האימפריה האוסטרו-הונגרית

אוסטרו-הונגריה הידועה גם בשמות אוסטריה-הונגריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית[1] (או בשמה הרשמי - הממלכות והארצות המיוצגות במועצה הקיסרית ובארצות הכתר ההונגרי הקדוש של סטפן הקדוש), היא אימפריה שהתקיימה באירופה בשנים 1867–1918. הקיסרות נוצרה מאיחוד פדרטיבי של ממלכת הונגריה ושל קיסרות אוסטריה, תחת שלטונו של בית הבסבורג.

הניצוץ או התירוץ, שהביא לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא הרצח הפוליטי ב-28 ביוני 1914 של היורש לכס המלוכה של אוסטרו-הונגריה, פרנץ פרדיננד הארכידוכס האוסטרי, בסרייבו. חודש לאחר מכן הכריזה האימפריה האוסטרו הונגרית מלחמה על סרביה ובכך פתחה רשמית במלחמת העולם. האימפריה קרסה כאחת מתוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה.

האימפריה האוסטרו-הונגרית
Flag of Austria-Hungary (1869-1918) Imperial Coat of Arms of the Empire of Austria
דגל סמל
Austro-Hungarian Monarchy (1914)
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית, הונגרית, צ'כית, פולנית, איטלקית ועוד.
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
וינה
48°12′31″N 16°22′19″E / 48.20861°N 16.37194°E
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
הפשרה האוסטרו-הונגרית
1867
פירוק
תאריך
מלחמת העולם הראשונה
1918
ישות קודמת Flag of the Habsburg Monarchy.svg האימפריה האוסטרית
ישות יורשת אוסטריה הרפובליקה האוסטרית הראשונה
הונגריה הרפובליקה הדמוקרטית ההונגרית
צ'כוסלובקיה הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה
פולין הרפובליקה הפולנית השנייה
Прапор Лемко-Русинської Республіки.svg הרפובליקה הלמקו-רוסינית
אוקראינה הרפובליקה העממית של אוקראינה
אוקראינה הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה
אוקראינה הרפובליקה הקומנצית
Flag of the State of Slovenes, Croats and Serbs.svg מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים
State Flag of Serbia (1882-1918).svg ממלכת סרביה
הרפובליקה של באנאט
Reggenza Italiana del Carnaro.jpg ממלכת קרנארו האיטלקית.
שטח בעבר 676,615 קמ"ר (נכון ל-1910)
אוכלוסייה בעבר 51,390,223 נפש (נכון ל-1910)
מטבע גולדן אוסטרו-הונגרי, כתר אוסטרי

היסטוריה

ההיסטוריה של האימפריה האוסטרו הונגרית התחילה בשנת 1867 עם כינון האימפריה והסתיימה ב-1918, כשהיא פורקה למספר מדינות בעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה.

רקע

בשנת 1804 פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ערך ארגון מחדש של המנהל בארצו, וכתוצאה מכך, הוענק תוקף רשמי למעמדה של הונגריה כנחלה נפרדת של הכתר ההבסבורגי אשר אינה קשורה לאוסטריה עצמה. הונגריה נוהלה בידי דיאט משלה אשר התכנס בפרשבורג, תוך התערבות מועטה של הממסד הקיסרי בענייניה הפנימיים. כמו כן להונגריה היה קנצלר נפרד אשר ישב בווינה, ולא היה כפוף לקנצלר אוסטריה. ב-1806 בוטלה האימפריה הרומית הקדושה, ותחתיה הוקמה "האימפריה האוסטרית". בהדרגה, במיוחד לנוכח מדיניותו החונקת של הנסיך מטרניך הראקציונר, החלה תודעתם הלאומית של ההונגרים, ובייחוד של המדיארים, להתעורר. אביב העמים לא פסח על הונגריה. ב-15 במרץ 1848, בחזית המוזיאון הלאומי של הונגריה התקבץ המון של אלפים, בפניו ניצב המשורר שנדור פטפי שהקריא את השיר הלאומי ואת "12 הנקודות", במסגרתן דרשו ההונגרים חופש מן הצנזורה, ממשלה לאומית, שיווין זכויות אזרחי ודתי, שחרור אסירים פוליטיים, איחוד עם טרנסילבניה תחת שלטון הונגרי וזכויות חוקיות על האדמה לאיכרים ההונגרים.

המרד ההונגרי פרץ, וההונגרים היו קרובים לעצמאות. אולם האוסטרים הזעיקו לעזרתם את האימפריה הרוסית, אשר פלשה להונגריה ממזרח. הצבא המשותף האוסטרו-רוסי הביס את ההונגרים, ועל הארץ כולה הוטל שלטון צבאי. קנצלר אוסטריה החדש הנסיך שוורצנברג החל לנקוט במדיניות אימפריאלית חדשה, אשר תהפוך את האימפריה האוסטרית לאחידה יותר. בהונגריה נאסרו אסיפות פומביות, והפגנת כל סממן לאומי הונגרי. הגרמנית הוכרזה לשפה הרשמית. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות בלתי נפרדים מאוסטריה, ללא כל צורה של שלטון עצמי. הפרלמנט האוסטרי, אשר בו לא היה להונגרים ייצוג, ואשר באופן מסורתי לא היה הגוף הקובע בהונגריה, הודיע על ביטול הדיאט ההונגרי והחוקה ההונגרית, והונגריה נאלצה לקבל את החוקה האוסטרית. לקיסר אוסטריה ניתנה סמכות בלתי מוגבלת. כל היבט של החיים ההונגריים הועמד תחת בדיקה קפדנית ושליטה ממשלתית. אף לימודי ההיסטוריה נלמדו מנקודת מבט הבסבורגית.

הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867

Deák Ferenc 1861
פרנץ דיאק, האדריכל העיקרי של הפשרה

בשנת 1866 ספגה אוסטריה תבוסה מוחצת במלחמה האוסטרו-פרוסית, ומעמדה כמדינה הדומיננטית בין המדינות הגרמניות הסתיים לעד. במקביל, חרף הניצחונות האוסטריים במלחמת העצמאות האיטלקית השלישית, תנאי השלום עם פרוסיה הכריחו את אוסטריה להעביר לידי ממלכת איטליה את כל הנחלות אשר נותרו לה בארץ זו, כולל ונציה. מצב זה הבהיר לאוסטרים שאם ברצונם להחזיק מעמד כאימפריה, עליהם לפתור את בעיית המיעוטים בארצם. בשנים 1860 ו-1861 הציע פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה להונגרים תוכנית של אוטונומיה מוגבלת, אך אלה, בהנהגתו של ד"ר פרנץ דיאק, דחו את התוכנית, ודרשו את החזרת חוקה בנוסח המרד של 1848. הקיסר אף קיבל לראיון את הרוזן דיולה אנדראשי אשר הציע הצעות דומות.

האינטלקטואלים ההונגרים, אשר היו למעשה מנהיגי האומה, החליטו לזנוח את הרעיון של עצמאות מוחלטת, על אף שרובה המכריע של האוכלוסייה חפץ בו. פרנץ דיאק החליט שהונגריה נהנית משלטונה של אוסטריה ביחסי החוץ, וחשש גם שעצמאות מלאה תצית סכסוכים בין המדיארים לבין מיעוטים אחרים שחיו בהונגריה. לפיכך המגמה החדשה שהוא הציע הייתה לאחד את אוסטריה והונגריה, במקום שלטון אוסטרי על הונגריה. הקיסר האוסטרי הסכים להצעה, והוא ודיאק חתמו על הפשרה ב-29 במאי 1867. היא אושרה בידי הדיאט ההונגרי המשוקם. בהונגריה עצמה התקבלה הפשרה באכזבה בידי ההמונים שלא היו מוכנים להתפשר על פחות מעצמאות מלאה, ורבים ראו בה בגידה במורשת ההונגרית. הממשלה ההונגרית החדשה בראשותו של אנדראשי נאלצה להשתמש בכוח כדי לדכא התקוממויות אזרחיות כנגד הפשרה.

הקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית

Austria-Hungary map HE
מפת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1900

בעקבות הפשרה בוטלה האימפריה האוסטרית, ותחתיה הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית. אימפריה זו נשלטה על ידי שלושה גופים שונים:

  • הממשלה ההונגרית אשר שלטה בהונגריה. מושבה היה בבודפשט.
  • הממשלה האוסטרית אשר שלטה באוסטריה. מושבה היה בווינה.
  • ממשל מאוחד בראשותו של הקיסר.

להונגריה ואוסטריה היו חוקים נפרדים, ראשי ממשלה נפרדים, שרי פנים נפרדים ודרכונים נפרדים. התיאום בין הגופים השונים היה באחריות המונרך, אשר הוכתר בו זמנית כמלך הונגריה וכקיסר אוסטריה. כן היה באחריות המונרך הטיפול בענייני מדיניות החוץ ומדיניות המכס. הצבא האוסטרו-הונגרי לא התחלק בין שתי המדיניות, והיה תחת פיקוד אחד. המונרך הוכר כמפקדו העליון, ולצדו עמד מטה כללי אשר היו בו הן אוסטרים והן הונגרים. מצב דומה שרר בצי האוסטרו-הונגרי. בשל כך כונה צבא האימפריה: "הצבא הקיסרי והמלכותי". פרט לכך הוקם גם צבא אוסטרי נפרד אשר נקרא "לנדווהר" (Landwehr), וצבא הונגרי נפרד אשר נקרא "הונבד" (Honvéd). יחידות אלו היו כפופות למשרדי ביטחון נפרדים. הוקם משרד אוצר עליון, אולם סמכותו הוגבלה לתקציבי הצבא, הצי והשירות הדיפלומטי. לצורך תקציבי הפנים הוקמו שני משרדי אוצר נפרדים, אשר היו כפופים כל אחד לראש ממשלתו. המונרך שמר על סמכויות רבות, אשר בפועל מנעו מהונגריה להיות מדינה ריבונית.

הדגל הצהוב-שחור האוסטרי הוחלף בדגל מחולק לשני חלקים. הראשון היה הטריבנד האוסטרי בצבעי אדום-לבן-אדום, והשני הטריקולור הונגרי בצבעי אדום-לבן-ירוק, ושניהם הוטענו בסמלי הממלכות בהתאמה.

התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית.

הצעדים שהובילו לכניסת אוסטרו-הונגריה למלחמת העולם הראשונה

דאגות האוסטרים באשר לביטחון אזורי גדלו עם כמעט הכפלתם של האזורים הגובלים בסרביה, כתוצאה של מלחמות הבלקן הראשונה והשנייה (19121913). רבים בהנהגה האוסטרית, ביניהם הקיסר פרנץ יוזף וקונרד פון הצנדורף, היו מודאגים מתסיסת הלאומנות הסרבית בחלקים הדרומיים של האימפריה. עודם רדופים על ידי זיכרונות אודות המערכות רבות ההשראה של הפיימונטים כנגד הפרובינציות האיטלקיות והאוסטריות ב-1859, הם חששו גם שרוסיה תגבה את סרביה אם זו תספח שטחים סלאביים מאוסטריה, בדיוק כפי שגיבתה צרפת את פיימונטה במערכה, שהגיעה לשיאה בקרב סולפרינו. תחושתם הייתה כי מוטב להרוס את סרביה, לפני שזו תקבל את ההזדמנות לפתוח מערכה מסוג זה.

כמה חברים בממשלה האוסטרית חשו כי מערכה בסרביה תהא המזור המושלם לבעיות הפנימיות של האימפריה. רבים מהם היו מתוסכלים מכוחה של הממשלה ההונגרית באימפריה. ב-1914 היה לממשלה האוסטרו-הונגרית מבנה כפול. לאוסטריה ולהונגריה היו למעשה ממשלות נפרדות תחת קיסר (קייזר בגרמנית) אחד. הממשלה האוסטרית החזיקה בשליטה על מדיניות החוץ, אך עדיין הייתה תלויה בהונגרים לשם הסכמה על התקציב. ולעיתים קרובות הממשלה ההונגרית, תחת אישטוון טיסה (István Tisza), סרבה לבקשות תקציב אוסטריות להגדלת ההוצאות הצבאיות. בתקווה לסיים את השיתוק הפוליטי שכפתה הממשלה הכפולה, קיוו רבים ליצירת פדרציה, או לכל הפחות מלוכה משולשת. לשם כך נדרשה הגדלת שיעור אוכלוסיית הסלאבים בקרב אזרחי אימפריה.

ההתנקשות בפרנץ פרדיננד ביולי 1914 הביאה עמה את ההזדמנות שאותה חיפשו כמה מנהיגים אוסטרים לבוא חשבון עם הממלכה הסלאבית הקטנה. האוסטרו-הונגרים טענו כי הקושרים בסרייבו חומשו על ידי "היד השחורה" - ארגון טרור סרבי, עם קשרים במעגל מקבלי ההחלטות הסרבי.

עם גרמניה המגבה אותה, שלחה אוסטרו-הונגריה, בהשפעתו של שר החוץ לאופולד פון ברכטולד, לסרביה (23 ביולי 1914) אולטימטום בן 10 נקודות, שלמעשה לא ניתן היה למלא את דרישותיו. הסרבים התבקשו להסכים לאולטימטום תוך 48 שעות. הממשלה הסרבית הסכימה לכל הדרישות מלבד אחת. למרות זאת ניתקה אוסטרו-הונגריה את קשריה הדיפלומטיים עמה (25 ביולי).

מלחמת העולם הראשונה

אוסטריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוסטריה

באבנברג

הבסבורג

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

אוסטרופשיזם

אנשלוס

אזורי הכיבוש באוסטריה

אוסטריה
Österreich-Ungarns Ende-HE
מפת האימפריה האוסטרית במלחמת העולם הראשונה. גבולות 1920 מסומנים באדום

ב-28 ביולי 1914 הכריזה אוסטריה-הונגריה מלחמה על סרביה, באמצעות מברק שנשלח לממשלה הסרבית. הייתה זו תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

במלחמת העולם הראשונה הייתה הקיסרות האוסטרו-הונגרית מרכיב עיקרי של "מעצמות המרכז", יחד עם הקיסרות הגרמנית, האימפריה העות'מאנית וממלכת בולגריה.

ב-3 בנובמבר 1918 שלחה אוסטרו-הונגריה בקשה להפסקת אש למפקד האיטלקי, כדי לדון בתנאי שלום. התנאים, שנידונו בטלגרף עם רשויות "מדינות ההסכמה" בפריז, נשלחו למפקד האוסטרי והתקבלו. הפסקת האש עם אוסטריה נכנסה לתוקף ב-4 בנובמבר. אוסטריה והונגריה חתמו בנפרד, מה שהוביל להפלת בית המלוכה של הבסבורג.

כ-2 מיליון מחיילי הקיסרות האוסטרו-הונגרית ו-300,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה ומספר דומה לזה נפל בשבי.

לאחר התפרקות הקיסרות

הקיסרות האוסטרו-הונגרית נחלקה למדינות אחדות. הרפובליקות החדשות של אוסטריה והונגריה שנוצרו כופרות בכל המשכיות עם האימפריה הישנה. חוזה סן-ז'רמן הגדיר את חלוקת שטחיה של אוסטריה, וחוזה טריאנון את זו של הונגריה. שתי המדינות כללו רק חלק קטן מן השטחים שעליהן שלטו במסגרת הקיסרות המשותפת, ויתר השטחים עברו לשכנותיה של הקיסרות ולמדינות חדשות שהוקמו. שינויי הגבול הותירו מיעוטים גדולים של הונגרים ושל דוברי גרמנית אזרחי אוסטריה לשעבר מחוץ לשטחי אוסטריה והונגריה.

צ'כוסלובקיה הוקמה מבוהמיה, מורביה, רוב שטחה של שלזיה הצ'כית, סלובקיה וקרפטיה הרוטנית.

גליציה הועברה לפולין, שזכתה מחדש בעצמאותה.

בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, וויוודינה (Vojvodina) ודאלמטיה צורפו לסרביה ומונטנגרו ליצירת מה שנודע לאחר מכן כיוגוסלביה. כמו כן אזור הבאנאט חולק ברובו הגדול בין רומניה ליוגוסלביה העתידית.

טרנסילבניה ובוקובינה הועברו לרומניה.

איטליה קיבלה את וולשטירול, דרום טירול, איסטריה וטריאסטה.

רשימת הארצות שנכללו בקיסרות

ארצות הכתר האוסטרי

הונגריה וארצות הכתר ההונגרי

Austria-Hungary map HE
חלוקת האימפריה למחוזות

בוסניה

Austria hungary 1911
מפה מתוך אטלס אמריקאי משנת 1911 המתארת את העמים השוכנים באוסטרו-הונגריה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (גרמנית: Österreich-Ungarn; הונגרית: Osztrák-Magyar Monarchia; צ'כית: Rakousko-Uhersko; פולנית: Austro-Węgry; אוקראינית: Австро-Угорщина; רומנית: Austro-Ungaria; איטלקית: Austria-Ungheria; סלובקית: Rakúsko-Uhorsko; קרואטית: Austro-Ugarska; סרבית: Аустро-Угарска/Austro-Ugarska; סלובנית: Avstro-Ogrska)
בוקובינה

בוקובינה (ברומנית: Bucovina; באוקראינית וברוסית: Буковина, בגרמנית:Bukowina או Buchenland (ארץ הארזים) ובפולנית: Bukowina) היא אזור היסטורי שמחציתו הדרומי (מחוז סוצ'אבה) ברומניה ומחציתו הצפונית (המחוז צ'רנוביץ) באוקראינה, . האזור משתרע על שטח של 10,422 קמ"ר, הוא מיוער מאוד ומייצא עץ, טקסטיל, מלח, מנגן, ברזל ונחושת. מהמאה ה- 14 ועד שנת 1774 בוקובינה הייתה חלק מהאזור המכונה "הארץ העליונה" בצפון נסיכות מולדובה. עם תחילת השלטון האוסטרי, השם בוקובינה נקבע באופן רשמי. בשנים 1918-1775 הייתה דוכסות רב-אתנית במסגרת האימפריה ההבסבורגית. בצפון-מערב גובלת בוקובינה בגליציה המזרחית, בדרום מזרח עם אזור בוטושאן שבחבל מולדובה ובדרום-מערב עם אזור טרנסילבניה שברומניה.

בית הבסבורג

בית הבסבורג (לעיתים מאוית גם הפסבורג, בגרמנית Habsburg) היה אחד מבתי המלוכה החשובים של אירופה. בין התפקידים בהם החזיק הבית:

קיסרי גרמניה (למשך מספר מאות עד 1806), בדרך כלל הוכתרו בתור קיסרים רומים קדושים ושליטי אוסטריה (בתור דוכסים 1282–1453, ארכידוכסים 1453-1804)

קיסרי אוסטריה - קיסרי האימפריה ההבסבורגית (1804-1526), קיסרי האימפריה האוסטרית (1867-1804), קיסרי האימפריה האוסטרית ("ציסלייטניה") במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית ובמקביל קיסרי האימפריה האוסטרו-הונגרית כולה (1918-1867)

מלכי קרואטיה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי הונגריה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי ספרד (1516-1700)

מלכי פורטוגל (1580-1640)

מלכי בוהמיה (1526-1618, 1621-1867)

הנסיכים הגדולים של טראנסילבניה (1690-1867)בנוסף, הבית החזיק במספר כתרים אחרים לזמן קצר:

מלך אנגליה ואירלנד (1554–1558)

קיסר מקסיקו (1864-1867)

הדוכס הגדול של טוסקנה (1790-1859)

דוכס פארמה (1814-1847)

דוכס מודנה (1814-1859)ועוד תארים רבים נוספים.

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרית (בגרמנית: Kaiserreich Österreich) הייתה קיסרות מרכז אירופית רבת עוצמה שבירתה וינה, אשר התקיימה בשנים 1806–1867. הקיסרות נוסדה כהמשך לממלכת הבסבורג ועל חורבות האימפריה הרומית הקדושה, והחל משנת 1867 שונה שמה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. האימפריה נהנתה מעוצמה פוליטית וכלכלית רבה.

החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה

החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה הייתה חזית הלחימה בצפון איטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה, אשר התחוללה בין ממלכת איטליה, ולצדה צבאות נוספים ממדינות ההסכמה, לבין האימפריה האוסטרו-הונגרית, בתמיכת כוחות מן הקיסרות הגרמנית. החזית נפתחה ב-23 במאי 1915 עם הכרזת המלחמה של איטליה על אוסטרו-הונגריה, הכרזה אשר לוותה במתקפה איטלקית בנקודות מסוימות לאורך החזית. כניסתה של איטליה למלחמה לצד מדינות ההסכמה באה למרות חתימתה על הברית המשולשת עם הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית משנת 1882, ועל רקע רצונה לכבוש מידי אוסטרו-הונגריה אזורים שאותם ראתה כשייכים לה ושבהם התגוררו דוברי איטלקית רבים.

לאורך רוב שנותיה התנהלה החזית במלחמת חפירות סטטית בערוצי הנהרות איזונצו ופיאווה בשטחי צפון איטליה, סלובניה וקרואטיה של ימינו. אולם, בניגוד למישורים הבוציים של החזית המערבית, התאפיינה הלחימה בחזית האיטלקית בלוחמה הררית. כמו כן, בנוסף למלחמה סטטית ארוכה הוחלשו צבאות שני הצדדים על ידי מחלות מידבקות כדיזנטריה וטיפוס. התפתחות בחזית הושגה בקרב קפורטו, לאחר התגבורת שקיבלה אוסטרו-הונגריה מן הכוחות הגרמניים שהופנו לחזית לאחר יציאתה של האימפריה הרוסית מהמלחמה. אלא שההתקדמות של מעצמות המרכז נבלמה עקב התארכות קווי האספקה, כשמנגד הגיעו לצדם של האיטלקים תגבורות בריטיות, צרפתיות אמריקאיות ועוד. בקרב ויטוריו ונטו הושגה ההכרעה בחזית לטובת מדינות ההסכמה, ולאחריו נכנעו הכוחות האוסטרו-הונגריים ב-3 בנובמבר 1918.

החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה

החזית המזרחית (ברוסית: Восточный фронт) הייתה הזירה העיקרית השנייה, לצד החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בזירה זו ניסתה האימפריה הרוסית להביס את יריבותיה העיקריות - הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. מלבד היריבים העיקריים, מספר מדינות נוספות לקחו חלק בלוחמה בחזית זו. אפשר לחלק את הלוחמה בחזית זו לארבעה חלקים עיקריים: המערכה הקצרה של שנת 1914, ההתקפה הגרמנית-אוסטרית הגדולה של 1915, ההתקפה הרוסית של 1916 וכניסת רומניה למלחמה והתפרקות החזית ב-1917.

הלחימה בחזית זו התאפיינה בתנועה הרבה יותר ערה מאשר בחזית המערבית, בגלל גודל הזירה. קו החזית הארוך לא איפשר ריכוז גבוה של כוחות לכל אורך הקו וכתוצאה מכך הבקעה הייתה אפשרית בקלות רבה יותר מאשר בחזית המערבית.

אירועים בחזית זו השפיעו והושפעו במידה ניכרת מחזיתות אחרות במלחמת העולם הראשונה, ומתקפות רבות נקבעו בהתאם לבקשות בעלות הברית של רוסיה בחזית המערבית, על מנת למשוך כוחות גרמנים ואוסטרו-הונגרים מחזיתות אחרות.

האימפריה הרוסית שסבלה אבדות כבדות בחזית, רעב בבית, מהומות וחתרנות פנים לא הייתה יכולה להמשיך במאבק. שלטונו של הצאר הוחלף בממשלה זמנית בפברואר 1917, אך גם היא לא הצליחה לייצב את המצב הפוליטי בתוך רוסיה. הבולשביקים שעלו לשלטון בתחילת נובמבר 1917 סיימו את התנגדות המאורגנת והסכם ברסט ליטובסק נחתם בין הצדדים בתחילת 1918.

המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה

המערכה בבלקן הייתה מערכת חזיתות באזור חבל הבלקן במלחמת העולם הראשונה, בין מדינות ההסכמה לבין מעצמות המרכז. הלחימה התרחשה בשלוש חזיתות עיקריות: הסרבית, המקדונית והרומנית. במהלך הלחימה הצטרפו רומניה ויוון למדינות ההסכמה ובולגריה הצטרפה למעצמות המרכז והיא הסתיימה בניצחון מדינות ההסכמה.

הצבא האוסטרו-הונגרי

הצבא האוסטרו-הונגרי היה הכוח היבשתי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הצבא היה מורכב משלושה חלקים:

הצבא המשותף שחייליו גויסו מכל רחבי האימפריה.

הצבא האוסטרי שחייליו הגיעו מהשטח האוסטרי באימפריה.

הצבא ההונגרי שחייליו הגיעו מטרנסילבניה.בעקבות המאבק בין האימפריה לבין הונגרים לאומניים במהפכה ההונגרית ב-1848 והחיכוכים שהמשיכו גם לאחריה, שירתו החיילים ההונגרים ביחידות מעורבות או שהוצבו הרחק משטחים הונגריים. לאחר הפשרה של 1867 הוקם הצבא בצורתו המחודשת ונשאר כך עד לפירוק האימפריה בעקבות ההפסד במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918.

חיילי הצבא המשותף, או בשמו הרשמי - הצבא האימפריאלי המלכותי, לא אומנו ברובם והציוד שהיה ברשותם היה מיושן, כיון ששלטונות אוסטריה והונגריה העדיפו לתקצב בסכומים גבוהים את יחידות הצבא שלהם במקום לחלק את הכסף בצורה שווה בין שלושת חלקי הצבא. כל הרגימנטים (חטיבות) בצבא האוסטרי ובצבא ההונגרי היו מורכבים מ-3 בטליונים (גדודים), בעוד שבצבא המשותף היה מורכב כל רגימנט מ-4 בטליונים. כלומר, אותה כמות של משאבים התחלקה בין יותר חיילים בכוח המשותף מאשר בכוחות הנפרדים של הצבא.

המדים הלבנים המסורתיים של חיל הרגלים הוחלפו במחצית השנייה של המאה ה-19 במדים כחולים שהוחלפו בתחילת מלחמת העולם הראשונה במדים אפורים ולאחר מכן במדים בעלי גוון ירוק-אפור.

המפקד העליון של הצבא היה הקיסר פרנץ יוזף.

חוזה ברסט-ליטובסק

חוזה ברסט-ליטובסק היה חוזה שלום שנחתם ב-3 במרץ 1918 בין רוסיה למעצמות המרכז במבצר ברסט ליטובסק. חוזה זה הביא לעצמאות לטביה, ליטא, פולין, אוקראינה, אסטוניה ופינלנד.

חוזה טריאנון

חוזה טריאנון היה חוזה אשר הסדיר את מעמדה ושטחה של הונגריה אשר הייתה חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. חוזה זה נחתם ב-4 ביוני 1920, בארמון הטריאנון הגדול שבגנים של ארמון ורסאי, בסמוך לפריז.

מדינות ההסכמה

מדינות ההסכמה הוא שם כולל למדינות אשר לחמו במלחמת העולם הראשונה נגד מעצמות המרכז והיו לצד המנצח במלחמה. מדינות אלה לא היו מאוגדות מתוקף ברית אחת ויחידה, אלא לחמו במשותף, חלקן מתוקף בריתות חתומות, חלקן מתוקף מלחמה באויב משותף וחלקן מתוקף תמיכה הדדית. מתוך כלל המדינות ניתן למנות שש אשר מילאו תפקיד מרכזי במהלך המלחמה: בריטניה, צרפת, הקיסרות הרוסית, סרביה, ממלכת איטליה וארצות הברית.

מקורו של השם "מדינות ההסכמה" הוא בהסכמה המשולשת – ברית צבאית לא רשמית בין צרפת, רוסיה ובריטניה, אשר כוננה מתוקף ההסכמים הדו-צדדיים בין המדינות והייתה לברית הנגד לברית המשולשת של הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית ואיטליה. השם "ההסכמה המשולשת" נגזר מ"ההסכמה הלבבית", כינויה של הברית בין בריטניה לצרפת מ-1904.

איטליה הייתה מאז 1882 בעלת ברית לאימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, אך היו לה תוכניות משלה נגד שטחים אוסטריים בדרום טירול, איסטריה ודלמטיה, והבנה סודית עם צרפת שאיינה למעשה את התחייבויותיה לבעלות בריתה. היא הצטרפה למדינות ההסכמה ב-23 במאי 1915, והכריזה מלחמה נגד גרמניה 15 חודשים לאחר מכן.

לאחר מהפכת 1917 החליט השלטון הקומוניסטי ברוסיה לפרוש מהמלחמה, וחתם על הסכם שלום נפרד עם גרמניה. אך ארצות הברית הצטרפה לברית ובכך הגדילה את כוחה מאוד ותרמה תרומה גדולה לניצחון הברית במלחמה.

ממלכת בוהמיה

ממלכת בוהמיה (בגרמנית: Königreich Böhmen, בצ'כית: České království, ובלטינית: Regnum Bohemiae), הייתה ממלכה בתחומי האימפריה הרומית הקדושה, והייתה אחת מנסיכויות הבוחרים באימפריה. החל משנת 1526 נשלטה הממלכה על ידי בית הבסבורג.

לאחר פירוק האימפריה הרומית הקדושה, נכללה הממלכה בתחומי האימפריה האוסטרית, ולאחר מכן בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ופראג הייתה לאחת הערים המובילות באימפריה.

לאחר תבוסת מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, הפכה בוהמיה לחלק מצ'כוסלובקיה.

ממלכת הונגריה

ממלכת הונגריה (בהונגרית: Magyar Királyság, בלטינית: Regnum Hungariae) הייתה ממלכה היסטורית שהורכבה בשיא התפשטותה מהונגריה, מסלובקיה ומקרואטיה של ימינו (למעט איסטריה), מטרנסילבניה (ברומניה של ימינו), מקרפטו-רותניה (באוקראינה של ימינו), מוויבודינה (בסרביה של ימינו), מבורגנלנד (באוסטריה של ימינו), ומשטחים קטנים אחרים הגובלים בימינו ברפובליקה ההונגרית העכשווית. הממלכה התקיימה במשך כמעט אלף שנים, בין 1000–1946, אולם ידעה מאות שנים של שלטון זר ופיצולים. הרצף נשבר על ידי משטרים רפובליקנים בשנים 1918–1919.

ממלכת יוגוסלביה

ממלכת יוגוסלביה הוקמה תחת השם "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים" ב-1 בדצמבר 1918, והיא נוצרה מאיחוד של ממלכת סרביה, ממלכת מונטנגרו ומחוז וויוודינה, יחד עם המדינה החדשה בצפון מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים שהוקמה משטחי האימפריה האוסטרו הונגרית שהתפרקה לאחר מלחמת העולם הראשונה וכללה את שטחי בוסניה הרצגובינה, קרואטיה וסלובניה.

הממלכה התקיימה עד לפלישת מדינות הציר ב-7 באפריל 1941.

מעצמות המרכז

מעצמות המרכז הוא כינוי שניתן למספר מעצמות בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מעצמות המרכז כללו תחילה את האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית, שכרתו ברית ביניהן עוד ב-7 באוקטובר 1879 וצירפו לברית הזאת את איטליה ב-20 במאי 1882, במה שכונה "הברית המשולשת". האימפריה העות'מאנית הצטרפה למעצמות המרכז באוקטובר-נובמבר 1914. בולגריה הצטרפה באוקטובר 1915. השם "מעצמות המרכז" משקף את העובדה שמדינות אלה נמצאו במרכז אזור הלחימה, בין יריבותיהן: האימפריה הרוסית במזרח וצרפת ובריטניה במערב.

כנגד מעצמות המרכז נלחמו מדינות ההסכמה, שכללו 24 מדינות, ובראשן בריטניה, צרפת, האימפריה הרוסית ובהמשך גם ארצות הברית והאימפריה היפנית.

איטליה, שהייתה מאז 1882 בעלת ברית לאימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, כרתה ברית סודית, עם צרפת, בשנת 1902, ברית שבה התחייבה שלא לכבד את התחיבויותיה לפי הברית עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה. לאיטליה היו תוכניות משלה כנגד שטחים אוסטרים בדרום טירול, איסטריה ודלמטיה, לכן הצטרפה למדינות ההסכמה במאי 1915, והכריזה מלחמה כנגד גרמניה 15 חודשים לאחר מכן.

בסיום מלחמת העולם הראשונה הובסו מעצמות המרכז, נחתם חוזה ורסאי שהטיל הגבלות רבות על גרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה לשתי המדינות אוסטריה והונגריה, חלקים מהונגריה הועברו לרומניה (טרנסילבניה), צ'כיה ואוקראינה, מה שהביא לכך שלהונגריה, אין כיום גישה לים. שטחי האימפריה העות'מאנית חולקו בין המדינות צרפת, בריטניה, יוון ואיטליה.

מתקפת ברוסילוב

מתקפת ברוסילוב הייתה המתקפה הגדולה ביותר של הצבא הרוסי בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה וגם הניצחון הגדול ביותר שלו במלחמה. היא נערכה בשטח אוקראינה דהיום בתאריכים 4 ביוני 1916 - 20 בספטמבר 1916. היא נקראה על שם הגנרל אלכסיי ברוסילוב, מפקד החזית הדרום-מערבית שיזם, תכנן את המתקפה והכניס שיטות צבאיות חדשות שתרמו להצלחתה.

מתקפת גורליצה-טרנוב

מתקפת גורליצה-טרנוב במלחמת העולם הראשונה הייתה מתקפה של צבא הקיסרות הגרמנית והצבא האוסטרו-הונגרי נגד צבא האימפריה הרוסית. הוא נערך בחזית המזרחית, בפולין של היום, בתאריכים 1 במאי 1915 - 18 בספטמבר 1915 והסתיים בניצחון של מעצמות המרכז ובנסיגה גדולה של הרוסים מפולין וגליציה.

סמל אוסטריה

עיצוב העיט שמופיע בסמל אוסטריה הנוכחי (ללא שלשלאות) הוכנס לשימוש בשנת 1919 לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית, בתום מלחמת העולם הראשונה. העיט דו-ראשי, שסימל את האימפריה האוסטרו-הונגרית, הוחלף בעיט חד ראשי (עיט הרייך).

על חזהו של העיט נמצא המגן הוותיק של הדוכסות האוסטרית, ועיצוב בסיסי דומה היווה את הבסיס לדגל אוסטריה.

העיט מחזיק בציפורניו מגל מוזהב (המסמל חקלאות) ופטיש מוזהב (המסמל תעשייה), ובעוד שבמבט ראשון הדבר מעלה אסוציאציות של קומוניזם, הכתר על ראשו מבהיר ששלושתם ביחד מסמלים את האחדות של המעמדות (העובדים, האיכרים והבורגנים).

שרשראות הברזל הקרועות שעל רגלי העיט מסמלות את שחרור אוסטריה מהאיחוד עם גרמניה הנאצית (האנשלוס) (1938-1945) והם התווספו לסמל אחרי מלחמת העולם השנייה.

פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה

הארכידוכס פרנץ פרדיננד (בגרמנית: Franz Ferdinand von Österreich-Este;‏ 18 בדצמבר 1863 - 28 ביוני 1914) היה יורש העצר של דודו, הקיסר פרנץ יוזף. פרדיננד היה שליט הקיסרות האוסטרו-הונגרית, שנרצח על ידי גברילו פרינציפ, לאומן בוסני. רצח פוליטי זה היה הניצוץ או התירוץ שהצית את מלחמת העולם הראשונה.

צ'כוסלובקיה

צ'כוסלובקיה (בצ'כית: Československo, בסלובקית: Česko‑Slovensko) הייתה מדינה שהתקיימה בעבר כאיחוד השטחים שמרכיבים כיום את המדינות צ'כיה וסלובקיה. נוצרה ב-1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1 בינואר 1993 פוצלה המדינה לשתי מדינות עצמאיות: צ'כיה וסלובקיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.