האינטרנציונל

"האינטרנציונל" (צרפתית: L'Internationale) הוא המנון שמאל פוליטי. המילים המקוריות נכתבו בצרפתית על ידי אז'ן פוטייה (18161887) בשנת 1871 והולחנו בידי פייר דֶּגֶייטֵר (18481932) בשנת 1888. השיר נכתב בעקבות דיכוי הקומונה הפריזאית במהלך המלחמה בפרוסיה ותורגם לעשרות שפות. זהו אחד ההמנונים המפורסמים ביותר בעולם, המושר עד היום בפי סוציאליסטים מכל הגוונים - קומוניסטים, אנרכיסטים, וסוציאל-דמוקרטים.

ביצוע האינטרנציונל בפינית משנת 1919

הגרסה הרוסית של השיר, בתרגומו של ארקדי (אהרון) קוץ מ 1902, שימשה כהמנון הלאומי של ברית המועצות עד שנת 1944, וכן כהמנון המפלגה הקומוניסטית. התרגום המקורי לרוסית כלל שלושה בתים ופזמון. בהמשך נוספו בתים נוספים ושונו חלק מהמילים המקוריות.

בספר "חוות החיות" הציג ג'ורג' אורוול פרודיה על שיר זה, בשם "חיות אנגליה".[1]

בשנות מלחמת העולם השנייה שימש השיר "ברכת עם" ("תחזקנה", על פי מילתו הראשונה) של ביאליק כהמנון השומר הצעיר, אך בעקבות המלחמה והרדיפות עלה חשש שתיווצר בקרב התנועה רוח של לאומנות, ועל כן צורף האינטרנציונל כהמנונה השני של התנועה. הוא משמש גם כאחד משלושת המנוני הנוער העובד והלומד (יחד עם התקווה ואני מאמין).

האינטרנציונל
L'Internationale
האינטרנציונל בגרסה המקורית בצרפתית
האינטרנציונל בגרסה המקורית בצרפתית
מילים אז'ן פוטייה, 1871
לחן פייר דה-גייטר, 1888
שנת מעמד רשמי שנות ה-90 של המאה ה-19
"האינטרנציונל" (קטע כלי)
קובץ · עזרה

נוסח עברי

תרגום מקורי

התרגום המקורי תורגם על ידי אברהם שלונסקי.

הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה
לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְׂגָב אָדָם

רַק לָנוּ עֲמֵלֵי כַּפַּיִם
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי הַיְּקוּם
הָאֲדָמָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
וּלְכָל הוֹלְכֵי בָּטֵל לֹא כְלוּם
אֵין רַב רִבֵּנוּ וּמוֹשִׁיעַ
לֹא אֵל, לֹא מֶלֶךְ, לֹא גִּבּוֹר
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נַבְקִיעַ
אֲנַחְנוּ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ
וּפְרֹק הָעֹל מִגַּב הָעָם
לַבֵּה הָאֵשׁ וְהַךְ בְּכֹחַ
כָּל עוֹד בַּרְזֶל עוֹדֶנּוּ חַם
וְכִי רַעַם אֲבָדוֹן יָרִיעַ
עַל רֹאשׁ אוֹיְבֵינוּ לְהַמֵּם
עָלֵינוּ שֶׁמֶש דְּרוֹר תַּפְצִיעַ
לִשְׁפֹּךְ אֶת זָהֳרָהּ הַחַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

נוסח עברי מחודש

את הנוסח העברי המחודש כתב חיים חפר לאחר שבחודש פברואר 1985 נתקבלה בוועדה המרכזת של ההסתדרות המלצתו של יצחק בן אהרון: "הועדה ממליצה על עריכתו מחדש של טקסט האינטרנציונל במובן של מחיקת תוכן שאבד עליו הכלח וצירופם של תכנים עכשוויים מן ההוויה הישראלית או הבינלאומית"[2].

קוּם עַם עוֹבֵד, הָרֵם דְּגָלֶיךָ
מִן הַשָֹדֶה, מִן הַסַּדְנָה,
כָּל הָרָעֵב שָלוֹם וְלֶחֶם,
הוּא אָח אִתְּךָ לָאֱמוּנָה.

עוֹלָם יָשָן עֲדֵי הַיְסוֹד נַחְרִימָה,
מִגַב כָּפוּף נִפרֹק הָעֹל,
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה,
לֹא כלוּם אֶתְמוֹל - מָחָר הַכֹּל.

אַחוָה הִיא דִגְלֵנוּ
וְחֵרוּת לְכָל עַם,
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל,
יֵעוֹר, יִשְגַב אָדָם!

נוסח צרפתי

תרגום מילולי (מבוסס על תרגום מילולי לאנגלית) L'Internationale
קומו, עלובי הארץ
קומו, עבדי הרעב
התבונה רועמת בכור מחצבתה (מולדתה)
זהו פרוץ הקץ
הבה נעשה מן העבר דף חדש
המוני עבדים, קומו, קומו
העולם עומד להשתנות מיסודו
אנו שום דבר, הבה נהיה הכל
זהו המאבק הסופי

הבה נתאחד, ומחר

האינטרנציונל

יהיה המין האנושי כולו

אין מושיעים נעלים
אף לא אלוהים, קיסר, או טריבון
יצרנים, הבה נציל עצמנו
נכריז על הצלתנו המשותפת
למען יתן הגנב את הדין
למען שחרור הנפש מכלאה
הבה נתיך את אזיקנו
ונכה בברזל בעודו חם
המדינה מקצצת והחוק מרמה
מיסים מוצצים את דם החלשים
לא מוטלים מיסים על העשירים
זכויות העני הן מילים ריקות
די להינמקות בחסותם
השוויון קורא לחוקים אחרים
על פיו, אין זכויות בלי חובות
אך גם אין חובות בלי זכויות
נתעבים בזוהרם הקדוש
מלכי המכרה והמסילה
האם אי פעם עשו דבר
מלבד גזל עמל?
בקופת הכנופיה
מה שנברא ניתך
בתביעה שיוחזר לו
אין העם דורש אלא את חלקו
המלכים מרעילים אותנו בעשן
שלום ביננו, מלחמה בעריצים
הבה נשבית את הצבאות
ישבות נשקם, נפזר את השורות
ואם הם, הקניבלים, יתעקשו
לעשות מאיתנו גיבורים
הם יגלו במהרה שכדורינו
נועדו לגנרלים האמיתיים שלנו
פועלים, חקלאים, אנו
מפלגת העובדים הגדולה
העולם שייך לאמיצים
ילכו הבטלנים למקום אחר
כמה הם ניזונים מבשרנו
אולם אם העורבים והנשרים
יעלמו באחד הבקרים
השמש תזרח לעולם.
Debout, les damnés de la terre
Debout, les forçats de la faim
La raison tonne en son cratère
C'est l'éruption de la fin
Du passé faisons table rase
Foules esclaves, debout, debout
Le monde va changer de base
Nous ne sommes rien, soyons tout
C'est la lutte finale
Groupons-nous, et demain (bis)
L'Internationale
Sera le genre humain
Il n'est pas de sauveurs suprêmes
Ni Dieu, ni César, ni tribun
Producteurs, sauvons-nous nous-mêmes
Décrétons le salut commun
Pour que le voleur rende gorge
Pour tirer l'esprit du cachot
Soufflons nous-mêmes notre forge
Battons le fer quand il est chaud
L'état comprime et la loi triche
L'impôt saigne le malheureux
Nul devoir ne s'impose au riche
Le droit du pauvre est un mot creux
C'est assez, languir en tutelle
L'égalité veut d'autres lois
Pas de droits sans devoirs dit-elle
Egaux, pas de devoirs sans droits
Hideux dans leur apothéose
Les rois de la mine et du rail
Ont-ils jamais fait autre chose
Que dévaliser le travail
Dans les coffres-forts de la bande
Ce qu'il a crée s'est fondu
En décrétant qu'on le lui rende
Le peuple ne veut que son dû.
Les rois nous saoulaient de fumées
Paix entre nous, guerre aux tyrans
Appliquons la grève aux armées
Crosse en l'air, et rompons les rangs
S'ils s'obstinent, ces cannibales
A faire de nous des héros
Ils sauront bientôt que nos balles
Sont pour nos propres généraux
Ouvriers, paysans, nous sommes
Le grand parti des travailleurs
La terre n'appartient qu'aux hommes
L'oisif ira loger ailleurs
Combien, de nos chairs se repaissent
Mais si les corbeaux, les vautours
Un de ces matins disparaissent
Le soleil brillera toujours.

נוסח רוסי

Arkadiy kots
ארקדי קוץ, מחבר הנוסח הרוסי
תרגום מילולי Интернационал

א.

קום, כל העולם רדוף הקללה
של הרעבים והעבדים.
תבונתנו רותחת וערה
ומוכנה להוליך אל הקרב הקטלני.
את עולם הדיכוי הישן עדי יסוד נחריבה
ולאחר מכן נבנה
עולם חדש שלנו.
מה שהיה לא כלום, יהפך להכול.

פזמון:

זהו הקרב האחרון
והמכריע שלנו
בעזרת האינטרנציונל
ירומם רוחו של המין האנושי

ב.

אף אחד לא יתן לנו את השחרור
לא האל, לא הצאר, ולא הגיבור.
אנחנו נשיג את השחרור
בעזרת ידנו שלנו.
כדי להפיל את העול, בעזרת יד מוכשרת
להשיג בלוחמה את הטוב לנו
תקעו בשופר והכו באומץ
כל עוד הברזל חם

(פזמון)

ג.

מספיק למצוץ את הדם, ערפדים
באמצעות כלא, מס, עוני!
יש לכם כל השלטון, כל טוב העולם
וזכותנו - צליל ריק!
אנחנו נבנה חיים אחרת
והנה סיסמתנו הקרבית:
כל השלטון - לעם העובד
ואת כל אוכלי החינם לזרוק!

(פזמון)

ד.

אין לנו כבוד אליכם, עם עושרכם,
מלכי הפחם והמתכת!
את כס המלכות שלכם, בטלנים
העלתם על גבנו.
בתי חרושת, מפעלים, ארמונות
הכל נוצר בעבודה שלנו
הגיע הזמן! אנו דורשים החזר
של מה שנלקח מאיתנו בשוד

(פזמון)

ה.

די לרצון המלכים
לסמם אותנו בעשן המלחמה
המלחמה לעריצים! השלום לעם
שבתו, בני הצבא!
כשהעריצים שלנו יכריחנו
להתקיף אותם בגבורה בקרב
אז נשלח עליכם רוצחים
אנחנו בשר תותחי הקרב!

(פזמון)

ו.

רק אנחנו, עובדי צבא
העבודה הכלל עולמי הגדול!
בעלי הזכות לשלוט בארץ
והטפילים - לעולם לא!
ואם יתפוצץ הרעם הגדול
מעל להקת הכלבים והרוצחים
עלינו תמשיך לזרוח השמש
באש קרניה

(פזמון)

I.

Вставай, проклятьем заклейменный,
Весь мир голодных и рабов!
Кипит наш разум возмущенный
И в смертный бой вести готов.
Весь мир насилья мы разрушим
До основанья, а затем -
Мы наш, мы новый мир построим:
Кто был ничем, тот станет станет всем!

פזמון:

Это есть наш последний
И решительный бой.
С Интернационалом
Воспрянет род людской.

II.

Никто не даст нам избавленья:
Ни бог, ни царь и ни герой
Добьёмся мы освобожденья
Своею собственной рукой.
Чтоб свергнуть гнёт рукой умелой,
Отвоевать своё добро,
Вздувайте горн и куйте смело,
Пока железо горячо!

(פזמון)

III.

Довольно кровь сосать, вампиры,
Тюрьмой, налогом, нищетой!
У вас - вся власть, все блага мира,
А наше право - звук пустой!
Мы жизнь построим по-иному -
И вот наш лозунг боевой:
ВСЯ ВЛАСТЬ - НАРОДУ ТРУДОВОМУ -
А дармоедов всех долой!

(פזמון)

IV.

Презренны вы в своём богатстве,
Угля и стали короли!
Вы ваши троны, тунеядцы,
На наших спинах возвели.
Заводы, фабрики, палаты -
Всё нашим создано трудом.
Пора! Мы требуем возврата
Того, что взято грабежом.

(פזמון)

V.

Довольно, королям в угоду,
Дурманить нас в чаду войны!
Война тиранам! Мир Народу!
Бастуйте, армии сыны!
Когда ж тираны нас заставят
В бою геройски пасть за них -
Убийцы в вас тогда направим
Мы жерла пушек боевых!

(פזמון)

VI.

Лишь мы, работники всемирной
Великой армии труда!
Владеть землёй имеем право,
А паразиты - никогда!
И если гром великий грянет
Над сворой псов и палачей,
Для нас всё также солнце станет
Сиять огнём своих лучей.

(פזמון)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הערך Anthems in Animal Farm בוויקיפדיה באנגלית
  2. ^ מקור: "במעלה" עיתון הנוער העובד והלומד, גיליון 39, אפריל 1994
הקודם:
המנון הרפובליקה הרוסית
המנוני רוסיה וברית המועצות
19181944
הבא:
המנון ברית המועצות
אנרכו-קומוניזם

אנרכו-קומוניזם היא אידאולוגיה פוליטית הקוראת לביטול מוסד המדינה והקפיטליזם, לטובת רשת אופקית של התארגנויות התנדבותיות, מועצות עובדים או מועצות ציבור, באמצעותן כל אחד יהיה חופשי לספק את צרכיו.

אנרכו-קומוניזם נקרא גם "אנרכיזם קומוניסטי", "קומוניזם אנרכיסטי", "אנרכיזם אדום" ולפעמים גם "קומוניזם ליברטריאני". אולם, בעוד כל האנרכו-קומוניסטים הם קומוניסטים ליברטריאנים, ישנם קומוניסטים ליברטריאנים, כגון "קומוניסטים של מועצות", שהם אינם אנרכיסטים. מה שמבדיל את האנרכו-קומוניזם מזרמים אחרים של קומוניזם ליברטריאני הוא ההתנגדות לכל סוג של כוח פוליטי, היררכיה ושליטה. למרות זאת, חלק מהכותבים משתמשים במונח "קומוניזם ליברטריאני" ו"סוציאליזם ליברטאני" כביטוי נרדף לאנרכו-קומוניזם או אפילו לאנרכיזם באופן כללי.

אנרכיזם

אָנַרְכִיזְם הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות ביצירת חברה המבוססת על מוסדות התנדבותיים, בביטול מוסד המדינה ולעיתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה. אידאולוגיות אנרכיסטיות שונות קמו במהלך ההיסטוריה בעיקר כביקורת אקטיבית על מוסדות ממשלתיים, או צורות ממשל שונות.

האנרכיסטים משמאל גורסים כי לכל מערכת חברתית היררכית תהיה השפעה שלילית משמעותית הן על הפרט הנמצא תחת סמכותה והן על בעל הסמכות באותה קבוצה.

אנרכיסטים מזרמים המתנגדים למוסר-הרכוש גורסים כי במקום המבנים הפוליטיים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ומנהגים כלכליים כמו עבודה תמורת שכר - כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על התנדבות ללא תמורה גשמית, ניהול עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת בעיקר מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש זכות לקבל החלטות על חייהם, בפרט ביחס למידת השפעת ההחלטות עליהם.

אנרכיזם קולקטיביסטי

אנרכיזם קולקטיביסטי היא דוקטרינה שתומכת בביטול מוסדות המדינה והבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ובהחלפתן בבעלות שיתופית הנשלטת ומנוהלת על ידי היצרנים (העובדים) עצמם. על פי האנרכיזם הקולקטיביסטי, העובדים יקבלו שכר על בסיס הזמן שהם תורמים לייצור. השימוש בשכר זה יהיה למטרת רכישת מוצרים בשוק שיתופי. עקרון זה סותר את העקרון באנרכו-קומוניזם, במסגרתו מערכת השכר תבוטל, והאנשים בחברה ייקחו באופן חופשי מצרכים ממחסן סחורות, על בסיס צורך. אם כך, האנרכיזם הקולקטיביסטי נחשב כשילוב בין "אינדיבידואליזם", במובן שבו העובדים הם הבעלים של כלי העבודה שלהם והרכוש אותו יצרו, ובין "קולקטיביזם", במובן שבו האדמה היא בבעלות שיתופית.

האנרכיזם הקולקטיביסטי מזוהה בעיקר עם ההוגה האנרכיסטי מיכאיל באקונין, עם חלקים אנטי-סמכותניים באינטרנציונל הראשון ועם התנועה האנרכיסטית הספרדית המוקדמת. הוגה אנרכיסטי נוסף הקשור בזרם זה, הוא האנרכיסט הגרמני יוהאן מוסט, עד שנהיה אנרכו-קומוניסט. כיום, למעשה, הזרם אינו קיים באותה מתכונת בה היה קיים בראשית ימיה של התנועה האנרכיסטית המודרנית, אך יש הרואים את האנרכו-סינדיקליזם כגרסה חדשה של האנרכיזם הקולקטיביסטי [4].

בראשית דרכם, האנרכיסטים הקולקטיביסטים השתמשו במושג "קולקטיביזם" על מנת להבדיל את עצמם מהמוטואליסטים שאימצו את שיטתו של פייר-ז'וזף פרודון, ומהסוציאליסטים המדינתיים שאימצו את שיטתו של קארל מרקס. בשם החירות, באקונין כתב ש"עלינו למחות תמיד נגד כל דבר שדומה בצורה כלשהי לקומוניזם או לסוציאליזם מדינתי". באקונין התייחס לשתי שיטות אלו כסמכותניות מבסיסן.

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, בראשי תבות בנק"י (ערבית: اتحاد الشبيبة الشيوعية الاسرائيلي ובקיצור: ا.ش.ش.ا) (קומסומול) היא תנועת נוער ישראלית, המתפקדת כמשמרת הצעירה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. התנועה הוקמה באפריל 1924 על ידי צעירים קומוניסטים אשר הזדהו עם המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה וביקשו להקים גוף שנוער קומוניסטי יוכל לפעול ולהתחנך בו. בתנועה חברים מאז ועד היום בני נוער יהודים וערבים. מרבית סניפיה הגדולים נמצאים ביישובים ערביים, ובהם: נצרת, סכנין, טירה, יפיע ועוד.

בניגוד לשאר תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל, בנק"י איננה תנועה ציונית. בנק"י רואה בציונות תנועה לאומנית וקולוניאליסטית, שלטענתה, נישלה חלק גדול מהעם הפלסטיני. המנון התנועה הוא שיר הנוער הדמוקרטי, אך לרוב מרבים לשיר את האינטרנציונל. עם זאת, יד ביד עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית עברה גם בנק"י תהפוכות ופילוגים והיו תקופות שבהן התנועה האמינה בדברים שונים מהיום. בנק"י היא תנועה הפעילה בפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי.

בסמל התנועה מופיע לפיד, שמסמל את המאבק המתמשך נגד העוולות, היוצא מתוך עיגול ובתוכו עלי זית כסמל לחתירת התנועה לשלום וכוכב אדום שבתוכו פטיש ומגל המסמלים את המאבק לחברה צודקת. במעגל חיצוני יותר כתובים ראשי התיבות של שמה של התנועה בעברית (ב.נ.ק.י.) ובערבית (ﺍ.ﺶ.ﺶ.ﺍ) וכמו כן מופיעה סיסמת התנועה בעברית ("העתיד שלנו") ובערבית ("ﻟﻧﺎ ﺍﻟﻐﺪ" – "לנו המחר").

חולצת התנועה היא חולצה לבנה מכופתרת שמעליה עניבה משולשת אדומה. את חולצת התנועה לובשים חניכי התנועה באירועים מיוחדים כגון: צעידת אחד במאי, יום הניצחון על הנאצים, ועידות בנק"י ומק"י ועוד. לרוב תנועות הנוער הקומוניסטיות חולצת תנועה זהה.

האינטרנציונל הליברלי

האינטרנציונל הליברלי הוא ארגון בינלאומי של מפלגות ליברליות. הארגון הוקם בשנת 1948 ומשרדיו שוכנים בלונדון.

האינטרנציונל הסוציאליסטי

האינטרנציונל הסוציאליסטי הוא ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. משרדיו ממוקמים בלונדון. מפלגות חברות בארגון כוללות את מפלגת הלייבור הבריטית, הדמוקרטים הסוציאליסטים של ארצות הברית, רוסיה הוגנת, המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ה-SPD הגרמנית, מרצ מישראל, מפלגת העם של פקיסטן, מפלגת הבונד ועוד. מפלגת הפת"ח הפלסטינית ותום קלונירה מטורקיה נמצאות במעמד של משקיפות בארגון.

שורשיו של האינטרנציונל הסוציאליסטי באינטרנציונל השני, שנוסד ב-1889. לאחר שהתפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, הארגון נוסד מחדש ב-1923 (כ"אינטרנציונל הפועלים והסוציאליסטים"), ונוסד שוב (במתכונתו הנוכחית) לאחר מלחמת העולם השנייה (שבמהלכה מפלגות סוציאליסטיות רבות דוכאו תחת השלטון הנאצי באירופה).

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עזר האינטרנציונל הסוציאליסטי למפלגות סוציאל-דמוקרטיות לבסס את עצמן מחדש לאחר שדיקטטורות פינו את מקומן לדמוקרטיה בספרד ובפורטוגל. בשנות השמונים של המאה ה-20 תמכו מרבית המפלגות החברות במפלגת סנדיניסטה (FSLN) בבחירות בניקרגואה, אף על פי שהמדיניות השמאלנית של הממשלה בראשות מפלגה זו עוררה את זעמה של ארצות הברית. מאז, קיבל הארגון כמפלגות חברות לא רק את FSLN, אלא גם מפלגות קומוניסטיות לשעבר כמפלגת השמאל הדמוקרטי (איטליה) והחזית לשחרור מוזמביק.

מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, מפלגה הפעילה בפרלמנט האירופי, ומשמשת כ"מפלגת גג" למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האירופאיות, היא מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי.

הנשיא הנוכחי של הארגון (נכון ל-2017), מאז 2006, הוא יורגוס פפנדראו, ראש ממשלת יוון לשעבר ומנהיג התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית.

האינטרנציונל הראשון

האינטרנציונל הראשון הוא השם המקובל כיום ל"הסתדרות הפועלים הבינלאומית", או "האינטרנציונל". היה זה ארגון ששאף לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים. הוא נוסד ב-1864, אז התקיימה הפגישה הראשונה בלונדון. הקונגרס הראשון של האינטרנציונל נערך בשנת 1866 בעיר ז'נבה.

הארגון כלל במקור ארגוני פועלים בריטיים, אנרכיסטים, סוציאליסטים צרפתים, ורפובליקנים איטלקים, והוא אורגן בידי קבוצה קטנה שהתקבצה סביב קרל מרקס. מאוחר יותר, חילוקי-דעות בין מרקס לבין מיכאיל בקונין, הבולט שבאנרכיסטים מקרב חברי האינטרנציונל, הובילו לפיצול בין "המרקסיסטים" ל"בקוניניסטים", ובקונגרס האג תומכי בקונין גורשו מהאינטרנציונל. כדי לשמור את שליטתו בארגון העביר אותו מרקס לניו יורק ב-1872. הארגון התפרק ארבע שנים מאוחר יותר, בוועידה בפילדלפיה בשנת 1876. ניסיונות להחיות את הארגון במשך חמש השנים הבאות כשלו.

האינטרנציונל הראשון נחשב לגורם מרכזי ביצירת "הקומונה הפאריסאית".

האינטרנציונל הרביעי

האינטרנציונל הרביעי היה גוף פוליטי סוציאליסטי שנוסד בפריז ב-1938 בידי לאון טרוצקי כחלופה לקומינטרן (האינטרנציונל השלישי) הקומוניסטי.

בשנת 1938 הקימו טרוצקי ותומכיו את האינטרנציונל הרביעי. הוא טען כי רק האינטרנציונל הרביעי, שהיה מבוסס על הרעיונות של לנין בדבר מפלגת אוונגרד, תוכל להוביל את המהפכה העולמית, ושיש צורך לבנות את האופוזיציה גם לקפיטליזם וגם לסטליניזם. באותו הזמן, הטרוצקיזם כבר היווה כוח פוליטי חזק בווייטנאם, בסרי לנקה ומעט מאוחר יותר גם בבוליביה. הייתה גם תנועה טרוצקיסטית חזקה בסין אשר כללה גם את האב המייסד של התנועה הקומוניסטית הסינית, צ'ן דוצ'י (Chen Duxie), בין חבריה. בכל מקום שהסטליניסטים צברו כוח, הם ראו חשיבות עצומה ברדיפת הטרוצקיסטים, והתייחסו אליהם כאל הגרועים שבאויבים.

האינטרנציונל הרביעי סבל מרדיפה והתפלגויות במהלך מלחמת העולם השנייה. מבודדים האחד מהשני, ועומדים בפני התפתחויות פוליטיות שלא תמיד תאמו את תחזיותיו של טרוצקי, כמה ארגונים טרוצקיסטיים החליטו שברית המועצות היא כבר לא "מדינת פועלים מנוונת", ופרשו מהאינטרנציונל הרביעי. לאחר 1945, הטרוצקיזם נעלם כתנועה עיקרית בווייטנאם, ונותר כתנועה שולית בכמה מדינות נוספות.

המזכירות הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי אירגנה ועידה בינלאומית בשנת 1946, וכן שני קונגרסים עולמיים בשנים 1948-1951, במטרה לבחון את התנאים החדשים שנוצרו עם הקמת "הגוש המזרחי", האיום של מלחמת עולם שלישית (בין המערב לברית המועצות), ומשימות של המהפכן כיום. הממשלות הקומוניסטיות המזרח אירופאיות שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה בכפייה על ידי ברית המועצות ללא שעברו מהפכה החברתית מתוך העם עצמו, תוארו בהחלטת הקונגרס מ-1948 כ"ממשלות ששולטות בצורה קפיטליסטית. בשנת 1951, הקונגרס הגיע למסקנה שהם נהפכו ל"מדינות פועלים מקולקלות".

עם התחזקות המלחמה הקרה, הקונגרס העולמי של האינטרנציונל הרביעי, בשנת 1951, אימץ את התאוריה של מישל פבלו (Michel Pablo) אשר צפתה מלחמת אזרחים בינלאומית. חסידיו של פבלו טענו כי המפלגות הקומוניסטיות בארצות החופשיות שבהן הן נתונות ללחץ של תנועת העובדים האמיתית, לא ילכו שולל אחר המניפולציות הסטליניסטיות ויבחרו בדרך המהפכנית. יוגוסלביה הייתה מקרה מבחן. כמו כן, נקבע בקונגרס של 1951 כי הטרוצקיסטים צריכים להתחיל ולפעול בצורה שיטתית בתוך אותן מפלגות קומוניסטיות שעדין נשלטו על ידי הרוב במעמד הפועלים (בניגוד למפלגות הקומוניסטיות הסטליניסטיות, שנשלטו בעיקר על ידי מנגנון הפקידות של המפלגה). בכל אופן, הטרוצקיסטים ראו את המנהיגות הסובייטית כ"אנטי-מהפכנית". ב-1951 נטען גם כי ברית המועצות ששתלטה על ארצות הגוש המזרחי בעקבות התוצאות הצבאיות והפוליטיות שאחרי מלחמת העולם השנייה, ניסתה לכאורה להקים בהם משטרים קפיטליסטיים על מנת לרצות את המערב ולמנוע פלישה לאותן ארצות. את הלאמת התעשייה והכלכלה שם, החלה ברית המועצות כביכול רק לאחר שנוכחה לדעת שהקפיטליזם לא יהיה מה שימנע את הפלישה על ידי המערב.

האינטרנציונל הרביעי התחלק בשנת 1953 לשתי סיעות נפרדות. "הוועידה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי" על ידי פורשים מהאינטרנציונל עצמו, כאלטרנטיבה מרכזית למזכירות הכללית. הם טענו להיותם "רוויזיוניסטים" והובלו על ידי מישל פבלו. משנת 1960 החלו קבוצות וארגונים שונים משני הגופים להתאחד מחדש. בשנת 1963 נערך קונגרס איחוד בין כלל התנועות והמפלגות הטרוצקיסטיות שחזרו להתאחד תחת האינטרנציונל הרביעי.

התנועות הבריטיות והצרפתיות המשיכו לקיים את "הוועדה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי", ולא התאחדו עם כלל הקבוצות והארגונים.

האינטרנציונל השני

האינטרנציונל השני הוא ארגון שנוסד ב-1889 (לאחר מספר שנות הכנה) בידי קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים במטרה לקדם את הסוציאליזם הבינלאומי. הארגון המשיך את עבודתו של האינטרנציונל הראשון, שהיה ארגון ששאף לאחד את ארגוני העובדים השונים שהיו מבוססים על מעמד הפועלים. האינטרנציונל השני קיים פגישות עד לשנת 1916. לאחר מלחמת העולם השנייה נוסד האינטרנציונל הסוציאליסטי כדי להמשיך את מדיניות האינטרנציונל השני. ארגון זה קיים עד היום.

האינטרנציונל השני התפרק במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשהמפלגות הלאומיות השונות שהרכיבו אותו לא הציגו חזית אחידה נגד המלחמה, אלא תמכו ככלל במדינה אותה ייצגו. בנוסף, האינטרנציונל השני לא היה מהפכני כמו האינטרנציונל השלישי והאינטרנציונל הרביעי שבאו אחריו, ובמדינות רבות הוא תמך בלגיטימיות של מערכת הבחירות.

בין פעולותיו החשובות ביותר של האינטרנציונל השני: ההכרזה על 1 במאי כ"יום הפועלים הבינלאומי" (1889) ועל 8 במרץ כעל "יום האישה הבינלאומי" (1910, בוועידה בקופנהגן).

למרות שהמהפכה הייתה מחויבות היסטורית, מרקס ואנגלס טענו כי ניתן לנצל את הפוליטיקה כדי לקדם אותה. עם זאת, אין להקים מפלגות לאומיות, שכן כל המעמד הכלכלי הוא אחד בכל העולם. לכן המפלגות ייקראו "אינטרנציונאל". האינטרנציונאל השני קבע שמכיוון שהאימפריות הולכות לכיוון של התנגשות, על הפועלים לשבות כולם – ובכך לשתק את המלחמה המתקרבת שתהיה כנראה על גבם. רעיון זה נכשל.

האינטרנציונל של מפלגות הפיראטים

האינטרנציונל של מפלגות הפיראטים (באנגלית: Pirate Parties International; בר"ת: PPI) הוא ארגון גג פוליטי בינלאומי של מפלגות פיראטים מרחבי העולם. הארגון נוסד באופן רשמי בכנס PPI בשנת 2010 בבריסל שבבלגיה.

המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית

המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, בראשי תיבות: ס"ר (ברוסית: Партия социалистов-революционеров (ПСР) эсеры) הייתה תנועה פוליטית שפעלה ברוסיה בתחילת המאה ה-20.

הסכם אנטי-קומינטרן

הסכם אנטי-קומינטרן נחתם בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית ב-25 בנובמבר 1936. איטליה הפאשיסטית הצטרפה להסכם ב-1937. ההסכם היה מכוון כנגד האינטרנציונל הקומוניסטי שכונה "קומינטרן", וכנגד ברית המועצות.

לשון ההסכם פתחה במילים: "בהכירנו שמטרת האינטרנציונל הקומוניסטי, המכונה קומינטרן, היא לפרק ולהכניע מדינות קיימות בכל האמצעים העומדים לרשותו; ובהיותנו משוכנעים כי סובלנות כלפי התערבות מסוג זה בענייניהן הפנימיים של האומות לא רק שהיא מסכנת את השלום הפנימי והרווחה של המדינות, אלא היא מהווה סיכון לשלום העולמי, וברצוננו לשתף פעולה כנגד הפעילות החתרנית הקומוניסטית"

נקבע כי במקרה של מתקפה של ברית המועצות כנגד גרמניה או יפן שתי המדינות תיוועצנה בדבר הצעדים שיש לנקוט על מנת "לשמור על האינטרס המשותף". הן הסכימו שאף אחת מהן לא תכרות ברית פוליטית עם ברית המועצות. גרמניה אף הכירה במדינת הבובות היפנית במנצ'וריה, מנצ'וקואו.

ב-1937 הצטרפה איטליה לברית, ויצרה את הקבוצה שתיוודע לימים כמדינות הציר.

באוגוסט 1939 הפרה גרמניה את ההסכם כאשר חתמה על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הסכם ל"אי תוקפנות" בין ברית המועצות וגרמניה. אך ב-1940 שבו יפן ואיטליה וחתמו על ההסכם התלת צדדי שקיבע את המונח מדינות הציר ויצר את הברית הצבאית המנוגדת לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

לאחר מבצע ברברוסה, מתקפת הפתע הגרמנית על ברית המועצות, ב-1941, חודש בנובמבר 1941 הסכם האנטי-קומינטרן, ונקבע כי הוא תקף לחמש שנים נוספות. הפעם הצטרפו אליו פרט ליפן, איטליה וגרמניה גם בולגריה, ממשלת הבובות היפנית המכונה וונג ג'ינגווי מטעם סין, קרואטיה, דנמרק שהייתה תחת שלטון כיבוש נאצי, פינלנד, הונגריה, מנצ'וקואו, רומניה, סלובקיה וספרד.

הפועל הצעיר

הפועל הצעיר (בראשי תיבות: הפוה"צ) הייתה מפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל, שמטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ואשר ראתה מתפקידה לפעול למען כיבוש העבודה במושבות ובערים ולהחייאת התרבות העברית. התנועה הושפעה מאוד מתורתו של א"ד גורדון. המפלגה נוסדה ב-1905. ב-1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" למפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י, שבראשה עמד דוד בן-גוריון.

זיכרונות (סרט)

זיכרונות (באיטלקית: Amarcord) הוא סרט קולנוע מ-1973, שביים פדריקו פליני. הסרט הוא סיפור על ילדות והתבגרות בעיירה איטלקית קטנה. הסרט מציג את אנשי העיירה (המבוססת על רימיני שבה נולד וגדל פליני) כמו שהם. הסיפורים הקטנים הם אוניברסליים. הסרט בנוי מאפיזודות רבות: סיפורים שונים של תושבי העיירה שאינם קשורים בהכרח זה לזה, אך סובבים סביב ציר זמן של עונות השנה (הסרט נפתח באביב ומסתיים באביב). הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1974. שם הסרט במקור, "Amarcord", פירושו "אני זוכר" בדיאלקט של מחוז אמיליה-רומאניה שבצפון איטליה.

במוקד ההתרחשות משפחה אחת ובה אב, אאורליו (ארמנדו בראנצ'ה), קבלן מצליח שעלה ממעמד הפועלים, בעל רקע סוציאליסטי שלא נשכח לו על ידי תושבי העיירה. האם, מירנדה (פופלה מאג'ו), סטריאוטיפ של "האם האיטלקייה המיוסרת", הבן המתבגר טיטה (ברונו זנין), שדמותו מתבססת בחציה על פליני עצמו ובחציה על חברו הטוב מאותם ימים, האח הבטלן של מירנדה, ליילו (ננדו (ננדינו) אורפאי), הסב (פפינו יאניגרו), ואחיו של אאורליו, תאו (צ'יצ'ו אינגרסיה) המאושפז בבית משוגעים וזוכה לביקור אחד חשוב מצד המשפחה.

מלבד הסיפורים האישיים מציג פליני 4 מאורעות בחיי העיירה בהם מתכנסים כל תושביה יחד: בתחילת הסרט - טקס שרפת מכשפת החורף וקבלת האביב (יום סנט ג'וזף - ה-19 במרץ). טקס קבלת הפנים של הבכיר הפשיסטי (ב-21 באפריל, על פי המסורת יום ייסודה של רומא), לאחר מכן הפלגת כל אנשי העיירה כדי לראות את ה"רקס" - ספינה טראנס אטלנטית שנחשבה להגשמת חזונו של מוסוליני לקדמה טכנולוגית. ההתכנסות האחרונה היא בסוף הסרט בחתונה. פליני בוחן כך את ההתנהגות של דמויותיו כחלק מההמון.

הרקע להתרחשות הוא איטליה הפאשיסטית של שנות ה-30. הרקע הזה עוזר בהבנת ההתנהגות המאוד ילדותית ואף חסרת האחריות של תושבי העיירה. פליני בא לטעון כי הסיבות להתנהגות זו נעוצות במשטר המעודד תלות וחוסר עצמאות במחשבה ובמעשים. בכך הוא מראה את ההשפעה ההרסנית שיש למשטר ולחברה מסוימות על רוחו של הפרט.

פליני אמנם ביקורתי כלפי המשטר הפשיסטי וכלפי דמויותיו, כמעט אף אחת מהן לא נמלטת מהצלפה. יחד עם זאת, על כל חסרונותיהם המרובים של אנשי העיירה, הוא מצליח להציג אותם בצורה שמעוררת הזדהות ואהדה. דבר שמקרב את הצופה, שמרגיש שהוא מסוגל להזדהות עם הדמויות, לפשיזם.

אחת הסצינות בסרט שבה גרמופון משמיע נגינת כינור של האינטרנציונל ממגדל הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד להשמדתו נכתבה בהשראת סיפורו של הילד היהודי אברם פינקנזון שנורה על ידי רוצחים נאצים בעת שניגן את האינטרנציונל.

טרוצקיזם

טרוצקיזם היא תאוריה מרקסיסטית שפותחה על ידי לאון טרוצקי. טרוצקי הגדיר עצמו כ"בולשביק – לניניסט" שצידד בהקמת מפלגת אוונגרד. הוא החשיב עצמו כתומך של המרקסיזם האורתודוקסי. התאוריות שלו התנגדו בצורה חדה לאלו של סטלין ומאו, בעיקר בהכרה על חשיבות "המהפכה המתמדת" הבינלאומית. מפלגות ברחבי העולם ממשיכות להגדיר עצמן כטרוצקיסטיות, ורואות עצמן כממשיכות דרכו של טרוצקי.

כיכר ונדום

כיכר וַנְדוֹם (בצרפתית: place Vendôme) היא כיכר אופיינית לסגנון האורבניסטי הקלסי הצרפתי, שנמצאת ברובע הראשון של פריז, מצפון לגני טווילרי וממזרח לכנסיית המדלן. הכיכר נותרה עד היום בצורתה המקורית. במרכז הכיכר ניצב עמוד ונדום (colonne Vendôme); עמוד ברונזה בן 44 מטרים, שעוצב בסגנון עמוד טראיאנוס ברומא ובראשו פסל של נפוליאון בלבוש קיסר רומאי, והוצב במקום בידי הקיסר הצרפתי לזכר ניצחונו בקרב אוסטרליץ.

אדריכל הכיכר הוא ז'יל ארדוּאַן-מַנְסַר, שהגה בשנת 1699 תוכנית עירונית מוקפדת שהייתה אמורה להתאים לבעלי הבתים באזור. חזיתות הבתים שסביב הכיכר נבנו בין השנים 1686–1720, וחלק גדול מהחזיתות סווג כאנדרטה לאומית. הכיכר קיבלה את השם "כיכר ונדום" במאה ה-17, על שם אוטל ונדום שניצב במקום. לפניכן נקרא המקום כיכר לואי הגדול (place Louis le Grand), ולפניכן כיכר קונקט (place des Conquêtes). בזמן המהפכה הצרפתית הוענק לכיכר השם כיכר פיק (place des Piques). בתקופת הקומונה הפריזאית, ב-1871, נקרא המקום כיכר האינטרנציונל (place Internationale), ובמהלכה נהרס עמוד ונדום על ידי הקומונרים, שראו בו סמל העריצות והמיליטריזם הנפוליואוני.

בכיכר נמצא משרד המשפטים הצרפתי.

משה הס

משה הֶס (בגרמנית: Moses Hess;‏ 21 ביוני 1812, בון – 6 באפריל 1875, פריז) היה סופר והוגה דעות סוציאליסט. מאבות התנועה הסוציאליסטית באירופה, ממבשרי הציונות ואבי הסוציאליזם הציוני.

בנוסף לפעילותו הסוציאליסטית הענפה לצד מרקס ואנגלס והשתתפותו בהקמת האינטרנציונל הסוציאליסטי הראשון ב-1864, הקדיש הס חלק ניכר מזמנו גם ללימוד מדעי הטבע, במטרה לגלות חוקים החלים הן על החברה האנושית והן על הטבע.

בצעירותו קיבל אומנם חינוך יהודי מסורתי, אך בבחירותו נטש את העולם המסורתי ולמד באוניברסיטה של בון בגרמניה, ואף מצא את דרכו אל חבורת הגליאנים שמאלנים שעם חבריה נמנה גם קרל מרקס.

קומינטרן

קוֹמִינְטֶרְן (מרוסית: Коминтерн) האינטרנציונל הקומוניסטי או האינטרנציונל השלישי (1943-1919) היה האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות.

בחודש מרץ של שנת 1919 החליט לנין להקים אינטרנציונל קומוניסטי "שלישי", שהיה אמור לרשת את הסמכות המהפכנית של "האינטרנציונל הראשון" ו"האינטרנציונל השני" של קרל מרקס. המטרה המוצהרת הייתה להילחם "בכל האמצעים, כולל בכוח מזוין, במטרה למגר את הבורגנות הבינלאומית ולהקים רפובליקה סובייטית בינלאומית כשלב מעבר לביטול מוחלט של המדינה."

הנחת היסוד של לנין ושל ההנהגה הבולשוויקית בעת ביצוע המהפכה ברוסיה, הייתה כי לא ישרוד משטר קומוניסטי ברוסיה ללא התפשטות המהפכה לרחבי אירופה. לנין הסתמך על הסיוע שיקבל מהמשטרים הסוציאליסטיים המהפכניים של מערב אירופה. על בסיס הנחה זו ביצעה בשנת 1917 המפלגה הבולשווקית את המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה, וציפתה למהפכה דומה בשאר ארצות אירופה. המהפכה המתמדת לא יצאה לפועל, על אף התרחשותם של אירועים מהפכניים אחדים במערב ובמרכז אירופה בין השנים 1919–1923 (במיוחד בגרמניה, שנחשבה באותה עת למקום הבשל ביותר למהפכה חברתית-פוליטית). התברר כי המערב נרגע. תופעה זו, שמכונה על ידי הקומוניסטים הרוסיים "ייצוב של קפיטליזם", הותירה את משטר הבולשוויקים מבודד ומכותר בסביבה פוליטית בינלאומית עוינת.

בשנת 1943 פירק סטלין את הקומינטרן כצעד פיוס עם בעלות הברית. לאורך כל שנות קיומו הייתה הדומיננטיות הרוסית בקומינטרן מוחלטת.

לאחר פירוק הקומינטרן הוקם בשנת 1947 ארגון "קומינפורם" כמוסד לתיאום בין המפלגות הקומוניסטיות. הקומינפורם המשיך לעסוק במשימות שהיו לקומינטרן ובאותן שיטות. הקומאינפורם פורק בשנת 1957.

רנדל קרמר

סר ויליאם רנדל קרמר (באנגלית: Sir William Randal Cremer ‏; 18 במרץ 1828 - 22 ביולי 1908), הידוע בדרך כלל בשמו האמצעי, היה חבר הפרלמנט של בריטניה ופציפיסט.

קרמר נבחר למזכיר האינטרנציונל הראשון ב-1865, אך התפטר שנתיים לאחר מכן. בשנת 1903 זכה קרמר בפרס נובל לשלום והיה הראשון לזכות בו כאיש יחיד. הוא זכה בפרס בעיקר עבור פעילותו בבוררות בינלאומית ובמיוחד הסכם הבוררות האנגלי-אמריקאי של 1897.

הוא גם זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי והוענק לו תואר אביר ב-1907.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.