האמנה האטלנטית

האמנה האטלנטית היא אמנה שנחתמה על ידי וינסטון צ'רצ'יל מצד בריטניה ופרנקלין דלאנו רוזוולט מצד ארצות הברית ב-12 באוגוסט 1941 בפגישתם על אוניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי מול חופי ניופאונדלנד, ופורסמה יומיים לאחר מכן כהצהרת עקרונות משותפת למען השלום. ועידה זו הייתה אחת משבע הפגישות המרכזיות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

פגישות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה
Tehran Conference, 1943.jpg
Yalta summit 1945 with Churchill, Roosevelt, Stalin.jpg

רקע היסטורי

מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין. מיד הכריזו בעלות הברית (באותו שלב צרפת ובריטניה) מלחמה נגד גרמניה. ארצות הברית לעומת זאת הכריזה על נייטרליות וכך המשיכה בנקיטת מדיניות הבדלנות שנקטה מאז מלחמת העולם הראשונה.

למרות הכרזתה על נייטרליות, ניתן היה לראות נטייה של ארצות הברית לכיוון בעלות הברית כבר מתחילת המלחמה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאמריקאים העניקו לבריטים תמיכה מוסרית וכלכלית (מכירת ציוד, חוק "השאל-החכר"), אך הממשל סירב לשלוח חיילים לאירופה. כצעד נוסף בהתקרבות נחתמה האמנה האטלנטית.

החלטות האמנה

Winston Churchill with Franklin D. Roosevelt on board USS Augusta (CA-31) on 9 August 1941 (NH 67201)
צ'רצ'יל ורוזוולט (מלווה בשני בניו) על סיפון ספינת הצי האמריקאי "אוגוסטה" ב-9 באוגוסט 1941
  1. התנגדות לסיפוח או כיבוש טריטוריות בידי ארצות הברית או בריטניה.
  2. התנגדות לשינויים טריטוריאליים במדינות הכבושות בניגוד לרצון האוכלוסייה הרלוונטית.
  3. תכובד זכות כל עם להגדרה עצמית ובחירת צורת הממשל המועדפת עליו. ארצות הברית ובריטניה מכירות בזכות לממשל עצמי עבור המדינות שנכבשו.
  4. הגבלות מסחריות יוסרו לטובת חיזוק הכלכלה והמאמץ המלחמתי של בעלות הברית.
  5. שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות.
  6. יצירת עולם ללא מחסור ופחד.
  7. הבטחת חופש השיט בימים.
  8. פירוק מדינות תוקפניות מנשקן.

משמעות האמנה האטלנטית למאמץ המלחמתי

מלבד שחתימת האמנה היוותה צעד נוסף בהתקרבות בין המדינות ובבניית ההסכמה האידאולוגית ביניהן, הייתה האמנה הלכה למעשה מדריך על פיו קבעו ראשי המדינות את פעולותיהם בהמשך המלחמה. בנוסף, מכיוון שארצות הברית לא השתתפה עד אותו שלב במלחמה, מפגש זה היווה התחייבות מוסרית של ארצות הברית להפסקת המדיניות הבדלנית.

משמעות האמנה עבור האימפריאליזם הבריטי

הסעיף השלישי באמנה, לפיו בריטניה מכירה בזכות להגדרה עצמית ולממשל עצמי של כל העמים, עורר התנגדות בקרב גורמים אימפריאליסטיים בבריטניה. זאת לאור העובדה שבריטניה החזיקה באותה עת בקולוניות נרחבות באפריקה ובאסיה. בתחילה הוסכם בין הצדדים כי סעיף זה אינו תקף לגבי הקולוניות הבריטיות. אולם, במהרה הגיעו קריאות מצד קולוניות באסיה (בורמה, אינדונזיה, הודו ועוד) בדרישה להחיל את עיקרי האמנה גם על מדינותיהם. עקב חשיבותה המכרעת של השתתפות מדינות אלו במאמץ המלחמתי הכולל, ביקש רוזוולט להותיר פתרון סוגיה זו לאחרי המלחמה.[1] ההכרה בזכות להגדרה עצמית של כל העמים, נתנה תקווה למנהיגי המאבק לעצמאות בקולוניות, והיוותה תקדים עליו התבססו בין השאר נלסון מנדלה ומהאטמה גנדי בדרישותיהם לעצמאות.[2]

הערות שוליים

  1. ^ Borgwardt, Elizabeth, A new deal for the world: America's vision for human rights, Harvard University Press, 2007, עמ' 29, ISBN 9780674281912
  2. ^ Ibhawoh, B, Testing the Atlantic charter: Linking anticolonialism, self-determination and universal human rights, International Journal of Human Rights, 17 November 2014
12 באוגוסט

12 באוגוסט הוא היום ה-224 בשנה בלוח הגרגוריאני (225 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 141 ימים.

1941

שנת 1941 היא השנה ה-41 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1941 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1941 בארצות הברית

1941 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 165 שנה מיום היווסדה.

אה"מ פרינס אוף ויילס (53)

אה"מ פרינס אוף ויילס (באנגלית: HMS Prince of Wales) הייתה אוניית מערכה של הצי המלכותי הבריטי, מסדרת המלך ג'ורג' החמישי (סדרת אוניות נקראת על שם האונייה הראשונה שהושקה מתוכה). האונייה התפרסמה בזכות קריירה קצרה אך פעילה מאד, שבמהלכה השתתפה בקרב ימי נגד אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק, והובילה את ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, למפגש היסטורי עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, מפגש שהוליד את האמנה האטלנטית. האונייה הוטבעה על ידי מפציצים יפניים, אירוע שסימל את שקיעתה של אוניית המערכה מול נושאת המטוסים, שעלתה לגדולה כאוניית השטח העיקרית.

איי מריאנה הצפוניים

איי מריאנה הצפוניים (באנגלית: Northern Mariana Islands) הם קבוצה של 15 איים באוקיינוס השקט הנמצאים באיחוד פוליטי עם ארצות הברית. שטחם הכולל של האיים עומד על 464 קמ"ר, על פי הערכות מיולי 2015 מתגוררים באיים 52,344 תושבים.

בעלות הברית

בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

ג'ון דיל

פילדמרשל סר ג'ון גריר דיל, (באנגלית: John Greer Dill;‏ 25 בדצמבר 1881 - 4 בנובמבר 1944) איש צבא בריטי ששימש בעמדות פיקוד במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה והיה בעל תפקיד חשוב במסגרת היחסים שבין בריטניה ובין ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. בין המלחמות שימש דיל כמפקדה של הדיוויזיה הבריטית שנשלחה אל ארץ ישראל בשנת 1937 על מנת לדכא את המרד הערבי.

האומות המאוחדות

האומות המאוחדות (או בראשי תיבות, האוּ"ם) הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי, הביטחון הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת שלום עולמי. הוא נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. האו"ם כולל מספר גופים המסונפים אליו, שהוקמו לצורך השגת ויישום מטרותיו.

נכון לשנת 2017 ישנן 193 מדינות חברות בארגון – כמעט כל מדינה ריבונית בעולם. האו"ם והארגונים במסגרתו מקבלים החלטות בנושאים מהותיים וניהוליים. לארגון שש זרועות עיקריות: העצרת הכללית (המקום העיקרי שבו מתאספות כל המדינות החברות), מועצת הביטחון (שבה מתקבלות החלטות בנוגע לענייני שלום וביטחון), המועצה הכלכלית חברתית (שמסייעת לקידום שיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי בנושאי כלכלה וחברה), המזכירות (שמספקת מחקרים, מידע ועניינים טכניים אחרים שהאו"ם נזקק לו בפעילותו השוטפת, ובמידה מסוימת מוציאה לפועל או מאפשרת את הוצאתן לפועל של ההחלטות הביצועיות של העצרת הכללית, מועצת הביטחון, והמועצה הכלכלית חברתית), בית הדין הבינלאומי לצדק (הרשות השופטת העיקרית), ומועצת הנאמנות (שבעבר הייתה ממונה על המנדטים שהוענקו מטעם חבר הלאומים. מאחר שכל המנדטים שהוענקו על ידי חבר הלאומים הגיעו לפרקם ומנדטים חדשים אינם מוענקים, אין מועצה זו פעילה). לצד הזרועות המרכזיות האלה, פועלות תוכניות וקרנות של האו"ם וכן סוכנויות מיוחדות. הבולטים שבהם ארגון הבריאות העולמי, תוכנית המזון העולמית, ויוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים. ראש מערכת האו"ם, העומד בראשות ועדת ראשי הארגונים CEB, הוא המזכיר הכללי. מאז 2017, מכהן בתפקיד זה אנטוניו גוטרש מפורטוגל.

בדרך כלל המזכ"ל מכהן שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, והוא נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם. ארגון האומות המאוחדות ממומן על ידי דמי חבר מהמדינות החברות בו, בעיקר ארצות הברית, גרמניה, ויפן, ונקבעו בו שש שפות רשמיות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.

הלדור לכסנס

הלדור קיליאן לכסנס, נכתב גם לקסנס, (Halldór Kiljan Laxness (מידע • עזרה)) ‏(23 באפריל 1902 - 8 בפברואר 1998), שנולד בשם "Halldór Guðjónsson" ברייקיאוויק שבאיסלנד, סופר איסלנדי, זוכה פרס נובל לספרות.

הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן

הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן התרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה עת פלשו כוחות צבא בריטניה וכוחות הצבא האדום של ברית המועצות לשטחה של איראן על מנת למנוע התייצבותה במלחמה לצד מדינות הציר.

התבדלות

התבדלות (בלועזית: איזוֹלַציוניזם) היא גישה של קבוצה חברתית (שבט, קבוצה אתנית, דת או מדינה) המעדיפה להסתגר או לסגור את שעריה (להגירה) כדי לשמר את תרבותה משינויים תרבותיים או דמוגרפיים. מטבעה, ההתבדלות מצמצמת את הפתיחות ושיתוף הפעולה עם גורמים שונים בסביבתה.

לפעמים משתמשים במונח בדלנות או בדלנות מדינית לתיאור גישה זו, אבל המונח "בדלנות" מתייחס לגישה אחרת (בלועזית: סֶפָּרָטיזם).

ועידת טהראן

ועידת טהראן היא ועידה שנערכה במהלך מלחמת העולם השנייה, בין התאריכים 28 בנובמבר ל־1 בדצמבר 1943 בטהראן, איראן. בוועידה נערכה לראשונה פגישה משולשת בין צ'רצ'יל, רוזוולט, וסטלין. חשיבות הוועידה הייתה בעצם כינוס שלושת המנהיגים של המעצמות המובילות את המלחמה בגרמניה. הוועידה נערכה תחת אבטחה כבדה ביותר וחשדנות בין הצדדים.

בוועידה אושרה התוכנית לפלישה לנורמנדי כדי לפתוח "חזית שנייה" באירופה, חזית שתאלץ את גרמניה להעביר כוח אדם ומשאבים למערב אירופה ובכך תושג הקלה לצבא האדום. בזמן הוועידה נלחמו בעלות הברית על אדמת איטליה במה שנקרא מלכתחילה החזית השלישית.

לבסוף הוחלט שהחזית העיקרית תהיה בצרפת במבצע "אוברלורד" - הפלישה לנורמנדי, תוך כדי נחיתה סימולטנית בריביירה הצרפתית (מבצע דרגון).

החלטות נוספות שהתקבלו בוועידה:

בעלות הברית הסכימו שסטלין יתפשט במזרח אירופה לאחר מפלת גרמניה.

נידון הרעיון לחלק את גרמניה לאחר המלחמה.

המנהיגים דנו באופיו של ארגון האומות המאוחדות העתיד לקום.

הותוו גבולות חדשים לפולין לאחר המלחמה (פולין תזוז מערבה על חשבון שטח גרמני).

הוסכם לשמור על עצמאות איראן, שהייתה למעשה תחת כיבוש בעלות הברית, לאחר הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן.

הוחלט על הגשת סיוע לטיטו ביוגוסלביה, שנחשב בעיני כל כמורד הגדול ביותר בנאצים.

הוחלט על פניה לטורקיה על מנת לשדלה להיכנס למלחמה לצד בעלות הברית.

ועידת יאלטה

ועידת יאלטה הייתה ועידה שהתקיימה לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, מ-4 עד 11 בפברואר 1945, בהשתתפותם של מנהיגי ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וברית המועצות: רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין. כאשר התברר שבעלות הברית עומדות לנצח במלחמה התעוררה השאלה לגבי חלוקת השטחים ואזורי ההשפעה בין המדינות המנצחות. הוועידה נועדה למצוא פתרון לבעיה זו. הוועידה התקיימה בארמון הקיסרי לשעבר ביאלטה שבחצי האי קרים שבברית המועצות.

כבר בקיץ 1944 חילקו ביניהן ברית המועצות והממלכה המאוחדת את אזורי ההשפעה בבלקן. בוועידת יאלטה הועלתה בעיקר השאלה בקשר לגבולותיה של פולין. סטלין תבע שגבולה המזרחי של פולין יהיה כמו ב-1941, וחלקה הצפוני של פרוסיה המזרחית יסופח לברית המועצות, ופולין, כתמורה על אובדן שטחים במזרח, תפוצה בשטחים ממערב לה. כל הצדדים הגיעו להסכם שגבולותיה הסופיים של פולין ייקבעו סופית בוועידת השלום, אך לכאורה היה ברור לכל הצדדים שברית המועצות תקבל את רצונה, ולזאת הסכימו רוזוולט וצ'רצ'יל מפאת העובדה שהשטחים הנידונים כבר היו בידי ברית המועצות, וכדי לשנות עובדה זו הם היו צריכים להשתמש בכוח, אלטרנטיבה שממנה ניסו להימנע בשלב זה. למרות זאת, הורה וינסטון צ'רצ'יל לצבאו להכין את מבצע לא יעלה על הדעת.

כמו כן דנו הצדדים בהצטרפותה של ברית המועצות למלחמה נגד האימפריה היפנית - מה שהוסכם על ידי סטלין בתמורה לשטחים באסיה. במהלך הוועידה הסכימו הצדדים על הקמת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם). סטלין קיבל שלושה קולות במקום ה-16 שאותם רצה בתחילה (לפי חשבון של קול אחד לכל רפובליקה של ברית המועצות ואחד לאיחוד עצמו), ותינתן זכות וטו לחמש המעצמות - ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, סין וצרפת שהצטרפה לאחר מכן. בין השאר הוחלט לחלק את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: צרפתי, בריטי, אמריקני וסובייטי. ברלין, שהייתה באזור הכיבוש הסובייטי, חולקה באופן דומה בין ארבע המנצחות. עוד הוסכם לחסל את כוחה הצבאי של גרמניה, לעקור ממנה את הנאציזם ולהביא את מנהיגיה בפני בית דין בינלאומי.

ועידת פוטסדאם

ועידת פוטסדאם היא אחת הוועידות הבינלאומיות שהתכנסו בסוף מלחמת העולם השנייה כדי לכונן הסדרים בינלאומיים חדשים. היא התכנסה ב-17 ביולי 1945 בארמון צציליינהוף בעיר פוטסדאם על אדמת גרמניה הכבושה, לא רחוק מברלין. מועד פתיחת הוועידה היה תשעה שבועות אחרי כניעת גרמניה, בשעה שארצות הברית עדיין נלחמה ביפן. הוועידה ננעלה ב-2 באוגוסט. ארבעה ימים לאחר הנעילה הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר הירושימה, לאחר שבמהלך הוועידה פרסמה ארצות הברית אולטימטום.

הוועידה הייתה "סיר לחץ" קשה במיוחד, אף יותר מועידת יאלטה. בוועידת פוטסדאם (לאחר כניעת גרמניה) כבר בא לידי ביטוי המתח הגלוי בין שתי מעצמות העל. לנציגי המעצמות – וינסטון צ'רצ'יל (אשר הוחלף ב-28 ביולי על ידי ממשיכו קלמנט אטלי לאחר שהפסיד בבחירות בבריטניה), מנהיג ברית המועצות סטלין ונשיא ארצות הברית הארי טרומן – היה ברור כי בשאלות העיקריות לא ניתן להגיע להסכם, וכי יש להשאירן פתוחות. סטלין, שכוחותיו שלטו כבר בכל מזרח אירופה, הבין כי שום גורם לא יוכל לדחוק אותו ממעמדו. הוא זעם על הפסקת הסיוע האמריקני, ועל נוכחות הצבא האמריקני במערב ברלין, בתוך שטח הכיבוש של הצבא האדום. סטלין האמין כי רק יד נוקשה תוכל לכופף את עמדת טרומן ואטלי, ואכן ועידת פוטסדאם, כמו ועידת יאלטה, הייתה ניצחון מובהק לסטלין.

המערב עדיין לא היה מודע לכוונותיו של סטלין (מלבד וינסטון צ'רצ'יל, שהביע בפומבי את דעותיו על סטלין). למרות זאת, יש היסטוריונים שטוענים כי מטרתה של פצצת האטום השנייה שהוטלה על נגסאקי לאחר סיום הוועידה הייתה איתות לברית המועצות כתוצאה מהדיונים.

ועידת קהיר (1943)

ועידת קהיר נערכה בקהיר שבמצרים בין 22 בנובמבר ל-26 בנובמבר 1943, בין רוזוולט, צ'רצ'יל, וגנרליסימו צ'יאנג קאי שק מסין. הוועידה עסקה בהיערכות בעלות הברית נגד יפן, ובמצב הרצוי באסיה שלאחר המלחמה.

החלטות הוועידה פורסמו ב"הצהרת קהיר", הצהרה לא-חתומה לעיתונות שדנה בכוונתן של בעלות הברית לחלק את האימפריה היפנית לאחר כניעתה הצפויה של יפן. על פי ההצהרה, כל הטריטוריות שכבשה יפן מאז מלחמת העולם הראשונה, כולל טייוואן ואוקינאווה, יוחזרו לסין. בנוסף קבעה ההצהרה שעל קוריאה, שהייתה כבושה בידי יפן, להפוך למדינה חופשית.

ועידת קזבלנקה

ועידת קזבלנקה נערכה בעיר קזבלנקה שבמרוקו ובמסגרתה נועדו נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, יחד עם ראשי המטות שלהם ומנהיגי צרפת החופשית, כדי לתכנן ולתאם את האסטרטגיה של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, בעיקר בזירה האירופאית.

הוועידה נערכה בין ה-14 בינואר ל-24 בינואר 1943. שם הקוד שלה היה SYMBOL ולעיתים ANFA, על שם המלון שאירח את הנועדים. הייתה זו הוועידה הראשונה של ראשי בעלי הברית במלחמה והמטרות שלשמן כונסה לא הוגדרו היטב. בפועל דנו בה בצעדים שיש לנקוט לסיום המלחמה, כמו גם בסדרי העולם שלאחריה.

ועידת קזבלנקה הייתה אמורה להיות ועידת פסגה משולשת, כמו הוועידות שבאו אחריה. אולם מנהיג ברית המועצות סטלין סירב לבוא, משום שלא רצה לעזוב את רוסיה הנאבקת במצור הגרמני המתמשך ובחורף הקשה.

ההחלטות העיקריות שנפלו בקזבלנקה הן:

תביעתן של בעלות הברית לכניעה ללא תנאי של מדינות הציר.

הוסכם על שתי פעולות צבאיות משמעותיות: הפלישה לסיציליה ומתקפת מפציצים משולבת ביום ובלילה על אדמת גרמניה, אשר נועדה להרוס את התשתית התעשייתית והצבאית הגרמנית ולפגוע במורל האזרחי.

הושטת סיוע ותמיכה בברית המועצות.

יישור ההדורים בין המנהיגים הצרפתים שארל דה גול ואנרי ז'ירו, גם אם ברמה שטחית והצהרתית בלבד, והסדרת השלטון בטריטוריות הצרפתיות המשוחררות בצפון אפריקה. דה גול סירב בתחילה לבוא לוועידה, אך שינה את דעתו לאחר שצ'רצ'יל איים למשוך את תמיכתו בממשלה הגולה של דה גול בבריטניה.כמו כן נודעה חשיבות למה שלא הוחלט בוועידה, אף שנידון בה: בעלות הברית החליטו שלא לפתוח חזית שנייה של ממש באירופה ב-1943. צ'רצ'יל ורוזוולט ידעו שסטלין לא יראה בעין יפה את החלטה זו, שכן במתקפה בסיציליה לא היה די כדי ללחוץ על הגרמנים ועל ידי כך להקל על הרוסים את מלאכתם בחזית המזרחית. על מנת לפייס את הרוסים התקבלה ההחלטה על תמיכה וסיוע שיוגש להם. ייתכן שהשתתפות רוסית בוועידה הייתה מביאה להכרעה שונה ולפתיחת חזית שנייה באירופה כבר ב-1943.

מנקודת המבט הפנים-אמריקאית הייתה לוועידת קזבלנקה משמעות סמלית והיסטורית: לראשונה עזב נשיא מכהן את ארצות הברית בעת מלחמה, ולראשונה ביקר נשיא מכהן ביבשת אפריקה. בהציגו לאומה האמריקאית את תוצאות הוועידה בנאום ברדיו ב-12 בפברואר 1943, הסיט רוזוולט את הדגש מהחזית האירופית לזו הפאסיפית, שלא עמדה במרכז הדיונים בוועידה. הוא אמר כי "יש דרכים רבות המובילות ליפן", ככל הנראה כדי לפנות לדעת הקהל האמריקאי, שמטבע הדברים התעניין יותר בחזית שבה נלחמו האמריקאים מול יפן.

חוזה פריז (1947)

ועידת השלום בפריז שנערכה בין 29 ביולי ל-15 באוקטובר 1946 הביאה לניסוחו של חוזה פריז אשר נחתם ביום 10 בפברואר 1947. בחוזה זה העניקו בעלות הברית לחמש ממדינות הציר "המשניות" - איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה ופינלנד את הזכות לחדש את ריבונותן בתחום יחסיהן הבינלאומיים ולהציע את מועמדותן לחברות באומות המאוחדות. בחוזה נכללו הסדרים בדבר תשלומי פיצויים, התחייבות לשמירה על זכויות מיעוטים אתניים וזכויות הפרט; וכן שינויים טריטוריאליים שכללו את סיום שליטתה של איטליה במושבותיה באפריקה ושינויים בגבולות שבין הונגריה וצ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה, ברית המועצות ורומניה, בולגריה ורומניה וברית המועצות ופינלנד. חמש המדינות התחייבו לפעול נגד הופעתם של ארגונים פשיסטיים בתחומן, או כל ארגון אחר, פוליטי, צבאי או צבאי למחצה, שמטרתו לפגוע בזכויות דמוקרטיות. עוד הוסכם כי אזרחי חמש המדינות לא יחויבו בתשלום פיצויים עבור נזקים בגין פעילות פרטיזנית לטובת בעלות הברית, וכי לא יועמדו לדין בגין מעשים אלה.

פאלא

פאלא (באנגלית: Fala;‏ 7 באפריל 1940 – 5 באפריל 1952), כלב מסוג טרייר סקוטי, היה כלבו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, והתגורר עמו בבית הלבן בתקופת כהונתו. פאלא נסע עם רוזוולט לכל נסיעותיו הרשמיות והפך לחלק מפמליית הנשיא עד שזוהה למעשה עם הנשיא. מעשיו ותעלוליו של הכלב סוקרו בהרחבה על ידי אמצעי התקשורת.

פסלו של פאלא מהווה חלק מאנדרטת פרנקלין דלאנו רוזוולט בוושינגטון.

פגישות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה לחמו מדינות בעלות הברית במשותף כנגד מדינות הציר. דבר זה הצריך תיאום בין מדינות בעלות הברית, תיאום שכלל גם מפגשי פסגה בין מנהיגי המדינות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.