האגודה הבינלאומית לפונטיקה

האגודה הבינלאומית לפונטיקה (באנגלית: International Phonetic Association - IPA) היא ארגון בינלאומי המקדם את חקר הפונטיקה (תורת ההיגוי) ושימושיו השונים.

האגודה נוסדה בפריז, צרפת בשנת 1886, ושיא השפעתה היה סביב שנת 1914, כאשר כללה 1,751 חברים מ-40 מדינות בעולם. וכיום מושבו נמצא בלונדון, אנגליה.

International Phonetic Association
סמל הארגון

האגודה מפרסמת את מחקריה בכתב עת הנושא את שמה.

תרומת הארגון

הארגון יצר פונטיקה אלפביתית בינלאומית וסטנדרטית לכל השפות (International Phonetic Alphabet –  ראשי תיבות זהים - IPA). היא מורכבת מסמלים פונטיים שמותאמים לחיתוך הדיבור של דוברי השפות השונות. ההחלטה ליצור פונטיקה מוסכמת לכל השפות נבעה מהצורך של מורים ללמד את תלמידיהם הגיה נכונה של המילים וכך גם לתרום לקריאה נכונה של טקסטים.   

פונטיקה אלפביתית עברית

גם בשפה העברית, לפונטיקה תפקיד חשוב מבחינה חינוכית. בהתאם ל"פלורליזם הפונטי", ישנה התמקדות בהתייחס למבטאים הנובעים ממוצא אשכנזי וממוצא מזרחי.

בהתאם לכך, אנשי החינוך בארץ השתמשו בהבדלי המבטאים של השפה העברית ככלי המשפר את הקריאה, הכתיבה והבנת הנקרא.[1]

ההגייה של צד מזרחי או אשכנזי בישראל מתפצל גם הוא להגיות שונות. למשל, המסורת הספרדית הביאה השפעות של מבטא ארמי ויצרה גם את הדיבור הערבי הנהוג כיום.[2] עם זאת, תחת אותה כותרת של הגיה ספרדית, קיימים דיאלקטים שונים, כמו מסורת הגייה טבריינית לעומת הניב הגלילי.[3] ומצד ההגייה האשכנזית, יש הבדלים ברורים בקריאה של תפילות לעומת הגייה ספרדית, כאשר שתיהן מקובלות, על פי תקופת חז"ל וההיסטוריה המקראית של השפה העברית.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אהרן אמיר, מבטא עברי בחברה ישראלית, מאזנים ע' (8), 1996, עמ' 4-5
  2. ^ אילן אלדר, ההגייה המסורתית של יהודי בגדאד, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, 1979, עמ' מ"ג
  3. ^ נמרוד שתיל, מסירת ההגייה העברית בימי הביניים, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, 2008, עמ' 70
  4. ^ חיים א. כהן, בורא פרי הגפן:על תולדות ההגייה האשכנזית בנוסח הברכה על היין, לשון חכמים והתחומים הנושקים לה (קבץ), הוצאת אוניברסיטת בר אילן והמכללה האקדמית אשקלון, 2010
IPA (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אלפבית פונטי בינלאומי

האלפבית הפונטי הבינלאומי (באנגלית: International Phonetic Alphabet ובר"ת: IPA) הוא מערכת אותיות וסמלים פונטית המבוססת בעיקרה על האלפבית הלטיני. המערכת נבנתה בידי האגודה הבינלאומית לפונטיקה כדי לשמש תקן לייצוג צלילים של שפות מדוברות. ב-IPA משתמשים מורים ולומדי שפות זרות, בלשנים, קלינאי תקשורת, זמרים, שחקנים, מִילונאים, יוצרי שפות מתוכננות ומתורגמנים.

ה-IPA מיועד לייצוג אותם מאפיינים של דיבור הייחודיים לשפה מדוברת: פונמות, אינטונציה והפרדת מילים והברות. כדי לייצג מאפיינים נוספים של דיבור (כגון: חיכוך שיניים, גמגום וצלילים המושמעים בעקבות שפה שסועה) ניתן להשתמש בתוספת של סימנים הנקראת "תוספות ל־IPA".

סמלי ה־IPA מורכבים מיחידה אחת או יותר הלקוחה מאותיות וסימנים דיאקריטיים (סימני הֶבְחֵן). לדוגמה, הצליל של האות האנגלית "t" ניתן לייצוג ב־IPA בעזרת האות האחת [t] או בשילוב של אות וסימן דיאקריטי (t̺ʰ). הדיוק הוא בהתאם לרצון לדייק. לעיתים תכופות משתמשים באות אחת לייצוג מגוון של צלילים בתוך שפה אחת (הדבר תלוי במידת הדיוק הנחוצה למתעתק). לדוגמה, האות "t" שאינה ייחודית לצליל מסוים יכולה לסמן את הצליל [t̺ʰ] או את הצליל [t] בהתאם לשימוש בשפה מסוימת.

האגודה הבינלאומית לפונטיקה מוסיפה, משמיטה או משנה מדי פעם אותיות או סימנים דיאקריטיים. מאז השינוי האחרון בשנת 2005 יש 107 אותיות, 52 סימנים דיאקריטיים ו־4 סימנים פרוזודיים. כל אלה מוצגים באתר ה־IPA.

אשר לאופר

אשר לאופר הוא פרופסור חבר בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים, מנהל את המעבדה הפונטית של החוג וחבר בוועד המנהל של IPA (האגודה הבינלאומית לפונטיקה).

פונטיקה

פֿונטיקה (מיוונית: φωνή, פוֹנֵה - קול) הִבָּרוֹן, תורת ההגייה, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.

תנועה (פונולוגיה)

בפונטיקה ובפונולוגיה, תנועה היא הגה המבוצע בשפה ומאופיין במרווח רחב יחסית בבסיס החיתוך שלו, ובדרך כלל הוא מהווה את ההגה המרכזי בהברה. זאת לעומת עיצור, שמאופיין במרווח צר יחסית בבסיס החיתוך ונמצא בדרך כלל בשולי ההברה. בשפות מסוימות קיימות כעשרים תנועות שונות ולמעשה מגוון התנועות האפשרי הוא אינסופי.

בהקשר דקדוקי עברי־מסורתי (ראו להלן) מאופיינות תנועות על־פי תכונות לשוניות שאינן תואמות בהכרח למערכת פונולוגית שהייתה קיימת בנקודת זמן מסוימת בתולדות העברית (שכן לשון המקרא, שעליה מתבסס הדקדוק העברי המסורתי, מכילה רבדים היסטוריים שונים), לכן נהוג לציינן בשמותיהן המסורתיים (קמץ, חולם וכו'), ולא כמקובל בבלשנות כללית ישירות על־פי ייצוגן הפונולוגי (למשל /aː/ או /oː/) או הפונטי (למשל [ä] או [o]).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.