האסכולה הדויטרונומיסטית

בביקורת המקרא, ההשקפה הדויטרונומיסטית היא ההשקפה המיוחסת למערך של אמונות ודעות שהושפעו מ"המקור הדויטרונומיסטי" (ספר דברים), הקרוי גם "משנה תורה". מקור המילה בשמו של ספר דברים בתרגום השבעים ליוונית (Δευτερονόμιον) וללטינית - הוולגטה (Deuteronomium).

Documentary Hypothesis Sources Distribution English
אנליזה של ארבעת ספרי התורה הראשונים לפי ארבעת המקורות

המקור הדויטרונומיסטי

עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של משה בו הוא סוקר את המסע של עם ישראל במדבר ואת החוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כגון: חוק ריכוז הפולחן הקובע כי ישנו מקום פולחן לגיטימי אחד שה' בחר-"בָמַקוֹם אָשֶר יִבְחַר ה' לשכן שמו שם", הכולל איסור על הקרבת קרבנות מחוץ למשכן או בית המקדש, אשר הובא בספר ויקרא, פרק י"ז בסגנון אחר; חוקי ספר דברים מדגישים את ערך העזרה לחלש והיחס לגר, והחגים מתוארים בו כחגים סוציאליים בהם יש לשתף את העבדים, יתומים ואלמנות, וכמובן את הלוי אשר בשעריך (יישום חוק ריכוז הפולחן בימי יאשיהו פגע במעמד הלויים שאיבדו את מקור פרנסתם במקדשים, ולכן הם מצטרפים לרשימת המעמדות החלשים בחברה). את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622 לפנה"ס ואילך.

כיום, חוקרי ביקורת המקרא נוטים להקדים את כתיבת ספר דברים לתקופת הקדם-גלותית. יש המעלים השערות בדבר עריכה מימי חזקיהו, כיוון שעורך ספר מלכים מיחס לו רפורמה פולחנית בעלת אופי דומה לחוק ריכוז הפולחן (עיין דברים, י"ב, א'-י"ד וספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים א'-ח', פסוק כ"ב), ואילו אחרים סוברים כי העריכה החלה בימי יאשיהו מלך יהודה (ספר מלכים ב', פרק כ"ב-פרק כ"ג). חוקרים מוצאים עדויות לרעיונות ואוצר מילים דויטרונומיסטי גם בספרות הנבואה ואף בספרי התורה שלפני דברים. החוקרים חלוקים ביניהם בשאלת היקפה של אסכולה זו, ועד כה הועלו הצעות שונות ביחס לתוספות אותן ניתן ליחס לעורך השייך לאסכולה זו.

צמיחתה של אסכולה לאור מציאת ספר דברים

חוקרים מאוחרים יותר הבחינו בכך שהשקפות של ספר דברים שהן ייחודיות לפי האסכולה הדויטרונומיסטית ונוסחאות אופייניות שלו מופיעות לאורך כל ספרי נביאים ראשונים ובייחוד בספר מלכים. השקפה זו איננה באה לידי ביטוי בגוף הסיפורים אלא דווקא בכותרות, בסיכומים ובפסוקים מקשרים.

צמיחתה של ההשקפה

רוב החוקרים מסכימים כי האסכולה החלה להתפתח במהלך המאה השביעית לפנה"ס ובנקודה זו נערכה גם ההיסטוריה המוקדמת. חוק המלך סווג בין ההיסטוריוגרפיה האפרתית ובין ההיסטוריוגרפיה המשנה תורתית ולכן היא קיבלה את המלוכה עם הסתייגות. היא טענה כי "אקט" המלוכה שלעצמו היא פעולת חיקוי של הגויים. מצד שני, טענו אנשי האסכולה כי מאחר שה' ייחד כבר בעבר קבוצות כמו למשל את בני ישראל, הכהנים והלויים, כך הוא ייחד את המלך.

אחדות העריכה הדויטרונומיסטית

במחקרו המפורסם משנת 1943 הציג מרטין נות השערה על קיומה של יצירה בשם 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית', שהיא יצירה של מחבר בודד שחי בתקופת הגלות ולא יאוחר משנת 562 לפנה"ס. מרתין נות הניח כי 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' כוללת את הפרקים מספר דברים, פרק א' ועד ספר מלכים ב', פרק כ"ה, החיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד גלות בבל. חוקרים רבים קיבלו את השערתו ופיתחו אותה.

עריכה רבת רבדים

תלמידיו הגרמנים פיתחו את התאוריה והצביעו על עורכים נוספים מתקופת הגלות: העורכים הללו הצביעו על קיומן שלוש עריכות דויטרונומיסטיות: 1. עריכה היסטורית; 2. עריכה נבואית; 3. עריכה נומיסטית (=תורני). חוקרים אמריקנים הבחינו גם בעורכים קדם גלותיים, שהבולט בהם הוא קרוס, שהציע את 'שיטת הגושים' הכוללת את גוש הפרקים דברים - מלכים ב', כ"ג, כ"ד, וגוש שני הכוללת את מלכים ב', כ"ג, כ"ה ואילך. חוקרים רבים פיתחו את השערתו של קרוס והציעו כי העורך הגלותי אחראי על תוספות של פסוקים נוספים בתוך הגוש הראשון. תאוריות אחרות הציעו כי מדובר ב'אסכולה דויטרונומיסטית', שפעלה החל מהמאה השביעית לפנה"ס, משנת 622 לפנה"ס ושגשגה בתקופת גלות בבל ושיבת ציון במהלך המאה החמישית והשישית לפנה"ס. עקרונותיה ואמונותיה באים לידי ביטוי לאורך ספרי נביאים ראשונים.

מאפיינים כללים של האסכולה המשנה תורתית

  1. רעיון ריכוז פולחן (על פי החוק בדברים, י"ב, א'-י"ד)- על פי החוק ישנו רק מקדש חוקי אחד בארץ כולה והוא המקדש בירושלים. המקדימים מייחסים את כתיבת החוק לחזקיהו מלך יהודה (ספר מלכים ב', פרק י"ח) והמאחרים סוברים כי הוא נכתב בימי הגלות.
  2. בית דוד - האסכולה המשנה תורנית העלתה על נס את המלכים משושלת דוד. על פי ספר שמואל ב', פרק ז' לדוד הובטח כי תצא ממנו שושלת מלכים נצחית בירושלים אחרי שהעביר אליה את המשכן. העורך הדויטרונומיסטי הדגיש את סדרי השלטון והפולחן שהנהיג דוד בממלכה, אשר המשיכו להתקיים כל ימי ממלכת יהודה. מנגד העורך גינה את ההתנהלות הקלוקלת של ממלכת ישראל הצפונית על ידי תיאור האנרכיה השלטונית והדתית ששלטה בה באמצעות הציטוט "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה." (ספר שופטים, פרק כ"א, פסוק כ"ה).
  3. רעיון הברית - עקרון הברית בין ה' לעמו נמצא במרכזה של העריכה. המלך והעם מחויבים בחוקי ברית סיני, ועליהם להישמע לחוקיו ומצוותיו של האל. כל הפרה של החוקים הללו גוררת עונש. העם מחויב בעיקר לדיברות הראשונים הקובעים את החובה להיות נאמן לאל אחד.
  4. ההסבר ההיסטריוגפרי - הצגת תולדות העם כדוגמה להתממשות רעיון רעיון הברית. ספר דברים מציג את נוסח הברית, והספרים הבאים (יהושע עד מלכים) מציגים דוגמאות מתחום ההיסטוריה המראות כיצד העם קיבל את גמולו על שמירת הברית (למשל שגשוג הממלכה בימי דוד או יאשיהו) ועל הפרת הברית. באופן זה מוסברת הגלות כעונש הסופי על הפרת הברית.

לקריאה נוספת

  • אלכסנדר רופא, "ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי", בית מקרא ל"ח (תשנ"ג)
  • משה ויינפלד, מיהושע עד יאשיהו, ירושלים, 1992.
  • נדב נאמן, העבר המכונן את ההווה - עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים 2002.

קישורים חיצוניים

דברי הימים

דִּבְרֵי הַיָּמִים הוא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי כלול הספר בחלק הכתובים, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Παραλειπομένων (פאראליפומנון) בתרגום השבעים היווני או Chronicorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. הספר מציג בראשיתו סקירה גנאלוגית מאדם הראשון עד למשפחות שנים עשר השבטים וצאצאיהם, לאחר מכן הוא סוקר כרונולוגית את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכות שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והצהרת כורש.

חוקרי המקרא מתארכים את חיבור ספר זה לתקופה הפרסית, סביב המאה הרביעית לפני הספירה, ואילו המסורת היהודית מייחסת את תחילת חיבורו לעזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בתקופת שיבת ציון, ראשית התקופה הפרסית. ואת סיום חיבורו לנחמיה שהיה באותה עת הפחה על פחוות יהודה מטעם פרס. (בין דעת החוקרים למסורת היהודית פער של כ-100 שנים).

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי.

דברים

סֵפֶר דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.

חלקיהו בן שלום

חלקיהו בן שַׁלּוּם. כהן גדול ממשפחת הכהנים בני צדוק (אביו היה בנו של צדוק). מצא את ספר התורה בזמן בדק הבית ומילא תפקיד ברפורמה של המלך יאשיהו. שמו ותפקידו מופיעים לראשונה בספר מלכים. הוא היה סב-סבו של עזרא הסופר, ואולי גם אביו של ירמיהו הנביא.

חלקיהו הוא הכהן הגדול, שמצא את ספר התורה בבית המקדש בזמן בדק הבית. חלקיהו ניהל את עבודות והיה אחראי על טיהורו ושיפוצו של בית המקדש הראשון.

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

משה ויינפלד

פרופ' משה ויינפלד (27 באוגוסט 1925 - 29 באפריל 2009) היה פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לחקר המקרא בשנת תשנ"ד (1994). נודע בין השאר בזכות מחקריו על ספר דברים, המקור הכהני והחוק המקראי.

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

פרת

נהר פְּרָת הוא נהר העובר בטורקיה, סוריה ועיראק. הפרת נחשב לגבולה הדרום-מערבי של מסופוטמיה.

אורכו של נהר פרת הוא כ-2,800 ק"מ, והוא הנהר ה-14 באורכו באסיה. שטח אגנו משתרע על 444,000 קמ"ר.מקורותיו של הנהר הם בהרי אררט ומצפון-מערב לארזורום שברמת ארמניה. ליד מוסיב מתפצל הפרת לזרוע הינדיה הראשית ולזרוע חילה הקטנה יותר, המתאחדות בהמשך ליד סמוה. ליד קורנה שבעיראק מתאחד הפרת עם החידקל והנהר המאוחד, שט אל ערב, נשפך למפרץ הפרסי.נהר פרת ארוך מהחידקל, ובניגוד לחידקל כל מימיו באים מההרים שבצפון ובאלף הקילומטרים האחרונים שלו שהם עיקר מהלכו, לא זורמים לתוכו יובלים אחרים. לכן זרימתו בחלקו הדרומי שקטה וכמות מימיו פוחתת בהדרגה (עיין ספרי דברים ז ובראשית רבה טז, ג).

הפרת היווה את הגבול המזרחי של פחוות עבר הנהר בשליש השני של האלף ה-1 לפנה"ס.

לנהר הפרת יש שתי זרועות עיקריות, שהמזרחית בהן מוצאה בהרי ארמניה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.