הבשן

הַבָּשָׁן הוא שמו המקראי של חבל ארץ בעבר הירדן, התחום ממערב ברמת הגולן, ממזרח בחורן ובהר הדרוזים, בצפון ברכס החרמון ובדרום באפיק נהר הירמוך. חלקו הצפוני של הבשן מצוי כיום בתחום סוריה, וחלקו הדרומי בממלכת ירדן.

בתורה מסופר שמלך הבשן עד תקופת ההתנחלות היה עוג, שמוצאו היה מן הרפאים שאותם כבשו באופן חלקי העמונים.

הבשן נודע במקורות בפוריות אדמתו, ביערותיו ובשדות המרעה שבו. הוא מוזכר בתנ"ך 47 פעמים בה"א הידיעה ו-12 פעמים בלעדיה, והוא שימש כמקור לדברי נבואה פיוטיים, כסמל של פוריות ושפע, ולעיתים בצמידות למונח ולשם כרמל.

כדי לתאר את נשות שומרון הדשנות ועושקות הדלים, השתמש הנביא עמוס בביטוי "פָּרוֹת הַבָּשָׁן"[1]. גם יערות הבשן הסבוכים ובעלי החיים שמצאו בהם מקום מחיה נוח, הפכו למשל ולסמל בספר זכריה: " הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן"[2], ובספר דברים: "גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן"[3].

בבשן עברה דרך המלך הקדומה ממפרץ אילת לדמשק, ובראשית המאה ה-20 נסללה בתוואי זה מסילת הרכבת החיג'אזית.

Ostjordanische Amoriterreiche
בכתום - אזור הבשן, חלקו הצפוני מצוי כיום בתחום סוריה, וחלקו הדרומי בממלכת ירדן

אטימולוגיה

ייתכן כי יש קשר בין מקור השם "בשן" ובין המילה הארמית והערבית "בת'נה", שמשמעותה "ארץ מישור נוחה"[4]. על שם הבשן ומשום הפעילות הגעשית הרבה שהייתה בתחומו, קרוי הסלע בשנית.

היסטוריה

בין מכתבי אל עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס נמצאו מכתבים ממלך עשתרות, שהייתה הממלכה החשובה ביותר בבשן באותה עת (כיום ח'רבת עשתרה[5]). המכתב נשלח למלך מצרים, ועוסק בסכסוך בין ממלכת עשתרות ובין ממלכת חצור[6].

לפי המסופר במקרא, תושביו הקדומים של הבשן הם הרפאים, אשר בזמן עליית ישראל ממצרים, לא נשארו מהם אלא שרידים מעטים לאחר כיבושם על ידי העמונים. אחד מהנותרים היה עוג מלך הבשן. מלך זה הוכה על ידי משה באדרעי (מזוהה כיום עם העיר הסורית דרעא), ולאחר מכן ניתנה ארצו לבני חצי שבט מנשה. לפי התיאור, יאיר בן מנשה כבש את כל חבל ארגוב, שישים ערים גדולות, וקרא להן "חוות יאיר". כמו כן, נֹבח משבט מנשה כבש את העיר קנת.

בתקופת בית ראשון תקפה ארם דמשק את הבשן ואת הגלעד, ולפרקים השתלטה עליהם. יואש, וירבעם השני בנו, היו מלכי ישראל האחרונים שהחזיקו בבשן. בשנת 732 לפנה"ס השתלט תגלת פלאסר השלישי מלך אשור על עבר הירדן, ובכך הסתיים שלטונה של ממלכת ישראל באזור.

בתקופה ההלניסטית, לאחר שהסלאוקים כבשו את הבשן, התיישבו בו יוונים-סורים רבים. הם והעמונים המקומיים התייחסו באיבה ליהודים הרבים שישבו באזור. בשנות מרד החשמונאים, יהודה המכבי ואחיו יוחנן חשו לעזרת יהודי הבשן, כבשו כמה מערי האזור והחריבו אותן, ואת היהודים העבירו ליהודה.

בשנת 82 לפנה"ס כבש אלכסנדר ינאי את הבשן מידי הנבטים, אך המצביא והשליט הרומאי פומפיוס סיפח את הבשן לסוריה. הקיסר הרומאי אוגוסטוס העניק את הבשן להורדוס, והלה הושיב באזור יהודים מבבל. ערב המרד הגדול נכללו הבשן והחורן בתחום ממלכת אגריפס השני, ויוסף בן מתתיהו מסר כי בתקופה זו ישבו באזור זה יהודים וסורים מעורבים אלו באלו[7].

בתקופת המשנה והתלמוד המשיך להתקיים יישוב יהודי גדול בבשן, אך יהודי האזור קיבלו מעת לעת הקלות בקיום המצוות התלויות בארץ בשל הימצאותם לצד הנכרים המקומיים, כפי שמעידה כתובת רחוב. העיר המרכזית של יהודי הבשן הייתה העיר נווה (כיום העיר הסורית נווא), אשר אוסביוס העיד עליה כי הייתה בתקופתו "עיר גדולה של יהודים". עיירות יהודיות נוספות בבשן הנזכרות בכתובת רחוב הן גשמי (כיום העיירה הסורית ג'אסם) וזיזיון (כיום העיירה הסורית זיזון).

גאוגרפיה

מקובל לגבול את תחומי הבשן ברכס הר החרמון מצפון, וברכס הרי הגלעד בערוץ הירמוך מדרום. ממערב הוא גובל בחלקו הדרומי בהרי הגלעד ובחלקו הצפוני ברמת הגולן. הבשן כולל רמה מישורית שאדמותיה בזלתיות כתוצאה מהתפרצויות של לבה שהחלו בסוף עידן השלישון.

ואת הרי הגולן ואת הרי הבזלת "א-לג'א" (הטראכוניניטיס המוזכרים אצל יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה).

הרמה השטוחה מתאפיינת ביכולת חקלאית גבוהה, הן בשל פוריותה והן בשל כמות מאגרי המים בשטחה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר עמוס, פרק ד', פסוק א'.
  2. ^ ספר זכריה, פרק י"א, פסוק ב'.
  3. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ב.
  4. ^ י' אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ויד יצחק בן צבי, עמ' 228.
  5. ^ י' אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ויד יצחק בן צבי, עמ' 125.
  6. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי, זמנים, 101, 2008, עמ' 10-9.
  7. ^ מלחמות היהודים, ספר ג', 57.
אבי מזרחי

אבי (אברהם) מזרחי (נולד ב-26 בדצמבר 1957) הוא אלוף במילואים בצה"ל, ששימש מאז יוני 2013 כסמנכ"ל באלביט מערכות. באפריל 2019 מונה למנכ״ל חברת יוויז׳ן. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כמפקד פיקוד המרכז. בעבר פיקד, בין היתר, על זרוע היבשה, ושימש ראש אט"ל, מפקד עוצבת געש, מפקד עוצבת נתיב האש ומפקד חטיבה 401.

אביגדור קהלני

אביגדור קהלני (נולד ב-16 ביוני 1944) הוא תת-אלוף (בדימוס) בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי, בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, ועיטור הנשיא על תרומתו למדינת ישראל.

אוגדת הבשן

עוצבת הבשן ("אוגדה 210"; בעבר עוצבת נתיב האש, "אוגדה 366", "אוגדה 49") היא אוגדה מרחבית הכפופה לפיקוד הצפון, בצבא ההגנה לישראל.

האוגדה הוקמה מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים במהלך כוננות כחול לבן.

החל מפברואר 2018 מפקד האוגדה הוא תת-אלוף עמית פישר.

אופק בוכריס

אופק בוכריס (נולד בשנת 1968) הוא קצין צה"ל במילואים. בשירות הקבע הגיע לדרגת תת-אלוף ושירת כמפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, כמפקד אוגדת הבשן בפיקוד הצפון וכמפקד חטיבת גולני. עוטר בצל"ש הרמטכ"ל על לחימתו במבצע חומת מגן ב-2002. ב-2016 הורשע בהסדר טיעון שבמסגרתו הודה בהתנהגות שאינה הולמת ובבעילה אסורה בהסכמה, והורד לדרגת אלוף-משנה.

אורי אור

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939), שירת בצה"ל כמפקד פיקוד המרכז וכמפקד פיקוד הצפון, איש ציבור, חבר הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וסגן שר הביטחון לשעבר.

אלוני הבשן

אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן הוא מושב שיתופי של תנועת הפועל המזרחי במזרח רמת הגולן, והוא היישוב המזרחי ביותר במדינת ישראל.

גדי איזנקוט

גדי אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960, כ"ב באייר ה'תש"ך) הוא איש צבא ישראלי בדימוס שכיהן כרמטכ"ל ה-21 בין השנים 2015–2019. בעבר שימש כמפקד חטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, מפקד עוצבת נתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.

דן לנר

דן לנר (29 במרץ 1922 - 16 במרץ 1988) היה מצנחני היישוב, מפקד בפלמ"ח, אלוף בצה"ל, ומפקד אוגדה 210 במלחמת יום הכיפורים.

הגלעד

הַגִּלְעָד הוא כינויו העברי של חבל ארץ בעבר הירדן, המשתרע מקו הכנרת בצפון ואזור ים המלח בדרום. בתקופת בית ראשון היה הגלעד חלק מממלכת ישראל, וחלק מהממלכות היהודיות של תקופת בית שני. כיום נמצא הגלעד בגבולותיה של ממלכת ירדן.

זיו בטר

זיו בטר (נולד ב-14 במאי 1965) הוא שחיין פאראלימפי.

חטיבת יפתח

חֲטִיבַת יִפְתָּח (חטיבה 11, בעבר נקראה גם חטיבה 576), היא חטיבת פלמ"ח שהוקמה בגליל בעצומה של מלחמת העצמאות, בסוף מאי 1948. החטיבה, שהייתה תחת פיקוד עוצבת עידן ושימשה כחטיבת שריון במילואים, פורקה בשנת 2014. בשנת 2016 הוקמה החטיבה מחדש על בסיס גדודי המילואים של חטיבת החרמון שנסגרה, והיא משמשת כחטיבת הקומנדו במילואים של פיקוד הצפון תחת עוצבת הבשן.

יניב עשור

יניב עשור (נולד ב-15 ביולי 1972) הוא קצין בצה"ל בדרגת תת-אלוף, המשמש ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ. קודם לכן שימש מפקד אוגדת הבשן, מפקד חטיבת גולני, סגן מפקד עוצבת געש ומפקד עוצבת חירם.

יעקב ברק

יעקב (קובי) ברק (נולד בשנת 1964) הוא קצין בצה"ל בדרגת אלוף, שכיהן כמפקד זרוע היבשה. בתפקידיו הקודמים כיהן, בין היתר, כראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, כמפקד חטיבה 401, כמפקד עוצבת נתיב האש וכראש חטיבת המבצעים במטכ"ל.

ישראל גוטמן

פרופ' ישראל גוטמן (20 במאי 1923 – 1 באוקטובר 2013) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה ופעל להנצחתה.

להבות הבשן

לַהֲבוֹת הַבָּשָׁן הוא קיבוץ הנמצא בעמק החולה כעשרה ק"מ דרומית-מזרחית לקריית שמונה, בתחומי המועצה האזורית הגליל העליון. השתייך לקיבוץ הארצי אשר התמזג עם התק"ם לתנועה הקיבוצית.

הקיבוץ קרוי על שם הגרעין המייסד, שבחר את השם "להבות" בשל ספרו של הסופר הפולני ולדיסלב בזוזובסקי שראה אור בשנת 1908. הספר תורגם לעברית על ידי בנימין טנא בשנת 1939 והוצא לאור על ידי ספריית הפועלים. מספר שנים לאחר עלייתו לקרקע נוספה לשם הקיבוץ המילה "הבשן" על שם הרי הבשן, למרגלותיהם הוא שוכן.

נתי גולן

נתנאל (נתי) גולן (5 באוקטובר 1942 - 22 באוקטובר 2004) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, בעל עיטור הגבורה על פועלו במלחמת ששת הימים.

סמי תורג'מן

שלמה (סמי) תורג'מן (נולד ב-11 ביולי 1964) הוא אלוף (במילואים) בצה"ל, שכיהן כמפקד פיקוד הדרום. קודם לכן שירת כמפקד חטיבה 500, כמפקד עוצבת נתיב האש, כקצין שריון ראשי, כראש חטיבת המבצעים, כמפקד עוצבת געש וכמפקד זרוע היבשה.

עמירם לוין

עמירם לוין (נולד ב-7 ביולי 1946) הוא אלוף במילואים בצה"ל שהיה מפקד פיקוד הצפון. במשך שנים רבות שירת בסיירת מטכ"ל, היה למפקדה, והיה שותף לאחדות מפעולותיה הבולטות. שימש גם כמשנה לראש המוסד וכיושב ראש החברה הלאומית לדרכים.

רמת הגולן

רמת הגולן (בערבית: هضبة الجولان - תעתיק: הצ'בת אלג'ולאן) היא אזור בצפון-מזרח מדינת ישראל. דיסציפלינות שונות מגדירות באופן שונה את גבולות השטח המוגדר כרמת הגולן:

כאזור גאולוגי וביוגאוגרפי, רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין נהר הירמוך מדרום, הר החרמון מצפון, הכנרת ועמק החולה ממערב וחורן ממזרח. אף כי הגבול הגאוגרפי (בצד מזרח) אינו ברור, כיוון שמישורי הבזלת של הבשן נמשכים עד לעומק סוריה. שטח הרמה הוא כ-1,800 קילומטרים רבועים, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. ברמת הגולן נחלים רבים, המספקים כשליש ממי הכנרת. שלושת הבולטים שבהם מחלקים את רמת הגולן לשלושה חלקים - הצפוני (בין החרמון לנחל גילבון), המרכזי (בין נחל גילבון לנחל דליות), והדרומי (בין נחל דליות לירמוך).

כאזור גאופוליטי, רמת הגולן היא השטח שישראל כבשה מסוריה במלחמת ששת הימים, והוחל עליו החוק הישראלי ב-1981 בחקיקת חוק רמת הגולן.

שטח זה שייך מנהלית לנפת גולן ומונה 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וכן את חלקו הישראלי של החרמון.

מרבית הקהילה הבינלאומית רואה ברמת הגולן שטח כבוש. בהחלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם הוגדר סיפוח הרמה על ידי ישראל כמהלך בלתי חוקי, והחלטה זו אושרה גם על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות. ב-25 במרץ 2019 חתם דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, על צו נשיאותי המכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.