האיש מטולון

האיש מטולון (דנית: Tollundmanden), היא גופת כבול של אדם שחי במאה ה-4 לפנה"ס, במהלך תקופה הקרויה בסקנדינביה "תקופת הברזל הקדם-רומאית". הגופה נמצאה בביצת כבול בשנת 1950 בחצי האי יוטלנד שבדנמרק. תכונותיה הפיזיות של הגופה השתמרו בצורה כה טובה, עד כי שבעת גילויה חשבו שמדובר בקורבן שנרצח בעת האחרונה. שתים עשרה שנים לפני שנמצאה גופתו של האיש מטולון נמצאה באותה ביצה גופת כבול אחרת, גופתה של האישה מאלינג.

Tollundmannen
ראשו המשומר היטב של האיש מטולון
Tollundmanden i Silkeborgmuseet
האיש מטולון, כפי שהוא מוצג במוזיאון סילקבורג
Tollundmanden DO-10895 original
שרידיו של האיש מטולון, זמן קצר לאחר שנמצא

מציאת הגופה

ב-6 במאי 1950 עסקו ויגו ואמיל מהכפר הקטן טולון בחיתוך כבול בביצת כבול בשם בילדסקובדל, 12 ק"מ מערבית לסקילבורג, דנמרק. במהלך עבודתם הבחינה אחת מנשותיהם שעסקה בטעינת הכבול בכרכרה, בגופה בשכבת הכבול. הגופה נראתה טרייה עד כדי כך שגרמה לעובדים לחשוב שמדובר בקורבן רצח מן העת האחרונה. לאחר לבטים רבים הודיעה האישה למשטרת סקילבורג על מציאת הגופה. הדיווח על הגופה נרשם ביום ב-8 במאי. לאחר שהמשטרה לא הצליחה לקבוע את זמן המוות של הגופה, הובאה הגופה לפרופסור לארכאולוגיה פיטר גלוב. בבדיקה הראשונית הציע גלוב כי הגופה בת למעלה מ-2,000 שנה, והיא ככל הנראה קורבן של הקרבת קורבנות אדם.

האיש מטולון שכב בגובה של 50 מטרים מקרקע הביצה, והיה קבור תחת שני מטר של כבול, כשגופו מונח בתנוחה עוברית. הוא חבש כובע מחודד עשוי מעור וצמר כבש שהודק מתחת לסנטרו על ידי חוט נסתר. מסביב למותניו הוא היה חגור בחגורה. בנוסף, מסביב לצוואר היה מהודק חבל שירד במורד הגב. מלבד כל אלה, הגוף היה עירום. השיער היה קצוץ כה דק עד שהוא כמעט נחבא על ידי הכובע. על הסנטר והשפה העליונה היו זיפים קצרים (באורך 1 מ"מ), מה שמלמד כי האיש לא התגלח ביום מותו.

חוקרים מאמינים שהאיש היה קורבן אדם ולא נרצח, הן לאור העובדה שגופתו הונחה בצורה מסודרת וכן בגלל שעיניו ופיו היו סגורים.

מחקר על הגופה

מתחת לגופה נמצאה שכבה דקה של טחב. מדענים יודעים כי הטחב נוצר בכבול דני בתקופת הברזל המוקדמת. לפיכך, משערים כי הגופה הייתה בביצה למעלה מ-2,000 שנה. בדיקות על פי תיארוך פחמן-14 תיארכו את הגופה לתקופה שבין 210-375 לפנה"ס. רקמות רכות שהשתמרו בגופה הם תוצאה של החומצה שבכבול, יחד עם מחסור של חמצן מתחת לפני הקרקע כמו גם האקלים הקר של המדינות הנורדיות. החומצה שבכבול נדרשת על מנת לשמר גופת אדם נגרמת על ידי טחב הנקרא ספגנום. הספגנום נלחם נגד הרס שנוצר כתוצאה מקיומם של תרכובות פנוליות שנמצאת בקירות התא. עם זאת, בגלל החומציות הגבוהה של הכבול העצמות בדרך כלל נמסות ולא משתמרות.

בדיקות וצילומי רנטגן של הגופה הראו כי ראשו של האיש לא ניזוק, וכן הלב, הריאות והכבד השתמרו היטב. מוזיאון סילקבורג מעריך כי גילו היה כ-40 שנה וגובהו היה 161 ס"מ, קומה נמוכה יחסית גם לאותו זמן. אם כי סביר להניח כי הגופה התכווצה במשך שהותה בביצה.

בדו"ח הנתיחה הראשוני משנת 1950 הגיעו הרופאים למסקנה שהאיש מטולון מת בתלייה ולא בחנק. החבל השאיר תלמים גלויים בעור מתחת לסנטר ובצידי צווארו. עם זאת, לא נשאר שום סימן בחלק האחורי של הצוואר שבו היה ממוקם הקשר של עניבת החנק. לאחר בחינה מחודשת בשנת 2002, מצאו מדענים משפטיים ראיות נוספות כדי לתמוך בממצאים הראשוניים. למרות שחוליות הצוואר לא ניזוקו (חוליות אלו ניזוקות לעיתים קרובות כתוצאה מתלייה), בדיקת רדיוגרפיה הראתה כי הלשון הייתה נפוחה - אינדקציה למוות בתלייה.

תוכנם של הקיבה והמעיים נבדקו, והמדענים גילו כי הארוחה האחרונה של האיש מטולון הייתה סוג של דייסה עשויה מירקות וכן זרעי בר וזרעים מתורבתים: שעורה, זרעי פשתן, קאמילה סטיבה וארכובית.

לא נמצאו עקבות של בשר במערכת העיכול שלו, ומשלב העיכול ניתן היה לקבוע שהאיש חי במשך 12 עד 24 שעות מזמן ארוחתו האחרונה. למרות שדייסות ירקות מסוג זה לא היו יוצאי דופן עבור אנשים מאותו הזמן, צויינו שתי עובדות מעניינות:

  • המרק הכיל סוגים רבים ושונים של זרעי בר וזרעים מתורבתים. בדרך כלל, זרעים כאלה לא היו זמינים. ניתן להניח שחלק מהם נאספו במכוון לאירוע מיוחד.
  • המרק היה עשוי מזרעים שהיו זמינים רק בסמוך למעיין שבו האיש נמצא.

הצגת הגופה

הגופה מוצגת במוזיאון סילקבורג בדנמרק, אך רק הראש הוא המקורי. מכיוון שטכניקות לשימור חומרים אורגנים לא היו מתקדמות מספיק בשנת 1950 לשימור הגוף כולו, הציעו הבוחנים המשפטיים לנתק את הראש משאר הגוף ולשמר רק אותו. כתוצאה מכך, הגוף התייבש והרקמה נעלמה. בשנת 1987 מוזיאון סילקבורג שחזר את הגוף כשהוא מתבסס על שרידי השלד. כך שכיום, הראש המקורי מצורף להעתק הלא מקורי של הגוף.

שתי הרגליים והאגודל השמאלי נשתמרו היטב על ידי הכבול, והם נשמרו בפורמלין לבדיקה מאוחרת יותר. בשנת 1976 לקחה המשטרה הדנית טביעות אצבעות מהשרידים, מה שהופך את טביעת האצבע של האיש מטולון לאחת מטביעות האצבע העתיקות ביותר.

ראו גם

1950 במדע

ערך מורחב – 1950

גופת כבול

גופת כָּבוּל (מכונות לעיתים גופת בִּיצה) הוא כינוי לגופות אדם שנחנטו באופן טבעי בתוך ביצת כבול. המשותף לכל הגופות הללו הן שהן נמצאו באזורי ביצת כבול והשתמרו בצורה חלקית. עם זאת, רמת ההשתמרות של הגופות אינה אחידה - לעיתים השתמרו באופן מלא חלקים שלמים של הגופה, ובמקרים אחרים נשארו רק חלקי שלד. לגופות כאלה תפוצה גאוגרפית וכרונולוגית רחבה. הממצאים מתוארכים בין 10,000 שנה לפני זמננו ועד מלחמת העולם השנייה.

שלא כמו רוב שרידי האדם העתיקים, גופות כבול שימרו את עורן ואת איבריהם הפנימיים בשל התנאים החריגים של האזור בו נקברו. כלומר, מים חומציים ביותר, טמפרטורה נמוכה וכן חוסר בחמצן שעזרו לשימור הגופות, וגם גרמו לשיזוף כבד של עורם. אף שהעור השתמר היטב, העצמות בדרך כלל השתמרו בצורה טובה פחות - רמות החומצה הגבוהות בביצות הכבול גרמו להתפרקות הסידן זרחה של העצם.

גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאה הוא השלד של האישה מקולביירג מדנמרק, שתוארכה לתקופה המזוליתית, 10,000 שנה לפני זמננו. גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאו עליה גם בשר ולא רק עצמות היא של איש קאשל, שמתוארכת כ-4,000 שנה לפני זמננו, לתקופת הברונזה. רובן המכריע של גופות ביצה, ביניהם גופות מפורסמות כמו האיש מטולון, האיש מגראבל, והאיש מלינדו - מתועדות לתקופת הברזל ונמצאו במדינות בצפון אירופה, ביניהן דנמרק, גרמניה, הולנד, בריטניה ואירלנד. בין הגופות מהאזורים הללו ישנם מספר קווי דמיון: מוות אלים והיעדר בגדים, מה שמוביל ארכאולוגים להאמין כי הם נהרגו והופקרו בביצות כחלק ממסורת תרבותית נרחבת של קרבנות אדם או כעונש על ביצוע פשעים מסוגים שונים. גופות הביצה החדשות ביותר שייכות לחיילים שנהרגו בביצות ברוסיה במהלך מלחמת העולם השנייה.

המדען הגרמני אלפרד דיק פרסם קטלוג של למעלה מ-1,850 גופות כבול שנמצאו בין השנים 1939 ל-1986, אולם רובן לא אומתו על ידי תיעוד או ממצאים ארכאולוגיים; ניתוח של עבודתו של דיק משנת 2002 הסיק כי עבודתו לא אמינה.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

כבול

כָּבוּל הוא חומר דחוס ורקוב חלקית של צמחים ותאית המצוי בטבע היכן שרוכזה אדמת סחף או ביצות. החום והלחץ שבהם היה נתון החומר לא היו גבוהים מספיק ליצירת פחם, והחומרים האורגניים שבו לא התפרקו עד תום בשל מחסור בחמצן. הכבול הוא חומר חומצי שמשמש לעיתים כדשן, וניתן להשתמש בו כחומר דלק.

פיטר גלוב

פיטר גלוב (בדנית: Peter Glob, ידוע גם כ-P.V. Glob,‏ 20 בפברואר 1911 - 20 ביולי 1985) היה ארכאולוג דני שעבד כמנכ"ל המוזיאונים והעתיקות של דנמרק וכן היה מנהל המוזיאון הלאומי של דנמרק בקופנהגן.

גלוב ידוע בעיקר בשל מחקריו על גופות כבול מדנמרק, כגון גופותיהם של האיש מטולון, ושיירי גופות אדם אחרים מתקופת הברזל שהשתמרו בביצות כבול.

הוא היה מייסד-שותף של המכון הסקנדינבי לונדליזם השוואתי, מכון שלמד את ההיסטוריה של הגרפיטי. גלוב היה בנו של הצייר הדני יוהנס גלוב ואביו של אמן הקרמיקה הדני לוטה גלוב.

גלוב עסק גם בארכאולוגיה של המזרח התיכון והוביל כמה משלחות מדעיות לשם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.