הבשלה

הבשלה היא תהליך המתרחש בפירות ובירקות, המהווה את המעבר בין היותם בוסר לבין היותם ראויים למאכל. בשלב זה הופכים הפירות למתוקים יותר, פחות חומצתיים, פחות ירוקים ורכים יותר.

השלבים בהבשלתו של הפרי מושפעים בידי הורמונים שונים. הורמון חשוב בתהליך ההבשלה של הפירות הוא ההורמון אתילן, סוג גז המופק על ידי צמחים מחומצת האמינו מתיונין.

במהלך תהליך ההבשלה נהרס הכלורופיל (נעלם הצבע הירוק), ובמקביל נוצרים פיגמנטים, המקנים לפרי או לירק את צבעו.

בפירות בעלי עמילן, כגון בננות, חל פירוק של העמילן, תוך עלייה בריכוז הסוכרים, ובעיקר פרוקטוז וגלוקוז.

Psidium guajava (fruit)
גויאבה ירוקה בוסרית וצהובה בשלה
Blackberries ios
אסנה על השיח - הפירות האדומים עדיין בוסר, בעוד השחורים כבר הבשילו

הבחלה

הבחלה היא תהליך שמביא להבשלה מהירה של פירות באמצעות חומרים כימיים. נהוג להבחיל בננות, תמרים, הדרים ועוד.

מאחר שפירות בשלים אינם מתאימים בדרך כלל להובלה, מאחר שהם עלולים להירקב לפני הגעתם ללקוח, נקטפים הפירות לעיתים בעודם בוסריים וממש לפני מכירתם, עוברים תהליך של הבחלה.

התהליך מתבצע במשך שנים רבות באמצעות גז אתילן (Ethylene). במספר ארצות מתבצע התהליך באמצעות סידן קרביד (Calcium carbide) שבתוספת לחות עובר תגובה כימית המשחררת גז אצטילן המאיץ את ההבחלה. גז זה עלול להכיל ארסן (Arsenic) וזרחן (Phosphorus) ולכן תהליך זה אסור לשימוש ברוב מדינות העולם.

קישורים חיצוניים

אשך

אֶשֶׁךְ הוא בלוטה המהווה חלק ממערכת הרבייה של הזכר אשר תפקידה לייצר את תאי הזרע ואת הורמוני המין הגבריים, בעיקר הטסטוסטרון. אשכים מייצרים תאי-זרע והורמונים באופן רציף מגיל הבגרות המינית ועד מות האורגניזם.

גבינה לבנה

גבינה לבנה היא גבינה טרייה (איננה עוברת תהליך הבשלה כחלק מתהליך הייצור של הגבינה) בעלת צבע לבן אופייני, הניתנת למריחה. לגבינה טעם חמצמץ אופייני, הנובע מתהליך ההחמצה של חיידקי המחמצת המשמשים בייצור הגבינה.

גבינה זו נחשבת לאחת הגבינות הנמכרות ביותר בישראל. היא משווקת ברמות שונות של אחוזי שומן.

גויאבה

גויאבה (מספרדית Guayaba; שם מדעי: Psidium) היא סוג של צמח ממשפחת ההדסיים, המונה כ-100 מינים של שיחים טרופיים וסובטרופיים ועצים קטנים, ובהם: גויאבת התפוח, גויאבת ההר, גויאבת התות, וגויאבת קוסטה ריקה. צמחי הגויאבה גדלים בעיקר באיים הקאריביים, באמריקה המרכזית ובצפון אמריקה הדרומית.

על אף שמקור הגויאבה במרכז אמריקה, עם הפצת הגויאבות ליתר חלקי העולם הפך הפרי נפוץ גם באזור הלבנט ובאזורים הטרופיים והסובטרופיים במזרח הרחוק. כך למשל, הפכה הגויאבה לפרי הלאומי של פקיסטן ומיץ הגויאבות המצרי הפך למשקה נפוץ מאוד בקרב מטיילים ונופשים בחופי סיני.במקסיקו משמש הפרי להכנת שייקים ומשקאות בתוספת אלכוהול, וכן להכנת ממתקים. בברזיל נפוץ ביותר ה”גויאבדה”, קינוח העשוי מריבת גויאבה קרושה בתבנית החתוכה לקוביות. במזרח הרחוק מגישים את הפרי טרי עם מסלה, ובארצות הים התיכון יש העושים שימוש בגויאבה האדומה כתחליף לעגבנייה בימות החורף.

הגויאבה היא בעלת עלים נגדיים, אליפטיים ופשוטים, וגודלם נע בין 5 ל־15 ס"מ. פרחי הגויאבה הם לבנים ובעלי חמישה עלי כותרת.

פרי הגויאבה אכיל לאדם. צורתו כצורת אגס, ורוחבו בין 3 עד 12 ס"מ. לגויאבה קליפה עדינה, ריח עז, וצבעה נע בין ירוק, צהוב ואדום. פנים הגויאבה כתום בהיר או לבן בז', והוא מכיל זרעים קשיחים רבים. לפרי ערך תזונתי רב והוא עשיר במיוחד בויטמינים ובברזל ובחלבון מן הצומח וצריכתו נחשבת לבריאה. הגויאבה עשירה בוויטמין A, וויטמין B וויטמין C.

כמו כן הגויאבה מכילה כמות גדולה יחסית של פלבנואידים, ויטמין E, ויטמין K, סידן, מגנזיום, זרחן, לוטאין, קרטנים, רטינול, סלניום, נחושת, אבץ, אשלגן, נחושת ומנגן - בצורה זמינה לגוף, וכן סיבים תזונתיים המסייעים בתהליך העיכול. 13% מהפרי הוא חלבון ממקור צמחי.

פירות הגויאבה נגועים לעיתים בזחליהם של מספר סוגי עשיים.

התפתחות גוף האדם

התפתחות גוף האדם מתייחסת לתהליכים בגוף האדם המתרחשים במשך כל ימי חייו, מרגע ההפריה ועד רגע המוות. היא כוללת גדילה פיזית של איברים והבשלה שלהם, מתוך פוטנציאל הגנום המולד ומתוך השפעה חלקית של הסביבה. כלומר, קיימת מערכת יחסים מורכבת בין תורשה, סביבה והתפתחות האדם. בעוד שהגדילה מתייחסת לשינוי בפן הכמותי, ההתפתחות מתייחסת לשינויים איכותיים, שכל אחת מהמערכות בגוף האדם עוברת בקצב שלה.

גדילתו והתפתחותו של כל פרט מתרחשות מתוך שיווי משקל בין התחום הביולוגי, לתחום הפסיכולוגי והחברתי. בהתאם לכך, המונח "התפתחות גוף האדם" מקיף במישרין את התפתחותו האנטומית והביולוגית של האדם, ובעקיפין את התפתחותו הפסיכולוגית, הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית בעיקר בשנותיו המוקדמות; התפתחויות שהן תוצאות ישירות או עקיפות של ההתפתחות הגופנית, ונחקרות על ידי הענפים בפסיכולוגיה, הפסיכולוגיה ההתפתחותית (ההתפתחויות הנפשיות וגם הקוגניטיבית) והפסיכולוגיה הקוגניטיבית (התפתחות קוגניטיבית).

התפתחות גוף האדם נחקרת גם ברפואה ובתחום הביולוגיה ההתפתחותית, שהיא ענף בביולוגיה העוסק בחקר ההתפתחות הביולוגית של כלל הייצורים החיים מרגע היווצרם ועד לרגע מותם.

חומצה יסמונית

חומצה יסמונית (באנגלית: Jasmonic acid; בקיצור: JA) היא תרכובת אורגנית המשמשת כהורמון צמחי.

החומצה התגלתה לראשונה בפרח היסמין, מכאן שמה. חומצה יסמונית מופרשת מתאי הצמח בין השאר בעת פציעה או פלישה של פתוגן. ההורמון מעכב צמיחה ונביטה, מעודד הבשלה של פירות וכן מעודד סינתזה של פיגמנטים בצמח. בעת פלישת פתוגן מעודד ההורמון סינתזה של פרוטאזות – אנזימים מעכלי חלבונים; אנזימים אלו עשויים לפגוע בפתוגן.

החומצה מכילה טבעת מחומשת אליה קשורים אטום חמצן, שרשרת פחמימנית וחומצה אצטית. לעיתים מאבדת קבוצת הקרבוקסיל של החומצה האצטית אטום מימן, אזי מתקבל יון יסמונט (Jasmonate).

חיטה

חיטה (שם מדעי: Triticum) היא סוג במשפחת הדגניים, הכולל מינים תרבותיים חשובים ביותר כמקור מזון לאדם.

החיטה היא צמח עשבוני חד שנתי עם ציצית שורשים.

חיטה הוא הגידול השני הנפוץ ביותר בעולם אחרי תירס ולפני אורז. היא גדלה בכל חלקי העולם מלבד האזורים הטרופיים.

מינים תרבותיים של חיטה הם מרכיב המזון העיקרי בתרבויות רבות, במיוחד באזור הים התיכון, והיא נמנית בין חמשת מיני דגן; החיטה היא גם אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

יוהאן אדולף האסה

יוהאן אדולף האסה (גרמנית: Johann Adolph Hasse;‏ 25 במרץ 1699 - 23 בדצמבר 1783) היה מלחין גרמני.

האסה נולד בברגדורף, סמוך להמבורג וקיבל את שיעוריו הראשונים במוזיקה מאביו. כיון שהיה מחונן בקול טנור יפה, בחר בקריירה תיאטרלית והצטרף ללהקה אופראית בניצוח ריינהארד קייזר, שבתזמורתו ניגן הנדל כינור שני כמה שנים לפני כן. הצלחתו של האסה הובילה למשרה בתיאטרון החצר של ברונשוויק-לינבורג ושם, בשנת 1723, התחילה הקריירה שלו כמלחין, בביצוע האופרה "אנטיגונוס". הצלחת היצירה המריצה את הדוכס לשלוח את האסה לאיטליה להשלמת לימודיו ובשנת 1724 נסע לנאפולי והתייצב אצל ניקולא פורפורה. יחסיו עם פורפורה עלו כנראה על שרטון, הן כאדם והן כאמן, לעומת זאת קשר ידידות עם אלסנדרו סקרלטי, שעזר לו להשיג את ההזמנה הראשונה שלו, סרנדה לשני קולות, ששרו, בחגיגה משפחתית אצל סוחר עשיר, שניים מגדולי הזמרים של איטליה בשנים ההן, פארינלי וסיניורה טסי.

אירוע זה ביסס את תהילתו של האסה; הוא נעשה פופולרי מאוד והאופרה שלו, "ססוסטראטו", שנכתבה לאופרה המלכותית בנאפולי בשנת 1726, פרסמה את שמו בכל רחבי איטליה. בוונציה, לשם נסע בשנת 1727, התוודע אל הזמרת פאוסטינה בורדוני (ילידת ונציה ב-1693), שהייתה לאשתו בשנת 1730. שני האמנים נסעו לאחר זמן קצר לדרזדן, בהזמנת הנסיך הבוחר חובב הפאר של סקסוניה, אוגוסטוס השני. האסה נשאר שם שנתיים ואז חזר לאיטליה. בשנת 1733 יצא ללונדון וחבורת בני אצולה, ששטמה את הנדל, ניסתה לגייס אותו ליצירת יריבות עוינת למלחין נודע זה. האסה דחה את הצעתם ונשאר בלונדון רק די הצורך לפקח על החזרות לאופרה שלו, "ארתחשסתא" (שהופקה לראשונה בוונציה ב-1730).

במשך כל הזמן הזה, נשארה פאוסטינה בדרזדן כחביבת הקהל וכן כחביבת הנסיך הבוחר; בעלה, שנשאר קשור אליה, לא הורשה לראותה אלא לעיתים רחוקות. בשנת 1739, אחרי מות אוגוסטוס השני, השתקע האסה בקביעות בדרזדן שם נשאר עד 1763, כשהוא ואשתו פרשו משירות החצר, נהנים מקצבאות נכבדות. האסה נסע עם משפחתו לווינה והוסיף עוד כמה אופרות למספר הרב של יצירות שכתב עד אז. יצירתו האחרונה לבימה הייתה האופרה "רוג'רו" (1771), שנכתבה לכבוד חתונת הארכידוכס פרדיננד מאוסטריה-אסטה במילנו.

באותה הזדמנות בוצעה גם אסקניו באלבה, אופרה של מוצרט, אז בן ארבע-עשרה, והאסה חיווה את דעתו: "הצעיר הזה עוד יעבור את כולנו." על פי תיאוריו של ליאופולד מוצרט ועיתונים מן התקופה, האפילה האופרה המוקדמת של מוצרט על האופרה הבשלה של בכיר מלחיני האופרה האוסטריים. לבקשת אשתו, התיישב האסה בעיר הולדתה, ונציה, ושם מת.

כותנה

כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה. סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם.

כותנה היא גידול נציל מאוד - רק כ-10% מהחומר הגולמי אובד במהלך עיבודה. כאשר נוקתה והוסרו ממנה שאריות של שעווה וחלבונים, נותר פולימר טבעי של תאית טהורה. פולימר זה מאורגן במבנה סיבי הנותן לו כוח, עמידות וגמישות יוצאי דופן. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים.

את הכותנה הביא אחיעם בן יעקב לישראל בשנת 1953, מחוות הכותנה של סם המבורג בלוס בנוס קליפורניה . שדה הכותנה הראשון נזרע על ידיו בקיבוץ ניר עם בנגב בתחילת 1953 .

לקטוז

לקטוז (Lactose), המכונה גם סוכר החלב, הוא דו סוכר המורכב מהסוכרים גלוקוז וגלקטוז, הקשורים בקשר β גליקוזידי בין הפחמנים 1 ו-4. הסוכר מהווה 2%-‏8% מהמוצקים בחלב היונקים. מקור שמו הוא השם הלטיני לחלב, Lac, בתוספת הסיומת 'וז' הניתנת לסוכרים.

מח עצם

מֵחַ עצם (ידוע גם כמֹחַ עצם או לְשַׁד העצמות) הוא הרקמה הממוקמת בחלק הספוגי של העצם, ובה נוצרים תאי מערכת הדם: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם. משקל רקמה זו מהווה כ-4% ממשקל גוף האדם, ולכן היא אחת הרקמות הגדולות בגוף.

מרלו

מרלו (בצרפתית: Merlot) הוא זן ענבים אדומים המשמש לייצור יין. ליין סמיכות בינונית וטעמו מזכיר אוכמניות, שזיפים וצימוקי קוראנט. ענבי המרלו נחשבים לרכים ו"בשרניים", ונוכח הבשלתו המוקדמת של הפרי מעורבבים תכופות יחד עם ענבי הקברנה סוביניון המבשיל מאוחר יותר. גמישות זו תרמה להפיכתו של המרלו לאחד מסוגי היין הנפוצים ביותר בארצות הברית ובצ'ילה.

נשירים

המונח נשירים (באנגלית: Deciduous) בדרך כלל מתייחס לעצים ולשיחים המשירים את עליהם בתקופות מסוימות בשנה, בדרך כלל בסתיו, וגם להשרה של חלקים אחרים בצמח, כגון, עלי כותרת אחרי פריחה או פירות אחרי הבשלה. בעצם מדובר על נשירת מה שכבר לא נצרך מהצמח באופן טבעי. מונח זה מתייחס גם לתופעה דומה אצל בעלי החיים, כמו קרניים נשירות (קרני האייליים) או שיניים נשירות (שיני חלב) אצל חלק מהיונקים, כולל בני אדם.

פוליטיקה של צרפת

צרפת היא רפובליקה בעלת משטר פרלמנטרי-נשיאותי. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו על אירופה ועל העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות. רעיונות המהפכה הצרפתית פעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליאון.

קונטה

קוֹנטֶה (בצרפתית: Comté) היא גבינה צרפתית מחבל פראנש-קונטה שבהרי האלפים במזרח צרפת. אזור ייצור הגבינה מתפשט על שטח של 12,000,000 דונם ועל מחוזות החבל: ז'ורה ודו, ובנוסף מחבל רון-אלפ מחוז האין ואזורים קטנים מאוד מסבואה עילית ומסון ולואר. בשנת 1952 הצטרפה הגבינה ל-AOC הצרפתי, "Appellation d'origine contrôlée", שהוא ארגון בקרת אזור המוצא ודרך ייצור המוצר. קונטה היא גבינה צהובה ממשפחת הגרוייר, מרקמה משתנה בין גבינה צעירה, שהיא רכה לאחר 4 חודשי הבשלה, לגבינה קשה לאחר 12 חודשי הבשלה. זוהי גבינה גמישה, חלקה ומעט שמנונית, צבע המעטפת הוא בין צהוב לחום, והיא מכילה בסביבות 45% שומן. יש לה ארומה מגוונת ופירותית, היא עדינה במיוחד ואף מתקתקה עם טעם מעט אגוזי.

קפסאיצין

קפסאיצין (באנגלית: Capsaicin) הוא תרכובת אורגנית שומנית, הנפוצה כאמצעי הגנה של פירות מסוימים מפני אכילה טרם הבשלה. זרעי פירות המכילים קפסאיצין מופצים על ידי ציפורים ולא על ידי יונקים, מכיוון שאצל עופות החומר אינו גורם כאב אלא השפעתו הפוכה (אנלגטית).

החומר נספג דרך רקמות ריריות ואחראי לטעם החריף של מאכלים כמו פלפל צ'ילי, אך הוא אינו החומר הגורם לטעמו החריף של פלפל שחור (ראו פיפרין). כמו כן, הוא המרכיב הפעיל בתרסיס פלפל.

שוק ספיטלפילדס החדש

שוק ספיטלפילדס החדש (באנגלית: New Spitalfields Market) הוא שוק הממוקם בשכונת לייטון שברובע וולת'אם פורסט, שבמזרח לונדון. שוק זה נפתח בשנת 1991 והועבר אליו המסחר הסיטונאי בפירות וירקות שפעל קודם לכם בשוק ספיטלפילדס הישן. השוק הוא הגדול שבשווקים הסיטונאיים בממלכה המאוחדת.

בשוק 115 דוכני פירות, ירקות ופרחים (בשטח כולל של 28,700 מ"ר), ומתקני השוק כוללים מחסנים נרחבים, חדרי קירור, חדרי הבשלה וחדרי אריזה.

מבני השוק כוללים מתקנים עבור חברות הסעדה וכן שטחי משרדים בגודל 900 מ"ר.

במערב מתחם השוק זורם נהר לי הישן.

שזיף לימון

שזיף לימון הוא מין של עץ נשיר ממשפחת הורדיים שפירותיו נאכלים טריים ומבושלים (להכנת קינוחים, לפתנים או ריבות).

שזיפי הלימון קיבלו את שמם בשל דמיון מראה הפירות החיצוני ללימון: הם גדולים, מוארכים, בעלי עסיס רב וצבעם צהוב עם פיטם מאדים.

לזני שזיפי הלימון זמני הבשלה שונים הממשיכים זה את זה ומאפשרים לשמור על רצף של שיווק הפרי. "שזיף הלימון" הוא זן מיצי מאד והראשון שמבשיל במשפחה. אחריו מבשיל ה"ארלימון", שהוא זוהר יותר בצבעו, כשבמשך הבשלתו משתבח צבעו והופך לצהוב עז עד כתום. הזן "לייט למון" (למון מאוחר) סוגר את העונה כשהוא מבשיל בראשית ספטמבר.

תא דם אדום

תאי דם אדומים (בלעז: אֵרִיתְרוֹצִיטים, Erythrocytes) הם המרכיב העיקרי של הדם. הם אלו המקנים לדם את צבעו האדום, והם אחראים לתפקידו העיקרי של הדם: נשיאת חמצן אל כל תאי הגוף וסילוק פחמן דו-חמצני מהם, תהליך המושפע מלחץ חלקי של חמצן ופחמן דו-חמצני ושל pH.

קוטר תא דם אדום נע בין 6 - 8 מיקרומטר ועוביו 2 מיקרומטר.

בסמ"ק (סנטימטר מעוקב) של דם יש כ-5 מיליארד תאים.

ההמוגלובין הוא המקנה לאריתרוציטים את צבעם האדום. כמות התאים האדומים בפלזמה היא הגבוהה ביותר מבין כל תאי הדם. כמות שבין 4.5 מיליון תאים ו-6 מיליון תאים למיקרוליטר (מיליונית ליטר) דם נחשבת לנורמלית. מצב שבו ריכוז התאים האדומים נמצא מתחת לנורמה, או מצב שבו תאי הדם האדומים אינם מכילים כמות מספקת של המוגלובין מכונה אנמיה.

תפקידם העיקרי של האריתרוציטים הוא להעביר חמצן מהריאות לתאי הגוף ולהעביר פחמן דו-חמצני מהתאים אל הריאות. האריתרוציט נוצר מתאי גזע ובתהליך הבשלה שנקרא אריתרופוייזה (Erythropoiesis), המתרחש במח העצם, מאבד האריתרוציט את הגרעין שלו. במעבר ממח העצם לדם נקרא התא תא דם אדום צעיר (רטיקולוציט) והוא מכיל שרידי RNA. לאחר התמיינות הופך הרטיקולוציט לתא בשל. כתא דם בוגר הוא חסר גרעין ואז הוא מייצר המוגלובין; כל תא דם אדום מכיל כ-300 מיליון מולקולות המוגלובין. האריתרוציט מכוסה בקרום המורכב מליפידים וחלבונים, מרכיבים המגדירים את סוג הדם. אורך החיים של אריתרוציטים הוא כ-120 יום, והם מפורקים בטחול.

התא האדום גמיש וצורתו כצורת דיסקוס דו-שקערורי. ניתן לראותו במיקרוסקופ אור.

בדרך כלל התאים עגולים, אך במחלות שונות צורתם יכולה להשתנות. תאים שצורתם כחצי סהר יופיעו באנמיה חרמשית, וכאשר צורתם קוצנית עם בליטות, הדבר מרמז על מחלה תורשתית בשם אקנטוציטוזה.

תירבות צמחי בר

תירבות צמחי בר הוא תהליך שבו האדם גידל וטיפח בעצמו צמחי בר, ומכך, במקרה או במכוון, ברר והתאים אותם לצרכיו, באמצעות ברירה סלקטיבית של תכונות (אללים) שיש בהם תועלת לצורכי האדם, כמו גודל, חיי מדף ארוכים, צבע וצורה ששונים במקצת מצורתם בטבע כך שיתאימו לצרכיו כצמחי תועלת, כצמחי מאכל או כצמחי נוי.

צמחים רבים: פירות, צמחי נוי וירק שבשימוש כיום על ידי האדם, שונים במקצת מתכונותיהם בטבע. חלק מתכונות צמחי הבר לא היו נוחות לגידול על ידי האדם, כמו מנגנון הפצת זרעים (למשל אצל אפונת בר בצורת פיצוץ) או מנגנון הבשלה מדורג. חלק מתכונות אלו היו מנגנוני הגנה שהצמחים פיתחו לצורך עמידותם ושרידותם. האדם שאף לשפר את הצמחים, כדי שיחזירו את ההשקעה שבגידולם.

באמצעות התירבות היה אפשר לבודד תכונות לא רצויות ולשפר תכונות קיימות כמו גודל הפרי כמו בתפוח, בתירס ובזית.[דרוש מקור] חלק מהצמחים כמו העגבנייה, תפוח האדמה, החציל והשקד. תפוקת השמן הוגדלה בזית המתורבת יחסית לזית הבר [דרוש מקור].

זיהוי של הורה הבר נעשה באמצעות דמיון צורני (כמו גודל, צורת הזרעים, צורת הפרחים וצבעם) וקרבה גנטית (מספר וצורת כרומוזומים דומה). ניתן להכליא בין שני מיני הצמח, המתורבת והבר, והם נותנים צאצאים פוריים.

לעיתים במהלך התירבות הצמחים אבדו תכונות טובות ונפגעו איכויות חיוניות כגון- עמידות למחלות מזיקות, טמפרטורות קיצונית, תנאי מליחות, עוצמת הריח הופחתה ומכך גם טעמם לא מודגש כמו בצורתם בבר, הערך התזונתי ירד. למשל בחיטה כמות החלבונים, הברזל והאבץ ירדה. במקרה זה חוקרים ישראלים ואמריקנים הצליחו לבודד את הגנים המעורבים בכך, וכיום ישנה תוכנית להעשיר מחדש את החיטה המתורבתת בתכונות החיוביות שאבדו לה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.