האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסיתרוסית: Российская Империя- Россійская Имперія), או רוסיה הקיסרית, הייתה מדינה ומערכת שלטונית שהתקיימה בהיסטוריה של רוסיה, החל בעלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בסוף המאה ה-17 ועד להדחתו של הצאר האחרון ניקולאי השני במהפכת פברואר בתחילת המאה ה-20. בתקופה זו התרחבו שטחיה של רוסיה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ועל פני מרבית מרכז אסיה והקווקז, ובשיא כוחה התפרס שטחה של האימפריה על פני שישית מכלל השטחים היבשתיים של כדור הארץ, והייתה שלישית רק לאימפריה הבריטית ולאימפריה המונגולית.

הריבונות הפוליטית הרוסית נקראה באופן רשמי האימפריה הרוסית בין השנים 1721 ל-1917. בירתה של האימפריה הייתה סנקט פטרבורג (אחרי 1914 שונה שמה של העיר ל"פטרוגרד").

בין השנים 18161833 המנונה של המדינה היה "תפילת הרוסים" של וסילי ז'וקובסקי ובין 1833–1917 "האל, נצור הצאר".

האימפריה הרוסית
Россійская Имперія
Flag of Russia Greater coat of arms of the Russian empire
דגל סמל
האימפריה הרוסית בשיאה
המנון לאומי "אל, נצור את הצאר!"
יבשת אירואסיה (אירופה ואסיה)
שפה נפוצה רוסית
עיר בירה סנקט פטרבורג (17211728, 17301917)
מוסקבה (1728–1730)
59°56′N 30°20′E / 59.933°N 30.333°E
העיר הגדולה ביותר סנקט פטרבורג
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך
הכרזת קיסרות
1721
פירוק
תאריך
מהפכת פברואר
1917
ישות קודמת רוסיה ממלכת רוסיה
ישות יורשת רוסיה הרפובליקה הרוסית
שליטים בולטים רשימת שליטים
שטח בעבר 21,799,825 קמ"ר (נכון ל-1914)
אוכלוסייה בעבר 181,537,800 (נכון ל-1916)
מטבע רובל
רוסיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

הכיבוש המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

רוסיה הסובייטית

רוסיה המודרנית

רוסיה

עליית האימפריה

מייסד האימפריה הרוסית היה פיוטר הגדול, אשר הפך את רוסיה ממדינה גדולה אך חלשה למעצמה. פיוטר התערב בכל אספקט בחיי האימפריה שלו ובחיי תושביה. הוא דחק את תושבי ממלכתו ובייחוד את האצולה השמרנית שלה לעבר אירופה, תרבותה ומנהגיה. הוא דרש מהם לאמץ את החיים האירופאים ולוותר על מנהגי ימי הביניים שבהם היה שרוי עמו, מנהגים כגידול זקנים, חלוקים ארוכים וכו'. פיוטר ייבא דברים מודרניים רבים לממלכתו ויצא לסיורים ברחבי אירופה, דבר שלא נהגו קודמיו בתפקיד. מתוך הבנה שכדי להקים מעצמה יש צורך בצי, ייסד פיוטר את הצי הרוסי הקיסרי כצי קבע. אותו צי אף ביצע מספר פעולות התקפיות בתקופתו ובהן הקרב נגד האימפריה העות'מאנית, שהביא לכיבוש אזוב.

ביד של ברזל הפך פיוטר את רוסיה למעצמה. הוא התמודד עם המעצמות האזוריות וניצח. הוא ניצח את הטורקים בדרום, והנחיל תבוסה משמעותית למעצמה החזקה בים הבלטי, שוודיה, שהייתה אז מעצמה עולמית. במלחמה הצפונית הגדולה הביס פיוטר את השוודים והפך את רוסיה לכוח הדומיננטי בים הבלטי. בשטח שכבש מהשוודים ייסד פיוטר את בירתו החדשה, סנקט פטרבורג, שהייתה לחלון הרוסי לאירופה. את בירתו החדשה בנה פיוטר בעזרת השבויים השוודים ופועלים רוסים. פיוטר הניח בתקופתו את היסודות לצבא הרוסי החזק של המאות הבאות בעזרת המודרניזציה שהנחיל לו. תהליך ההתפשטות והמודרניזציה שהתחיל פיוטר נמשך על ידי יורשיו ובכך הפך פיוטר לאבי האימפריה הרוסית - אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם במהלך המאות ה-18 וה-19, כוח שעתיד לשלוט בשישית מאדמת תבל.

הקיסרים והקיסריות שבאו אחריו המשיכו בהרחבתה הטריטוריאלית של האימפריה, אך החשובים שבהם הובילו גם לרפורמות, שהיו נחוצות להתפתחותה של אימפריה. ראויות לציון הקיסריות (הצארינות) יליזבטה הראשונה ויקטרינה הגדולה. שתי קיסריות אלו היו לבולטות ברוסיה שאחרי עידן פיוטר ועד לימי נפוליאון.

יקטרינה הובילה את רוסיה לכיבוש חצי האי קרים ושטחים נוספים באזור הים השחור, אותם כבשה מידי האימפריה העות'מאנית הנחשלת. יקטרינה גם הייתה רפורמטורית גדולה, והיא עיצבה את רוסיה מבחינות שונות ושמה את היסודות לתור הזהב של התרבות הרוסית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

יליזבטה הובילה את רוסיה לניצחונות על פרוסיה במלחמת שבע השנים, ניצחונות שלא הפכו להישגים ממשיים עקב מותה הפתאומי ויורש עצר בלתי מוצלח, פטר השלישי. עם מותה של יקתרינה הייתה רוסיה לכוח הדומיננטי באירופה, אך אדם חדש עלה לבימת ההיסטוריה - נפוליאון בונפרטה, אשר שינה את ההיסטוריה האירופאית והשפיע גם על ההיסטוריה הרוסית. עם תחילת עידן נפוליאון שלט באימפריה הרוסית פאבל הראשון, בנה של יקטרינה. הוא לא נודע כשליט מוצלח במיוחד, ונרצח על ידי קושרים.

יורשו, הצאר אלכסנדר הראשון, הוביל את רוסיה לסדרת עימותים עם נפוליאון וצרפת, כשרוסיה לוקחת על עצמה את תפקיד מובילת הקואליציה האירופאית כנגד צרפת יחד עם הממלכה המאוחדת הבריטית. העימות הישיר הראשון בין השניים, קרב אוסטרליץ ולאחריו קרב פרידלנד הסתיימו בתבוסה של רוסיה ובעלות בריתה. לאחר קרב פרידלנד לא יכול היה אלכסנדר לסרב להצעת השלום הנדיבה מצד נפוליאון, שכללה באופן מעשי את חלוקת אירופה לשטחי השפעה בין שתי הקיסרויות.

אך עד מהרה הסכם שלום זה קרס ושני הצדדים התייצבו למלחמה שהשפיעה רבות על האימפריה הרוסית בפרט ועל התרבות הרוסית במאה השנים הבאות - העימות של 1812, או, בפי הרוסים, המלחמה הפטריוטית של 1812.

מסעו של נפוליאון לרוסיה היה כישלון מוחלט וסימן את תחילת סופו. מתוך יותר מ-600,000 חיילים שיצאו למסע, מעטים זכו לראות בשנית את ביתם. לאחר ניצחון זה, שתואר לאחר מכן ביצירת המופת של לב טולסטוי, "מלחמה ושלום", הובילה רוסיה קואליציה אירופית לעבר פריז. בעידן שאחרי נפוליאון הייתה רוסיה לאימפריה השנייה בהיקף שליטתה בעולם, אחרי האימפריה הבריטית.

העידן הפוסט-נפוליאוני

רגעי השיא של האימפריה במאה ה-19 היו שנותיה הראשונות, עם קולות הנפץ של המלחמות הנפוליאוניות. האימפריה הובילה את הקואליציה האירופאית להשבת הסדר הישן על כנו. על אף המשך ההתפשטות האימפריאליסטית עד לסיום המאה החלה באופן מעשי האימפריה לשקוע, שקיעה אטית ואף לא מורגשת. הכלכלה החקלאית עליה התבססה האימפריה, מעמד הצמיתים, כוח האצולה שמנע רפורמות והצארים שניסו לשמור על כוחם האבסולוטי תוך יצירת תסיסה בקרב חוגי האינטליגנציה, הם שהובילו את האימפריה לנפילתה.

אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה היה איש דתי, דבר שהרחיק אותו ממחנה הרפורמטורים אל המחנה השמרני. היה הוא לראשון מבין סדרה של צארים שמרניים (יוצא מן הכלל הוא אלכסנדר השני) שלא השכילו להבין את השינויים שעוברת אירופה - כדוגמת המהפכה התעשייתית שהגיעה לרוסיה באיחור ניכר אחרי מערב אירופה.

עם מותו של אלכסנדר עלה לשלטון אחיו, ניקולאי, שהיה לצאר ניקולאי הראשון, וכונה גם "הז'אנדרם של אירופה", משום שסייע בחיסול מרידות ברחבי אירופה נגד מלכים וקיסרים. בין היתר סייע ניקולאי לקנצלר האוסטרי, מטרניך, בחיסול מרידות "אביב העמים" בקיסרות האוסטרית. ניקולאי היה אף שמרן מקודמו אלכסנדר, ומיום הכתרתו (מרד הדקבריסטים) מחץ כל ניסיון לרפורמות וקריאות לכינון חוקה באימפריה הקפואה. רוסיה תחת הנהגתו נחלה ניצחון צבאי אל מול האימפריה העות'מאנית המתפוררת (המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1828–1829) אך עשתה צעד אחד יותר מדי בחזית זו, צעד שהוביל למלחמת קרים נגד קואליציה של בריטניה, צרפת וטורקיה.

עם מותו של ניקולאי עלה לשלטון בנו אלכסנדר, שהוכתר לצאר אלכסנדר השני. הוא היה הרפורמטור היחיד מבין הצארים הרוסיים במאה ה-19. עם ראשית כהונתו הביא לסיום מלחמת קרים, מלחמה שחשפה את רוסיה במערומיה, והחל בסדרת רפורמות. באיחור רב הביא לאימפריה את המהפכה התעשייתית שכבר הייתה בשיאה באירופה. תחת הנהגתו החלו להיסלל מסילות הרכבת ברוסיה. הרפורמה החשובה ביותר שעשה הייתה שחרור הצמיתים, רפורמה שתוצאותיה לא היו משביעות רצון, כי מצב אותם איכרים עניים נעשה אף קשה יותר ממה שהיה בהיותם צמיתים. על אף שבניגוד לקודמיו לא ראה בהתפשטות הרוסית הכרח אלא צידד בהתבצרות בגבולות האימפריה, יצא למלחמה באימפריה העות'מאנית - המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878), מלחמה שהביאה לתחילת שחרור הבלקן מידי האימפריה העות'מאנית. הרפורמות של אלכסנדר הביאו להתמרמרות בקרב חוגי האצולה, אך היו מתונות מדי בעיני חוגי האינטליגנציה המהפכניים, מה שהביא בסופו של דבר להתנקשות בחייו בידי תנועת המחתרת "נרודניה ווליה".

בנו ויורשו אלכסנדר השלישי ביטל חלק מן הרפורמות החוקתיות של אביו וביקש לבסס את המשטר על יסודות דתיים וסמכותניים (אוטוקרטיים). במדיניות החוץ היה אלכסנדר היה איש שלום, אך הכין את צבאו למלחמה.

יורשו, ניקולאי השני, היה אף הוא שמרן. הוא שלט ברוסיה עד למהפכה הבולשביקית, שבה תפס לנין את השלטון ברוסיה. תחת שלטונו התפתחה רוסיה תעשייתית ואף נסללה מסילת הרכבת הטרנס סיבירית, אך כל ניסיון לשינוי בחוקה נבלם על ידו עד לתחילת המאה ה-20 ונפילת האימפריה.

על אף תהליך השקיעה בסוף המאה ה-19, התרבות הרוסית הגיעה לשיאה והיה זה לתור הזהב שלה. בתקופה זו קמו באימפריה כמה מגדולי התרבות והרוח בעת החדשה: סופרים כטורגנייב, טולסטוי ודוסטויבסקי, מחזאים כאנטון צ'כוב וניקולאי גוגול, גדול במאי התיאטרון קונסטנטין סטניסלבסקי, מלחינים כפיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, סרגיי רחמנינוב, רימסקי קורסקוב ואחרים וכן הבלט הרוסי המפורסם.

המאה ה-20 ונפילת האימפריה

Tsar nikolai
פורטרט של הצאר ניקולאי השני על רקע הקרמלין

במקביל להחלשות עוצמתה של האימפריה בראשית המאה ה-20 (בעקבות התבוסה במלחמת רוסיה-יפן ב-1905) עלו ברוסיה רעיונות מהפכניים רבים, החל מרעיונות דמוקרטיים ועד לרעיונות קומוניסטיים-מרקסיסטים, ניסיונות שבאו לידי ביטוי במהפכת 1905 והמרד על אוניית הקרב פוטיומקין.

על אף תרבות מפוארת ופורחת וצבא בעל שם, לא יכלה האימפריה להפוך למעצמה תעשייתית כגרמניה ובריטניה. איחורה לקלוט את המהפכה התעשייתית היה לאחד הגורמים בנפילתה. החוגים המהפכניים, שפעילותם הגיעה לשיא בין תחילת המאה ה-20 ועד לשתי המהפכות של 1917 (מהפכות פברואר ואוקטובר), פעלו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והביאו להתנקשות בצאר אלכסנדר השני ולניסיון התנקשות דומה ביורשו אלכסנדר השלישי. מתחת לפני השטח הייתה רוסיה במצב רתיחה פוליטי.

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה רוסיה לברית מדינות ההסכמה, כהמשך לברית ההסכמה המשולשת שכרתה ב-1907 עם בריטניה וצרפת, ומתוך הכורח להתמודד מול שכנותיה רבות העוצמה ממערב, אוסטריה-הונגריה וגרמניה. בהמשך הצטרפה גם טורקיה למערכה נגד רוסיה. רוסיה ספגה מפלות קשות בחזית מול גרמניה ואוסטריה-הונגריה. התבוסות עוררו תסיסה מבית, שהובילה במרץ 1917 להתפטרות הצאר ניקולאי, ולהקמת ממשלת מעבר דמוקרטית בראשות גאורגי לבוב, שהוחלף באלכסנדר קרנסקי. ממשלת המעבר המשיכה במלחמה נגד מעצמות המרכז, ובאוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית כשהמפלגה הקומוניסטית בראשות לנין תפסה את השלטון מידי ממשלת המעבר, והכריזה על הקמת רוסיה הסובייטית.

לנין ותומכיו עלו לשלטון תחת ההבטחה להוציא את רוסיה מהמלחמה. הבטחה זו מומשה לאחר שהגיע להסכם שלום עם גרמניה שהביא לפרישת רוסיה מהמלחמה, דבר שהיה הכרחי לביסוס המהפכה. על פי חוזה השלום, חוזה ברסט-ליטובסק, גרמניה ובעלות בריתה קיבלו שטחים נרחבים של האימפריה במזרח אירופה ובהם אזור פולין, הארצות הבלטיות ושטחים נוספים במזרח אירופה. רוסיה שקעה במלחמת אזרחים קשה, בין ה"אדומים" תומכי הבולשביקים ל"לבנים" אוהדי המשטר הישן הקפיטליסטים ועוד זרמים כגון אנרכיסטים ועוד. בסופו של דבר ידם של האדומים הייתה על העליונה וניצחונם הושלם ב-1920, מלבד כיסי התנגדות מעטים שחוסלו עד 1922. הצאר ובני משפחתו הוצאו להורג על ידי הבולשביקים ביולי 1918.

היה זה סופה של האימפריה הרוסית ושושלת רומנוב, אולם לאחר מכן קמה בשטחיה מעצמה בראשות רוסיה שהחליפה אותה - ברית המועצות.

שליטי האימפריה

בראש האימפריה עמד הצאר הרוסי.

קישורים חיצוניים

אלכסנדר השני, קיסר רוסיה

אלכסנדר ניקולאייביץ' השני (רוסית: Александр II Николаевич‏; 17 באפריל 1818 - 13 במרץ 1881) היה צאר האימפריה הרוסית מ-1855 ועד 1881. אלכסנדר השני הנהיג קו ליברלי ורפורמות מקיפות, בייחוד שחרור הצמיתים ב-1861, וחתר ליציבות ביחסי החוץ של המדינה. כונה "הצאר הטוב", "המשחרר". נרצח על ידי טרוריסטים נרודניקים.

החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה

החזית המזרחית (ברוסית: Восточный фронт) הייתה הזירה העיקרית השנייה, לצד החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בזירה זו ניסתה האימפריה הרוסית להביס את יריבותיה העיקריות - הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. מלבד היריבים העיקריים, מספר מדינות נוספות לקחו חלק בלוחמה בחזית זו. אפשר לחלק את הלוחמה בחזית זו לארבעה חלקים עיקריים: המערכה הקצרה של שנת 1914, ההתקפה הגרמנית-אוסטרית הגדולה של 1915, ההתקפה הרוסית של 1916 וכניסת רומניה למלחמה והתפרקות החזית ב-1917.

הלחימה בחזית זו התאפיינה בתנועה הרבה יותר ערה מאשר בחזית המערבית, בגלל גודל הזירה. קו החזית הארוך לא איפשר ריכוז גבוה של כוחות לכל אורך הקו וכתוצאה מכך הבקעה הייתה אפשרית בקלות רבה יותר מאשר בחזית המערבית.

אירועים בחזית זו השפיעו והושפעו במידה ניכרת מחזיתות אחרות במלחמת העולם הראשונה, ומתקפות רבות נקבעו בהתאם לבקשות בעלות הברית של רוסיה בחזית המערבית, על מנת למשוך כוחות גרמנים ואוסטרו-הונגרים מחזיתות אחרות.

האימפריה הרוסית שסבלה אבדות כבדות בחזית, רעב בבית, מהומות וחתרנות פנים לא הייתה יכולה להמשיך במאבק. שלטונו של הצאר הוחלף בממשלה זמנית בפברואר 1917, אך גם היא לא הצליחה לייצב את המצב הפוליטי בתוך רוסיה. הבולשביקים שעלו לשלטון בתחילת נובמבר 1917 סיימו את התנגדות המאורגנת והסכם ברסט ליטובסק נחתם בין הצדדים בתחילת 1918.

המליץ

המליץ היה כתב עת עברי שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860–1904, תחילה במתכונת של שבועון, ומ-1886 כעיתון יומי. העיתון נכתב בשנתו הראשונה בעברית ובגרמנית באותיות עבריות.

הסופות בנגב

הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב (או הפרעות בנגב) הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו). הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, אשר הגביר את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית) וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית.

"סופות בנגב" הוא הכינוי שנבחר לפרעות בעיתונות העברית ברוסיה, במטרה לעקוף את הצנזורה הצארית, והוא ציטוט מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה" (כ"א, א). השם מציין את פריצתן של הפרעות כסופה, ואת העובדה שהתחוללו בדרום (נגב)-מערב האימפריה הרוסית.

חלוקת פולין

חלוקת האיחוד הפולני-ליטאי (בפולנית: Rozbiór Polski, בליטאית: Padalijimas) - חלוקת שטחו של האיחוד הפולני-ליטאי בין פרוסיה, האימפריה הרוסית ואוסטריה במהלך סוף המאה ה-18. החלוקה בוצעה ב-3 פעימות - בשנים 1772, 1793 ו-1795. במהלך המלחמות הנפוליאוניות הישות המדינית הפולנית, שלא הייתה במעמד של מדינה, הוקמה מחדש לתקופה קצרה בשם דוכסות ורשה, אך בשנת 1814 חזר המצב הישן. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה מחדש המדינה הפולנית.

יצחק שדה

יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 – 20 באוגוסט 1952), שכונה "הזקן", היה אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר יהודי. שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי היסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה (רוסית: Екатерина Вторая;‏ 2 במאי 1729 - 17 בנובמבר 1796) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה (Екатерина Великая). כשהמירה את דתה לנצרות האורתודוקסית, קיבלה גם את השם יקטרינה אלכסייבנה (Алексеевна).

מחוזות גאורגיה

גאורגיה מחולקת בחלוקה ראשית למחוזות גאורגיה (בגאורגית: საქართველოს ტერიტორიული მოწყობა) הכוללים שתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות שנקראות מחרה (בגאורגית: მხარე, מחַרֶה). ובחלוקה משנית ל-73 נפות או תת-מחוזות כאשר מתוכן 13 נפות הן בשטח שתי הרפובליקות האוטונומיות (6 באג'ריה ו-7 באבחזיה). נפות אלה נקראות ראיוני (რაიონი, ראיוֹני).

כיום, לאחר הפלישה הרוסית לגאורגיה, השתנה מבנה המחוזות באזורים של אבחזיה ודרום אוסטיה.

מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה התחוללה בין השנים 1914–1918, והייתה המלחמה הגדולה ביותר עד זמנה בעולם. השתתפו בה מדינות על-פני יותר מחצי מכדור הארץ, והיא נקראה אז המלחמה הגדולה, אף שהשם "מלחמת העולם הראשונה" נטבע כבר בשנת 1920 על ידי סגן-אלוף צ'ארלס רפינגטון בספרו "The first world war, 1914–1918”. נהרגו בה למעלה מ-16.5 מיליון בני אדם, מתוכם כ-40 אחוז אזרחים.

עיקרה של המלחמה התקיים באירופה, אשר חולקה לחמש חזיתות עיקריות, שמהן שתיים, המערבית והמזרחית, היו החשובות ביותר:

החזית המערבית: בלגיה וצפון־מזרח צרפת.

החזית המזרחית: מזרח אירופה, גבול האימפריה הרוסית.

המערכה בבלקן.

זירת המזרח התיכון: נפרשה על-פני שטחי האימפריה העות'מאנית.

החזית האיטלקית: אזור צפון איטליה.כמו כן, התקיימה לחימה בזירה הימית ובמספר זירות משניות, כגון דרום-מזרח אסיה, הים הצפוני, אפריקה ועוד.

המלחמה ארכה שנים וגבתה את חייהם של רבים, אך איש ממקבלי ההחלטות לא שיער בתחילתה שתהיה זו מלחמה כה ארוכה וכה רבת קורבנות.

מלחמת קרים

מלחמת קרים (1853–1856) נערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו ניצחו המעצמות המתועשות, צרפת ובריטניה, בסיועה של האימפריה העות'מאנית, את רוסיה, האגררית (חקלאית) והמפגרת מבחינה טכנולוגית. אף שהמלחמה התנהלה בזירות רבות, החזית העיקרית בה הייתה בדרומה של רוסיה, בחצי-האי קרים שבדרום אוקראינה המודרנית לחופו הצפוני של הים השחור, ומכאן שמה. המלחמה הייתה חלק ממאבק ארוך בין המעצמות האירופיות להשתלטות על שטחים מהאימפריה העות'מאנית המתפוררת.

מרבית הפעולות המלחמתיות התרכזו במצור על סבסטופול, הנמל העיקרי של הצי הרוסי בים השחור, ובדרכים שהובילו לעיר. סבסטופול עמדה במשך 11 חודשים במצור שהטילו עליה הצבאות היריבים, עד שנכבשה. לצד המערכה העיקרית התנהלו מעשי איבה גם באזורים אחרים דוגמת הקווקז.

ברוסיה המלחמה נודעה בשם "המלחמה המזרחית" (ברוסית: Восточная война), ובבריטניה היא נקראה באותה תקופה "המלחמה הרוסית".

זוהי המלחמה הכמעט-מודרנית הראשונה, שכן במהלכה הייתה השפעה רבה לפיתוחים טכנולוגיים מודרניים כמו הרכבת, הטלגרף ומנוע הקיטור. זוהי המלחמה הראשונה שתועדה באמצעות תמונות מצולמות.

המלחמה מפורסמת גם בזכות עבודתה של פלורנס נייטינגייל, האחות שטיפלה בחיילים בריטים פצועים במהלך המלחמה.

באנציקלופדיה בריטניקה נכתב על המלחמה: "נהוג לראות את מלחמת קרים כראויה להיזכר רק משום היותה המערכה שנוהלה אולי על הצד הגרוע ביותר בתולדות אנגליה" ויש שאמרו עליה: "המערכה הגיעה לתהומות של שלומיאליות שלא נחקרו מעולם" (דייוויד דאווין).

מלחמת שבע השנים

מלחמת שבע השנים הייתה מלחמה ממושכת שראשיתה בשנת 1754 והמשכה בין 1756–1763, אשר התרחשה בעיקר באירופה בין בריטניה, פרוסיה וממלכת הנובר, לבין צרפת, אוסטריה, האימפריה הרוסית, שוודיה וסקסוניה. כוחות משניים במלחמה היו צבאותיהן של ספרד ופורטוגל אשר נגררו אל המלחמה בעל כורחן, וכן כוח מהולנד הנייטרלית אשר הותקף בשטחה של הודו.

מעצמות המרכז

מעצמות המרכז הוא כינוי שניתן למספר מעצמות בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מעצמות המרכז כללו תחילה את האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית, שכרתו ברית ביניהן עוד ב-7 באוקטובר 1879 וצירפו לברית הזאת את איטליה ב-20 במאי 1882, במה שכונה "הברית המשולשת". האימפריה העות'מאנית הצטרפה למעצמות המרכז באוקטובר-נובמבר 1914. בולגריה הצטרפה באוקטובר 1915. השם "מעצמות המרכז" משקף את העובדה שמדינות אלה נמצאו במרכז אזור הלחימה, בין יריבותיהן: האימפריה הרוסית במזרח וצרפת ובריטניה במערב.

כנגד מעצמות המרכז נלחמו מדינות ההסכמה, שכללו 24 מדינות, ובראשן בריטניה, צרפת, האימפריה הרוסית ובהמשך גם ארצות הברית והאימפריה היפנית.

איטליה, שהייתה מאז 1882 בעלת ברית לאימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, כרתה ברית סודית, עם צרפת, בשנת 1902, ברית שבה התחייבה שלא לכבד את התחיבויותיה לפי הברית עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה. לאיטליה היו תוכניות משלה כנגד שטחים אוסטרים בדרום טירול, איסטריה ודלמטיה, לכן הצטרפה למדינות ההסכמה במאי 1915, והכריזה מלחמה כנגד גרמניה 15 חודשים לאחר מכן.

בסיום מלחמת העולם הראשונה הובסו מעצמות המרכז, נחתם חוזה ורסאי שהטיל הגבלות רבות על גרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה לשתי המדינות אוסטריה והונגריה, חלקים מהונגריה הועברו לרומניה (טרנסילבניה), צ'כיה ואוקראינה, מה שהביא לכך שלהונגריה, אין כיום גישה לים. שטחי האימפריה העות'מאנית חולקו בין המדינות צרפת, בריטניה, יוון ואיטליה.

ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה

ניקולאי הראשון (ברוסית: Николай I Павлович, "ניקולאי הראשון פאבלוביץ'", 6 ביולי 1796 - 2 במרץ 1855), היה צאר רוסי שכיהן מ-1 בדצמבר 1825 עד מותו ב-2 במרץ 1855.

ניקולאי השני, קיסר רוסיה

ניקולאי השני (שמו המלא: ניקולאי אלכסנדרוביץ' רומנוב (ברוסית: Никола́й Алекса́ндрович Рома́нов). תוארו הרשמי היה: ניקולאי השני, הקיסר והשליט של כל הנסיכויות הרוסיות; 18 במאי 1868 – 17 ביולי 1918) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרוסית, שירש בשלטון את אביו אלכסנדר השלישי ב-1894. בתקופת שלטונו נקלעה האימפריה למשבר פוליטי חריף שהועצם על ידי האבדות הכבדות בחזית שספגה בעת מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918). כשרונו של ניקולאי לא עמד לו לנווט את האימפריה ברגעיה הקשים ובסופו של דבר הסתיים שלטונו במהפכת פברואר בשנת 1917, שהביאה לסיום השלטון בן שלוש-מאות השנים של שושלת רומנוב ברוסיה. גם הממשלה הזמנית, שקמה בעקבות המהפכה, כשלה במשימה, והבולשביקים עלו לשלטון במהפכת אוקטובר באותה שנה. הבולשביקים הוציאו להורג את ניקולאי יחד עם בני משפחתו ב-1918.

עיטור אנדריי הקדוש

עיטור אנדריי השליח הקדוש הקרוי ראשון (ברוסית: Орден Святого апостола Андрея Первозванного) הוא העיטור הגבוה של האימפריה הרוסית ושל רוסיה המודרנית.

פולין הקונגרסאית

פולין הקונגרסאית, או פולין של הקונגרס (בפולנית: Królestwo Polskie; ברוסית: Царство Польское) הוא כינויה המקובל של "ממלכת פולין", ישות מדינית שנוצרה לאחר פירוק דוכסות ורשה על חלק משטחה. פולין הקונגרסאית התקיימה בשנים 1815–1863, כאשר הייתה למעשה פרוטקטורט של האימפריה הרוסית. בתקופה זו פולין הייתה במעמד של מלוכה חוקתית, עם צבא ובית מחוקקים משלה, כשהצאר הרוסי הוא גם מלך פולין באוניה פרסונלית.

השם "פולין הקונגרסאית" על שם קונגרס וינה שיצר אותה.

צבא האימפריה הרוסית

צבא האימפריה הרוסית או הצבא הרוסי הקיסרי (ברוסית: Русская императорская армия) הוא צבא היבשה של האימפריה הרוסית שהוקם על ידי פיוטר הגדול על בסיס כוחות היבשה של רוסיה הצארית. ברפורמות הצבאיות של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, הוקם משרד הצבא של האימפריה הרוסית כדי לנהל את הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית. בשיאו היה הצבא הרוסי הקיסרי הגדול ביותר באירופה, בתחילת המאה ה-20.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

תחום המושב

תחום המושב (ברוסית: Черта оседлости, ביידיש: דער תּחום-המושבֿ נהגה: "דֶר תחוּם הַמוֹיְשֶׁב") היה כינויים של השטחים שיוחדו עבור יהודי האימפריה הרוסית בין 1791 למהפכה הרוסית 1917. שטחים אלה נרכשו לאחר שלוש חלוקות פולין-ליטא והתגוררה בהם אוכלוסייה יהודית גדולה, בניגוד לאזוריה הפנימיים של רוסיה שהיו כמעט ריקים מיהודים. שורת צווים ותקנות אסרה על היהודים המקומיים להגר לתוך רוסיה הישנה והגבילה אותם לשטחי "התחום". במפקד האוכלוסין שעשתה האימפריה הרוסית ב-1897 נמצאו בתחום המושב קרוב ל-4.5 מיליון יהודים, כ־10% מכלל אוכלוסייתו. מתוכם 1,895,815 באוקראינה, כמיליון בבלארוס, 1,267,165 בפולין, כ-400 אלף בליטא, 228,128 במולדובה של היום (בסרביה) ו-37,689 בלטביה (קורלנד). הם חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.

אימפריות קולוניאליות
איטליה 1861 האימפריה האיטלקית ארצות הברית האימפריה האמריקנית אתיופיה (1897) האימפריה האתיופית בלגיה האימפריה הבלגית
הממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית דנמרק האימפריה הדנית הולנד (1581 - 1795) האימפריה ההולנדית
יפן האימפריה היפנית ספרד החדשה האימפריה הספרדית פורטוגל (1707) האימפריה הפורטוגזית צרפת האימפריה הצרפתית
רוסיה רומנוב האימפריה הרוסית שוודיה האימפריה השוודית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.