הבונד

בּוּנְד - האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופוליןיידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן; בקיצור הבונד, "האיגוד") היה מפלגה יהודית סוציאליסטית ואוטונומיסטית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ולשוויון כלכליים וחברתיים ועמם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גאוגרפי. בנוסף לסניף שנותר בברית המועצות, שדוכא לבסוף בידי המשטר הקומוניסטי, קמו גופים נפרדים בפולין, בליטא, ברומניה ובלטביה. בפולין בעיקר היה הבונד כוח פוליטי חשוב, שקיבל בשיאו 100,000 קולות בבחירות הארציות ב-1928. מרבית אנשי הבונד נרצחו בשואה. מחוץ למזרח אירופה הוסיפו שלוחות שהלכו וקטנו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

הבונד
אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן
תאריך ייסוד 1897
תאריך פירוק 1935
אידאולוגיות סוציאליזם, אנטי ציונות, אוטונומיזם יהודי
מיקום במפה הפוליטית שמאל
Bundposter1918
כרזת בחירות בונדיסטית, קייב, 1918.
Bund Odessa 1905
בונדיסטים יהודים באודסה עם גופות חבריהם שנהרגו במהפכת 1905
אנדרטת הבונד
אנדרטת הבונד בבית הקברות היהודי בוורשה

אידאולוגיה

הבונד ראה בעצמו ארגון סוציאליסטי ולאומי, וראה את מאבקו כבעל שלוש חזיתות:

  • מעמדית - מאבק סוציאליסטי, כנגד הבורגנות, בעלי ההון והכוחות הריאקציוניים, הן בחברה הכללית והן בתוך החברה היהודית.
  • לאומית - את רעיון ה"אינטרנאציונל" פירש הבונד כאחווה בין לאומים, ולא כרעיון קוסמופוליטי המבטל את הזהויות הלאומיות. הבונד נאבק לקיום תנועת פועלים פדרטיבית, המורכבת מתנועות סוציאליסטיות לאומיות שונות המאוגדות יחדיו למאבק משותף. הבונד נאבק לא רק עבור שוויון זכויות אזרחיות ליהודים, אלא גם למען "זכויות לאומיות" כזכות ללימודים בשפת האם (יידיש) במימון המדינה. במאבקו זה היה שותף הבונד לתנועות סוציאליסטיות לאומיות של מיעוטים לאומיים נוספים.
  • תוך יהודית - הבונד נאבק בתופעת ההתבוללות מחד, והציונות מאידך. את הלאום ראה כעניין תרבותי ולא תלוי טריטוריה. הבונד נאבק לקיום תרבות יהודית-חילונית-עממית, דוברת יידיש, תוך יצירת מפעלי תרבות, מוסדות השכלה וכו'. הוא דגל ברעיון שעל היהודים להיאבק לשיפור מצבם במקומות שבהם הם חיים - "כאניות", או ביידיש - "דויקיזם", וסביב רעיון זה נאבק בתנועה הציונית.

הקמת הבונד

הבונד נוסד בווילנה ב־7 באוקטובר 1897, מוצאי יום הכיפורים, תרנ"ח. מטרתו הייתה לאחד את כל הפועלים היהודים באימפריה הרוסית למפלגה סוציאליסטית יהודית אחת. האימפריה הרוסית באותה העת כללה את ליטא, בלארוס, אוקראינה ומרבית פולין, המדינות בהן התרכזה מרבית יהדות העולם באותה התקופה. הבונד ניסה לתמוך בתנועה רוסית מהפכנית רחבה, כדי להפוך את רוסיה למדינה סוציאליסטית ודמוקרטית, כי קיוו שבמסגרת מדינה כזו, יזכו היהודים להכרה ולמעמד חוקי של מיעוט. הבונד התנגד לתנועה הציונית שהחלה אף היא את דרכה באותה תקופה. אנשי הבונד דרשו שוויון זכויות מלא של היהודים במסגרת האימפריה הרוסית ואוטונומיה תרבותית לאומית של כל העמים המהווים את רוסיה כולל היהודים. הם התנגדו לפתרון טריטוריאלי-לאומי נוסח הציונות.

הבונד היה מיוזמי הקמת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. מפלגה זו, כך האמין הבונד, צריכה להיות איגוד של ארגונים סוציאל-דמוקרטיים לאומיים, אשר לכל אחד מהם ניתנת אוטונומיה לפעולה תרבותית וארגונית משלו. בשנת 1903 נטש את המפלגה לאחר שזו, בהנהגת לנין, לא הכירה בבונד כנציג הבלעדי של הפועלים היהודים, ושללה את המבנה הפדרטיבי אותו הציע. הבונד נרדף קשות על ידי השלטונות. בזמן מהפכת 1905 הבונד קרא לתומכיו לאחוז בנשק וגם הקים קבוצות לוחמים - ארגון ההגנה העצמית היהודית. עם כישלון המהפכה חזר הבונד לפעולתו הקהילתית של דמוקרטיזציה בקרב הקהילות היהודיות וארגונן לקראת האוטונומיה התרבותית היהודית. לאחר הפירוד במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בין הבולשביקים והמנשביקים, הצטרף הבונד לאחרונים. כאשר פרצה מלחמת העולם, התנגד הבונד, בהתחלה, למלחמה אך אחר כך גבר קולם של אלו שדרשו להלחם בגרמניה המיליטריסטית. חברי הבונד שהיו מחוץ לאזורים תחת הכיבוש הגרמני, הצטרפו למהפכני פברואר 1917, תמכו בממשלה הזמנית שקמה והשתתפו בסובייטים. לאחר מהפכת אוקטובר התפלג הבונד לתומכי המפלגה הקומוניסטית ולמתנגדיה. הפלג של תומכי המפלגה הקומוניסטית הצטרף אליה בשנת 1921 ונקרא "ההסתדרות האוטונומית של הפרולטריון היהודי". המיעוט, שלא הצטרף לקומוניסטים, הפך לארגון מחתרתי שנקרא "הבונד הסוציאלדמוקרטי" שהצטרף אחר כך למנשביקים ונעלם יחד עמם.

מפלגת הבונד הייתה מפלגה חילונית, והתנגדה למה שנראה לחבריה כאופי הראקציונרי של החיים היהודיים המסורתיים ברוסיה. המפלגה גם התנגדה לציונות, וטענה כי ההגירה לארץ ישראל היא סוג של אסקפיזם. כמו כן, קידמה המפלגה את השימוש ביידיש כשפה הלאומית של היהודים, והתנגדה לפרויקט הציוני להחייאת העברית. למרות כל זאת, בונדיסטים רבים עברו לציונות, והבונד סבל מאובדן קבוע של חברים פעילים גם עקב הגירה. בונדיסטים רבים נטלו חלק פעיל בהקמת מפלגות סוציאליסטיות בארץ ישראל, ומאוחר יותר במדינת ישראל.

מרבית תומכי הבונד היו פועלים ואוּמנים יהודיים, אך היו לו תומכים גם בקרב האינטליגנציה היהודית. הבונד פעל הן כמפלגה פוליטית (עד כמה שהתנאים הפוליטיים אפשרו זאת) והן כאיגוד מקצועי. הם חברו לפועלי ציון ולקבוצות אחרות כדי לארגן קבוצות להגנה עצמית של יהודים מפני פוגרומים ופרעות.

לבונד הייתה תנועת נוער בשם צוקונפט וכן תנועת ילדים בשם סקיף. הבונד הפעיל מטבחים ציבוריים במקומות שונים, ובהתאם לאידאולוגיה החילונית שלו, אלו פעלו אף ביום כיפור.[1]

הבונד מחוץ לרוסיה

הבונד הקים בפולין מפלגה עצמאית עוד ב-1916, עדיין תחת כיבוש גרמני. לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה, הבונד הפולני דרש גם הוא הקמת רפובליקה פרולטרית סובייטית. פולין וליטא קיבלו עצמאות ב-1918, והבונד המשיך לפעול במדינות אלה, בעיקר בעיירות מרובות-היהודים של מזרח פולין שם הקים אגודות סוציאליסטיות של בעלי מלאכה. ב-1920 התאחד הבונד בפולין עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היהודית בגליציה והקים את "הברית הכללית של הפועלים היהודים בפולין". חלק מהבונד שנקרא "קאמבונד" הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית ב-1923. בפולין טענו הבונדיסטים כי על היהודים להישאר וללחום למען הסוציאליזם, ולא להגר. כשהופיע זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בפולין וקרא ל"פינוי" יהדות אירופה, האשימו אותו הבונדיסטים בסיוע לאנטישמיות.

במהלך מלחמת העולם השנייה המשיך הבונד לפעול כארגון מחתרתי בפולין. במהלך השואה הוציאו פעילי הארגון עיתונים מחתרתיים רבים בגטו ורשה. קבוצה זו הוציאה את המספר הרב ביותר של עיתונים וכרוזים בגטו זה. עיתונים אלו הכילו מידע רב אודות הנעשה בחזיתות השונות של המלחמה, מוספים ספרותיים, ואף ביקורות נוקבות כלפי התנהלות היודנראט וקריאה למרי. הוצאת העיתונים והפצתם היו כרוכים בסיכון חיים, ופעילים רבים נרצחו במהלך עבודתם. בתחילת המלחמה התנגד הבונד להקמת ארגון יהודי לוחם מאוחד נגד הנאצים אך לבסוף הצטרף לארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. ב-1945, עם תום המלחמה, והקמת המשטר הקומוניסטי בפולין התדלדל מאגר תומכי הבונד בפולין ואלו שנשארו הצטרפו למפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית. ארגון הבונד התקיים גם בגליציה ובבוקובינה לתקופות קצרות. ברומניה התארגנו סוציאליסטים יהודים עוד ב-1893 (חוג "לומינה") והוציאו עיתונים ברומנית וביידיש. ב-1923 הוכרז בוועידת צ'רנוביץ על הקמת "ברית הפועלים היהודים הכללית ברומניה". התארגנויות יהודיות אלו חוסלו בהדרגה עם השלטון הפשיסטי ברומניה.

הבונד לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה התכנסה ועידה של הבונד בבריסל ב-1947. בוועידה זו התקבלו מספר החלטות ועמדות:

הבונד המשיך בהתנגדותו הנמרצת לציונות. כאשר קמה מדינת ישראל היא הוגדרה כסכנה לעם היהודי (היה מיעוט שהתנגד להחלטה זו). בוועידה אחרת ב-1955 שונתה ההחלטה ומדינת ישראל הוגדרה כ"מאורע חשוב בחיי העם היהודי" אך נשלל שהיא ביתו של העם היהודי. באותה עת התקבלה הבונד לראשונה כחטיבה באינטרנציונל הסוציאליסטי. בבחירות לכנסת הרביעית ב-1959 התמודדה רשימה של הבונד בראשות פסח בורשטיין אך היא לא עברה את אחוז החסימה. השפעת הבונד הלכה ונעלמה עם השנים. במאה ה-21 קיימות רק מספר קהילות קטנות של הבונד בעולם. במלבורן שבאוסטרליה, קיימת עד היום קהילה פעילה עם תנועת נוער בשם סקיף (SKIF).[2] בארצות הברית, מונה הבונד רק מאות חברים ועוסק בעיקר בטיפוח ארכיון הבונד בניו יורק ובפעולות תרבותיות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תעתועי קומוניסטים בימים הנוראים בפולניה, דואר היום, 19 באוקטובר 1930
  2. ^ Jewish Labour Bund Melbourne, Jewish Labour Bund Melbourne (באנגלית)
7 באוקטובר

7 באוקטובר הוא היום ה-280 בשנה בלוח הגרגוריאני (281 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 85 ימים.

אוניברסיטה ציבורית

אוניברסיטה ציבורית היא אוניברסיטה שרוב המימון שלה ממשלתי וזה לעומת אוניברסיטה פרטית שהמימון שלה הוא פרטי והיא צריכה לכסות את העלויות שלה בעצמה. המושג של אוניברסיטה ציבורית נפוץ במיוחד בארצות הברית שם האוניברסיטאות מחולקות לציבוריות ופרטיות.

במדינות שונות בעולם האוניברסיטאות המרכזיות הן ממשלתיות או פרטיות כמפורט בהמשך.

אנטי-ציונות

אנטי-ציונות הוא מונח מורכב ורב-פנים, שמשמעותו התנגדות לתנועה הציונית. אנטי-ציונות הייתה חלק מהמערך הרעיוני של תנועות חברתיות ופוליטיות רבות, לדוגמה בברית המועצות ובמדינות ערב. כיום נעשה שימוש במונח זה גם בשיח הפנים-ישראלי. לאחר הקמת מדינת ישראל נעשה שימוש במונח גם כציון מביע התנגדות לקיומה, אך גם כהתנגדות להיותה מדינה יהודית.

גטו ורשה

גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים בפולין בתקופת השואה. הגטו הוקם על ידי הנאצים ב-12 באוקטובר 1940 ובשיאו מנה כ-450,000 נפש. הגטו נחרב במאי 1943 בתום מרד גטו ורשה, שהיה הגדול מבין מרידות היהודים בתקופת השואה.

האינטרנציונל הסוציאליסטי

האינטרנציונל הסוציאליסטי הוא ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. משרדיו ממוקמים בלונדון. מפלגות חברות בארגון כוללות את מפלגת הלייבור הבריטית, הדמוקרטים הסוציאליסטים של ארצות הברית, רוסיה הוגנת, המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ה-SPD הגרמנית, מרצ מישראל, מפלגת העם של פקיסטן, מפלגת הבונד ועוד. מפלגת הפת"ח הפלסטינית ותום קלונירה מטורקיה נמצאות במעמד של משקיפות בארגון.

שורשיו של האינטרנציונל הסוציאליסטי באינטרנציונל השני, שנוסד ב-1889. לאחר שהתפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, הארגון נוסד מחדש ב-1923 (כ"אינטרנציונל הפועלים והסוציאליסטים"), ונוסד שוב (במתכונתו הנוכחית) לאחר מלחמת העולם השנייה (שבמהלכה מפלגות סוציאליסטיות רבות דוכאו תחת השלטון הנאצי באירופה).

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עזר האינטרנציונל הסוציאליסטי למפלגות סוציאל-דמוקרטיות לבסס את עצמן מחדש לאחר שדיקטטורות פינו את מקומן לדמוקרטיה בספרד ובפורטוגל. בשנות השמונים של המאה ה-20 תמכו מרבית המפלגות החברות במפלגת סנדיניסטה (FSLN) בבחירות בניקרגואה, אף על פי שהמדיניות השמאלנית של הממשלה בראשות מפלגה זו עוררה את זעמה של ארצות הברית. מאז, קיבל הארגון כמפלגות חברות לא רק את FSLN, אלא גם מפלגות קומוניסטיות לשעבר כמפלגת השמאל הדמוקרטי (איטליה) והחזית לשחרור מוזמביק.

מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, מפלגה הפעילה בפרלמנט האירופי, ומשמשת כ"מפלגת גג" למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האירופאיות, היא מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי.

הנשיא הנוכחי של הארגון (נכון ל-2017), מאז 2006, הוא יורגוס פפנדראו, ראש ממשלת יוון לשעבר ומנהיג התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית.

הארגון היהודי הלוחם

הארגון היהודי הלוחם (בראשי תיבות: אי"ל; ביידיש: יידישע קאמף ארגאניזאציע; בפולנית: Żydowska Organizacja Bojowa‏ (ŻOB)) היה מחתרת יהודית חמושה אשר הוקמה בוורשה ב-28 ביולי 1942 על ידי ארגון "החלוץ" וארגוני הנוער שפעלו במסגרתו בגטו ורשה - השומר הצעיר, דרור, הבונד, עקיבא, גורדוניה, הנוער הציוני, פועלי ציון צ.ס, פועלי ציון שמאל, והקומוניסטים.

הארגון פתח במרד גטו ורשה בפעולה ראשונה בינואר 1943 (במאי אותה שנה הצטרף גם אצ"י), כמו גם בפעולות התנגדות נוספות, וכן במרד ורשה בשנת 1944.

הקונפדרציה הצפון-גרמנית

הקונפדרציה הצפון-גרמנית (גרמנית: Norddeutscher Bund) הייתה קונפדרציה של 22 מדינות גרמניות, שהוקמה לאחר מלחמת אוסטריה-פרוסיה, והיוותה את הבסיס לקיסרות הגרמנית, שהוקמה לאחר הניצחון במלחמת פרוסיה-צרפת.

וילנה

וִילְנָה (בעברית גם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה; בליטאית: Vilnius, להאזנה (מידע • עזרה); ברוסית: Вильнюс; בפולנית: Wilno, בבלארוסית: Ві́льня, ביידיש: ווילנע) היא בירתה של ליטא. על פי נתונים רשמיים משנת 2006, מספר התושבים הוא כ-554,000. מתוכם 58.2% ליטאים, 19.8% פולנים, 19.2% רוסים, 4.8% בלארוסים ו-3.3% בני לאומים אחרים.

וילנה היא העיר הגדולה ביותר בליטא ומהווה מרכז פוליטי, חינוכי, כלכלי ותרבותי של המדינה.

ולדימיר מדם

ולדימיר דווידוביץ' מֶדֶם (ביידיש: וולדימיר מעדעם; ברוסית: Владимир Давидович Медем;‏ 22 ביולי 1879, לייפאיה, האימפריה הרוסית – 9 ביוני 1923, ניו יורק) היה תאורטיקן מרקסיסט וממנהיגי תנועת "הבונד" והאידאולוגים הבולטים שלה.

יואב פלד

יואב פלד (נולד ב-20 ביוני 1947) הוא פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי ישראלי.

יוסף גורני

יוסף גוֹרְנִי (נולד ב-1933) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וראש המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית ע"ש אנדראה וצ'ארלס ברונפמן באוניברסיטת תל אביב. חוקר הלאומיות היהודית במאה השנים האחרונות. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (2006).

כ"ב באב

כ"ב באב הוא היום העשרים ושניים בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"ב באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

מארק אדלמן

מארֶק אדלמן (בפולנית: Marek Edelman;‏ 1919 או 1922 - 2 באוקטובר 2009), ממנהיגי מרד גטו ורשה ולאחר מכן רופא קרדיולוג ופעיל חברתי ופוליטי יהודי-פולני.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מנשביקים

המֶנְשֶבִיקים (ברוסית: Меньшевики) היו תנועה ברוסיה בראשית המאה ה-20, שנוצרה כתוצאה מפירוד בשורות המפלגה המהפכנית מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (ר.ס.ד.ר.פ).

בשנת 1903, בכינוס מפלגת העובדים הסוציאל-דמוקרטית, נחלקו הידידים הטובים ולדימיר איליץ' לנין ויוליוס מרטוב בדעותיהם לגבי השאלה מי ראוי להיות חבר מפלגה. בכנס נערכו הצבעות בכל מיני סעיפי תקנון וחברי הפלג של לנין, שהיו מיעוט בין חברי המפלגה, ניצחו במספר גדול יותר של הצבעות, משום ששבעה מצירי הפלג של מרטוב היו נוכחים בהצבעות. חמישה מבין הצירים הנעדרים, היו צירי הבונד אשר עזבו את הקונגרס במחאה על הפלת ההצעה שלהם למנה פדרטיבי למפלגה. בעקבות זאת קראו לעצמם בני הפלג של לנין בשם בולשביקים (חברי סיעת הרוב) וכינו את סיעת מרטוב בשם מנשביקים. שמות אלה, אף על פי שלא שיקפו את האמת המספרית, דבקו בסיעות והפכו לעובדה היסטורית.

במהפכת 1905 פנו המנשביקים שמאלה, התקרבו מאוד לבולשביקים ועברו לשיתוף פעולה הדוק עימם. אחרי כישלון המהפכה חל פילוג מסוים אצל המנשביקים, כשהחלק הימני של סיעתם פרש והצטרף למפלגות אחרות שפעלו באופן חוקי. פתיחת מלחמת העולם הראשונה הביאה פילוג נוסף במחנה המנשביקים, בין הרוב, שוללי המלחמה, ובין התומכים בה מטעמים לאומיים. עם פרוץ מהפכת פברואר 1917 נוצר פילוג נוסף בין תומכי המשך המלחמה, כדי להגן על המהפכה, ובין מתנגדיה. מרטוב, שהתנגד לשיתוף פעולה עם הימין, שב לרוסיה, אך איחר את המועד ובינתיים חלק מהמנשביקים הצטרפו לממשלה. הפילוגים השונים הביאו להחלשת כוח המנשביקים ובבחירות לאספה המכוננת ב-1918 (אחרי המהפכה בהנהגת הבולשביקים) קיבלו המנשביקים רק 3% מקולות המצביעים לעומת 20% שקיבלו הבולשביקים. במקביל הפילוג במפלגה נהפך לסופי והבולשביקים הקימו מפלגה חדשה שעם הזמן צמחה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה אחרי מהפכת אוקטובר, תמכו מרבית המנשביקים המונהגים על ידי מרטוב בממשלה הקומוניסטית, אך סירבו לנתק את הקשרים שהיו להם עם הענף הימני של מפלגתם, מה שהוביל לצנזורה על בטאונם. בשנת 1922 פעילותם למעשה נאסרה ובשנת 1929 גם הופסקה פעילותם המחתרתית.

מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית

מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (ברוסית: Росси́йская Социал-Демократическая Рабочая Партия = РСДРП) הייתה מפלגה סוציאליסטית מהפכנית שהוקמה בשנת 1898 במינסק שבאימפריה הרוסית, במטרה לאחד במסגרתה את הארגונים הסוציאליסטיים המהפכניים באימפריה הרוסית.

בכנס הראשון של המפלגה המאוחדת, אשר הוחלט שתיקרא "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית", התקיים במינסק ב-13 במרץ 1898. בכנס זו השתתפו 9 נציגים של 3 קבוצות (כולל הבונד) ונבחר וועד מרכזי שכלל 3 אנשים. מעשית הוא לא השיג דבר, כיוון שחבריו היו מעטים, הוא לא קיבל שום החלטה חשובה בדמות מצע או חוקה, הוועד המרכזי שנבחר נעצר מיד בתום הכנס. בפועל המפלגה המשיכה להיות מפוררת למספר קבוצות, שברובן שלטה הדעה המכונה "אקונומיזם", הטוענת שהמאבק של הפועלים צריך להיות כלכלי ואילו המאבק הפוליטי יידחה לשלבים מאוחרים יותר. כנגד הדעה הזאת החלה להתארגן קבוצה של מהפכנים צעירים כמו לנין, שהוציאו בחו"ל את העיתון "איסקרה" (ניצוץ), ואשר פעלו במרץ נגד האקונומיסטים. קבוצה זו, שכונתה גם "איסקראים" (על שם עיתונם), ראתה את מטרתם בהחדרת רעיונות פוליטיים בקרב מעמד הפועלים והקמת מפלגה מהפכנית חזקה וגדולה בתוך מעמד הפועלים שתפקידה לכוֵון מעמד זה.

בשנת 1903 התקיים הכנס השני (בבריסל ובלונדון), שבו פרצה מחלוקת בין לנין לבין מרטוב. לנין רצה שהמפלגה תהיה מאורגנת פוליטית ושחבריה יהיו חייבים להיות פעילים בארגונים המחתרתיים (עקרון החברות הפעילה, על פי לנין), ושקבלת ההחלטות במפלגה יהיה שמור לקבוצה נבחרת של מהפכנים אינטלקטואלים, שתהיה הגוף הבכיר בין כנס לכנס; לגוף זה קרא לנין בשם "הוועד המרכזי". לנין טען כי מאבק כלכלי בלבד של הפרולטריון הוא בסך הכל מאבק בורגני של מעמד הפועלים. הוא רצה לבנות מפלגה מהפכנית אוונגרדית שבראשה קבוצה אינטלקטואלית של מהפכנים מקצוענים עם משמעת פנימית חמורה ואחדות דעים מלאה. מפלגה זו אינה נכנעת לפועלים, אלא מדריכה ומכוונת אותם. המהפכה צריכה להיות מיידית; גם אם העובדים לא רכשו עדיין הכרה סוציאליסטית מלאה, זאת תבוא מעצמה לאחר נפילת הקפיטליזם. מרטוב, לעומתו, רצה שהמפלגה תהיה פתוחה יותר לחברים כדוגמת המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה כאשר חברי המפלגה תומכים בה מבלי להיות חברים פעילים במחתרת. בהצבעה על מחלוקת זו זכו לנין וסיעתו לרוב, ולכן נקראו מאז "בולשביקים" (סיעת הרוב). סיעתו של מרטוב נקראה, בהתאמה, סיעת ה"מנשביקים" (אנשי המיעוט). המנשביקים, ובראשם וותיקי המרקסיסטי כפלכאנוב, לא הסכימו לקבל את דעת הרוב הבולשביקי והחלו פועלים כסיעה נפרדת. עם הזמן, גברה השפעת המנשביקים, ולנין, אחרי התלבטות רבה, החליט לארגן מוסדות ועיתונות משלו (העיתון "איסקרה" עבר לידי המנשביקים) וכן לארגן כנס בלונדון ב-1905. המנשביקים לא הכירו בכנס זה, וקיימו כנס משלהם בז'נבה. חילוקי הדעות העיקריות כאן היו שהבולשביקים דרשו שאחרי המהפכה הקרובה יקום שלטון של פועלים ואיכרים שיכונה "דיקטטורה מהפכנית דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרים"; המנשביקים, מאידך, דגלו בשלטון בורגני עם אופוזיציה חזקה ופעילה של הפרולטריון.

באפריל 1906 התקיים בסטוקהולם הכנס הרביעי ("כנס האיחוד") של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ובו השתתפו הן הבולשביקים והן המנשביקים. כנס זה נפתח לאחר האכזבה הגדולה שבכישלון מהפכת 1905. אכזבה זאת גרמה לכך שחלק גדול מהמנשביקים החלו דוגלים בהקמת מפלגה חוקית (גלויה ולא מחתרתית). לכך התנגדו שאר המנשביקים וכל הבולשביקים. בכנס זה הקימו המנשביקים ברית עם תנועת "הבונד" היהודית, והבולשביקים הפכו למיעוט במפלגה. עם כל הרצון הרב לאיחוד השורות, גם בכנס זה לא התאחדו הפלגים. ב-1912 ערכו הבולשביקים כנס עצמאי בפראג, שבו הוחלט על מאבק להקמת רפובליקה דמוקרטית סוציאליסטית עם הלאמת כל קרקעות המדינה. נבחר ועד מרכזי בולשביקי (שבו השתתף, לראשונה, סטלין). המנשביקים ערכו כנס בווינה. מכאן התקיימו שתי הסיעות כמפלגות נפרדות.

בזמן מלחמת העולם הראשונה היו הבולשביקים הכוח הראשי בהתנגדותו למלחמה ובנאמנותו לאינטרנציונליזם העולמי (לעומת גישות מהפכניות פרולטריות לאומיות, כמו בגרמניה ועוד).

בפברואר 1917 פרצה המהפכה ברוסיה, והוקמה ממשלה בורגנית זמנית. באותו הזמן הוקמו גם סובייטים (מועצות) של פועלים, איכרים וחיילים בעלות עמדות כוח רב. לנין חזר לרוסיה מגלותו, עם שינוי אסטרטגי בעמדתו – מהפכה סוציאליסטי ברוסיה כהקדמה למהפכה עולמית. הוא התנגד לכל שיתוף פעולה עם הממשלה הזמנית ולכוונתה להקים רפובליקה פרלמנטרית. לנין דרש הקמה של רפובליקה סובייטית המנוהלת על ידי המועצות ולא על ידי פרלמנט (למרות שבתוך הסובייטים עצמן הבולשביקים היו מיעוט), סיום מיידי של המלחמה והלאמה של כל הקרקעות.

ב-1912 הפכו הבולשביקים רשמית למפלגה נפרדת, שנקראה "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (בולשביקים)". ב-1918, לאחר המהפכה הבולשביקית, הפכה זו למפלגה הקומוניסטית הרוסית. המנשביקים הצליחו להמשיך פעילות מפלגתית לגאלית עד לשנת 1922. בשנת 1923 גם פעילות מחתרתית של המפלגה הופסקה.

מרד גטו ורשה

מרד גטו ורשה (19 באפריל – 16 במאי 1943, י"ד בניסן - י"א באייר ה'תש"ג) היה המרד האזרחי הראשון בעולם והמרד היהודי הגדול ביותר שפרץ בתקופת השואה, והפך לסמלה המובהק של ההתנגדות היהודית בשואה. התקוממות הלוחמים היהודיים בתוך גטו ורשה בפולין הכבושה הייתה ניסיון נואש למנוע מהנאצים לשלח את שארית אוכלוסיית הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה, או לפחות למות תוך כדי לחימה.

על אף האמצעים הדלים שעמדו לרשותם, הצליחו המורדים לגרום אבדות לא מבוטלות לכוחות שהופעלו לדיכוי המרד, לפחות בימים הראשונים שלו, וחיסול גטו ורשה העסיק כוחות נאציים משמעותיים במשך כמעט ארבעה שבועות. המרד היה חסר סיכוי מלכתחילה, והסתיים בהריסתו המוחלטת של הגטו, ובגירוש התושבים שנותרו בחיים למחנות ההשמדה הנאציים. מרבית הלוחמים שהשתתפו במרד נהרגו במהלכו, אך חלק קטן מהם הצליח להיחלץ מהגטו בדרכים שונות ולהמשיך ללחום במחתרת נגד הנאצים.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

פרוסיה

השם פְּרוּסְיָה (בגרמנית: Preußen, להאזנה (מידע • עזרה) ביידיש: פּרײַסן) מציין שטחים וממלכה היסטורית שחפפה במידה מסוימת את שטחי צפון גרמניה של היום, ובנוסף השתרעה על שטחים השייכים כיום לצפון ומרכז פולין, צ'כיה, דנמרק, בלגיה במערב, וליטא במזרח, עד גבול האימפריה הרוסית. בשטחה ובהשפעתה, הייתה מהמדינות הגדולות באירופה. במקור הייתה פרוסיה כינוי לשטחו של שבט ה"בורוסי" הבלטו-סלאבי, ועד המאה ה-11 נקראה בשם "בורוסיה". אחר כך הייתה לאחת מהארצות במסדר הטבטוני, ומאז המאה ה-16 היא הייתה לדוכסות של בית הוהנצולרן בצמיתות פולנית-ליטאית. החל בשנת 1701 הייתה פרוסיה ממלכה ריבונית, שהייתה בשנים 1945-1871 חלק מהאימפריה הגרמנית, רפובליקת ויימאר והרייך השלישי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.