האזנת סתר

האזנת סתר היא פיקוח, קליטה, הקלטה או הקשבה לשיחת הזולת ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. גם האזנה לתקשורת מחשבים יכולה להיחשב כהאזנת סתר. האזנת סתר משמשת בדרך כלל להשגת מודיעין או לחקירת מעשים שבוצעו בעבר, ונעשית לעיתים באמצעות אמצעים סמויים. ניתן לבצע האזנת סתר במגוון דרכים - כמו הקשבה לשיחות טלפון באמצעים גלויים או סמויים או האזנה לשיחות המתנהלות בחדר או במקום מסוים באמצעים אלקטרוניים (הקלטה, הגברה וכדומה).

IDET2007 Jitka phone tapping device
ציוד להקלטת שיחות משנות ה-60

אמצעים להאזנת סתר

ציתות טלפוני

לעיתים, נדרשות חברות הטלפוניה לאפשר גישה לרשויות המוסמכות לצורך ביצוע האזנת סתר למנויים בחברתם, וזאת על פי צו שיפוטי המורה להן לעשות כן. ההתחברות תבוצע בפועל על ידי מחלקת הביטחון של חברת הטלפוניה, ישירות דרך המרכזת. בעבר, ההתקשרויות הטלפוניות בוצעו בהתחברות אנלוגית ואילו כיום - בשיטה דיגיטלית. כיום ניתן לבצע התחברות פיזית לקו הטלפון, לארון הסעף ולנקודת החיבור במענו של המנוי, אך זו ניתנת לגילוי בין שבסריקה פיזית ובין שבאמצעות ציוד ייעודי לבדיקה וגילוי האזנות סתר מבוססות שידור אלחוטי. האזנות סתר ניתנות לביצוע באמצעות משדרים ומקלטים אלחוטיים ו/או באמצעות חיבורים קוויים ישירים ליחידות הקלטה. את אותות השידור ניתן לשמוע בזמן אמת או לבצע הקלטה ושמיעה מאוחרת יותר.

בישראל

בישראל מוסדרת האזנת סתר באמצעות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.[1] החוק נחקק בשנת 1979, ובעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודו"ח של מבקר המדינה בנושא "האזנות סתר ושימושן במשטרה", שניתן בשנת 1991, עבר החוק תיקון נרחב.

האזנה לשיחות והקלטת שיחות

החוק בישראל מתיר לבצע האזנות סתר מסוימות, ללא צורך בהיתר כלשהו, למשל האזנה לתדרים אלחוטיים של חובבי רדיו או של שידורים לציבור. גם האזנה באקראי ובתום לב לשיחה המתקיימת ברשות הרבים - היא מותרת. כמו כן, החוק בישראל מאפשר לצנזורה הצבאית להאזין לשיחת טלפון בינלאומית ללא צורך בהיתר.

הקלטה עצמית של שיחות טלפון, או הקלטת שיחת טלפון תוך קבלת הסכמה של אחד הצדדים לשיחה, היא חוקית. ככלל, הקלטת שיחה על ידי אחד השותפים לשיחה היא חוקית, גם אם היא נעשית ללא ידיעתו של הצד השני.[2]

האזנות סתר חוקיות

בישראל, מקובלת ההבחנה בין האזנת סתר למטרת ביטחון המדינה, ובין האזנת סתר למטרת מניעת עבירות פליליות וגילוי עבריינים.

האזנה למטרת ביטחון המדינה מבוצעת על ידי השב"כ או על ידי אגף המודיעין בצה"ל. מי שמתיר בחתימתו האזנת סתר למטרה זו הוא שר הביטחון או ראש הממשלה בלבד, וההיתר תקף עד שלושה חודשים מיום הוצאתו, אך ניתן להאריכו. במקרים דחופים, ראש רשות הביטחון הרלוונטית (ראש השב"כ או ראש אגף המודיעין) רשאים להתיר האזנה גם ללא אישור הדרג המדיני הבכיר, וזאת ל-48 שעות בלבד. בצה"ל, מותרת האזנה למרבית הטלפונים הצה"ליים באישור קשר"ר[3].

האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי המשטרה או על ידי גופי חקירה אחרים (כמו רשות ניירות ערך או הרשות להגבלים עסקיים). היתר להאזנה כזו מתקבל על ידי שופט בבית המשפט המחוזי, לאחר שהוצגו בפניו נימוקים לפגיעה בפרטיות למטרת מניעה מראש או גילוי בדיעבד של פשע (עבירה שעונש המקסימום לגביה הוא מאסר 3 שנים ומעלה). במקרים דחופים רשאי המפקח הכללי של משטרת ישראל להתיר האזנה ל-48 שעות.

האזנות סתר לא חוקיות

החוק קובע עונש מאסר של עד 5 שנים על האזנה לא חוקית, בין אם בוצעה על ידי רשות מוסמכת (ללא קבלת היתר) ובין אם בוצעה על ידי אדם פרטי. החוק אף מאפשר לשלול רישיון של חוקר פרטי, אם זה ביצע האזנת סתר לא חוקית. כמו כן, שיחות של עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים וכוהני דת (כמרים קתוליים) אסורות להאזנה - למעט במקרים חריגים. במידה שבהאזנת סתר המבוצעת למטרת גילוי או מניעת פשע, נקלטת שיחה כלשהי שמשתתף בה חבר כנסת - גם שיחה זו אסורה להאזנה, אך ניתן להקליטה ולהשמיעה בפני השופט שנתן את היתר האזנת הסתר.

בדיקה ציבורית של האזנות הסתר

נושא האזנות הסתר נבחן פעמים אחדות על ידי הכנסת ומבקר המדינה.

פרשיות האזנת סתר העסיקו את הכנסת כבר משנות ה-50. בינואר 1953 התגלה מכשיר האזנה במשרד של ח"כ מאיר יערי[4][5], אחר כך הועלו תלונות על האזנות מצד שרי הציוניים הכלליים מכאן, וחברי סיעת מק"י מכאן, ב-1959 מצא ח"כ תופיק טובי מיקרופון בגג ביתו ושנתיים אחר כך במקלט הרדיו[6], ב-1960 גינה בית המשפט שימוש במכשירי ציתות במשפט הרצח של אביגיל סלומון.[7] בעקבות אירועים אלה ואחרים הועלו ב-1961 שתי הצעות חוק פרטיות בנושא[8]. ההצעות הועברו לוועדת חוקה חוק ומשפט, אך נגנזו בגלל פיזור הכנסת הרביעית. הצעת חוק ממשלתית "חוק מניעת האזנת סתר" הונחה לראשונה על שולחן הכנסת ב-5 בנובמבר 1962. היא התקבלה והועברה לוועדה[9]. ב-1979 קיבלה הכנסת את "חוק האזנת סתר".

ב-1991 התפוצצה פרשת האזנת הסתר הבלתי חוקית לעיתונאי מוטי גילת, על רקע חקירת המשטרה בפרשת דרעי ופרסומיו של גילת בעניין. בציתות הוקלטה שיחתו של מפכ"ל המשטרה, יעקב טרנר, עם גילת. הנאשמים נשפטו והורשעו.

בשנת 1991 פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר ושימושן במשטרה", שהצביע על חוסר מידתיות בשימוש שעשתה המשטרה בהאזנות סתר. המשטרה, כך נחשף, מבצעת מדי שנה כ-1,000 האזנות סתר על פי צווים של בית משפט[10].

בתחילת 2002 עלו טענות כנגד האזנות סתר שבוצעו ביאחב"ל לשלושה אישים: אביגדור ליברמן, מיכאל גורלובסקי ודוד אפל. האזנות הסתר בוצעו כדין, במסגרת חקירת משטרה ובהיתר של בית המשפט, אך היקף השיחות שתומללו היה גדול, ונכללו בהן רבות שלא היו רלוונטיות לחקירה, לרבות שיחות עם שרים, חברי הכנסת ואישי ציבור אחרים.[11] בעקבות זאת פתח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, בבדיקה של נושא האזנות הסתר, שממצאיה פורסמו בשנת 2004, בדוח שנתי 54ב של מבקר המדינה. הביקורת העלתה כי לא הייתה הקפדה על פירוט השיקולים שיש לשקול לעניין הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה. המבקר קבע כי "מן הראוי שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה יעשו במשותף בחינה יסודית ומעמיקה של העניינים העולים מדוח זה, כמתחייב מרגישותו ומורכבותו של הנושא, ויקבעו הנחיות ברורות ומפורטות ככל האפשר, ואם נחוץ הדבר לדעתם, אף ייזמו שינוי המסגרת החוקית".

בעקבות דו"ח המבקר הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על הקמת צוות הפקת לקחים בראשות עו"ד לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים. באפריל 2005 פרסם הצוות דו"ח ובו המלצות לתיקון הסדרי האזנת הסתר. בעקבות המלצות אלה הכינה המשטרה כ-40 נהלים המסדירים את מכלול הנושאים הקשורים להאזנת הסתר.

בעקבות ההאזנות שנדונו במשפטו של השר חיים רמון הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל[12]. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בשבתה כוועדת חקירה פרלמנטרית, קראה בהחלטה פה אחד לשר המשפטים לאמץ את המלצות השופט בדימוס ד"ר ורדי זיילר בעניין האזנות הסתר במשפט רמון ולהקים ועדת בדיקה ממשלתית. הממשלה החליטה להעביר את הנושא לבדיקת מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס. ב-28 ביוני 2010, פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר בחקירות פליליות".[11]

האזנות משטרתיות בישראל

בדו"ח הוצגו נתונים שמסרה משטרת ישראל על ההאזנות בשנים 2004 - 2008:

שנה
 
מספר הבקשות
שהוגשו[13]
מספר הבקשות
שנדחו
מספר המואזנים
 
מספר ההיתרים
שלא בוצעו
מספר ההיתרים
שבוצעו
2004 962 3 632 246 713
2005 996 14 614 101 881
2006 1,255 7 778 127 1,128
2007 1,484 11 958 98 1,375
2008 1,797 16 1,022 83 1,698
2009 2220 - - - -
2010 2283 - - - -
2011 2682 - - - -
2012 2844 - - - -
2013 3094 - - - -
2014 3310 - - - -
2015 3217 - - - -
2016 3309 6 - - 3,303[14]
2017 3483 2 - - -
2018 - - - - -

לקריאה נוספת

  • דן חי, ההגנה על הפרטיות בישראל (מלגה הוצאה לאור, 2006)

הערות שוליים

  1. ^ s:חוק האזנת סתר, באתר ויקיטקסט
  2. ^ תומר ריטרסקי, מתי ניתן להקליט אדם שלא בידיעתו, באתר ynet, 9 בפברואר 2005
  3. ^ פקודת מטכ"ל 3.0101
  4. ^ מכשיר האזנה סודי אלחוטי הותקן בחדרו של מאיר יערי, חרות, 30 בינואר 1953
  5. ^ ליטל לוין, "23.11.1962 / פולמוס בנושא חוק האזנת סתר", "הארץ", 23 בנובמבר 2011
  6. ^ גם תופיק טובי וגם הציוניים הכלליים האשימו בניסיון האזנת הסתר את השב"כ
  7. ^ "מיקרופונים הוסתרו בדירות המעורבים במשפט הרצח של אביגיל סלומון", "דבר", 14 בנובמבר 1960
  8. ^ ח"כ צ. צימרמן מהמפלגה הליברלית דרש איסור מוחלט על האזנת סתר בתחום היחיד. ההצעה השנייה הייתה של ח. לנדאו מ"חירות"
  9. ^ "חוק האזנת סתר - לוועדה", "הארץ", 28 בנובמבר 1962
  10. ^ ראובן שפירא, "1000 האזנות סתר משטרתיות מדי שנה", "הארץ", 26 באפריל 1992
  11. ^ 11.0 11.1 חוות דעת: האזנות סתר בחקירות פליליות, באתר מבקר המדינה
  12. ^ אריק בנדר, תוקם ועדת חקירה להאזנות סתר, באתר nrg‏, 22 בנובמבר 2006
    ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין האזנות סתר
  13. ^ יהושע (ג'וש) בריינרמספר האזנות הסתר שמבצעת המשטרה הוכפל בתוך עשור, באתר הארץ, 3 ביוני 2018
  14. ^ משה נוסבאום, ‏בתוך עשור: פי 3 האזנות סתר המתבצעות על ידי המשטרה, באתר ‏mako‏‏, ‏30 בינואר 2017‏
HTTPS

HTTPS (ראשי תיבות באנגלית של: Hypertext Transfer Protocol Secure) הוא פרוטוקול תקשורת נפוץ במיוחד לאבטחת מידע ברשתות מחשבים, ומיושם במיוחד באינטרנט. באופן רשמי, הוא אינו פרוטוקול תקשורת כשלעצמו, אלא שימוש בפרוטוקול HTTP על שכבת SSL/TLS ובכך מקנה יכולות אבטחה של סטנדרט SSL/TLS לתקשורת HTTP רגילה.

בשימושו הנפוץ באינטרנט מקנה אימות של זהות האתר, ויוצר חיבור בין שרת אינטרנט ללקוח שיוצר עמו קשר כנגד התקפת אדם באמצע. בנוסף, השימוש מאפשר הצפנה דו-כיוונית של תעבורת המידע בין הלקוח לשרת, אשר מגינה מפני האזנת סתר או שינוי של תוכן המידע העובר בין הצדדים. כפועל יוצא, הפרוטוקול מבטיח כי גולש האינטרנט הניגש לאתר כלשהו, אכן יתקשר עם אותו האתר שהתכוון להתקשר עמו.

באופן היסטורי, HTTPS שימש בעיקר לפעולות העברת כספים ב-World Wide Web, דואר אלקטרוני והעברת מידע רגיש במערכות מידע של תאגידים. בסוף שנות ה-2000 ובתחילת העשור השני של המאה ה-21, השימוש ב-HTTPS נעשה רחב יותר וניתן היה לראות אימות נתונים בסוגים שונים של אתרים, אשר הקנו אבטחה לחשבונות משתמש, לתקשורת בין משתמשים, זהות המשתמש ומידע המאוחסן על ידו בשרתים.

השימוש ב-HTTPS חשוב במיוחד ברשתות לא מוצפנות, WiFi למשל, בהן כל משתמש באותה הרשת מסוגל לבצע "רחרוח" אחר תעבורת המידע הנשלחת ברשת ולגלות מידע רגיש. יתרה מזאת, גם רשתות שהשימוש בהן מוגבל יכולות לעשות שימוש במידע העובר דרכן ואף משנות אותו, לעיתים לצורכי פרסום ולעיתים גם באופן זדוני.

בחודש אוגוסט 2014 קבעו בגוגל את השימוש ב-HTTPS כ"גורם דירוג" (Ranking Factor) המשפיע בפועל על דירוג האתר בהצגת תוצאות החיפוש במנוע החיפוש של גוגל.

דיני הראיות

דיני הראיות הם ענף משפטי של הדין הפרוצדורלי העוסק בסדרי הדין, ומכיל את הכללים באשר ל"כשרות", "קבילות" "משקלן של ראיות" ו"דיות ראיות" הבאות להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת, לצורך הכרעה במשפט, בדיון פלילי ובדיון אזרחי.

כללים אלו נועדו לקבוע כיצד מבררים עובדות, להבדיל מברור מחלוקות אחרות בהליכי משפט כמו פרשנות הדין, חומרת המעשה, רמת הענישה, פסיקה קודמת, כוונה פלילית ועוד. מטרתם להסדיר את הסוגיות השונות בהליך פלילי וגם אזרחי בהקשר לברור העובדות, כגון מי כשיר לעדות, אופן הגשת מסמכים הקלטות ותמלילים, מגבלות על עדות קטין או קרוב משפחה, כללים לביצוע חקירה ראשית ונגדית, עד עוין, עד מדינה, עד מומחה, הענקת חיסיון ומכלול הסוגיות המהוות את שגרת בירור העובדות במשפט.

כללי 'כשרות' הם מערכת הכללים הקובעת אילו סוגי עדים, עדותם פסולה או כשרה בפני בית המשפט.

כללי 'קבילות' הם מערכת הכללים הקובעת אילו עדויות יתקבלו בבית המשפט, כאשר הכלל הבולט היא כי "עדות שמיעה", לאמור, עדות שלא נתפסה בחושיו של עד אלא זה שמעה או הבינה מאחר פסולה כראיה לאמיתות תוכנה משום שהיא עדות לפי שמועה.

כללי 'משקל' הם מערכת הכללים החלה על ראיות - כשרות וקבילות - והמחייבת משקל מסוים לצורך הכרעה/הרשעה בשלבי המשפט השונים, כגון ראיה חלוטה, ראיה מכרעת או ראיה לכאורה.

כללי 'דיות ראיות' הם כללים בדיני הראיות הקובעים באילו משפטים יהא די בעדות יחידה להכריע את הדין, ואיזו תוספת ראייתית תידרש, אם תידרש.

האדם הסביר

האדם הסביר הוא מושג שסתום המשמש להגדרת נורמות מסוימות.

הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם למרחב פרטי פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו, מתוך ההכרה כי ישנם תחומים בחיי אדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת. הזכות לפרטיות היא חלק מזכויות האדם הטבעיות, להן זכאי כל אדם באשר הוא, משום שכל אדם זקוק לפרטיות על מנת לפתח ולממש את האוטונומיה שלו כפרט. הפרטיות מאפשרת לאדם לחיות את חייו ולשלוט על מידת החשיפה של חייו בהתאם לרצונו, ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו.

מקובל לראות בזכות זו אחת משתי נגזרות של הזכות לכבוד (נגזרת נוספת היא הזכות לשם טוב - לשון הרע) אך יש הרואים בה זכות עצמאית. כך או כך, מדובר בזכות יסוד, המוגנת באמנות ובהסכמים בינלאומיים, כמו גם בחקיקה בישראל ובעולם. מרבית החוקים בעולם מגבילים את הפרטיות כאשר היא מתנגשת בזכויות ובאינטרסים ציבוריים אחרים, כמו למשל: חופש הביטוי, חופש המידע, זכות הציבור לדעת, ביטחון ציבורי ואף מיסוי (תחום המחייב לרוב גילוי של מידע על הכנסות או רווחים אישיים).

לעיתים אנשים בוחרים לוותר על פרטיותם, לטובת הטבה פוטנציאליות שעשויה לצמוח מכך (כמו הגנה, פרסום או כסף).

הכנסת התשיעית

כהונתה של הכנסת התשיעית החלה ב-13 ביוני 1977, בעקבות הבחירות שנערכו ב-17 במאי אותה שנה. בבחירות אלה התרחש "המהפך", שבעקבותיו, לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, הוקמה ממשלת ימין, בראשותו של מנחם בגין.

את ישיבתה הראשונה של הכנסת התשיעית פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, זרח ורהפטיג. מיד אחר כך נבחר יצחק שמיר ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 61 מקולות חברי הכנסת, וגבר על שלושה חברי כנסת אחרים, שלמה הלל (32 קולות), בנימין הלוי (15 קולות) ומאיר וילנר (4 קולות).

הבחירות לכנסת העשירית הוקדמו עקב בקיעים בקואליציה והתקיימו ב-30 ביוני 1981. כהונתה של הכנסת התשיעית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת העשירית, ב-20 ביולי אותה שנה.

הליוגרף

הליוגרף (מיוונית: הליוס - השמש, גראפין - כתיבה) הוא מכשיר המשמש ליצירת קשר על ידי הטלת הבזקי אור קצרים של קרני השמש באמצעות מראה. שפת הקשר היא קוד מורס.

חוק שירות הביטחון הכללי

חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 מסדיר את פעולתו של שירות הביטחון הכללי (שב"כ). החוק אושר בכנסת ב-11 בפברואר 2002 ונכנס לתוקף ב-22 באפריל 2002.

חוקר פרטי

חוקר פרטי הוא אדם העוסק באיסוף מידע על הזולת במסגרת אזרחית עבור לקוחותיו.

חוקרים פרטיים עוסקים במגוון תחומים, ובהם: הונאה, אישות (בגידה/גירושים), איכון (איתור אנשים), איתור רכוש, ריגול עסקי, חקירות ביטוח, חקירות כלכליות, חקירות בתחום הפלילי, חקירות בתחום הנוער, חקירות מגזר, מעקבים, מהימנות עובדים ועוד.

לצורך ביצוע עבודתו, החוקר הפרטי נעזר בציוד ייעודי מתקדם ממיטב הטכנולוגיה הקיימת והמתפתחת ומאגרי מידע שונים.

החוקרים הפרטיים פועלים בכפוף לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה ומחויבים לעבוד על פי כללי אתיקה מחמירים.

חיים רביה

חיים רַבְיָה (נולד ב-1961) הוא משפטן ועורך-דין ישראלי המתמחה במשפט וטכנולוגיה ובקניין רוחני, והיוצר והבעלים של אתר האינטרנט המשפטי הראשון בישראל, law.co.il. רביה היה עורך-הדין הפרטי הראשון בישראל, ומהראשונים בעולם, שהתמחו בתחום המשפט באינטרנט. מאז אמצע שנות ה-90 היה מעורב ברבים מהליכי החקיקה והמיזמים הבולטים בתחום בישראל.

יועץ משפטי

יועץ משפטי הוא עורך דין העוסק במתן שירותים משפטיים דרך קבע לגוף מסוים, פרטי או ציבורי. שירותים אלה יכולים לכלול ייצוג בערכאות, ניהול משא ומתן ועריכת חוזים, מתן חוות דעת משפטיות, ועוד. יש גופים שבהם היועץ המשפטי הוא עובד המועסק על ידם במשרה מלאה ועובד איתם בלעדית, ואחרים מתקשרים עם משרדי עורכי דין חיצוניים.

יעקב ארז (עיתונאי)

יעקב ארז (נולד ב-17 במרץ 1939) הוא עיתונאי ישראלי. כיהן ככתב הצבאי, כראש אגפי המוספים והחדשות של עיתון "מעריב" וכעורך העיתון בשנים 1992–2002. חתן פרס סוקולוב (1984) על תחקיר עיתונאי בנושא מלחמת לבנון הראשונה.

מעקב סמוי

מעקב סמוי הוא התחקות חשאית אחר מידע או אחר אדם.

משה משיח

משה משיח (נולד ב-24 באוקטובר 1940), לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל בית חולים וולפסון.

סוכנות הביון של ברזיל

סוכנות הביון של ברזיל (ABIN Agência Brasileira de Inteligência), היא הסוכנות הממשלתית המרכזית בברזיל שמתפקידה לתכנן, לבצע, לתאם לפקח ולבקר את פעולות הביון במדינה, בנוגע לאיומים פנימיים או חיצוניים. ולדווח לנשיא ברזיל על מצב המודיעין בשאלות הנוגעות לאינטרס הלאומי הברזילאי.

סוכנות ריגול

סוכנות ריגול היא סוכנות ממשלתית שמטרתה לרגל ולאסוף מידע מודיעיני. בדרך כלל סוכנויות ריגול אינן כפופות לצבא והן אוספות מודיעין במקביל לחיל האחראי על כך. את סוכנות הריגול משמשים כלים שונים להגשמת מטרותיה, ובהם יומינט, האזנת סתר, קריפטוגרפיה ועוד.

מתקיימת הבחנה בין שתי סוכנויות ריגול שמפעילה המדינה:

סוכנות העוסקת בביטחון פנים, כלומר באיסוף מידע על פעולות חתרנות, טרור וריגול המתרחשות בתוך המדינה בניסיון לערער את קיומה. סוכנויות מסוג זה הן השב"כ בישראל, MI5 בבריטניה, FBI בארצות הברית.

סוכנות העוסקת בריגול ובפעילות חשאית במדינות זרות - סוכנויות מסוג זה הן "המוסד" בישראל, MI6 בבריטניה, CIA בארצות הברית.יש המחלקים את סוכנויות הביון לארבעה סוגים ובנוסף למוזכר לעיל מוסיפים גם:

סוכנות איסוף מודיעין של הצבא - סוכנויות אלה הפועלות בכפופות לצבא ואוספות מידע על צבאות זרים הן כדוגמת אמ"ן הישראלי, גר"ו הרוסי ו-DIA האמריקני.

סוכנות למודיעין אלקטרוני, שלרוב מופקדת גם על ציתות ופענוח צפנים - דוגמה לארגונים כאלה הם יחידה 8200, NSA האמריקני, ופאפס"י הרוסית.בנוסף לארבע סוכנויות בסיסיות אלה פועלות במדינות שונות סוכנויות נוספות למטרות ספציפיות. דוגמה לכך היא המלמ"ב בישראל, וNRO בארצות הברית.

פרקליטות המדינה

פְּרַקליטות המדינה מייצגת את מדינת ישראל ואת רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין השונים, על כל ערכאותיהם. הפרקליטות היא חלק מהרשות המבצעת של מדינת ישראל, ופועלת ארגונית כחלק ממשרד המשפטים. בתחום אכיפת החוק הפלילי פועלת הפרקליטות באופן עצמאי ובלתי תלוי. מעמדה המיוחד של הפרקליטות כגוף האמון על ביצור שלטון החוק והמנהל התקין מוכר ומכובד על ידי זרועות הממשל השונות בישראל.

פרקליטות המדינה מורכבת מ-14 יחידות מטה ומ-12 פרקליטויות מחוז. יש בה כ-1,750 עובדים, בהם למעלה מ-950 פרקליטים וכ-350 מתמחים. בראש הפרקליטות עומד פרקליט המדינה (כיום עו"ד שי ניצן) ולו ארבעה משנים - המשנה לעניינים פליליים, המשנה לעניינים אזרחיים, המשנה לעניינים מיוחדים והמשנה לאכיפה כלכלית.

על פי רוב, יחידות המטה הן המופיעות בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, ופרקליטויות המחוז הן המופיעות בבתי משפט השלום והמחוזי, בבית המשפט לענייני משפחה, בבית הדין האזורי לעבודה ובטריבונאלים אחרים (כגון: ועדות שחרורים שמונו לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001) ובמקרים חריגים גם בערכאות אחרות דוגמת בית המשפט לעניינים מקומיים, בית הדין הרבני וההוצאה לפועל.

עשיית הפרקליטות מתפרסת על תחומי משפט רבים, בהם הפלילי, האזרחי, החוקתי והמינהלי, הכלכלי-פיסקאלי, דיני עבודה וכן המשפט הבינלאומי.

צבי צימרמן

צבי הנריק צימרמן (בונה) (2 בינואר 1913 - 10 ביוני 2006) היה פעיל ציוני ואיש ציבור ישראלי, ניצול השואה. במהלך חייו עסק בפעילות פוליטית וציבורית, וכיהן בתפקידים רבים בהם חבר הכנסת, עורך דין ונוטריון, סגן יושב ראש הכנסת, סגן ראש עיריית חיפה ושגריר ישראל בניו זילנד ואיי אוקיאניה.

רוחמה אברהם

רוחמה אברהם בלילא (נולדה ב-29 בינואר 1964 ט"ו בשבט ה'תשכ"ד), פוליטיקאית ישראלית. בעבר חברת הכנסת מטעם סיעות הליכוד וקדימה, שרת התיירות, שרה בלי תיק, האחראית על חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל וסגנית יושב ראש הכנסת.

שלמה עמר

שלמה עמר (נולד ב-24 בנובמבר 1935 בחיפה) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם המערך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.