הבנק העולמי

הבנק העולמיאנגלית: World Bank) הוא מוסד בנקאי פיננסי בינלאומי המספק הלוואות ואשראי להשקעות למטרות פיתוח תשתיות במדינות מתפתחות.

הבנק הוקם בשנת 1944 בשלהי מלחמת העולם השנייה ונועד לשקם את נזקי מלחמת העולם השנייה באירופה. הבנק שייך לקטגוריה של בנקים בינלאומיים לפיתוח, וככזה הוא נמצא בבעלות מדינות. הבנק נותן מענה לכשל שוק איתו מתמודדות מדינות מתפתחות אשר אינן זוכות להשקעות מצד השוק הפרטי בשל סיכון גבוה הכרוך בהשקעה במדינות אלו. בדומה לרוב הבנקים לפיתוח העולמיים, הבנק העולמי שומר באדיקות על דירוג אשראי של AAA.

הבנק נמצא בבעלותן של 189 המדינות החברות בו, כאשר כח ההצבעה נקבע לפי חלקן היחסי במניות הבנק אשר רכשו (כל מדינה זכאית לרכוש כמות מניות מוגדרת, אשר נקבעת לפי נתוניה הכלכליים). בבנק מועסקים מעל 10,000 עובדים מכ-160 לאומים שונים, מחציתם עובדים במטה הבנק בוושינגטון ומחציתם ביותר מ-120 סניפי הבנק הפזורים ברחבי העולם.

בתאריך 9 באפריל 2019 נבחר דייוויד מלפאס (David Robert Malpass) לכהונת נשיא למשך חמש שנים, והחליף את הנשיא הקודם, ד"ר ג'ים יונג קים.

הבנק הציב לעצמו שתי מטרות שמנחות את פעילותו השוטפת:

  • מיגור העוני הקיצוני באמצעות הורדת אחוז האנשים שחיים עם הכנסה הנמוכה מ-1.90$ ליום ל-3%.
  • פיתוח השגשוג הגלובלי והפיכתו לשוויוני יותר באמצעות עידוד הצמיחה אצל 40% השכבות הנמוכות במדינות המתפתחות.

בנוסף למטרותיו המוגדרות ולאור תמורות גלובליות עכשוויות, הקדיש הבנק משאבים לסוגיות נוספות כגון משבר הפליטים, שינוי האקלים והמלחמה במגיפות.

World bank - logo
סמל הבנק העולמי

היסטוריה

World Bank building at Washington
מטה הבנק העולמי בוושינגטון

הבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה כשנה וחצי קודם לכן, ב-1 ביולי 1944. נשיאו הראשון של הבנק היה יוג'ין מאייר.

פעילותו של הבנק נועדה בתחילה לסייע בשיקומה הכלכלי של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. אך עד מהרה המוקד עבר לפיתוח מדינות העולם השלישי, וכיום הבנק שם לעצמו כיעד מרכזי את צמצום העוני ואי השוויון בעולם.

המלווה הראשון לאירופה ניתן בשנת 1947 לצרפת לצורכי שיקום נזקי מלחמת העולם השנייה. המלווה הראשון של הבנק לעולם השלישי היה בסך של 16 מיליון דולר שניתנו לצ'ילה ב-1948 להקמת תחנת כוח ולצורכי מיכון חקלאי. המלווה הראשון לאסיה (למעט הלוואות שיקום ליפן) ניתן להודו ב-1949 לצורך פרויקט הידרו-חשמלי. המלווה הראשון לאפריקה ניתן לאתיופיה ב-1950 לרכישת ציוד תקשורת.

מטרות הבנק

הבנק שם לעצמו למטרה להבטיח כלכלת שוק וצמיחה כלכלית עולמית מתמשכת באמצעות פיתוח התשתיות במדינות העולם השלישי. הבנק מבצע זאת תוך השקעה בפרויקטים במדינות מתפתחות אשר אינם מיושמים על ידי המגזר הפרטי בשל סיכון גבוה או תשואה נמוכה לטווח רחוק מדי. פרויקטי הבנק וחבילת ההטבות שהוא מעניק מיועדת לפעילויות השקעה במגוון תחומים כגון: חינוך, בריאות, מנהל ציבורי, תשתיות, מוסדות כלכליים, פיתוח המגזר הפרטי, החקלאות, ניהול המשאבים הטבעיים והסביבה.[1] בנושאים אלו הבנק מיצב עצמו כמוקד ידע, ומחזיק מומחים מהמעלה הראשונה בעולם.

מבנה ארגוני

הבנק פועל בשלוש רמות שונות, ברמה הראשית: מועצת הנגידים (Board of Governors) בת 189 נציגי המדינות, לרוב נציגים אלו יהיו שרי אוצר או נגידים של הבנקים המרכזיים במדינתם. מועצת הנגידים מתכנסת פעם בשנה בכנס השנתי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית והיא אמונה על קבלת החלטות אסטרטגיות אודות מתן הלוואות הבנק.

ברמה השנייה פעילות הבנק מנוהלת באופן תדיר יותר באמצעות מועצת המנהלים (Board of Directors) אשר נפגשת כפעמיים בשבוע.[2] מועצת המנהלים פועלת בנפרד עבור הגופים השונים של הבנק (IBRD, IDA, MIGA, IFC) ובכל אחד מהם היא אחראית על פעילותו השוטפת של הבנק. מועצת המנהלים של הבנק מונה 25 נציגים, שמונה דירקטורים מייצגים מדינות (ארצות הברית, יפן, סין, גרמניה, צרפת ובריטניה) ויתר הנציגים מייצגים קבוצות של מדינות שהתאגדו יחדיו (Constituencies).

ברמה השלישית והיום-יומית פועלים נשיא הבנק, ההנהלה והסגל המקצועי. נשיא הבנק העולמי נבחר על ידי המדינות החברות לתקופת כהונה של 5 שנים והוא מנהל את ישיבות מועצת המנהלים ואחראי על הניהול הכולל של הבנק. הנשיא הנוכחי הוא מר דייוויד מלפאס David Malpass האמריקאי.

זרועות הבנק

הבנק העולמי מורכב למעשה מחמישה מוסדות נפרדים:

  • International Bank for Reconstruction and Development) IBRD) - הבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח הוא המוסד העיקרי שאחראי על הלוואות בבנק העולמי ובו חברות 189 מדינות. המוסד נוסד ב-1945 ומעניק הלוואות וערבויות לממשלות במדינות מתפתחות. ה-IBRD מממן את הפרויקטים של הבנק בריבית רגילה ומתמקד במדינות מעמד הביניים ובמדינות העניות בעלות כשירות אשראי. בשנת 2017 ה-IBRD העניק הלוואת בסך 22.6 מיליארד דולר.[3]
  • International Development Association) IDA) - האיגוד הבינלאומי לפיתוח נוסד ב-1960 וכיום חברות בו 173 מדינות. ה-IDA וה- IBRD חולקים את אותו צוות, מטה ונשיא אך ניזונים ממקורות מימון שונים. ה-IDA מתמקד במדינות העניות ביותר שאינן יכולות ללוות מה-IBRD ומספק להן הלוואות בריבית נמוכה לתקופה של 25 או 38 שנים, עם תקופת חסד של 5–10 שנים. בשנת 2017 העניק ה-IDA הלוואות בסך 19.5 מיליארד דולר.[3]
  • International Finance Corporation) IFC) - התאגיד הבינלאומי למימון נוסד ב-1956 וחברות בו 184 מדינות. ה-IFC משקיע ומלווה לחברות במגזר הפרטי המבצעות פרויקטים במדינות מתפתחות. החברות שבהן משקיעים או שמקבלות את ההלוואות הן בדרך כלל חברה ממדינה מפותחת. לדוגמה, חברה שמקימה מפעל במדינה מתפתחת, או בנק שרוכש בנק במדינה מתפתחת, יכולים להיות מועמדים למימון של ה-IFC. ל-IFC ול-IBRD אותם נשיא ומועצת מנהלים אך הזרוע פועלת בצורה עצמאית מכיוון שהיא אוטונומית מבחינה פיננסית ומשפטית ובעלת חוזים, הון, הנהלה וצוות עובדים משלה. בשנת 2017 ה-IFC ביצעה השקעות בסך 19.3 מיליארד דולר.[4]
  • Multilateral Investment Guarantee Agency) MIGA) - הסוכנות הרב-לאומית להבטחת השקעות נוסדה ב-1988 וחברות בה 181 מדינות. MIGA מבצעת ביטוחי סיכון כנגד סיכונים פוליטיים להשקעות פרטיות במדינות מתפתחות. לדוגמה, אם חברה מקימה מפעל במדינה מתפתחת, היא יכולה לבטח את ההשקעה מפני שינויים פוליטיים קיצוניים, מלחמות, חוסר יכולת להמיר מטבע, הלאמה וכו'...בשנת 2017 MIGA הנפיקה ערבויות לסיכונים פוליטיים בסך 4.8 מיליארד דולר.[5]
  • International Centre for Settlement of Investment Disputes) ICSID) - בית המשפט ליישוב סכסוכי השקעות נוסד ב-1966 ומונה 153 מדינות. ה-ICSID מהווה מנגנון ליישוב סכסוכים עבור המשקיעים.

נשיא הבנק

באופן מסורתי, נשיא הבנק הוא בעל לאום המדינה בעלת מספר המניות הגבוה ביותר (ארצות הברית) ונבחר על ידי מועצת המנהלים לכהונה בת חמש שנים. נשיא הבנק העולמי אחראי על תפקודה של המועצה, לצד ניהולו השוטף של הבנק.[6]

נשיא הבנק הנוכחי הוא מר דייוויד מלפאס David Malpass האמריקאי. מלפאס נבחר לתפקידו ב-9 באפריל 2019.

קדם לו, הנשיא ד"ר ג'ים יונג קים אשר בתחילת כהונתו הציב הבנק את שתי מטרותיו שמנחות את פעילותו: למגר את העוני הקיצוני בעולם עד 2030 ולהוביל לצמיחה ב-40% התחתונים במדינות מתפתחות.[7]

הבנק וישראל

מדינת ישראל הצטרפה לבנק העולמי בשנת 1954 והייתה זכאית לקבל הלוואות עד שנת 1979. בין הפרויקטים שביצע הבנק בישראל ניתן למצוא את הקמת נמל אשדוד, תכנון נתיבי איילון[8] ובשנת 1975 השקיע הבנק העולמי בחברת מכתשים מפעלים כימיים, ועלתה כוונה להשקיע בישראל בחברות נוספות. לאחר כשנה החליט הבנק לא לבצע השקעות נוספות בישראל ובשנת 1978 מכר את חלקו במכתשים.[9][10][11] כיום, מדינת ישראל היא חלק מקבוצת המדינות התורמות, כאשר החברות בבנק מאפשרת לחברות ישראליות להשתתף במכרזים בינ"ל הממומנים מכספי הבנק.

ישראל היא מדינה תורמת קטנה יחסית, ומעדיפה להתמקד בהשקעה בכספים בנושאים שלישראל יש יתרון יחסי כמו חקלאות, מים וסייבר. לאור מדיניות זו, משרד הכלכלה הקים מספר קרנות בתחומים אלו להשקעה דרך הבנק העולמי במדינות שונות באפריקה, דרום מזרח אסיה ובדרום אמריקה.

מניות ישראל בבנק (מעודכן לינואר 2018)

  • לישראל יש 6,715 מניות שרכשה ב-IBRD אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%.[12] ישראל חברה בקבוצה ההולנדית ביחד עם ארמניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, גיאורגיה, מקדוניה, מולדובה, מונטנגרו, הולנד, רומניה ואוקראינה. לקבוצה זו יש סך של 99,840 קולות אשר מהוות 4.21% מכח ההצבעה.[13]
  • לישראל יש 2,955 מניות שרכשה ב-IFC אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.11%.[14] לקבוצה ההולנדית יש 99,073 קולות ב-IFC אשר מקנים לה כח הצבעה של 3.65%.[15]
  • לישראל יש 78,399 מניות שרכשה ב-IDA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.28%.[16] לקבוצה ההולנדית יש 1,295,819 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבע של 4.8%.[17]
  • לישראל יש 1,061 מניות שרכשה ב-MIGA אשר מקנות לה כח הצבעה של 0.49%.[18] לקבוצה ההולנדית יש 11,591 קולות ב-IDA אשר מקנים לה כח הצבע של 5.31%.[19]

בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2017 להעביר את הנציגות בבנקים מבנק ישראל למשרד האוצר,[20] כיום היחידה לארגונים בינלאומיים במשרד האוצר היא האמונה על הקשר השוטף מול הנהלת הבנק.[21] בנוסף לזאת, יגאל מנשה הוא נציג מדינת ישראל בדירקטוריון הבנק (Board of Directors). החברות בבנק העולמי נותנת לישראל במה בזירה הכלכלית-המולטילטרלית, ומאפשרת לישראל לקחת חלק משמעותי בהחלטות ההנהלה הקשורות בעיצוב מדיניות ההשקעות של הבנק.

השקעות בכלכלה הפלסטינית

הבנק העולמי מחזיק במשרד מקומי בירושלים[22] אשר מנהל את פעילות הבנק ברשות הפלסטינית ויוזם פרויקטים בתחומי החינוך, תשתיות מים וחשמל, וכן מספק תמיכה לפעילות הפיננסית הפרטית.[23] בין היתר, בנה הבנק מתקן טיהור שפכים יחיד מסוגו כדי לסייע במיגור משבר המים ברצועה.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, ייסד הבנק העולמי קרן ייעודית לטובת הרשות הפלסטינית שאך זה קמה (Trust Fund for Gaza and the West Bank).[24] הקרן פועלת בתיאום עם משרד האוצר הישראלי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים וההנהגה הפלסטינית. הסיבה להקמת קרן ייעודית, נעוצה בעובדה כי הרשות הפלסטינית אינה מוגדרת כמדינה ועל כן אין היא יכולה להיות חברה בבנק העולמי ולזכות בהשקעות ישירות מטעם הבנק. לקרן הייעודית שתי מטרות מרכזיות:

  1. חיזוק יכולתה של הרשות הפלסטינית לתת שירות לתושבים.
  2. סיוע לסקטור הפרטי לייצר מקומות עבודה.

פעילות הבנק

הבנק העולמי על זרועותיו העניק בשנת 2017 הלוואות ומענקים בסך של 61.8 מיליארד דולר.[3]

בחלקה הדרומי של אפריקה הבנק השקיע כ-16.2 מיליארד דולר, כאשר 18% מההשקעה היא בפרויקטים בסקטור התחבורה, 14% בתחום המים, 14% בסקטור האנרגיה, ו-11% בתחום החקלאות.

במרכז ובצפון אפריקה הבנק השקיע 7.1 מיליארד דולר, 23% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 15% בסקטור האנרגיה, 15% בסקטור הפיננסי ו-13% בהגנה על הפרט.

באמריקה הלטינית והקריביים הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 32% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 11% בתעשייה המקומית ו-11% בתחום המים.

באירופה ומרכז אסיה הבנק השקיע 9.5 מיליארד דולר, 41% מהם הושקעו בסקטור האנרגיה, 12% בפיתוח המגזר הציבורי, ו-11% בפיתוח תשתיות ותחבורה.

בדרום אסיה הבנק השקיע 9.6 מיליארד דולר, 17% מהם הושקעו בסקטור הפיננסי, 14% בסקטור האנרגיה ו-13% בפיתוח התשתיות והתחבורה.

במזרח אסיה הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 20% מהם בפיתוח התחבורה, 17% הושקעו בתעשייה המקומית ו-16% הושקעו בסקטור המים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "What We Do". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018.
  2. ^ "Organization". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 World Bank, The World Bank Annual Report 2017, 2017-10-06
  4. ^ Annual Report 2017, www.ifc.org
  5. ^ MIGA Annual Reports & Financial Statements, openknowledge.worldbank.org (באנגלית)
  6. ^ "Boards of Directors". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018.
  7. ^ About Jim Yong Kim | World Bank Group President, president.worldbankgroup.org (באנגלית)
  8. ^ Projects & Operations - All Projects | The World Bank, projects.worldbank.org
  9. ^ הבנק העולמי ישקיע ב"מכתשים" ו"חיפה כימיקלים", דבר, 1 בספטמבר 1975
  10. ^ יאיר פלדמן, הבנק העולמי ביטל תכנית השקעה בארץ, דבר, 21 ביולי 1976
  11. ^ הבנק העולמי פורש משותפות ב"מכתשים", דבר, 23 בפברואר 1978
  12. ^ IBRD SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIESIBR, worldbank.org
  13. ^ IBRD VOTING POWER OF EXECUTIVE DIRECTORS, worldbank.org
  14. ^ IFC SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  15. ^ IFC VOTING POWER OF DIRECTORS, worldbank.org
  16. ^ IDA VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  17. ^ IDA VOTING POWER OF EXECUTIVE DIRECTORS, worldbank.org
  18. ^ MIGA SUBSCRIPTIONS AND VOTING POWER OF MEMBER COUNTRIES, worldbank.org
  19. ^ MIGA VOTING POWER OF DIRECTORS, worldbank.org
  20. ^ "משחק כיסאות פיננסי: האוצר יחליף את בנק ישראל כנציג בבנקים בינלאומיים". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 13 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018.
  21. ^ ארגונים כלכליים ומוסדות פיננסים רב לאומיים במשרד האוצר
  22. ^ מסמכי הבנק העולמי
  23. ^ "West Bank and Gaza". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018.
  24. ^ "Palestinian Recovery and Development Program Trust Fund". World Bank (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2018.
אבישי ברוורמן

אבישי ברוורמן (נולד ב-15 בינואר 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת. כלכלן במקצועו ופרופסור לכלכלה, לשעבר מנהל וכלכלן בכיר בבנק העולמי, הנשיא החמישי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1990 - 2006) ושר המיעוטים.

אלן ג'ונסון-סירליף

אֶלן ג'ונסון-סירליף (באנגלית: Ellen Johnson-Sirleaf, נולדה ב-29 באוקטובר 1938) היא פוליטיקאית ליברית אשר כיהנה כנשיאת ליבריה בשנים 2006-2018. היא האשה הראשונה שנבחרה להנהגת מדינה ביבשת אפריקה. מכונה בפני תומכיה "אשת הברזל", כפי שכונתה בשעתה ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר. כלכלנית בהכשרתה. זכתה, יחד עם שתי נשים נוספות, בפרס נובל לשלום לשנת 2011, על מאמציה להענקת שוויון זכויות לנשים ומאבקה לקידום זכויות האדם.

ג'וזף שטיגליץ

ג'וזף יוג'ין "ג'ו" שטיגליץ (באנגלית: Joseph Eugene "Joe" Stiglitz; נולד ב-9 בפברואר 1943) הוא כלכלן יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001 וזוכה מדליית ג'ון בייטס קלארק.

שטיגליץ, מן הכלכלנים הידועים של זמננו, פרסם בנוסף למחקרים כלכליים גם מספר ספרים שכוונו לקהל הרחב. הוא ידוע במיוחד בזכות ביקורתו על הגלובליזציה ועל מוסדות בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית, ביקורת אותה השמיע בעודו מחזיק בעמדת סגן נשיא בכיר וכלכלן ראשי בבנק העולמי.

גיגי אוגולאווה

גיגי (גיאורגי) אוּגוּלאווָה (בגאורגית: გიგი უგულავა, נולד ב-15 באוגוסט 1975) הוא פוליטיקאי גאורגי, כיהן כראש העיר של בירת גאורגיה, טביליסי, בין השנים 2005–2017.

הקוורטט לענייני המזרח התיכון

הקוורטט לענייני המזרח התיכון או בקיצור הקוורטט (באנגלית: Quartet on the Middle East) הוא גוף בינלאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים. הגוף נוסד בשל הצורך בגורם המקובל על שני הצדדים כמי שיהיה הבורר ויקבע האם הצדדים עומדים במילוי חובותיהם או שאחד מהם מפר את ההסכמים. הדבר נובע ממסקנות הצדדים מההסכמים הקודמים אשר לא הצליחו בעקבות העדר גורם מקובל על שני הצדדים.

הקוורטט נוצר במדריד ב-2002, כתוצאה מוועידה שיזם ראש ממשלת ספרד דאז, חוסה מריה אסנאר, שמטרתה הייתה למצוא דרך להתקדמות במשא ומתן הישראלי-פלסטיני. פעילות הקוורטט ממומנת בידי מספר גופים באו"ם.

ג'יימס וולפנזון שימש כנציג הקוורטט במזרח התיכון לאחר פרישתו מתפקיד נשיא הבנק העולמי ב-31 במאי 2005. הוא שימש בתפקיד עד 30 באפריל 2006. הוא פרש לאחר שורה של צעדים בצד הישראלי שלדעתו דרדרו את הסיכויים למצוא פתרון לסכסוך, בהם:

הגבלות במגעים עם תנועת חמאס

הטלת קשיים על אפשרותו של חמאס לגייס מימון לפעולות אזרחיות

החרמת כספי המסים של הרשות הפלסטינית בידי ישראל

הגבלות תנועה על הפלסטיניםטוני בלייר מונה לנציג הקוורטט ב-27 ביוני 2007, מיד עם פרישתו מתפקידו כראש ממשלת בריטניה, ושימש בתפקיד עד לשנת 2015.

וושינגטון די. סי.

וָושִׁינְגְטוֹן דִי. סִי. (באנגלית: .Washington, D.C) היא עיר הבירה של ארצות הברית. העיר הוקמה ב-16 ביולי 1790, כעירייה נפרדת בתוך מחוז קולומביה (District of Columbia). חקיקת הקונגרס ב-1871 יצרה ממשל יחיד לטריטוריה הפדרלית כולה, ובפועל איחדה את העיר עם המחוז לישות פדרלית אחת, שכפופה ישירות לשלטון המרכזי ואינה חלק מאחת ממדינות ארצות הברית. וושינגטון די. סי. נקראת על שמו של נשיאה הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, וצמד האותיות די.סי. מקצרות את שם המחוז השיפוטי אותו היא מייצגת (District of Columbia).

העיר ממוקמת על גדתו הצפונית של נהר הפוטומק. היא גובלת במדינת וירג'יניה בדרום-מערב, ובמדינת מרילנד מצדדיה האחרים. בעיר מתגוררים כ-646 אלף תושבים; אך במהלך שבוע העבודה עולה אוכלוסייתה על מיליון תושבים, המגיעים אליה מהפרוורים שמסביבה. באזור המטרופוליטני של וושינגטון מתגוררים כ-5.4 מיליון תושבים, מה שהופך אותו לאזור המטרופוליטני השמיני בגודלו בארצות הברית.

הפרק הראשון בחוקת ארצות הברית קובע כי מחוז פדרלי, המופרד מן המדינות, יכול לשמש כבירה הקבועה של ארצות הברית. מרכזן של כל שלוש רשויות הממשל הפדרלי של ארצות הברית ממוקמים בוושינגטון: הרשות המחוקקת (הקפיטול), הרשות המבצעת (הבית הלבן, לצד מחלקות הממשל הפדרלי השונות וסוכנויותיו), והרשות השופטת (בית המשפט העליון של ארצות הברית ובתי משפט פדרליים מרכזיים), וכן מוזיאונים ומונומנטים לאומיים רבים, בהם מוזיאוני הסמית'סוניאן ומוזיאון השואה בוושינגטון. וושינגטון די. סי. מארחת כ-172 שגרירויות זרות, בהן שגרירות ישראל בארצות הברית, וכמו כן גם אירגונים בינלאומיים כגון: הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, תאגיד המימון הבינלאומי, מטה ה-FBI, ומטה נאס"א. גופים פדרליים אחרים, כגון הפנטגון ומטה ה-CIA שבלאנגלי, שוכנים בסמוך לוושינגטון מצדו השני של נהר הפוטומק בווירג'יניה; בעוד שמטה ה-NSA שוכן רחוק יותר מהבירה במרילנד, בין וושינגטון לבולטימור.

יחסי ארצות הברית–קפריסין

יחסי ארצות הברית–קפריסין הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין רפובליקת קפריסין. היחסים בין שתי המדינות מתוארים על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית כ"מצוינים". ארצות הברית שותפה לקפריסין במספר ארגונים בינלאומיים: קרן המטבע הבינלאומית, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, הבנק העולמי, האומות המאוחדות וארגון הסחר העולמי. קפריסין הייתה פעם מדינה משקיפה בארגון המדינות האמריקאיות.בדו"ח המנהיגות האמריקני לשנת 2012 26% מהקפריסאים הביעו דעה חיובית בנוגע להנהגת ארצות הברית, 35% הביעו דעה שלילית ו-39% הביעו דעת ביניים או לא ידעו לומר מה הם חושבים על ההנהגה.

יחסי החוץ של פרגוואי

מדיניות החוץ של פרגוואי מתרכזת בשמירה על יחסים טובים עם שכנותיה והיא תומכת פעילה בשיתוף פעולה אזורי. היא חברה באו"ם וכיהנה כהונה אחת במועצת הביטחון של האו"ם בשנים 1967–1969. היא שומרת על חברות במספר מוסדות פיננסיים בינלאומיים, ביניהם הבנק העולמי, בנק הפיתוח הבין אמריקני וקרן המטבע הבינלאומית.

ברמה הפוליטית הטיפול בעניינים דיפלומטיים ויחסים בינלאומיים של פרגוואי מטופלים רשמית על ידי משרד יחסי החוץ, העונה לרשות המבצעת של הממשלה. שר החוץ הנוכחי נכון לשנת 2018 הוא לואיס אלברטו קסטיליוני.שלא כמו כל מדינה אחרת בדרום אמריקה, פרגוואי מכירה ברפובליקה של סין במקום הרפובליקה העממית של סין. אף על פי שאינה מדינה גדולה במיוחד במונחים מוחלטים, פרגוואי כיום היא המדינה הגדולה ביותר המקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם הרפובליקה של סין.

ים המלח

יָם הַמֶּלַח (בערבית: البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך, שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

כלכלת גאורגיה

כלכלת גאורגיה, היסטורית, הייתה מבוססת על חקלאות ותיירות. עמים ותרבויות עתיקות רבות עברו דרך גאורגיה ולעיתים העשירו אותה ולעיתים השמידו את כלכלת המדינה. עד 1833 היה ההילך החוקי בגאורגיה אבזי. במאה ה-20, הכלכלה הגאורגית הייתה נתונה למשטר התכנון הסוציאלי הסובייטי. החל משנת 1991, גאורגיה עמדה בפני שינויים רבים, כאשר השיטה הכלכלית הפכה לקפיטליסטית, כלכלת שוק חופשי. כיום הייבוא עולה על הייצוא, והתמ"ג הצטמצם במעט. היה גידול משמעותי בהשקעות ממשלתיות. על פי הבנק העולמי, גאורגיה נחשבת כמדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת, קפצה ממקום 112 למקום 37 במונחי "מדד קלות עשיית העסקים" (כאשר רוב המדינות השכנות נמצאות בסביבות מקום 100 במדד הבנק העולמי).

מיכאל ברונו

מיכאל בּרוּנוֹ (באנגלית: Michael Bruno;‏ 30 ביולי 1932 – 26 בדצמבר 1996) היה נגיד בנק ישראל החמישי ופרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ב-1975 וכחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1982. חתן פרס רוטשילד לשנת 1974 וזוכה פרס ישראל לשנת 1994.

סטנלי פישר

סטנלי פישר (באנגלית: Stanley Fischer; נולד ב-15 באוקטובר 1943) הוא כלכלן אמריקאי-ישראלי, שכיהן כפרופסור לכלכלה ומילא תפקידים בכירים בבנקאות העולמית. כיהן כנגיד בנק ישראל בשנים 2005–2013. בשנים 2014–2017 כיהן בתפקיד סגן יושבת ראש הפדרל ריזרב. פישר נחשב מייצג בולט של האסכולה המוניטריסטית במאקרו-כלכלה וכתב ספרים ומאמרים רבים בנושא.

פול וולפוביץ

פול וולפוביץ (באנגלית: Paul Dundes Wolfowitz; נולד ב-22 בדצמבר 1943) הוא דיפלומט ואיש ממשל יהודי-אמריקני אשר כיהן גם כנשיא הבנק העולמי. לפני תפקידו האחרון, הוא כיהן כשגריר ארצות הברית לאינדונזיה וכסגן מזכיר ההגנה של ארצות הברית. כיום הוא מכהן כחוקר במכון המחקר השמרני American Enterprise Institute ‏(AEI), אשר בו הוא עוסק בנושאים של כלכלה בינלאומית, אפריקה ושותפויות ציבוריות-פרטיות.

כסגן שר ההגנה האמריקני, הוא היה מההוגים הבולטים של "דוקטרינת בוש" הקובעת כי על ארצות הברית להתמודד עם איומים חיצוניים לפני התממשותם, על ידי נקיטה, במידת הצורך, במכת מנע (preemption) ועל ידי קידום הדמוקרטיה במזרח התיכון, כדי למנוע מארגוני טרור את הבסיס לתמיכה בהם. עם תום הכהונה הראשונה של ממשל בוש, וולפוביץ מונה לתפקיד נשיא הבנק העולמי. לאחר שכיהן בתפקיד זה כשנתיים הוא התפטר בעקבות הגילוי כי סייע לקידומה של בת זוגו בבנק העולמי. הוא דובר אנגלית, ערבית, צרפתית, גרמנית, עברית ואינדונזית.

פול רומר

פול רומר (באנגלית: Paul Romer; נולד ב-6 בנובמבר 1955) הוא כלכלן אמריקאי, פרופסור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק, מנהל מכון מרון לניהול עירוני, עמית בכיר במכון הובר וחוקר בלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) ושימש ככלכלן הראשי של הבנק העולמי. רומר הוא מומחה בתחום תאוריית הצמיחה הכלכלית ומהכלכלנים המצוטטים ביותר בעולם האקדמי. הוא זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2018.

צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

קרן המטבע הבינלאומית

קרן המטבע הבינלאומית (באנגלית: International Monetary Fund) הוא ארגון בינלאומי המסונף לאו"ם היושב בוושינגטון. הארגון נוסד ב-27 בדצמבר 1945 במטרה לפקח על תקן הזהב והצמדת ערך הדולר לזהב.

לאחר ביטול תקן הזהב בשנת 1971 עבר הארגון לעסוק במתן הלוואות ארוכות טווח למדינות מהעולם השלישי, בדומה לתפקיד הבנק העולמי. הארגון מפקח על המערכת הפיננסית העולמית, באמצעות בקרה של שערי החליפין וכן של מאזן התשלומים. הארגון פועל לצד ארגונים כארגון הסחר העולמי והבנק העולמי.

רוברט מקנמארה

רוברט סטריינג' מקנמארה (באנגלית: Robert Strange McNamara;‏ 9 ביוני 1916 - 6 ביולי 2009) היה מזכיר ההגנה השמיני של ארצות הברית, בין השנים 1961 ל-1968, בממשליהם של הנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון, במהלך מלחמת וייטנאם.

לאחר שהתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה בשנת 1968, מונה מקנמארה לנשיא הבנק העולמי ונשא בתפקיד עד 1981. מקנמארה נחשב למייסד ניתוח המערכות בתחום המדיניות הציבורית, שיטה אשר התפתחה וידועה בשם "ניתוח מדיניות".

מקנמארה זכור כמזכיר ההגנה אשר, יחד עם הנשיאים קנדי וג'ונסון, הסלים את מלחמת וייטנאם, בתקופת קנדי עלה מספר החיילים האמריקנים בוייטנאם לכ-16 אלף (לעומת תקופת הנשיא דווייט אייזנהאואר, אשר שלח לוייטנאם כ-500 חיילים), ולאחר מכן בתקופת ג'ונסון עלה מספר החיילים לכ-550 אלף חיילים.

מקנמארה זכור גם עקב מעורבותו בפעילות האמריקאית סביב קובה: הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בתחילת כהונתו של קנדי וחלקו בניהול משבר הטילים בקובה, יחד עם הנשיא קנדי, בשנת 1962.

תוצר מקומי גולמי

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל של הסחורות (מוצרים) והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. נתונים אלו מבוטאים במונחים של כסף. המונח שונה מתוצר לאומי גולמי (תל"ג) בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה.

התמ"ג מהווה את אחד המדדים המשמשים להערכת חוסנו הכלכלי של האזור הנבדק. יחד עם זאת, התמ"ג אינו משקף בהכרח את רמת ההתפתחות הכלכלית היחסית של המדינה, משום שהוא איננו מתחשב בשאלת פיזור התוצר הנמדד בין כמה תחומים, בשאלת מהות המוצר הנמדד או בשאלת ריכוזיות הרווח מהמוצר בכלל הכלכלה במדינה. לדוגמה, מדינה בעלת כלכלה המבוססת ברובה המוחלט על יצור נפט עשויה להציג תמ"ג גבוה מאוד אך אין בכך להעיד בהכרח על חוסנו הכלכלי של המשק באותה מדינה או על כך שהמשק כולו נהנה משגשוג ופיתוח ולא רק קבוצה קטנה של משקיעים או בעלי-עניין. על בסיס התמ"ג נבנה מדד תמ"ג לנפש המותאם לכח קניה במדינה. מדד זה לוקח בחשבון שני משתנים נוספים: גודל האוכלוסייה במדינה, ורמת המחירים במדינה. באמצעות התמ"ג לנפש מעריכים את רמת החיים במדינה. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, סכום התמ"ג של כלל מדינות העולם עמד בשנת 2014 על 77.27 טריליוני דולרים, כאשר עשר המדינות המובילות ייצרו 65.18% ממנו, ואילו על פי נתוני הבנק העולמי (לפי כוח קנייה) עמד התמ"ג של כלל מדינות העולם בשנת 2014 על 108 טריליוני דולרים כאשר עשר המדינות המובילות ייצרו 60% ממנו.

התמ"ג מניח שכל מה שמיוצר הוא על פי הגדרה בגדר "טובין" (goods). בחישוב אין הבחנה בין עלויות לרווחים, בין פעילויות יצרניות לפעילות שאינה יצרנית או פעילות הפוגעת במשאבי טבע מתכלים.

תעלת הימים

תעלת הימים היא שם כולל למיזמים לחפירת תעלת מים שתשמש להובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: הים האדום מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות.

בעבר תוכנן להשתמש במי אגן הירדן להשקיית הנגב ובקעת הירדן, והזרמת מי ים מהים התיכון לים המלח לייצוב פני הים תוך רתימת הפרש הגבהים לבקע הירדן ולים המלח ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית. בעת האחרונה בודקים בהקמת המיזמים מטרות נוספות כגון: התפלת מי ים, ייצוב או הרמת פני ים המלח, חיזוק השלום האזורי על ידי יצירת שיתוף פעולה בין גורמים בעלי עניין בים המלח. בעקבות דיון ציבורי נרחב בנושא בעבר, נקבע השם "תעלת הימים" כשם כולל למיזמים אלה.

גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים האדום כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הסיכונים הסביבתיים נבדקו (בשנים 2009–2012) על ידי קבוצות מומחים שהתמנו על ידי הבנק העולמי והוגשו דו"חות שקבעו: לא יהיו שינויים בים המלח בהזרמה לים של עד 400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה; יש אפשרות למנוע חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים על ידי תכנון מוקפד ובניה בסטנדרטים של מובלים באזורים סיסמיים רגישים; לא יהיו שינויים גדולים בים האדום בגלל ההיקף המצומצם יחסית של השאיבה מהים.

הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן.

ב-9 בדצמבר 2013 נחתם מכתב כוונות בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית להסדרת נושאי מים התלויים ועומדים בין המדינות, חלוקת המים של מפעל התפלה שיקום בעקבה בין ישראל וירדן והנחת צינור להובלת התמלחת של מפעל ההתפלה לים המלח. בפברואר 2015 הפך מכתב הכוונות להסכם בין הצדדים. הנחת הצינור והובלת התמלחת לים המלח נועדה לסילוק התמלחת מאזור מפרץ אילת ולבחינת תוצאות הערבוב של מי הימים בים המלח. פרויקט זה עשוי להיות השלב הראשון להקמת תעלת הימים מים האדום לים המלח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.