אפאנסייב (30 באוגוסט 1918 - 13 במאי 2001), מהנדס רוסי, מחשובי המנהלים בתחום החלל והביטחון בברית המועצות. היה השר הראשון לענייני בניין מכונות כלליות (Министерства Общего машиностроения) של ברית המועצות, משרה בה החזיק משנת 1965.

תחת שם קוד זה עסקו בברית המועצות במיזמי בנייה מסווגים שונים, החל מתחום הגרעין, המשך בתחום הטילים הבליסטיים וכלה בתחום החלל.

עיטור הדגל האדום

עיטור הדגל האדום (ברוסית: Орден Красного Знамени) היה עיטור צבאי של ברית המועצות. העיטור נוסד ב-1918 כעיטור של הרפובליקה הסובייטית הרוסית, והיה העיטור הראשון של הצבא האדום. העיטור הוענק לחיילי הצבא האדום על אומץ יוצא מגדר הרגיל בשדה הקרב. גם יחידות שלמות היו זכאיות לעיטור זה. בשנת 1924 הוגדר העיטור כעיטור כללי לכל ברית המועצות (עד אז למעשה לכל רפובליקה סובייטית הייתה גרסה משלה של עיטור זה). עיטור הדגל האדום הוגדר כעיטור הקרבי הגבוה ביותר בברית המועצות עד לשנת 1943, אז נוסד עיטור גבוה יותר - עיטור הניצחון.

העיטור עשוי מכסף עם ציפוי זהב. על הדגל מופיע הכיתוב: "פועלי כל העולם, התאחדו!".

מעמדו של עיטור זה נשחק בשנים 1945–1958, כאשר הוא הוענק לא על הישגים בקרב, אלא גם על 20 ו-30 שנות שירות ללא דופי בצבא, במשטרה ובק.ג.ב. של ברית המועצות. לאחר שנת 1958 העיטור שוב חזר להיות מוענק רק על הישגים בשדה הקרב.

עד לפירוק ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו כ-580,000 עיטורי הדגל האדום.

עיטור הדגל האדום של העמל

עיטור הדגל האדום של העמל (ברוסית: Орден Трудового Красного Знамени) היה עיטור אזרחי של ברית המועצות, הניתן עבור הצטיינות בפעילות הציבורית ופעילות למען הפועלים.

פאבל צ'רנקוב

פאבל צ'רנקוב (ברוסית: Павел Алексеевич Черенков; ‏28 ביולי 1904 - 6 בינואר 1990) היה פיזיקאי סובייטי שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1958 (ביחד עם איליה פרנק ואיגור תם), על גילוי ופירוש קרינת צ'רנקוב.

פאבל צ'רנקוב נולד בכפר במחוז וורונז' למשפחת איכרים. בשנת 1928 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת וורונז' והחל לעבוד כמורה בבית הספר. בשנת 1930 הוא התחתן ובשנת 1932 נולד לו בן ובשנת 1936 בת. במהלך הטיהורים הגדולים אביו נשפט והוצא להורג, גם אביה של אשתו נשפט.

בין השנים 1930 ל-1935, צ'רנקוב למד לתואר דוקטור, בהנחיית סרגיי ואווילוב. עם השלמת התואר, הוא החל לעבוד במכון לבדב לפיזיקה, במוסקבה. בשנת 1948 הוא התמנה לפרופסור במכון האנרגטי במוסקבה ובשנת 1951 התמנה לפרופסור במכון לחדר פיזיקה גרעינית במוסקבה. במקביל לכך במשך שנים רבות עמד בראש מחלקת פיזיקה של אנרגיות גדולות במכון לפיזיקה במוסקבה.

בשנת 1964 הוא התקבל לאקדמיה הרוסית למדעים כחבר בהתכתבות בשנת 1970 כחבר מן המנין.

צ'רנקוב נפטר מצהבת בשנת 1990 ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.