האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

האימפריה היפנית
Flag of Japan
דגל
Japanese Empire (orthographic projection)
Japanese Empire2
כיבושי האימפריה היפנית בדרום-מזרח אסיה עד 1942
שפה נפוצה יפנית
עיר בירה קיוטו (1868-1869)
טוקיו סיטי (1869-1943)
טוקיו (1943-1947)
משטר מונרכיה אבסולוטית (1868-1885)
מונרכיה חוקתית (1886-1940)
מונרכיה חוקתית תחת שלטון של מפלגת טאיסיי יוקוסאנקאי (1940-1945)
מונרכיה חוקתית תחת כיבוש אמריקאי (1945-1947)
הקמה
תאריך הקמה

3 בינואר 1868
פירוק
תאריך פירוק

3 במאי 1947
ישות קודמת שוגונות טוקוגאווה
ממלכת ריוקיו
טיוואן תחת שלטון שושלת שושלת צ'ינג
האימפריה הרוסית
האימפריה הקוריאנית
גינאה החדשה הגרמנית
הונג קונג הבריטית
הינדוסין הצרפתית
חבר העמים של הפיליפינים
מלאי הבריטית
בורנאו הבריטית
איי הודו המזרחיים ההולנדיים
בורמה תחת שלטון בריטי
ישות יורשת יפן תחת כיבוש אמריקאי
שלטון צבאי אמריקאי באיי ריוקיו
הרפובליקה הסינית
שלטון צבאי אמריקאי בקוריאה
המינהל האזרחי הסובייטי בקוריאה
סחלין
שליטת האו"ם באיי האוקיינוס השקט
הונג קונג הבריטית
חבר העמים של הפיליפינים
המינהל הצבאי הבריטי במלאי
המינהל הצבאי הבריטי בבורנו
איי הודו המזרחיים ההולנדיים
השלטון הבריטי בבורמה
שטח בעבר 1,984,000 קמ"ר (נכון ל-1938)
אוכלוסייה בעבר 105,200,000 (נכון ל-1940)
דת דה יורה:אין
דה פקטו: שינטו

היסטוריה

טרם מלחמת העולם השנייה

במחצית השנייה של המאה ה-19 בוטלה כהונת השוגון, והקיסר הפך לשליט אבסולוטי. המשטר הפיאודלי בוטל והוכרזה חוקה שבה נקבע כי הממשלה אחראית בפני הקיסר וכי הרשות המחוקקת תורכב משני בתים. מערכת החינוך היפנית התפתחה בשנים אלה, נפתחו בתי ספר ציבוריים, ובמקביל הונחה תשתית לתעשיית טקסטיל ופלדה שהביאה את יפן להיות גורם משמעותי בעולם המסחר באותה תקופה.

בצבא היפני הונהג שרות חובה והוא אומן על ידי קצינים גרמנים, ובמקביל צי הים היפני גדל והורחב והשתמש ביועצים בריטים. מאותה תקופה החלה יפן בהתפשטות אימפריאליסטית. ב 1874 כבשה יפן את איי ריוּקיוּ וב 1878 את איי בּוֹנין. ב-1895, בתום מלחמת סין-יפן הראשונה, כבשה יפן את פורמוזה מידי האימפריה הסינית המתפוררת. ב-1905 הביסה יפן את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן שהתנהלה על השליטה בצפון-מזרח סין, חבל מנצ'וריה, ניצחון שהכה בתדהמה את מדינות המערב שחזו לראשונה בתבוסה של מעצמה אירופית כדוגמת רוסיה בידי מדינה לא-מערבית.

ב-1910 כבשה יפן את קוריאה מידי סין, ובמלחמת העולם הראשונה תמכה יפן במדינות ההסכמה (בעיקר על ידי שליחת כוח עבודה), ובתמורה קיבלה שליטה על מספר איים באוקיינוס השקט שהיו קודם לכן בשליטת גרמניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה

החל מ-1936 (חתימת הסכם אנטי-קומינטרן) הייתה האימפריה היפנית בעלת בריתן של גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית של היטלר ומוסוליני, שלהן היו שאיפות טריטוריאליות דומות לשלה, וב-1940 הצטרפה באופן רשמי למדינות הציר.

יפן הצטרפה למלחמת העולם השנייה בשאיפה להרחיב את שטחה ביבשת ומעבר לים, לאחר שכבר ב-1937 פלשה לסין ופתחה במלחמת סין-יפן השנייה שבה כבשה שטחים ניכרים וערים מרכזיות בסין, וכן כבשה שטחים ניכרים מדרום מזרח אסיה, אזור שנשלט בידי כוחות קולוניאלים אירופיים, צרפת, בריטניה והולנד.

ארצות הברית התנגדה להתפשטות זו, ובדצמבר 1941 פתחה יפן ללא התרעה במלחמה מול ארצות הברית ובריטניה כשתקפה את הצי האמריקאי בפרל הארבור. בחודשים שלאחר מכן השתלטה יפן על איים ושטחים רבים בדרום מזרח אסיה, ועד מאי 1942 כבשה, בין היתר, את הונג קונג, מלזיה, בורמה וסינגפור מידי הבריטים, את הפיליפינים מידי האמריקאים, את איי הודו המזרחית (חלק מאינדונזיה המודרנית) מידי ההולנדים, וכן את תאילנד ואיים בקרבת הודו. בשלב זה איימה יפן על הודו ואוסטרליה שבשליטת בריטניה.

במרבית השטחים שכבשו, ניהלו היפנים ממשלות בובות של שליטים מקומיים שהיו כפופים למרותם, כדוגמת מדינת מנצ'וקואו במנצ'וריה ווונג ג'ינגוויי בסין. השלטון הקולוניאלי היפני היה אכזרי, ולרוב לווה בדיכוי האוכלוסייה המקומית ובהתאכזרות של החיילים היפנים כלפי שבויי מלחמה: מיליוני סינים נרצחו, עונו ונאנסו, וערים שלמות הוחרבו.

באוגוסט 1945 נכנעה האימפריה היפנית לארצות הברית אחרי שלוש שנים וחצי של מלחמה עקובה מדם, ובכך באה לסופה האימפריה היפנית, שאחריה עלו כוחות דמוקרטיים לשלטון ביפן.

שטחי שלטונה של האימפריה

במהלך התפשטותה של האימפריה היפנית, היא כבשה טריטוריות רבות במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט; שטחי שלטונה העיקריים מלבד יפן היו:

ראו גם

קישורים חיצוניים

1932

שנת 1932 היא השנה ה-32 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1932 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1942

שנת 1942 היא השנה ה-42 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1942 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1945 בארצות הברית

1945 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 169 שנה מיום היווסדה.

25 בדצמבר

25 בדצמבר הוא היום ה־359 בשנה (360 בשנה מעוברת) בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 6 ימים.

אטול מידוויי

אטול מידווי (באנגלית: Midway Atoll או Midway Island; בהוואית : Pihemanu) הוא אטול בשטח 6.2 קמ"ר הנמצא בצפון האוקיינוס השקט, צפונית לאיי הוואי, בשליש הדרך בין הונולולו לטוקיו.

האטול הוא שונית עגולה וכן מספר איי חול קטנים. שני האיים העיקריים הם אי החול (Sand Island) והאי המזרחי (Eastern Island), המשמשים כאתר קינון למאות אלפי עופות ים.

האטול מהווה טריטוריה של ארצות הברית, המנוהלת על ידי משרד הפנים של ארצות הברית, וכן שמורת טבע המנוהלת על ידי שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.

באטול מידווי נערך קרב מידווי ב-4 ביוני 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה. בקרב זה הביסו כוחות צבא ארצות הברית את כוחות האימפריה היפנית שניסו לכבוש את האטול. קרב זה היווה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה בזירת האוקיינוס השקט.

אמנת וושינגטון

אמנת וושינגטון, הידועה גם בשם אמנת חמש המעצמות, הייתה הסכם שנחתם על ידי ארצות הברית, האימפריה הבריטית, האימפריה היפנית, צרפת ואיטליה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, והגבילה את הכוח הצבאי הימי של המדינות החתומות.

האימפריה היפנית במלחמת העולם הראשונה

האימפריה היפנית השתתפה במלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה מ-1914 ועד 1918, ומילאה תפקיד מרכזי באבטחת נתיבי השיט בדרום האוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי מפני הצי הקיסרי הגרמני. מבחינה פוליטית, ניצלה יפן הזדמנות זו על מנת להרחיב את אזור ההשפעה שלה בסין, ולהשגת הכרה כמעצמה לאחר המלחמה.

המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט

המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, שנקראת גם הזירה הפסיפית והמלחמה המזרח אסיאתית הגדולה (בפי היפנים), הייתה אחת הזירות המרכזיות במלחמת העולם השנייה. זירה זו נמצאת במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט, בה הצדדים הראשיים היו ארצות הברית ובריטניה מול האימפריה היפנית. במקביל למערכה העיקרית בין ארצות הברית ליפן, התנהלה זירת לחימה נוספת בין סין ליפן - מלחמת סין-יפן השנייה, שהחלה ב-1937, הסתיימה עם כניעת יפן ב-1945, וגבתה כ-22 מיליון קורבנות. בשנים 1937–1940 השתלטה יפן על אזורים נרחבים במזרח הרחוק: הודו-סין הצרפתית, צפון ומרכז סין וקוריאה.

המשמר הקיסרי (האימפריה היפנית)

המשמר הקיסרי (ביפנית: 近衛師団) היה הכינוי שניתן לארמייה מיוחדת בצבא היפני הקיסרי, שתפקידה היה להגן על קיסר יפן משפחתו וארמונותיו. המשמר התפרק עם סיום מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1947, הוקם המשמר מחדש והוא כפוף לסוכנות המשטרה הלאומית.

הצבא היפני הקיסרי

הצבא היפני הקיסרי (ביפנית: 大日本帝, רומאג'י: Dai-Nippon Teikoku Rikugun) היה בסיס הכוח הקרקעי של האימפריה היפנית מ-1871 עד 1945. המטה הכללי של הצבא הקיסרי ומשרד המלחמה נהלו את הצבא, ובתורם היו כפופים לקיסר יפן, שהיה המפקד העליון של הצבא ושל הצי. מאוחר יותר, נוסף גוף שלישי - מפקדת התעופה הצבאית - שהחזיק בסמכות על כוחות הצבא. בעת מלחמה או במצב חירום עברו תפקידיו הרשמיים של הקיסר למטה הכללי הקיסרי, גוף שנוסד אד הוק, בו ישבו ראשי המטות הכלליים של הצבא ושל הצי וסגניהם, שר המלחמה, ראש מפקדת התעופה הצבאית, והאחראי על האימונים הצבאיים.

ועידת יאלטה

ועידת יאלטה הייתה ועידה שהתקיימה לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, מ-4 עד 11 בפברואר 1945, בהשתתפותם של מנהיגי ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וברית המועצות: רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין. כאשר התברר שבעלות הברית עומדות לנצח במלחמה התעוררה השאלה לגבי חלוקת השטחים ואזורי ההשפעה בין המדינות המנצחות. הוועידה נועדה למצוא פתרון לבעיה זו. הוועידה התקיימה בארמון הקיסרי לשעבר ביאלטה שבחצי האי קרים שבברית המועצות.

כבר בקיץ 1944 חילקו ביניהן ברית המועצות והממלכה המאוחדת את אזורי ההשפעה בבלקן. בוועידת יאלטה הועלתה בעיקר השאלה בקשר לגבולותיה של פולין. סטלין תבע שגבולה המזרחי של פולין יהיה כמו ב-1941, וחלקה הצפוני של פרוסיה המזרחית יסופח לברית המועצות, ופולין, כתמורה על אובדן שטחים במזרח, תפוצה בשטחים ממערב לה. כל הצדדים הגיעו להסכם שגבולותיה הסופיים של פולין ייקבעו סופית בוועידת השלום, אך לכאורה היה ברור לכל הצדדים שברית המועצות תקבל את רצונה, ולזאת הסכימו רוזוולט וצ'רצ'יל מפאת העובדה שהשטחים הנידונים כבר היו בידי ברית המועצות, וכדי לשנות עובדה זו הם היו צריכים להשתמש בכוח, אלטרנטיבה שממנה ניסו להימנע בשלב זה. למרות זאת, הורה וינסטון צ'רצ'יל לצבאו להכין את מבצע לא יעלה על הדעת.

כמו כן דנו הצדדים בהצטרפותה של ברית המועצות למלחמה נגד האימפריה היפנית - מה שהוסכם על ידי סטלין בתמורה לשטחים באסיה. במהלך הוועידה הסכימו הצדדים על הקמת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם). סטלין קיבל שלושה קולות במקום ה-16 שאותם רצה בתחילה (לפי חשבון של קול אחד לכל רפובליקה של ברית המועצות ואחד לאיחוד עצמו), ותינתן זכות וטו לחמש המעצמות - ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, סין וצרפת שהצטרפה לאחר מכן. בין השאר הוחלט לחלק את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: צרפתי, בריטי, אמריקני וסובייטי. ברלין, שהייתה באזור הכיבוש הסובייטי, חולקה באופן דומה בין ארבע המנצחות. עוד הוסכם לחסל את כוחה הצבאי של גרמניה, לעקור ממנה את הנאציזם ולהביא את מנהיגיה בפני בית דין בינלאומי.

חוקת מייג'י

חוקת האימפריה היפנית (ביפנית: 大日本帝国憲法), הידועה יותר בשם חוקת מייג'י (明治憲法), הייתה רשימת חוקי היסוד של האימפריה היפנית, שעמדה בתוקף מ-29 בנובמבר 1890 ועד 2 במאי 1947.

לאחר רסטורציית מייג'י שהתרחשה ב-1868 נטתה הנהגת יפן לכיוון מונרכיה חוקתית, שהתבססה על הדגם הפרוסי. על פי דגם זה, מילא קיסר יפן תפקיד פעיל בממשלה, והחזיק בהשפעה פוליטית ניכרת, בעיקר בנושאי יחסי חוץ ודיפלומטיה, אותה חלק עם בית נבחרים. בית הנבחרים היה אחראי לענייני פנים. הרסטורציה השיבה את הכוח הפוליטי לקיסר לאחר למעלה ממילניום, ובעקבותיה עברה יפן תקופה רבת תהפוכות ושינויים בתחומים חברתיים ופוליטיים, והמדינה עברה תהליך התמערבות שנועד להביאה לרמת הקדמה של העולם המערבי. אחת מתוצאות החוקה החדשה הייתה כינון הממשלה הפרלמנטרית הראשונה באסיה.

חוקת מייג'י הציבה גבולות ברורים לרשות המבצעת ולאבסולוטיזם של הקיסר, ואף העניקה לרשות השופטת עצמאות שיפוטית. עם זאת, ניסוח החוקה היה עמום וסתר עצמו במקרים רבים. פרשנות החוקה במקרים אלה הייתה נתונה לשיקוליהם של מנהיגי הממשלה והמפלגות. מצב זה הוביל למתיחות מתמדת בין התומכים במשטר אוטוריטרי לבין התומכים במשטר ליברלי-דמוקרטי.

בעת כניעת יפן ב-2 בספטמבר 1945 נטלו בעלות הברית את הריבונות על האימפריה היפנית, והשעו את חוקת מייג'י. במהלך תקופת הכיבוש האמריקאי החליף המפקד העליון של כוחות הברית, גנרל דאגלס מקארתור, את חוקת מייג'י בחוקה חדשה, שהחליפה את השלטון הקיסרי בדמוקרטיה ליברלית, על פי הדגם המערבי, ושבה ניטלה מן הקיסר כל סמכות מעשית.

כ"ד באלול

כ"ד באלול הוא היום העשרים וארבעה בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. כ"ד באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

כניעת האימפריה היפנית

כניעת האימפריה היפנית (ביפנית: 日本の降伏; באנגלית: Surrender of Japan), שקרתה ב־2 בספטמבר 1945, הייתה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והביאה לסופה של מלחמת העולם השנייה.

במסגרת הצהרת פוטסדאם שפורסמה ב-26 ביולי 1945, דרשו ארצות הברית, בריטניה והרפובליקה הסינית מיפן להיכנע ללא תנאי, ואיימו עליה ב"הרס מהיר ומוחלט" אם היא תסרב. יפן דחתה את תנאי הצהרת פוטסדאם, אך החל מאביב 1945 ניהלה ההנהגה היפנית מגעים חשאיים עם ברית המועצות הנייטרלית, בניסיון לשכנע אותה לשמש כמתווכת בינה לבין בעלות הברית. תקוותם של היפנים הייתה כי תיווך סובייטי יאפשר להם להגיע להסכם נוח עם בעלות הברית. אולם מאמצי היפנים היו לשווא. ללא ידיעתם, במקביל למגעים שניהלה ברית המועצות איתם, נערך הצבא הסובייטי לתקוף את יפן, ולהפר בכך את הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני שנחתם ב-1941.

ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 8:15 בבוקר, הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר היפנית הירושימה. כ-16 שעות לאחר מכן, פרסם נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הצהרה מוכנה מראש שבה הודיע על השימוש בנשק החדש, וקרא ליפן להיכנע או לצפות ל"גשם של הרס מהאוויר שלא נראה כמוהו בעולם הזה". יומיים לאחר מכן, בשעות הערב של 8 באוגוסט, הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, וב-9 באוגוסט פלשו כוחות רגלים, שריון ואוויר סובייטיים למנצ'וקוו שבשליטת יפן במסגרת מבצע סערת אוגוסט. מאוחר יותר באותו יום, הטילה ארצות הברית פצצת אטום שנייה על יפן, על העיר נגסאקי. בלילה שבין 9 ל-10 באוגוסט, בעקבות מאורעות אלה, התערב הירוהיטו, קיסר יפן, בדיוני קבינט המלחמה היפני והודיע על הסכמתו לקבל את תנאי הכניעה של בעלות הברית כפי שהוצגו במסגרת הצהרת פוטסדאם. ב-14 באוגוסט הקליט הירוהיטו הודעת רדיו לעם היפני בה הודיע על החלטתו להיכנע. ניסיון אחרון מצד קצינים זוטרים ממשרד המלחמה היפני, בשיתוף פעולה עם חלק מאנשי המשמר הקיסרי, לבצע הפיכה כדי למנוע את הכניעה כשל, והודעתו של הירוהיטו שודרה לעם היפני ביום שלמחרת.ב-15 באוגוסט הודיעה ממשלת יפן באופן רשמי על נכונותה להיכנע ולקבל את תנאי הצהרת פוטסדאם, וב-28 באוגוסט החל כיבושה של יפן על ידי ארצות הברית תחת פיקודו של המפקד העליון של כוחות הברית הגנרל דאגלס מקארתור. טקס הכניעה הרשמי התקיים חמישה ימים לאחר מכן, ב-2 בספטמבר, על סיפונה של אוניית המערכה "מיזורי". מצב המלחמה בין יפן לבין בעלות הברית, להוציא ברית המועצות, הסתיים סופית רק עם כניסתו לתוקף של חוזה סן פרנסיסקו, ב-28 באפריל 1952. ארבע שנים מאוחר יותר חתמו יפן וברית המועצות על הצהרה משותפת שסיימה את מצב המלחמה ביניהן. היסטוריונים חלוקים בדעתם באשר לתפקיד שמילאו פצצות האטום בכניעתה של יפן.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר החללים במלחמת העולם השנייה (לפי ההערכות המקובלות) עמד על כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה.

בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 (י"ז באלול ה'תרצ"ט), עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר ה'תש"ה), עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת האימפריה היפנית לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמה זו נעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואה – רצח עם שיטתי בו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים. המלחמה העולמית אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית. מלבד היהודים, הושמדו במהלך המלחמה גם עשרות אלפי צוענים, ועשרות אלפי נכים, מוגבלים שכלית, הומוסקסואלים, בונים חופשיים, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות.

במלחמה לחמו שתי בריתות: מדינות הציר כנגד בעלות הברית. המדינות העיקריות במדינות הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות בבעלות הברית היו הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, ובהמשך המלחמה גם סין. צרפת חדלה להיות חלק מבעלות הברית בעקבות תבוסתה לגרמניה ב-1940 ועליית ממשלת וישי. (אך המשיכה להילחם במסגרת צבא צרפת החופשית) ברית המועצות שיתפה פעולה עם גרמניה עד 1941 וחברה לבעלות הברית לאחר שנבגדה על ידי גרמניה ביוני 1941 ("מבצע ברברוסה"). ארצות הברית הצטרפה לבעלות הברית לאחר שהותקפה על ידי יפן בסוף 1941 ולאחר שגרמניה הכריזה עליה מלחמה (בתגובה לתקיפה היפנית בפארל-הרבור). סין נלחמה נגד הכיבוש היפני במלחמת סין-יפן השנייה, שהייתה אחת הזירות במלחמה.

מדינות נוספות חברו למדינות הציר או לבעלות הברית ממניעים שונים, כגון כיבוש, איום או רצון חופשי. מספר מדינות נותרו נייטרליות, כגון שווייץ ושוודיה. הגורם העיקרי למלחמה היה מדיניותן התוקפנית של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר.

המלחמה התנהלה בשלוש זירות עיקריות: זירת אירופה (הנחלקת למזרח ומערב), זירת צפון אפריקה והמזרח התיכון, וגם זירת האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק.

במהלך המלחמה השתלטו מדינות הציר על רוב אירופה, כולל שטח נרחב בברית המועצות. אך לאחר הצלחה ראשונית שכללה את כיבוש רוב שטחה של אירופה היבשתית, איום על מעמדה של בריטניה בצפון אפריקה, והשתלטות על טריטוריות נרחבות במזרח הרחוק ואיים באוקיינוס השקט על ידי האימפריה היפנית, הצליחו בעלות הברית בעזרת מאמצים רבים ליצור מפנה בחזיתות שונות, ולנצח במלחמה. התוצאה העיקרית של המלחמה הייתה היווצרותם של שני גושים פוליטיים: הגוש המערבי, בעל מכוונות דמוקרטית, הכולל את ארצות הברית, מערב אירופה, רובה של אמריקה הלטינית, יפן, אוקיאניה ועוד, ובמקביל נוצר הגוש המזרחי, בעל מכוונות קומוניסטית, הכולל את ברית המועצות, מזרח אירופה ועוד.

מנצ'וריה

מַנְצ'וּריה וצפון-מזרח סין הם שמותיו של חבל ארץ בצפון־מזרח סין שכיום מצוי בשטחה של הרפובליקה העממית של סין וגובלת ברוסיה ובקוריאה הצפונית. כיום מונה אוכלוסיית החבל כ-110 מיליון איש.

במאה ה-17 פלשה קואליציה של שבטים מצפון לחומה הסינית, בהנהגת שבט אַיִסִין גיוֹרוֹ, ממנצ'וריה לסין, והחליפה בשלטון את שושלת מינג. השבט הקים שושלת חדשה, שושלת צ'ינג, ששלטה בסין עד תחילת המאה ה-20 והייתה לשושלת הקיסרית האחרונה ששלטה בסין.

החל מהעשור האחרון של המאה ה-19 עמדה מנצ'וריה התיכונה תחת השפעה רוסית חזקה, בשל בניית מסילת הברזל הסינית מזרח-אסיאתית דרך חרבין לוולדיווסטוק. אחרי מלחמת רוסיה-יפן (1904–1905) גברה השפעתה של יפן באזור, בעיקר לאור הנחת מסילת הברזל הדרום מנצ'ורית ב-1906 לדאליאן (פורט ארתור).

בין השנים 1932–1945 נכבשה מנצ'וריה על ידי האימפריה היפנית, והייתה למדינת חסות יפנית בשם "מַנְצ'וּקְווֹ". המדינה נשלטה על ידי שליט-בובה, הקיסר הסיני לשעבר פויי, הקיסר האחרון של שושלת צ'ינג. חבל הארץ הוחזר בשנת 1945 לסין לאחר כניעתה של יפן.

נגסאקי

נגסאקי (ביפנית: 長崎, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר גדולה בדרום יפן, שאוכלוסייתה מונה כ-430,000 איש (נכון ל-2015). העיר התפרסמה בעקבות פצצת האטום שהוטלה עליה על ידי ארצות הברית והביאה לכניעת האימפריה היפנית ולסיום מלחמת העולם השנייה.

סיירת קלה

סיירת קלה היא סוג של סיירת או אוניית מלחמה, שהייתה בשימוש במחצית הראשונה של המאה ה-20.

ככל שנכנסו סיירות המערכה לשירות, הסתבר שתפקידן ישאיר אותן בצמוד לצי העיקרי. לפיכך, נוצר הצורך בסיירת קלה (Light Cruiser). במקביל, הפכו ההתפתחויות הטכנולוגיות את הסיירת המוגנת לאיטית ולא יעילה לצורכי ליווי. המנועים החדשים היו מהירים יותר, והסיירות הישנות הפכו לאיטיות ולא יעילות. מעבר לכך, המעבר לשימוש בנפט הביא לכך שלא היה צורך במחסני פחם והיה צורך במיגון שונה. בשנת 1909 נכנסו לשירות בצי הבריטי סיירות מסדרת טאון (Town); אלו היו הסיירות הקלות הראשונות. סדרה נוספת של סיירות קלות, סדרת ארת'וסה (Arethusa) נכנסה לשירות ב-1911; סיירות אלה שילבו שריון יחד עם מהירות (מהירותן הגיעה ל-29 קשר), ונועדו למשימות הקלאסיות של הסיירות: סיור, פשיטה, ליווי, וכיוצא בזה.

באמנת וושינגטון, שנחתמה ב-1922 על ידי ארצות הברית, האימפריה הבריטית, האימפריה היפנית, צרפת ואיטליה, והגבילה את הכוח הצבאי הימי של המדינות החתומות, קיבלו על עצמן המדינות החתומות להגביל את בניין אוניות השטח שלהן. מעבר לאוניות מערכה, נאסר על בניית אוניות שטח שההדחק שלהן עולה על 10,000 טון. בכך הוגדר גודלה של הסיירת הקלה, כלומר אונייה שאינה אוניית מערכה. בזמן מלחמת העולם הראשונה נשאו הסיירות הקלות הבריטיות שני תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) ושמונה תותחי 4 אינץ' (100 מ"מ), או מערך של תותחי 6 אינץ' בלבד. סיירות גרמניות נשאו בתחילת המלחמה תותחי 4.1 אינץ' (104 מ"מ) ובמהלכה שופרו תותחיהן עד שהגיעו לקוטר של 5.9 אינץ' (150 מ"מ); כעת הגדירה האמנה את קוטר התותחים שיכולות אוניות מסוג זה לשאת: לא יותר מקוטר של 6.1 אינץ' (155 מ"מ).

במלחמת העולם הראשונה הופעלו שני סוגי הסיירות: סיירת המערכה והסיירת הקלה. בין הסיירות הקלות נבנו גם סיירות ייחודיות שנקראו "מובילות שייטת" (Flotilla Leader); תפקידן היה להיות אוניית דגל לשייטת של משחתות. הן נבנו כך שיהיה בהן מקום, מעבר לצוות הרגיל, גם למטה השייטת ולציוד הנדרש, כמו ציוד קשר.

פצצת ביקוע גרעיני

פצצת ביקוע גרעיני (הידועה בשם "פצצת אטום", על-אף שזהו שם מטעה מבחינה מדעית) היא סוג של נשק גרעיני, כלומר נשק המנצל את האנרגיה הרבה שאגורה בגרעיני אטומים הכבדים מברזל. אנרגיה זו משתחררת בתהליך של ביקוע גרעיני - פירוק הגרעין הכבד לגרעינים קלים יותר. אין כלל הקובע מה יהיו גרעיני האטומים הנוצרים, למעט שסך הפרוטונים והנייטרונים חייב להישמר. כדוגמה, גרעין של אורניום236 אינו יציב, ומתפרק תוך זמן קצר לשני גרעינים נפרדים, שיכולים להיות - אך לא חייבים להיות - גרעין של קריפטון92 וגרעין בריום141 בתוספת 3 נייטרונים חופשיים. במהלך הפירוק נפלטות קרני גמא בעוצמה גבוהה, שמקורה בהפרש בין האנרגיה שהחזיקה את הגרעין הכבד וסכום האנרגיות שמחזיקות את הגרעינים שנוצרו. כאמור, עבור כל יסוד כבד מברזל הפרש אנרגיה זה הוא חיובי.

עוד לפני פיתוח הנשק הגרעיני היה ידוע שבתהליך הביקוע משתחררת אנרגיה רבה מאד. לדוגמה, גרם בודד של רדיום פולט אנרגיה ששקולה לאנרגיה הנפלטת משריפת מכלית בנזין מלאה, אך לא היה ידוע כיצד לגרום לגרעינים להתפרק באופן יזום כך שיתקבל פרץ קצר ועצום של אנרגיה. עם גילוי תהליך השרשרת נפתרה קושייה זו, ונפתח הפתח לפצצות בהן קילוגרמים ספורים של חומר בקיע פולטים בשבריר שנייה את כמות האנרגיה של עשרות אלפי טונות של חומר נפץ רגיל, וכך גורמות להרס בהיקף חסר תקדים.

פיתוח וייצור נשק גרעיני היוו נקודת מפנה בהיסטוריה של המלחמות ושל היחסים הבינלאומיים בכלל. לראשונה נוצר איום ממשי של הרג מיליונים תוך דקות, ונוצר מאזן האימה שמרתיע את המעצמות הגרעיניות ממלחמה גלויה זו בזו.

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו ארצות הברית, גרמניה הנאצית ואף האימפריה היפנית בפיתוח נשק גרעיני. למרות הישגים משמעותיים בפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית ושל יפן, רק מאמץ הפיתוח של ארצות הברית - "פרויקט מנהטן" - הגיע לייצור פצצה גרעינית בפועל. ראש הפרויקט האמריקני, הפיזיקאי היהודי רוברט אופנהיימר, זכה לפרסום רב וכונה "אבי פצצת האטום". צוות בראשות אנריקו פרמי השיג את תגובת השרשרת הגרעינית מעשי ידי אדם הראשונה בעולם. בשנת 1942 וב־1945 נוסה הנשק הגרעיני לראשונה באתר טריניטי, סמוך לאלאמוגורדו, ניו מקסיקו. בעקבות הצלחת הניסוי יוצרו שתי פצצות ביקוע גרעיני, שהוטלו על הערים היפניות הירושימה ועל נגסאקי. מספר ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, נכנעה יפן ללא תנאים, ובכך למעשה באה לסיומה מלחמת העולם השנייה. מאז לא הופעל עוד נשק גרעיני במלחמה.

66,000 איש נהרגו כתוצאה מיידית מהתפוצצות הפצצה בהירושימה. 60,000 איש נוספים מתו עד סוף 1945 כתוצאה מפגיעות שגרמה להם הפצצה, ורבבות אנשים נוספים סבלו מנזקי הקרינה הרדיואקטיבית במשך שנים רבות.

ברית המועצות פוצצה את הפצצה הגרעינית הראשונה שלה RDS-1 ב-29 באוגוסט 1949. תכנון הפצצה התבסס בעיקר על התכנון האמריקאי, שאותו קיבלה ברית המועצות מהמרגל קלאוס פוקס, אך ייתכן שהידע שלה התבסס גם על מתקנים של גרמניה הנאצית, בשטח מזרח גרמניה לשעבר.

עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (בקצרה "קילוטון"). עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT.

תהליך מקביל המפיק אנרגיה רבה יותר הוא היתוך גרעיני, שבו מתחברים גרעיני אטומים קלים ליצירת אטום כבד יותר, והוא התהליך המניע את השמש וגם הבסיס לפעולתה של פצצה תרמו-גרעינית המכונה גם "פצצת מימן".

אימפריות קולוניאליות
איטליה 1861 האימפריה האיטלקית ארצות הברית האימפריה האמריקנית אתיופיה (1897) האימפריה האתיופית בלגיה האימפריה הבלגית
הממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית דנמרק האימפריה הדנית הולנד (1581 - 1795) האימפריה ההולנדית
יפן האימפריה היפנית ספרד החדשה האימפריה הספרדית פורטוגל (1707) האימפריה הפורטוגזית צרפת האימפריה הצרפתית
רוסיה רומנוב האימפריה הרוסית שוודיה האימפריה השוודית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.