הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה העברית "הרצליה" (גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905, וכיום הגימנסיה היא חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ברחוב ז'בוטינסקי אשר בצפון מרכז תל אביב. המקום משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ושל בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע. מנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2018, הוא 1,520.

על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.

ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.

הגימנסיה העברית "הרצליה"
לוגו הגימנסיה העברית הרצליה
סמל הגימנסיה
בית ספר על-יסודי
תאריך ייסוד כ"ה בתשרי ה'תרס"ו 1905
שכבות לימוד ז'-י"ב
חלוקה מבנית בית א': ז'-ח', בית ב: ט'-י', בית ג: י"א-י"ב
מנהל ד"ר זאב דגני
סגל הוראה כ-200 מורים
תלמידים כ־1,700
מיקום צפון מרכז תל אביב
באחריות תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°5′13.04″N 34°47′6.19″E / 32.0869556°N 34.7850528°E
http://www.gymnasia.co.il
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain
 
גימנסיה הרצליה
גימנסיה הרצליה
תל- אביב בראשית בנינה פועלים עברים מכשירים מגרש המיועד לבנין גמנסיה הרצליה -PHG-1017492
פועלים מכשירים את המגרש שעליו יבנה בית הספר, 1914
Herzliya Hebrew Gymnasium, Tel Aviv
מבנה הגימנסיה הישן, 1936 לערך
Gimnasia
כיתה בגימנסיה, 1912
Camel Taxi Station
תחנת "מוניות גמל" בפתח מבנה הגימנסיה, 1914
Memorial plaque to Herzliya high school in Tel Aviv
לוחית זיכרון במקום הקודם של גימנסיה הרצליה
New Gymnasia Herzlia
הבניין החדש בז'בוטינסקי. שער הכניסה מסמל את חזית הבניין ההיסטורי
Gate of Herzliya High School, Tel Aviv, Israel
שער הברזל של גימנסיה הרצליה

היסטוריה

ייסוד בית הספר

אידיאל "גימנסיה עברית" הועלה על ידי מנחם אוסישקין, חיים בוגר (בוגרשוב), מנחם שינקין וד"ר בן ציון מוסינזון. הניסיון המעשי הראשון להקים גימנסיה עברית בארץ ישראל היה של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון-כהן, אשר בשנת 1905 הקימו בית ספר פרטי בשני חדרים בדירתם שביפו ברחוב הנקרא כיום "רחוב הגימנסיה העברית" ליד כיכר השעון, ולאחר מכן ברחוב אילת מספר 21 ביפו. למוסד הלימוד שהקימו קראו הגימנסיה העברית. כך נוסד בית הספר העל יסודי הראשון בעולם שבו שפת הלימוד הייתה עברית. שנת הלימודים השנייה החלה בכ"ג תשרי תרס"ז (אוקטובר 1906) עם כ-40 תלמידים[1][2].

בשנת 1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל בתל אביב הקטנה ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, וכך זכתה לשם בו היא מוכרת כיום הגימנסיה העברית "הרצליה".

למזכיר הראשון של הגימנסיה נתמנה ב-1908 חיים זיידמן, לימים מורשה חתימה ביפו ומנהל בנק אפ"ק בצפת. במחזור הראשון למדו, בין השאר, התלמידים: משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז, רבקה שרתוק (אחותו של משה שרת ולימים אשתו של הוז), דוד בית לחמי, רבקה רזניק, צילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופניה בלקינד, אחותו של אבשלום פיינברג ואמה של תמר אשל) ומשה מנוחין (אביו של הכנר יהודי מנוחין).

בשנת 1915 יוסף חיים ברנר היה המורה לספרות[3][4].

הבניין הישן

הבניין הישן של בית הספר בקצה רחוב הרצל בתל אביב היה בנוי בסגנון הארץ ישראלי, סגנון שניסה ליצור אדריכלות ישראלית חדשה בארץ ישראל, ומשלב אלמנטים שונים מסגנונות בנייה מזרח תיכוניים יחד עם תפישות אירופאיות. הבניין שכן על גבעה קטנה בקצה רחוב הרצל ובלט באופן סימטרי בקצה הרחוב הראשי דאז של תל אביב. צורת מיקומו והשפעתו של המבנה על התפקוד האורבני של האזור הציבו את בית הספר בתודעת תושבי תל אביב כמוסד בעל חשיבות עליונה, ואת החינוך כנדבך החשוב ביותר במרקם העיר. הבניין תוכנן על ידי אדריכל יוסף ברסקי, בשיתוף עם בוריס ש"ץ, איש בצלאל.

בשל ריבוי מספר התלמידים ומצבו הרעוע של הבניין המקורי, הוחלט להעביר את בית הספר למעונו החדש ברחוב ז'בוטינסקי. בית הספר החל לפעול במקומו החדש ב-1958, והריסת המבנה הישן החלה בחודש יולי שנת 1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום, שחלקו הראשון נחנך ב-1962. ההחלטה על הריסת מבנה בית הספר התקבלה לראשונה במרץ 1940[5] בהחלטת עירייה המאשרת תוכנית בניין עיר, שבמסגרתה רחוב הרצל יימשך לכיוון חוף הים. ההחלטה על הריסת המבנה, במקום על שיפוצו ושימורו, הייתה החלטה שנויה במחלוקת וגרמה לכעס רב בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח. הריסת המבנה בעל המורשת ההיסטורית והאדריכלית הרבה גרמה לזעזוע שהביא את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שהוקמה בשנות ה-80, בין היתר ברוח גלי המחאה על הריסת המבנה, אף הציבה את חזית הגימנסיה הישנה כסמלה על מנת לזכור את הטעות המרה שנעשתה בהריסת המבנה. אך סמלי הוא שבקומת המרתף של מגדל שלום מאיר, שהוקם על חורבות הגימנסיה, פועל ארכיון אדריכלות ישראל, יוזמה פרטית שנועדה לתעד את האדריכלות בארץ ולהציל אוספים אדריכליים פרטיים וציבוריים שרבים מהם הושלכו בעשורים האחרונים.

בניין הגימנסיה היווה אחד ממרכזי התרבות והחינוך המרכזיים בתל אביב עד הריסתו.

בהפוגה השנייה במלחמת העצמאות (יוני 1948), פונו ילדי קריית ענבים לתל אביב ומוקמו בגימנסיה הרצליה. בימים הראשונים עדיין נערכו לימודים בגימנסיה ולכן שוכנו הילדים באולם הספורט שהיה בחצר. האולם הענק העגול חולק לגזרות בהתאם לקבוצות-הגיל, שהופרדו באמצעות ארגזי-עץ. עם תום שנת הלימודים של התל אביבים עברו ילדי קריית-ענבים לחדרי הכיתות, והחיים נכנסו לשיגרה בעזרת מספר מורים ומטפלות. בתקופה זו שימש המקום גם כמקום התאוששות לחברי המשק, שאגב ביקור ילדיהם, גם נפשו מעט מתקופה ארוכה של חיים באזור לחימה. עם תחילת שנת הלימודים החדשה ופרוץ ההפוגה השנייה - פונו הילדים.

הפנימייה הצבאית

בין השנים 19651984 למדו בגימנסיה חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד שבתל אביב.

הגימנסיה כיום

כיום הגימנסיה העברית "הרצליה" היא בית ספר על יסודי שש-שנתי מהמובילים בתל אביב. לומדים בה כאלפיים תלמידים ומלמדים בה כמאתיים מורים.

במשך שנים רבות נחשבה הגימנסיה למוסד אליטיסטי שמקבל אליו רק תלמידים מאזור צפון תל אביב. בשנת 1970 החל בגימנסיה תהליך חדש שכלל אינטגרציה ושילוב של תלמידים מדרום העיר[6]. בתחילה מספר התלמידים מהדרום שבחרו ללמוד בבית הספר היה קטן, אך עד מהרה הפכה הגימנסיה לסמל לאינטגרציה ולשילוב בין תלמידים המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי שונה. כיום אחוז תלמידי דרום העיר שלומד בבית הספר מגיע כמעט לחמישים אחוז מכלל תלמידי בית הספר.

מבנה ארגוני

המבנה הארגוני של הגימנסיה עבר שינוי בשנים האחרונות מאז החלה חנה נאמן לנהל את המוסד בשנת 2005. במקום המבנה הארגוני התלת שנתי בו חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, המבנה בגימנסיה העברית "הרצליה" הוא בן שלושה בתים דו שנתיים:

  • בית א' - כיתות ז', ח'
  • בית ב' - כיתות ט', י'
  • בית ג' - כיתות י"א, י"ב

הוראה ופרויקטים חינוכיים

בית הספר חלוץ בתחום ההתנדבות והמחויבות האישית של התלמידים.

בשנת הלימודים תשע״ז, החל פיילוט בקרב תלמידי שכבת ט', אשר במסגרתו, התלמידים לומדים עם מכשירים ניידים כגון סמארטפונים, טאבלטים, ומחשבים ניידים כתחליף לספרי הלימוד המודפסים. פרויקט זה מופעל על ידי חברת classoos.

משלחות נוער ותחרויות

הגימנסיה מנהלת קשרים עם בתי ספר תיכונים בגרמניה, באיטליה ובלוס-אנג'לס (ארצות הברית) ומבצעת חילופי משלחות עם בתי הספר הללו. תלמידי בית הספר שותפים במגוון תחרויות ארציות ובינלאומיות שונות, ביניהן: הכימיאדה (כימיה) ותחרות FIRST (רובוטיקה).

המבנה הנוכחי וסביבתו

בשנת 1950 עברה הגימנסיה למעונה הנוכחי אבל ב-1958 התחילה לפעול.

בשנת 2006 נוסף לחזית בית הספר שער חדש בדמות יציקת ברזל של מרכז מבנה הגימנסיה הישן (מה שכיום סמל הגימנסיה), אשר נבנה במימון תרומות. השער החדש התקבל בתגובות מעורבות על ידי סגל ההוראה, תושבי האזור ותלמידי בית הספר, ואף הוסר כאשר התברר כי לא זכה לאישור מטעם העירייה. כעבור כמה שבועות הוצב השער מחדש, לאחר שהוסדר הנושא.

במשך עשרות שנים הגימנסיה הייתה מוסד החינוך העל-יסודי המוביל בתל אביב. היא הייתה ונותרה גם כיום סמל לבית ספר בקולנוע ובטלוויזיה הישראלים - המבנה שלה שימש לצילום סרטים, סדרות טלוויזיה ופרסומות, כמו: דרמת הטלוויזיה הבורגנים, פרסומת לערוץ ג'טיקס ופרסומת למפלגת שינוי.

בית הספר בנוי פחות או יותר בצורת מרובע בעל ארבע צלעות לא שוות: צלע צפונית - רח' ז'בוטינסקי, צלע מזרחית - רח' רמז, הצלע דרומית - גדר משותפת עם שבט צופי דיזנגוף וצלע מערבית - רח' בן שפרוט. במרכז הריבוע ישנה רחבת בטון גדולה, רחבת דשא גדולה ובימת טקסים ואירועים.

מנהלי הגימנסיה

להלן רשימה חלקית של מנהלי הגימנסיה לאורך השנים:

ראו גם

  • בוגרי גימנסיה הרצליה

לקריאה נוספת

  • ב' בן-יהודה וא' אופק (עורכים), סיפורה של הגימנסיה 'הרצליה', תש"ל.
  • יוסי קליין, "האמריקניזציה של תל אביב: פרשת הריסתה של הגימנסיה העברית "הרצליה" לטובת הקמת גורד-השחקים הישראלי הראשון "מגדל שלום מאיר" (1966-1959)", הוצאת כרמל, 2011.
  • אורית בר-שירה. “גימנסיה 'הרצליה' במלחמת העולם הראשונה.” הלחימה במבואות יפו וצליחת הירקון (קובץ בעריכת עזרא פימנטל)., 2010, p. 54.
  • בן-יהודה, יפה. “הגימנסיה בסמטא מזכרונותיה של תלמידה על ימיה הראשונים של גימנסיה הרצליה.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 5, 1986, pp. 22–23.
  • רן, עמי “לזכר גימנסיה הרצליה, כיכר דיזנגוף ושדרות קק‘ל ולתפארת עיריית תל אביב.” אדריכלות ישראלית, 1998, pp. 46, 1998.
  • שטינהרדט, מירי “אברהם אלדמע - המורה הראשון לציור בארץ ישראל בגימנסיה ‘הרצליה’ ובסמינר לוינסקי.” דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2013, pp. 125–158.
  • דיין, דודו. “יש משוגעים מצליחים: מאה שנה להקמת הגימנסיה העברית הראשונה בעולם.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 183, 2005, pp. 33, 2005.
  • רייכל, נירית. “החינוך החברתי כגורם מגשר בין פערים אידאולוגיים בעיצוב דיוקן הבוגר הרצוי: סיפורן של הגימנסיות העבריות הראשונות (1906-1948).” דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2004, pp. 91–124.
  • 70 שנה לגימנסיה הרצליה: 70 גע"ה, תרס"ו-תשל"ו. תל אביב: תשל"ו.
  • גיא רז, ימי הגימנסיה : הגימנסיה העברית "הרצליה", 1905-1959 . תל אביב: מוזיאון תל אביב. תש"עג 2013.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גמנסיה עברית יפו, השקפה, 24 באוקטובר 1906
  2. ^ הגימנסיה היפואית, הצבי, 26 בינואר 1910
  3. ^ אניטה שפירא, "ברנר סיפור חיים" - עם עובד, 2008
  4. ^ "טוב. מלבד השגיאות באורתוגרפיה והברבריזמים האחדים בלשון" - יצחק בר יוסף, הארץ, "תרבות וספרות",עמוד 1, יום ששי, כ' באלול תשע"ח, 31 באוגוסט,2018
  5. ^ מקומות שהיו ואינם, גימנסיה הרצליה, אתר עיריית תל אביב-יפו
  6. ^ אתר הסתדרות המורים בישראל
  7. ^ הנהלת המדרשה, דואר היום, 31 באוגוסט 1919
  8. ^ קרין ספינגולד, זמן תל אביב, זאב דגני ינהל את גימנסיה הרצליה, באתר nrg‏, 28 ביולי 2008
שלט בשער גימנסיה הרצליה (1)

שלט בשער גימנסיה הרצליה

שלט בשער הכניסה לגימנסיה הרצליה (2)

שלט בשער גימנסיה הרצליה

בניין הגימנסיה העברית הרצליה - יפו - 1

הבניין הראשון של הגימנסיה העברית הרצליה ברחוב הגימנסיה העברית על יד יפו העתיקה

בן ציון שהם

בן ציון שהם (11 באוגוסט 1930 – 28 בדצמבר 2005) היה מורה ומחנך, כיהן כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה".

גימנסיה

גימנסיה (בלטינית: Gymnasium) הוא שמו של מוסד חינוכי במדינות רבות באירופה, המעניק לחניכיו השכלה על-יסודית. במדינת ישראל המושג מקביל לבית ספר תיכון, אם כי לא במלואו.

דרור אלוני

דרור אלוני (נולד ב-20 באפריל 1953) לשעבר איש חיל הים, מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" וראש המועצה המקומית כפר שמריהו.

הגימנסיה העברית רחביה

הגימנסיה העברית בירושלים ע"ש יצחק בן צבי, היא בית ספר תיכון, הראשון שהוקם בירושלים, ושוכן בשכונת רחביה.

הפנימייה הצבאית לפיקוד

הפנימייה הצבאית לפיקוד היא מוסד חינוכי-צבאי להכשרת נערים בשנות התיכון, בתנאי פנימייה, לפיקוד על יחידות-שדה לוחמות בצבא ההגנה לישראל. בוגרי הפנימיות מיועדים לתפקידי מפקדי פלוגות ביחידות השדה של צה"ל.

שתי הפנימיות הצבאיות לפיקוד הפועלות בעשור השני של המאה ה-21 הן הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה והפנימייה הצבאית-תורנית לפיקוד "אור עציון" במרכז שפירא. בעבר פעלה פנימייה צבאית נוספת בתל אביב בסמוך לבית הספר הגימנסיה העברית הרצליה.

הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה

הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה הוא קיר-פסיפס מעשה ידי האמן נחום גוטמן משנת 1966, המוצג בכניסה למגדל שלום בתל אביב המקום בו עמד המבנה המקורי של הגימנסיה העברית "הרצליה". אל משכנה החדש ברחוב ז'בוטינסקי עברה הגימנסיה בשנת 1958.

חיים בוגר (בוגרשוב)

ד"ר חיים בּוֹגֵר (בּוֹגְרָשוֹב, בּוֹגְרָצ'וֹב, 25 בספטמבר 1876 – 8 ביוני 1963) היה מחנך עברי, ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה, פעיל ציוני וחבר הכנסת השנייה מטעם סיעת הציונים הכלליים.

חיים קוגל

חיים קוּגֶל (כ"ג בניסן תרנ"ז, 25 באפריל 1897 – 4 בפברואר 1953) היה חבר הפרלמנט הצ'כוסלובקי, מפעילי תחיית הלשון העברית, נשיאהּ הראשון של המועצה המקומית של חולון ועם הכרזתה כעיר – ראש העירייה הראשון שלה.

יוסף ברסקי

יוסף בַּרסקי (Барски;‏ 1876 - 5 ביוני 1943) היה מראשוני האדריכלים הציונים בארץ ישראל וממניחי היסודות של הסגנון הארץ ישראלי. ברסקי תיכנן, בין היתר, את בניין הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב ואת בית חולים ביקור חולים ברחוב הנביאים שנחנך ב-1925.

כ"ה בתשרי

כ"ה בתשרי הוא היום העשרים וחמישה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וחמישה בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ה בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

פרשת הבר מצווה של ילד שנולד בכ"ה תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה אחרת.

מגדל שלום מאיר

מגדל שלום מאיר (בקיצור מגדל שלום, היה ידוע בעבר גם בשם העממי "כלבו שלום"), הוא בניין גדול בעל עירוב שימושים, המפורסם בישראל בשל היותו גורד השחקים הראשון בתל אביב ובישראל. נחנך בשנת 1965 בקצה רחוב הרצל, במקומו של המבנה הישן של הגימנסיה העברית "הרצליה" שנהרס. בעת חנוכתו היה המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון ובאסיה, אפריקה ואוקיאניה, ואחד המגדלים הגבוהים בעולם מחוץ ליבשת צפון אמריקה[דרוש מקור]. גובהו היה כ-123 מטרים.

לאחר שיפוץ ובניית תוספת לחלקו העליון בין השנים 2003 –2004, גובהו מגיע לכ-129 מטרים ב-34 קומות. תוספת בנייה זו הסבה את קומותיו העליונות למגורים והוסיפה בריכת שחיה פרטית על גג המגדל בפינתו הדרום מערבית. בסיס המגדל מכיל קומת מסחר.

מרדכי ברנשטיין (מו"ל)

מרדכי ברנשטיין (15 במאי 1893, תרנ"ג – 28 במרץ 1983, תשמ"ג) היה סופר, מחזאי, מו"ל ואיש ציבור ביישוב ובתקופת המדינה.

משה לנדא (איש חינוך)

ד"ר משה לנדא (לנדאו) (6 בפברואר 1917, י"א בטבת תרע"ז, קרקוב, פולין – 4 בינואר 2009, ח' בטבת תשס"ט, תל אביב) היה מחנך ישראלי, מורה להיסטוריה ומייסד תיכון עירוני ה' בתל אביב.

משה נחשון

משה נחשון (קִיפֶּר) (כ"ו בתשרי תרמ"ט, 1 באוקטובר 1888, אנאנייב, פלך חרסון, רוסיה (אוקראינה) – 14 במאי 1977, תל אביב) היה פדגוג עברי, מייסד הגימנסיה העברית "תרבות" ברובנה ומנהלה הראשון, ומורה למתמטיקה בגימנסיה העברית "הרצליה" במשך 35 שנה.

עוזי דן

עוזי דן (נולד ב-28 באוקטובר 1964) הוא עיתונאי, עורך וראש דסק העולם במדור הספורט של עיתון "הארץ", עבד גם בעיתון "חדשות".

דן נולד וגדל בתל אביב, בוגר הגימנסיה העברית הרצליה. את שירותו הצבאי עשה בתותחנים בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. דן למד מתמטיקה, סטטיסטיקה ולימודים כלליים באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1989 הצטרף למדור הספורט של העיתון "חדשות" כעורך וראש דסק העולם. בעיתון הוא מילא מגוון תפקידי עריכה במדור הספורט ובמחוצה לו, והיה סגן עורך מדור הספורט של העיתון עד סגירתו ב-1993.

אחרי סגירת "חדשות" הצטרף לעיתון "הארץ" ושם הוא שימש כראש דסק בעריכה וראש דסק העולם. לדן טור אישי במוסף של העיתון, ובעל המדור "שווה בדיקה" העונה לשאלות קוראים בענייני ספורט. דן סיקר כמה מתחרויות גביע העולם בכדורגל, אליפויות אירופה בכדורגל, את ליגת האלופות ואליפויות אפריקה וכן את המשחקים האולימפיים.

בדצמבר 2007 זכה עוזי דן יחד עם אברהם טבק מ"מעריב" בפרס משה לרר לעיתונאי הספורט המצטיין, פרס שחולק לראשונה.

רון חולדאי

רון חולדאי (נולד ב-26 באוגוסט 1944) הוא ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מפלגת העבודה מאז שנת 1998. קודם לכן שירת כטייס קרב וכמפקד בחיל האוויר הישראלי. לאחר סיום שירותו בצה"ל בדרגת תת-אלוף פנה לעסקים, ובהמשך שימש כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה".

רחוב אילת

רחוב אילת ביפו הוא המשכה של דרך יפו עד שדרות ירושלים. הרחוב מהווה גבול בין השכונות: נווה צדק, פלורנטין, המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, ושכונת נוגה. בסוף רחוב זה נמצא "מגדל נווה צדק". בקצה רחוב אילת נמצא מבנה טרנספורמציה שהוקם בשנות ה-30 ומיועד לשימור. בתחילה נקרא הרחוב בשם: דרך הגמלים ולאחר מכן נקרא בשם: דרך שכם ואחר כך בשם: "רחוב מוסתקים" על שמו של "עלי אפנדי מוסתקים" שהיה איש עסקים ידוע ביפו.

לאחר קום המדינה נקרא בשם: רחוב 298 עד שהוחלף שמו אל רחוב אילת. ברחוב כמה אתרים חשובים וגם היסטוריים כגון:

תחנת הרכבת יפו.

מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל במספר 50 פינת רחוב אליפלט.

מכון אבני המתפרש על פני 17 בניינים וסביבו חנויות רבות למוצרי אומנות.

בבניין מספר 21 שכנה הגימנסיה העברית "הרצליה" קודם שעברה אל בניינה השלישי ברחוב הרצל.

בבניין מספר 57 פעל בעבר קפה לורנץ - כיום מכון שכטר למדעי היהדות.

בקצה הרחוב ניצב מגדל נווה צדקהרחוב הוא חלק מן הציר היסטורי דרך יפו-שכם המחבר את דרך יפו עם רחוב רזיאל ובו מצויים מבנים ערביים עתיקים.

רחוב בוגרשוב

רחוב בוגרשוב הוא רחוב במרכז תל אביב הקרוי על שמו של חיים בוגר (בוגרשוב), ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה ופעיל ציוני. בוגרשוב, שהתנגד לקריאת הרחוב על שמו עוד בחייו, עיברת את שם משפחתו ל"בוגר" בעקבות ההחלטה, אולם שם הרחוב נשאר.

הרחוב הוא רחוב מסחרי ברובו המקשר בין רחוב הירקון וכיכר לונדון שבחוף הים וכיכר מיכאל'ס שבמפגש הרחובות המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון. הרחוב היה מאז ומתמיד רחוב מסחרי שלאורכו חנויות קטנות רבות, וגם כיום שוכנות בו חנויות רבות בבעלות מקומית, המתמחות באופנת מעצבים ובהלבשה בכלל. יחד עם בתי קפה רבים המצויים ברחוב, מזכיר אופיו של בוגרשוב את רחוב שינקין ותדמיתו.

שביל העצמאות בתל אביב-יפו
הקיוסק הראשון של תל אביבמזרקת הפסיפס של נחום גוטמןבית עקיבא אריה ויס • הגימנסיה העברית הרצליה (כיום - מגדל שלום) • בית הכנסת הגדולמוזיאון ההגנה • מרכז המבקרים של בנק ישראל • האנדרטה למייסדי העיר תל אביב • פסל מאיר דיזנגוף • בית העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.