הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

Galilee he
מפה סכמטית של הגליל
Galilee2
מפה סכמטית של רכסי הגליל העליון

גאוגרפיה

הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר, והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון, המתנשא לגובה של 1204 מ' מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ- 800 קמ"ר.

את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות - הגליל העליון המערבי - המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו - מרום הגליל - החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי - גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1204 מ'), הר אדיר (1008 מ'), הר חירם (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו המתנשאות עד לגובה של כ-1000 מ' מעל פני הים.

יש הרואים את האזור שבין גבול ישראל-לבנון לבין נהר הליטני כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו "הגליל הלבנוני"[1], אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו העתק, המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור מטולה ועד בירות, דרך העיירה רום בלבנון. ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מתקופת היורה והקרטיקון התחתון (בעיקר סלעי גיר, דולומיט ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ-900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום-מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי נהר הליטני החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון-מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.

במקורות היהודיים נזכרים מספר תיאורים לגבולות הגליל העליון בעיניהם של בני התקופה. לדברי יוסף בן מתתיהו: "שם (בבאר שבע הגלילית) מתחיל הגליל העליון, המשתרע לרוחבו מכפר זה עד לכפר בקע, הגובל באדמות צור. לאורכו משתרע הגליל העליון מן הכפר תלה, הקרוב לירדן, ועד מרו (מרות)"[2]. חז"ל הגדירו את הגליל העליון כך: כפר חנניה ולמעלה כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון"[3].

אקלים

האקלים בגליל העליון הוא ים תיכוני לח, הקיץ חם ויבש והחורף קר וגשום יותר מאשר ברוב חלקי הארץ. הטמפרטורה הרב שנתית הממוצעת היא כ-16 מעלות, והלחות היחסית היא כ-60% בממוצע. הגליל העליון הוא חבל הארץ הגשום ביותר בארץ ישראל, ממוצע המשקעים בכל שטחו גבוה מ-600 מ"מ בשנה ובמקומות מסוימים עומד על 950 מ"מ בשנה. מספר ימי הגשם גם הוא מהגבוהים בארץ ומגיע ל-60 עד 70 ימים בשנה. הבצורת נדירה בו.

צומח

ברוב שטחי הגליל העליון, ובמיוחד במרום גליל ובגליל העליון המערבי שטחים רבים מכוסים בחורש ים תיכוני בו נפוצים אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אורן ירושלים, אלון התולע, קידה שעירה, סירה קוצנית וכן מינים הייחודיים לגליל העליון דוגמת אדר סורי, שזיף הדב, פטל לביד, בוצין הגליל, אדמונית החורש, קיסוס החורש ועוד. כמו כן בערוצי הנחלים קיימת צמחיית נחלים עשירה.

ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון רליקטים בוטניים (שרידים לצמחייה צפונית ששלטה בעבר הרחוק באזור ונכחדה עקב התחממות האקלים), כגון אדמונית החורש, בקעצור שלוש האונות וצמחים אחדים מצמחיית הרי הלבנון שאינה מצויה בארץ ישראל ולעיתים מופיעה באקראי בהרי מירון (כמו גרניון הלבנון).

היסטוריה

הגליל העליון הוא אזור הררי, ועל כן התנועה והמחיה בו קשה יותר מבשטחי הארץ האחרים. בהתאם לכך, לאורך רוב ההיסטוריה התקיימו בו שבטים קטנים והאוכלוסייה בו הייתה דלה יחסית. עם זאת, ניתן למצוא באזור שרידים ושלדים מתקופת האדם הקדמון. בתקופת הברזל יושב הגליל העליון בידי שבטים כנעניים, ועם כיבושי יהושע בן נון חולק האזור בין נחלותיהם של שבט אשר (במערב), שבט נפתלי (במזרח) ושבט דן (באזור העיר דן).

בתקופת החשמונאים יושב הגליל מחדש ביהודים, ורבים מהנכרים בו התגיירו. בימי המרד הגדול השתתפו תושבי הגליל העליון במרד, וביצרו את עריהם, ובהן עכברה, צפת, גוש חלב ומרות.

במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיים באזור הגליל העליון, כמו בגליל התחתון, יישוב יהודי מפותח, אשר התדלדל בהדרגה עד ראשית האלף השני לספירה.

הגליל העליון נחשב כאתר מרכזי בתהליך הגאולה במספר 'מדרשי גאולה' (סדרת מדרשים שחוברו לאחר חתימת התלמוד ועד ראשית האלף השישי)[4].

במהלך מסעות הצלב הקימו הצלבנים בגליל העליון, כמו גם בדרום לבנון, מספר מבצרים מרשימים, ובהם המונפורט.

משנת 1777 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התקיימה עלייה חסידית לערי הגליל העליון - טבריה וצפת, שהפכו עם הזמן לערים יהודיות ברובן. ב-1882 הוקמה ראש פינה, המושבה היהודית הראשונה בגליל, וב-1883 הוקמה יסוד המעלה. בהמשך הוקמו תל חי וכפר גלעדי, שננטשו ב-1920 לאחר מאורעות תל חי.

אוכלוסייה

הערים קריית שמונה וצפת מכונות כל אחת "בירת הגליל העליון". מוקדי אוכלוסייה בולטים נוספים בגליל העליון הם חצור הגלילית, כפר ורדים ומעלות תרשיחא. בגלל אופי השטח, רוב ההתיישבות בגליל העליון היא ביישובים של ההתיישבות העובדת (קיבוצים, מושבים ומושבות). כמו כן, קיימים כפרים רבים של בני מיעוטים, בדואים, דרוזים צ'רקסים ועוד. מרבית השטח בגליל העליון המזרחי מצוי בתחום המועצה האזורית הגליל העליון והמועצה האזורית מבואות החרמון. למרום הגליל מקבילה פחות או יותר המועצה האזורית מרום הגליל. מרבית החלק הצפוני של הגליל העליון המערבי מצוי בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, והחלק המערבי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. ב-2007 נבנות שכונות חדשות בצפת ובמעלות, ובמרבית קיבוצי הגליל העליון החלו לאכלס את ההרחבות הקהילתיות.

תיירות

CableRailwayManara
רכבל צוק מנרה

בזכות נופו ואקלימו הגליל העליון הוא אזור תיירותי המושך מטיילים רבים. ניתן לבצע בו טיולים רגליים, רכובים, ואחרים. כמו כן, יש בו אטרקציות תיירותיות רבות כמו חוות סוסים, אתרים ארכאולוגיים, וערים עתיקות.

מדי שנה מטיילים בגליל העליון כמיליון וחצי מבקרים בנחלי מקורות הירדן, בנהר הירדן, בוואדיות ובאטרקציות תיירותיות רבות שיש באזור. הגליל העליון הוא האזור היחיד במדינת ישראל שבו מותר שיט בנחלים ופועלים בו כחמישה אתרים שונים. בגליל העליון קיימים חניוני לינה מוסדרים אשר מיועדים לציבור המטיילים כחלק מניסיון שנעשה בשנים האחרונות לשמור על סביבת הנחלים מפגיעה ומנזקים שנגרמו בעקבות ריבוי המטיילים באזור.

גלריה

Upper Galilee 123

אזור הררי בגליל העליון

IMG 0819

עמק החולה ורכס הרי נפתלי במבט מרמת הגולן

Mediterranean forests 1

חורש ים תיכוני בגליל העליון, אזור נחל כזיב

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מעניין לראות, בהקשר זה, את דבריו של יוסף ברסלבסקי (בספרו "זאת הארץ - הגליל", תשי"ב, עמ' 326): "עם "קריעת רובו של הגליל העליון מתחומי הארץ, לאחר הכיבוש הבריטי", נכרת העורף שזן ופרנס את העיר [צפת]..." הוא עומד על דעתו זו בצורה מפורשת (שם, עמ' 273)- "בעצם, מהווה הליטניס ...גבול טבעי בין הגליל העליון, לאמר בין ארצינו, והלבנון. לא לחינם ייקרא בערבית "קסמיֶה", לאמר- המפריד.
    אך, עם קביעת הגבולות בסוף מלחמת העולם הראשונה, נקרע חבל-הרים גדול מעל הארץ, וקו הגבול קורע את הרי הגליל העליון לשניים וחלקם הגדול סופח ללבנון....."
  2. ^ מלחמות היהודים, ספר ג', 40-39, בתרגום ליזה אולמן, הוצאת כרמל, ירושלים, תש"ע.
  3. ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ט', משנה ב'.
  4. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 50-54
איילת השחר (קיבוץ)

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא קיבוץ בעמק החולה ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון.

לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה.

אצבע הגליל

אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.

אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.

אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע הבולטת צפונה לתוך תחום השטח הצרפתי.

בית ג'ן

בֵּית גַ'ן (בערבית: بيت جن) היא מועצה מקומית בהרי הגליל העליון, בלב שמורת הרי מירון. ממוקם כ-5 קילומטרים דרומית מערבית להר מירון. הכפר הוא הגבוה ביותר במדינת ישראל בתוך גבולות 67. גבהו הממוצע 898 מטר ובשכונות הגבוהות והמיושבות הגובה מגיע עד 1,040 מטר מעל פני הים. בשנת 1964 הוכרז היישוב כמועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 5,079 דונם.

דן (קיבוץ)

דָּן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, השייך למועצה אזורית הגליל העליון וממוקם באזור אצבע הגליל.

שמו של הקיבוץ הוא כשם העיר הקדומה דן, הנזכרת בספר בראשית ובספר שופטים ומזוהה בתל דן הנמצא סמוך לקיבוץ.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

חורפיש

חורפיש (בערבית: حرفيش) היא מועצה מקומית דרוזית במחוז הצפון בישראל, השוכנת בהרי הגליל העליון באזור הררי באזור שמורת הטבע הר מירון. זהו הכפר הדרוזי הצפוני ביותר מכפרי הדרוזים בגליל. הכפר נמצא מזרחית למעלות-תרשיחא, צפונית לבית ג'אן בצפון מערב שמורת הר מירון למרגלות הר אדיר שגובהו 1008 מטרים מעל פני הים בקרבת הר זבול.

מקור השם "חורפיש" הוא בשבט אל-חרפוש שהיו מתגוררים באזור במאה ה-5 לספירה. השם גם מקושר לצמח גדילין מצוי או ברקן סורי ששמו בערבית ח'ורפיש. היישוב הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1967. היישוב שוכן בגובה שבין 660–850 מטר מעל פני הים, נהנה מאוויר הרים קריר ונקי האופייני לאקלים הררי גבוה, ונחשב לאחד היישובים הגבוהים מבין יישובי הדרוזים יחד עם בית ג'אן. מהיישוב ניתן לצפות אל הכרמל, החרמון, לבנון והים התיכון.

חצור הגלילית

חָצוֹר הַגְּלִילִית היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1956.

המועצה שוכנת במורדות המזרחיים של הגליל העליון צפונית-מזרחית לצפת וצפונית לראש פינה. כביש 90 עובר מזרחית ליישוב.

מערבית ליישוב שוכן יער חצור בו נמצא, על פי המסורת, קברו של חוני המעגל.

כביש הצפון

כביש 899, הידוע ככביש הצפון, הוא כביש רוחב בצפון מדינת ישראל, העובר ברובו לאורך גבול הצפון, קו הגבול הבינלאומי בין ישראל ולבנון. אורכו 63 ק"מ.

כפר בלום

כְּפַר בְּלוּם הוא קיבוץ באצבע הגליל, מדרום מזרח לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.

מייסדי הקיבוץ הם עולים בוגרי תנועת הבונים מאנגליה ותנועת נצ"ח מאסטוניה, ליטא ולטביה, ששהו בהכשרה באפיקים ובבנימינה, וכונו בשל מוצאם "הקיבוץ האנגלו-בלטי". בשנת 1941 התיישב גרעין הקיבוץ בתל נעמה ובשנת 1943 עלה הקיבוץ לקרקע בעמק החולה ונקרא על שם לאון בלום, שהיה ראש ממשלת צרפת בשנים 1936-1939.

ברחבת הדשא במרכז הקיבוץ נמצאת אנדרטה לזכרו של לאון בלום ובה פסל של ראשו.

כפר גלעדי

כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ מורכב מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ שוכנת כיום מכללת תל חי.

כפר ורדים

כְּפַר-וְרָדִים היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל המשתייכת לאשכול רשויות גליל מערבי.

המועצה שוכנת במערב הגליל העליון, סמוך לעיר מעלות על כביש 854. שוכנת בחבל תפן בגליל המערבי

מועצה אזורית הגליל העליון

מועצה אזורית הגליל העליון היא מועצה אזורית במחוז הצפון, הממוקמת בגליל העליון ובעמק החולה, בקצה הצפון מזרחי של מדינת ישראל. בתחומי המועצה 29 קיבוצים. בשטח השיפוט של המועצה ממוקמים בית ספר שדה חרמון וחוות ורד הגליל. 22 מהקיבוצים הם יישובי קו עימות מתוכם 7 יישובי גדר. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 20 ק"מ. במועצה 30 חברי מליאה ובראשם עומד גיורא זלץ, אשר מכהן בתפקיד זה משנת 2012. מועצה אזורית הגליל העליון משתרעת על שטח של כ־300,000 דונם ובגבול שיפוטה מצויות או גובלות 13 רשויות מקומיות.

מועצה אזורית מבואות החרמון

מבואות החרמון היא מועצה אזורית במחוז הצפון, בגליל העליון ובאצבע הגליל, בין צפון הכנרת לגבול לבנון, המאגדת 13 מושבים ויישובים קהילתיים. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 20.9 ק"מ. למועצה 13 חברי מועצה ובראשם עומד יושב ראש המועצה. תחומי המועצה חופפים בחלקם לאלו שבמועצה האזורית הגליל העליון. אזור המועצה הוא אזור תיירותי ותושביו מתפרנסים בין השאר משירותים לתייר.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית מבואות החרמון 7,200 תושבים (מקום 198 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית מבואות החרמון דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 70.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 9,021 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מועצה אזורית מעלה יוסף

מועצה אזורית מעלה יוסף היא מועצה אזורית בנפת עכו אשר במחוז הצפון השוכנת בגליל העליון, ליד הערים מעלות-תרשיחא ושלומי.

מועצה אזורית מרום הגליל

מרום הגליל היא מועצה אזורית בגליל.

המועצה האזורית מרום הגליל משתרעת על שטח של כ-200,000 דונם. היא גובלת בצפון בגבול ישראל-לבנון, במערב במועצה אזורית מעלה יוסף, בדרום במועצה אזורית הגליל התחתון ומועצה אזורית משגב, במזרח במועצה אזורית עמק הירדן, מועצה אזורית הגליל העליון ובמועצה אזורית מבואות החרמון. שם המועצה קשור לכך שישובי המועצה נמצאים ברובם בגובה רב, על רכס הרי מירון שבגליל.

המועצה כוללת יישובים יהודיים וכן כפר דרוזי וכפר צ'רקסי.

מחניים

מַחֲנַיִם הוא קיבוץ בצפון רמת כורזים, כשלושה ק"מ מצפון-מזרח לראש פינה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.

מנרה

מְנָרָה (Menara) הוא קיבוץ הנמצא באזור אצבע הגליל, מערבית לקריית שמונה. הקיבוץ נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. הקיבוץ שוכן בגובה 888 מטר.

צפת

צְפַת היא עיר במחוז הצפון בישראל, הנחשבת לבירת הגליל העליון. צפת שוכנת באזור הררי בחלקו המזרחי של הגליל, העיר ממוקמת על פסגות ההרים צפת וכנען וצופה אל ימת הכנרת מדרום מזרח ואל רכס הרי מירון במערב. גובה רוב העיר כ-850–900 מטר, אך היא כוללת גם את שכונת נוף כנרת שגובהה כ-500 מטר. צפת נמנית כאחת מ"ארבע ערי הקודש" שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. באפריל 2018 העיר מנתה 35,330 תושבים.

ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג), כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.