האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה הרומית הקדושהלטינית: Sacrum Romanum Imperium, בגרמנית: Heiliges Römisches Reich, באיטלקית: Sacro Romano Impero), או בשמה המאוחר - הרייך הראשון (וגם HRE לעיתים באנגלית), הייתה ישות מדינית שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה לאורך ימי הביניים והעת החדשה. האימפריה צמחה בחלקה המזרחי של האימפריה הפרנקית, לאחר שזאת חולקה בהסכם ורדן (843), והתקיימה קרוב לאלף שנים, עד לפירוקה בשנת 1806 בעקבות תבוסת האימפריה בקרב אוסטרליץ.

על אף שמרכז האימפריה היה בגרמניה ובאוסטריה לאורך רוב שנות קיומה, האימפריה לא הייתה גרמנית בלבד, והיא שלטה על עמים רבים.

האימפריה הרומית הקדושה
Sacrum Romanum Imperium (לטינית)
Banner of the Holy Roman Emperor with haloes (1400-1806) Coat of Arms of Leopold II and Francis II, Holy Roman Emperors-Or shield variant
דגל סמל
Holy Roman Empire at its territorial apex (per consensus)
     האימפריה הרומית הקדושה בשיאה, בשנת 1250
יבשת אירופה
שפה נפוצה רשמית: לטינית

בפועל: שפות גרמאניות, שפות רומאניות, וניבים סלאביים.

עיר בירה אאכן, פראג, ווינה
משטר מונרכיה נבחרת
הקמה
תאריך
הכתרת אוטו הראשון כקיסר על ידי האפיפיור.
2 בפברואר 962
פירוק
תאריך
ויתור של פרנץ השני על התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
6 באוגוסט 1806
ישות קודמת Karl der Große 800.jpg האימפריה הפרנקית
Ludwig der Deutsche.jpg פרנקיה המזרחית
ישות יורשת הקונפדרציה השווייצרית הישנה  הקונפדרציה השווייצרית הישנה
הולנד (1581 - 1795) הרפובליקה ההולנדית
הקונפדרציה של הריין  הקונפדרציה של הריין
המלוכה ההבסבורגית האימפריה האוסטרית
צרפת הקיסרות הראשונה
ממלכת איטליה הנפוליאונית  ממלכת איטליה הנפוליאונית
פרוסיה ממלכת פרוסיה
המדינות הבלגיות המאוחדות  המדינות הבלגיות המאוחדות
ליכטנשטיין (1719-1852) ליכטנשטיין
אוכלוסייה בעבר 1200 - 5,000,000 לערך
1500 - 16,000,000 לערך
1618 - 21,000,000 לערך
1648 - 16,000,000 לערך
1768 - 26,265,000 לערך
דת רשמית: נצרות רומית קתולית

וכן גם: מיעוט יהודי,
ולאחר 1555 גם זרמים פרוטסטנטים.

HRR
מפת האימפריה לאורך השנים.
היסטוריה של גרמניה
גרמניה
היסטוריה מוקדמת

שבטים גרמאניים
נדידת העמים
האימפריה הפרנקית

גרמניה של ימי הביניים

פרנקיה המזרחית
האימפריה הרומית הקדושה

תחילת התקופה המודרנית

גרמניה במאה ה-18
פרוסיה

הדרך לאיחוד

הקונפדרציה של הריין
הקונפדרציה הגרמנית
מהפכות 1848
הקונפדרציה הצפון-גרמנית

האיחוד והרייך הגרמני

הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאצית

גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה

אזורי הכיבוש בגרמניה
גירוש גרמנים לאחר המלחמה
היסטוריה של גרמניה המזרחית
היסטוריה של גרמניה המערבית
בריחת המוחות מגרמניה המזרחית
הגבול בין שתי הגרמניות
חומת ברלין
איחוד גרמניה המחודש
גרמניה אחרי האיחוד

פורטל גרמניה
אוסטריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוסטריה

באבנברג

הבסבורג

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

אוסטרופשיזם

אנשלוס

אזורי הכיבוש באוסטריה

אוסטריה

שמה של האימפריה

שמה של האימפריה המורכב משלוש המילים "אימפריה", "רומית" ו"קדושה" נמצא בשימוש מתקופת שלטונו של פרידריך ברברוסה[1]:

sacrum imperium et diva res publica (אימפריה קדושה וחבר העמים הקדוש)

בשנת 1034 כונו השטחים שבבעלותו של הקיסר קונראד השני בשם האימפריה הרומית, ב-1157 היה שמם האימפריה הקדושה. תחילת השימוש במונח האימפריה הרומית הקדושה מתוארכת לשנת 1254, ואילו השימוש בביטוי האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית (בלטינית: Sacrum Imperium Romanum Nationis Germanicae) (בגרמנית: Heiliges Römisches Reich Deutscher Nation) הופיע לראשונה בשנת 1512, לאחר שעבר וריאציות אחדות בסוף המאה ה-15.

בשפת היומיום אנשי העם השתמשו במילה "האימפריה", "heiliges Reich" (הרייך הקדוש) ובפעמים אחרות Römisches" Reich" (הרייך הרומאי). לעת סוף ימי הביניים חלו שינויים נוספים בשם, כשהאימפריה לפעמים מכונה "dem heiligen Römischen Reich und Deutschen Landern" ולפעמים "dem heiligen Reiche und deutscher Nation" (האימפריה הרומית הקדושה והארצות הגרמניות ו-"הרייך הקדוש והאומה הגרמנית" בהתאמה)[1].

הגדרתה של האימפריה

אף בני הזמן התקשו להגדיר את מהותה של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1667 כתב סמואל פופנדורף:

Nihil ergo aliud restat, quam ut dicamus Germaniam esse irregulare aliquod corpus et monstro simile
נותר לנו, אם כן, לקרוא לגרמניה גוף שאינו כפוף לאף כלל, המזכיר מפלצת.

De statu imperii Germanici

.

הפילוסוף הצרפתי וולטייר תיאר מאוחר יותר את האימפריה כך ש"האימפריה הרומית הקדושה אינה קדושה, או רומית, או אימפריה"[3].

האימפריה מעולם לא הייתה מדינת לאום. חרף מוצאם האתני-גרמני של מרבית שליטיה ונתיניה, כבר מראשית האימפריה ישבו בשטחה קבוצות אתניות רבות. מוצאם של משפחות אצולה חשובות ורבים מבעלי המשרות באימפריה היה מקהילות שאינן דוברות גרמנית. בשיא כוחה, האימפריה החזיקה במרבית השטחים בהן שוכנות גרמניה, אוסטריה, סלובניה, שווייץ, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, צ'כיה, כמו גם מזרח צרפת, צפון איטליה ומערב פולין של המאה ה-21. הלשונות המדוברות בה כללו, לצד הגרמנית על ניביה השונים, גם שפות סלאביות רבות, כמו גם השפות שהפכו לאיטלקית ולצרפתית המודרניות.

עם זאת, האימפריה לא הייתה קונפדרציה רופפת בלבד. אידיאל הרייך (Reich), שהיה ביסודה של האימפריה לאורך רוב שנות קיומה, לא רק שתבע ממשלה קבועה בטריטוריה ברורה, אלא אף שיווה לאימפריה הילה נוצרית חזקה (ומכאן הכינוי "קדושה"). למעשה, עד 1508, המלכים הגרמנים נזדקקו לאישורו המפורש של האפיפיור, נציג האל עלי אדמות, על מנת שיוכתרו כקיסרי הרייך. הרייך, אם כן, היה בבחינת גשר בין קונפדרציה מדינית לבין ישות דתית-רוחנית.

מבחינה דתית, הייתה האימפריה הרומית הקדושה, כפי שניתן להסיק משמה, נוצרית רומית קתולית. אך עם חדירתם של זרמים פרוטסטנטיים, שמצאו את דרכם גם בקרב שכבת ההנהגה לקראת המחצית השנייה של המאה ה-16, הסכימו שליטי מדינות האימפריה דה פקטו, על סובלנות וקבלה הדדיים, וכל שליט יכול היה להכריע על דתה הרשמית של מדינתו, מדיניות זו נוסחה בפתגם הלטיני: "cuius regio, eius religio", כלומר: לאשר לו הארץ, לו הדת.

אופיה של האימפריה

מעמדו של הקיסר באימפריה

בראשה של האימפריה עמד שליט חזק בעל מעמד הנגזר מהכרתו של האפיפיור בו בחסד האל[4]. למען העצמת סמכותו של האירוע נבחר תאריך ייחודי והוא ה-25 בדצמבר, חג המולד[4]. מעמד המלך נגזר מהקשר ההדוק לכנסייה הקתולית המכירה בו[5].

קדושה

מבנה ומוסדות

החל משיא ימי הביניים ואילך, עמדה האימפריה בסימן מאבקי כוחות בין שליטי הטריטוריות השונות המרכיבות אותה, ובינם לבין השלטון הקיסרי. בניגוד לשליטים בחלקה מערבי של הממלכה הפרנקית, שהפך מאוחר יותר לצרפת, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה מעולם לא הצליחו לקיים שלטון בפועל באדמות שבבעלותם. במקום זה, הקיסרים נאלצו להעניק סמכויות רחבות יותר ויותר לדוכסים ולנסיכים של אותן אדמות. תהליך זה, שראשיתו במאה ה-12, הגיע במידה זו או אחרות לסיומו עם כינון שלום וסטפליה בשנת 1648.

רשמית, בראש הרייך עמד מלך, שהוכתר לקיסר על ידי האפיפיור (עד 1508), אשר שלט - להלכה, ולא למעשה - באחוזות הקיסריות (Reichsstände). בנוסף ההשפעה הדתית הקתולית האפיפיורית על האימפריה הייתה עצומה עד כדי כך בגודלה כך שיותר מ-10% מכלל תושבי האימפריה היו נזירים/כמרים/בישופים/ארכיבישופים וכדומה[6].

הממלכה המזרחית, כלומר האימפריה הרומית הקדושה, לא הייתה "גרמנית" כשם שהייתה "קונפדרציה" של השבטים הגרמאנים, כשהחשובים שבהם היו הפרנקים, הבווארים, האלמנים והסקסונים. נראה כי האימפריה שרדה כאיחוד מדיני בעיקר לנוכח השפעתם האישית הרבה של המלך היינריך הראשון ובנו אוטו הגדול. אף על פי שלהלכה נבחרו על ידי מנהיגי השבטים הגרמאניים, בפועל היו מסוגלים לקבוע את יורשיהם. עובדה זו השתנתה לאחר מותו של היינריך השני בשנת 1024, מבלי שהותיר אחריו צאצאים. קונראד השני, הראשון לקיסרים בני השושלת הסאלית, נבחר באותה שנה. הבחירה הייתה שילוב של השפעה אישית, סכסוכים בין-שבטיים, דיני ירושה וכן תמיכתם של מנהיגים מקומיים, שיימנו בסופו של דבר על מסגרת הבוחרים הקיסרית.

המלך הגרמני

הכתרתו האפיפיורית של קרל הגדול לקיסר בשנת 800 כוננה מסורת עבור המלכים הבאים. הכתרה זו הייתה תגמול עבור הסיוע שהעניק קרל לאפיפיור כנגד מרד תושבי רומא, אירוע שיצר את התפיסה של הרייך כמגן הכנסייה.

המינוי לקיסר היה כרוך לרוב בכהונה קודמת כ"מלך הגרמנים" (Deutscher König). מלכי הגרמנים נבחרו בהצבעה; במאה התשיעית הבוחרים היו מנהיגי חמשת השבטים הגרמאניםפרנקים, הסקסונים, הבווארים, השוואבים והתורינגים). מאוחר יותר היו אלה שליטיה החילוניים והדתיים של נסיכויות הממלכה, ולבסוף הקורפירסטן (Kurfürsten, "הנסיכים הבוחרים"). מסגרת זו הוקמה בשנת 1356. תחילה, היו שבעה נסיכים בוחרים; המספר עבר שינויים מעטים במאות הבאות.

עד 1508, נהוג היה כי מלך הגרמנים הנבחר עולה לרומא, שם הוכתר לקיסר על ידי האפיפיור. פעמים רבות שלב זה התעכב שנים אחדות, במיוחד כאשר המלך היה טרוד בעיסוקים אחרים, לרבות סכסוכים צבאיים ופוליטיים במדינתו. עיכובים נוספים עשויים היו לנבוע ממתיחות בין המלך לאפיפיור עצמו.

קיסר האימפריה לא היה מסוגל לשלוט באופן עצמאי, קל וחומר אבסולוטי, על האימפריה כולה. כוחו הוגבל משמעותית על ידי המנהיגים המקומיים השונים; לאחר המאה ה-15, היה הרייכסטאג לגוף המחוקק של האימפריה, גוף מורכב שהתכנס באופן בלתי סדיר - בהתאם לבקשת הקיסר - במקומות שונים. רק אחרי 1633 קיבל הרייכסטאג מעמד של מוסד קבוע.

עד זמנו של אוטו השלישי (מלך 983, קיסר 996–1002), מקובל היה כי המלכים והקיסרים ישהו בעיקר באדמות מוצאם, ושם יקימו את ממשלתם. אוטו השלישי לא בחר במושב קיסרי קבוע, אלא נדד עם פמלייתו ברחבי הבישופויות באימפריה. בנוסף, יורשיו של אוטו, היינריך השני, קונראד השני והיינריך השלישי, פיקחו ומינו בעצמם את הדוכסים והנסיכים של הטריטוריות ברחבי האימפריה.

האחוזות הקיסריות

טריטוריה נחשבה לאחוזה קיסרית, אם על פי המשפט הפיאודלי לא הייתה כפופה לכל סמכות חיצונית אחרת מלבד זו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ושליטיה המקומיים נתפסו כזוטרים. האחוזות הקיסריות כללו:

  • שטחים הנמצאים תחת שליטתו של נסיך או דוכס מקומיים, ובמקרים אחדים - של מלך מקומי. (מלבד בוהמיה, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה לא הורשו לשמש במקביל לתפקידם כמלכים של נחלות בתוך האימפריה. ממלכות חיצוניות הורשו לעשות זאת, כמו ממלכת בריטניה הגדולה, ששליטיה שימשו גם כנסיכים-בוחרים של נסיכות הנובר).
  • מחוזות דתיים שהונהגו על ידי הגמון (בישוף) או על ידי נסיך-הגמון. במקרה האחרון, נהנה השליט מעוצמה דתית ומדינית כאחת (קיסרופאפיזם). נסיך-הגמון בולט באימפריה הרומית היה בישוף מיינץ (Mainz).
  • ערים חופשיות קיסריות, תחת שלטונו הישיר של הקיסר, שאינן כפופות למרותו של שליט או בישוף מקומי.

מספר הטריטוריות היה רב, ובזמן שלום וסטפליה כבר מנה מאות אחדות. גודלן של רבות מהן לא עלה על יותר מקילומטרים-רבועים ספורים. מסיבה זו יש המכנים את האימפריה "שטיח טלאים" (Flickenteppich).

סוגי האחוזות הקיסריות
  • טריטוריה הכפופה לנסיך בוחר[1]
  • נסיכות[1]
  • דוכסות[1]
  • רוזנות[1]
  • מחוז (Reichsgrafschaften)[1]
  • עיר חופשית אימפריאלית (Reichsstädte)[1]
  • אדנות (freie Herrschaften)[1]
  • כפר חופשי (Reichsdörfer)[1]
  • טריטוריה כנסייתית (praelaturae)[1]

הרייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה

הדיאט האימפריאלי (הרייכסטאג) הורכב במאה ה-13 משני בתים: בית האלקטורים ובית הנסיכים, שתפקידם היה לייעץ לקיסר בנושא פעולותיו והחלטותיו. לעיתים קרובות השתתפו גם נציגים של הערים האימפריאליות באסיפות, אך לא הוכרו רשמית כחלק מהרייכסטאג עד שנת 1489. ההרכב של האספה היה:[7]

  1. בית האלקטורים: כל ששת הנסיכים הבוחרים חוץ ממלכת בוהמיה (שלקחה חלק רק בבחירות של קיסר חדש)[7]
  2. בית הנסיכים[7]
  3. בית הנכסים האימפריאליים[7]

האספה משנת 1356 בה נחתמה בולת הזהב התנהלה כך[7].

בידי הארכיקנצלר (archichancellor) האימפריאלי (שהיה גם ארכיבישוף מיינץ), הייתה הסמכות לזמן את נציגי הנכסים האימפריאליים לאספה. עם זימון הנציגים לאספה, היה עליהם לדון ביחד, להגיע לכלל החלטה ולהגיש הצעה לקיסר כדי שיוכל לדון בה. הקיסר, או לעיתים נציגו, היו יכולים לקבל את ההצעה או לסרב לה. כלומר, אף לא אחד מן הגופים היה יכול לאשר חוק מלבד הקיסר[7].

הרכב פוליטי

בשנת 1500 קיסר האימפריה הרומית הקדושה מקסימיליאן הראשון ביצע רפורמות בהרכב הפוליטי של האימפריה, ויצר מושג המכונה בעברית "מעגל" (בגרמנית: Reichskreis). מטרתו של המעגל הייתה לשמור על התקינות והסדר הפוליטי המיטבי ביותר באימפריה על כל מחוזותיה השונים. הממונה על כל מחוז נקרא נסיך בשם קרייסאוברסט (Kreisoberst) כל מעגל הורכב ממחוזות ודוכסויות וכדומה... תחילה הוקמו שישה מעגלים לאימפריה והם (בשנת 1500):[8][1]

  • שוואביה[1]
  • פרנקוניה[1]
  • בוואריה[1]
  • סקסוניה העליונה[1]
  • וסטפאליה[1]
  • סקסוניה התחתונה[1]

בשנת 1512 נוספו:

  • ריין[1]
  • אוסטריה[1]
  • בורגונדיה[1]
  • סקסוניה[1]

מוסד הנסיכות הבוחרת

Balduineum Wahl Heinrich VII
איור המתאר את שבעת הנסיכים הבוחרים מתקופת שיא ימי הביניים

האימפריה הרומית הקדושה הייתה מונרכיה נבחרת בה הקיסר שלט בחסדי האל[9].

הקיסרים נבחרו על ידי הנסיכים הבוחרים. מקור התפקיד הוא מהשבטים הגרמאניים, שם המונרך היה נבחר על ידי גברים בלבד מתוך האצולה. בשיטת הנסיכים הבוחרים, רק לשבע נפות של האימפריה הרומית הקדושה הייתה רשות לשלוח נציג אל הכינוסים, שבהם נבחר המלך הגרמני (ובהמשך גם הקיסר). הפירוט הראשון לנפות בעלות נסיך בוחר הוא מהמאה ה-13 (במכתב מאת האפיפיור אורבנוס הרביעי), שמציין שלוש נפות דתיות וארבע נפות חילוניות. לשש נפות הייתה זכות להשתתף במפגשים באופן סדיר, ואילו ממלכת בוהמיה הייתה זכאית רק במקרים מיוחדים[10].

להלן טבלה המציגה את הנפות הבוחרות לארוך ההיסטוריה של האימפריה:

שם נפה סמל הרלדי סגנון שלטוני בירה איזכור ראשון כחלק מהנפות הבוחרות שם נפה סמל הרלדי סגנון שלטוני בירה איזכור ראשון כחלק מהנפות הבוחרות
ארכיבישופות מיינץ[11]
Coat of arms of the Archbishopric of Mainz (1250)
רוחני מיינץ המאה ה-13 נסיכות הבוחר מבוואריה
Bayern-1623
חילוני מינכן המאה ה-17
ארכיבושפות טריר[11]
Wappen Erzbistum Trier
רוחני טריר, ארנברייטשטיין המאה ה-13 נסיכות הבוחר מהנובר
Coat of Arms of George I Louis, Elector of Hanover (1708-1714)
חילוני הנובר המאה ה-17
ארכיבישופות קלן[11]
Wappen Erzbistum Köln
רוחני קלן המאה ה-13 נסיכות רגנסבורג
Wappen Regensburg
חילוני רגנסבורג תחילת המאה ה-19
ממלכת בוהמיה
Fantasy Coat of Arms in style of Bohemia
חילוני פראג המאה ה-13 נסיכות הבוחר מזלצבורג
Kursalzburg
חילוני זלצבורג תחילת המאה ה-19
נסיכות הבוחר מפפאלץ
Arms of the Palatinate (Bavaria-Palatinate)
חילוני היידלברג, מנהיים, דיסלדורף המאה ה-13 הדוכסות הגדולה של וירצבורג
Wappen Großherzogtum Würzburg
חילוני וירצבורג תחילת המאה ה-19
נסיכות הבוחר מסקסוניה
Blason Jean-Georges IV de Saxe
חילוני מייסן, ויטנברג, דרזדן המאה ה-13 נסיכות הבוחר מוירטמברג
Württemberg-1786
חילוני שטוטגרט תחילת המאה ה-19
מרקיזות ברנדנבורג
Wappen Mark Brandenburg
חילוני ברדנבורג, ברלין המאה ה-13 נסיכות הבוחר מבאדן
Coat of arms of Baden
חילוני קרלסרוהה תחילת המאה ה-19
נסיכות הבוחר מהסן-קאסל
Wappen-HK
חילוני קאסל תחילת המאה ה-19

היסטוריה

מקרל הגדול, חוזה ורדן ועד לאוטו הגדול

לאחר שקרל הגדול הגדיל באופן ניכר את שטח האימפריה הפרנקית עליה הוא שלט, הוא הוכתר ב-25 בדצמבר 800 כקיסר הרומאי.

לואי החסיד (או בשם שהיה שניתן לו בזמן שלטונו Hludovicus בנוסף לשם Chlodovicus) ירש את קרל הגדול בגיל 35 ושלט 26 שנה. הוא המשיך את השימוש בתואר הקיסרי-הרומאי והמלוכני-הפרנקי שזכה בהם אביו. לואי החסיד היה שליט שותף עם בנו, לותאר הראשון.

ירושת לואי התחלקה בין שלושה מבניו, לותאר, לודוויג ושארל. אחרי מאבקים הגיעו להסכם חלוקת האימפריה, חוזה ורדן, שהותיר ללותאר להמשיך לשאת את תואר קיסר הרומאים, אך חילק את הטריטוריות עליהן שלטו כל אחד מהמלכים. נחלות המזרח בידי לודוויג הגרמני, נחלות המרכז בידי לותאר הראשון והמערב בידי שארל הקירח[12]

בהסכם מירזן סופחו מדינות חדשות אל שלוש המדינות החזקות, פרנקיה המזרחית, פרנקיה המערבית וממלכת איטליה. הכתר הקיסרי נשאר באיטליה ועבר בידי מספר קיסרים עד הגעתו לברנגאר הראשון בשנת 916.

היינריך הראשון בחר בבנו אוטו כיורש, ובשנת 936 הוכתר הלה למלוכה בעיר אאכן. בשנת 962 הוכתר על ידי האפיפיור כקיסר אוטו הראשון (בעתיד יכונה "אוטו הגדול") רוב הכותבים רואים בהכתרה זאת את ייסוד האימפריה[1].

Alter Markt (Magdeburg-Altstadt).Magdeburger Reiter edit
פסל של אוטו הגדול בכיכר השוק הישן של מגדבורג

מאבק האינווסטיטורה

Schwoiser Heinrich vor Canossa
היינריך הרביעי מחכה ומושפל בפני האפיפיור גרגוריוס השביעי

מאבק האינווסטיטורה (מילולית: מסירת המשרה), היה מאבק בין האפיפיור לבין קיסר האימפריה הרומית הקדושה. המאבק הגיע לשיאו בזמן מלכותו של הקיסר היינריך הרביעי בין גרגוריוס השביעי. עיקר המחלוקת הייתה על הסמכות למנות בישופים. היינריך הרביעי נדרש על ידי הכס הקדוש להפסיק למנות בישופים ולהותיר מינוי זה לכנסייה. הבישופים צידדו בקיסר. האפיפיור החרים את הייניריך הרביעי וקרא להפרת שבועת האמונים של הנסיכים הבוחרים לקיסר. היינריך נאלץ לוותר והגיע אל טירת קנוסה, שם זכה להסרת החרם[13].

המאבק לא תם והחרם חזר אחרי כשלוש שנים. היינריך הרביעי כבש את רומא בשנת 1084. והובס על ידי הנורמנים מסציליה שתמכו בכס הקדוש. בקונקורדט וורמס ויתר הקיסר על מינוי בישופים[14].

Philipp Veit 008
יצירה המתארת את דמותה של גראמניה ומתחתיה שבעת הסמלים ההרלדיים של נפות הנסיכים הבוחרים
Trier Balduinbrunnen Balduin von Luxemburg
בלאדווין פון לוקסמבורג- ארכיבישוף חשוב בתולדות טריר
Frans Luycx - Frederick William, Elector of Brandenburg, at three-quarter-length
פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר הגדול- מחשובי הנסיכים הבוחרים של האימפריה בהיסטוריה
Karl Theodor, Kurfürst (1742-1799)
קרל תאודור- נסיך בוחר חשוב בהיסטוריה של האימפריה
Goldene Bulle Nahaufnahme
בולת הזהב של 1356- פריט חשוב המציין את 7 הנפות בעלות הנסיכים הבוחרים של האימפריה
Kloster Lorsch 07
מנזר לורש (Lorsch) הוא מבנה ידוע בסגנון האדריכלות הקרולינגית (חלק ממאפייני סגנון תרבותי זה הופיע גם באדריכלות התקופה)

האימפריה מפרידריך ברברוסה ועד פרידריך השני

Barbarosa Jerusalem

פרידריך הראשון, הידוע בכינוי "ברברוסה" (באיטלקית אדום הזקן) הוכתר למלך הגרמני ב-4 במרץ 1152.

בנו, היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נודע במהלך כרונולוגיית האימפריה כמבסס הראשון של הכוח האמפריאלי באי הסיצילי. הוא עשה מהלך זה לאחר שהתחתן עם קונסטנץ הראשונה. הוא כרת שלום עם היינריך הארי.

באותה עת תושבי סיציליה סלדו מהרעיון שמלך זר-גרמני ימלוך עליהם ומינו אדם אחר, בן מחוץ לנישואים של האח רוג'ר. היינריך יצא למסע כיבושים לאיטליה, ב-25 בדצמבר 1194 הוכתר בפלרמו למלך סיציליה. מלך אנגליה הכלוא ריצ'רד הראשון הסכים להפוך את אנגליה לאחוזה פיאודלית של היינריך השישי.

Otto IV 1836
דיוקן המציג גרסה מאוחרת לדמותו של אוטו הרביעי

אוטו הרביעי, הידוע בכינויו "אוטו מבראונשווייג", היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה כנציג בית ולפן (Welf).

Friedrich2
פרידריך השני (ציור תקרה)- כנסיית אוגוסטה ויקטוריה (ירושלים)

הקיסר האחרון לבית הוהנשטאופן, פרידריך השני (הידוע גם בכינויו "פלא העולם"), הוא שגרם להתפרקותה של האימפריה.

אחרי בית הוהנשטאופן: עלייתן של הנסיכויות

לאחר מותו של פרידריך השני בשנת 1250 לא הצליחה אף אחת מהשושלות המתחרות לתפוס את הכתר, ולכן נבחרו מלכים מבתים שונים. התקופה שבין 1246 (שנת בחירתם של היינריך ראספ ווילם השני, רוזן הולנד) ועד שנת 1273, אז נבחר רודולף הראשון, מלך גרמניה, מכונה על פי רוב האינטררגנום הגדול (התקופה שבין הקיסרים).

הקשיים בבחירת המלך הביאו להופעת אספת הנסיכים הבוחרים, גוף פוליטי קבוע המונה שבעה נסיכים-בוחרים, אשר נוסד באופן רשמי בשנת 1356. אספה זו כללה את נסיך-הגמון מיינץ, נסיך-הגמון קלן, נסיך-הגמון טריר, מלך בוהמיה, דוכס סקסוניה, מרקיז ברנדנבורג, ורוזן פפאלץ.

השליטה הישירה באדמות הקיסריות לא שירתה עוד את צורכיהם של הקיסר או של הדוכסים. תחת זאת, מלכי האימפריה וקיסריה (החל מהמלך רודולף הראשון, מלך גרמניה) נשענו באופן הולך וגובר על האדמות שבשליטת משפחותיהם כאמצעי לביסוס כוחם. בניגוד לאדמות הקיסריות, שהיו מפוזרות ברחבי האימפריה ולכן קשות לניהול, השטחים המשפחתיים היו קומפקטיים יותר וקל היה לשלוט בהן. בשנת 1282 המלך רודולף הראשון החכיר את אדמות אוסטריה והשטיירמארק שבבעלותו - לבניו.

ב-1312, הוכתר הקיסר היינריך השביעי משושלת לוקסמבורג, כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. כל הקיסרים והמלכים ששלטו אחריו נשענו על אחוזות משפחותיהם (Hausmacht): הקיסר לודוויג הרביעי לבית ויטלסבאך (מלך 1314, קיסר 1328–1347) התבסס על נחלות משפחתו בבוואריה; קרל הרביעי לבית לוקסמבורג, נכדו של היינריך השביעי, שאב את עיקר עוצמתו מאדמותיו שבבוהמיה. בין המאות ה-13 וה-15 חל השינוי בטריטוריות המרכיבות את האימפריה, שהלכו וקיבלו מאפיינים של מדינות קדם-מודרניות.

הרפורמה הקיסרית

"חוקת" האימפריה עדיין לא הייתה מבוססת ברובה בראשית המאה ה-15. אף על פי שכמה ממוסדותיה ונהליה השלטוניים כבר נקבעו, הכללים שעל-פיהם התנהל שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים באימפריה (המלך\קיסר, הנסיכים-הבוחרים והשליטים המקומיים האחרים) לא היו ממוסדים, והיו תלויים במידה רבה באישיותו של המלך\קיסר. וכך, קיסרים כדוגמת זיגמונד לבית לוקסמבורג (מלך 1410, קיסר 1433–1437) ופרידריך השלישי (מלך 1440, קיסר 1452–1493) יכולים היו לקבוע את מקום מושבם באדמותיהם הפרטיות ולהתעלם מאדמות הגרעין של האימפריה, במה שהחליש את המוסדות שאמורים היו לשתף עמם פעולה בניהול הממלכה. הרייכסטאג במובנו כגוף המחוקק של האימפריה לא היה קיים בשלב זה. חמור מכך, הדוכסים השונים באימפריה הסתכסכו זה עם זה לעיתים תכופות, ועימותיהם אף התפתחו לכדי מלחמות מקומיות.

גם הכנסייה הייתה במשבר. הסכסוך שהתנהל בין מספר אפיפיורים מתחרים נפתר רק בועידת קונסטנץ (1414-1418); אחרי 1419, הושקע מאמץ רב בדיכוי מעשי הכפירה של ההוסיטים. התפיסה הימי ביניימית של Corpus Christianum, לפיה הכס הקדוש והאימפריה הרומית הקדושה יובילו יחדיו את העולם הנוצרי, החלה דועכת בתקופה זו.

במקביל, המאה ה-15 ידעה דיונים רבים על מהותה של האימפריה עצמה. חוקי העבר לא התאימו עוד למבנה הנוכחי, והיה צורך דחוף בשלום פנימי (Landfrieden) נוסף על זה שכונן פרידריך ברברוסה מאות שנים לפני כן. הדיונים הללו הולידו את רעיון ה"רפורמה" במובנו המקורי של הפועל הלטיני, היינו, להשיב את הדברים לתבניתם העתיקה.

בשנת 1486, כשפרידריך השלישי היה זקוק לתמיכתם של הדוכסים המקומיים על מנת לממן את מלחמתו בהונגרים, ניצב בפני דרישתם המאוחדת של הדוכסים להשתתף לראשונה בחצר הקיסרית ובענייני ניהול האימפריה. לראשונה, אוחדה אספת הבוחרים יחד עם השליטים המקומיים האחרים ברחבי האימפריה במה שהביא ליצירתו של הרייכסטאג (אליו יצטרפו בעתיד הערים הקיסריות). פרידריך סירב לתביעתם זו, ואולם בנו, הקיסר מקסימיליאן הראשון, היה פרגמטי יותר, וכינס בסופו של דבר את הרייכסטאג בעיר וורמס (ורמייזא) בשנת 1495, שנתיים לאחר מות אביו. ברייכסטאג הסכימו הקיסר והדוכסים על ארבעה צווים, שיחד זכו לכינוי רייכסרפורם (הרפורמה הקיסרית): הייתה זו סדרה של פעולות משפטיות שהעניקו לאימפריה המתפוררת מעט יציבות מבנית.

השינוי המשמעותי ביותר כלל את יצירתן של אחוזות המעגלים הקיסריים (Reichskreise): טריטוריות בחלקים שונים של האימפריה אוחדו ב"מעגלים", שתכליתם הייתה לספק הגנה ויציבות אזורית כוללת. אחוזות המעגלים הקיסריים היו במוקד, ושם ישבה האספה הקבועה של כל מעגל. אף על פי שתחילה הוקמו שישה מעגלים, המספר הועלה לעשרה בשנת 1512 (השנה שבה, אגב, הורחב תוארו הרשמי של קיסר האימפריה לכדי "קיסר האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית"). על המעגלים הקיסריים נמנו המעגל האוסטרי, הבווארי, הבורגונדי, הפרנקוני, הרייני, הווסטפלי, הסקסוני התחתון, הרייני העליון, הסקסוני העליון והשוואבי. מערכת זו, בדומה לשינויים מבניים ומשפטיים נוספים של הרייכסרפורם, שרדה במידה רבה עד לקריסתה של האימפריה בראשית המאה ה-19.

המשבר שלאחר הרפורמציה

כשיזם מרטין לותר בשנת 1517 את ה"רפורמציה", שטחי האימפריה חולקו בהתאם לאמונה דתית, כשצפונה, מזרחה וערים מרכזיות רבות בתחומה (לרבות שטרסבורג, פרנקפורט ונירנברג), הופכים פרוטסטנטים, ואילו הדרום והמערב נותרים קתולים ברובם. לאחר מאה שנות מאבק, היה הסכסוך הפנים-גרמני מהגורמים המרכזיים שהובילו לפרוץ מלחמת שלושים השנה (1618-1648), שהחריבה חלקים ניכרים מהאימפריה. מעצמות זרות, כדוגמת צרפת ושוודיה, התערבו בסכסוך לטובתם של הכוחות הפרוטסטנטיים שנלחמו בקיסר הקתולי, וקרעו נתחים עבים משטח האימפריה.

אחרי שלום וסטפליה

סופה הממשי של האימפריה בא במספר שלבים. לאחר החתימה על הסכמי וסטפליה ב-1648, אשר העניקו לטריטוריות השונות ריבונות כמעט מוחלטת, ואף התירו להן לכרות בריתות נפרדות עם מדינות אחרות; האימפריה הרומית הקדושה הייתה לאוסף רופף של ישויות מדיניות שהיו במידה רבה עצמאיות.

סוף האימפריה

האימפריה הרומית הקדושה קרסה באופן רשמי ב-6 באוגוסט 1806, שעה שקיסרה האחרון, פרנץ השני, התפטר מתפקידו. צאצאיו של פרנץ הוסיפו להחזיק בתואר "קיסרי אוסטריה" עד שנת 1918. בין השנים 1804 ועד 1867 צאצאיו שלטו על האימפריה האוסטרית ובין השנים 1867 ועד 1918 שלטו על האימפריה האוסטרו-הונגרית.

רשימת מדינות נבחרות באימפריה הרומית הקדושה

Quaterionenadler David de Negker
יצירה משנת 1510 של האנס בורגמאייר שמציגה נשר שחור הנושא מספר רב של סמלים הרלדיים של מדינות האימפריה

קווים מנחים והערות

  • לא כל המדינות המופיעות בטבלה התקיימו באותו הזמן (למעשה זהו מבחר מכל תקופות הזמן של האימפריה)
Stadtwappen der kreisfreien Stadt Aachen.svg
Blason Boheme
Frankenrechen
DEU Hamburg COA
Blason famille de Nassau
Wappen Aremberg
Wappen Mark Brandenburg
Wappen Frankfurt am Main
Armoiries Bavière
CoA Nuremberg, Bavaria
Coat of arms of the archduchy of Austria
Bremen Wappen
Blason ville fr La Roche-sur-Foron (Haute-Savoie)
CoA Lower Austria
CoA Pomerania Duchy
Coat of arms of Baden
Blason fr Franche-Comté
Armoiries Habsbourg
Armoiries Comtes de Luxembourg
CoA Salzburg State
CoA Basel Canton
PB Gdańsk CoA
Wappen-HK (1736-1804)
CoA Magdeburg Archbishopric
CoA Saxon Steed
Armoiries Bavière
Armoiries d'Eltz de Rubenach
Hohenzollern Haus Wappen
CoA Mainz, Germany
Blason Comtes de Tyrol
Coat of arms of Ulm
CoA Everstein Family
Zurich-coat of arms
Zug-coat of arms
DEU Kaisheim COA

האימפריה הרומית הקדושה באמנות אירופה

האימפריה הרומית הקדושה באמנות

האימפריה הרומית הקדושה באמנות, כשבתחום זה נכללות גם יצירות על שליטיה ועל אירועים בעברה המגוון, נחשבה בתקופות רבות בהיסטוריה שלה כמקדמת האמנות, והביאה לפריחות תרבותיות בתחום זה גם בימי הביניים וגם אחר כך. להלן תפורט רשימה הסוקרת את היבטיה השונים של האימפריה באמנות אירופה על כל פרטיה, ותנסה להציג יצירות נודעות יותר לצד נודעות פחות, כדי להציג את הגיוון האמנותי שבה הוזכרה:

קרל הגדול באמנות אירופה (שלטונו והכתרתו)

דיוקן של קרל הגדול והקיסר זיגיסמונד (אלברכט דירר)

Albrecht Dürer - Emperor Charlemagne and Emperor Sigismund - WGA06997
קרל הגדול והקיסר זיגיסמונד מופיעים יחדיו ביצירה שהייתה אמורה להיות במקור נפרדת ולהיות מוצגת במקומות שונים אך מוצגת ביחד בנירנברג. המידות (שוות לכל חלק כולל מסגרתו) עומדות על 215 x 115 ס"מ. קרל הגדול (בשמאל) והקיסר זיגסמונד (בימין) ומעליהם שלטי האצולה.

קרל הגדול, זכה לשבחים רבים במסעות כיבושו וברפורמות התרבותיות שביצעה במונרכיה, כשהמפורסמת מהיצירות אודותיו היא יצירתו של אלברכט דירר (Albrecht Dürer), שמשלבת בין גותיקה לבין התחייה האמנותית המחודשת בסגנון הקלאסי של תקופת הרנסאנס (הוא עצמו חי במאה ה-16 והיצירה נוצרה בשנת 1512). למעשה זהו חצי מהיצירה, כהחצי השני מציג את הקיסר זיגיסמונד. מעל ראשו של קרל הגדול מופיעים פלר דה ליס המייצג את צרפת וסמל האימפריה הרומית הקדושה כייצוג לגרמניה (שתי האומות העתידות להיוולד מחוזה ורדן מעט לאחר מותו). הקיסר זיגיסמונד כשלעצמו מכותר בסמלי חמש האומות העיקריות עליהן שלט בתקופתו (או חמשת השטחים העיקריים). ליצירה המחולקת לשניים יש קשר הדוק עם העיר נירנברג ושם היא מוצגת (לאחר תקופה ארוכה בה היא הוצגה באוסטריה ואף הספיקה להילקח על ידי גרמניה הנאצית)[15][16].

Charles Ier le Grand ou Charlemagne
היצירה המתארת את דיוקנו של קרל הגדול

קרל הגדול (מצרפתית: Charles le Grand)

יצירה זאת שופכת אור עדין יחסית על אופיו של המלך הפרנקי והקיסר הרומאי קרל הגדול, כשהוא אוחז סמלי המלכות ועונד את כתרו על רקע בד ורוד. מוצג זה הוא מהספרייה הלאומית של צרפת[17].

תמונות נוספות

Charlemagne Emperor

"הקיסר קרל הגדול"

Charlemagne coronation

הכתרתו של קרל הגדול (מסביבות שנת 800 לספירה

Raffaello Sanzio - The Coronation of Charlemagne - WGA18761

הכתרתו של קרל הגדול (רפאל)

ההשלכה מן החלון בפראג

Defenestration-prague-1618
ההשלכה מן החלון בפראג, מתיוס מריאן

בשנת 1618 תפסו חברי מועצת העיר הקלוויניסטים את נציגיו הקתוליים של פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה אל מצודת פראג, שם, ב-23 במאי הושלכו מהחלון אל מותם. פעולה סימבולית זו הייתה הניצוץ האחרון שהצית את ההפיכה הבוהמית והביא את פריצת מלחמת שלושים השנה, מהגדולות והחשובות בהיסטוריה האנושית שלפני המאה ה-20. היא נערכה בין 1618–1648. על כך נאמר:[18]

"בשל הדבר הזה יבער העולם הנוצרי כולו"

קטע מתוך דבריו של דדלי קרלטון (שהיה שגריר אנגליה בהאג דאז). מתוך הספר- "ימים ששינו את העולם" מאת הייוול ויליאמס

תחריט זה נחשב לתמונה המפורסמת ביותר להשלכה מן החלון בפראג ונחשבת לתמונה היסטורית ידועה ביותר בעיני רבים. היא נוצרה בסביבות השנים 1635–1662 על ידי מתיוס מריאן.

Лютер в Вормсе

הדיאט של וורמס

ציור זה מתאר את אחד האירועים החשובים בחיוו של מרטין לותר בעת הצגת רעיונתיו בהם דגל כנגד מוסד האפיפיורות הקתולי (בעיר וורמס של האימפריה הרומית הקדושה, באותו הזמן הייתה בעלת מעמד עיר קיסרית חופשית) מול עיניו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קרל החמישי. הוא זומן עוד כשהיה מוחרם בידי הכנסייה הקתולית. זאת הייתה למעשה כנראה מהאסיפות הנסיכים הבוחרים החשובות של האימפריה אם לא החשובה מכולן שבה. היה זה אירוע גדול ממדים כאשר תומכיו של לותר סיירו עם פמלייתו הכוללת אבירים מרובים אל המתחם. כל זאת כאשר הכנסייה הקתולית היושבת ברומא, כועסת עמוקות ומגנה בחריפות אפילו את ההצעה לזמן את לותר לחדר הכינוסים. ההכרעה הייתה נגד לותר אך נחשבת כאירוע מפתח בחייו וכאירוע המסמל את תחילת הרפורמציה הפרוטנסטנטית באירופה[19].

צלבו של לותאר

Aachen Germany Domschatz Cross-of-Lothair-01
צלבו של לותאר

צלבו של לותאר הוא פריט עשוי זהב טהור מתקופת השושלת האוטונאית של האימפריה הרומית הקדושה (נוצר בסביבות שנת 1000 לספירה). מידותיו עומדות על: 50 ס"מ (גובה), 38.5 ס"מ (רוחב) ו-2.3 ס"מ עומק. הוא נחשב לפיסת אמנות יוצאת דופן השופכת אור על אמנות התקופה והישגיה ולכן מגיעה חשיבותה להבנת הסגנון האמנותי האוטונאי ששלט בתקופה גם אחרי שנות שלטונו של אוטו הגדול. הצלב עצמו המוצג באוצר קתדרלת אאכן מדגיש את החשיבות של קיסרי שושלת האוטונאית מצד אחד להדגיש את כוחם בתרבות ואמנות אך מצד שני גם להדק את קשרם עם האימפריה הרומית העתיקה בעזרת אותן אבני החן ובעזרת הופעת פניו של הקיסר אוגוסטוס, שהרי תארם של הקיסרים של האימפריה היה- "הקיסר אוגוסטוס המושל באימפריה הרומית" (לטינית: Imperator Augustus Romanum gubernans Imperium)[20][21][22][23][24].

הצלב עצמו נקרא בשל מאפייניו הקישוטיים המרובים כמו צלבים אחרים נוספים, במונח המקצועי crux gemmata (בעברית: צלב בעל עיטורים (כגון אבני חן ותכשיטים)). מקורו המשוער של הצלב הוא בעיר קלן, שהייתה אז מרכז דתי-נוצרי חשוב. הצלב עצמו מהווה כחלק מהסיבות שהמתחם ההיסטורי של קתדרלת אאכן הוכר כאתר מורשת עולמית. הנימוקים בעד היו מרובים אך זה שמתייחס לאוצרות הקתדרלה מובא להלן:[23]

"ציון דרך חשוב של האידיאולוגיה האימפריאלית"

שמו ומקורו טמונים בתקופת שלטונו של הקיסר לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהורה על יצירת פיסת אמנות זאת על פי שאיפותיו האימפריאליות וההמשכיות של האימפריה הרומית הקדושה[24].

הרנסאנס הקרולינגי

הרנסאנס הקרולינגי הוא מושג המתאר את הפריחה התרבותית בממלכתו של קרל הגדול ובמיוחד סביב חצר ארמונו באאכן. קרל עצמו ביצע עידוד מסיבי של אנשי דת, רוח ומדע להתרכז סביב חצר מלכותו ולהשתמש בספרייה עצומה שהקים בארמונו. הספרייה עצמה הכילה ספרות עלילתית (במיוחד מתקופת יוון ורומא העתיקות) וכתבי קודש בנוסף לחיבורים תאולוגים מרובים של אנשי דת נוצרים קדומים. בנוסף אליה הקים קרל גם אקדמיה עשירה באותו המקום, שיועדה בעיקר לאבירים ממוצא פרנקי. הוא החליף את השפות וסוגי הכתבים המרובים שהיו באימפריה דאז למרקם אחיד הכולל שפת דיבור וצורת כתיבה אחת. בנוסף לכך התקיים באותה התקופה עידוד לראייה שפרנקים-אתנים הם מעין גזע נשגב לאחרים שתפיקוד הוא להמשיך את מורשת העולם העתיק ובמיוחד של שלוש המדינות רומא, יוון ופרס[25].

הרייך השלישי הגרמני

לאחר איחודה של גרמניה כמדינת לאום בשנת 1871 (ר' האימפריה הגרמנית), האימפריה הרומית הקדושה נודעה לעיתים בתור הרייך הראשון. גרמניה הנאצית ראתה עצמה בתור הרייך השלישי, ואילו האימפריה הגרמנית (1871–1918) נחשבה לרייך השני. מספור זה נועד, כביכול, להוכיח את הקשר שבין המפלגה הנאצית לבין העבר הגרמני המפואר.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל גרמניה

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 the Holy Roman Empire, www.heraldica.org
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 2.19 2.20 2.21 2.22 2.23 2.24 2.25 2.26 2.27 2.28 2.29 2.30 2.31 2.32 2.33 2.34 2.35 2.36 2.37 2.38 2.39 2.40 2.41 2.42 2.43 2.44 2.45 2.46 2.47 2.48 2.49 2.50 2.51 2.52 2.53 2.54 2.55 2.56 2.57 2.58 2.59 2.60 Holy Roman Empire Timeline - World History Online, www.heeve.com
  3. ^ "Voltaire Quotes". BrainyQuote. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2016.
  4. ^ 4.0 4.1 Peter H. Wilson, Heart of Europe- A History of The Holy Roman Empire, Harvard University Press, 2016, עמ' 27
  5. ^ Peter H. Wilson, Heart of Europe- A History of The Holy Roman Empire, Harvard University Press, 2016, עמ' 40-42
  6. ^ הייוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, מטר, 2011, עמ' 74
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 The Holy Roman Empire, a Dictionary Handbook, Greenwood Press, 1980, עמ' 108
  8. ^ Bruce R. Gordon, Kreisstände, my.raex.com
  9. ^ Geoffrey Barraclough, The Monarchy and it's Resources by Geoffrey Barraclough (מתוך:The RIse and Fall of the First Reich by Boyd H. Hill Jr), John Wiley &Sons,Inc, 1969, פרק Secondary Works, עמ' 72-73
  10. ^ Prince Elector of the Holy Roman Empire. Holy Roman Empire Association
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Prince Elector of the Holy Roman Empire, www.holyromanempireassociation.com
  12. ^ "Lothair I - A Concise Biography". About.com Education. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2016.
  13. ^ פרופ' א. צ'ריקובר, היסטוריה כללית ימי הביניים, אמנות, 1966, עמ' 85
  14. ^ פרופ' א. צ'ריקובר, היסטוריה כללית ימי הביניים, אמנות, 1966, עמ' 86
  15. ^ "Portrait of Charlemagne by Albrecht Dürer". About.com Education. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2016.
  16. ^ [http://www.wga.hu/html_m/d/durer/1/08/2empero.html Emperor Charlemagne and Emperor Sigismund by D�RER, Albrecht], www.wga.hu
  17. ^ "Charles le Grand". About.com Education. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2016.
  18. ^ הייוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, מטר, 2011
  19. ^ הייוול וילימאס, ימים ששינו את העולם, מטר, 2011, עמ' 74
  20. ^ Radiant: Aachen Cathedral Treasury | Der Aachener Dom, Der Aachener Dom
  21. ^ Pamela Loos-Noji, lotharcross, www.westga.edu
  22. ^ Interesting facts about Cross of Lothair - The Full Wiki, facts.thefullwiki.org
  23. ^ 23.0 23.1 Cross of Lothair, RouteYou
  24. ^ 24.0 24.1 The Creation of Christian Art: The Scandal of the Cross, counterlightsrantsandblather1.blogspot.co.il
  25. ^ היוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, הוצאת מטר, 2011, עמ' 47
אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

אוטו הראשון המכונה גם אוטו הגדול (בגרמנית: Otto I., der Große;‏ 23 בנובמבר 912 - 7 במאי 973), היה דוכס סקסוניה וקיסרה הראשון של האימפריה הרומית הקדושה.

אוטו הראשון היה בנם של היינריך הראשון, מלך גרמניה ואשתו השנייה מתילדה מרִינְגֶלְהֵיִים. הוא ירש את אביו כמלך הגרמאנים לאחר מותו בשנת 936. טקס הכתרתו התקיים באאכן, בירתו הישנה של קרל הגדול.

בית הבסבורג

בית הבסבורג (לעיתים מאוית גם הפסבורג, בגרמנית Habsburg) היה אחד מבתי המלוכה החשובים של אירופה. בין התפקידים בהם החזיק הבית:

קיסרי גרמניה (למשך מספר מאות עד 1806), בדרך כלל הוכתרו בתור קיסרים רומים קדושים ושליטי אוסטריה (בתור דוכסים 1282–1453, ארכידוכסים 1453-1804)

קיסרי אוסטריה - קיסרי האימפריה ההבסבורגית (1804-1526), קיסרי האימפריה האוסטרית (1867-1804), קיסרי האימפריה האוסטרית ("ציסלייטניה") במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית ובמקביל קיסרי האימפריה האוסטרו-הונגרית כולה (1918-1867)

מלכי קרואטיה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי הונגריה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי ספרד (1516-1700)

מלכי פורטוגל (1580-1640)

מלכי בוהמיה (1526-1618, 1621-1867)

הנסיכים הגדולים של טראנסילבניה (1690-1867)בנוסף, הבית החזיק במספר כתרים אחרים לזמן קצר:

מלך אנגליה ואירלנד (1554–1558)

קיסר מקסיקו (1864-1867)

הדוכס הגדול של טוסקנה (1790-1859)

דוכס פארמה (1814-1847)

דוכס מודנה (1814-1859)ועוד תארים רבים נוספים.

זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית Sigismund) לבית לוקסמבורג, (15 בפברואר 1368 - 9 בדצמבר 1437), היה השלישי והאחרון בקיסרים הרומים גרמניים, שנשאו את התואר "קיסר האימפריה הרומית הקדושה", מלך הונגריה, מלך בוהמיה, נסיך בוחר של ברנדנבורג ומלך קרואטיה.

זיגמונד נולד בנירנברג ונפטר בזנוז'מו שבמוראביה. זיגמונד היה למלך הונגריה משנת 1387, קיסר גרמניה משנת 1410 ומלך בוהמיה משנת 1419. הוא פתח במסע צלב נגד העות'מאנים בשנת 1396, מסע שנכשל. בשנת 1414 כינס את ועידת קונסטנץ והוביל להרשעתו של יאן הוס ולהוצאתו להורג.

היורש שהוכתר אחריו ב-1438 היה חתנו אלברכט השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבית הבסבורג, אשר צאצאיו שלטו באימפריה הרומית הקדושה ובאוסטריה עד 1918.

יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Joseph II, בשמו המלא: יוזף בנדיקט אוגוסט יוהאן אנטון מיכאל אדם; Josef Benedikt August Johann Anton Michael Adam;‏ (13 במרץ 1741 – 20 בפברואר 1790) לבית הבסבורג, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה מ-1765 ועד מותו. עלה לשלטון באופן רשמי לאחר מות אביו פרנץ הראשון, אך בפועל פעל באופן עצמאי רק לאחר מותה של אמו מריה תרזה בשנת 1780.

יוזף תמך בעקרון האבסולוטיזם הנאור אך מחויבותו לרפורמה הליבראלית יצרה התנגדות שפגעה בישומה. החקיקה הענפה שיזם בתחומי מדיניות הפנים שכללו את ביטול הצמיתות וחיזוק השלטון המרכזי דובר הגרמנית על חשבון האוטונומיה לנסיכויות השונות גרמה להתעוררות מרידות ולהתערערות השלטון המרכזי. זמן קצר לאחר מותו של יוזף השני בוטלו רבות מן הרפורמות שיזם.

לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Leopold II Heiliger Römischer Kaiser; ‏5 במאי 1747, וינה – 1 במרץ 1792, וינה) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך הונגריה ובוהמיה במשך שנתיים, מ-1790 ועד 1792.

מלוכת הבסבורג

מלוכת הבסבורג או ממלכת הבסבורג (בגרמנית: Habsburgermonarchie) הוא הכינוי המקובל על ידי היסטוריונים לשטחים שנשלטו על ידי הענף האוסטרי של בית הבסבורג, רובם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו ישות פיאודלית שהורכבה ממספר ממלכות ונסיכויות שיחסיהן מוגדרים כאוניה פרסונלית. לעיתים קרובות, ראש ענף הבסבורג האוסטרי כיהן גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

מלכי וקיסרי האימפריה הרומית הקדושה

רשימת מלכי וקיסרי האימפריה הרומית הקדושה מפרטת את שושלות המלכים והקיסרים ששלטו על השטחים הגרמניים במרכז אירופה בתקופה המתחילה קיסר הגרמני הראשון שנטל לעצמו את התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-936 ועד לקריסת האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1806.

מלכים וקיסרים גרמניים

רשימת מלכים וקיסרים גרמניים זו מפרטת את שושלות המלכים והקיסרים ששלטו על השטחים הגרמניים במרכז אירופה בתקופה המתחילה בחלוקת האימפריה הפרנקית כחלק מחוזה ורדן של 843 ועד לקריסת הקיסרות הגרמנית בשנת 1918. היא כוללת גם את ראשי הקונפדרציות הגרמניות השונות לאחר קריסת האימפריה הרומית הקדושה ב-1806, כולל הקונפדרציה הצפון-גרמנית.

חוזה ורדן הוא הסכם במסגרתו שלושת בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, חילקו ביניהם את האימפריה הקארולינגית ורק אחריו ניתן לדבר על ישות גרמנית.

מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Maximilian I, Heiliger Römischer Kaiser ‏22 במרץ 1459 - 12 בינואר 1519), היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה מ-1493 עד 1519.

פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (10 במרץ 1503 – 27 ביולי 1564) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה משנת 1556 ועד יום מותו.

פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (9 ביולי 1578 - 15 בפברואר 1637) לבית הבסבורג, שלט בין השנים 1620–1637.

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבית שטאופן (הוהנשטאופן) (1122 - 10 ביוני 1190) היה קיסר גרמניה והקיסרות הרומית הקדושה. ונודע יותר בשם פרידריך ברברוסה כלומר פרידריך אדום הזקן.

פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (או פרידריך החמישי, דוכס אוסטריה) לבית הבסבורג (21 בספטמבר 1415 - 19 באוגוסט 1493) היה מלך גרמני וקיסר האימפריה הרומית הקדושה, בין השנים 1452–1493.

פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Franz I, Heiliger Römischer Kaiser ‏8 בדצמבר 1708 ננסי - 18 באוגוסט 1765 וינה) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה במשך 20 שנה מ-1745 ועד 1765.

פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Franz II, ובשמו המלא Franz Joseph Karl; ‏12 בפברואר 1768 - 2 במרץ 1835) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרומית הקדושה (מ-1792 עד 1806) עד לפירוקה וביטולה על ידי נפוליאון הראשון אחרי ניצחונו בקרב אוסטרליץ. בשנת 1804 יסד פרנץ את הקיסרות האוסטרית והכתיר עצמו לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. על כן, הוא כונה בשם "הקיסר הכפול" (Doppelkaiser). החל מ-1806 הוא היה לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה ובוהמיה. יחד עם הצאר הרוסי ועם מלך פרוסיה הוא היה ממיסדי הברית הקדושה שנוסדה לאחר קונגרס וינה ב-1815 ובהמשך, חלק מהברית המרובעת (עם צירופה של אנגליה) ומהברית המחומשת (עם צירופה של צרפת).

קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קרל החמישי (בגרמנית:Karl der Fünfte, בלטינית: Carolus Quintus, בספרדית: Carlos Primero de España (24 בפברואר 1500 - 21 בספטמבר 1558) היה מלך ספרד בשנים 1516-‏1556 (שם כונה קרלוס הראשון) וקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1519-‏1556. אביו היה פיליפ "היפה", בנם של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומארי, דוכסית בורגונדיה. אמו הייתה חואנה "המשוגעת" מקסטיליה, בתם ויורשתם של "המלכים הקתוליים", פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. קרל ירש מהם נחלות רבות, ובתקופתו כונתה ממלכתו "האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם".

קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קרל הרביעי (בצ'כית: .Karel IV, בגרמנית: .Karl IV, בלטינית: Carolus IV; ‏14 במאי 1316 - 29 בנובמבר 1378) שנולד בשם ואצלב, היה המלך השני של בוהמיה מבית לוקסמבורג וקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

קרל היה בנו הבכור ויורשו של יוהאן מלוקסמבורג, שמת ב-26 באוגוסט 1346 ובכך ירש את רוזנות לוקסמבורג ואת הכתר של בוהמיה. ב-2 בספטמבר 1347 הוכתר קרל כמלך בוהמיה.

ב-11 ביולי 1346 בחרו בו הנסיכים הבוחרים כ"מלך הרומאים" (rex Romanorum) בניגוד ללודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-26 בנובמבר 1346 הוכתר קרל בבון. אחרי שיריבו מת, הוא נבחר שוב ב-17 ביוני 1349 והוכתר ב-25 ביולי כמלך הרומאים. ב-6 בינואר 1355 הוכתר קרל גם כמלך איטליה וב-5 באפריל כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. עם הכתרתו למלך בורגונדיה, שהתעכבה עד 4 ביוני 1365, נהפך קרל לשליט הישיר של כל ממלכות הקיסרות הרומית הקדושה.

קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Karl VI, Heiliger Römischer Kaiser ‏1 באוקטובר 1685 וינה - 20 באוקטובר 1740 וינה), היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך הונגריה במשך קרוב ל-30 שנה מ-1711 ועד 1740. בנוסף היה קרל טוען למלכות ספרד בין השנים 1700–1714, מלך סרדיניה בין השנים 1714–1720, ומלך נאפולי וסיציליה בין השנים 1714–1738.

רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבית הבסבורג (18 ביולי 1552 – 20 בינואר 1612) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מלך בוהמיה ומלך הונגריה.

ציר זמן של האימפריה הרומית הקדושה
  • 2 בפברואר 962- יוחנן השביעי הכתיר את אוטו הגדול כקיסר הרומאים (לרוב זהו תאריך ייסודה הרשמי)[2]
  • 7 במאי 973- אוטו השלישי החליף את אביו (אוטו השני) בשלטון לאחר מותו[2]
  • 24 בינואר 1004- היינריך השני (בן דודו של אוטו השלישי) הוכתר כקיסר[2]
  • 13 ביולי 1024- היינריך השני מת ובכך הסתיים זמן שלטונם של שושלתו של אוטו הגדול[2]
  • 26 במרץ 1027- האפיפיור של הכנסייה הקתולית יוחנן התשעה עשר הכתיר את קונארד השני כקיסר[2]
  • 5 באוקטובר 1056- היינריך השלישי תפס את השלטון[2]
  • 24 בינואר 1076- סכסוך עז בין היינריך הרביעי לאפיפיור גרגוריוס השביעי הגיע לשיאו[2]
  • 31 במרץ 1084- היינריך הרביעי הוכתר כקיסר על ידי האפיפיור קלמנס השלישי[2]
  • דצמבר 1105- הנרי החמישי תפס את השלטון[2]
  • 23 בספטמבר 1122- תם הסכסוך בין מדינת האפיפיור לאימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו של היינריך החמישי והאפיפיור קלסיטוס השני[2]
  • 23 במאי 1125- לותאר השלישי עולה לשלטון (סיומה של השושלת הסליאנית)[2]
  • 4 במרץ 1152- פרידריך הראשון (ברברוסה) הופך למלך הגרמני על ידי טקס הכתרה[2]
  • 20 ביוני 1190- היינריך השישי עולה לשלטון[2]
  • 25 בדצמבר 1194- סיציליה מצטרפת לאיחוד רשמית[2]
  • 1198- פיליפ משוואביה ואוטו הרביעי מוצעים כקיסרים חלופיים להיינריך השישי ופורצת מלחמת אזרחים באימפריה[2]
  • 21 ביוני 1208- התנקשות בחייו של פיליפ משוואביה צלחה[2]
  • 11 בנובמבר 1208- אוטו הרביעי מוכתר כמלך גרמניה הרשמי[2]
  • 1209- אוטו הרביעי מוכתר על ידי האפיפיור (אינוקנטיוס השלישי) כקיסר[2]
  • 9 בדצמבר 1212- פרידריך השני מוכתר למלך הגרמני[2]
  • 27 ביוני 1214- תבוסה נוחלת לצבא האימפריאלי ביחד עם הצבא האנגלי אל מול פיליפ השני, מלך צרפת ופרידריך השני עולה לשלטון במקומו[2]
  • 22 בנובמבר 1220- פרידריך השני מוכתר כקיסר האימפריה[2]
  • 18 במרץ 1228- מסע הצלב השישי שהוביל פרידריך השני אל ארץ ישראל מסתיים בהצלחתו והכתרתו כמלך ירושלים תוך כדי סיפוח לשליטה נוצרית ערים מרכזיות חשובות באזור לדוגמת בית לחם ונצרת[2].
  • 17 ביולי 1245- אינוקנטיוס הרביעי מוביל את הסכסוך בין מדינת האפיפיור לפרידריך השני לשיא חדש, כשמחליט להדיח אותו לאלתר מתפקידו[2].
  • 13 בדצמבר 1250 - קונארד הרביעי עולה לשלטון, כמלך ירושלים סיצילה והאימפריה הרומית הקדושה[2].
  • 21 במאי 1254- קונארד הרביעי מת, והאימפריה נשארת באנרכיה ללא אף מושל מוסכם[2]
  • 11 בספטמבר 1273- האימפריה נגררת לאנרכיה שוב עקב מותו של השליט ורודולף מהבסבורג עולה לשלטון[2]
  • 26 באוגוסט 1273- קרב מארשפלד מוכרע בניצחונו של אוטוקאר השני, מלך בוהמיה[2]
  • 23 ביוני 1298- אלברכט הראשון עולה לשלטון[2]
  • 27 בנומבר 1308- היינריך השביעי מוכתר כמלך הגרמנים[2]
  • 29 ביוני 1312- הסכסוך הגדול עם מדינת האפיפיור נגמר בהכתרתו של הענריך השביעי כקיסר[2]
  • 28 בספטמבר 1322- לודוויג הרביעי מנצח בקרב מילדורף והופך לשליט האימפריה[2].
  • 1328- לודוויג הרביעי מוכתר כקיסר[2]
  • 11 ביולי 1346- קרל הרביעי מנצח בהצבעה ונבחר למלך יריב של לודוויג הרביעי[2]
  • 11 באוקטובר 1347- קרל הרביעי נבחר למלך הגרמנים[2]
  • 5 באפריל 1355- קרל הרביעי מוכתר כקיסר[2]
  • 20 באוגוסט 1400- רופרכט של בית ויטלבאך (Wittelsbach) עולה לשלטון[2]
  • 20 בספטמבר 1410- הקיסר זיגיסמונד עולה לשלטון[2]
  • 31 במאי 1433- אאוגניוס הרביעי מכתיר את זיגיסמונד לקיסר[2]
  • 5 ביולי 1436- זיגיסמונד מוכתר בנוסף גם כמלך בוהמיה[2]
  • 18 במרץ 1438- אלברכט השני עולה לשלטון[2]
  • 2 בפברואר 1440- פרידריך השלישי עולה לשלטון[2]
  • 9 במאי 1452- פרידריך מוכתר על ידי האפיפיור לקיסר האימפריה הרומית הקדושה (אבן ציון זאת מהווה את ההכתרה האחרונה לאימפריה שתעשה בתוך תחומי העיר רומא)[2]
  • 22 בספטמבר 1499- שווייץ יוצאת מהאיחוד[2]
  • 31 באוקטובר 1517- פרסום תשעים וחמש התזות על ידי מרטין לותר מתבצע (האינדיקציה הראשונה לשינויים הדתיים העתידיים לקרות באימפריה)[2]
  • 27 בספטמבר 1529- ניסיון לכיבוש וינה על ידי האימפריה העות'ומאנית בהנהגת סולימאן הראשון נכשל[2]
  • 24 בפברואר 1530- קלמנס השביעי מכתיר את קרל החמישי לקיסר האימפריה (בפעם האחרונה על ידי המוסד האפיפיורי בהיסטוריה)[2]
  • 26 באוגוסט 1562- דוכסות לורן מכריזה על עצמאות מהאימפריה[2]
  • 1546-1547- המלחמה השמלקלדית מוכרעת לטובת האימפריה הרומית הקדושה וקרל החמישי[2]
  • 15 בינואר 1552- חלקים במערב צרפת מועברים בכוח לידי הכוחות הצרפתיים[2]
  • 25 בספטמבר 1555- קרל החמישי נכפה לקבל מהלכי שלום עם האוכלוסייה הלותרנית באימפריה[2].
  • 25 ביולי 1564- מקסימיליאן השני עולה לשלטון[2]
  • 12 באוקטובר 1576- רודולף השני עולה לשלטון[2]
  • 23 במאי 1618- התנקשות בחייהם של שני בכירים בממשל (על ידי זריקתם מהחלון) מציתה את מלחמת שלושים השנה (שתהפוך לאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות האימפריה)[2]
  • 28 באוגוסט 1618- פרדיננד השני עולה לשלטון[2]
  • 6 ביולי 1630- כוחות שוודיים ופומרניים יוצאים כנגד פרדיננד השני בהנהגתו של גוסטב השני אדולף[2].
  • 11 בספטמבר 1631- סקסוניה מצטרפת למלחמה כנגד האימפריה[2]
  • 16 בנובמבר 1632- צבא האימפריה הרומית הקדושה מובס בידי הצבא השוודי העוצמתי בקרב ליצן (Lützen)[2]
  • 30 במאי 1635- שלום פראג מסמן צעד חשוב בהפסקת הלחימה בין האימפריה הרומית הקדושה לבין סקסוניה[2]
  • 18 בספטמבר 1635- האימפריה הרומית הקדושה מכריזה מלחמה על ממלכת צרפת[2]
  • 30 במאי 1635- שלום וסטפליה נחתם במעורבותו של פרדיננד השלישי שהחליף את אביו בשנות סיום המלחמה ומלחמת שלושים השנה בשביל האימפריה נפסקת[2].
  • 12 בספטמבר 1683- מצור על וינה בידי האימפריה העות'מאנית סוכל בידי כוחות אימפריאליים ופולנים[2]
מלכים וקיסרים גרמניים
פרנקיה המזרחית (843–918) קרל השנילודוויג הראשוןלודוויג השני • קרלומן • לודוויג השלישי • קרל השלישי • ארנולף • לודוויג הילד • קונראד הראשון גרמניה

האימפריה הרומית הקדושה

גרמניה הנאצית (1933-1935)
ממלכת גרמניה (919–962) היינריך הצפראוטו הראשון
האימפריה הרומית הקדושה (962–1806) אוטו הראשוןאוטו השניאוטו השלישיהיינריך השני • קונראד השני • היינריך השלישיהיינריך הרביעיהיינריך החמישי • לותאר השלישי • קונראד השלישי • פרידריך הראשוןהיינריך השישיפיליפ משוואביהאוטו הרביעיפרידריך השניקונראד הרביעירודולף הראשון • אדולף • אלברכט הראשוןהיינריך השביעילודוויג הרביעיקרל הרביעי • ונצל • רופרכטזיגיסמונדאלברכט השניפרידריך השלישימקסימיליאן הראשוןקרל החמישיפרדיננד הראשוןמקסימיליאן השנירודולף השנימתיאספרדיננד השניפרדיננד השלישילאופולד הראשוןיוזף הראשוןקרל השישיקרל השביעיפרנץ הראשוןיוזף השנילאופולד השניפרנץ השני
הקונפדרציה של הריין (1806–1813) נפוליאון בונפרטה
הקונפדרציה הגרמנית (1815–1848) פרנץ השניפרדיננד הראשוןפרנץ יוזף הראשון
הקונפדרציה הצפון-גרמנית (1867–1871) וילהלם הראשון
הקיסרות הגרמנית (1871–1918) וילהלם הראשוןפרידריך השלישיוילהלם השני
פורטל גרמניה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.