הגרדיאן

הגרדיאןאנגלית: The Guardian) הוא עיתון יומי בריטי, העיתון הכלל-ארצי היחיד שמופיע בצבע מלא. נכון ליוני 2014, לעיתון מכירות יומיות של כ־185,313 עותקים, מה שהציב אותה במקום השלישי בבריטניה אחרי ה"דיילי טלגרף" ו"הטיימס" הלונדוני. המהדורה הדיגיטלית של העיתון זוכה לפופולריות עצומה עם כ-9 מיליון קוראים מדי חודש[1], והאתר מדורג כאתר החדשות ה-6 בגודלו ברשת, לפי מספר הצופים[2].

מאמרי המערכת בגרדיאן נוטים לכיוון השמאל הליברלי בבריטניה. לפי סקר משנת 2000, 80% מקוראיו הם מצביעי מפלגת הלייבור הבריטית. סקר דומה משנת 2004 מצא ש־44% מקוראיו הם מצביעי לייבור ו־37% הצביעו למפלגת הליברל דמוקרטים.

Internet-news-reader.svg גרדיאן
The Guardian
סמליל העיתון
לוגו הגרדיאן
תדירות עיתון יומי
שם במקור The Guardian
פורמט ברלינר
מו"ל Guardian News and Media
בעלים Guardian Media Group
עורך קתרין וינר
תאריך ייסוד 1821
שפה אנגלית
מערכת קינג קרוס, לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
תפוצה 185,313
מדינה הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
ISSN 0261-3077
www.theguardian.com

היסטוריה

הגרדיאן נוסד בשנת 1821 במנצ'סטר על ידי איש העסקים ג'ון אדוארד טיילור תחת השם Manchester Guardian "הגרדיאן של מנצ'סטר". הוא הפך לעיתון יומי בשנת 1855. משנת 1872, במשך 57 שנים, ערך את העיתון צ'ארלס סקוט, אחיין של המייסד ג'ון טיילור וחבר במפלגה הליברלית. סקוט העניק לעיתון מגמה יותר רדיקלית, למשל כשהצטרף למחנה של גלאדסטון, הביע התנגדות למלחמה השנייה עם הבורים בדרום אפריקה וכשתמך ב-1895 במאבק לזכויות הנשים להצבעה ולהיבחר לתפקידים ציבוריים. סקוט היה גם ידיד של חיים ויצמן. הוא הפך את העיתון מעיתון מקומי לעיתון כלל-ארצי ובשנת 1907 רכש אותו מידי ג'ון אדוארד טיילור הבן.

בנו של סקוט, אדוארד, הפך בשנת 1929 לעורך העיתון במקום אביו. בהמשך העיתון עבר זעזועים כשצ'ארלס סקוט נפטר בשנת 1932 ואדוארד מת כמה חדשים לאחר מכן בתאונת שיט. בשנת 1936 עבר ה"גרדיאן" לבעלות של נאמנות, מתוך רצון לשמור על עצמאותו ועל המשך קיומו. באותן שנים אימץ הגרדיאן קו אוהד לממשלה הרפובליקנית במלחמת האזרחים בספרד. בשנת 1948, נאמן לרעיונותיו של צ'ארלס סקוט, תמך בהקמת מדינת ישראל.

בשנת 1959 שונה שם העיתון לשמו הנוכחי שבא להדגיש את אופיו הכלל-ארצי, וכעבור 5 שנים, ב-1964 לונדון הפכה למרכז המטה שלו.

שנות ה-1970 - 1980 העמידו אתגרים חדשים בפני הנהלת ה"גרדיאן" - בעיות כלכליות, למרות הצלחת המקומון שלו, "מנצ'סטר איוונינג ניוז" והחל משנת 1986 ההתמודדות עם מתחרה חדש - העיתון "אינדפנדנט", בעל השקפות ליברליות-רדיקליות דומות. בשני העשורים האחרונים שני עיתונים אלה בחרו, בין היתר, בקו ביקורתי מאוד כלפי ישראל. ה"גרדיאן" הואשם לא פעם בגישה עוינת כלפי ישראל ובהטיות נגדה בסיקורה ובסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורה לא מאוזנת.[3]

"גרדיאן" עבר מתיחת פנים עם העברתו לפורמט מסוג "ברלינר", קנה בשנת 1993 את השבועון "אובזרבר" המופיע בימי א' ופיתח אתר אינטרנט שהפך לפופולרי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לגרדיאן 9 מיליון קוראים בדפוס ובמהדורה הדיגיטלית, הגרדיאן, 12 בספטמבר 2012
  2. ^ http://www.alexa.com/topsites/category/Top/News
  3. ^ The Guardian’s Rachel Corrie obsession, באתר UK Media Watch,‏ 29 באוגוסט 2012.
The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars

The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars (עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדסט ועכבישי המאדים) הוא אלבום קונספט של דייוויד בואי משנת 1972. האלבום הוכתר כחשוב ביותר בשנות ה-70 על ידי מגזין ה"מלודי מייקר", הגיע למקום ה-5 במצעדים בממלכה המאוחדת וה-75 בארצות הברית במצעדי מגזין ה"בילבורד" והופק בעקבותיו סרט דוקומנטרי בשנת 1973 המתעד את סיום מסע ההופעות של בואי לקידום האלבום.

האלבום נבחר למקום העשרים ברשימת "האלבומים הגדולים של כל הזמנים" במשאל "מוזיקת המילניום" של HMV, ערוץ 4 ועיתון הגרדיאן. קוראי מגזין Q מיקמו אותו בשנת 1998 במקום ה-24 ברשימת הלהיטים הגדולים וצופי ערוץ VH1 במקום ה-48. ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין המוזיקה "רולינג סטון" הוצב האלבום במקום ה-35.

ג'אנלואיג'י בופון

ג'אנלואיג'י "ג'יג'י" בופון (באיטלקית: Gianluigi "Gigi" Buffon נולד ב-28 בינואר 1978) הוא כדורגלן איטלקי, המשחק בעמדת השוער ביובנטוס. בופון הוא שיאן ההופעות בנבחרת איטליה עם 176 הופעות, והוא האירופאי בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת לאומית.

בופון נחשב בעיני רבים לשוער הטוב בהיסטורית המשחק. הוא ידוע ביכולת עצירת הבעיטות היוצאת-מן-הכלל שלו, בהיותו המנצח על קו ההגנה של קבוצתו ושל נבחרתו ובהיותו שחקן מפתח בחדר ההלבשה. בופון היה בעבר השוער היקר בהיסטוריית המשחק, לאחר שעבר מפארמה ליובנטוס בשנת 2001 תמורת סכום של 53 מיליון אירו.

בופון מחזיק במספר שיאים: הוא השוער ששמר על רשת נקייה במספר המשחקים הגבוה ביותר בסרייה א' ובנבחרת איטליה, וכן השוער בעל רצף הדקות הגבוה ביותר ללא ספיגה בסרייה א', שיא של 974 דקות, אותו קבע בעונת 2015/2016.

ג'ונתן סוויפט

ג'ונתן סוויפט (באנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), היה סופר, משורר, סאטיריקן, מסאי ואיש כמורה אנגליקני, ממוצא אירי-אנגלי. חיבורו המפורסם ביותר הוא הספר "מסעות גוליבר", שבמקורו לא נכתב כלל עבור ילדים, אלא כסאטירה על החברה האנגלית, גם אם במהלך השנים עובד הספר פעמים רבות כספר ילדים. למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי. השם הספרותי שהרבה להשתמש בו הוא: Isaac Bickerstaff.

סוויפט נחשב לאחד מהסאטריקנים הגדולים ביותר שקמו לפרוזה האנגלית. "מסעות גוליבר" נמנה במקום השלישי ברשימת 100 הספרים הטובים בעולם של הגרדיאן

גבריאל גארסיה מארקס

גבּריאל חוזה דה לה קונקורדיה גָארסיה מארקֶס (בספרדית: Gabriel José de la Concordia García Márquez (מידע • עזרה); 6 במרץ 1927 – 17 באפריל 2014) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982.

האובזרבר

האובזרבר (באנגלית: The Observer) הוא עיתון בריטי היוצא לאור בכל יום ראשון. גישתו הפוליטית היא סוציאל-דמוקרטית וליברלית חברתית ברוב הנושאים, בדומה לעיתון היומי הגארדיאן, אשר קנה את האובזרבר בשנת 1993. הוא השבועון הוותיק ביותר שיצא לאור בימי ראשון. הגיליון הראשון יצא לאור לראשונה ב-4 בדצמבר 1794 על ידי וו.ס בראון.

ויליאם בלייק

ויליאם בלייק (באנגלית: William Blake;‏

28 בנובמבר 1757 - 12 באוגוסט 1827) היה משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי. כשהוא בלתי מוכר ובלתי מוערך במהלך רוב ימי חייו, בלייק נחשב כיום כדמות מרכזית במסגרת המחקר ההיסטורי של השירה והאמנויות החזותיות בעידן הרומנטי. "ספרי הנבואה" רחבי היריעה שלו הביאו את מבקר הספרות בן המאה העשרים, נורת'רופ פריי, לומר לגביהם "שביחס למעלותיהן הגבוהות, הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית". ביחס לציוריו ותחריטיו, מוערך כיום בלייק כ"אמן הגדול ביותר שבריטניה אי פעם הצמיחה, עד כמה שניתן להרחיק ולומר", זאת לפי טענתו משנת 2005, של מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס, במאמר הגרדיאן "גן העדן של בלייק". בשנת 2002, בסקר שבוצע על ידי ה-BBC, הוצב בלייק במקום ה-38 ברשימת 100 האישים הבריטים החשובים ביותר בהיסטוריה. למרות שבלייק התגורר בלונדון במשך כל ימי חייו (למעט 3 שנים בהן בילה בפלפהאם), הוא הפיק עבודות אמנות מגוונות ביותר מבחינה נושאית ועשירות בסמלים, אשר אימצו אל חיקן את מושג הדמיון היוצר "כלבושו הגשמי של האל" או "כקיום האנושי עצמו".על אף שבלייק נחשב כמטורף בעיני בני זמנו, בשל השקפת עולמו האקסצנטרית, הוא מוערך מאוד על ידי מבקרים מאוחרים בני זמננו, זאת בשל כושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, מצד אחד ומן הצד השני, בשל שילובן המוצלח של אותן המגמות, המיסטיות והפילוסופיות, בהן האמין, במסגרת עבודותיו. ציוריו ושיריו סווגו לא אחת, כשייכים לזרם התנועה הרומנטית. על אף היותו חסיד נלהב של התנ"ך הוא גילה יחס עוין ביותר כלפי הכנסייה האנגלית (למעשה, כלפי הממסד הדתי בכללותו), כאשר הוא העלה על נס ביצירתו, גם אם בצורה חלקית, את רעיונותיהן ומטרותיהן של המהפכות הצרפתית והאמריקאית. למרות שמאוחר יותר, הוא דחה רבים מהרעיונות הללו, בעיקר עקב האכזבה מהכיוון האלים אליו פנתה המהפכה הצרפתית, אשר לה הקדיש יצירה שלמה בשם זה, בעלת תשעה חלקים, הוא שמר על יחסי החברות שלו עם הוגה הדעות תומאס פיין והכיר מקרוב את חיבוריו הרדיקליים של המדען והפילוסוף האנגלי ג'וזף פריסטלי. לצד אנשי מחשבה ליברליים אלו, בלייק הושפע מהוגה הדעות והמדען השוודי עמנואל סוודנבורג, אשר על בסיס כתביו האזוטריים נוסדו מספר זרמים נוצריים, סוודנבורגיאניים , ומהמיסטיקן הגרמני יאקוב במה. על אף השפעות ידועות אלו, הייחוד של יצירתו של בלייק הופך את הניסיון להגדירו מבחינה אמנותית לקשה מאוד. חוקר הספרות והאמנות בן המאה ה-19, ויליאם מייקל רוזטי, אפיין אותו כ"מאור מהולל"; ו"כאדם שלא נחזה על ידי קודמיו, שלא ניתן להשוותו לאמנים בני זמנו ושלא ניתן להחליפו באמנים המוכרים כיום ושיבואו בעתיד".

זכות השיבה

זכות השיבה (בערבית: حق العودة الفلسطيني) היא מונח המשמש לציון תביעת הפלסטינים והעולם הערבי שתינתן לכ-4.4 מיליון (נכון ל-2007) פליטים פלסטינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי ארץ ישראל, אותם עזבו, הם או אבותיהם, לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה ולאחר מלחמת ששת הימים.התביעה לשיבת הפליטים היא מחלוקת מרכזית בסוגיית הפליטים הפלסטינים, סלע מחלוקת מרכזי במכלול נושאי הליבה בסכסוך הישראלי-ערבי.

ממשלות ישראל לדורותיהן הביעו התנגדות מוחלטת לדרישה זו, אם כי במסגרת המשא ומתן לשלום שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993 היה ברור לצדדים הנושאים ונותנים שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחד מנושאי הליבה שיש לדון עליהם לקראת הסדר שלום של קבע. במהלך השנים אף הועלו רעיונות שונים על ידי שני הצדדים שבבסיסם מתן אפשרות לשיבה של כמות מוגבלת של פליטים, ומתן פיצוי כספי לאחרים בתמורה לויתור על הזכות.

ב-14 בדצמבר 2010 פרסם סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, מאמר בעיתון "הגרדיאן" בו כתב כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם - ייכשל. הוא אף נקב במספר שבעה מיליון כמספרם של הפליטים ברחבי בעולם. במאמר תגובה שפורסם באותו גיליון, הזהיר העיתונאי והפרשן עקיבא אלדר כי משמעותה המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה, היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967".

חואן רומן ריקלמה

חואן רומן ריקלמה (ספרדית: Juan Román Riquelme; נולד ב-24 ביוני 1978 בסן פרננדו שבארגנטינה) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי.

יוטיוב

יוּטְיוּבּ בע"מ (באנגלית: YouTube LLC) היא חברה אמריקאית המפעילה אתר אינטרנט לאחסון ושיתוף סרטוני וידאו בשם יוטיוב. החברה נוסדה בפברואר 2005, על ידי שלושה עובדים לשעבר של חברת PayPal: צַ'אד הַארלי , סטיב צֶ'ן וגַ'אווֶד קַארִים. בנובמבר 2006, רכשה גוגל את החברה תמורת 1.65 מיליארד דולרים; מאז, פועלת יוטיוב כאחת מחברות הבת של גוגל.

יחסי ארצות הברית–בוליביה

יחסי ארצות הברית–בוליביה נכונו בשנת 1837 עם ביקורו הראשון של שגריר ארצות הברית בקונפדרציה של פרו ובוליביה . הקונפדרציה התפרקה ב-1839, ויחסים בילטרליים לא התקיימו עד 1848, כאשר ארצות הברית הכירה בבוליביה כמדינה ריבונית, ומינתה את ג'ון אפלטון לממונה על היחסים.

באופן מסורתי נשיא בוליביה אוו מוראלס הוא בעל ברית קרוב ותומך נלהב של ונצואלה ואיראן, ומביע בגלוי עמדות אנטי אמריקניזם.

על פי דוח המנהיגות הגלובלית של ארצות הברית לשנת 2012, 34% מאזרחי בוליביה בוטחים את בהנהגת ארצות הברית, בעוד 26% לא בוטחים ו-40% הביעו את מורת רוחם. בסקר דעת קהל שנערך ב-2013, 55% מאזרחי בוליביה רואים את ארצות הברית בחיוב, בעוד 29% מביעים עליה דעה שלילית.

כדורגל נשים

כדורגל נשים הוא ענף הספורט הקבוצתי הפופולרי והנפוץ ביותר לנשים בארצות רבות בעולם. הוא אחד מענפי הנשים היחידים שמתקיימות בו ליגות מקצועניות, ו-177 מדינות משתתפות במפעלי הענף השונים בזירה הבינלאומית.

נאום המלך

נאום המלך (באנגלית: The King's Speech) הוא סרט דרמה בריטי-אוסטרלי משנת 2010 בבימויו של טום הופר, אודות מלך בריטניה ג'ורג' השישי הסובל מגמגום, ויחסיו עם קלינאי התקשורת ליונל לוג שעזר לו להתגבר על כך. את התסריט לסרט כתב דייוויד סיידלר (שסבל בעצמו מגמגום) בהתבסס על התרחשויות אמיתיות.

בדרמה התקופתית מככבים השחקנים קולין פירת' המגלם את ג'ורג' השישי, וג'פרי ראש המגלם את לוג. צילומי הסרט החלו בחודש נובמבר 2009 בבריטניה. הסרט יצא בארצות הברית בתפוצה מוגבלת ב-26 בנובמבר 2010, ועלה לאקרנים ברחבי בריטניה ב-7 בינואר 2011. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

עלית קרפ

עָלית קרפ (נולדה ב-1962) היא כותבת, עורכת, מתרגמת, בעלת טור דעה בעיתון "הארץ", ומבקרת ספרות במוסף הספרים שלו. הייתה עורכת כתב העת לספרות "מסמרים", יחד עם אמיר רותם.

פדריקו גארסיה לורקה

פדריקו גארסיה לורקה (בספרדית: Federico García Lorca;‏ 5 ביוני 1898 – 19 באוגוסט 1936) היה משורר, מחזאי ובמאי תיאטרון ספרדי. לורקה היה חבר סמלי בדור 1927, שהייתה קבוצת אמנים ספרדים שהטמיעו בספרות הספרדית רעיונות מודרניים כמו סימבוליזם, פוטוריזם וסוריאליזם. לורקה נעצר ב-16 באוגוסט 1936, ונרצח בידי כיתת יורים של אנשי הימין הפשיסטי בתחילת מלחמת האזרחים הספרדית, בשל היותו הומוסקסואל ובעל דעות סוציאליסטיות. לאחר הרצח נאסר להזכיר את שמו או להתייחס ליצירתו במשך כ-40 שנה, עד למותו של הרודן פרנקו. אולם, בימינו לורקה מוכר כאחד האמנים הגדולים של ספרד המודרנית, ודמותו ויצירתו הם בעלי ממדים כמעט מיתיים בעולם בכלל ובייחוד בספרד.

פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי

פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי (מכונה גם: ברקזיט או ברקסיט; מאנגלית: Brexit, הלחם בסיסים של: Britain Exit) החלה ב-29 במרץ 2017 לאחר שבמשאל עם שהתקיים ב-23 ביוני 2016 הצביעו רוב תושבי הממלכה לפרוש מן האיחוד והכרעתם אושרה על ידי הפרלמנט והמלכה. תהליך הפרישה בפועל נפתח בהפעלת סעיף 50 באמנת ליסבון הדרוש כדי להתחיל את תהליך היציאה מהאיחוד, שאמור היה להסתיים ב-29 במרץ 2019 (אך המועצה האירופית אישרה, לבקשת הממלכה המאוחדת, דחייה של המועד עד ל-31 באוקטובר 2019). בכך אמורות להסתיים 46 שנות חברות באיחוד, החל מ-1973 אז הצטרפה בריטניה לשוק האירופי המשותף, הארגון שהפך מאוחר יותר לאיחוד האירופי.

רובי ויליאמס

רוברט פיטר "רובי" ויליאמס (באנגלית: Robert Peter "Robbie" Williams‏; נולד ב-13 בפברואר 1974) הוא זמר, פזמונאי, יועץ קולי ושחקן אנגלי.

היה חבר בלהקת הבנים הבריטית טייק דאת, והתפרסם בתחילת פעילותה של הלהקה, מתחילת שנות ה-90. ב-1995 עזב את הלהקה, והתחיל את קריירת הסולו שלו.

ב-15 ביולי 2010, נכתב באתר הגרדיאן שהוא חוזר אל הלהקה, ושהם מתכוונים להוציא אלבום חדש. מאז, עזב את הלהקה פעם נוספת.

במהלך הקריירה שלו, הפך ויליאמס לאחד מאמני הסולו הבריטיים שמכרו הכי הרבה אלבומים, עם כ-57 מיליון עותקים.

בנוסף, זכה ויליאמס ב-17 פרסים בטקס פרסי המוזיקה הבריטית, וב-2004, נכלל ב"היכל התהילה של המוזיקה הבריטית", לאחר שנבחר כ"זמר הטוב ביותר של שנות ה-90".

רויטרס

רויטרס (באנגלית: Reuters) היא סוכנות ידיעות שבסיסה בבריטניה ושלוחותיה פרוסות במקומות שונים ברחבי העולם. זוהי סוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם (אחרי AP) והגדולה ביותר לפי הכנסות, והיא מספקת ידיעות לרוב אמצעי התקשורת הגדולים, מה שמקנה לה השפעה רבה בתקשורת ועל דעת הקהל בעולם. לפי דו"ח של נציבות אונסק"ו לבעיות תקשורת, לרויטרס מנויים מעל 6,500 עיתונים וכ- 400 תחנות רדיו וטלוויזיה ב-153 מדינות.

מייסדה של הסוכנות היה פאול יוליוס רויטר, יהודי ממוצא גרמני שהתנצר והעתיק את מקום מגוריו ללונדון. הסוכנות הוקמה בעקבות התפתחות הטלגרף, אשר פתח אפשרויות חדשות להעברת ידיעות עסקיות, חדשותיות ואחרות.

בשנת 1858 חתמה הסוכנות הסכם עם עיתון ראשון ובו התחייבה לספק לו ידיעות. מאז הלכה וביססה את מעמדה כסוכנות הידיעות השנייה בגודלה בעולם ובעלת ההכנסות הגבוהות ביותר. רויטרס חתמה הסכמים לחלוקת הפעילות עם סוכנויות מתחרות שקמו בגרמניה ובצרפת. בשנת 1925 עברה רויטרס, תחילה באופן חלקי ולאחר מכן בצורה מלאה, לבעלות של התאגדות עיתונים בריטיים. מאז 1947 נמנים עם בעליה גם עיתונים מאוסטרליה ומניו זילנד.

פעמים מספר נטען כי הסוכנות עיוותה תמונות בצורה המציגה את מדינת ישראל באור שלילי. כך אירע, למשל, במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר הסוכנות הפיצה תמונות שעובדו על מנת להציג פגיעה כביכול בבנייני מגורים, ובעקבות המשט לעזה, כאשר הסוכנות הפיצה תמונות מהן נמחקו הסכינים בהם אחזו המשתתפים במשט ופציעתו של חייל ישראלי.לרויטרס משרדים בגן הטכנולוגי מלחה בירושלים והמטה הראשי שלה ממוקם בלונדון.

רמירס

רמירס סנטוס דו נסימנטו (בפורטוגזית: Ramires Santos do Nascimento; נולד ב-24 במרץ 1987 בבארה דו פיריי, ריו דה ז'ניירו) הידוע בשמו הפרטי, הוא כדורגלן ברזילאי המשחק בעמדת הקשר בקבוצת פלמיירס ובנבחרת ברזיל. בשנת 2012 נתן לו מדור הספורט של הגרדיאן את המקום ה-61 בין 100 שחקני הכדורגל הטובים העולם.

תרזה מיי

תרזה מרי מיי (באנגלית: Theresa Mary May; נולדה ב-1 באוקטובר 1956) היא פוליטיקאית בריטית שכיהנה כראש ממשלת בריטניה ה-54, וכמנהיגת המפלגה השמרנית. מיי משמשת כנציגת מחוז מיידנהד בבית הנבחרים הבריטי. לפני כן כיהנה כשרת הפנים בממשלת בריטניה בראשות דייוויד קמרון בשנים 2010–2016, והחליפה אותו בתפקיד לאחר שפרש מהפוליטיקה לנוכח תוצאות משאל העם על עזיבת האיחוד האירופי. היא האישה השנייה שכיהנה כראש ממשלת בריטניה, אחרי מרגרט תאצ'ר. בשלוש שנות שלטונה היא ניסתה לאשרר את הסכם הברקזיט בין האיחוד האירופי והפרלמנט הבריטי, ללא הצלחה. לאור הכישלון השלישי באישרור הסכם זה, ב-24 במאי 2019 הודיעה מיי על התפטרותה מראשות ממשלת בריטניה על רקע משבר הברקזיט. ההתפטרות מראשות מפלגתה הוגשה ב־7 ביוני ולאחר בחירת יורשה יצאה מן תפקידה באופן רשמי ב־24 ביולי 2019.בשנת 2017 נבחרה על ידי המגזין "טיים" לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.