האם תרזה

האם תֶּרֶזָה או אמא תרזה (שמה הרשמי על פי הוותיקן הוא האם תרזה הקדושה של כלכותה; נולדה כאגנס גונג'ה בויאג'יו; 26 באוגוסט 19105 בספטמבר 1997) הייתה נזירה אלבנית-קתולית, מיסיונרית, פעילה הומניטרית ומקימת מסדר המיסיונרים של הצדקה שסייע לעשרות אלפי אנשים. עבודתה, סיועה ההומניטרי ותמיכתה בעניים בכלכותה שבהודו הפכו אותה לאחת מהנשים המפורסמות ביותר בעולם ולסמל לצדקות ויושר בעיני רבים.

לתרזה הוענק ב-1979 פרס נובל לשלום ובשנת 1980 פרס בראט רטנה (Bharat Ratna), הפרס האזרחי הגבוה ביותר בהודו. היא קיבלה אזרחות כבוד בארצות הברית ב-1996, הוכרזה כמבורכת על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2003 וכקדושה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-4 בספטמבר 2016.

האם תרזה התפרסמה ונעשתה מוכרת גם בזכות ספריה הרבים הדנים בנצרות, ברוחניות ובתפילות, שחלקם נכתבו יחד עם ידידה האח רוז'ה (Frère Roger). על אף ההערכה הרבה שלה זכתה, היו גם שמתחו עליה ביקורת חריפה והאשימו אותה בקיצוניות דתית ובחוסר יושרה.

האם תרזה
Nënë Tereza
MotherTeresa 094
האם תרזה
לידה 26 באוגוסט 1910
האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 אוסקופ, האימפריה העות'מאנית
פטירה 5 בספטמבר 1997 (בגיל 87)
הודו כלכותה, הודו
קדוש עבור הכנסייה הקתולית
תארים האם תרזה הקדושה של כלכותה
ביאטיפיקציה 19 באוקטובר 2003, כיכר פטרוס הקדוש, קריית הוותיקן על ידי יוחנן פאולוס השני
קאנוניזציה 4 בספטמבר 2016, כיכר פטרוס הקדוש, קריית הוותיקן על ידי פרנציסקוס
חג 5 בספטמבר
Mother Teresa Monument in Skopje
פסל האם תרזה בסקופיה
Mother Teresa Memorial Home in Skopje
מוזיאון האם תרזה בסקופיה

ביוגרפיה

נעוריה ועבודתה

תרזה נולדה בשם אגנס גונג'ה בויאג'יו (Agnes Gonxha Bojaxhiu) בעיר אוסקופ (שבאימפריה העות'מאנית; בימינו סקופיה שבמקדוניה). אז, הייתה סקופיה עיר הבירה של וילאייט קוסובו (Vilâyet-i Kosova) שבאימפריה העות'מאנית (אין קשר לקוסובו של היום). אביה היה אלבני במקור, ועבד למחייתו כסוחר מצליח. לאגנס היו עוד שני אחים, והיא הייתה הצעירה מביניהם.

הוריה, ניקולה (Nikollë) ודרנפיל (Dranafile) בוגאקסיו, הגיעו במקור מהעיר פריזרן (Prizren) שהייתה בדרום מחוז קוסובו. הם היו קתולים, בניגוד לרוב האלבנים שהיו מוסלמים. רוב האוכולוסייה באזור שבו גרו השתייך לכנסייה האורתודוקסית המקדונית.

ראשית חייה של תרזה תועדו רק במספר קטן של מקורות חיצוניים, כך שהמידע העיקרי על אותם זמנים הגיע מזיכרונותיה שלה. האם תרזה סיפרה כי הרגישה רצון לעזור לעניים ולנחשלים מגיל 12, אז החלה להתנדב בסיוע להם, וכבר אז החליטה כי בעתיד תבצע פעילות מיסיונרית בהודו. היא הייתה חברה בתנועת נוער נוצרית המכינה לפעילות מיסיונרית עתידית של החניכים, ונקראה סודליטי (Sodality). כשהייתה בת 18, התיר הוותיקן לתרזה לעזוב את עיר הולדתה ולהצטרף ל"אחיות של לורטו" (Sisters of Loreto), קהילת נזירות אירית שנשלחה בשליחות מיסיונרית להודו.

לדבריה, בחרה להצטרף דווקא לאחיות של לורטו, משום שעיקר פעולתן היה בחינוך ילדות במדינות ואזורים נחשלים, שבלעדיהן כנראה לעולם לא יוכלו ללמוד בבית ספר. לאחר מספר חודשים בהם שהתה יחד עם הנזירות במנזר על שם מרים, אם ישו שבדבלין, אירלנד, היא נשלחה לדרג'ילינג שבהודו ועבדה שם כאחות מתמחה. ב-24 במאי 1931, נדרה את הנדר הראשון שלה, בחירת השם החדש מרי תרזה, על שמות הקדושה תרסה מאווילה ותרזה הקדושה מליזייה.

בין 1930 ל-1948 למדה האם תרזה גאוגרפיה וקטכיזם (מקראה של עיקרי הנצרות) באופן אוטודידקטי ובבית ספר לא רשמי, בית ספרה בכלכותה (בית הספר היה לרשמי רק בשנת 1944). מאוחר יותר אמרה האם תרזה כי כל העוני, ההזנחה והעזובה שסבבו אותה נחרתו בנשמתה ושינו אותה. לטענתה, בספטמבר 1946 קיבלה מסר מאלוהים ולפיו "עליה לשרת אותו אפילו היא נמצאת במקום העני ביותר". תרזה אמרה "אני רואה את האלוהים בכל בן אנוש. כאשר אני רוחצת מצורע, אני מרגישה שאני מטפלת באלוהים עצמו והולכת בדרכו. האין זו תחושה נפלאה?".

ב-1948 היא קיבלה היתר מהאפיפיור דאז, באמצעות הארכיבישוף של כלכותה, לעזוב את קהילתה ולחיות כנזירה עצמאית. היא עזבה את בית ספרה, ולאחר קורס רפואה קצר יחד עם האחיות של לורטו בפטנה (Patna) חזרה לכלכותה, שם מצאה מקום לינה זמני. היא ייסדה בית ספר מאולתר שהתקיים תחת כיפת השמיים, ובו למדו ילדים מחוסרי בית ועניים מאוד. הכנסייה והרשויות המקומיות סייעו לה כספית.

ב-1949 הצטרפו אליה בעבודתה חלק מחברותיה ממסדר האחיות של לורטו וחלק מחניכי בית ספרה. הם חיפשו גברים, נשים, וילדים שחיו בעוני נורא, חסרי מזון ועל סף מוות ברחוב, מחוסרי בית שנדחו על ידי בתי החולים והאכסניות המקומיות משום שהיו פרטיים. לאחר מכן, ניסו לשכור חדרים וצוותים רפואיים שהעניקו לאנשים טיפול רפואי, בגדים וקורת גג.

פעילותה במסדר המיסיונרים של הצדקה

באוקטובר 1950, קיבלה תרזה את אישור הוותיקן להקים מסדר משלה שיטפל בעוני ויתמוך בחלשים. בתחילה, הוותיקן נתן למסדר את השם Diocesan Congregation of the Calcutta Diocese, אך מאוחר יותר הוא נודע בתור "מסדר המיסיונרים של הצדקה" או "מסדר המיסיונרים של גמילות החסדים". תפקידו של המסדר כפי שהגדירה היה: "לדאוג לרעבים, הערומים, מחוסרי הבית, בעלי המום, העיוורים, המצורעים, כל האנשים המרגישים לא רצויים, המורחקים על ידי החברה ומבודדים ממנה".

בתחילה היו חברים במסדר כ-12 נזירות ונזירים בכלכותה וכיום חברות בו מעל ל-40,000 נזירות הפועלות בבתי יתומים, מסייעות לאכסניות, מבצעות פעילויות גמילות חסדים וצדקה ברחבי כדור הארץ ומסייעות לפליטים, עיוורים, מוגבלים, זקנים, אלכוהוליסטים, מחוסרי בית ונפגעי אסונות טבע באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית ומדינות נחשלות מסביב לעולם.

בסיועם של פקידי ממשל הודים הפכה תרזה מקדש הינדו נטוש ל"בית העזובים" (Kalighat Home for the Dying), בית חולים ואכסניית חינם הפועלת עד היום בהודו למען עניים וחסרי בית. לאחר זמן מה, פתחה עוד אכסניה בשם "טוהר לב" בה פעל מעון עבור מצורעים וכן בית יתומים. מידע על פעילויותיה החל להגיע למרחקים, והאם תרזה זכתה לסיוע ניכר בפעילות גמילות החסדים שלה בדמות כספי תרומות רבים שסייעו לפתיחתם של בתי חולים, אכסניות ובתי יתומים רבים.

ב-1965, אישר האפיפיור פאולוס השישי לאמא תרזה להרחיב את פעילות המסדר שלה לארצות אחרות. פעילות המסדר החלה לגדול במהירות רבה, ובזכותה נפתחו בתי סיוע לחלשים ולנדכאים ברחבי העולם. האכסניה ובית החולים הראשון מחוץ להודו נבנה בוונצואלה, ולאחר מכן הוקמו בתי יתומים, בתי תמחוי, אכסניות ובתי חולים גם ברומא, טנזניה, ולבסוף גם בארצות רבות באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה. בין היתר, פעל המסדר גם באלבניה, המדינה ממנה באו הוריה. בשנת 1996 פעלו מעל 517 בתי סיוע במעל ל-100 מדינות, בתים המסייעים למעל מיליון בני אדם.

הערכה בינלאומית

לאחר הצלחתה של התנועה שהקימה, תנועה שסייעה למיליונים ברחבי העולם, החל מאלבניה ועד לניו יורק, ובעקבות פניות של קתולים רבים וכן בקשה מהוותיקן, בשנת 1981 נפתחה במסדר שהקימה האם תרזה מחלקה המותאמת גם לכמרים המעוניינים בהתנדבות ובסיוע לקהילה.

במהלך שנות השבעים המוקדמות, נעשתה האם תרזה לאישיות מפורסמת ומוכרת בהודו עצמה ובעולם כולו. כיום, זוקפים את תהילתה הרבה בעיקר לזכות סרטה התיעודי משנת 1969 "משהו יפה למען האלוהים" (Something Beautiful for God), שנעשה יחד עם הבריטי מאלקולם מוגרידג' (Malcolm Muggeridge) וכן לזכות ספרה משנת 1971 בעל אותו שם, שמודפס ויוצא לאור עד היום. תוך כדי הכנת הסרט התיעודי, צולמו חלק מהקטעים באזורים חשוכים ובתנאים לא טובים, ומאוחר יותר התברר שהבזק המצלמה לא פעל. למרות זאת, ולהפתעת עולם, הצילומים יצאו לבסוף באיכות מצוינת. מוגרידג' תיאר זאת כנס של 'אלוהי האור' שנעשה בידי תרזה עצמה. האם תרזה לא הגיבה לעניין, אולם אחרים הסבירו זאת בעובדה שהסרט צולם בסרט צילום של קודאק, שהיה חדיש ואיכותי יחסית לזמנו. בעקבות האירועים מוגרידג' הפך לנוצרי קתולי מאמין.

ב-1971 העניק לה האפיפיור את הפרס הראשון שהוענק לה על פעילותה. בין יתר תעודות הוקרה שהוענקו לה, נמנים פרס קנדה (1971), פרס באלזן (1978) שהוענק לה בשל "פעילותה עבור האנושות והאחווה בין בני האדם", פרס אלברט שוויצר הבינלאומי (1975), מדליית החירות הנשיאותית (1985) ומדליית הזהב של הקונגרס (1994). בנוסף, הוענק לאם תרזה כהוקרה לפועלה אזרחות כבוד בארצות הברית ב-16 בנובמבר 1996, וכן תוארי דוקטור של כבוד במספר אוניברסטאות מסביב לעולם.

ב-1979 הוענק לאם תרזה פרס נובל לשלום "עבור עבודתה ועשייתה במלחמה על הכאב, השכול והדלות, שהם איום גם על השלום". תרזה סירבה ליטול חלק בטקס הקבלה הרשמי ובסעודה המתוקשרת, וביקשה כי 192,000 דולר שהוענקו לה כפרס ייתרמו לטיפול בעניים וחולים בכלכותה. תרזה אמרה כי היא זקוקה ומעוניינת בגמול כספי אך ורק אם יעזור לחסרי ישע שאין ידם משגת לדאוג לרפואה, לינה, וחינוך ילדיהם. לאחר קבלת הפרס, נשאלה האם תרזה "מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם את השלום בעולם?" תשובתה של תרזה הייתה: "כל שעלינו לעשות הוא לחזור לבתינו ולאהוב את משפחתנו ומכרינו".

ב-1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, שימשה האם תרזה כמתווכת בין ישראל לפלסטינים במהלך משבר חילופי אש וירי, וכך סייעה להצלת 37 פצועים בבית חולים נצור בביירות.

לאחר ירידת כוחה של ברית המועצות ופתיחת שערי מזרח אירופה בפני המערב, הרחיבה האם תרזה את פעילות הקרן שלה גם למדינות קומוניסטיות לשעבר, שבעבר דחו את עזרתה. תרזה אף סייעה לאנשים רעבים באתיופיה, לקורבנות הקרינה מאסון צ'רנוביל וכן לקרבנות רעידת האדמה בארמניה.

ב-1991 באה האם תרזה לראשונה לאזור שממנו באו הוריה, טירנה שבאלבניה, ופתחה שם מיסיון.

הידרדרות מצב בריאותה ומותה

Zweisprachiges Straßenschild Ulqin Montengro NEU
שלט דו לשוני באלבנית ובסרבית ברחוב הקרוי על שמה של האם תרזה

ב-1983, בעת ביקורה ברומא לשם פגישה עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, לקתה האם תרזה בהתקף לב. לאחר התקף לב שני שלקתה בו, בשנת 1989, הושתל בחזה של תרזה קוצב לב. בשנת 1991, ביקרה במקסיקו בעוד היא חולה בדלקת ריאות קלה, לאחר הביקור שוב סבלה האם תרזה מבעיות בליבה.

עם הידרדרות מצבה הבריאותי, הציעה האם תרזה לפרוש מתפקידה כמנהלת המסדר. נערכה הצבעה חשאית בין כל הנזירות והפעילים בתנועה, וכמעט כולם הצביעו נגד הפרישה ובעד הישארותה של האם תרזה, מלבד תרזה עצמה. לבסוף, נאותה האם תרזה להישאר בתפקידה.

באפריל 1996, נפלה האם תרזה ושברה את עצם הבריח שלה. בחודש אוגוסט של אותה השנה, סבלה האם תרזה ממלריה, וכן מבעיות בתפקוד בחלל השמאלי של הלב. היא עברה ניתוח בלבה, אך היה ברור לכל שבריאותה מתדרדרת. ב-13 במרץ 1997 הפסיקה האם תרזה רשמית את פעילותה כמנהלת המסדר, וב-5 בספטמבר אותה שנה הלכה לעולמה, בכלכותה שבהודו, תשעה ימים לאחר יום הולדתה ה-87.

אמא תרזה זכתה להלוויה ממלכתית מלאה על ידי הממשלה ההודית, כבוד שבדרך כלל ניתן לנשיאים וראשי ממשלות, כהכרת תודה על שירותה ועזרתה לקהילות העניות שבהודו, מבלי להתייחס לדתם ולמוצאם של הזקוקים לעזרה. עם זאת, ספג טקס ההלוויה גם ביקורת, שכן בהתאם לכללי הטקס הובלה גופתה של תרזה על ידי תותח ואילו הטקס עצמו הסתיים במטח יריות, מה שרבים טענו שהיה מנוגד לאמונתה ולאורח חייה. מותה של תרזה עורר הדים ברחבי העולם, ומזכ"ל האו"ם לשעבר, חוויאר פרז דה קוויאר, אמר: "האם תרזה חיה, נשמה ופעלה כמו האו"ם. היא פעלה למען השלום בעולם". ראש ממשלת פקיסטן דאז, פרבז מושארף, אמר עליה: "חייה של האם תרזה והתמסרותה למען העניים, החולים והפגועים, צריכים לשמש דוגמה עבור כולנו".

תהליך הכרזתה כקדושה

בעקבות מותה של האם תרזה בשנת 1997, ההגמוניה הקדושה, המועצה בוותיקן המקבלת את ההחלטות בדבר הכרזה על אנשים כקדושים, החלה את תהליך הקאנוניזציה (הכרזה על קדושה) של תרזה. לפי חוקי הוותיקן, כדי שאדם כלשהו יהפוך לקדוש דרושה הוכחה ותיעוד על לפחות נס אחד שביצע. בשנת 2002, הוותיקן החליט כי הנס שביצעה תרזה הוא ריפוי אישה הודית, מוניקה בסרה (Monica Besra) שגידול סרטני היה בבטנה. לפי המסופר, האישה החזיקה את תמונתה של תרזה, ולדבריה 'זיק של אור' יצא מן התמונה אל בטנה, וריפא את הגידול.

בתחילה אמרה בסרה, כי הגידול הוסר בטיפול כירורגי בבית חולים מקומי. היא חזרה על גרסה זו אף בראיון שנתנה לטיים מגזין [1]. לאחר מכן, שינתה בסרה את דעתה, ואמרה כי תמונתה של תרזה היא שריפאה אותה. בסיפור ה"נס" היו סתירות רבות. בית החולים עצמו סירב להגיב ולאשר האם אכן בוצע באישה ניתוח להסרת הגידול. בעלה של האישה אמר לבסוף כי תרזה היא שביצעה את הנס והצילה את אשתו, ושהוא ואשתו מודים לאלוהים ולאם תרזה על החסד הגדול שביצעה.

בכל הזמן עד להפיכתה של האם תרזה למבורכת וגם בזמן התהליך עצמו, היה קידושה של תרזה סוגיה מעוררת מחלוקת רבתי בהודו וכן בעולם הנוצרי כולו. לבסוף, בורכה תרזה רשמית ב-19 באוקטובר 2003, על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני תחת הכותרת 'האם תרזה המבורכת של כלכותה'.

ב-4 בספטמבר 2016, הכריז האפיפיור פרנציסקוס על הפיכתה לקדושה נוצרית.[1]

דעותיה

האם תרזה דיברה לעיתים קרובות בנאומים או כנסים נגד הפלה מלאכותית ומניעת הריון בעיקר בפגישותיה עם משרדי ממשלה. בנאום שנשאה בעת קבלת פרס נובל, אמרה כי: "הפלה היא הרוע הגדול ביותר, והאויב הגדול ביותר של השלום... אם אמא מסוגלת להרוג את בנה או בתה, מה מונע ממנה להרוג את עצמה או כל אחד אחר מאיתנו? - שום דבר!".

ב-3 בפברואר 1994, באירוע שנערך בכנסייה, נאמה האם תרזה בפני הקהל בנושאי משפחה והפלה מלאכותית. "אני מבקשת מכולכם, אל תתנו יד לרצח ילדים. אני רוצה את הילדים האלה, תנו לי אותם.".

בעקבות מלחמת השחרור של בנגלדש, נאנסו בעקביות מעל 450,000 נשים במזרח פקיסטן (בנגלדש של ימינו), ותינוקות רבים נרצחו. גם אז כשנשאלה תרזה התנגדה בתוקף להפלה של התינוקות, אף שלבטח ירצחו ויעונו. היא אמרה: "אני מתנגדת באופן נחרץ להפלות, משום שזהו רצח טהור".

דעתה של תרזה בענייני מניעת הריון והפלה מלאכותית הייתה זהה לדעה הרשמית של הוותיקן והנצרות הקתולית, שתכנון מוקדם היא הדרך היחידה המותרת למניעת הריון. רבים מבקרים את תרזה על התעקשותה חסרת הפשרות כנגד הפלות ומניעת הריון, אפילו במקומות שבהם התינוק שיוולד ימות באופן וודאי, כגון במלחמות גדולות, או במקומות בעלי התפוצצות אוכלוסין, למשל העיר כלכותה שבה פעלה.

לתרזה היו דעות נחרצות גם נגד גירושין. היא טענה כי צריך להפוך את הגירושין ללא חוקיים, והיא ניהלה קמפיין גדול אך לא מוצלח בשנת 1997 במטרה להפוך את הגירושין באירלנד ללא חוקיים. למרות זאת, יש שמאמינים שלבסוף שינתה את דעתה בעניין גירושים, כשאמרה בראיון למגזין מסוים על הגירושין של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה "טוב שזה נגמר. בכל מקרה אף אחד מהם לא היה מאושר".

אחת הציטטות הידועות המיוחסות לה גורסת כי כאשר נשאלה תרזה מדוע אין היא מגיעה להפגנות נגד המלחמה ענתה, עלינו לפעול בעד ולא נגד, עשו הפגנה בעד השלום ואבוא.

40 ממכתביה נדפסו תחת הכותרת "אמא תרזה: הפוך נא לאורי", ומהם עולה כי היא הייתה נתונה לעינויי נפש כתוצאה מספקות אמוניים.

ביקורת

עבודתה של האם תרזה נתקלה בביקורת, נטען שהיא ניצלה את מצוקת החולים כדי להמיר את דתם לנצרות-קתולית ושבחלק מהמימון שהיא השיגה נעשה שימוש למיסיון במקום שימוש לעזרה לעניים. טענות מסוג זה מופיעות בספרו של כריסטופר היצ'נס אודות האם תרזה, שפורסם ב-1995.

כמו כן, נמתחה ביקורת על הסטנדרטים הרפואיים של מרפאות המסדר. נטען שאין בהם הפרדה בין החולים ובכך נפגעת בריאותם של חולים בעלי מחלות הניתנות לריפוי. כמו כן הועלו טענות כנגד רמת הגהות הנמוכה הקיימת במרפאות.

הנצחה

בית הולדתה בסקופיה הפך למוזיאון המתאר את פועלה. נמל התעופה של טירנה נקרא על שמה וכן בית החולים בטירנה. במקדוניה נקרא על שמה הכביש המהיר היוצא מהבירה סקופיה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ציטוטים

הערות שוליים

  1. ^ אי-פי, האפיפיור הכריז על האם תרזה קדושה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2016
15 במרץ

15 במרץ הוא היום ה־74 בשנה (75 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 291 ימים.

17 באוקטובר

17 באוקטובר הוא היום ה-290 בשנה (291 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 75 ימים.

1910

שנת 1910 היא השנה העשירית במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1910 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1979

שנת 1979 היא השנה ה-79 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1979 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1997

שנת 1997 היא השנה ה-97 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1997 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2016

שנת 2016 היא השנה ה-16 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2016 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

26 באוגוסט

26 באוגוסט הוא היום ה-238 בשנה בלוח הגרגוריאני (239 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 127 ימים.

5 בספטמבר

5 בספטמבר הוא היום ה-248 בשנה בלוח הגריגוריאני (249 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 117 ימים.

אייר אלבניה

אייר אלבניה (באנגלית: Air Albania) היא חברת הדגל של אלבניה. בסיס החברה ומשרדיה שוכנים בנמל התעופה האם תרזה.

אלבניאן איירליינס

אלבניאן איירליינס הייתה חברת תעופה אלבנית שבסיסה נמצא בנמל התעופה האם תרזה בטירנה.

בל אייר (חברת תעופה)

בל אייר (באנגלית: Belle Air) הייתה חברת תעופה אלבנית, שהוגדרה כחברת תעופה זולה. בסיסה הראשי של החברה נמצא בנמל התעופה האם תרזה,

שבעיר הבירה טירנה. החברה הפעילה טיסות סדירות ליעדים באיטליה, יוון, גרמניה, צרפת, בלגיה, קוסובו ושווייץ, וכן טיסות שכר לטורקיה ומצרים.

יחסי אלבניה–ארצות הברית

יחסי אלבניה–ארצות הברית מתייחסים ליחסים הבילטרליים בין רפובליקת אלבניה לארצות הברית של אמריקה, שנכונו לראשונה באופן לא רשמי בשנת 1912, בעקבות עצמאותה של אלבניה מידי מהאימפריה העות'מאנית. היחסים נותקו ב-1939 בשל הכיבוש הגרמני והאיטלקי של אלבניה במלחמת העולם השנייה וחודשו ב-1991 לאחר נפילת הקומוניזם באירופה והתפרקות ברית המועצות.

יחסי אלבניה–גרמניה

יחסי אלבניה–גרמניה הם היחסים הנוכחיים והיסטוריים של אלבניה ושל גרמניה. המדינות הן חברות בנאט"ו, וגרמניה כחברה ומייסדת של האיחוד האירופי, תומכת בהצטרפות אלבניה לאיחוד.

כריסטופר היצ'נס

כריסטופר אריק היצ'נס (באנגלית: Christopher Eric Hitchens; ‏13 באפריל 1949 - 15 בדצמבר 2011) היה עיתונאי וסופר אמריקאי יליד אנגליה ממוצא יהודי, שכתביו וספריו רבי המכר ומעוררי המחלוקת עשוהו לפרשן ולמתדיין פופולרי.

מדליית הזהב של הקונגרס

מדליית הזהב של הקונגרס (באנגלית: Congressional Gold Medal) היא העיטור הגבוה ביותר שמוענק על ידי הקונגרס של ארצות הברית, ויחד עם מדליית החירות הנשיאותית הם שני העיטורים הגבוהים ביותר המוענקים לאזרחים בארצות הברית.

המדליה הוענקה לראשונה על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ב-25 במרץ 1776 לגנרל וראש הצבא הקונטיננטלי, ג'ורג' וושינגטון. עד אמצע המאה ה-19 הוענק הכבוד לאנשי צבא בעיקר אלו ששירתו בזמן מלחמת העצמאות, מלחמת 1812, מלחמת ארצות הברית-מקסיקו או הצטיינו באירועים צבאיים אחרים בשירות המדינה. ב-1858 הוענקה המדליה לרופא הבריטי פרדריק רוז, שסייע לימאים אמריקאים, הייתה זו הפעם הראשונה שקיבל אותה מי שאינו איש הכוחות המזוינים של ארצות הברית. באותה תקופה נוסדה מדליית הכבוד, ומאז נוהג הקונגרס להעניק את העיטור גם לשורה מגוונת של אזרחים, בהם אמנים, ספורטאים, מדינאים, אנשי עסקים, אנשי רוח ודת.

הענקת העיטור מתבצעת לאחר החלטת ועדות הקונגרס, ומחייבת תמיכה מוקדמת של לפחות שני שלישים משני הבתים שלו, הסנאט ובית הנבחרים. המדליה מוטבעת במטבעת ארצות הברית ומעוצבת באופן ייחודי לכל זוכה.

תנאי ההענקה השתנו לאורך השנים, בקונגרס ה-113 (שהושבע בינואר 2013) נקבעו התנאים הבאים:

המדליה תוענק לאדם חי או לאדם מת בתנאי שנפטר לפני יותר מ-5 שנים אך לא יותר מ-25 שנים.

לאדם הישג בעל השפעה על ההיסטוריה והתרבות האמריקאית אשר סביר שתזכה להכרה כהישג משמעותי בתחום עיסוקו הרבה לאחר השגתו.

הזוכה לא קיבל את המדליה על אותו הישג בעבר

ההישג הושג בתחום פעילותו של הזוכה, ומייצג רצף פעילויות לאורך מפעל חייו או הישג בודד משמעותי שזכה להכרה מצד אחרים בתחום פועלוהמדליה הוענקה במהלך השנים גם לאזרחים זרים, בהם וינסטון צ'רצ'יל, האם תרזה, אונג סן סו צ'י, הישראלים נתן ואביטל שרנסקי שזכו במדליה ב-1986 ושמעון פרס ב-2014. היחידים שזכו פעמיים במדליית הזהב של הקונגרס הם מגלה הארצות לינקולן אלזוורת' והאדמירל היימן ריקובר. לרבי מליובאוויטש הוענקה המדליה כשנה לאחר פטירתו.

נמל התעופה האם תרזה

נמל התעופה האם תרזה (באלבנית: Aeroporti Nënë Tereza) הוא נמל התעופה של טירנה ונמל התעופה הבינלאומי היחיד באלבניה. בשנת 2001 שונה שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שם האם תרזה, נזירה אלבנית שפעלה למען נזקקים בהודו וזכתה בפרס נובל לשלום לשנת 1979.

נמל התעופה הוקם בין השנים 1957-1955 17 ק"מ צפונית-מערבית לטירנה, בסמוך לכפר רינאס, ובתחילה נקרא נמל התעופה רינאס. בשנות פעילותו הראשונות פעלו בו חמש חברות תעופה בלבד, כולן מהגוש המזרחי (אארופלוט, JAT איירווייז, מאלב, טארום ואינטרפלוג), ומדי יום נחתו או המריאו ממנו לא יותר משתי טיסות. ככל שהעמיק בידודה הבינלאומי של אלבניה, הצטמצם מספר הטיסות אף יותר.

לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי במדינה ופתיחת שעריה בראשית שנות התשעים, גבר השימוש בו והתעורר הצורך בשדרוגו. לשם כך הוקמה חברה בבעלותן של חברת הבנייה הגרמנית הוכטיף (47%), חברת ההשקעות הגרמנית DEG‏ (31.7%) וקרן ההשקעות האמריקנית Albanian-American Enterprise Fund‏ (21.3%). החברה, Tirana International Airport Shpk (TIA), מפעילה את נמל התעופה בשיטת BOT מאז 2005, לתקופה של עשרים שנה. מאז הושקעו למעלה מ 70 מיליון אירו בפיתוח והרחבת שדה התעופה. באפריל 2016 חתמו ממשלת אלבניה ו - TIA על תיקון להסכם הזיכיון והאריכו את תוקפו עד לשנת 2027.תנועת הנוסעים בנמל התעופה גדלה בהתמדה. בשנת 2005 עברו בו כ-785 אלף נוסעים, ובשנת 2009 כמיליון ו-400 אלף. נכון לשנת 2015, פועלות בנמל התעופה 17 חברות תעופה המפעילות טיסות סדירות ליעדים שונים באירופה.

צדקה

צדקה היא עזרה התנדבותית-חומרית לנזקקים. היא מוּנעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או משורשים דתיים.

מתן הצדקה יכול להיות בין אדם לאדם, על ידי ארגונים וגופים ממוסדים הפועלים למען הנזקקים בקהילתם או בקהילות אחרות, וכן על ידי מדינות וגופים בינלאומיים הפועלים למען הנזקקים בכל פינה בעולם.

בימינו, ישנם בעלי השקפות סוציאליסטיות או אנרכיסטיות הרואים בדרכים שונות של מתן צדקה סוג של צדקנות וצביעות חברתית. על פי השקפתם – יש בה קיבוע מעמד העוני על ידי מתן צדקה מדודה ויציאת ידי חובת החלוקה האמיתית של העושר בין כל בני האדם. באופן דומה, יש כאלה הרואים באירועי צדקה מתוקשרים – מעשה שלילי המונע מטעמים של יחסי ציבור.

קאנוניזציה (קדושים נוצריים)

בנצרות הקתולית, קאנוניזציה (בעברית קידוש או הקדשה) היא תהליך ההכרזה על אדם מת כקדוש. בעבר, אנשים הוכרו כקדושים בתהליך לא-רשמי, אך בסופו של דבר התהליך מוּסד.

בכנסיות הקתוליות, פעולת הקאנוניזציה מבוצעת על ידי האפיפיור בלבד, והיא מגיעה להשלמתה בסופו של תהליך ארוך הדורש הוכחות לכך שהאדם שהועמד לקאנוניזציה חי ומת בדרך מופתית וקדושה, ושהוא ראוי להיות מוכר כקדוש. הכרה רשמית זו מעניקה לאותו אדם תהילת עולם בכנסייה הקתולית, וניתן להזכירו בנוסחי תפילה שונים.

תהליך הקאנוניזציה אינו הופך אדם לקדוש, אלא רק מכריז על כך שהאדם הוא קדוש, כלומר היה כזה גם לפני הקאנוניזציה וגם במהלך חייו; עם זאת, לקדוש אין להתייחס כאל אל, אלא כאדם ששירת בחייו את האל, וחייו הקדושים הפכו אותו לראוי לאהבתו המיוחדת. מקובל לומר שישנם קדושים רבים בגן עדן, שלא הוכרו על ידי הכנסייה הקתולית באופן רשמי כקדושים, אך קדושתם אינה פחותה משל אלו שכן הוכרו רשמית ככאלה.

קולקטה

קוֹלְקׇטׇה (בבנגלית: কলকাতা, בהינדית: कोलकाता, באנגלית: Kolkata) היא בירת מדינת מערב בנגל שבהודו והעיר הגדולה במדינה זו. עד שנת 2000 נקראה העיר כלכותה (Calcutta), השם שונה כדי לקרבו יותר לצורתו המסורתית. מקור השם הוא באלה "קאלי", הנחשבת לפטרונית העיר.

קולקטה רבתי היא העיר השביעית בגודלה בהודו, נכון ל-2011.

שטחה של קולקטה הוא 1,480 קמ"ר. בשנת 2009 התגוררו בעיר עצמה מעל 5 מיליון איש, ואילו בשטח המטרופולין שלה מתגוררים מעל 15 מיליון איש. בקולקטה חיים 828 נשים לכל 1,000 גברים; שיעור יודעי הקרוא וכתוב בעיר עומד על 81%, הרבה מעל לממוצע הארצי של הודו (59%). השפה הנפוצה בעיר היא בנגלית, אם כי שפות הודיות רבות אחרות מדוברות אף הן. בעיר תשע אוניברסיטאות ושוכן בה המוזיאון הגדול ביותר באסיה.

אוכלוסיית קולקטה היהודית הייתה כ-5,000 יהודים, אך ירדה לאחר עצמאות הודו והקמת מדינת ישראל ונכון לשנת 2013 נותרו בעיר כ-25 יהודים.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.