האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

מילניום:

האלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"ס

מאות:

המאה ה-20 לפנה"סהמאה ה-19 לפנה"סהמאה ה-18 לפנה"סהמאה ה-17 לפנה"סהמאה ה-16 לפנה"סהמאה ה-15 לפנה"סהמאה ה-14 לפנה"סהמאה ה-13 לפנה"סהמאה ה-12 לפנה"סהמאה ה-11 לפנה"ס

תרבויות

World in 1000 BCE
מפת העולם בשנת אלף לפנה"ס המראה את השלב בו אוכלוסיות העולם היו באותה העת:
  ציידים-לקטים
  רועים נוודים
  איגודים חקלאיים פשוטים
  איגודים חקלאיים מורכבים / שבטים
  חברות עם ממשל
  אימפריות
הקו הסגול שמקיף את אסיה ואירופה מציין מרחב בו התקיים עיבוד ברונזה, הקו האדום באזור פרס, מסופוטמיה ויוון מציין מרחב של עיבוד ברזל.
  • דעיכת תרבות שומר - לאחר חורבן אור, המשיכה השליטה השומרית באזור להתקיים בערים איסין ולרסה. שליטה זו הסתיימה עם כיבוש הערים במאה ה-18 לפנה"ס על ידי חמורבי מלך בבל. חמורבי המשיך לקיים את התואר מלך שומר ואכד. התרבות השומרית נטמעה בתרבויות של אכד ובבל ונעלמה.
  • ממלכת אשור בתקופה זו מתרחשות תקופת אשור הקדומה (עד אמצע המאה ה-15 לפנה"ס) ותקופת אשור התיכונה - האימפריה (עד סוף המאה ה-10 לפנה"ס).
  • התפתחות בבל הקדומה - בשנת 1894 לפנה"ס עלה לשלטון המלך האמורי שוּמוּ־אַבּוּ. הוא ייסד את השושלת הראשונה של בבל, שהייתה שושלת אמורית. בנו שוּמוּ־לַ־אִל, היה הראשון שקבע את בבל כעיר בירה ובכך נוצרה ה"שושלת הבבלית הראשונה". המלחמות באזור נמשכו כ־130 שנה, על השליטה על הקרקעות הפוריות של האזור. מלכי השושלת הראשונה כבשו את ערי המדינה בורסיפה כיש ו־סיפר והכניסו אותן תחת הגמוניה בבלית. במחצית המאה ה־18 לפנה"ס, הרחיב חמורבי הממלכה הבבלית, כבש ואת ערי המדינה איסין ולרסה, הרס את מארי, גרש את העילמים, ואחד את הארץ תחת שלטון העיר בבל. בשנת 1754 לערך נכתבו חוקי חמורבי - קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום. לאחר חמורבי עלה לשלטון בנו שמשו־אילונה ובתקופה זו החלו ניסיונות מרידה של ערים שונות, ולאחרו מלכו 4 מלכים נוספים שלא שינו את מצבה של בבל במרחב. התקופה הבבלית הקדומה הסתיימה בתחילת המאה ה־16 לפנה"ס בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון שבזז את העיר והחריבה הגלה את שמשו־דיתנה, המלך האחרון בשושלת, ולקח את הפסל של מרדוך. תקופה קצרה שלטה בבבל שושלת אמורית שנקראה שושלת ארץ־הים. חורבן העיר אפשר את כיבושה על ידי הכשים, שבטי הרים שחדרו לאזור מהרי הזגרוס, ואלו שלטו בבבל ובאזור במשך כ־400 שנה, עד מחצית המאה ה־12 לפנה"ס. הכשים החזירו עם עלייתם לשלטון את הפסל של מרדוך לבבל. במחצית המאה ה־12 לפנה"ס, כבשו העילמים את הממלכה הכשית. מלכם האחרון "אנליל־נדין־אחי" נלקח לשושן נכלא ומת שם. חלק משלל המלחמה של העילמים הייתה גם אסטלת חוקי חמורבי שהוצבה בפקודת מלך עילם שֻתְּרְךְּ־נַחֻנְתֶּ בעיר הבירה שושן. נבוכדנצר הראשון מלך בבבל בשנים 1123-1146 לפנה"ס. הוא ארגן צבא ופלש לעילם והביס אותה. הוא נכנס לעיר שושן ולקח את פסלי האלים מרדוך ואשתו שרפניתום,והחזיר אותם לעיר הבירה בבל. הוא הקים מחדש מקדשים שהעילמים הרסו בניפור ואור. במיוחד נודעה חשיבות לשיקום מקדשו של האל מרדוך - מקדש אסגילה - בעיר בבל.
  • הממלכה החתית באנטוליה.
  • המשך התפתחותה של ממלכת עילם באזור איראן דהיום. כולל שושלת אפארטי בהממלכה העילמית העתיקה, הממלכה העילמית התיכונה, ותחילת הממלכה העילמית החדשה.
  • הממלכה התיכונה במצרים (2052-1570 לפנה"ס) ולאחריה בתקופה 1550–1070 לפנה"ס, התקיימה במצרים תקופת הממלכה החדשה, שכוללת את השושלות ה-18–20. המרכז האדמיניסטרטיבי עובר לתבאי במצרים העליונה, אשר הייתה מולדת השושלת החדשה. בתקופה זו במקום מדיניות של התגוננות עברה מצרים למדיניות של כיבוש. מצרים חדרה מזרחה וניכרת ההשפעה של התרבויות אותן פגשה על האומנות, לבוש, מותרות ועוד. ימי השושלת ה-19 (1305–1200 לפנה"ס) הם ימי תור הזהב של מצרים הפרעונית. בשנת 1290 לפנה"ס עלה לשלטון אחד מהגדולים שבמלכי מצרים, פרעה רעמסס השני שמלך עד מותו ב-1224. רעמסס השני יצא במרץ רב להשבת כבודה ותפארתה של האימפריה. תקופת שלטונו הצטיינה בשגשוג כלכלי, מה שאפשר ביצוע מיזמי בנייה גרנדיוזיים אשר רבים מהם קיימים גם היום. בשנת 1269 לפנה"ס יצא רעמסס צפונה, במסע צבאי כנגד האימפריה החתית, על מנת לכבוש מחדש את לבנון ודרום סוריה של ימינו. שיאו של מסע זה היה קרב ענק המוכנה קרב קדש בו השתתפו אלפי מרכבות ורבבות חיילי רגלים. כ-16 שנים לאחר הקרב, נחתם הסכם השלום החיתי – מצרי.
  • דומיננטיות מצרית בכנען ובסוריה. (1600-1360 לפנה"ס)
  • סיום התרבות המינואית ביוון העתיקה - בסביבות 1500 לפנה"ס
  • עליה ונפילתה של יוון המיקנית (1600-1100 לפנה"ס)
  • העידן העתיק בסין - שושלת שָׁאנְג הייתה השושלת השנייה בתולדות סין. לפי ההיסטוריוגרפיה הסינית, שושלת זו שלטה לאחר שושלת שיה, באלף השני לפני הספירה באזור עמק הנהר הצהוב. לשושלת היו 31 מלכים, והיא הייתה הארוכה שבשושלות סין. בתקופה זו הופיעו הרישומים הכתובים העתיקים ביותר בסין – אלו נחרטו לצורך הגדת עתידות על עצמות או קונכיות. כתבים אלה, המכונים עצמות ניחוש, מתוארכים למאה ה-13 לפנה"ס לערך. בשנת 1046 לפנה"ס המלך ווּ מג'וֹאוּ, הביס את המלך ג'וֹאוּ משָׁאנְג, ובכך סיים את שלטונה של שושלת שאנג והפך למלך הראשון של שושלת ג'ואו בסין.
  • דעיכתה של תרבות עמק האינדוס - ב-1900 לפנה"ס לערך, החלו להופיע סימנים של הדרדרות הדרגתית. אנשים החלו לעזוב את הערים ולאלו שנותרו לא הייתה תזונה מספקת. עד סביבות 1800 לפנה"ס ננטשו רוב הערים. בהמשך תרבות זו נשכחה. דבר לא היה ידוע עליה עד לגילויה בשנות ה-20 של המאה ה-20 בידי ר. ד. בנרג'י.
  • בסביבות 1800 לפנה"ס החלה לדעוך ציוויליזציית נורטה צ'יקו בפרו, שהייתה הציוויליזציה הראשונה באמריקה. החלו להופיע מרכזים אחרים מדרום ומצפון לה. יעברו עוד אלף שנים עד שתצמח תרבות חדשה בפרו, בשם צ'אווין.
  • מסביבות 1500 לפנה"ס החלה להופיע התרבות של האולמקים ששרדה עד עד לשנת 400 לפנה"ס. האולמקים חיו באזור השפלה הטרופית של דרום-מרכז מקסיקו, בעיקר באזורים שמהווים היום את מדינת וראקרוס ומדינת טבסקו במצר היבשה טהואנטפק (Tehuantepec). השפעתם התרבותית הייתה נרחבת יותר, ויצירות אמנות של האולמקים נמצאו אפילו באל סלוודור.
Olmeca head in Villahermosa

פסל אולמקי ענקי בדמות ראש שנמצא בלה ונטה

MaskeAgamemnon

"מסכת אגממנון", מסכת מוות עשויה זהב אשר התגלתה במיקנה, ומתוארכת לתקופת 1500 לפנה"ס

ChoghaZanbil Darafsh (26)

הזיגוראת באתר הארכאולוגי צ'וגהא זנביל, נבנה במאה ה-13 לפנה"ס בעילם

Bronze Wampum

מטבעות ברונזה מתקופת שושלת שָׁאנְג בסין

青铜人头像Aa

ראש ברונזה מאתר Sanxingdui בסין, מהמאה ה-12 או 13 לפני הספירה

ערים חדשות

אישים מרכזיים

  • חמורבי, המנהיג והמחוקק הבבלי. (1792-1745 לפנה"ס)
  • פרעה יעחמס (השושלת ה-18 במצרים) (שלט בין 1550 ל-1525 לפנה"ס בקירוב)
  • פרעה חַתְּשֶפְּסוּת- מלכה מצרית. (1520-1468 לפנה"ס בקירוב)
  • תחותמס השלישי- נחשב לגדול מלכי מצרים העתיקה. (1490-1426 לפנה"ס)
  • אחנאתון (ואשתו נפרטיטי)- הנהיג רפורמות בדת המצרית. (שלט 1379-1362 לפנה"ס)
  • תות ענח' אמון (1322-1341 לפנה"ס) פרעה מצרי אשר מלך על מצרים העתיקה בין השנים 1323-1332 לפנה"ס
  • רעמסס השני (1304-1237 לפנה"ס) פרעה ומלך במצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה. חלק מהחוקרים מזהים אותו כפרעה המוזכר בספר שמות בסיפור יציאת מצרים. לעומת זאת חוקרים אחרים מזהים את פרעה המקראי, בדמות בנו של רעמסס ה-2, מרנפתח.
  • מרנפתח (1274 לפנה"ס לערך- 1203 לפנה"ס) פרעה מצרי אשר מלך על מצרים העתיקה בין השנים 1203-1213 לפנה"ס.
  • רעמסס השלישי- בתקופתו חלה התדרדרות במצבה של מצרים.(השושלת ה-20) (1186 – 1154 לפנה"ס)
  • שלמנאסר הראשון- מלך אשור. (1274-1245 לפנה"ס)

אישים מרכזיים על פי המסורת היהודית:

Ramses II charging Nubians

ציור קיר המתאר את רעמסס השני רוכב על מרכבתו בעודו אוחז בחץ וקשת ומכה בנובים שמרדו בשלטונו

Hatshepsut

פרעה חתשפסות

אירועים בולטים

אירועים בולטים על פי המסורת היהודית:

Hyksos

תמונה המתארת את ניצחונו של פרעה יעחמס על החיקסוס.

Colossi of Memnon May 2015 2

פסלי הענק של ממנון הוקמו במאה ה-14 לפנה"ס

Ramses II at Kadesh

רעמסס השני מסתער על החתים במרכבתו. תחריט ממקדש אבו סימבל המתאר את קרב קדש (1274 לפנה"ס)

Abu Simbel Main Temple (2346939149)

מקדשי אבו סימבל נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי רעמסס השני.

Ark of the Covenant 3 (cropped)

איור של ארון הברית

Nabu-Kudurri-Usur

נבוכדנאצר הראשון מעניק פטור ממסים לכוהני האל מרדוך

Kingdom of Israel 1020 he

ממלכת ישראל המאוחדת בימי שאול ודוד

תגליות, חידושים והמצאות

קישורים חיצוניים

האלף השני לפני הספירה
המאה ה-20 לפנה"ס | המאה ה-19 לפנה"ס | המאה ה-18 לפנה"ס | המאה ה-17 לפנה"ס | המאה ה-16 לפנה"ס | המאה ה-15 לפנה"ס | המאה ה-14 לפנה"ס | המאה ה-13 לפנה"ס | המאה ה-12 לפנה"ס | המאה ה-11 לפנה"ס
האלף ה-5 לפנה"ס | האלף ה-4 לפנה"ס | האלף ה-3 לפנה"ס | האלף ה-2 לפנה"ס | האלף ה-1 לפנה"ס
תקופת הברונזה | העת העתיקה | היסטוריה | לוח הזמנים הגאולוגי
איראנים

העמים האיראניים הם קבוצה אתנית-לשונית אירופית-הודית מגוונת, הכוללת עמים שונים שדוברים שפות איראניות. העמים האיראניים מתגוררים כיום בעיקר באזור המזרחי של המזרח התיכון, באזור מרכז אסיה, בקווקז ובחלקים של תת היבשת ההודית.

האיראנים הפכו לקבוצה נפרדת בסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס. בשיא ההתפשטות שלהם באמצע האלף ה-1 לפנה"ס הם שלטו על אזור נרחב, שהשתרע על פני כל הערבה האירואסית, מן המישור ההונגרי הגדול במערב ועד רמת אורדוס במזרח. האימפריות האיראניות המערביות בדרום כבשו חלק גדול מן העולם העתיק במהלך המאה ה-6 לפנה"ס, והותירו אחריהם מורשת תרבותית חשובה. האימפריות האיראניות המזרחיות מילאו תפקיד מכריע בפיתוח של דרך המשי.באלף ה-1 לפנה"ס הצטמצם השטח בו שלטו האימפריות האיראניות, כתוצאה מהתרחבויות של האזורים שהיו בשליטה סלאבית, גרמנית, טורקית ומונגולית.

העמים האיראניים המודרניים כוללים את הבאלוקים, הג'ילקים, הכורדים, הלורדים, המאזנדאנים, האוסטאים, הפאמיריס, הפשטונים, הפרסים, הטג'יקים, הטלישים, הוואקיס והיאגנוביס. רובם נמצאים כיום באזור הרמה האיראנית, המשתרעת מן הקווקז שבצפון ועד המפרץ הפרסי שבדרום ומטורקיה במערב ועד שינג'יאנג במזרח.

בויאוטיה

בויאוטיה (ביוונית: Βοιωτία) היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. בויאוטיה שייכת למחוז מרכז יוון, וממוקמת במרכז יוון התיכונה, בין אטיקה במזרח, מפרץ קורינתוס בדרום, פוקיס במערב, ואביה, מפרץ אביה ופתיאוטיס בצפון.

שטחה הכולל של בויאוטיה המודרנית עומד על 3,211 קמ"ר, ונכון לשנת 2011, אוכלוסייתה מונה 117,920 נפשות. יותר ממחצית האוכלוסייה מתגוררת בתחומי הרשויות המוניציפליות של תבאי, העיר הגדולה בבויאוטיה, ושל ליבאדיה, בירתה המנהלית.

מקור השם בויאוטיה הוא ככל הנראה משמם של הבויאוטים, בני שבט יווני ממקור תסאלי, שפלשו לארץ זאת בסוף האלף ה־2 לפנה"ס. הללו התיישבו בדרום בויאוטיה והקימו את תבאי, שהפכה לעיר הראשונה במעלה באזור. המאבק המתמיד בין תבאי לבין שאר הערים הקטנות בבויאוטיה, שניסו לשמור על עצמאותן, היה אחד מהמאפיינים הבולטים בהיסטוריה העתיקה של האזור.

אף על פי שבויאוטיה מעולם לא התפתחה כמעצמה ימית או מסחרית, עקב חוסר בנמלים טבעיים נוחים, היה לה תפקיד בעל משמעות ניכרת בהיסטוריה של יוון העתיקה בעת העתיקה. מיקומה הגאוגרפי במרכזה של יוון גרם לכך שהיא שימשה ארץ מעבר לצבאות שונים, ושדה לקרבות חשובים כגון קרב פלטאיה, קרב לאוקטרה, וקרב כירונאה.

בין ילידי האזור ניתן למנות את המשוררים פינדארוס והסיודוס, המצביאים אפמינונדס ופלופידס, ואיש הרוח והסופר פלוטרכוס.

הלנים

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס[דרושה הבהרה], גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים,[דרושה הבהרה] לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה [דרושה הבהרה]. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראשונה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

המאה ה-11 לפנה"ס

המאה ה-11 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1100 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1001 לפני הספירה. זוהי המאה ה-11 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-12 לפנה"ס

המאה ה-12 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-12 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-13 לפנה"ס

המאה ה-13 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1201 לפני הספירה. זוהי המאה ה-13 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-15 לפנה"ס

המאה ה-15 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1401 לפני הספירה. זוהי המאה ה-15 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-16 לפנה"ס

המאה ה-16 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1501 לפני הספירה. זוהי המאה ה-16 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-17 לפנה"ס

המאה ה-17 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1601 לפני הספירה. זוהי המאה ה-17 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-18 לפנה"ס

המאה ה-18 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1701 לפני הספירה. זוהי המאה ה-18 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-19 לפנה"ס

המאה ה-19 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1900 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1801 לפני הספירה. זוהי המאה ה-19 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-20 לפנה"ס

המאה ה-20 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1901 לפני הספירה. זוהי המאה ה-20 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

חבור

נהר חַבּוּר (חָבוֹר במקרא; בערבית: خابور) הוא היובל הגדול ביותר של הפרת, ועיקר זרימתו של הנהר בשטח סוריה, בחבל ג'זירה.

מקורו של נהר החבור באזור טורקיה, אם כי מקורות המים העיקריים שלו הם מעינות קארסטים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 300 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 13,300 קמ"ר. אל החבור זורמים מספר ואדיות בהן זורמים המים רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או "אזור החבור העליון". באזור זה נעה כמות הגשמים השנתית בין 200 ל-400 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכיוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.

סקרים וחפירות ארכאולוגיות הראו שהאזור היה מיושב מאז התקופה הפלאוליתית. בעמק החבור נחפרו אתרים ארכאולוגים חשובים כמו תל חלף, תל פחריה, תל ברק, תל ליילאן, תל ברי, אורקש, תל ארביד ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי חרס מצוירים מתחילת האלף ה-2 לפנה"ס שנמצאה באזור צפון מסופוטמיה ונקראת "משפחת כלי חבור" . באזור החבור התפתחה גם ממלכת מיתני שהגיעה לשיא גדולתה בתקופת הברונזה המאוחרת בין המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס.

אזור החבור מוזכר גם במקרא. לאחר שמרד הושע בן אלה מלך ישראל במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלמנאסר הגלה את תושבי השומרון לאשור. הפסוק (מלכים ב, יז, ו) מספר " בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי."

בשנת 1960 החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של סכרים ותעלות. נבנו שלושה סכרים באגן החבור כחלק מתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של ארבעה מיליון דונם, מהווה את אזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור הנפט של סוריה.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

יהודים

יהודים הם עם ממוצא שמי, קבוצה אתנית, דתית ולאומית שמקורה בשבטי ישראל, או בעברים, שהיו מתושבי ארץ ישראל שבמזרח התיכון בסוף האלף ה-2 לפנה"ס. האתניות, הלאומיות, התרבות והדת היהודיות קשורות זו לזו באופן הדוק: האמונה המסורתית של העם היהודי היא היהדות, שהשמירה עליה נעה בין קיום מצוות קפדני ובין אי-שמירה מוחלטת. במהלך ההיסטוריה הצטרפו לדת היהודית אישים בודדים וקבוצות שונות ונטמעו בה. במקביל, היו יהודים וקבוצות יהודיות שנטשו את היהדות.

היהודים התהוו כקבוצה אתנית ודתית בסוף האלף ה-2 לפנה"ס, באזור בלבנט הידוע כארץ ישראל. מצבת ישראל מאשרת ככל הנראה את קיומו של עם בשם "ישראל" באזור כנען בסוף המאה ה-13 לפני הספירה, בסוף תקופת הברונזה. הישראלים ביססו את אחיזתם באזור עם הופעתן של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. שמם של היהודים הוא על שם ממלכת יהודה, אשר נותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס. במהלך התקופות ההלניסטית והרומית בארץ, השיגו היהודים עצמאות קצרה בימי החשמונאים. במקביל שגשגה פזורה יהודית גדולה בכל אגן הים התיכון, ובימי בית שני המאוחר היה אחוז היהודים מאוכלוסיית העולם הגבוה ביותר בהיסטוריה. בעקבות התבוסות מול הרומאים חל פיחות בכוחו ומעמדו של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובתקופת שלטונה העוין של האימפריה הביזנטית הנוצרית הוא הפך לגורם שולי. במקביל, קהילות יהודיות הוסיפו להתבסס בארצות שונות.

לפני מלחמת העולם השנייה הגיעה האוכלוסייה היהודית בעולם לשיא מספרי של 16.7 מיליון נפש, וייצגה 0.7% מהאוכלוסייה העולמית. במהלך המלחמה נרצחו בשיטתיות על ידי גרמניה הנאצית ועוזריה קרוב לשישה מיליון יהודים, ברצח העם הגדול בהיסטוריה האנושית, השואה. מאז עלתה באיטיות שוב האוכלוסייה היהודית, ונכון ל-2017, על פי ההערכות, יש בעולם כולו כ-15 מיליון יהודים, המהווים כ-0.2% מאוכלוסיית העולם.

מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית והגדירה את עצמה כך בהכרזת עצמאותה ובחוקי היסוד שלה. חוק השבות של המדינה מעניק זכות למתן אזרחות לכל יהודי שחפץ בכך. בישראל חיים כ-44% יהודים מכלל היהודים בכל העולם והיא המדינה היחידה בעולם שבה היהודים מהווים רוב.

כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל

להלן לוח זמנים של אירועים בולטים בהיסטוריה של אזור ארץ ישראל.

צלמיות במזרח הקרוב ובעולם האגאי הקדום

בארכאולוגיה, צלמית היא פסלון קטן ממדים בצלם אדם או בעל חיים. צלמיות יוצרו מחומרים שונים בעיקר טין, אבן ומתכת. על פי הצלמיות ניתן ללמוד על מנהגי פולחן, אורחות חיים ומנהגים של התרבויות השונות לאורך ההיסטוריה. מקום הימצאן הפיזי בחפירה ארכאולוגית והקשרן (בבית, במצבור אשפה, במבנה פולחני וכדומה) מאפשר הסקת מסקנות לגבי תכליתן, כגון חפצי קדושה, פוריות וקמע מזל.

הצלמיות הקדומות ביותר במזרח הקרוב הופיעו במהלך התרבות הנאטופית, כ-15,000–11,500 שנה לפני זמננו, וביתר שאת בתקופה הנאוליתית קדם-קראמית (מחצית האלף ה-9 לפנה"ס – ועד סוף האלף ה-6 לפנה"ס). באירופה ובצפון אסיה נמצאו צלמיות המתוארכות לתקופה הפלאוליתית העליונה (18,000-43,000 לפנה"ס) הנקראות צלמיות ונוס. אלה צלמיות של אישה שמנה או בהיריון מתקדם. משמעותן התרבותית אינה ידועה.

מהתקופה הפרהיסטורית ועד התקופה הרומית, התפתחו צלמיות החרס באופן שונה מאזור לאזור. במאה ה-5 חדל ייצור צלמיות החרס כמעט לחלוטין, ככל הנראה בעקבות השתלטות הנצרות וזיהוי הצלמיות עם האלילוּת.

שירה אוגריתית

השירה האוגריתית היא ספרות האפוסים שהתגלתה באוגרית החל מ-1928 בתל ראס שמרה (=ראש השמיר), צפונית לעיר הנמל הסורית לאטקיה. הספרות כתובה על לוחות חרס בכתב יתדות אוגריתי. היצירה מתוארכת לסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס (בין המאה ה-15 למאה ה-14 לפנה"ס). באחדות מהיצירות מתואר כי נכתבו בתקופתו של נקמד מלך אוגרית, ובחלקן מתואר שם המעתיקים ושם האחראיים.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"ס • האלף ה-2 לפנה"ס • האלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.