האלף השלישי

האלף השלישימילניום השלישי) היא התקופה שהחלה בשנת 2001 לספירה ותימשך עד שנת 3000 לספירה.

בתחילת האלף עמדה אוכלוסיית העולם על כ-6.057 מיליארד בני אדם[1] והמשיך להחזיק גוש האיחוד האירופי (למרות פרישת הממלכה המאוחדת ממנו), לצד שמירת חוזקתה של ארצות הברית ועליית כוחה הכלכלי של סין. תחילת האלף התאפיינה בהתפתחויות טכנולוגיות מואצות, עם כניסת הטלפון החכם והמחשב לוח בשנותיו הראשונות, והתפתחות של תחומי מחקר ייחודיים בחקר החלל באמצעות שיגור הגשושית ניו הורייזונס ושיגורו הצפוי של טלסקופ החלל ג'יימס וב ב-2021. כמו כן, עתיד המחקר באלף זה להתמודד עם אתגרים רבים גם בתחום הרפואה ובראשם מציאת תרופה למחלת הסרטן.

אלף זה הוא האלף הנוכחי ונכון לשנת 2018 הוא נמצא בתחילתו, כך שמעבר לשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 אלף זה הוא נושא למחקר בתחום העתידנות ואף על פי כן, ישנן מספר תחזיות הניתנות לניבוי.

מילניום:

האלף השניהאלף השלישי • האלף הרביעי

מאות:

המאה ה-21המאה ה-22 • המאה ה-23 • המאה ה-24 • המאה ה-25
המאה ה-26 • המאה ה-27 • המאה ה-28 • המאה ה-29 • המאה ה-30

אירועים צפויים ותחזיות

קפסולות זמן

אירועים אסטרונומיים

המאה ה-21
המאה ה-22
מאות מאוחרות יותר

אירועים ביולוגיים

  • עד שנת 2100 12% (כ-1250) ממיני ציפורים שהיו קיימים בתחילת המאה ה-21 צפויים להיכחד או להיות בסכנת הכחדה.[3]
  • על פי מחקר של המכון האוקיינוגרפי בוודס הול מינואר 2009, עד שנת 2100 מין הפינגווינים פינגווין קיסרי, אשר אנדמי לאנטארקטיקה, צפוי להיות על סף הכחדה עקב שינויי האקלים.[4]

תחזיות טכנולוגיות

תחזיות חברתיות

  • בדצמבר 2009 לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית העריכה שאוכלוסיית העולם תגיע ל-8.4 מיליארד עד 2030..[6]
  • הדמוגרף הצרפתי עמנואל טוד חזה שרמת האוריינות בקרב אוכלוסיית העולם תהיה קרובה ל-100% עד שנת 2030.[7]
  • הגרונטולוג אוברי דה גריי חזה שקיים סיכוי של 50/50 שבסביבות שנת 2036 ניתן יהיה לרפא את תהליך ההזדקנות.[8]
  • על פי נתוני מחלקת האו"ם לענייני כלכלה וחברה אוכלוסיית העולם צפויה להגיע ל-9.3 מיליארד בני אדם עד שנת 2050.[9]
  • הדמוגרף הצרפתי עמנואל טוד חזה ששיעור הגידול באוכלוסיית העולם יהיה 0 בסביבות 2050.[7]
  • על פי תחזיות האו"ם בריטניה תהיה המדינה המאוכלסת ביותר באירופה עד שנת 2050 והמדינה השלישית בגודל כמות המהגרים שבה.[10]
  • 2050 - סין, ארצות הברית, הודו, ברזיל ומקסיקו יהיו הכלכלות הגדולות בעולם, על פי מחקר של גולדמן זקס.[11]
  • על פי נתוני לשכת האוכלוסין של האו"ם תוחלת החיים ב-2200 צפויה להיות בסביבות 100 במדינות מפותחות ואוכלוסיית העולם תכיל בסביבות כ-8.5 מיליארד בני אדם. האו"ם ציין שהתחזיות הללו יכולות להשתנות באופן מהותי אם יימצאו דרכים להאריך את תוחלת החיים וכמו גם כתוצאה משינויים בשיעור הילודה בעתיד.[12]

הערות שוליים

  1. ^ United Nations Population Division, World Population Prospects The 2000 Revision. New York, NY. 28 February 2001
  2. ^ אילן גטניו, ‏הוטמנה קפסולת זמן עם פיתוחים ישראליים, באתר ישראל היום, 12 במרץ 2018
  3. ^ Pimm, Stuart (2006). "Human impacts on the rates of recent, present, and future bird extinctions". PNAS 103 (29): 10941–10946. PMC 1544153. PMID 16829570. doi:10.1073/pnas.0604181103.
  4. ^ Dunham, Will. "Melting Sea Ice May Doom Emperor Penguins, Study Finds". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2008.
  5. ^ Rebecca Boyle (23 בפברואר 2012). "Japanese Construction Company Plans Space Elevator By 2050". Australian Popular Science. בדיקה אחרונה ב-29 בפברואר 2012.
  6. ^ "Total Midyear Population for the World: 1950–2050". U.S. Census Bureau. 15 בדצמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2009.
  7. ^ 7.0 7.1 Todd, Emmanuel (2003). After the Empire: The Breakdown of the American Order. New York: Columbia University Press. ISBN 0-231-13102-X.
  8. ^ Health and Science Correspondent Kate Kelland. "Who wants to live forever? Scientist sees aging cured". Reuters. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2013.
  9. ^ "World population to reach 9.1 billion in 2050, UN projects". UN News Center. 24 בפברואר 2005.
  10. ^ "Britain 'biggest in EU by 2050'". BBC News. 12 במרץ 2009.
  11. ^ Wilson, Dominic; Stupnytska, Anna (28 במרץ 2007). "The N-11: More Than an Acronym". Global Economics Paper 153. אורכב מ-המקור ב-March 31, 2010.
  12. ^ World population in 2300. (PDF) . Retrieved on 2014-01-19.
אדד

אׇדַד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן. בכתב יתדות מופיע באידאוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון נהר חבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים.

מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן (ואת שמו) מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבים מהמיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת אל הסער החורי תֵשֻב), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר.

את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס, ולמעשה הקימו את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה.

איבי-סין

איבי-סין, מלך שומרי בסוף האלף השלישי לפני הספירה, האחרון בשושלת השלישית של אור.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

אנכי

אֶנְכִּי הוא אל החכמה, הכישרונות, האומניות והמאגיה במיתולוגיה השומרית. הוא ידוע גם כפטרון המים המתוקים, ואכן בחותם גליל אכדי מסוף האלף השלישי לפנה"ס מצויר אנכי כשנחלי מים עם דגים זורמים מכתפיו כייצוג של שלטונו על המים המתוקים. ייתכן שהקישור בין המים לבין החכמה והאומניות נוצר בעקבות היכולת ליצור מתוך מים וחומר לבנים ופסלונים - יכולת שיוצרת אומנות ודורשת חכמה. בתקופה הבבלית הקדומה (1600-2000 לפנה"ס) התאחדה דמותו של אנכי עם דמותו של האל הקדום אֶאָה בתהליך הקרוי סינקרטיזם – זיהוי של אל אחד עם אל אחר, שהיה נפוץ מאוד בעולם הקדום.

בליח

נהר בליח (בערבית: البليخ) הוא נהר איתן ויובל של נהר פרת. מקורות הנהר הם במעיין עין אל-ערוס (عين العروس Ayn al-Arus) ליד העיר תל אבייד במחוז א-רקה בסוריה. הנהר זורם דרומה ומצטרף לפרת ליד העיר המודרנית א-רקה. הבליח הוא היובל השני הגדול לפרת על אדמת סוריה. הראשון הוא החבור. הוא מקור מים חשוב ובמסגרת הפיתוח של מקורות המים נבנו תעלות המובילות מים מהנהר. אורכו של הנהר 160 ק"מ, 80 ק"מ בטורקיה ו-80 ק"מ בסוריה. אגן הניקוז שלו משתרע על שטח של 4,000 קמ"ר.

בעיות המילניום של מכון קליי

בעיות המילניום של מכון קליי הן שבע השערות מתמטיות בולטות, אשר נקבעו בשנת 2000 על ידי מכון קליי למתמטיקה כבעיות פתוחות אשר פתרון כל אחת מהן מזכה בפרס כספי בסך 1,000,000 דולר. הבעיות הוכרזו לכבוד פתיחת האלף השלישי לספירה. מאז הוכרז הפרס נפתרה רק אחת מן הבעיות, השערת פואנקרה.

גמל

גמל (שם מדעי: Camelus) הוא סוג של פרסתן גדול המשתייך למשפחת הגמליים. הגמל הוא יונק המותאם לחיים במדבריות. נקבת הגמל נקראת בעברית נָאקָה (ה-א' אינה נהגית), והגמל הצעיר נקרא בכר. הגמל נקרא גם "ספינת המדבר".

דרך המלך

דרך המלך הייתה דרך מסחר עתיקה בלבנט. הדרך החלה במצרים וחצתה את סיני, הנגב והערבה, אל עבר הירדן המזרחי. היא המשיכה צפונה לאורך קו פרשת המים של עבר הירדן המזרחי, דרך מואב והגלעד, אל רמת הגולן ודמשק, והלאה ממנה אל תדמור ואל ארם נהריים.

כיום עובר כביש 35 הירדני לאורך תוואי הדרך, וכל עריה הגדולות של ממלכת ירדן נמצאות לאורכה (מדרום לצפון): עקבה, מען (פטרה), כרכ, עמאן, זרקא ואירביד. הדרך מתחברת לדרך הים בחמת גדר. בכל הערים הללו שכנו מצודות להגנה על נוסעים ולגביית מסי מעבר.

בשל הקניונים העמוקים החורצים את הרמה הירדנית לכיוון בקעת הירדן, המעבר מערבה, לכיוון ארץ ישראל, אפשרי רק באזור הנגב והערבה, ואכן באזור זה נמצאות דרכי מסחר עתיקות לכיוון באר שבע ועזה. המעבר האפשרי היחיד מצפון לים המלח הוא בירידה אל בקעת הירדן לגשר אדם וממנו, דרך נחל תרצה, אל שכם.

דרך המלך נקראת גם המסלה ובחלקה הדרומי היא מכונה דרך מדבר אדום. שמות נוספים של הדרך הם דרך הנחושת או דרך הברונזה. היא קיבלה את השם "דרך הנחושת" משום שעברה בערבה באזור מכרות הנחושת, כגון חבל פונון, שם כרו נחושת עוד בסוף האלף השלישי לפנה"ס.

על פי המסופר בתנ"ך כאשר בני ישראל הגיעו לגבולה של ארץ אדום, פנה משה למלך אדום במילים:

גם כאשר הגיעו לארץ האמורי, פנה משה לסיחון מלכם במילים:

בהשאלה משמש הביטוי "דרך המלך" ככינוי לדרך הנכונה והישירה, בניגוד לדרכים עוקפות ועקלקלות, או ככינוי לדרך הפעולה העיקרית והמקובלת.

דרך עזה

דרך עזה (דרב אל-ע'זה) היא דרך מסחר קדומה במזרח חצי האי סיני המובילה מעזה למפרץ אילת למרגלות רכס ההר הגבוה שבנגב.

בימי קדם יצאה הדרך מנמל עזה שלחופי הים התיכון, עברה דרך קדש ברנע, דרך החאן בכונתילת עג'רוד והגיעה לעציון גבר לחופי מפרץ אילת. נוסעי המדבר נאלצו לעבור דרך מקורות מים הפזורים בדלילות במרחב שבין עזה לאילת, ולפיכך עוברת דרך עין קודירת, עין קדיס, וכונתילה. הדרך ההיסטורית נחקרה על ידי הארכאולוג זאב משל. הוא מצא לאורכה ממצאים כגון גלעדים ושרידי מבנים שתיארך החל בסוף האלף השלישי לפנה"ס בתקופת הברונזה וכלה בתקופה הרומית.

יש המזהים את "דרך הר האמורי", המוזכרת בספר דברים (פרק א') עם דרך עזה.כיום משמש חלק מתוואי הדרך של כביש הגבול המצרי. כביש זה, עובר מצידו הדרום-מערבי של גבול ישראל-מצרים (בתחומי מצרים) במקביל לכביש 10 שבנגב, דרך העיירות החקלאיות קוסיימה וכונתילה.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

הפירמידה הגדולה של גיזה

הפירמידה הגדולה של גיזה (הידועה גם בשם הפירמידה של ח'ופו, בערבית: هرم خوفو) היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל, והפלא היחיד מבין השבעה ששרד עד ימינו. נהוג לחשוב שהיא נבנתה למען פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה-4, באמצע האלף השלישי לפנה"ס, ונועדה לשמש לו כקבר. הפירמידה נמצאת סמוך לעיר גיזה במצרים.

הפירמידה היא הישג הנדסי מרשים. מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה מלכותית אחרת. בנייתה החלה באמצע האלף השלישי לפנה"ס ונמשכה כ-20–25 שנה.

לצד הפירמידה נמצאה בשנת 1954 הספינה של ח'ופו עשויה מארז לבנון. במקום בו נמצאה הספינה נבנה מוזיאון מיוחד לאחסון והצגת הספינה לאחר ששוחזרה.

ממפיס, הנקרופוליס שלה ושדה הפירמידות מדאהשור ועד גיזה הוכרזו על ידי אונסק"ו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

בשנת 2007 קיבלה הפירמידה מעמד של כבוד במסגרת שבעת פלאי תבל החדשים.

הפירמידה הגדולה של גיזה היא הראשונה והגדולה ביותר מבין שלוש הפירמידות של גיזה, ונבנתה במהלך תקופת מלכותו של פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת הרביעית. היא נבנתה כקבר לח'ופו, ונועדה לשרת אותו בחיים שאחר המוות. על פי ההגות הדתית-פסיכולוגית במצרים העתיקה, הנשמה ממשיכה להתקיים לאחר המוות, ולכן הוקדשו משאבים רבים בבניית קברים. הפירמידה, כשאר קברי מצרים, נמצאת בגדה המערבית של הנילוס, שכן לפי תפישת הדת המצרית שכנה ממלכת המתים במערב - מקום שקיעת השמש .

מימי סנפרו ואילך נבנתה מערכת מבני הפירמידות לפי תוכנית אחידה: הפירמידה - ניצבת בתוך מתחם, מקדש המתים - בנוי כנגד הפאה המזרחית של הפירמידה, מבנה העמק - שוכן בגבול הארץ המעובדת ומשמש כניסה לכל המערכת, ודרך גישה משופעת מובילה ממבנה העמק למקדש המתים . בפירמידה הגדולה של גיזה, קבר העמק לא נחפר כיוון שהוא שוכן תחת כפר מודרני, ונראה שרובו הרוס. מקדש המתים הרוס ברובו גם הוא, אך במקור הייתה לו חצר מרוצפת בזלת שחורה (חלקה עדיין שם) ועמוד עשוי גרניט אדומה .

כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק

הכרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק עוסקת בקביעת משך הזמן של מאורעות שאירעו בעבר, משך הזמן בין מאורע למאורע. וכן קביעת מועד שבו אירע האירוע ביחס לזמננו. הכרונולוגיה מנסה לקבוע את סדר הדורות וסנכרון מאורעות שונים שאירעו באזורים אחרים.

בעולם העתיק התיארוך של המאורעות כפי שהוא מופיע בממצאים הארכאולוגים ובכתובים של אתרים שונים מתייחס לתיארוך שהיה מקובל באותה תרבות. התיארוך המודרני נערך לעיתים קרובות על פי תיארוך יחסי באתרים כגון שכבות ארכאולוגיות שונות וממצאים הקושרים את האתר לממצאים באתרים באזורים אחרים.

לרשות ההיסטוריונים של המזרח הקרוב אשר עסקו בקביעת הכרונולוגיה של מאורעות במצרים העתיקה, ארץ ישראל, כנען, והתרבויות של מסופוטמיה: שומר, אכד, בבל, אשור, תרבויות אנטוליה ועוד, עמדו התעודות ההיסטוריות של אותן תרבויות. תעודות אלה, לא פעם בצורת מצבות זיכרון, הכילו רשימות מלכים אשר כללו את סדר הדורות של המלכים, את שנות מלכותם ותאור מאורעות שאירעו בשנת מלכות זו או אחרת. בעיה שעמדה בפני ההיסטוריון היא המינוח השונה ושיטת הספירה השונה בתרבויות השונות של תחילת שנת המלכות. לדוגמה: במצרים העתיקה: השנה הראשונה למלכות המלך הייתה ממועד עלייתו לשלטון ועד לראש השנה הבא. שנה זו הייתה יכולה להיות קצרה מאד אם מועד עלייתו לשלטון היה בסמוך לראש השנה. בבבל, התקופה שמעלית המלך לשלטון ועד ראש השנה הבא, לא נכללה כלל במניין שנות המלכות של המלך, ונקראה "ראשית ממלכתו". בכמה תרבויות היו לשנים שמות על שם אישים או מאורעות חשובים. בממלכה האשורית החדשה היה נהוג לכנות כל שנה (המתחילה בראש חודש ניסן) בשמו של המלך (על-פי רוב כונתה בשמו שנת מלכותו המלאה הראשונה), ובהמשך בשמו של אחד מנציבי הפחוות האשוריות. רשימה זו כונתה בשם לימו.

בכל התרבויות הקדומות לא הייתה "שנת אפס", כלומר לא היה מועד יחוס אבסולוטי שממנו קבעו את כל המועדים האחרים. שיטות התארוך הקדומות הכירו רק את תקופות המלכות השונות של המלכים השונים, ובכל תקופת מלכות החלה הספירה משנת 1 מחדש.

אזכור אישים או מאורעות בני אותו דור במסמכים עתיקים ממקורות שונים, סייע להיסטוריונים המודרניים בקביעת סדר הדברים או בקביעת היחס שבין שתי מערכות אירועים. לקביעת הכרונולוגיה על סמך השוואת מקורות עתיקים שונים יש מגבלות, למשל יש צורך לקחת בחשבון שושלות שמלכו במקביל ונלחמו זו בזו, או למשל לעיתים עקב סיבות פוליטיות הושמטו מרשימה מסוימת שמות מלכים, או שהוקדמה שנת מלכותם ברשימות.

כלי נוסף אשר שימש לקביעת הכרונולוגיה היה התאריך המוחלט של מאורע אסטרונומי שאוזכר בתעודות. כך נתאפשר תיארוכה של כל רשימת הלימו האשורית בין השנים 893 לפנה"ס – 666 לפנה"ס בזכות אזכור ליקוי חמה שאירע בשנת מלכותו התשיעית של המלך האשורי אשור-דן השלישי, אשר לפי חישוב אסטרונומי-מתמטי אירע ב-15 ביוני 763 לפנה"ס.

עקב הקשיים השונים בקביעת הכרונולוגיה של המזרח הקרוב, קיימות שלוש גישות מקבילות לסידור הכרונולוגי של האלף השלישי והשני לפנה"ס:

כרונולוגיה נמוכה – בשיטת תיארוך זו המאורעות מאוחרים יותר בזמן, מבוססת על הכרונולוגיה של מצרים העתיקה.

כרונולוגיה תיכונה

כרונולוגיה גבוהה – בשיטת תיארוך זו המאורעות קדומים יותר בזמןהפער בין הנמוכה והגבוהה נעשה בטווח של 120 שנה.

לדוגמה: תיארוך שנות מלכותו של חמורבי:

נמוכה: 1728 לפנה"ס – 1685 לפנה"ס

תיכונה: 1792 לפנה"ס – 1750 לפנה"ס

גבוהה: 1848 לפנה"ס – 1805 לפנה"סכתוצאה מכך, התיארוך המופיע במקורות השונים לגבי מאורעות שונים יכול להיות שונה וזאת בגלל הכרונולוגיות השונות שבהן השתמשו ההיסטוריונים וכותבי הערכים.

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

מינאס מורגול

בסדרת הספרים שר הטבעות, מינאס מורגול (בסינדארין: Minas Morgul - צריח הכשפים האפלים) הוא שמו של מינאס איתיל (צריח הירח) אותו בנה איסילדור לאחר שנמלט עם אלנדיל אביו ואנאריון אחיו מארץ נומנור. הצריח עצמו עומד ליד רכס ההרים אפל דואת וחולש על חבל איתילין. לאחר כמה עשרות שנים, הנאזגול, בהוראת סאורון, כבשו את מינאס איתיל והפכוה למשכן זדון, ואת אוסגיליאת הרסו, אך הם נהדפו על ידי צבאות הברית האחרונה. לאחר מפלת סאורון בהמשך המערכה בינו לבין הברית בשנת 3441 לעידן השני ננטשה מינאס מורגול, עד לבואו של המלך המכשף (ראש הנאזגול, אשר יש אומרים ששמו מורגול) המובס מאנגמר ההרוסה בתחילת האלף השלישי של העידן השלישי.

בעת מלחמת הטבעת, המתוארת בספרי שר הטבעות, העיר קרויה לעיתים "עיר המתים". כשפרודו בגינס, סמוויז גמג'י וגולום הגיעו לצריח, פרודו נמשך לכיוון העיר בגלל טבעת הכוח, אך סם וגולום מנעו את כניסתו לעיר.

משם יצא חלק מצבאו של סאורון, למלחמה עם גונדור.

כשהובס סאורון בשנית במלחמת הטבעת בשנת 3019 לעידן השלישי, נהרסה מינאס מורגול עד היסוד על ידי המלך אלסר (אראגורן) ולא יושבה שנית.

מלכי בבל

רשימת מלכי בבל, עיר עתיקה ששכנה במרכז מסופוטמיה בשטח עיראק של היום. בחלק מההיסטוריה שלה הפכה עיר הממלכה המקומית לאימפריה ששלטה על אזור נרחב במסופוטמיה, סוריה וגם ארץ ישראל.

עקב הקשיים השונים בקביעת הכרונולוגיה של המזרח הקרוב, קיימות שלוש גישות מקבילות לסידור הכרונולוגי של האלף השלישי והשני לפנה"ס: כרונולוגיה גבוהה, תיכונה ונמוכה. הפער בין הנמוכה והגבוהה נעשה בטווח של 120 שנה. רשימה זו הוכנה על פי הכרונולוגיה התיכונה.

רשימת מלכי בבל מורכבת ממספר רשימות של מלכים שנמצאו במקורות שונים:

"King List A" - כוללת את רשימת מלכי בבל ממלכי השושלת הראשונה של בבל ועד המלך כנדלנו מהשושלת העשירית האשורית.

"King List B" - כוללת את המלכים משתי השושלות הראשונות

"King List C" - כוללת את שבעת המלכים הראשונים בשושלת השנייה של איסין

The "Babylonian King List of the Hellenistic Age - רשימת מלכים שנכתבה ביוונית עתיקה על ידי ברוסוס, וכוללת את כל המלכים מהתקופה ההלניסטית מאלכסנדר הגדול ועד דמטריוס השני שנת 141 לפנה"ס.במסגרת מחקריים נעזרו החוקרים גם בלוחות נוגה של עמי-צדוקה , זאת סדרה של תצפיות בכוכב הלכת נוגה שנעשו על ידי המלך הבבלי עמי-צדוקה מהשושלת הראשונה.

מלכי החתים

מלכי החתים שלטו בממלכות החתיות החל באמצע האלף השלישי לפנה"ס ועד שנת 1178 לפנה"ס עת הממלכה האחרונה חרבה בידי גויי הים.

מקורו של המידע אודות מלכי החתים הוא בעיקר מכתבי ארכיון מלכותיים, והתאריכים המקובלים משוערים ומוצלבים עם מידע כרונולוגי הלקוח מארצות שכנות לממלכה החתית. מעט מאוד ידוע על הממלכה החתית התיכונה, ויש חוקרים שאפילו נוטים להתעלם ממנה כתקופה נפרדת ומשייכים אותה לממלכה החתית הקדומה. כך למשל עשה טרוור רוברט ברייס (Trevor Robert Bryce), חוקר המזרח הקרוב העתיק, בספרו "ממלכת החתים", לפיו המלך האחרון של הממלכה החתית הקדומה היה מוותליש הראשון (ולא המלך האחרון של הממלכה החתית התיכונה כפי שנהוג אצל שאר החוקרים). כמו כן החוקרים נחלקים בדבר קיומו של תודחליאש השלישי המכונה גם "הצעיר" או "הילד".

סנט קיטס ונוויס

פדרציית סנט כריסטופר ונוויס (באנגלית: Federation of Saint Christopher and Nevis) היא מדינה זעירה המורכבת משני איים (סנט קיטס ונוויס), בצפון האנטילים הקטנים שבים הקריבי. באיים, שהיו מיושבים מאז האלף השלישי לפנה"ס, נוסדה במאה ה-17 המושבה הבריטית הראשונה באיים הקריביים. הבריטים ביססו את שלטונם לאחר מאבק עם צרפת, ושלטו באיים עד לקבלת עצמאותם ב-1983.

סנט קיטס ונוויס היא המדינה הריבונית הקטנה ביותר בשטחה ובמספר תושביה ביבשת אמריקה, ובין הקטנות בעולם. מספר תושביה נאמד ב-53,000 נפש בלבד. התושבים הם ברובם הגדול ממוצא אפריקני, צאצאי עבדים שהובאו לאי במאה ה-17 וה-18.

הכלכלה התבססה מאז ההתיישבות הקולוניאלית ועד סוף המאה ה-20 על גידול קנה סוכר ועיבודו, אך במאה ה-21 נעשתה מגוונת והיא כוללת גידולים חקלאיים שונים, תעשייה ותיירות.

עילם

עֵילָם הייתה ממלכה קדומה שהתקיימה בדרום-מערב פרס בין האלף השלישי לפנה"ס, ועד לשנת 539 לפנה"ס, בה נכבשה על ידי הממלכה הפרסית ונטמעה בה.

עילם היה עם לוחם עוד מימי קדם, והמקרא מספר על מלכם כדרלעומר, שיצא למסע כיבוש לעבר הירדן והנגב. כמו כן, העילמים נלחמו מלחמות רבות גם נגד האשורים. בימיו של יהויקים רצו העילמים להילחם בכשדים ולמנוע מהם את כיבוש ארצם. שנה אחת לאחר גלות יהויכין, נלחמו הבבלים בעילם, ובמלחמה זו ניצחו הבבלים.

פיניקים

פיניקים היו עמים כנעניים ממוצא שמי, אשר ישבו במקור ברצועת חוף צרה המשתרעת בין רמיתה (לטקיה של היום) בצפון סוריה ועד העיר עכו, ומאוחר יותר גם לאורך מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל.

ההתיישבות הפיניקית הראשונה לאורך החוף הלבנוני החלה בסביבות האלף השלישי לפנה"ס ובדומה לעמים כנעניים אחרים התגוררו הפיניקים בערי מדינה, אשר המרכזיות בהן היו צור, צידון וגבל, שברוב המקרים היו יריבות זו לזו. עם זאת, היה הבדל משמעותי אחד בין כנענים יושבי פנים הארץ לפיניקים. הפיניקים היו יורדי-ים שיסדו מושבות רבות ברחבי אגן הים התיכון ועסקו במסחר ימי פורה. בין המושבות המפורסמות אותן הקימו הפיניקים ניתן למנות את עתיקת (העיר העתיקה) וקַרְתְּ חַדַשְתְּ (העיר החדשה) שנוסדו על ידי יורדי ים פיניקים בהנהגת הנסיכה דידו, אותן כינו הרומאים בהתאמה אוטיקה וקרתגו. מושבות אלה, בייחוד קרתגו, היו מהיריבות המרות של רומא.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השני • האלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.