האלף הראשון

האלף הראשוןמילניום הראשון) היא התקופה שנמשכה בפרק הזמן שבין שנת 1 לספירה עד שנת 1000 לספירה. קצב גידול של אוכלוסיית העולם היה איטי יותר מאשר במהלך האלף הקודם - מכ-200 מיליון ב-1 לספירה עד 300 מיליון בשנת 1,000 לספירה.

ישוהאימפריה הרומיתאבק שריפהשחמטאטילה ההוניהר וזובראשית ימי הביניים
משמאל, בכיוון השעון: ציור של ישו, הדמות המרכזית בנצרות; הקולוסיאום, מבנה מרכזי של האימפריה הרומית; אבק השריפה הומצא בסין במהלך המחצית השנייה של האלף הראשון; שחמט, משחק לוח חדש, הופך פופולרי ברחבי העולם; האימפריה הרומית המערבית נופלת; שרידי השלד של אישה צעירה שנהרגה בהתפרצות הר הגעש וזוב ב-79 לספירה; כוחותיו של מנהיג ההונים, אטילה ההוני, משתלטים על רוב אזור מזרח אירופה

מילניום:

האלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השני

מאות:

המאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5
המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9המאה ה-10

אישים בולטים

אירועים בולטים

  אפריקה אמריקה אסיה אירופה אוקיאניה
המאה ה-1

100 נוסדה ממלכת אקסום

1 נוסדה קהואצ'י [1]
100 החל השלב הראשון בהקמת פירמידת השמש בטאוטיווקאן[1]

25 שושלת האן נוסדה מחדש על ידי גואנג וו-די
33 נוסדה הדת הנוצרית
70 חורבן בית המקדש השני והגלייתם לרומא של שבויים יהודים רבים

9 נהר הריין הופך דה-פקטו לגבול בין רומא לגרמניה[2]
47 לונדון נוסדה לאחר הכיבוש הרומי של האי בריטניה
79 חורבן פומפיי

1 המתיישבים הראשונים מגיעים לאיי קרוליין[3]

המאה ה-2

200 לערך נפילת תרבות הנוק

184 מרד הטורבן הצהוב

106 דאקיה הופכת למחוז רומי[2]
180 סוף מלחמות המקרומנים [2]

  אפריקה אמריקה אסיה אירופה אוקיאניה
המאה ה-3

212 תושבי מצרים מקבלים אזרחות רומית[4]

300 טיקאל כובשים את אל מיראדור[1]

208 נערך קרב הצוקים האדומים בסין העתיקה
280 הקיסר וו משושלת ג'ין משלים את האיחוד של סין

212 אזרחות רומית ניתנה לכל תושבי האימפריה הרומית[2]
286 הקיסר דיוקלטיאנוס מחלק את האימפריה הרומית לשתיים[2]

300 מתפתחת התרבות הפולינזית המזרחית[5]

המאה ה-4

333 ממלכת אקסום מתנצרת
350 לערך נפילת מרואה

319 נוסדה ממלכת גופטה בדרום אסיה
383 הקרב על נהר פיי
393 המשחקים האולימפיים האחרונים ביוון העתיקה

313 מפורסם צו מילאנו[2]
370 ההונים פולשים למזרח אירופה[2]
396 הויזיגותים, בהנהגת אלאריק הראשון, פולשים ובוזזים את הערים קורינתוס, ארגוס וספרטה ביוון.[2]

  אפריקה אמריקה אסיה אירופה אוקיאניה
המאה ה-5

429 הונדלים פשטו על הפרובינקיות העשירות של צפון אפריקה והקימו את ממלכתם סביב קרתגו.[4]

420 מתחילה תקופה השושלות הדרומיות והצפוניות

407 הונדלים פולשים לחצי האי האיברי[6]
422 הקיסר הרומי תיאודוסיוס השני חותם על הסכם שלום עם האימפריה הסאסאנית לאחר שנתיים של מלחמה עמם. [6]
476 נפילת האימפריה הרומית[6]

500 לערך המתיישבים הראשונים מגיעים להוואי, אי הפסחא, איי החברה, טוואמוטוס ומאנגארווה[5]

המאה ה-6

520 ממלכת אקסום בהנהגת כלב, קיסר אקסום פלשה לתימן
533 בליסאריוס מוביל את המערכה נגד הממלכה הוונדלית באפריקה[4]
540 הדת הרשמית בנוביה הופכת לנצרות מונופיזיטית

600 לערך הווארי כובשים את פרו[7]
600 נוסדה פלנקה[1]

538 הבודהיזם מגיע ליפן
570 לידתו של הנביא המוסלמי מוחמד

535 הצבא הביזאנטי פולש לאיטליה[6]

  אפריקה אמריקה אסיה אירופה אוקיאניה
המאה ה-7

641 הכיבוש המוסלמי של אזור המגרב[8]
690 נוסדה שושלת זא
697 חורבן קרתגו[8]

650 נוסדו Xochitecatl ו Cacaxtla[7]
700 Teotihuacan נחרבה[7]

618 נוסדה שושלת טאנג
632 עלייתו של האסלאם
651 הכיבוש המוסלמי של פרס

680 לערך נוסדה האימפריה הבולגרית

700 המתיישבים הראשונים מגיעים לאיי קוק[5]

המאה ה-8

702 ממלכת אקסום עורכת מתקפות על חצי האי הערב[8]
789 מרוקו זוכה בעצמאות[8]

750 Sacred Cenote נבנתה בצ'יצ'ן איצה[7]

738 סוכלה הפלישה של ח'ליפות אומיאד להודו
755 מרד לושאן

717 המצור על קונסטנטינופול
718 הכיבוש המוסלמי של ספרד

  אפריקה אמריקה אסיה אירופה אוקיאניה
המאה ה-9

801 לערך נוסדה האימפריה של קנאם
801 לערך נפילת ממלכת אקסום

835 תקרית גאנלו

872 האיחוד של נורווגיה
874 לערך המתיישבים הראשונים מגיעים לאיסלנד
896 ההונגרים פולשים לקרפטים

900 המתיישבים הראשונים מגיעים לניו זילנד[5]

המאה ה-10

909 ח'ליפות פאטימית נוסדה[8]

950 נבנה הנחש הגדול[7]
990 הטולטקים כובשים את צ'צ'ן איצ'ה

907 מתחיל המהפך הפוליטי של חמש השושלות
960 נוסדה שושלת סונג

958 האיחוד של דנמרק
985 אריק האדום מקים מושבה בגרינלנד

Sack of jerusalem

טריומף שהונצח בשער טיטוס שבו נישאים כלי המקדש, לאחר דיכוי המרד הגדול והחרבת ירושלים

Mexico SunMoonPyramid

העיר טאוטיווקאן נוסדה במאה ה-2

Umayyad750ADloc

הח'ליפות של שושלת בית אומיה בשיאה (שנת 750 לספירה)

Barco vikingo

מהמאה ה-8 ועד סוף המאה ה-11 פשטו הויקינגים על פני אזורים נרחבים ברחבי אירופה

המצאות ותגליות בולטות

תקשורת וטכנולוגיה מדע ומתמטיקה ייצור תחבורה וחקר החלל לוֹחָמָה
  1. דפוס עץ
  2. הנייר הומצא בסין
  3. קודקס, הגרסה הראשונה של הספר המודרני, מופיעה באימפריה הרומית במאה ה-1
  1. האלגברה פותחה באזור המזרח התיכון
  2. פותח המודל של תלמי לתיאור תנועת כוכבי הלכת
  3. פלדה
  1. קפה
  1. פותחו מגוון שיפורים לרכיבה על סוסים בהם הפרסה והארכוף
  2. המצפן
  1. אש יוונית
  2. אבק שריפה

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "World Timeline of the Americas 200 BC - AD 600". The British Museum. 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2009-05-13. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2009.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 "World Timeline of Europe 200 BC-AD 400 Roman". The British Museum. 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2009-05-13. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2009.
  3. ^ "World Timeline of the Oceania 1500 BC-AD 1". The British Museum. 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2009-05-13. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 "World Timeline of Africa 332 BC-AD 400". The British Museum. 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2009-05-13. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 "World Timeline of Oceania AD 1-1100". The British Museum. 2005. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 "World Timeline of Europe AD 400-800 Early medieval". The British Museum. 2005. אורכב מ-המקור ב-27 February 2009. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2009.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 "World Timeline of the Americas AD 600-1000". The British Museum. 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-27 February 2009. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2009.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 "World Timeline of Africa AD 600-1500". The British Museum. 2005. אורכב מ-המקור ב-2009-03-13. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009.
אלפבית ארמי

האלפבית הארמי הוא אבג'ד (אלפבת עיצורי) המשמש לכתיבת השפה הארמית (שדוברה החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה). הוא התפתח מן האלפבית הפיניקי והחל להיבדל ממנו לקראת המאה ה-8 לפנה"ס. כמו בסוגים אחרים של אלפבית עיצורי, כל האותיות מייצגות עיצורים, חלקן גם כאם קריאה, ואז הן מסמנות תנועות.

מבחינה היסטורית, האלפבית הארמי חשוב מכיוון שכמעט כל מערכות הכתיבה ההודיות והמזרח תיכוניות מסתמכות עליו במידה זו או אחרת. זאת בין היתר בשל היותה של הארמית לינגואה פרנקה ושפה רשמית במספר מדינות, בהן האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הבבלית וממלכת פרס האחמנית. כתבי הקודש של היהדות והאסלאם, כמו גם כתבי קודש נוצריים וחלק מהבודהיסטיים כתובים בסוגי כתב שמוצאם מן הארמית. ייתכן שאף קיים קשר בין המשפחה הברהמית של סוגי הכתב, שבהם נעשה שימוש בהינדואיזם, בסיקהיזם ובחלק מענפי הבודהיזם לבין האלפבית הארמי.

האלפבית הארמי היה כתוב בתחילה באלפבית פיניקי ובהמשך התפתח לכתב מרובע. ישנם דוברי ארמית אשר השתמשו בעבר ואף משתמשים כיום באלפבית סורי, הדומה מאוד לאלפבית העברי.

בלשון חז"ל ובעקבותיהם אף בספרות העברית הארכאית מכונה כתב זה בשם אלפבית אשורי, חילוף זה נגרם בשל כך שבתקופת בית שני נהגו היהודים לכנות את ארם בשם "אשור", משום שבשלהי ימיה הפכה ארם למחוז אשורי (ומכאן השם המודרני סוריה). באימפריה האשורית עצמה לעומת זאת הונהגה השפה האכדית בניב הצפוני (אשורית), ומערכת הכתב הייתה כתב היתדות השומרי.

ארמית

אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה.

עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז השפה הרווחת של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, המשנה (במובאות), התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, תרגום אונקלוס, תרגום יונתן וספר הזוהר.

האלף ה-1 לפנה"ס

האלף ה-1 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 1,000 לפנה"ס עד שנת 1 לפנה"ס (תחילת המאה ה-10 לפנה"ס עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס).

אוכלוסיית העולם הוכפלה במהלך האלף הראשון לפנה"ס - מ-100 מיליון לכ-200 עד 250 מיליון.[דרוש מקור]

היסטוריה של ספרד

ההיסטוריה של ספרד מתחילה בתקופה הפרהיסטורית, עוברת דרך תקופת האימפריאליזם, שבה ספרד החזיקה באימפריה שהתקיימה במשך כ-400 שנים (מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19), ועד לתקופה המודרנית, שכללה בין היתר את מלחמת האזרחים, תקופת שלטונו של פרנקו ולאחרונה הצטרפותה של ספרד לאיחוד האירופי.

מיני אדם קדומים חיו בצפון חצי האי האיברי לפני יותר ממיליון שנה, והוא אוכלס על ידי בני המין האנושי המודרני לפני כ- 35 אלף שנה. במהלך האלף הראשון לפני הספירה הייתה הגירה לספרד בעיקר מכיוון צפון, דרך הפירנאים, של עמים שונים: איברים, קלטים, קלטיברים, טרטסים, פיניקים, יוונים, ויזיגותים, קרתגים, רומאים, סואבים. בחציו השני של האלף הראשון לפני הספירה ספרד הייתה שדה הקרב היבשתי העיקרי במלחמה בין רומא וקרתגו. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפכה ספרד למושבה רומית וסופחה לאימפריה שזה עתה קמה. השלטון הרומי הביא עמו את השפה הלטינית, אשר ממנה התפתחה הספרדית לצידן של הפורטוגזית, הקטלאנית ושפות רומאניות נוספות. בשנת 711, לאחר התפרקות האימפריה הרומית, פלשו המורים (צבא של ברברים וערבים, בספרדית: Los Moros) לחצי האי האיברי מצפון אפריקה בהנהגתו של טאריק איבן זיאד (בערבית: طارق بن زياد), כבשו כמעט את כל חצי האי והקימו את הממלכה המוסלמית. כך נותקו חלקים רבים של ספרד מאירופה הנוצרית וחוברו לעולם המוסלמי בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, שהיה מפותח מאוד יחסית לאירופה, שהייתה בשיאה של "תקופת החושך" (ראו ימי הביניים). במשך כ-700 שנים נלחמו המוסלמים והנוצרים על השליטה בחצי האי האיברי. הנוצרים הקימו את ממלכות לאון (Leòn), קסטיליה (Castillia), נווארה (Navarra) וארגון (Aragon). הממלכות הנוצריות נהגו להלחם זו בזו, והתאחדו רק לשם הלחימה במוסלמים.

עם הזמן, הנוצרים צברו יותר כוח ודחקו את המוסלמים לדרום האי האיברי, ולבסוף מחוצה לו כליל. המוסלמים נוצחו סופית ב-1492, שהייתה שנת התפנית של ספרד. בתקופה זו ספרד אוחדה תחת השלטון הנוצרי. פרננדו ואיזבלה, מלכי ספרד המאוחדת הראשונים, פרסמו צו המגרש את כל יהודי ספרד, או ליתר דיוק, כל מי שאינו נוצרי (צו זה כלל את המוסלמים ומיעוטים אחרים). (ראו גירוש ספרד). במקביל קולומבוס הגיע לאיים בים הקריבי והיה עתיד לגלות כי גילה יבשת חדשה.

הספרדים השתלטו על היבשת החדשה שקולומבוס גילה (ראו אמריקה), והקימו עליה מושבות ספרדיות. בנוסף, ספרד השתלטה על אזורים נרחבים באזור השפלה (בלגיה והולנד), וכמו כן גם על הפיליפינים ודרום איטליה. ספרד הייתה הממלכה החזקה בעולם עד לתקופתו של פליפה השני, מלך ספרד (סוף המאה ה-16), בה החלה הממלכה לשקוע. בתקופה זו הולנד ופורטוגל הצליחו להשתחרר מהכיבוש הספרדי ולהקים מדינות עצמאיות. ספרד נקלעה לעימותים ומלחמות נגד האנגלים, הטורקים, הצרפתים וההולנדים, ובכך המשיכה לשקוע. בתחילת המאה ה-19 התחילו מדינות שונות, בעיקר באמריקה הלטינית, להכריז על עצמאות, והאימפריה הספרדית הלכה וקטנה, עד שלבסוף התפוררה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה שמרה ספרד על נייטרליות, הוחלף השלטון המלוכני בשלטון דיקטטורי, אך לאחר התקוממויות הודח השלטון הדיקטטורי והוקמה רפובליקה סוציאליסטית. השלטון החדש ניסה להקטין את כוחם של הצבא והכנסייה לטובת העניים ופשוטי העם.

בעקבות שינויים בתחום זה התמרדו מספר חיילות בצבא הספרדי בראשותו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו, אשר ביקשו להנהיג משטר פשיסטי. מלחמת האזרחים בספרד נמשכה כשלוש שנים (עד 1939), והסתיימה בניצחונו של פרנקו, אשר שלט במשך 37 שנים. פרנקו מצידו תמך בגלוי בהיטלר ומוסוליני, אם כי לא התערב במלחמת העולם השנייה. עם מותו הוחזר המשטר המלוכני, אשר הקל מעט את האיסורים על חופש הביטוי. ב-1977 נערכו בחירות חופשיות, והמפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון. מאז ספרד מתפקדת כמדינה דמוקרטית.

הכתב העברי הקדום

הכתב העברי הקדום (שם ארכאי: כתב דַעַץ) הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי כפי שהיה נהוג בקרב תושבי ממלכת יהודה ותושבי ממלכת ישראל במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, ואף הייתה לו השפעה על הכתב של מספר ממלכות שכנות (מואב, פלשת וארם). באלפבית זה כמו באלפבית הפיניקי היו 22 סימנים ("אותיות") המייצגים עיצורים בלבד ולא תנועות (רק מאוחר יותר החל השימוש באמות קריאה) ומשום כך הוא מסווג כ"אבג'ד". כיוון הכתיבה באלפבית העברי העתיק כמו באלפבית הפיניקי הוא מימין לשמאל, כאשר צורת זווית האותיות נוטה להיות יציבה וקבועה (ולא משתנה כמו באלפבית הפרוטו-כנעני).

בעקבות גלות העם לבבל, ושלטון אשורי ובבלי על ארץ ישראל במאה השישית לפני הספירה, פשט השימוש באלפבית הארמי, שהייתה ללינגואה פרנקה (שפת גישור בינלאומית) של האימפריה האשורית והבבלית. במאות הבאות (ה-6–2 לפנה"ס), בתקופת פחוות יהודה עד מלכות החשמונאים עדיין שימש הכתב העברי העתיק בעירבוביה עם הכתב הארמי, אולם לקראת המאה ה-2–1 לפני הספירה פסק השימוש בקרב היהודים בכתב העברי העתיק למעט לצרכים סמליים או מקודשים. וריאציה ספציפית שלו ממשיכה להיות בשימוש בקרב השומרונים (הכתב השומרוני שונה מעט מן הכתב העברי הקדום) גם כיום. במאות הראשונות לספירה התגבשה צורתו של הכתב הארמי כפי שהיה נהוג בקרב היהודים, והוא קיבל את צורתו ה"מרובעת", המהווה אב טיפוס של הכתב העברי של ימינו.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

זורואסטריות

זורואסטריות, המכונה גם זורואסטריאניזם, אמגושיות, מזדאיזם או דת זרתוסטרא, היא דת פרסית עתיקה שנוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס במרכז אסיה על ידי זרתוסטרא. קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו המונות יחד כמה מאות אלפי בני-אדם.

הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית על גלגוליה השונים, מהמאה ה-5 לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 לספירה. יש הטוענים כי היא השפיעה על התגבשותה של הדת היהודית וממנה גם על דתות מונותאיסטיות אחרות.

עם התפשטות האסלאם והצרת צעדיהם של מאמינים בדתות אחרות, היגרו כמה מאות אלפים מאמיני זרתוסטרא מאיראן להודו, והם מכונים בהודו עד היום בכינוי "פארסי". גל נוסף היגר מאיראן להודו בתקופת השושלת הקג'ארית והם מכונים בהודו איראני. במדינת איראן של היום מוכרת דת זרתוסטרא כדת רשמית, ומאמיניה זוכים לחופש דת, לצד דתות-לא מוסלמיות נוספות כמו הנצרות והיהדות.

כתב חרטומים

כתב חרטומים או כתב הירוגליפי מצרי הוא צורת כתב שהייתה נהוגה במצרים העתיקה על ידי המלומדים ומכשפים, שנקראו בתנ"ך חרטֻמים (כתיב מלא: חרטוּמים). כתב זה ייחודי בכך שהוא מבוסס על שילוב של לוגוגרמות (סימנים שכל אחד מהם מייצג מילה שלמה) יחד עם סימנים אלפאבתיים (שכל אחד מהם מייצג עיצור או תנועה). טקסטים בכתב חרטומים נמצאים על מגילות פפירוס ממצרים העתיקה, וכן על קירות קברים ומקדשים מתקופה זו. הכתב כולל אלפי סימנים, חלקם בדמויות אנשים, אלים ובעלי חיים.הכינוי הלועזי המקובל לכתב חרטומים הוא הירוגליפים על פי המילה היוונית: ἱερογλύφος (היירוס - קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף). היוונים השתמשו בכינוי זה עבור הכתב המצרי בלבד, אם כי בעת החדשה התפשט השימוש בו לכל כתב שבו נעשה שימוש בסמלי תמונות כתווים, כדוגמת כתביהם של החיתים, המאיה, האצטקים, ילידי אי הפסחא ותרבות עמק האינדוס. בנוסף להירוגליפים, נכתבו טקסטים במצרים העתיקה גם בכתב ההיראטי (ששימש בעיקר לכתבי קודש) והכתב הדֶמוטי (ששימש יותר לצורכי יום־יום).

לאורך התקופה ההלניסטית ובהמשך תחת שלטון רומי נמשך השימוש בכתב זה באנדרטאות על פועלם של השלטונות, אך השימוש בהם ונפוצות הבנת הכתיבה ואף הקריאה בהם הלכה ודעכה. בשנת 391 לספירה, בהוראת תיאודוסיוס הראשון, הקיסר הרומאי הנוצרי, הוחרבו כל המקדשים במצרים, ואיתם אבד סוד פענוח כתב החרטומים. בגלל האופי הציורי של הכתב, נקשרה בשמו של כתב זה הילה של מסתורין וכשפים. פענוח אבן רוזטה על ידי סרן שמפוליון ב-1799 שנה אחר כיבושי נפוליאון במצרים, הובילה להבנת הכתב, הבנה שפתחה פתח חדש לתרבות מצרים העתיקה.

בישראל נמצאו כתבי חרטומים במקדשים מצריים בתמנע, בבית שאן (כתובת של סתי הראשון) ובקיסריה ('ייבוא' רומי של 'עתיקות' ממצרים). בסיני נמצאו מקדשים בערי מכרות כמו זו שבסרביט אל-ח'אדם (מכרה טורקיז) ובאל עריש, המזוהה עם סוכות הקדומה. בכונתילת עג'רוד נמצא מקדש ישראלי ובו כתובות רבות, ביניהן גם בכתב הכנעני (או העברי העתיק). הממצאים הועברו לרשות ממשלת מצרים מכוח הסכם השלום עמה, ומאז אינם נגישים לחוקרים ישראלים.

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

מאזנדראן

מחוז מזנדראן (בפרסית: استان مازندران مازرون) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר סארי.

שטחו של מחוז מאזנדראן 23,701 קמ"ר, כ-1.4 אחוז משטח איראן והוא נמצא בצפון המדינה וגובל בים הכספי. ב-2011 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 3,074,000 תושבים. בשטח המחוז ממקום הר דמאוונד, הפסגה הגבוהה ביותר באיראן.

תרבות איראנית מוקדמת פרחה במחוז בראשית האלף הראשון לפני הספירה. דרך הגבולות המזרחיים והדרום-מזרחיים חצו פולשים מונגולים במאות ה-13 וה -14. קוזאקים תקפו את האזור בשנת 1668 אך נהדפו. השליטה ניתנה לאימפריה הרוסית בהסכם משנת 1723. האזור הוחזר לאיראן תחת שושלת קאג'אר. האקלים הוא סובטרופי ולח, עם קיצים חמים מאוד.

כלכלת האזור מתבססת בעיקר על חקלאות: אורז, חיטה, שעורה, טבק, כותנה, זרעי שמן, יוטה, תה, פירות וירקות. במסגרת הרפורמות החקלאיות של אמצע שנות השבעים, גדל מאוד הייצור והפך לממוכן. לצורך ייצור אורז פותחו למעלה מ-100,000 דונם. הסכרים הגדולים שנבנו היו הטאלקן, הטנגואה סולימאן ווושמגואר. תנופת הנפט בשנות השבעים עודדה השקעות תעשייתיות ופיתוח תעשיות, כולל מלט, טקסטיל וגרעיני כותנה, דיג, עיבוד מזון (כולל טחנות אורז וקמח) ועיבוד עץ, ומחצבי פחם ואבן.

מדי

מָדַי הייתה ממלכה חזקה באסיה שהתקיימה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה. מדי הייתה יריבה מרה של אשור ובמאה ה-7 לפנה"ס, כרתה ברית עם בבל ויחדיו עלה בידם להביס את אשור. היא שמרה על עצמאותה כ-100 שנה עד אשר נכבשה על ידי כורש הפרסי בשנת 550 לפנה"ס. היא לא נהפכה לפרובינציה אלא הייתה במעמד שווה לפרס באימפריה. לאחר כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול איבדה סופית את עצמאותה והתבוללה באימפריה.

שמות המלכים בממלכת מדי:

בלוח העמים במקרא, מתואר מדי, אבי האומה המקראי, כבנו של יפת בן נח.

הכורדים של היום רואים עצמם כממשיכי וכצאצאי אנשי מדי, שכן הם שוכנים באזור הגאוגרפי בו הייתה קיימת אימפריית מדי.לוח השנה הכורדי מונה את השנים מתחילת הממלכה המדית בשנת 678 לפנה"ס.

ממלכת ישראל

ממלכת ישראל הוא שמה של הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות העבריות, שלפי המקרא התקיימו בימי בית ראשון, בתקופה החופפת למחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, או תקופת הברזל השנייה. ממלכת ישראל הורכבה מבני עשרת השבטים, כאשר שני השבטים הנותרים הרכיבו את ממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'ר"ה (796 לפנה"ס - 554 לפנה"ס).

במקרא מכונה ממלכת ישראל בשמות נוספים, כמו ממלכת שומרון, על-שם בירתה, או אפרים, על שם השבט המקראי הגדול שבה ומייסדה.

נוריקום

נוריקום הייתה ממלכה קלטית עתיקה, ומאוחר יותר פרובינקיה רומית במרכז אירופה, שהשתרעה על השטחים שכיום מהווים את דרום ומרכז אוסטריה וחלקים מצפון סלובניה.

מקור שמה של הממלכה הוא כנראה מאחד השבטים הקלטים שהתיישב בה במחצית השנייה של האלף הראשון לפנה"ס. שטח הממלכה חפף בערך לשטחים שמהווים היום את צפון סלובניה ומדינות קרינתיה, שטיריה, אוסטריה עילית, ומזרחה של אוסטריה תחתית, באוסטריה.

הממלכה נכבשה על ידי האימפריה הרומית בשנת 16 לפנה"ס, כנראה עקב פשיטות של שבטיה על חופי איטליה, ומאוחר יותר אורגנה כפרובינקיה. גבולות הפרובינקיה היו נהר הדנובה בצפון, פאנוניה במזרח, איטליה בדרום, ורייטיה במערב.

עברית מקראית

עברית מקראית (המכונה גם "עברית תנ"כית" או "לשון המקרא" או "יהודית") היא הניב של השפה העברית כפי שדובר במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה ברחבי ארץ ישראל. בניב זה כתובים ספרי המקרא (למעט הפרקים הכתובים ארמית) וממצאים אפיגרפיים מאותה התקופה שהתגלו באתרים ארכאולוגיים, והיא הצורה המתועדת המוקדמת ביותר של השפה העברית.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

קאריה

קאריה (יוונית Καρία, טורקית Karya, לשונות חתיות Karkija) החלה את דרכה כממלכה חתית חדשה בדרום-מערב אסיה הקטנה, לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס', במקום בו שכנה לפנים חלק ממלכת ארזוה. אל היסודות החתים נוספו שבטים דורים אשר התיישבו בקאריה בסוף האלף השני ובתחילת האלף הראשון לפנה"ס. לפי מספר מקורות נקרא האזור בתחילה בשם "פיניקיה" בשל התיישבות פיניקית מוקדמת, ואת השם "קאריה" קיבל מהמלך האגדי "קַאר".

קאריה גבלה באיוניה ממערב, בלידיה מצפון ובליקיה ממזרח. העיר החשובה ביותר בממלכה הייתה בירתה הליקרנסוס (בודרום בטורקיה). הרודוטוס, בעצמו בן הליקרנסוס, מסר כי הקארים היו חרשי נשק מוכשרים ועמדו בקשרי מסחר ותרבות עם המצרים, ובמיוחד עם פרעה פסכמתיך הראשון שמלך בין 664 עד 610 לפנה"ס. קשרים אלה היו הדוקים במידה כזו שבני קאריה התיישבו בדלתה של הנילוס ושלחו כוחות צבא לעזרת המצרים כשאלה נזקקו להם.

במאה ה-6 לפנה"ס הייתה קאריה לחלק מממלכת לידיה, ויחד עם כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה נכבשה על ידי הפרסים בשנת 546 לפנה"ס, והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. בתקופה זו נבנה בהליקרנסוס המאוזוליאום, אחד משבעת פלאי תבל, שהוקם על ידי ארטמיסיה לזכר בעלה, המלך מאוזולוס, והעניק את שמו למושג.

בשנת 334 לפנה"ס נכבש האזור על ידי אלכסנדר הגדול והפך לחלק מהאימפריה ההלניסטית. בהמשך הוא עבר לשליטת האימפריה הרומית. תושבי קאריה דברו יוונית וקארית, לשון הודו-אירופית מקורבת ללשונות לידיה וליקיה. הם האמינו באל-אב שהרודוטוס כינה "זאוס של הקארים", אף שבניגוד לזאוס, היה האל הקארי אל המלחמה. דמות אלילית שמצאה את דרכה מפנתיאון האלים הקארי אל המיתולוגיה היוונית, הייתה הקטי (Hekátē), אלת פרשת הדרכים, שבקאריה נחשבה לאלה מרכזית, אך ביוון תפסה מעמד שולי ובדרך כלל שלילי.

בשטח נערכו חפירות ארכאולוגיות במספר אתרים. באזור העיר העתיקה אפרודיסיאס נמצאו שרידיות של מספר מקדשים ובנייני העיר שנהרסה ברעידת אדמה במאה ה-7 ולא שוקמה.

שלזיה

שְׁלֶזְיָה (בפולנית: Śląsk, בגרמנית: Schlesien, להאזנה (מידע • עזרה), בצ'כית: Slezsko) היא אזור היסטורי במרכז אירופה, שכיום רובו נמצא בדרום מערב פולין המודרנית. חלקו הקטן, שלזיה הצ'כית, נמצא בצ'כיה ועוד אזור קטן משתייך היום לגרמניה. האזור הפולני של שלזיה כולל את הווייווידות הפולניות שלזיה, שלזיה תחתית ואופולה, כמו גם חלקים מהווייווידה לובוש.

גודלו של אזור שלזיה הוא כ-40,000 קילומטרים רבועים, וכיום מתגוררים בו כעשרה מיליון תושבים. שלזיה משתרעת משני עברי נהר האודר ולאורך המדרונות הצפוניים של הרי הסודטים והרי הבסקידים. שלזיה מחולקת לשני חבלי ארץ מרכזיים: שלזיה תחתית - החצי המערבי, מישורי יותר; ושלזיה עילית - החצי המזרחי, הררי יותר. הגבולות של שלזיה והשליטה עליה השתנו לאורך השנים באופן תכוף. בעוד לקראת סוף האלף הראשון האזור היה נתון לשליטה צ'כית, במאות הבאות הוא עבר לשליטה של ממלכת פולין ולאחר מכן לחזקתן של מדינות גרמניות שונות. במהלך המאה ה-20 שינה האזור שוב פעם בעלות, ורובו הועבר לאחר מלחמת העולם השנייה לידי פולין. היום כבעבר אזור שלזיה מאופיין בעירוניות גבוהה, ומצויות בו ערים רבות. הגם שהיום רובו הגדול של האזור נמצא בפולין, מבחינה תרבותית שלזיה מאופיינת בהשפעה גרמנית חזקה, הודות להיסטוריה של המקום ולמיקומו.

העיר הגדולה והחשובה באזור שלזיה היא ורוצלב שבמרכזו, כאשר עיר גדולה וחשובה נוספת היא קטוביץ המצויה בקצהו המזרחי של אזור זה.

אזור שלזיה גובל בצפון בפולין גדול, במזרח בפולין קטן, בדרום בבוהמיה ובמורביה ובמערב בסקסוניה.

שפות קלטיות

שפות קלטיות היא תת-משפחה של משפחת השפות ההודו-אירופיות. השפות היו מדוברות בפי הקלטים ברחבי מערב אירופה עד סוף האלף הראשון לספירה, אך כיום השימוש בהן מוגבל לאיים הבריטיים ולמחוז ברטאן בצרפת. האזורים בהם נותרו דוברי השפות הקלטיות כיום מכונים האומות הקלטיות.

בתקופת הזוהר של העמים הקלטיים דוברו השפות הקלטיות בפי רוב אוכלוסיית אירופה. כיום נלחמות השפות הקלטיות על הישרדותן, כשהן סובלות מתחרות קשה מצד האנגלית והצרפתית.

תת-המשפחה כוללת 6 שפות, מתוכן אחת נכחדה. מספרם הכולל של דוברי השפות הקלטיות בעולם אינו עולה על 3 מיליון.

בלשנים רבים מצביעים על קשר משפחתי הדוק בין השפות הקלטיות והשפות האיטליות, ואף משייכים אותן לעיתים לקבוצה רחבה יותר של שפות קלטו-איטליות, זאת בשל הדמיון הרב בין אוצר המילים של שתי הקבוצות.

בלשנים אחרים, תיארו קשר טיפולוגי חזק בין לשונות שמיות ולשונות מצריות (ובייחוד קופטית) ללשונות הקלטיות השונות.

השפות הקלטיות מתחלקות לשני פלגים. להלן רשימת השפות:

הפלג הדרומי או הבריתוני:

ברטונית: מדוברת בברטאן שבצרפת.

ולשית: שפה אזורית מוכרת בוויילס, מדוברת כיום בפי כחצי מיליון מתושבי ויילס וכן בפי כמה קהילות של מהגרים ולשים בארגנטינה.

קורנית: מדוברת באופן מצומצם במחוז קורנוול שבאנגליה.

הפלג הצפוני או הגוידלי:

גאלית סקוטית: שפה אזורית מוכרת בסקוטלנד. מדוברת בפי כמה עשרות אלפי אנשים בצפון סקוטלנד. בעבר דוברה גם בניופאונדלנד, אך אינה מדוברת שם יותר.

אירית: שפה רשמית באירלנד ובאיחוד האירופי, מדוברת כיום בפי כרבע מיליון מתושבי אירלנד.

שלטה: מדוברת בפי כמה אלפי "נוודים איריים" באירלנד ובארצות הברית.

מאנית: דוברה בעבר באי מאן ונכחדה בשנות ה-70 של המאה העשרים כשפה מדוברת. עדיין משמשת כאחת השפות הרשמיות ויש ניסיונות להחיותה כשפת דיבור וחינוך.

תקופת הברזל

תקופת הברזל היא תקופה בתולדות האנושות שבה היכולת הטכנולוגית המתקדמת ביותר אפשרה ייצור כלים העשויים מברזל. עמידותו של הברזל, טמפרטורת ההתכה הגבוהה שלו ושכיחותן של עפרות הברזל הפכה אותו לנפוץ וזול יותר מאשר הברונזה. תקופת הברזל היא האחרונה במערכת שלוש התקופות, המחלקת את ההיסטוריה האנושית לתקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"ס • האלף הראשון • האלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.