האסכולה האפיקוראית

האסכולה האפיקוראית הייתה אסכולה פילוסופית שנוסדה באתונה בערך בשנת 307 לפנה"ס והתבססה על תורתו של הפילוסוף אפיקורוס.

Sanzio 01 cropped
פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

היסטוריה

בית ספרו של אפיקורוס היה ממוקם בביתו ובגנו באתונה. בין תלמידיו, שכללו גם נשים ועבדים, היו הרמאכוס, אידומנאוס, קולוטוס, פוליאנוס ומטרודורוס. אפיקורוס הדגיש את חשיבותה של הידידות כנדבך של האושר. הוא ותלמידיו היוו חברה צמחונית ובעלת אורח חיים צנוע, ונמנעו מלהתערב בחיים הציבוריים. האסכולה האפיקוראית התפתחה בד בבד עם האסכולה הסטואית ועם זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית, והתקיימה עד תקופת האימפריה הרומית המאוחרת. ספריו של קיקרו מהווים מקור חשוב לידע שלנו על אודות אסכולה זו, אם כי הוא עצמו נמנה עם מתנגדיה. המשורר הרומאי לוקרטיוס ביצירתו "על טבע היקום" סיכם את עיקרי תפיסת האסכולה האפיקוראית. סיכום מלא וממצה ביותר זה השתמר עד ימינו אנו.

בספרייה שנמצאה בהרקולנאום שהשתמרה אחרי התפרצות הר הגעש וזוב נמצאו בין היתר קטעים מתוך יצירותיו של אפיקורוס - מה שמעיד על הפופולריות של האסכולה האפיקוראית. אחרי שהקיסר קונסטנטינוס קידם את מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, האסכולה האפיקוראית עברה תקופה של התנוונות. דנטה אליגיירי ביצירתו הקומדיה האלוהית התייחס לאפיקוראים ככופרים המתייסרים במעגל השישי של הגיהנום. המילה "כופר" בספרות התלמוד מזוהה עם אפיקורוס, וזאת משום שלפי תורתו האלים מורכבים מאטומים ואין להם כל עניין בבני האדם.

אחרי שספרו של דיוגנס לארטיוס "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" (ובהם אפיקורוס) התפרסם באירופה במרוצת המאה השש עשרה, הפילוסוף הצרפתי פייר גסנדי בן המאה השבע עשרה כתב שני ספרים שבהם ניסה להחיות מחדש את תורת אפיקורוס ולגשר בין תורת האטומים של אפיקורוס לבין הנצרות. בתקופה המודרנית מדענים אימצו את תורת האטומים של אפיקורוס, ופילוסופים מטריאליסטים אימצו את תורת הנהנתנות שלו.

תורתה

לאחר שהתעמק בתורת דמוקריטוס, אפלטון ואריסטו, הגיע אפיקורוס למסקנה כי מטרת הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך כדי להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. אפיקורוס הגדיר את הפילוסופיה כפעילות שבאמצעות מילים וטיעונים מובילה לחיים מאושרים. הפילוסופיה שלו מורכבת משני חלקים: הפיזיקה והאתיקה. הפיזיקה, כמו זו של דמוקריטוס, מבוססת על החומר שכולו עשוי אטומים הנמצאים במצב של תנועה מתמדת. באמצעות האטומים החושים מעבירים אלינו את תחושותינו ואת הרגשותינו. מדובר לא רק במושג שאנו מקבלים על אודות כל העצמים שמסביבנו, אלא גם בתחושות נפשיות הנוצרות באמצעות אטומים טהורים ביותר. המסרים שהחושים מעבירים אלינו הם תמיד נכונים ורק המוח האנושי מסלף אותם. אפיקורוס הסביר באמצעות אטומים את היקום, את גרמי השמיים, את האלים, את הנפש ואת המוות.

הפיזיקה של אפיקורוס משמשת כבסיס לאתיקה שלו המורכבת מן הדברים שבהם עלינו לרצות ומן הדברים שמהם עלינו להימנע למען רווחתנו. הוא טען שכל היצורים מרגע שהם נולדים רודפים אחר ההנאה ושונאים את הכאב. הוא הגדיר את ההנאה כתכליתם של חיים מאושרים. מדובר לא רק בהנאות החושים, אלא בעיקר בהנאות הנפש. אין משמעו של דבר שכל הנאה היא טובה וכל כאב הוא רע. עלינו להימנע מהנאות הגורמות למחלות ולקבל את הכאב אם הוא מוביל לבריאות טובה יותר. המטרה היא שלוות נפש והימנעות מכאב. במצב זה קיימים מנוחה, שמחה ותענוג והוא מצב של הרמוניה פנימית משוללת כאב וצער. זו משמעותם של חיים מאושרים שהתבונה והזהירות מאפשרות לנו.

על פי התפיסה האפיקוראית, המכשול העיקרי בדרך אל האושר, הוא הפחד מן האלים ומן המוות. אם כי האלים קיימים, אין להם כל עניין בבני האדם. הם עשויים מאטומים וחיים בחלל הריק שבין העולמות. הם מעוניינים באושרם בלבד. לכן, החכם יודע שאין הם מסוגלים להזיק לו והוא איננו מפחד מהם. לטענת האפיקוראים אין לאלים כל מעורבות במה שקורה אצלנו, והם אינם זקוקים למתנות ולקורבנות. הגישה האפיקוראית מתנגדת לכל צורה של דת, שהיא בעיניהם מיותרת ומזיקה בדרך אל האושר, משום שהיא מפחידה את בני האדם.

האפיקוראים דחו גם את הפחד מן המוות. הנפש והגוף מורכבים מאטומים, ואלה המרכיבים את הנפש אינם יכולים לחוש בדבר אלא כשהם נמצאים בחסותו של הגוף. עם מותו של הגוף הנפש מתפוגגת ומאבדת את כוחה. המוות הוא מצב של חוסר תחושה, ולכן איננו אומר דבר בעבור האדם. כל עוד אנו קיימים המוות איננו, וכאשר הוא בא אין אנו קיימים. בעיניהם של האפיקוראים המוות הוא מצב סופי שאחריו אין תחושות או שכר ועונש, ולפיכך אין צורך לפחד ממנו. מותו של אדם מתבטא בפיזור האטומים שהם חלקיקיו.

בניגוד לאסכולות אחרות, האפיקוראים לא קיבלו את רעיון החיים לאחר המוות. הם התמקדו באדם כפרט ובאושרו בלבד. משום כך האפיקוראים קראו להתרחקות מן החיים הציבוריים, היות שהם מונעים מן האדם את ההנאה והאושר. המוטו שלהם היה: אין לפחד מן האלים; אין להתיירא מן המוות; ניתן להשיג את הטוב; קל לשאת בסבל.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפיקורוס

אפיקוּרוס (ביוונית: Επίκουρος;‏ 341 – 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מייסד האסכולה האפיקוראית. גישתו הפילוסופית מתבססת על החתירה לתועלת, הנאה ושמחה – אליהם ניתן להגיע לשיטתו דרך לימוד מעמיק, טיפוח החברות, שמירת הבריאות ושליטה ביצר.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

האסכולה האטומיסטית

האסכולה האטומיסטית הייתה אחד הזרמים בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. על ידי הפילוסופים האטומיסטים הגיעה פילוסופית הטבע היוונית שלפני אפלטון לשיאה.

הפילוסופיה האטומיסטית הוצעה בקוויה הכלליים על ידי לוקיפוס, ופותחה בהמשך על ידי תלמידו דמוקריטוס. בפילוסופיה זו נעשה ניסיון לתת מענה לקשיים שהעלו הפילוסופים האליאטים - פרמנידס וזנון מאלאה.

על פי האסכולה האטומיסטית, הישים והתופעות בטבע ניתנים לחלוקה הולכת וחוזרת עד שמגיעים לחלקיקים זעירים, להם זיזים ושקעים, המסוגלים להתחבר זה לזה. חלקיקים אלו נקראו atomos, כלומר חלקיקים שלא ניתן לחזור ולחלקם, והתורה לפיה קיימים חלקים בלתי ניתנים לחלוקה שכאלו נקראת התורה האטומיסטית. בין האטומים קיים ריק, חלל שאין בו כלום. למעשה, אנשי האסכולה ניחשו את קיומם של אטומים יותר מ-2000 שנים לפני שקיומם הוכח בצורה מדעית.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

האסכולה הסטואית

האסכולה הסטואית (מלשון "סטואה" - אכסדרת עמודים), היא אסכולה פילוסופית יוונית-רומית, שמקורה ב"סטיו הססגוני" באתונה, שבו הורה מייסדה, זנון מקיטיון. האסכולה התקיימה ברציפות מסביבות 300 לפנה"ס ועד 260 לספירה. עיקר עיסוקה היה בחוזק האופי (הטוב) המתבטא במידות טובות ובחולשת האופי (הרוע). אסכולה זו השפיעה רבות על עולם המחשבה היווני ואף היהודי.

האסכולה הפיתגוראית

האסכולה הפיתגוראית היא אסכולה פילוסופית קדם-סוקרטית, שנוסדה על ידי הפילוסוף פיתגורס ונקראה על שמו.

הפיתגוראים התארגנו בחבורות סגורות, תערובת של אסכולה מדעית ושל כת דתית שדמתה מאוד לאורפיים אך טענה שהפילוסופיה ולא אורח חיים דתי-פולחני, מטהרים את הנפש. הם הקפידו על סודיות ומבחן הקבלה לאגודה היה בין השאר שתיקה למשך 5 שנים (התגליות המתמטיות קיבלו מעמד דתי, נשמרו בסודיות יותר מרעיונות דתיים אחרים). הפיתגוראים עסקו במתמטיקה, מטאפיזיקה, מוזיקה ואסטרונומיה, האמינו בגלגול נשמות, הקריבו קורבנות, ונמנעו מאכילת בשר (צמחונות).

האסכולה הפריפטטית

האסכולה הפריפטטית (περιπατητικός) הייתה אסכולה פילוסופית שנוסדה על ידי אריסטו באתונה בשנת 335 לפנה"ס.

אריסטו נהג ללמד כשהוא מתהלך בחברת תלמידיו בשבילים מכוסים (peripatoi ביוונית). שבילים אלה הקיפו את בנייני הליקיאון. המונח היווני (peripatein) מתייחס למי שמתהלך ומשוחח בעת ובעונה אחת, ומכאן הכינוי "פריפטטים", שדבק בתלמידי אריסטו בליקיאון. הפריפטטים היו מדענים ומלומדים שהקדישו את זמנם למחקר ועסקו בזואולוגיה, בוטניקה, ביוגרפיה, היסטוריה של המדע, פילוסופיה, ספרות ומשפטים.

אחרי מות אריסטו בשנת 322 לפנה"ס תלמידו תאופרסטוס עמד בראש אסכולה זו. אחרי מות תאופרסטוס בשנת 287 לפנה"ס ירש את מקומו סטראטון מלאמפסאקוס, אך האסכולה הפריפטטית לא שרדה זמן רב, ולימוד המדעים עבר מאתונה המתרוששת לאלכסנדריה שבמצרים, והליקיאון הלך ונשכח.

בראש בית הספר עמדו:

אריסטו (334-322) לפנה"ס

תאופרסטוס (322–288) לפנה"ס

סטראטון מלאמפסאקוס (288-269) לפנה"ס

ליקו מטוראס (269-225) לפנה"ס

אריסטו מקיאוס (קיאה) (225-190) לפנה"ס

קריטולאוס (190-155) לפנה"ס

דאודורוס מצור עד 140 לערך לפנה"ס

ארימנאוס עד 110 לערך לפנה"סלאסכולה זו השתייכו אודמוס מרודוס, אריסטוקסנוס, דיקארכוס וקליארכוס.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

לוקרטיוס

טיטוס לוקרטיוס קרוס (בלטינית Titus Lucretius Carus), משורר רומאי, חי כמשוער בין השנים 99 עד 55 לפנה"ס.

התגורר ברומא וכנראה גם נולד בה. נמנה עם חוגי האצולה ועם האסכולה האפיקוראית.

מספרים שבאחרית ימיו נשתבשה עליו דעתו, וכתוצאה מכך התאבד, אבל אין סימוכין לטענה זו, ומקורה ככל הנראה במתנגדיו שניסו להוריד מערכו.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מטרודורוס מלמפסקוס (אפיקוראי)

מטרודורוס מלמפסקוס (ביוונית: Μητροδωρος Λαμψακηνος; ‏ 330 לפנה"ס - 277 לפנה"ס בקירוב) היה פילוסוף יווני, מתלמידיו של אפיקורוס. מטרודורוס נמנה עם האסכולה האפיקוראית. מרבית כתביו לא שרדו.

נאופלאטוניזם

נאופלטוניזם הוא מונח מודרני לאסכולה פילוסופית דתית ומיסטית שהתגבשה במאה ה-3 לספירה. המונח הוטבע על ידי תומאס טילור (Thomas Taylor) בתרגומו לשש האנאדות של פלוטינוס. הסיבה שהוגים אלה נקראו נאופלטונים, למרות שהם כינו את עצמם אפלטונים, היא המחשבה לפיה הפילוסופיה של הוגים אלה שונה באופן מהותי מהפילוסופיה של אפלטון.

הנאופלטוניות יצרה סינתזה בין מגוון אסכולות פילוסופיות, בהן האסכולה הפיתגוראית, האסכולה הסטואית והפילוסופיה של אפלטון. כמו כן, היא קלטה לתוכה אמונות, פולחנים ומנהגים מהפוליתאיזם היווני והמזרחי, כולל אלכימיה ומאגיה.

פלוטינוס נחשב כאביו של הנאופלטוניזם משום שהיה הראשון שניסח בצורה בהירה ונרחבת תורה זו. קדמו לו הפילוסופים מאסכולות הביניים שהכינו את הקרקע לעליית האסכולה הנאופלטונית. מבין האסכולות הנאופלוטיניות המאוחרות, הבולטת ביותר הייתה האסכולה האתונאית שהייתה למעשה האקדמיה האפלטונית שהפכה לפלוטינית. בניגוד לאסכולה האלכסנדרונית, שחלק מאנשיה קיבלו על עצמם את הנצרות, אסכולה זו נשארה אחד מהמבצרים האחרונים של הפוליתאיזם עד לסופה.

על טבע האלים

על טבע האלים (בלטינית: De Natura Deorum) הוא דיאלוג פילוסופי שנכתב על ידי הפילוסוף הרומאי מרקוס טוליוס קיקרו ב-45 לפנה"ס.

דיאלוג זה כולל שלושה ספרים שבכל אחד מהם מתקיים דיון על אודות התאולוגיה של אסכולות פילוסופיות שונות. הדיאלוג מתרכז בדיון על אודות התאולוגיה של האסכולה האפיקוראית, של האסכולה הסטואית ושל האקדמיה האפלטונית.

קיקרו, שהקדיש את הדיאלוג לידידו ברוטוס, אינו לוקח חלק פעיל בוויכוח. גאיוס וליוס מייצג את האסכולה האפיקוראית, קווינטוס לוקיוס באלבוס - את האסכולה הסטואית, וגאיוס קוטה - את זרם הספקנות של האקדמיה האפלטונית, שעמו נמנה גם קיקרו עצמו.

הספר הראשון כולל את המבוא, את דברי וליוס בזכות התאולוגיה האפיקוראית, ואת דברי הביקורת של קוטה על תאולוגיה זו. הספר השני מתרכז בדברי באלבוס בזכות התאולוגיה של האסכולה הסטואית, ובספר השלישי ניתנים דברי הביקורת של קוטה על דבריו של באלבוס.

פילוסופים אלה מציגים את דעותיהם של הפילוסופים מן העת העתיקה באשר לאלים ולהשגחה העליונה. האתאיזם הנסתר של אפיקורוס, שסבר כי האלים מורכבים מאטומים וכי אין להם כל עניין בבני האדם, מותקף על ידי קוטה שקיקרו שם את הדברים בפיו. קוטה מנתץ גם את טיעוניהם של הפילוסופים הסטואיים בדבר ההשגחה העליונה. (על פי התאולוגיה הסטואית קיימים אלים רבים, אך כולם מובלים על ידי התבונה האלוהית).

קיקרו משוכנע כי האמונה בקיומם של האלים ובהשפעתם על העולם חייבת להיות מעוגנת בחיי אנוש. היות שלאלים יש השפעה רבה על ממשלות העיר והמדינה, היא משותפת לכל העמים, וכמוה כחוק הטבע, צריך לחזק אמונה זו בקרב המון העם. קיקרו סבור כי קיומם של האלים הוא הכרחי, ובאותו אופן הוא חושב גם על אודות הישארות הנפש.

אך נראה כי הוא מסתייג מריבויים של האלים, ואינו רואה בהם אלא תולדה של אל אחד שאותו הוא רואה כישות חופשית שאיננה מתמזגת עם יסודות בני תמותה - ישות המניעה את כל הדברים שהיא עצמה בעלת תנועה נצחית. נראה כי קיקרו לווה מאפלטון את רוב טיעוניו אלה - טיעונים ששימשו גם את הנוצרים הראשונים במאבקם נגד האתאיזם.

דיאלוג זה של קיקרו והמסות הפילוסופיות שלו "על הנבואה" ו"על החובות" השפיעו רבות על הפילוסופים של עידן האורות מן המאה השמונה עשרה ובהם וולטר שאמר כי הדיאלוג "על טבע האלים" הוא אולי הספר הטוב ביותר שנכתב בעת העתיקה.

הדיאלוג "על טבע האלים" תורגם מלטינית לעברית על ידי אביבה קציר שהוסיפה לטקסט הערות רבות. יוחנן גלוקר הוסיף לו מבוא מקיף. (הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1992).

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

פילוסופיה יוונית

הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.

ציניקנים

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה.

הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים באופן הטבעי עבור אנשים, דרך דחיית כל התאוות הבסיסיות כגון ממון, כח, יחסי מין, ותהילה. כתחליף לתאוות, על האדם לחיות חיים המופשטים מכל אחזקה חומרית.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזם • האסכולה האפיקוראית • קונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.