האיגרת אל הרומאים

איגרת אל הרומאים היא אחת מהאיגרות שנכתבו על ידי פאולוס והמהוות חלק מספרי הברית החדשה. מתייחסת אל האיגרת בקיצור בשם "רומאים".

Papyrus 27
פפירוס 27, המכיל מספר פסוקים מן האיגרת אל הרומים פרקים ח' וט', מתוארך לתחילת מאה השלישית.

תאריך כתיבת האיגרת

האיגרת נכתבה ככל הנראה בזמן שפאולוס שהה בקורינתוס שביוון. מועד כתיבת האיגרת אינו מצוין בה, אולם כתוב באיגרת כי פאולוס היה בדרך לירושלים ולכן מדובר בביקורו השני ביוון (מעשי השליחים, י"ט 21). בעקבות תיארוך זה סבורים החוקרים כי האיגרת נכתבה בין שנת 55 לשנת 58.

הרקע לכתיבת האיגרת

במהלך עשר השנים שקדמו לכתיבת האיגרת (בין השנים 47 - 57) נסע פאולוס ברחבי הים האגאי בניסיון לשכנע אנשים להתנצר. בעקבות מסעות אלה הוקמו כנסיות רבות, ופאולוס החל לחשוב על מסעו הבא - מסע לרומא.

באותה עת עוררו מסעותיו התנגדות רבה בקרב הקהילות היהודיות באזורים אלה, וכן התעוררו מחלוקות בינו לבין פטרוס וברנבא.

תמה עיקרית

התמה העיקרית של האיגרת, המפורטת בפרק א' פסוקים 16 - 17, היא שהמאמינים במשנתו של ישו הנוצרי יזכו לגאולה, וכי כל האנושות אשמה בחטא הקדמון, ורק בזכות מותו וקימתו לתחייה של ישו יכולה האנושות לזכות לגאולה.

תוכן

מבוא (א 1- 15)

במבוא מתאר פאולוס את שליחותו ומציין כי האיגרת מופנית לכנסייה הנוצרית ברומא. כמו כן מתואר הקשר בין ישו לבין בית דוד. על פי האמור במבוא (פסוק 5), האיגרת מיועדת הן ליהודים ברומא והן לגויים.

ללא בושה (א 16 - 17)

פאולוס מציין כי הוא לא מתבייש באיגרת שלו. פסוקים אלה מהווים תמה עיקרית של הספר. כמו כן מציין פאולוס כי הוא פונה בראש ובראשונה אל היהודים (אשר מתחו ביקורת קשה על פעולותיו).

משפט האל (א 18 - 32)

כל מי שעשה רע ייענש על ידי האל (כמו, לדוגמה, כל מי שעושה פסל של האל). האיגרת אוסרת פעילות הומוסקסואלית, וכן אומרת שכל מי שעושה רע (לדוגמה, רצח) דינו מוות.

הבטחה לגאולה

בפרקים 5 - 8 מבטיח פאולוס למאמינים כי הם ייגאלו לאחר שישתחררו מחבלי החטא, וכל מי שחטא וחוזר בתשובה יכול לזכות בגאולה.

בפרקים 9 - 11 דן פאולוס בהבטחת האל ואומר כי בני ישראל יזכו להבין את האמת ויאמינו לבסוף בישו.

השינוי של המאמינים

בפרקים 12 - 15 פאולוס דן בשינוי (טרנספורמציה) של המאמינים - שיחיו לא על פי התורה אלא תחת חסד האל אם יצייתו לאל.

פסוקי הסיום

בפסוקי הסיום של האיגרת מתאר פאולוס את תוכניתו לנסוע לירושלים.

השפעות

האיגרת השפיעה רבות על הנצרות הפרוטסטנטית. מרטין לותר ציין כי האיגרת היא "החשובה בספרי הברית החדשה, והטהורה שבהם"[1]. דעות אלה היוו בסיס לפרסום 95 התזות שלו ולביקורת שלו על הכנסייה הקתולית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הקדמה שכתב מרטין לותר לאיגרת
Ich steh mit einem Fuß im Grabe, רי"ב 156

Ich steh mit einem Fuß im Grabe (גרמנית: "אני עומד עם רגל אחת בקבר") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה הולחנה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון השלישי שלאחר חג ההתגלות ובוצעה לראשונה ב-23 בינואר 1729. הסינפוניה הפותחת את הקנטטה היא אחת היצירות המוכרות ביותר של באך ובכלל.

Wer mich liebet, der wird mein Wort halten, רי"ב 74

Wer mich liebet, der wird mein Wort halten, (גרמנית: "אִישׁ כִּי יֶאֱהָבַנִי יִשְׁמֹר אֶת־דְּבָרִי") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון של חג השבועות ובוצעה ב-20 במאי 1725. חלק משמעותי מהקנטטה שאול מהקנטטה בעלת השם הזהה רי"ב 59, שהולחנה עבור חג השבועות שנתיים קודם לכן ב-1723. היצירה נבדלת בתזמור המשודרג ובהיקף היריעה הרחבים יותר מאשר ברי"ב 59, כמו גם בלברית מאת משוררת אחרת, על אף הפסוק הפותח הזהה.

Wo Gott der Herr nicht bei uns hält, רי"ב 178

Wo Gott der Herr nicht bei uns hält (גרמנית: "לולי ה' שהיה לנו"), רי"ב 178, היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון השמיני שלאחר חג השילוש ובוצעה לראשונה ב-30 ביולי 1724.

Wär Gott nicht mit uns diese Zeit, רי"ב 14

Wär Gott nicht mit uns diese Zeit (גרמנית: "לולי אלהים שהיה לנו בעת הזו"), רי"ב 14, היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון הרביעי שלאחר חג ההתגלות ובוצעה לראשונה ב-31 בינואר 1735. בין הקנטטות הכנסייתיות האחרונות שהלחין.

איגרת (נצרות)

איגרת (ביוונית: επιστολη - אפיסטולה - מכתב) היא מכתב שנשלח על ידי אחד השליחים אל שליח אחר, תלמידו של השליח או אל קהילה נוצרית.

ברנהרד רימן

גאורג פרידריך ברנהרד רימן (גרמנית: Georg Friedrich Bernhard Riemann (מידע • עזרה))‏ (17 בספטמבר 1826 – 20 ביולי 1866) היה מתמטיקאי גרמני, אשר תרם תרומות חשובות ביותר לאנליזה מתמטית, תורת המספרים וגאומטריה דיפרנציאלית. בתחום האנליזה הממשית, הוא ידוע בכך שנתן את הניסוח הריגורוזי הראשון למושג האינטגרל, הנקרא כעת אינטגרל רימן, ובשל עבודתו על טורי פורייה. תרומותיו לאנליזה מרוכבת כוללות את ההצגה של משטחי רימן, שפרצה דרך במתן טיפול גאומטרי טבעי לאנליזה מרוכבת. מאמרו המפורסם מ-1859 על פונקציית המספרים הראשוניים, שנחשב לאחד המאמרים החשובים ביותר בתורת המספרים האנליטית, מכיל את הניסוח המקורי של השערת רימן, שנחשבת ל"בעיה הפתוחה החשובה ביותר במתמטיקה". דרך תרומותיו החלוציות לגאומטריה דיפרנציאלית, רימן הניח את היסודות למתמטיקה של תורת היחסות הכללית. כאחד המתמטיקאים העמוקים ועתירי הדמיון בכל הזמנים, רימן הרחיב את אופקי המתמטיקה בכמעט כל תחום שהתקיים בזמנו, ובמשך תקופת חייו הקצרה יחסית (39 שנים) ולאחריה, המתמטיקה בכללותה עברה טרנספורמציה משמעותית לכדי מתמטיקה קונספטואלית ועמוקה יותר. הוא נחשב כיום לאחד מקומץ של גדולי המתמטיקאים בכל הזמנים.

הברית החדשה

הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה (ביוונית: Η Καινή Διαθήκη; בארמית: ܕܝܬܝܩܝ ܚܕܬܐ, דיתקא חדתא; בלטינית: Novum Testamentum) היא החלק השני של אוסף כתבי הקודש הנוצריים. החלק הראשון מכונה "הברית הישנה" וכולל את ספרי התנ"ך, ובחלק מהכנסיות הנוצריות גם את הספרים החיצוניים.

הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה (אוונגליונים), המתארים את חייו ופועלו של ישו. ספר נוסף, "מעשי השליחים", מתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישו, שנים-עשר השליחים.

כמו כן כוללת הברית החדשה את האיגרות ששלח פאולוס (שאול התרסי) אל הקהילות הנוצריות הראשונות (איגרות פאולוס) ואיגרות נוספות (האיגרות הכלליות), וספר המכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן", המתאר את אחרית הימים.

הפילוג היהודי-נוצרי

הפילוג בין הנצרות ליהדות החל בתוך הקהילה היהודית נוצרית (הנצרנים) עוד בדור הראשון של שנים-עשר השליחים והתעצם במהלך המאות הראשונה והשנייה עד ששתי הקהילות נפרדו לגמרי במאה ה-3. זה היה תהליך איטי שהיה כרוך בהתפשרות על קיום מצוות מצד היהודים הנוצרים לטובת קליטה קלה של גויים אל תוך הקהילה. בסיכומו של תהליך נוצרה דת חדשה, היא הנצרות ואילו הקהילות היהודיות-נוצריות נעלמו.

נקודת מפנה בקשר בין היהודים הנוצרים לבין הנוצרים הגויים הייתה במועצה האפוסטולית בירושלים, שהתכנסה בשנת 50 לערך והחליטה שגויים מתנצרים לא יהיו מחויבים לשמור על רוב חוקי התורה, לרבות הכללים בנוגע למילה של זכרים. עם זאת, המועצה שמרה על האיסורים על אכילת דם, בשר המכיל דם ובשר של בעלי חיים שלא הומתו כראוי, ועל ניאוף ועבודה זרה. המועצה מוזכרת במעשי השליחים פרק טו.

התנגדות לזכויות להט"ב

התנגדות לזכויות להט"ב מתייחסת לתנועות, גישות ורעיונות שונים אשר מביעים התנגדות להשוואת זכויותיהם של לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) לאלה הניתנות להטרוסקסואלים. התנגדות כזו יכולה לנבוע מאחד או יותר ממניעים שונים, כגון אמונה דתית, אידאולוגיה פוליטית שמרנית, הומופוביה, תפיסה הטרונורמטיבית או הטרוסקסיסטית או מניעים אחרים.

הזכויות העומדות במרכז ההתנגדות הן לרוב זכויות אזרח שונות וכאלה המצריכות התערבות ממשלתית, כגון נישואים חד מיניים, איחוד אזרחי, אימוץ על ידי להט"ב, וחקיקת חוקים המונעים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית.

כריסטולוגיה

כריסטולוגיה (Christology, הלחם המילים χριστός = מושיע, λογία = תורה, מתורגם לרוב כתפישת המשיח) היא ענף בהגות הנוצרית העוסק בישו כמשיח וכמושיע ובכל הנאמר עליו בפן זה של הווייתו.

בנוסף, עוסקת הכריסטולוגיה בשאלות איך העריכו את ישו תלמידיו וההולכים בעקבותיהם, מה מאפיין בכתובים, בעיקר בבשורות ובמכתבי הברית החדשה, את ישו כמושיע. מהו המקום אותו תופס ישו בעולם הזה ובעולם הבא, מהו טבעו (מהותו) ומה אישיותו, מה מערכת הגומלין בינו לבין האל האב ושאר מרכיבי השילוש הקדוש, ומה משקל הנביא ומשקל האדם בחייו. מחלוקות קשות בנושא זה פילגו את הכנסייה בעיקר במאותיה הראשונות. אף שהוויכוחים לא הסתיימו ושאלת הכריסטולוגיה הייתה תמיד ועודנה נושא לדיון פורה, הנקודות המרכזיות נחתמו בין ועידת ניקאה ב-325 לוועידת כלקדון ב-451. נקבע כי ישו היה התגשמותו בבשר של האל הבן בשילוש שהיה קדום כמו האב, וכי היו לו שני טבעים מושלמים, אנושי ואלוהי, שפעלו יחדיו.

נקודת המוצא שעוררה את הדיון הכריסטולוגי הייתה האמונה בתחיית ישו. מתחייה זו היו שהסיקו כי ישו היה בן האלוהים. אם ישו היה בחייו בן האלוהים, כלומר בעל טבע אלוהי, צריך לדון בטבע האנושי לעומת הטבע האלוהי שלו ובשילוב או מיזוג שני טבעים אלו.

להט"ב ונצרות

בתוך הנצרות יש מספר גישות בנוגע לנטייה מינית והומוסקסואליות. הזרמים הרבים בנצרות מחזיקים בעמדות מגוונות, מגינוי של אקטים הומוסקסואלים והגדרתם כחטא, דרך הבעת עמדה שנויה במחלוקת לגביהם ועד ראייתם כדבר מקובל מבחינה מוסרית. אפילו בתוך כל זרם, אינדיבידואלים וקבוצות מחזיקות בהשקפות שונות. מעבר לכך, לא כל חברי הזרם תומכים בהכרח בהשקפות הכנסייה שלהם בנוגע להומוסקסואליות.

כתבי הקודש הנוצרים מתייחסים מספר פעמים לאקטים הומוסקסואלים במישרין או בעקיפין. אולם במאות ה-20 וה-21 ההיקף ההתייחסות של כתבי הקודש הנוצרים לנושא והאם הם מגנים הומוסקסואליות או לא, הפכו לסלע למחלוקת בין אנשי דת וחוקרים שונים. הוויכוח נוגע לפרשנות הנכונה של האיסור משכב זכר בחומש ויקרא, סיפור סדום ועמורה, מערכות יחסים הומוסקסואליות בכתבי הקודש הנוצרים ומספר פסוקים שנכתבו באגרות על ידי פאולוס והאם פסוקים אלו מוקיעים פעילויות מיניות של בני אותו המין.

מלאכי

מַלְאָכִי הוא הספר האחרון בקובץ תרי עשר ובכל חלק הנביאים של התנ"ך, והוא נקרא כשמו או ככינויו של הנביא המוסר את הנבואות בו. בנוסח המסורה, הספר הוא בן שלושה פרקים, ומכיל בעיקר תוכחה ואזהרה לכהני התקופה ולעם, אך גם הדגשת אהבת ה' את יעקב (וצאצאיו, הלא הם עם ישראל) מול שנאתו את עשו (הכוונה לאדום). בסדר הנוצרי של ספרי התנ"ך, ספר מלאכי הוא האחרון ומכיל ארבעה פרקים.

נוסטרה אטאטה

נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה (בלטינית: Nostra Aetate - "בזמננו אנו" או "בעתותינו" או "בעת הזו") הוא שמה המקובל של ה"הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא־נוצריות" (Declaratio de Ecclesiae habitudine ad religiones non-Christianas), ומקורו בשתי המילים הראשונות של המסמך. ההצהרה הוקראה על ידי האפיפיור פאולוס השישי ב-28 באוקטובר 1965, עם סיומה של ועידת הוותיקן השנייה.

נידוי (נצרות)

בנצרות, נידוי (ביוונית: Ανάθεμα; בלטינית: excommunicatio) הוא הכרזה הבאה להשעות או להוציא אדם מן הקהילה הדתית אליה השתייך, הכרוכה בגינוי רוחני של האדם, או הקבוצה המנודה.

מקורותיו של הנידוי בכתבי הברית החדשה. באיגרת אל הגלטים נאמר: "אֲבָל גַּם־אֲנַחְנוּ אוֹ־מַלְאָךְ מִן־הַשָּׁמַיִם אִם־יָבוֹא לְבַשֵׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת אֲשֶׁר בִּשַׂרְנוּ אֶתְכֶם חֵרֶם יִהְיֶה". ובאיגרת הראשונה אל הקורינתים נאמר: "מִי שֶׁלּא יֶאֱהַב אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ יָחֳרָם מָרַן אֲתָא".בברית החדשה מספר מועט של דוגמאות לנידוי. בבשורה על-פי מתי מסופר שישו הורה להתייחס לאנשים הפוגעים שוב ושוב באחרים כאל גוי או מוכס: "וְאִם־לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם וְהִגַּדְתָּ אֶל־הַקָּהָל וְאִם־לֹא יִשְׁמַע גַּם־אֶל־הַקָּהָל וְהָיָה לְךָ כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס". באיגרת אל הרומאים כותב פאולוס: "וַאֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי לָשׂוּם פְּנֵיכֶם בִּמְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמִכְשׁוֹלִים שֶׁלּא כַלֶּקַח אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְסוּרוּ מֵהֶם׃", ובאיגרת יוחנן השנייה נאמר: "איש אם יבוא אליכם ולא יביא את התורה הזאת, אל תקבלו אותו הביתה ואל תאמרו לו "שלום"; כי המברך אותו בברכת שלום משתתף במעשיו הרעים".

פיליפ מלנכתון

פיליפ מלנכתון (בגרמנית: Philipp Melanchthon נולד Philipp Schwartzerdt)‏ (16 בפברואר 1497 ברטאן - 19 באפריל 1560 ויטנברג), היה רפורמטור גרמני, איש חינוך, מנהיג רוחני והתאולוג השיטתי הראשון של הרפורמציה הלותרנית, שפעל עם מרטין לותר בייסוד הלותרניזם. שניהם מתחו ביקורת נוקבת על מנגנוני הכנסייה הקתולית המנופחים, וגינו את טקסי מחילת העוונות הנוקשים שלוו במכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות), אשר התנהלו בתיווכם של הכמרים. הם האמינו, כי זוהי מניפולציה הנכפיית על המאמינים ועל מצפונם וכי אין במעשים אלה כדי להביא לגאולה. מלנכתון הבחין בין דרישותיו של האל כפי שהן מופיעות בברית הישנה והחדשה לבין התובנה הלותרנית האוונגליסטית המתייחסת לבשורה כאל מתנת חינם המתקבלת בחסד דרך האמונה.

במשך 40 שנה התווה שיטות חדשניות במערכות החינוך בבתי ספר רבים ובמיסוד הרפורמות שהתחוללו בהם, ובשל כך כונה "המורה של גרמניה". ארסמוס מרוטרדם כתב בשנת 1516 דברי שבח והלל אודות מלנכתון: "אילו תקוות מצופות מהאיש הזה, או נכון יותר לומר, מהילד הזה, כה חריף שכל ובעל מעוף, בעל שפה צחה וטהורה, למדן ומשכיל".

פפירוס 46

פפירוס 46 (המסומן 46) הוא ככל הנראה מקטע מהברית החדשה הקדום ביותר ששרד עד ימינו. מגילת פפירוס זו נכתבה ככל הנראה בין השנים 175–225 והייתה חלק מפפירוסי צ'סטר ביטי. התיארוך מראה כי יש סבירות גבוהה שהפפירוס נכתב בסביבות השנה 200.

שמעון מקירנה

שמעון מקירנה (יוונית Σίμων ο Κυρηναίος) הוא דמות המופיעה בשלוש הבשורות הסינופטיות בברית החדשה, ולפיהן, בפקודת הרומאים סייע לישו לשאת את הצלב בדרך הייסורים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.