האימפריה המאורית

האימפריה המאורית או מאוריה, הייתה אימפריה בחלקה הדרומי של יבשת אסיה. שטחה היה גדול וחלש על שטחים בהודו, פקיסטן ובלוצ'יסטן של היום. האימפריה, שנשלטה על ידי השושלת המאורית, נחשבת לאימפריה החזקה ביותר של הודו העתיקה.

שורשיה של האימפריה המאורית נעוצים בממלכה העתיקה מגאדה (मगध) שהתקיימה במאה החמישית לפני הספירה במזרח הודו ובנגל, וחדלה להתקיים עם התגבשותה של האימפריה המאורית בשנת 321 לפני הספירה. מקים האימפריה המאורית היה הקיסר צ'נדרגופטה מאוריה (סנסקריט: चन्द्रगुप्त मौर्य), אבי השושלת המאורית. הוא קבע את העיר פטאליפוטרה (פטנה של היום), במחוז ביהר שבצפון הודו המודרנית, כבירתה של האימפריה.

האימפריה המאורית
Maurya Dynasty in 265 BCE
גבולות האימפריה המאורית בשנת 265 לפנה"ס
שפה נפוצה סנסקריט
מגדהי פראקרית
עיר בירה פטאליפוטרה
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך הקמה

322 לפנה"ס
פירוק
תאריך פירוק

185 לפנה"ס
ישות קודמת אימפריית נאנדה
מהאג'נפדאס
מגדהה
פאורבאס
טאקסילה
ישות יורשת אימפריית שונגה
שושלת סטאבהנה
שושלת מהאמגהבהנה
שטח בעבר 5,000,000 קמ"ר (נכון ל-250 לפנה"ס)
אוכלוסייה בעבר 50,000,000 (נכון ל-261 לפנה"ס)
דת בודהיזם
ג'ייניזם
הדג'יביקה
הינדואיזם
מטבע פאנס ‏
Emblem of India
עמוד האריה של אשוקה בסרנת', אשר הפך לסמלה של הודו

שטחה של האימפריה

עם הקמתה הייתה האימפריה קטנה מאוד ושטחיה לא עלו על שטחיה המקוריים של ממלכת מגאדה. במהרה השתלט הקיסר מאוריה על השטחים שסביבה, שכללו את רוב רובה של תת-היבשת ההודית (למעט שטח קטן בדרום חצי האי וכן האי סרי לנקה) ושטחים סביבו. גבולותיה של האימפריה היו בגבול הטבעי של רכס הרי ההימלאיה בצפון, מפרץ בנגל ואסאם (סמוך לבנגלדש המודרנית) במזרח ואפגניסטן במערב. בסך הכול מדובר בשטח של 5 מיליון קילומטרים רבועים.

הקיסר בינדוסארה, שליטה השני של האימפריה (297-272 לפני הספירה), הוא הקיסר שכבש את המחוזות במרכז חצי האי ההודי ודרומו ולמעשה הרחיב את גבולות האימפריה.

היסטוריה

שחרורה של תת-היבשת ההודית

בשנת 321 לפני הספירה היה חלקה המערבי של האימפריה בשליטתה של האימפריה המקדונית. מאוריה הדף את פלישת סלאוקוס הראשון, מצביא מצבאו של אלכסנדר הגדול, ולמעשה שחרר את האזור משליטה מקדונית.

בתום הקרב, מאוריה יכל לבנות מערכת מסחר ענפה, הן בתוך האימפריה והן מחוצה לה. הוא ביצע רפורמות כלכליות שהצליחו מאוד בשל המערכת האחידה שבנה לחקלאות, כלכלה וביטחון. עובדה זו ייצבה את המערכת השלטונית באימפריה המאורית וחיזקה את מעמדו של מאוריה כקיסר רב עוצמה.

המלך ההינדי צ'אנדרגופטה הראשון ייסד את השושלת המאוריינית של מאגאדה בעזרת צ'אנקיה (המכונה וישנוגופטה), מחברו של הטקסט ההינדי הקדום על ממשל ופוליטיקה הידוע כ"ארטשסטרה".

השגריר של סלאוקוס הראשון בחצר צ'אנדרהגופטה בפטאליפוטרה, מגסטנס השאיר אחריו תיעוד של המתרחש בממלכה המאורית. בספרו "אינדיקה" הוא כתב שלהודים ממשל יעיל, אוניברסיטה בטקסילה כולל בית ספר לרפואה, ושהם חיים בבתים מרווחים ומרוהטים. ספרו אמנם אבד אבל ציטוטים ממנו והתייחסויות אליו נשארו בכתביהם של סופרים יווניים מאוחרים ממנו.

בנו של צ'נדרגופטה, בינדוסארה, הרחיב את הממלכה לכמעט כל הודו של היום, למעט קלינגה, והדרום והמזרח המרוחקים ביותר. בנו של בינדוסארה, אשוקה, אחד מהשליטים הגדולים של שושלת זו, אימץ והטיף לבודהיזם לאחר שראה חיזיון בשדה הקרב בקלינגה, ותמך במדיניות של אי-אלימות. חוקי אשוקה הן המסמך ההיסטורי ההודי הקדום ביותר ששרד, ומתקופה זו ניתן לתארך את השושלות באופן מדויק יותר. האימפריה המאוריינית היא שאחראית להתפשטות הבודהיזם על פני כל מזרח אסיה. כי אשוקה שלח משלחות בודהיסטיות לנפאל, סרי לנקה, אינדונזיה, מלזיה, תאילנד, בורמה, סין, סוריה ומקדוניה.

מתקופתו של אשוקה נשמרו עמודים בהם צווים והנחיות לדרך חיים.

נכדו של אשוקה, סאמפראטי, אימץ את הג'ייניזם וסייע להתפשטותה. האימפריה הגדולה של המאוריינים דעכה לאחר מות אשוקה.

שלטונו של אשוקה

אשוקוורדן מאוריה (Ashokavardhan Maurya), הידוע יותר כאשוקה הגדול, היה הקיסר השלישי של האימפריה ובן לשושלת המאורית. תחת שלטונו האימפריה נהנתה מכחצי מאה של שלום וביטחון, ובזמנו האימפריה הפכה לבעלת השפעה גדולה במיוחד בתחום הפוליטי והרמוניה חברתית. הייתה זו גם תקופה חשובה ביחסים בין בני הדתות הנפוצות באימפריה - הינדואיזם, ג'ייניזם ובודהיזם.

אשוקה ניסה להפיץ את הבודהיזם ונחל הצלחה חלקית במערב אסיה, דרום-מזרח אסיה, מרכז אירופה וסרי לנקה.

התפתחות הסחר הימי

גם אחרי שקיעתה של ממלכת אשוקה, בתקופת השליטים האינדו-יווניים, נשמרו קשרי מסחר בין הודו לאירופה. בערך במאה הראשונה לפני הספירה גילו ספנים את משטר רוחות המונסון, הם גילו שאם הספינה חזקה מספיק ולא מתפרקת ברוחות המונסון הם יכלו להגיע דרומית לחצי האי ערב, משם בעזרת רוחות המונסון שמתחילות מדרום מערב ועולות לצפון מזרח הם יכלו להגיע להודו תוך שלושה ימים. הם גילו גם שהם יכולים לחזור מהודו עם הרוחות הנגדיות בסוף עונת המונסונים. במקביל התפתח המסחר היבשתי של הנבטים. הם הביאו להודו בדים, יין וזהב ולקחו בדים (בעיקר משי), מוצרי מותרות כמו אבני חן, נוצות טווס, שריוני צבים ותבלינים. הסחר היה כה לא מאוזן עד שברומא התלוננו על זרימת מטבעות הזהב להודו.

200-209 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 209 – 200 לפנה"ס

אוקסיארטס

אוקסיארטס (יוונית Oxyártēs, פרסית وخش‌ارد, במקור מאיראנית עתיקה -Huxšaθra*) היה אציל מבאקטרה (כיום בלך באפגניסטן) ואביה של רוקסנה, אשתו של אלכסנדר הגדול.

הוא מוזכר לראשונה במקורות העתיקים כאחד מקציניו של בסוס בזמן נסיגתו, מבאקטרה לסוגדיאנה, מפני צבאו של אלכסנדר. לאחר מות בסוס, שלח אוקסיארטס את אשתו ובנותיו לחסות במבצרו, בסוגדיאנה, אשר היה בנוי בפסגת צוק ונחשב לבלתי ניתן לכיבוש. אך אלכסנדר הצליח להשתלט על המבצר והחליט שברצונו לקחת את רוקסנה לאישה. מששמע על כל זאת, מיהר אוקסיארטס להיכנע לאלכסנדר וב-327 לפנה"ס חגגו את הכלולות בסעודה גדולה.זמן קצר לאחר מכן מתואר כי סייע בשכנוע כוריאנס, אשר החזיק במבצר-צוק משלו, להיכנע לאלכסנדר. זמן-מה לאחר מכן מונה בידי אלכסנדר לאחשדרפן פרובינציית פרופמיסאדה שבהודו (אזור הינדו-כוש). אוקסיארטס שמר על מקומו כאחשדרפן בפרופמיסאדה גם לאחר חלוקת השלל הראשונה שלאחר מות אלכסנדר (323 לפנה"ס) והשנייה, שנתיים לאחר מכן בטריפרדיסוס. בזמן מלחמת האזרחים שלח כח צבאי קטן לסייע לאאומנס, אך, לאחר מותו ב-316 לפנה"ס, נראה שהגיע לעמק השווה עם יריבו אנטיגונוס מונופתלמוס.לא נמצא אזכור מאוחר יותר של שמו, לפיכך יש להניח שמת לפני מסעותיו להודו של סלאוקוס הראשון, אשר העביר את השליטה על פרופמיסאדה (יחד עם שאר הפרובינציות ההודיות) לצ'נדרגופטה מאוריה, שליט האימפריה המאורית.

אשוקה

אשוקה הגדול (אֲשַׁוְּקֶהָ, בסנסקריט अशोकः‏; 304–232 לפנה"ס), או בשמו המלא אשוק בינדוסרה מאוריה, היה שליט הודי, הקיסר השלישי של האימפריה המאורית משנת 268 לפנה"ס ועד 232 לפנה"ס. הוא נחשב לאחד השליטים הגדולים ביותר בהודו ובעולם כולו, לאחר ששלט על רוב שטחה הנוכחי בעקבות סדרה של כיבושים צבאיים. בתקופתו השתרעה האימפריה המאורית מפקיסטן ואפגניסטן של היום במערב, עד לבנגלדש ומדינת אסאם של היום במזרח, ובדרום עד לקארנאטקה.

אשוקה (בסנסקריט: "ללא כאב") נולד בפטאליפוטרה, בירתה של האימפריה המאורית (היום באזור פטנה שבמדינת ביהר), כבנו של הקיסר בינדוסארה ונכדו של צ'אנדראגופטא מאוריה, מייסד השושלת המאורית.

גוג'ראט

גוג'ראט (להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בהודו. ויש לה גבולות ימיים עם האוקיינוס ההודי. גוג'ראט משתרעת על פני כ-196,204 קמ"ר, וגובלת עם המדינות מהאראשטרה, מדיה פרדש ורג'סטן אשר בהודו, וכן עם פקיסטן. קו החוף שלה נמתח לאורך כ- 1,600 ק"מ. אוכלוסייתה של גוג'ראט היא יותר מ-60 מיליון נפש. במדינה נמצאים כמה מהערים החשובות של תרבות עמק האינדוס, בהן לות'אל ודהולאווירה (Dholavira).

דלהי

טריטוריית הבירה הלאומית דלהי (National Capital Territory of Delhi - NCT), החופפת בגבולותיה למטרופולין דלהי (דלהי: दिल्ली או Dillī בהינדי ובנגלית, וدیلی באורדו), היא טריטוריית איחוד מיוחדת המנוהלת במשותף על ידי ממשלת הודו, ממשל מקומי ושלושה תאגידים עירוניים - "המועצה העירונית ניו דלהי", המהווה את עיר הבירה של הודו ובשטחה מצוי מושב הממשל המרכזי, "התאגיד העירוני של דלהי" (האחראי על רוב שטח המטרופולין) ו"מועצת מחנה דלהי" (בפיקוד הצבא ההודי).

דלהי היא המטרופולין ה-8 בגודלו בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, והשני בהודו (אחרי מומבאי) - במטרופולין דלהי מתגוררים למעלה מ-18 מיליון בני אדם. מבחינת שטחה היא הגדולה בהודו.

הדרך הראשית הגדולה

הדרך הראשית הגדולה (באורדו: شاہراہ اعظم) היא דרך היסטורית מהחשובות והארוכות בדרום אסיה. הדרך נוסדה בתקופת האימפריה המאורית במאה ה-3 לפנה"ס והיא הורחבה במאה ה-16 תחת האימפריה הסורית. הדרך שימשה כנתיב חשוב בצפון תת-היבשת ההודית אשר מחבר בין מפרץ בנגל במזרח לבין אפגניסטן ובירתה קאבול במערב. הדרך נמצאת כיום ברובה בהודו לאורך נהר הגנגס והיא עוברת בערים החשובות והגדולות של בנגלדש, הודו ואפגניסטן, בהם צ'יטגונג, קולקטה, ורנאסי, אללהאבאד, קאנפור, דלהי, לאהור, פשוור, מעבר ח'ייבר, ג'ללאבד ולבסוף קאבול.

היידראבאד (פקיסטן)

היידראבאד (בסינדהי حیدرآباد) היא עיר בפרובינציית סינד שבפקיסטן המשמשת כבירת מחוז היידראבאד. במפקד האוכלוסין שנערך ב-1998 מנתה אוכלוסיית העיר כ-1.167 מיליון נפש, לעומת אוכלוסייה של 4.339 מיליון נפש שנמנתה במחוז היידראבאד. העיר השוכנת על גדתו המזרחית של נהר האינדוס, נוסדה ב-1768 על ידי מיאן גולם שאה קלהורו, שליט משבט קלהורה ששלט במחוז באותה תקופה. העיר נוסדה על הריסות עיירת דייגים מתקופת האימפריה המאורית. היידראבאד היא העיר השנייה בגודלה בפרובינציית סינד והשישית בגודלה בפקיסטן. היא נמצאת כ-150 קילומטר מצפון מזרח לקראצ'י, בירת סינד ומהווה חוליה מקשרת בין העורף הכפרי ובין המטרופולין של קראצ'י.

היסטוריה של אפגניסטן

אפגניסטן (במובן המילולי: "ארץ האפגנים") הייתה ארץ חשובה מבחינה אסטרטגית לאורך ההיסטוריה. הארץ שימשה כשער להודו, וניצבה על דרך המשי העתיקה דרכה התקיים מסחר בין ארצות הים התיכון לסין. היא שוכנת באזור בו עברו דרכי מסחר ומסלולי הגירה רבים, וזכתה לכינוי "הכיכר של מרכז אסיה". אפגניסטן היא מקום מפגש בין דרכים מהמזרח התיכון, מעמק האינדוס דרך המעברים של הינדו-כוש, ממזרח אסיה דרך אגן טארים, ומהערבה האירואסייתית.

ציוויליזציה אורבנית התקיימה באפגניסטן כבר מ-2000 או 3000 לפנה"ס. הכתבים הראשונים שנמצאו באזור אפגניסטן נכתבו בסביבות שנת 500 לפנה"ס, בתקופה של האימפריה האחמנית. אלכסנדר הגדול והצבא המקדוני בהנהגתו הגיעו לאזור שנקרא היום אפגניסטן בשנת 330 לפנה"ס בעקבות קרב גאוגמלה. שושלות וממלכות חזקות רבות הקימו את ערי הבירה שלהן באזור אפגניסטן, ביניהן ניתן למנות את האימפריה המאורית, אימפריית קושאן, השושלת הצפארית, השושלת הסאמאנית, השושלת הע'זנווית, שושלת ע'וריד, השושלת הטימורית, האימפריה המוגולית ועוד.נהוג לחשוב שהעמים האפגנים הם במקור ארים ממרכז אסיה, שהגיעו לאפגניסטן בתקופה הפרה-היסטורית, בסביבות 20 אלף לפנה"ס, והשפות שהם דברו שרדו בצורה של פשטו ודארי, השפות המדוברות באפגניסטן כיום. אימפריות שמרכזן היה באפגניסטן, כגון האימפריה הע'זנווית, האימפריה הטימורית והאימפריה הע'ורידית, הפכו אותה לכוח עולמי חשוב בימי הביניים וכמו כן למרכז אינטלקטואלי שהצמיח מתוכו את האינטלקטואלים החשובים של התקופה, כולל אבן סינא, אל-בירוני, ג'לאל א-דין רומי ומלומדים רבים נוספים.מירוויס ח'אן הותכּ ולאחריו אחמד שאה דוראני איחדו את השבטים האפגנים בשנים המוקדמות של המאה ה-18 ויצרו את האימפריה האפגנית האחרונה. הריבונות האפגנית אבדה זמנית במהלך המלחמה האנגלו-אפגנית, בשנות ה-80 במהלך הכיבוש הסובייטי של אפגניסטן, ובמהלך המלחמה באפגניסטן מאז שנת 2001 שמנוהלת על ידי כוחות נאט"ו. העם האפגני מורכב מקבוצות אתניות רבות ומגוונות כולל פשטונים, טג'יקים, הזארים, אוזבקים, טורקמנים, איימאקים, בלוג'ים, ונוספים. הפשטונים הם הקבוצה הגדולה ביותר באפגניסטן והם מונים למעלה מ-10 מיליון מאזרחיה. יש לפשטונים עצמם שתי תאוריות חלופיות לגבי מוצאם כאשר האחת טוענת שהם צאצאיהם של עשרת שבטי ישראל והשנייה טוענת שהם צאצאים לאב קדמון בשם קייס עבד אל-ראשיד שחי במאה ה-6 לספירה. לעומת זאת חוקרים מאמינים שהם קונפדרציה של מספר שבטים שהתאחדו בתקופה מסוימת תחת כללי הפשטונוואלי, הקוד האתי של הפשטונים.

היסטוריה של תת-היבשת ההודית

בתת-היבשת ההודית הייתה התיישבות ותרבות אנושית החל מתקופת ההומו ארקטוס. הממצאים הארכאולוגיים מצביעים על שרידים ראשונים של הומו ספיינס מלפני 34,000 שנים.

העידן ההיסטורי מתחיל בהדרגתיות בין המאה החמישית והמאה השלישית לפני הספירה. בתקופה זו הייתה תת-היבשת מאוחדת תחת האימפריה המאורית. הודו התיכונה הייתה נתונה לסדרה של מסעות כיבוש מוסלמים שהובילו לחלוקה למספר ממלכות, עד לאיחוד המחודש תחת המוגולים במאה ה-17 לספירה, שהוחלפו בתורם על ידי הבריטים אחרי 1858.

הודו זכתה שוב בעצמאות ב-1947, לאחר החלוקה לרפובליקה של הודו ולפקיסטן. שתי המדינות החלו מיד להילחם, ופקיסטן המזרחית השיגה את עצמאותה כבנגלדש ב-1971.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

מאורים

המאורים (במאורית: Māori) הם ילידים פולינזים כהי עור שרוב השבטים שלהם התיישבו במאה ה-13 וה-14 בניו זילנד. לפי המסורת המאורית, שבע סירות קאנו הביאו את אבותיהם הקדמונים לניו זילנד במספר מסעות שיט שהתרחשו בין השנים 1250–1300 לספירה. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזיים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי". בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי שהתבסס על הארגון החברתי שהיה קיים בארץ מולדתם. הם התהדרו בשפה משלהם, במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית. המאורים נחשבים למיעוט ילידי, כלומר נולד שם ובעקבות רוב אוכלסייה אחרת הפך מיעוט.

השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. השם "מאורי" משמעותו "רגיל" במאורית.

מגדהה

מַגַדְהַה (Magadha) הייתה ממלכה הודית עתיקה בדרום ביהר, והיא נחשבה לאחת משש-עשרה המהאג'נפדה (סנסקריט: "המדינות האדירות") של הודו העתיקה. מגדהה שיחקה תפקיד חשוב בהתפתחות הג'ייניזם והבודהיזם, וגם בהתפתחות שתיים מהאימפריות הגדולות ביותר של הודו, האימפריה המאורית וממלכת גופטה שמקורן במגדהה.

קיומה של מגדהה מוזכר בוודות מהמאה ה-6 לפנה"ס. האזכור הקדום ביותר של אנשי מגדהה התגלה בוודה הנקראת "ודת את'רווה", שם הם מוזכרים ברשימה יחד עם עמים נוספים בשם "גנדהריס", "אנגאס" ו"מוג'אווטס".

לב הממלכה היה האזור של ביהאר מדרום לנהר הגנגס; עיר הבירה הראשונה שלה הייתה ראגַ'גרהה (כיום ראג'גיר, בצפון מזרח הודו), ואחריה פאטאליפוטרה (כיום פטנה).

ראג'אריה כונתה בתחילה "גיריווריג'ה" ונותרה מזוהה בשם זה גם מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של אג'אטאשטרו. מגדהה התרחבה וכללה את רוב ביהאר (לאחר כיבוש קונפדרציית ואג'י) ובנגל (לאחר כיבוש אנגה), בסופו של דבר כללה הממלכה של מגדהה את ביהאר, ג'הרקאנד, אודישה, מערב בנגל, מזרח אוטר פרדש, והאומות של בנגלדש ונפאל.

הממלכה העתיקה של מגדהה מוזכרת רבות בטקסטים ג'איניסטים ובטקסטים בודהיסטים. שמה מוזכר גם בספר ראמאיאנה, ובספר מהאבהארטה והפוראנות.

בתקופת האימפריה המאורית וממלכת גופטה, שמקורותיהן כאמור במגדהה, נראתה התקדמות רבה בתחומי המדע, המתמטיקה, האסטרונומיה, הדת והפילוסופיה, ותקופה זו נחשבת לתור הזהב של הודו. ממלכת מגדהה כללה קהילות ציבוריות כגון קהילת ראג'אקומרה. לכפרים היו אספות ציבוריות משלהם תחת המנהיג המקומי שלהם שנקראו גראמאקאס. שיטת הממשל שלהם התחלקה לרשויות - מבצעית, שופטת וצבאית.

מהאראשטרה

מַהָארָאשְׁטְרַה (במראטהית: महाराष्ट्र (מידע • עזרה),‏ mahārāṣṭra) היא מדינה בהודו השוכנת על חוף הים הערבי שבאוקיינוס ההודי. היא גובלת עם המדינות גוג'ראט, ראג'סטאן, מאדהיה פרדש, אנדרה פרדש, קרנאטקה וגואה. זוהי המדינה השנייה בגודלה בהודו מבחינת אוכלוסייה (כ-112 מיליון בני אדם), ושלישית מבחינת שטח (307,713 קמ"ר- כ-10% משטח הודו). בירת המדינה, מומבאי, היא העיר הגדולה ביותר בהודו, ומרכזה הפיננסי. השפה המרכזית היא מראטהי.

פטנה

פטנה (בהינדי: पटना) היא עיר הבירה של מדינת ביהר בצפון-מזרח הודו, ואחת הערים המיושבות ברציפות העתיקות ביותר בעולם. פטנה המודרנית ממוקמת על הגדה המערבית של נהר הגנגס. אוכלוסיית העיר מונה כ-1.9 מיליון בני אדם, אורכה כ-25 ק"מ ורוחבה 9-10 ק"מ. היא מרוחקת כ-1000 קילומטרים מבירת הודו דלהי, וכ-560 ק"מ מקולקטה.

העיר קדושה לבני הדת ההינדית, לבודהיסטים (גאוטמה בודהה עבר בעיר בשנת חייו האחרונה) ולסיקים. פטנה מהווה כיום את המרכז המסחרי, החינוכי והרפואי של מדינת ביהר, ומהווה תחנת דרכים חשובה לחוצים את הודו ממזרח למערב, וכן למבקשים להגיע יבשתית לנפאל. העיר התפרסמה בשל סוג האורז המשובח המיוצר בה, הקרוי על שמה "אורז פטנה".

פשאוור

פשאוור (בפשטו: پښور; באורדו: پشاور) היא עיר בצפון מערב פקיסטן שאוכלוסייתה מונה כ-1.4 מיליון נפש. היא הבירה של פרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה והמרכז המנהלי של טריטוריית האזורים השבטיים המנוהלים פדרלית.

משמעות השם פשאוור הוא "המצודה הגבוהה" בפרסית ובפשטו היא ידועה כ"פחאוור". העיר והאזורים הסמוכים אליה נשלטו במשך השנים על ידי אימפריות רבות, ביניהן: הממלכה האחמנית, אלכסנדר מוקדון והממלכה הסלאוקית, הסקיתים, האימפריה המאורית, אימפריית קושאן, שושלת שאי, האימפריה המוסלמית, האימפריה הע'זנווית, האימפריה המונגולית, האימפריה המוגולית, האימפריה הסיקית והאימפריה הבריטית.

באזור שבו יושבת כיום פשאוור הייתה קיימת בעת העתיקה התיישבות חשובה בשם פושפפורה שנוסדה על ידי אימפרית קושאן. פשאוור הוקמה על ידי השליט המוגולי אכבר הגדול במאה ה-16 ואז קיבלה את שמה הנוכחי. במשך חלק גדול מההיסטוריה שלה, הייתה העיר אחת מנקודות המסחר העיקריות שעל דרך המשי והייתה צומת מרכזי בחילוף תרבויות בין דרום אסיה, מרכז אסיה והמזרח התיכון. מיקומה בקצה מעבר ח'ייבר, בסמוך לגבול האפגני הפך אותה בסוף המאה ה-20 לבירה הכלכלית, המסחרית, הפוליטית והתרבותית של הפתאנים בפקיסטן. בעשור הראשון של המאה ה-21 הפכו פשאוור והאזור שסביב לה לאזור שאינו יציב מבחינה שלטונית. אירעו בה התקפות של מורדים שכללו גם פיצוצים ורציחות על רקע פוליטי ודתי והתקפות של כוחות מוסלמיים הקשורים לתנועות הטליבאן ואל-קאעידה על שיירות וכוחות אמריקאים שנעו בנתיבי אספקה לאפגניסטן.

אזור פשאוור רבתי, שבו כשלושה מיליון תושבים, מוגדר כ"מחוז פשאוור" והממשל המקומי בו כולל 25 מועצות.

צ'אנקיה

צָ'אנַקְיַה (בסנסקריט: चाणक्य, ‏ Cāṇakya; ‏ 350-283 לפנה"ס) היה פילוסוף, איש ממשל וצבא והוגה פוליטי וצבאי הודי. הוא נחשב למייסד מקצועות הכלכלה ומדע המדינה. בעולם המערבי הוא נחשב למקביל ההודי של מקיאווליֻ, על אף שעבודותיו של צ'אנקיה קדמו לאלו של מקייאווילי בכ-1,800 שנה. צ'אנקיה נחשב למחברו של הטקסט ההודי הקדום על ממשל ופוליטיקה, ה"ארטשסטרה".צ'אנקיה היה ראש ממשלה בימיו של קיסר האימפריה המאורית הראשון, צ'נדרגופטה מאוריה, וכן היה יועצו של הקיסר והמתכנן העיקרי של עלייתו לשלטון. צ'אנקיה היה מורה בטקסילה, מרכז למידה עתיק, והיה אחראי ליצירת האימפריה המאורית, שהייתה הראשונה מסוגהּ בתת-היבשת ההודית. עבודותיו אבדו לקראת סוף ימי ממלכת גופטה, ונתגלו מחדש רק ב-1915.

קטמנדו

קטמנדו (בנפאלית: काठमाडौं, בנווארית: यें देय् - יֶן דֵיי) היא עיר הבירה של נפאל, והעיר הגדולה ביותר במדינה. אוכלוסיית העיר מונה כמיליון נפש. קטמנדו ממוקמת בגובה של 1,400 מ' מעל גובה פני הים, בעמק קטמנדו במדינה מספר 3 במרכז נפאל, על גדות נהר הבגמטי.

קרנאטקה

קרנאטקה (בקאנדה: ಕರ್ನಾಟಕ, באנגלית: Karnataka) היא מדינה בדרום הודו שגובלת בצפון-מערב עם גואה, בצפון עם מהרשטרה, במזרח עם אנדרה פרדש, בדרום-מזרח עם טאמיל נאדו ובדרום-מערב עם קרלה. גבולה המערבי הוא חופי האוקיינוס ההודי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.