האיגרת הראשונה אל הקורינתים

האיגרת הראשונה אל הקורינתים היא אחת מהאיגרות שנכתבו על ידי פאולוס, ומהווה חלק מספרי הברית החדשה הקדושים לנצרות.

האיגרת הראשונה אל הקורינתים
מידע כללי
Papyrus 15 - Papyrus Oxyrhynchus 1008 - Cairo Egyptian Museum JE 47423 - First Epistle to the Corinthians 7,18–8,4
פפירוס 15, המכיל מספר פסוקים מן הראשונה לקורינתים פרקים ז' וח', מתוארך למאה השלישית.

הרקע לכתיבת האיגרת

לפי עדות כותב האיגרת,[1] היא נכתבה על ידי פאולוס בהיותו באפסוס. על פי המסופר בספר מעשי השליחים, פאולוס כתב את האיגרת בזמן שהותו במקום, שנמשכה שלוש שנים, לאחר שייסד את הכנסייה הנוצרית בקורינתוס.[2] לפי סברה אחרת, שאינה מקובלת על ידי החוקרים בני ימינו, נכתבה האיגרת בפיליפי – ככל הנראה בשל תרגום שגוי של אחד הפסוקים.[דרוש מקור]

האיגרת מתוארכת לשנים 5357 לספירה.[דרוש מקור]

תוכן

מבנה האיגרת

האיגרת מחולקת לשישה חלקים:

  1. פתיחה (א', 1–9)
    פאולוס מברך את האל ואת בני קורינתוס המאמינים במשיח
  2. המחלוקת בקורינתוס (א', 10–ד', 21)
    סיבות המחלוקת והפתרון למחלוקת
  3. העדר מוסריות בקורינתוס (ה', 1–ו', 20)
    1. האח הבלתי־מוסרי
    2. מחלוקות אישיות
    3. טהרה מינית
  4. קשיים בקורינתוס (ז', 1–י"ד, 40)
    1. נישואים
    2. חירות
    3. עבודת האל
  5. תחיית המתים (ט"ו, 1–58)
  6. סיום (א', 1–24)
    דברי סיום לקורינתיים ובקשתו כי הקוראים את האיגרת יברכו אחד את השני בנשיקה קדושה.

תוכן האיגרת

פאולוס כתב את האיגרת על מנת לתקן דעות שונות של הכנסייה הקורינתית שיסד - דעות שפאולוס ראה כשגויות. לאחר שנודע לפאולוס על המחלוקות שהתעוררו בקרב הכנסייה (מעשי השליחים, י"ט, 1), השיב פאולוס באיגרת במטרה למנוע את המחלוקת בכנסייה הקורינתית. אדם בשם טיטוס, ואחיו, אשר שמו לא מוזכר, נשלחו לקורינתוס (על פי האיגרת השנייה אל הקורינתים) עם האיגרות.

המחלוקות בכנסייה הקורינתית התעוררו בשל שילוב של אלמנטים פגניים שנותרו בקרב המאמינים בדוקטרינה של פאולוס. פאולוס מודה לאל על שנתן לו את ההזדמנות להיות בונה היסודות האיתנים של הכנסייה (פרק ג', פסוק 10).

פאולוס מורה למאמינים לשוב לאמונה, שאם לא כן ייענשו על ידי האל, וכן דן בחוסר מוסריות ובדוקטרינת האח הלא מוסרי. לאחר מכן דן בטהרה מינית, בפתרון סכסוכים, ולעניין הנישואים הוא מציין כי עדיף שנוצרים לא יינשאו, אולם עדיפים הנישואין על חיים בחטא. האיגרת דנה במעמדה של האישה - הצריכה להיות כנועה וצייתנית לבעלה (פרק י"א, פסוקים 2–16), ובאיסור עשיית פסלי אלילים. בפרק י"ג, מדבר פאולוס על חשיבותה העליונה מכל של האהבה: "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחשת הומה או כמצלתים רועשים. אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס" (י"ג, 1–2).

בסיום הספר דן פאולוס בתחייתו של ישו ככפרת החטא הקדמון ובתחיית המתים.

אזכורים תרבותיים

  • פרק י"ג של האיגרת הולחן בשלמותו על ידי אברהם טל בשנת 2008, באלבום הנקרא על שמו של הזמר. השיר נקרא על שם המילים הראשונות של הפרק "אם בלשונות". באלבום נכתב כי המילים הם "מן המקורות", אולם לא הוזכר שם כי המקור הוא בברית החדשה.
  • אחד מסרטיו המפורסמים ביותר של הבמאי השוודי אינגמר ברגמן, "מבעד לזכוכית האפלה", יצא לאקרנים בשנת 1961, וכמו סרטים אחרים של ברגמן מאותה תקופה גם הוא עוסק בשאלת האמונה באל. שמו של הסרט לקוח מתוך פרק י"ג של האגרת:

כי כעת מביטים אנו דרך המראה ובחידות ואז פנים אל פנים.

פסוק 12
בתרגום המלך ג'יימס לאנגלית, הביטוי "דרך המראה ובחידות" תורגם במילים "Through a glass, darkly", ומכאן שמו של הסרט בעברית.
הציטוט באגרת כשלעצמו מושפע ככל הנראה מהפסוק בספר במדבר (פרק י"ב, פסוק כ"ח) על משה רבנו "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת".
  • על פנים שורש כף היד של שחקן הכדורסל סטפן קרי מקועקע המשפט "האהבה לעולם לא תיכשל", שמקורו בפרק י"ג של האיגרת (פסוק 8).
  • ספר השירה של המשורר הישראלי אלי אליהו, "איגרת אל הילדים" שיצא לאור בשנת 2018, פותח בציטוט: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל׃ כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים". (פרק י"ג, פסוקים 11-12).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הברית החדשה, האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק ט"ז, פסוק ח
  2. ^ מעשי השליחים, י"ח, 10–17
Christ lag in Todes Banden, רי"ב 4

Christ lag in Todes Banden (בעברית: ישו שכב בכבלי מוות) מספר 4 ברשימת יצירות באך היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה היא אחת מיצירותיו המוקדמות של באך והיא נועדה לביצוע ביומו הראשון של חג הפסחא.

הטקסט הוא מזמור באותו שם שכתב מרטין לותר ובאך השתמש בו ללא שינוי כשהמלודיה מבוססת על הלחן המקורי של המזמור, שיטת הלחנה שנקראת קנטוס פירמוס.

Gott soll allein mein Herze haben, רי"ב 169

Gott soll allein mein Herze haben (גרמנית: "לאל לבדו, לבי") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון השמונה-עשר שאחרי חג השילוש, ובוצעה לראשונה ב-20 באוקטובר 1726. הקנטטה מסווגת במחזור השלישי שחיבר המלחין.

Herr, deine Augen sehen nach dem Glauben, רי"ב 102

Herr, deine Augen sehen nach dem Glauben! (גרמנית: "אדוני, עיניך רואות האמונה") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון העשירי אחרי חג השילוש, ובוצעה לראשונה ב-25 באוגוסט 1726.

אברהם טל (זמר)

אברהם טל (נולד ב-28 בנובמבר 1976) הוא זמר, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ישראלי.

אגריפה מנניוס לאנאטוס

אגריפה מנניוס לאנאטוס (בלטינית: Postumus Cominius Auruncus) היה מגיסטראט רומאי בולט בן המאה ה-6 לפנה"ס. התפרסם בעיקר כמי שפתר בדרכי שלום את משבר נטישת הפלבס של שנת 494 לפנה"ס.

איגרות פאולוס

איגרות פאולוס הן איגרות שנכתבו על ידי השליח פאולוס (שאול התרסי). שלוש עשרה מאיגרות אלה מהוות חלק מהברית החדשה - ספרי הקודש של הנצרות.

שלוש עשרה האיגרות המצויות בברית החדשה מתחילות בשמו של פאולוס (ביוונית: Παῦλος) ומשויכות לו.

האיגרות שופכות אור על הקהילות הנוצריות הקדומות ועל התאולוגיה של הנצרות בראשיתה.

איגרת

האם התכוונתם ל...

איגרת (נצרות)

איגרת (ביוונית: επιστολη - אפיסטולה - מכתב) היא מכתב שנשלח על ידי אחד השליחים אל שליח אחר, תלמידו של השליח או אל קהילה נוצרית.

במראה ובחידות

"במראַה ובחידות" (1986) היא סדרה בת שבעה ציורים מאת האמן הישראלי משה גרשוני. הסדרה מכונה באנגלית "Through a Glass, Darkly" והיא מצוירת בטכניקה מעורבת על ניירות באורך 140 ס"מ וברוחב של 100 ס"מ. הסדרה נמצאת, נכון לשנת 2010 באוסף הפניקס חברה לביטוח.

הסדרה מהווה חלק מקבוצת יצירות המתייחסות אל היצירה "ארבעה שירים רציניים" מאת יוהנס ברהמס. האיקונוגרפיה של "במראה ובחידות" מתייחסת באופן פרטני אל אחד מן השירים הללו ובו מופיע טקסט מתוך האיגרת הראשונה אל הקורינתים שבהברית החדשה (בעיקר אל פרק יג' א-ג; יב-יד). ה"אהבה" מתוארת בפסוקים כמכשיר מרכזי להתקרבות ולידיעה של האל הנוצרי. גרשוני מצטט בציורים קטעים מתוך הטקסט. באחד מציורי הסדרה, לדוגמה, מצוטט הפסוק "אם בלשונות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה הייתי כנחשת הומה או כצלצל תרועה" כשהוא מופיע בתוך מעין אלמנטים מתפתלים. לעיתים נדמים אלמנטים מתפתלים אלו למעין סרט בד מתנופף.

לבד מן הטקסט מופיעים בציורים אלמנטים נוספים אשר היו אופייניים ליצירתו של גרשוני בתקופה זו כגון כוכבים, פנטגרם, סימני שאלה ועוד. אלמנט איקונוגרפי מעניין המופיע בחלק מציורי הסדרה היא הספרה 8. הדימוי הזה, אשר הופיע קודם לכן ביצירתו של אריה ארוך, מסמל את האינסוף. סמן איקונוגרפי אחר של כפילות עולה מתוך הקומפוזיציה של הציורים. ברבים מהם מופיעות צורות דומות או סמלים בצמדים.

הפרשנות האפשרית העולה מן האיקונוגרפיה שבעבודות אלו מצביעה על ניסיון של חיפוש זהות. בתוך המוטיבים והקומפוזיציה הבארוקית של העבודות, מתוך האקספרסיביות המתפרצת של משיכות המכחול מביע הטקסט את השאיפה לידע של "אהבה" ושל תשוקה גופנית אל הנשגב. "כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל פנים: כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף אני: ועתה שלוש אלה תעמודנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה שבהן היא האהבה".

ברנבא

יוסף המכונה ברנבא (או בר-נבא; יוונית: Βαρνάβας) הוא דמות המוזכרת בברית החדשה, שם הוא מתואר כאחד ממפיצי הנצרות הראשונים אשר הצטרף אל שנים עשר השליחים לאחר צליבת ישו.

הברית החדשה

הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה (ביוונית: Η Καινή Διαθήκη; בארמית: ܕܝܬܝܩܝ ܚܕܬܐ, דיתקא חדתא; בלטינית: Novum Testamentum) היא החלק השני של אוסף כתבי הקודש הנוצריים. החלק הראשון מכונה "הברית הישנה" וכולל את ספרי התנ"ך, ובחלק מהכנסיות הנוצריות גם את הספרים החיצוניים.

הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה (אוונגליונים), המתארים את חייו ופועלו של ישו. ספר נוסף, "מעשי השליחים", מתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישו, שנים-עשר השליחים.

כמו כן כוללת הברית החדשה את האיגרות ששלח פאולוס (שאול התרסי) אל הקהילות הנוצריות הראשונות (איגרות פאולוס) ואיגרות נוספות (האיגרות הכלליות), וספר המכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן", המתאר את אחרית הימים.

הליטורגיה הקדושה

הליטורגיה הקדושה (ביוונית: Θεία Λειτουργία) היא שמו של טקס האוכריסטיה כפי שהוא מתנהל במנהג ביזנטיון, המשמש את הכנסייה האורתודוקסית המזרחית ורבות מהכנסיות האוניאטיות. היא מקבילה למיסה בכנסייה הקתולית הלטינית וכנסיות מערביות אחרות. כמותה, הטקס בנוי על בציעת לחם הקודש לשם האכלת המשתתפים וגמיעה סמלית מהיין. על פי האמונה הנוצרית, הלחם והיין הופכים לבשרו ולדמו של ישו, אף על פי שלא משתנה צורתם, בטרנסובסטנציאציה. הטקס מאזכר את הסעודה האחרונה של ישו ותלמידיו, מפיצי בשורתו.

האזכור הקדום ביותר של הסעודה האחרונה מופיע ככל הנראה בתוך "האיגרת הראשונה אל הקורינתים", בדבריו של פאולוס: "כִּי־כֵן קִבַּלְתִּי אֲנִי מִן־הָאָדוֹן וּמָסַרְתִּי לָכֶם כִּי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה אֲשֶׁר־נִמְסַר בּוֹ לָקַח אֶת־הַלָּחֶם׃ וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה גוּפִי הַנִּבְצָע בַּעַדְכֶם עֲשׂוֹּ־זֹאת לְזִכְרִי" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק 11, פסוקים 24-23).

הפילוג היהודי-נוצרי

הפילוג בין הנצרות ליהדות החל בתוך הקהילה היהודית נוצרית (הנצרנים) עוד בדור הראשון של שנים-עשר השליחים והתעצם במהלך המאות הראשונה והשנייה עד ששתי הקהילות נפרדו לגמרי במאה ה-3. זה היה תהליך איטי שהיה כרוך בהתפשרות על קיום מצוות מצד היהודים הנוצרים לטובת קליטה קלה של גויים אל תוך הקהילה. בסיכומו של תהליך נוצרה דת חדשה, היא הנצרות ואילו הקהילות היהודיות-נוצריות נעלמו.

נקודת מפנה בקשר בין היהודים הנוצרים לבין הנוצרים הגויים הייתה במועצה האפוסטולית בירושלים, שהתכנסה בשנת 50 לערך והחליטה שגויים מתנצרים לא יהיו מחויבים לשמור על רוב חוקי התורה, לרבות הכללים בנוגע למילה של זכרים. עם זאת, המועצה שמרה על האיסורים על אכילת דם, בשר המכיל דם ובשר של בעלי חיים שלא הומתו כראוי, ועל ניאוף ועבודה זרה. המועצה מוזכרת במעשי השליחים פרק טו.

יעקב הצדיק

יעקב בן יוסף, או כפי הגרסה הארמית יעקב בר יוסף (נפטר בשנת 62), המכונה בקרב נוצרים יעקב הצדיק (ביוונית: Iάκωβος); יעקב ירושלים, וכן Ἰάκωβος τὸν ἀδελφὸς τοῦ κυρίου (יעקב אחי האדון), היה, על פי המסופר בבשורה על-פי מתיו י"ג 55 ובבשורה על-פי מרקוס ו' 3, אחיו של ישו ובנו של יוסף בעלה של מרים. אחיו הנוספים היו יהודה, יוסה ושמעון.

יעקב מוזכר כאחי ישו גם בספרים נוספים של הברית החדשה - במעשי השליחים י"ב 17, ובאיגרת אל הגלטים (שנכתבה על ידי השליח פאולוס) א' 19.

על פי המסורת הנוצרית הוא היה הפטריארך הראשון של ירושלים, והראשון מבין שבעים השליחים המוזכרים בבשורה על פי לוקס בפרק י'.

מיוחסת לו כתיבת הבשורה על-פי יעקב (בשורת ילדות אפוקריפית שאינה מהווה חלק מהברית החדשה).

נידוי (נצרות)

בנצרות, נידוי (ביוונית: Ανάθεμα; בלטינית: excommunicatio) הוא הכרזה הבאה להשעות או להוציא אדם מן הקהילה הדתית אליה השתייך, הכרוכה בגינוי רוחני של האדם, או הקבוצה המנודה.

מקורותיו של הנידוי בכתבי הברית החדשה. באיגרת אל הגלטים נאמר: "אֲבָל גַּם־אֲנַחְנוּ אוֹ־מַלְאָךְ מִן־הַשָּׁמַיִם אִם־יָבוֹא לְבַשֵׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת אֲשֶׁר בִּשַׂרְנוּ אֶתְכֶם חֵרֶם יִהְיֶה". ובאיגרת הראשונה אל הקורינתים נאמר: "מִי שֶׁלּא יֶאֱהַב אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ יָחֳרָם מָרַן אֲתָא".בברית החדשה מספר מועט של דוגמאות לנידוי. בבשורה על-פי מתי מסופר שישו הורה להתייחס לאנשים הפוגעים שוב ושוב באחרים כאל גוי או מוכס: "וְאִם־לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם וְהִגַּדְתָּ אֶל־הַקָּהָל וְאִם־לֹא יִשְׁמַע גַּם־אֶל־הַקָּהָל וְהָיָה לְךָ כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס". באיגרת אל הרומאים כותב פאולוס: "וַאֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי לָשׂוּם פְּנֵיכֶם בִּמְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמִכְשׁוֹלִים שֶׁלּא כַלֶּקַח אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְסוּרוּ מֵהֶם׃", ובאיגרת יוחנן השנייה נאמר: "איש אם יבוא אליכם ולא יביא את התורה הזאת, אל תקבלו אותו הביתה ואל תאמרו לו "שלום"; כי המברך אותו בברכת שלום משתתף במעשיו הרעים".

סטפן קרי

ורדל סטפן "סטף" קרי השני (באנגלית: Wardell Stephen "Steph" Curry II; נולד ב-14 במרץ 1988) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הרכז בקבוצת גולדן סטייט ווריורס מליגת ה-NBA, וכן בנבחרת ארצות הברית.

קרי ידוע בשליטתו בכדור וביכולות הקליעה שלו גם ממרחק רב. זכה שלוש פעמים באליפות ה-NBA, פעמיים בתואר השחקן המצטיין של העונה ומחזיק במספר שיאים בליגת ה-NBA לקליעות לשלוש נקודות.

בנו של שחקן העבר דל קרי, ואחיו של סת' קרי.

עמוד הענן

על פי המסופר בתנ"ך, עמוד הענן היה ענן מיוחד שהיווה שליחו של האלוהים אשר ליווה והדריך את בני ישראל ביציאתם ממצרים. הענן הופיע במשך היום, ובלילה החליף אותו עמוד האש שהאיר לבני ישראל.

פר ונרבילם

פר ונרבילם (בלטינית per venerabilem) היה דקרטל שהוציא האפיפיור אינוקנטיוס השלישי ב-1202 בנושא חוקיות הורשה וסמכותו של מלך צרפת.

הסניור גיום ה-8 ממונפלייה היה נשוי לאודוקיה קומננוס, מזיווג זה נולדה בת אחת, מרי ממונפלייה. ב-1187 גיום שלח את אודקיה למנזר באניאן ונישא לאגנס מקסטיליה. אגנס ילדה מספר ילדים. גיום רצה שאחד מהבנים יירש אותו. אולם הילדים הוגדרו כ-ex defectu natalium, כלומר ילדים שנולדו מחוץ לנישואין ולכן לא יכלו לרשת אותו.

בהסתמכו על התקדים של ההכרה שנתן האפיפיור בלגיטימיות הירושה של פיליפ מבולון ומרי, דוכסית בראבנט, ילדיו של פיליפ השני, מלך צרפת מאשתו השלישית, אגנס ממרניה , בעודו נשוי לאשתו השנייה, אינגבורג מדנמרק, פנה גיום ב-1202 אל האפיפיור באמצעות הארכיבישוף של ארל בבקשה להכריז על נישואיו לאודוקיה כמבוטלים ועל ילדיו מאגנס כיורשים חוקיים (titulus legitimstionis).

ב-1202, ענה האפיפיור בדקרטל "פר ונרבילום", בו דחה את הבקשה ופירט את ההבדלים בין שני המקרים. המשפט המצוטט ביותר ממסמך זה הוא " rex superiorem non recognoscens in regno suo est Imperator" (ראו בהמשך) שקובע את עליונותו השלטונית החילונית של מלך צרפת ואי כפיפותו לסמכות חילונית גבוהה יותר.

קוליבה

קוליבה או קוליבו (ביוונית: κόλλυβα, בסרבית: кољиво, ברומנית: Colivă, בבולגרית: коливо, בגאורגית: კოლიო, באוקראינית: коливо) היא "עוגת" חיטה מבושלת, סוג של דייסה שהיא מאכל ליטורגי מסורתי בנצרות האורתודוקסית המזרחית.

מסורת הגשת קוליבה מתקיימת ביוון, קפריסין, בולגריה, רומניה ומולדובה, רוסיה, מדינות הבלקן ובקרב נוצרים במזרח התיכון.

הקוליבה מוגשת בלוויות ובאזכרות, בהן היא מבורכת בטקס הליטורגיה הקדושה. בחלק מהמדינות היא משמשת גם מאכל חגיגי בתקופת הפסחא, בחגי קדושים נוצרים ובארוחת חג המולד. בלבנון מאכל דומה המכונה "ברברה" נאכל ביום החג של ברברה הקדושה ב-4 בדצמבר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.