האימפריה הרומית המערבית

האימפריה הרומית המערביתלטינית: Imperium Romanum Pars Occidentalis או Pars Occidentis) אשר בירותיה היו מדיולאנום, כיום מילנו, (402-268) ורוונה, הוא השם המקובל לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה.

במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון ועד שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר, התאריך המקובל בקרב ההיסטוריוגרפיה המודרנית לסופה של הקיסרות הרומית המערבית.

האימפריה הרומית המערבית
Imperium Romanum Pars Occidentalis
Western Roman Empire 395 Tribes
יבשת אירופה, אפריקה
שפה נפוצה לטינית
עיר בירה מדיולאנום (395-402)
רוונה (402-455,473-476)
רומא (455-473)
ספליט (475-480)
משטר אוטוקרטיה
הקמה
תאריך הקמה

17 בינואר 395
פירוק
תאריך פירוק

25 באפריל 480
ישות קודמת האימפריה הרומית
ישות יורשת האימפריה הביזנטית
ממלכת איטליה
הממלכה הוויזיגותית
ממלכת בנדל
האימפריה הפרנקית
ממלכת סואבי
הממלכה הבורגונדית
ממלכת סואסון
הממלכה המאורו-רומית
אלאמניה
ארמוריקה
בריטניה תת-רומית
שליטים בולטים פלביוס אוגוסטוס הונוריוס (395-423)
יוליוס נפוס (474-480)
רומולוס אוגוסטולוס (475-476)
שטח בעבר 2,000,000 קמ"ר (נכון ל-395)
דת רומית פוליתאיסטית
מטבע מטבע רומי ‏

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
רומא העתיקה
476

שנת 476 היא השנה ה-76 במאה ה-5. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 476 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

בשנה זו הודח רומולוס אוגוסטולוס,הקיסר האחרון של האימפריה הרומית המערבית בידי המצביא הגרמאני אודואקר, על כן שנה זו נחשבת בידי מרבית ההיסטוריונים כשנת הקץ של העת העתיקה ולתחילת ימי הביניים.

אודואקר

אוֹדוֹאָקֶר או אוֹדוֹוָקָר (Odoacer, Odovacer; בערך 435–493) היה שליט איטליה בשנים 476-493. הביא לביטולה של האימפריה הרומית המערבית, והיה השליט הברברי הראשון באיטליה.

ארקדיוס, קיסר האימפריה הביזנטית

פלאביוס ארקדיוס אוגוסטוס (בלטינית: Flavius Arcadius Augustus;‏ 377\378 - 1 במאי 408) היה קיסר האימפריה הרומית המזרחית משנת 395 ועד מותו.

ארקדיוס נולד בספרד כבנו הבכור של תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית. אחיו הקטן היה הונוריוס, שעתיד היה לרשת את האימפריה הרומית המערבית.

האימפריה הפרנקית

האימפריה הפרנקית (בלטינית: Imperium Francorum), או פרנקיה, הייתה הטריטוריה שיושבה ונשלטה על ידי הפרנקים מהמאה ה-4 ועד למאה ה-10. הממלכות הפרנקיות השונות אוחדו על ידי המלך כלוביס הראשון (481–511), אולם במהלך קיומה חולקה האימפריה פעמים רבות, כאשר הפעם האחרונה הייתה בהסכם ורדן, לאחר מותו של לואי החסיד. הממלכות המערבית והמזרחית הפכו לבסוף לצרפת וגרמניה, בהתאמה.

הונים

ההונים היו קונפדרציה של שבטי נוודים שהתקיימה החל מהמאה הראשונה לספירה ועד המאה השביעית. שטח מחייתם השתרע על פני מזרח אירופה, הרי הקווקז ומרכז אירופה. מקום הופעתם המתועד הראשון היה ממזרח לנהר וולגה, ממנו נעו מערבה, ומשנת 370 לערך הם החלו לבסס את אחיזתם והשפעתם על מרבית יבשת אירופה. הצבא ההוני התבסס על חיל פרשים מהיר, שעיקר לוחמיו היו קשתים רכובים. ההונים הגיעו לשיא כוחם בתקופת שלטונו של המלך אטילה. משנת 445 ועד מותו הפתאומי בשנת 453, פלשו ההונים תחת פיקודו לשטחי האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הביזנטית, בזזו אותם, ואילצו את שני חלקי האימפריה הרומית לשלם להם סכומי כסף נכבדים תמורת שקט לאורך הגבולות.

הפשיטות של ההונים נועדו בדרך כלל למטרות שוד וביזה, ולא להשתלטות על שטחים ולהתיישבות בהם. הן היו הרסניות בעיקר לאימפריה הרומית המערבית, שכוחה נחלש מאוד בעקבות תבוסה במלחמת אזרחים עם האימפריה הרומית המזרחית בקרב הנהר הקפוא ובאופן כללי הייתה ענייה יותר מהחלק המזרחי. הפשיטות ההוניות הותירו את האימפריה הרומית המערבית חלשה וחבולה. כתוצאה מכך, נפלה האימפריה הרומית המערבית תוך עשורים ספורים לאחר הפלישות ההוניות תחת לחץ השבטים הגרמאניים.

ההונים מעולם לא הכו שורשים, לא התערבו בחיי נתיניהם ולא בנו מערכת אדמיניסטרטיבית שלטונית על פי הדוגמה הרומית, אלא הסתפקו בסחיטה בהיקפי ענק. כתוצאה מכך, עם מות אטילה והתפוררות הכוח הצבאי המלכד, התמוססו הישגיהם הטריטוריאליים והאימפריה התפוררה. צאצאיו של אטילה המשיכו לשלוט בחלקים שונים של ערבות מזרח אירופה עד סוף המאה השישית, ושליטים הנושאים שמות האופייניים לראשי שבטים הוניים שלטו באזורים שונים בקווקז עד תחילת המאה השמינית לספירה.

הדּוֹגְמָה הנוצרית ראתה באטילה ובהונים שוט שבאמצעותו מעניש אלוהים את עובדי האלילים, הכופרים והחוטאים. תוך זמן קצר יחסית הם נותרו כזיכרון קולקטיבי אירופאי המקביל למלחמת בני אור בבני חושך, והשם "הונים" נחרט בזיכרון כתיאור של המון ברברי הזורע הרס וחורבן.

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

השושלת הקרולינגית

השושלת הקרולינגית (ידועה גם בשם "הקרלובינגים" או "הקרלינגים") הייתה משפחת מלוכה פרנקית שמוצאה בשבטי פפין וארנולף. השם "קרולינגים" בא מהשם של קרל מרטל. המשפחה גיבשה את כוחה בסוף המאה ה-7 והפכה למחזיקת התפקיד מאיור דומוס, התפקיד החשוב ביותר בחצר המלך שתחת הנהגת המשפחה הפך מתפקיד ממונה לתפקיד העובר בירושה לבני המשפחה, ובכך לשליטים למעשה של הפרנקים. בשנת 751 השושלת המרובינגית, ששלטה עד אז בפרנקים מתוקף זכות, נושלה מזכות זו עם הסכמת האפיפיור והאצולה, ופפין הגוץ, המלך הראשון מהשושלת הקרולינגית, הוכתר למלך הפרנקים.

היסטוריוגרפיה מסורתית ראתה בתפיסת המלוכה הזו של הקרולינגים תוצר של צבירת כוח ארוכה שהודגשה עם הניסיון הנמהר לתפוס את הכתר דרך כילדברט המאומץ. אולם כיום תפיסה זו מקובלת פחות, וההכתרה בשנת 751 נתפסת כתוצר שאיפותיו של אדם אחד, פפין עצמו, ושל הכנסייה, שתמיד חיפשה אחר מגינים חילוניים חזקים ואחר חיזוק השפעתה בעולם החילוני.

השליט הקרולינגי החשוב ביותר היה קרל הגדול, שהוכתר בשנת 800 כקיסר הרומאים על ידי האפיפיור. באופן מסורתי הצעד נראה על ידי היסטוריונים כניסיון להחיות מחדש את האימפריה הרומית המערבית, אולם לאחרונה יש המפקפקים בכך ומצביעים על העובדה שהכתרתו של קרל לא שינתה דבר מהותי בסדרי ממלכתו והתארים הקיסריים שניתנו לו היו לשם הגדלת כבודו ויוקרתו והוקרת תודה מצד האפיפיור לאו השלישי על שהחזיר אותו לכס האפיפיורות. בהיסטוריוגרפיה מתייחסים לאימפריה שלו כאימפריה הקרולינגית. המנהג הפרנקי (והמרובינגי) המסורתי של חלוקת הירושה בין היורשים נשאר גם בימי הקיסרים הקרולינגים, אולם הרעיון של אי-התחלקות האימפריה גם הוא היה מקובל. המסורת של הקרולינגים הייתה להפוך את בניהם למשנים למלך באזורי האימפריה השונים, אותם הם ירשו עם מות אביהם. לאחר מותו של לואי החסיד, בנו של קרל הגדול, בניו נאבקו על הירושה במלחמת אזרחים שנמשכה שלוש שנים והסתיימה בהסכם ורדן, שחילק את האימפריה לשלוש ממלכות קטנות יותר ובאותו זמן העניק סטטוס אימפריאלי ללותאר הראשון.

הקרולינגים היו שונים מהמרובינגים בכך שהם אסרו על העברה בירושה לילדים בלתי חוקיים, במטרה למנוע מריבות בין היורשים ולהבטיח גבול לחלוקת הממלכה. אולם בסוף המאה ה-9 המחסור ביורשים חוקיים מבין הקרולינגים הצריך את עלייתו לשלטון של ארנולף מקרינתיה, ילד בלתי חוקי של מלך קרולינגי.

הקרולינגים נושלו מרוב ממלכותיהם עד שנת 888. הם המשיכו לשלוט בפרנקיה המזרחית עד שנת 911 ובפרנקיה המערבית לסירוגין עד 987. ענפים זוטרים של השושלת המשיכו לשלוט בורמנדואה ולורן התחתונה אך לא ניסו להחזיר לעצמם את הממלכות והנסיכויות האחרות.

ולנטיניאנוס השלישי

פלביוס פלקידוס ולנטיניאנוס, הידוע גם כולנטיניאנוס השלישי

(2 ביולי 419 - 16 במרץ 455), היה קיסר האימפריה הרומית המערבית משנת 424 ועד שנת מותו ב-455.

ולנטיניאנוס היה בנם של קונסטנטיוס השלישי וגאלא פלקידיה, אחותו למחצה של הקיסר הונוריוס. קונסטנטיוס היה המגיסטר מיליטום של הקיסר הונוריוס, הצלחותיו הצבאיות הביאו לקידומו ובשנת 421 הוא מונה לאוגוסטוס על ידי הונוריוס והשניים השתתפו בשלטון על האימפריה. ולנטיניאנוס הפעוט יועד לרשת את אביו ודודו, אולם מותו של אביו מספר חודשים לאחר מכן ושערורייה מינית שעירבה את אימו, הביאו למנוסתם לקונסטנטינופול.

לאחר מותו של הקיסר הונוריוס בשנת 423 ודיכוי המרידה של הטוען לכס יוהנס, הוכרז ולנטיניאנוס הצעיר לקיסר בשנת 424 ובשנת 425 הוא הומלך לאוגוסטוס המערב בעיר רומא. השלטון על האימפריה היה נתון למעשה בידיה של אימו, ששימשה כעוצרת ובידיו של המצביא פלביוס אאטיוס, ששימש כמגיסטר מיליטום של ולנטיניאנוס החל משנת 424 לספירה.

שנות השלטון הראשונות של ולנטיניאנוס אופיינו במאבק כוח מתמשך בין אימו לבין אאטיוס, מאבק שהסתיים בשנת 433, שנה בה אאטיוס מונה לתפקיד הפטריקיוס והפך לכוח העיקרי מאחורי כס הקיסרות. לא ברור כמה השפעה הייתה לוולנטיאנוס, אם בכלל הייתה, על מאבק זה בפרט ועל הנעשה ברומא בכלל.

בשנת 437 נישא ולנטיניאנוס לאודוכסיה, בתו היחידה של תאודוסיוס השני, קיסרה של האימפריה הרומית המזרחית.

במהלך תקופת שלטונו של ולנטיניאנוס הלכו וגברו פלישות העמים הברברים לשטחי האימפריה המערבית; הונדלים השתלטו על רובה של אפריקה, הבורגונדים יצאו לפשיטות בלתי פוסקות על הפרובינקיה גאליה בלגיקה הרומית וחלקים גדולים מגאליה וספרד הפכו לממלכות ברבריות. שיאן של הפלישות הגיע בשנת 451, שנה בה פלש אטילה מלך ההונים לגאליה. אאטיוס, יחד עם תיאודוריד הראשון מלך הויזיגותים וקואליציה של שבטים גרמאנים, הביס את אטילה בקרב שאלון שנסוג אל מעבר לריין ולא איים עוד על גאליה.

לאחר ניצחון זה הסתכסכו ולנטיניאנוס ואאטיוס. נראה שולנטיניאנוס הרגיש מאוים על ידי אאטיוס והאמין שהוא חושק בכס הקיסר ובמהלך שיחה אישית שניהלו השניים, ב-21 בספטמבר 454, רצח הקיסר את המצביא במו ידיו. הנקמה לרצח זה לא איחרה לבוא ובמרץ 455 נרצח ולנטיניאנוס על ידי שנים מחבריו של אאטיוס.

זנון, קיסר האימפריה הביזנטית

זנון (בלטינית: Flavius Zeno Augustus;יוונית: Ζήνων ;‏ 425 - 9 באפריל 491) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 475–474 ושוב ב-476-491.

זנון נולד במחוז איסאוריה ההררי באנטוליה ושמו המקורי היה טרסיקודיסה (Tarasicodissa) והיה ידוע בכינוי "זנון האיסאורי". הוא שלט באימפריה הביזנטית במשך כ-16 שנה,

החל משנת 474 ועד לשנת 491 (עם הפסקה של כ-20 חודשים בהם תפס את השלטון בסיליסקוס).תקופת שלטונו התאפיינה בריבוי מרידות ומחלוקת דתית אך היו לו הישגים בתחום מדיניות החוץ.

בזמן שלטונו (476) נפלה האימפריה הרומית המערבית.

לאו הראשון (אפיפיור)

לאו הראשון או לאו הגדול (בלטינית: Leo I;‏ 400 - 10 בנובמבר 461) כיהן כאפיפיור מה-29 בספטמבר 440 ועד פטירתו. לימים הוכרז כקדוש נוצרי.

לאו נולד למשפחת אצולה איטלקית, והיה הראשון מבין האפיפיורים של הכנסייה הקתולית שזכה לתואר "הגדול".

לומברדיה

לומברדיה (באיטלקית: Lombardia) הוא מחוז בצפון איטליה. בירתו היא העיר מילאנו. הוא גובל במחוזות פיימונטה, אמיליה-רומאניה, ונטו, טרנטינו - אלטו אדיג'ה ובשווייץ. בלומברדיה מתגוררת שישית מהאוכלוסייה הכוללת של איטליה (כ-9.5 מיליון נפש). מושל המדינה הנוכחי הוא רוברטו פורמיגוני.

לומברדיה הוא אחד משלושת המחוזות העשירים ביותר באירופה. חברות רבות, איטלקיות וזרות, מציבות את המטות שלהן במילאנו. לומברדיה היא ביתן של קבוצות ספורט רבות, בענפי ספורט מגוונים. גורד השחקים הגבוה ביותר באיטליה, מגדל יוניקרדיט, שגובהו 231 מטר, נמצא בלומברדיה ומשמש כמטה חברת יוניקרדיט.

שם המחוז נגזר משמו של שבט הלומברדים, שבט גרמאני שהתיישב באזור לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית.

פלביוס אוגוסטוס הונוריוס

פלביוס אוגוסטוס הונוריוס (בלטינית: Flavius Augustus Honorius;‏ 9 בספטמבר 384 - 15 באוגוסט 423) היה הקיסר הראשון של האימפריה הרומית המערבית אחרי פיצולה בפועל מהאימפריה המזרחית. הוא שלט משנת 395 ועד מותו.

ראשית ימי הביניים

ראשית ימי הביניים או ימי הביניים הקדומים (אנגלית: Early Middle Ages) הוא מונח המציין תארוך תקופה באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה, שנמשכה בערך מסוף המאה החמישית ועד תחילת הפיאודליזם באירופה, דהיינו המאה העשירית. השנה המקובלת בקרב רוב ההיסטוריונים באשר לתאריך תחילת התקופה היא שנת 476 לספירה, בה הודח הקיסר הרומי המערבי רומולוס אוגוסטולוס מכיסאו, והקיסרות הרומית המערבית חדלה מלהתקיים.

בתקופה זו התחזק מאד מעמדה של הכנסייה הקתולית, שהמשיכה להחזיק בכוחה עד לשלהי המאה ה-15, ובמדינות רבות אף לאחר מכן. כמו כן, בתקופה זו החלה להתפתח מערכת קשרי התלות, שיצרה מאוחר יותר את הפיאודליזם.

רוונה

רוונה (באיטלקית: Ravenna) היא עיר במחוז אמיליה-רומאניה בצפון מרכזה של איטליה. העיר שוכנת בדרום-מזרחו של עמק הפו במרחק של 8.5 ק"מ מהים האדריאטי אליו היא מחוברת בתעלה. העיר היא בירתה של נפת רוונה, ומשתרעת על שטח של כ-653 קמ"ר, דבר המציב אותה מבחינה זו במקום השני באיטליה לאחר רומא. בשנת 2005 התגוררו בעיר 149,084 איש.

העיר שימשה כבירתה של האימפריה הרומית המערבית, כבירת הממלכה האוסטרוגותית וכמרכז ביזנטי חשוב בימי הביניים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמונה מבנים ברוונה כעל אתרי מורשת עולמית.

רומולוס אוגוסטולוס

פלביוס רומולוס אוגוסטוס (Flavius Romulus Augustus) (נולד בסביבות 460 לספירה, מת אחרי 511) המכונה גם רומולוס אוגוסטולוס היה הקיסר האחרון של האימפריה הרומית המערבית.

רשימת האפיפיורים

האפיפיור עומד בראש הכנסייה הקתולית. המונח "אפיפיור" (בלטינית: papa) משמש בכנסייה הקתולית, בכנסייה היוונית האורתודוקסית ובכנסייה הקופטית כתיאור למנהיג הרוחני העליון. בימינו מתייחס התואר בדרך-כלל אל ראש הכנסייה הקתולית. התואר עצמו משמש בכנסייה הקתולית הרומית מאז כהונתו של סיריקיוס בסוף המאה הרביעית. מניין האפיפיורים הרשמי עומד על 265 או 266 אפיפיורים (תלוי אם מונים את האפיפיור הנבחר סטפנוס).

האפיפיור מחזיק גם בתארים נוספים כמו בישוף רומא, ממלא מקומו של ישו הנוצרי, יורשו של פטרוס הקדוש, נסיך השליחים, הפונטיף העליון של הכנסייה העולמית (הקתולית), פטריארך המערב, הפרימוס (ראשון) של איטליה, ארכיבישוף ובישוף מטרופוליטני של הפרובינקיה המקומית, ומשרת משרתי האל. מאז שנת 1929 תוארו הרשמי של האפיפיור במדינת הוותיקן, מחוץ לתפקידו הדתי, הוא הריבון.

את שמות האפיפיורים מקובל לתעתק ולהגות באופן שונה משפה לשפה. שמות האפיפיורים נלקחים ברוב המקרים מרשימה סגורה, ולכל שם צורת תעתיק והגייה שונה בשפות שונות. יוחנן פאולוס השני חתם את שמו בלטינית ioannes paulus, ושמו של קודמו בעל אותו שם, הקבור בכנסיית פטרוס הקדוש כתוב IOANNES PAVLVS, אבל באיטליה מכנים אותו Giovanni Paolo ("ג'ובאני פאולו"), בספרד - Juan Pablo ("חואן פבלו"), בצרפת - Jean Paul ("ז'אן פול"), באנגליה - John Paul ("ג'ון פול"), ובערבית - يحنّا بولوس ("יוחנא בולוס"). גם בעברית מקובל "לתרגם" את השם לגרסתו העברית, שהיא: "יוחנן פאולוס". בשמות אחרים, שאין מסורת הגייה מושרשת ביחס אליהם, מתבסס תעתיק השם על תוארם בשמם הרשמי וכללי התעתיק מלטינית.

שקיעת האימפריה הרומית

שקיעת האימפריה הרומית הוא מונח היסטוריוגרפי המתייחס לתקופת הזמן שבה נחלשה ולבסוף נפלה האימפריה הרומית המערבית. לסקירה מפורטת של הליכי שקיעתה של האימפריה, ראו הערך שלהי העת העתיקה.

נקודת הפתיחה לתקופת השקיעה של רומא שנויה במחלוקת בין היסטוריונים, ומשתנה בהתאם לתאוריות השונות בהן מחזיקים אותם היסטוריונים בנוגע לסיבות לנפילתה. עם זאת, מקובל להצביע על התקופה החל מאמצע המאה הרביעית כנקודת זמן בה ניתן להבחין בהחלשות משמעותית של חלקה המערבי של האימפריה וכפיפות הולכת וגוברת שלו לחלק המזרחי. מקובל לראות בקץ השלטון המאוחד באימפריה, אחרי מותו של תאודוסיוס הראשון בשנת 395 את הנקודה בה החלה השקיעה הופכת מוחשית יותר. בשנת 410, כאשר כבש אלאריק הויזיגותי את רומא, חדלה זו להוות כוח של ממש.

מטעמי נוחות, רבים נוהגים לתארך את מועד נפילתה הסופי של האימפריה במועד הדחת הקיסר המערבי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס, ב-4 בספטמבר 476. עם זאת, חשוב לזכור כי האימפריה המערבית חדלה להיות אימפריה או גורם משמעותי כבר כמה עשרות שנים לפני כן.

את המונח "שקיעת האימפריה הרומית“ טבע ההיסטוריון אדוארד גיבון בספרו הנודע "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית" מן המאה השמונה עשרה. גיבון טען כי הסיבה העיקרית לנפילת האימפריה הייתה הנצרות, ששחקה את רצונם של הרומים למלא את "חובתם האזרחית" בשירות צבאי, והפחיתה את עניינם של התושבים בחיי העולם הזה לטובת ההבטחה לעולם הבא.

אנרי פירן הציג את "תזת פירן" שלו בשנות העשרים של המאה ה-20, במסגרתה טען כי האימפריה לא שקעה ונעלמה בבת אחת אלא המשיכה באופנים כאלו ואחרים עד תחילת כיבושי האסלאם במאה השביעית.

תאוריה אחרת שהעלה ההיסטוריון פיטר בראון בשנים האחרונות דחתה את הרעיון שהאימפריה הרומית "נפלה" ובמקום תר אחר מאפיינים של "שינוי" שהתרחשו לאורך מאות שנים, כשהוא מבחין בשורשי תרבות ימי–הביניים כבר בתרבות הרומית, עם מעבר והשתנות הדרגתית משלב לשלב בלא שבירה חדה.

תאודוסיוס הראשון

פלביוס תאודוסיוס אוגוסטוס (לטינית: Flavius Theodosius Augustus) (נולד: 11 בינואר 347 בעיר קוקה שבספרד ומת ביום 17 בינואר 395 במילאנו. הוא ידוע גם כתאודסיוס "הגדול" ותיאודוסיוס הראשון. הוא היה אוגוסטוס של האימפריה הרומית, משנת 379 עד לשנת 394 הוא שלט בחלק המזרחי של האימפריה, למשך כשנה הוא היה השליט היחיד והאחרון של האימפריה הרומית המאוחדת ועד לחלוקתה הסופית בין בניו הונוריוס וארקדיוס בשנת 395.

שלטונו של תאודוסיוס היה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של האימפריה הרומית. המחקר ההיסטורי המאוחר רואה בו הקיסר האחרון לאימפריה הרומית המאוחדת ולאחריו התחלקה סופית ובאופן מוחלט האימפריה ל 2 גופים נפרדים האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית והאחרונה עתידה הייתה להפוך לאימפריה הביזנטית. תהליכים שהחלו להתגבש בשנים ובעשורים שטרם שלטונו הפכו למאפיינים המרכזיים של העולם הרומאי והמערבי במהלך תקופת שלטונו של תאודוסיוס.

בתקופת שלטונו הפכו שבטים הגמאניים מפולשים שנמצאים במצד מלחמה תמידי עם האימפריה לבני ברית שזכו למעמד אוטונומי-למחצה. הם קיבלו זכות להתיישב בשטחי איליריה תחת שלטון של מנהיגיהם ושימשו כפוידרטוס ושירתו כחיילים בצבא הרומאי תמורת הזכויות שניתנו להם. בתהליך זה הפך הצבא הרומאי בסיכומו של דבר לצבא שעיקר כוחו יחידות גרמאניות שנאמנותן לאימפריה הייתה תמיד רופפת ובסופו של דבר היו הם אלו שהנחיתו את מכת המוות על האימפריה הרומית המערבית כאשר מפקד הצבא הגרמאני, אודואקר, הדיח את הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס.

תאודוסיוס נאלץ להלחם על כסאו ב 2 מלחמות אזרחים קשות כנגד קציני צבא שניסו לנצל את חולשת השלטון המרכזי על מנת לקרוע חלקים מהאימפריה לעצמם הוא הצליח לנצח את מגנוס מקסימוס שהתבסס כשליט האימפריה המערבית ב 387 עד ל 388 ואת המורד אאוגניוס בשנת 394. ניצחונות אלו סחטו את כוחה של האימפריה והקרב האחרון קרב הנהר הקפוא הוריד את האימפריה המערבית על ברכיה, מכה שההונים ניצלו עד תום.

שלטונו של תאודוסיוס היה גם נקודת ציון בהיסטוריה של הנצרות, הוא פעל בעקביות ונחישות על מנת לקבע את מעמדה של הנצרות האורתודוקסית לדת המדינה והכריז על שאר הכנסיות כמינות. הוא פעל על מנת לבטל מוסדות דתיים פאגאניים ועמד מנגד כאשר מקדשים ומקומות פולחן פאגאננים הוחרבו.

תאודוסיוס הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית והכנסיה הארמנית, יום החג של תאודוסיוס הוא ה-17 בינואר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.