האקדמיה הרומנית

האקדמיה הרומניתרומנית: Academia Română) היא המוסד הרומני הגבוה ביותר בתחום התרבות והמדע.

האקדמיה נוסדה ב-1 באפריל 1866 ונקראה תחילה "החברה הספרותית הרומנית" (Societatea Literară Română), מ-1867 "החברה האקדמית הרומנית" (Societatea Academică Română) ומ-1879 האקדמיה הרומנית.

ייסוד האקדמיה הרומנית התרחש באותה שנה בה עלה לשלטון ברומניה מייסד המלוכה הרומנית, קרול הראשון, מלך רומניה, שהיה מ-1867 חבר כבוד של האקדמיה הרומנית ומ-1879 עד 1914 נשיא כבוד ופטרון של האקדמיה.

Societatea Academica
החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית - תצלומים מאוגוסט 1867

מטרות האקדמיה

בהתאם לתקנון שלה, התפקיד העיקרי של האקדמיה מתמצה בטיפוח השפה והספרות הרומנית, קביעת הנורמות המחייבות באורתוגרפיה של השפה הרומנית, לימוד ההיסטוריה הלאומית הרומנית וחקירת תחומי המדע החשובים ביותר.

היצירות האקדמיות המייצגות ביותר הן: "מילון השפה הרומנית" (Dicţionarul limbii române), "המילון המבואר של השפה הרומנית" (Dicţionarul explicativ al limbii române), "המילון הכללי של הספרות הרומנית" (Dicţionarul general al literaturii române), "המילון האקדמי הקטן" (Micul dicţionar academic) ו"סקירת ההיסטוריה של הרומנים" (Tratatul de istoria românilor).

חברי האקדמיה

חברי האקדמיה יכולים להיות חברי כבוד, חברים מתכתבים או חברים מלאים. החברות היא לכל החיים, אך ניתן להעניק את החברות גם למי שהלך לעולמו. החברים המתכתבים והחברים המלאים יכולים להמליץ על מועמדים לחברים מתכתבים. המלצה למועמדות לחברות מלאה יכולים לתת רק חברים מלאים.

על פי סיכום משנת 1999 היו במהלך השנים לאקדמיה 1,494 חברים, 980 אזרחים רומנים ו-514 זרים. בין הרומנים היו 25 מייסדים, 375 חברים מלאים, 361 חברים מתכתבים ו-178 חברי כבוד - 41 נבחרו לאחר מותם. בין הזרים היו 109 חברים מתכתבים ו-404 חברי כבוד - אחד נבחר לאחר מותו.

אלנה צ'אושסקו הייתה חברה מלאה באקדמיה וגם בעלה, ניקולאה צ'אושסקו, שהיה גם נשיא כבוד - השניים סולקו משורות האקדמיה בישיבה שנערכה ב-26 בדצמבר 1989, יום לאחר הוצאתם להורג. היו מקרים נוספים של סילוק משורות האקדמיה, בגלל הרשעות פליליות או הימלטות ממשפט.

פעילות

האקדמיה ממומנת מתקציב המדינה, אך יש לה אוטונומיה ניהולית. בנוסף למימון התקציבי יש לאקדמיה הכנסות מפעילותה ומניצול מקורות פנימיים והיא גם זוכה לתרומות.

האקדמיה מנוהלת על ידי משרד הנשיאות של האקדמיה שכוללת שישה אנשים, הנשיא, 4 סגנים ומזכיר. נשיא נבחר פעם ב-4 שנים ולא יותר מפעמיים.

לאקדמיה הרומנית, הממוקמת בבוקרשט, יש סניפים בקלוז'-נפוקה, יאשי וטימישוארה. מוסדות רבים נוספים (כ-60) נמצאים בפיקוחה בכל רחבי הארץ.

תרומות לאקדמיה

חלק מעשירי רומניה ציוו מרכושם לאקדמיה בעודם בחיים או בצוואתם. בין הנדבנים נמנו כמה פילנתרופים יהודים, דוגמת ז'ק אליאס ויעקב נוישוץ.

קישורים חיצוניים

אלכסנדר שפרן

הרב אלכסנדר יהודה שפרן (רומנית: Alexandru Şafran צרפתית Aléxandre Safran‏, י"ח באלול תר"ע; 2 בספטמבר 1910 - תשס"ו; 27 ביולי 2006), היה תאולוג, הוגה דעות יהודי רומני ושווייצרי, כיהן כרב הראשי (הרב הכולל) של יהדות רומניה בשנים 1948-1940 לרבות בתקופת השואה ומאוחר יותר כרב הראשי של קהילת יהודי ז'נבה, בשווייץ. תרם תרומה חשובה למאמצים להצלת יהודי רומניה בשנות השואה, תמך בציונות ובחינוך היהודי, פרסם ספרים בתחום הדת והמיסטיקה היהודית והיה מהמובילים בקידום הדו-שיח בין היהדות ובין הנצרות. היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת ז'נבה. ב-1997 נבחר לחבר כבוד זר של האקדמיה הרומנית. על שמו נקראת הקתדרה לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן.

אלכסנדרו אוורסקו

אלכסנדרו אוורסקו (ברומנית: Alexandru Averescu‏; 3 באפריל 1859 - 2 באוקטובר 1938) היה גנרל, תאורטיקן צבאי ופוליטיקאי רומני, יליד בסרביה. שירת כמפקד בצבא הרומני במהלך מלחמת העולם הראשונה. כיהן כשר המלחמה בשנים 1906 – 1909. לאחר המלחמה היה שר החוץ ונבחר שלוש פעמים כראש ממשלת רומניה. בשנת 1930 הועלה לדרגת מרשל (יחד עם יריבו קונסטנטין פרזאן). היה חבר באקדמיה הרומנית.

אפרים קציר

פרופ' אפרים קציר (קצ'לסקי; 16 במאי 1916 – 30 במאי 2009) היה ביופיזיקאי, נשיאהּ הרביעי של מדינת ישראל (בשנים 1973 – 1978); זוכה פרס ישראל, פרס רוטשילד, פרס ויצמן, פרס טשרניחובסקי ופרס יפן על עבודותיו המדעיות. כיהן כמפקד הראשון של חיל המדע, כיהן כמדען הראשי במשרד הביטחון, הקים את המחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן ועמד בראשה.

ג'ורג'ה אמיל פאלאדה

ג'ורג'ה אמיל פאלאדה (ברומנית: George Emil Palade;‏ 19 בנובמבר 1912 יאשי, רומניה - 8 באוקטובר 2008) היה רופא וחוקר אמריקאי בתחום הביולוגיה של התא, יליד רומניה, זוכה פרס נובל לשנת 1974.

גאורגה טטרסקו

גאורגה טטרסקו (ברומנית: Gheorghe Tătărescu;‏ 21 בדצמבר 1886 - 28 במרץ 1957) היה מדינאי רומני, שכיהן פעמיים כראש ממשלת רומניה וכיהן גם בתפקידי שר שונים בממשלת רומניה, דיפלומט בשירות רומניה וחבר בקמרילה של קרול השני, מלך רומניה, חבר האקדמיה הרומנית.

דימיטריה סטורדזה

דימיטריה אלכסנדרו סטורדזה (ברומנית: Dimitrie Alexandru Sturdza;‏ 10 במרץ 1833 – 21 באוקטובר 1914) היה מדינאי רומני מסוף המאה ה-19, במהלכם שימש כראש ממשלת רומניה ארבע פעמים. כיהן גם כנשיא האקדמיה הרומנית (1882-1884).

וסילה אלכסנדרי

וָסִילֶה אָלֶכְסַנְדְרִי (ברומנית: Vasile Alecsandri‏;‏ 21 ביולי 1821‏ – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית, ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהשלטון העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. איש רב פעלים במדינאות ובספרות הרומנית.

טיטו מאיורסקו

טיטו מאיורסקו (ברומנית: Titu Liviu Maiorescu‏; 1840, קריובה - 1917, בוקרשט) היה מבקר ספרות, פילוסוף, משפטן ופוליטיקאי רומני, משפטן, נואם מוכשר, חבר מייסד של האקדמיה הרומנית.

טיטו מאיורסקו היה מייסד האגודה לספרות ז'ונימיה, שביטאונו היה כתב העת שיחות ספרותיות. אגודה זו שיחקה תפקיד מרכזי בתולדות הספרות הרומנית במחצית השנייה של המאה ה-19. כמבקר ספרות הוא אישית נטל חלק חשוב בפיתוח תרבותה של רומניה במחצית השנייה של המאה ה-19.

הוא היה חבר במפלגה השמרנית (יו"ר שלה עד שנת 1914), שר הדתות, שר המשפטים ושר החוץ בין 1911 ל-1912 ובין 1912-1914 וראש ממשלת רומניה בשנים 1912 ו-1913.

יהושע יורטנר

פרופ' יהושע יוֹרְטְנֶר (Jortner; נולד ב-14 במרץ 1933) הוא תאורטיקן בתחום פיזיקה כימית, חתן פרס ישראל בכימיה לשנת 1982 ופרס א.מ.ת לשנת 2008. לשעבר נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יון (יונל) ברטיאנו

יון (יונל) ק. ברטיאנו (ברומנית: Ion (Ionel) C. Brătianu‏, 20 באוגוסט 1864 - 24 בנובמבר 1927) היה מדינאי רומני, חבר כבוד של האקדמיה הרומנית. מנהיג המפלגה הלאומית ליברלית ומהנדס אזרחי בהכשרתו.

מיכאי אמינסקו

מִיכַאי אֶמִינֶסְקוּ (ברומנית: Mihai Eminescu (מידע • עזרה)), הידוע גם כמִיכַאִיל אֶמינוֹביץ (15 בינואר 1850 ולפי מקורות אחרים 20 בדצמבר 1849 – 15 ביוני 1889), היה מאחרוני המשוררים הרומנטיים, והמשורר הרומני הגדול והידוע ביותר. בין שיריו הידועים ביותר: "כוכב השחר" (Luceafărul), "נותר בי רק געגוע אחד בודד" (Mai am un singur dor), וחמשת ה"איגרות" (Scrisori).

אמינסקו היה פעיל באגודה הספרותית "ז'ונימאה", עיתונאי ועורך בעתון "טימפוּל" (Timpul הזמן), הבטאון הרשמי של המפלגה השמרנית הרומנית ועיתונאי ב"קוריירול דה יאשי" (Curierul de Iași השליח של יאשי). באופן סמלי אמינסקו התקבל ששה עשורים לאחר מותו (1948) כחבר האקדמיה הרומנית.

מיכאי הראשון, מלך רומניה

מיכאי הראשון, מלך רומניה (ברומנית: Mihai I, Rege al României) משושלת הוהנצולרן-זיגמרינגן (25 באוקטובר 1921 - 5 בדצמבר 2017) היה מלך רומניה האחרון.

מיכאי נולד בסינאיה, כבנם של קרול השני, מלך רומניה והנסיכה אלנה, אחותו של פאולוס, מלך יוון.

מיכאי היה חימש (נכד הנכד) של המלכה ויקטוריה ובן דוד מדרגה שלישית של אליזבת השנייה.

מיכאי שלט ברומניה פעמיים. בפעם הראשונה הוא הוכתר אחרי מות סבו פרדיננד הראשון, מלך רומניה (אביו ויתר על הכתר בדצמבר 1925) ב־20 ביולי 1927 ושלט עד 8 ביוני 1930, כשהודח על ידי אביו. בפעם השנייה שב לכס המלכות ב־6 בספטמבר 1940 במקום אביו שוויתר על הכס בפעם השנייה ושלט עד 30 בדצמבר 1947, כאשר נאלץ לוותר על מלכותו לטובת המשטר הקומוניסטי שתפס את השלטון.

מיכאי שלט בימי מלחמת העולם השנייה, בתקופת המשטר הפרו-נאצי של מרשל יון אנטונסקו. כשהכוחות הצבאים של ברית המועצות חדרו לרומניה, הוא ארגן את מעצרו של אנטונסקו. הוא התנגד למשטרים הפרו-קומוניסטיים שקמו לאחר המלחמה, לכן אולץ לוותר על מלכותו ויצא לגלות בשווייץ. חזרתו התאפשרה רק בשנת 1997, לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי.

מיכאי נקרא על שמו של מיכאי האמיץ, גיבור לאומי רומני.

בשנת 2008 מונה לחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית.

משה רוזן

הרב דוד משה רוזן (Moses Rosen או Mozes Rosen ;‏ 23 ביולי 1912 - 6 במאי 1994) היה רב ראשי או "הרב הכולל" של יהודי רומניה בשנים 1994-1948 ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה בשנים 1964–1994. החל משנת 1957 היה חבר

בפרלמנט הרומני, תחת השלטון הקומוניסטי וגם אחרי חזרת השלטון הדמוקרטי (בדצמבר 1989) מטעם אחד מהרבעים של בוקרשט. בימי הדמוקרטיה המחודשת ברומניה נבחר כחבר כבוד של האקדמיה הרומנית.

בשנותיו האחרונות קיבל גם אזרחות ישראלית וכיהן גם כיושב ראש הנהלת בית התפוצות בתל אביב.

ניקולאיה יורגה

ניקוֹלאַיֶה יוֹרְגָה (ברומנית: Nicolae Iorga ; שמו בתעודת הלידה Nicu N.Iorga- ניקוּ נ. יורגה, לפעמים חתם Niculae Iorga ‏;17 בינואר 1871 - 27 בנובמבר 1940) היה היסטוריון, פוליטיקאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מחזאי ומשורר רומני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט. כיהן כראש ממשלת רומניה בשנים 1932-1931, בו זמנית גם כשר החינוך, הדתות והאמנויות.

ניקולאיה יורגה נולד בבוטושאן כבנם של ניקו יורגה, עורך דין ושל זולניה יורגה מבית ארגירופול, שניהם בעלי שורשים יוונים. יורגה למד בבתי ספר בבוטושאן וביאשי, שם סיים את בית הספר התיכון בשנת 1888. בשנת 1889 התחיל וסיים את התואר הראשון באוניברסיטת יאשי בהצטינות יתרה. הוא המשיך את לימודיו בפריז, ברלין ולייפציג ובשנת 1893, בגיל 23, הוכתר בתואר דוקטור.

ניקולאיה יורגה הצטיין בזיכרון פנומנלי שנוצל על ידיו לצבירת ידע כללי רב. בגיל 23 הצטרף יורגה לאקדמיה הרומנית כחבר מתכתב ובגיל 24 קיבל, תוך ניצחון במכרז, את ניהול הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט. משנת 1911 היה יורגה לחבר מלא של האקדמיה הרומנית.

היקף יצירתו של יורגה ברומנית חסר תקדים, הוא פרסם 1,003 ספרים (1,250 כרכים) וכ-25,000 מאמרים. בין הכתבים החשובים יותר של יורגה נמנים "מחקרים ומסמכים על ההיסטוריה הרומנית" שפורסם בין השנים 1901–1913 ב-25 כרכים, "ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית" ב-5 כרכים ו"היסטוריה של הרומנים" ב-10 כרכים. גם יצירתו הספרותית, השירה והמחזות מבוססים בעיקר על רקע היסטורי.

החל משנת 1903 ניהל את השבועון הספרותי "סמנטורול" (הזורע). הוא ייסד (1920) וניהל את בית הספר הרומני בפריז.

ניקולאיה קרצולסקו

ניקולאָיֶה קְרֶצוּלסקו (רומנית: Nicolae Creţulescu או Nicolae Kretzulescu, ‏ 1812 בוקרשט - 1900 לֵאוֹרְדֶן) - רופא, פוליטיקאי ודיפלומט רומני. קרצולסקו שירת שלוש פעמים כראש ממשלת רומניה מטעם המפלגה הליברלית: כראש ממשלתו של אלכסנדרו יואן קוזה, מ-1862 ועד 1863, פעם נוספת מ-1865 ועד 1866 ולבסוף גם ב-1867 בימי מלוכתו של קרול הראשון. היה אחד מהחברים המייסדים של האקדמיה הרומנית (בשמה בהתחלה - החברה האקדמית הרומנית). כיהן פעמיים כיושב ראש האקדמיה הרומנית (1872 ו 1895-1898).

פטרה ס. אאורליאן

פטרה ס. אאורליאן (ברומנית: Petre S. Aurelian‏; 1833–1909) היה פוליטיקאי רומני, שכיהן כחבר הפרלמנט הרומני, סנטור וזמן קצר כראש ממשלת רומניה (מה-2 בדצמבר 1896 עד ל-12 באפריל 1897).

בין השנים 1856-1860 למד פטרה אאורליאן בבוקרשט ולאחר מכן למד אגרונומיה בצרפת. לאחר חזרתו לרומניה, עבד כמהנדס במשרד לעבודות ציבוריות וכפרופסור בבית הספר החקלאי בפרברי בוקרשט.

בין השנים 1877-1878 ו-1887-1888 שירת כשר לעבודות ציבוריות. בין השנים 1882-1884 כשר החקלאות והחינוך.

בשנת 1871 נבחר פטרה לאקדמיה הרומנית ובמקביל להיותו ראש ממשלה נבחר גם ב-1896 כנשיא האקדמיה.

פטרה נפטר בבוקרשט ב-24 בינואר 1909.

קונסטנטין י. אנג'לסקו

קונסטנטין י. אנג'לסקו (ברומנית: Dr. Constantin I. Angelescu;‏ 10 או 12 ביוני 1869, קראיובה - 14 בספטמבר 1948, בוקרשט) היה פוליטיקאי ורופא כירורג רומני, פרופסור באוניברסיטת בוקרשט. בשנות כהונתו הארוכה כשר החינוך (1922-1928 ו-1933-1937) נודע כרפורמטור של מערכת החינוך הרומנית בין שתי מלחמות העולם. אחרי רצח יון ג. דוקה, כיהן 5 ימים (30 בדצמבר 1933 - 3 בינואר 1934) כראש ממשלה זמני של רומניה.

בשנת 1918 אנג'לסקו היה לזמן קצר הציר הדיפלומטי הראשון של רומניה בארצות הברית.

עמד בראש האתנאום הרומני ואחרי מלחמת העולם השנייה היה יושב ראש אגודת הידידות רומניה-ארצות הברית.

קונסטנטין ק. ג'ורסקו

קונסטנטין ק. ג'ורסקו (ברומנית: Constantin C. Giurescu‏, 26 באוקטובר 1901 פוקשאן - 13 בנובמבר 1977) היה היסטוריון רומני, אחד מהחוקרים החשובים של תולדות העם הרומני. היה פרופסור באוניברסיטת בוקרשט וחבר האקדמיה הרומנית. בן לשושלת של היסטוריונים, אביו היה ההיסטוריון קונסטנטין ג'ורסקו ובנו, דינו ק. ג'ורסקו הוא מומחה מוערך באותו תחום מחקר.

קרול הראשון, מלך רומניה

קרול הראשון, מלך רומניה (ברומנית: Carol I, Rege al României, Principe de Hohenzollern-Sigmaringen, בגרמנית: Karl Eitel Friedrich Zephyrinus Ludwig von Hohenzollern-Sigmaringen;‏ 20 באפריל 1839 - 10 באוקטובר 1914) היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, גנרל-פלדמרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.