דתיים לאומיים

דתיים־לאומיים (בקיצור: דתיים) הוא שם כולל לקבוצה בחברה הישראלית, הרואה עצמה מחויבת לשמירת ההלכה והמסורת היהודית, ומתוך כך תומכת בציונות ובהשתלבות אקטיבית בחברה הכללית במדינת ישראל.

קבוצה זו היא המשכה של הציונות הדתית, אשר שורשיה בסוף המאה ה־19. ציונים־דתיים הוא שם נרדף לדתיים־לאומיים. בעגה הישראלית קרויים לעיתים הדתיים לאומיים בשם "סרוגים" או בני "הכיפות הסרוגות", בשל סוג הכיפה שחובשים רוב אנשי הקבוצה.

הקבוצה השמרנית יותר בציבור זה מכונה "חרדים לאומיים" (או "תורניים לאומיים"). קבוצה זו מאופיינת בייחוס חשיבות רבה יותר ללימוד תורה ולהקפדה בקיום מצוות, ביחס מסויג יותר כלפי תרבות חילונית ובתפיסת עולם לאומית וימנית יותר.

לפי נתוני הלמ"ס משנת 2016 כ־16% מהתושבים היהודים בישראל מגדירים את עצמם כדתיים.[1]

Jerusalem Day
הריקודגלים המסורתי, הנערך ברחבת הכותל ביום ירושלים, ובו משתתפים דתיים לאומיים רבים.
Jom Jeruschalajim-01
צעדה המונית של דתיים לאומיים במהלך ריקודגלים בירושלים.

היסטוריה

הופעת הציונות חידדה את ההבדלים שבין דתיים לאומיים לבין החרדים. עם זאת, את תופעת הדתיים המודרניים (או האורתודוקסיה המודרנית), שמאוחר יותר הבשילה לציונות הדתית, ניתן לראות כבר עם תחילת תנועת ההשכלה.

כאחת מהופעותיה הפוליטיות הראשונות של התארגנות דתית־לאומית ניתן לציין את תנועת הציונות הדתית, שנתארגנה כסיעה בתוך התנועה הציונית מיסודו של הרצל, ועוד קודם לכן, ובשמות אחרים, במסגרתה של תנועת חובבי ציון. בהמשך שינתה התנועה את שמה לתנועת "המזרחי", שנוסדה ב־1902 על ידי הרב יצחק יעקב ריינס.

בראש המנהיגים הרוחניים הידועים ביותר של היהדות הדתית־לאומית לדורותיה נמצא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלהגותו השפעה מכרעת על עיצוב השקפת העולם של הזרם הדתי־לאומי. לאחר קום המדינה הובילו את הציבור הדתי־לאומי בנו־תלמידו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב משה צבי נריה, ממקימי תנועת הנוער "בני עקיבא", אשר חרתה על דגלה שילוב תורה ועבודה והשתלבות במערכות המדינה.

ב־1955 התאחדה מפלגת "המזרחי" עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל - מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת מאז בכל מושבי הכנסת. ראשיה הבולטים במהלך השנים היו ד"ר יוסף בורג, זרח ורהפטיג, חיים משה שפירא, זבולון המר, יצחק לוי, אפי איתם, זבולון אורלב.

לאחר מלחמת ששת הימים שינה המחנה הדתי לאומי כיוון ורבים מאנשיו פעלו בעוז, בהשפעת הרב צבי יהודה קוק, ישיבת מרכז הרב ותנועת גוש אמונים, למען הקמת התנחלויות בגולן וביהודה שומרון ועזה. לאחר המהפך בבחירות 1977 הסתיימה השותפות ההיסטורית רבת שנים בין המפד"ל לבין מפא"י ומפלגת העבודה. בהשפעת צעירי המפד"ל החלה ברית חדשה בין הדתיים הלאומיים ומחנה הימין בישראל. המפד"ל והמפלגות שהמשיכו את דרכה תמכו ביישום הרעיון של התיישבות בארץ ישראל השלמה.

תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק הפכו לגורם מוביל גם בחינוך ובהובלת הציבור הציוני־דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים, לעיתים קרובות על חשבונם של בוגרי המוסדות החרדים. הקמת ישיבות תיכוניות וישיבות קטנות, אולפנות, ישיבות ההסדר, ישיבות גבוהות והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה מבחינה דתית.

דתיים לאומיים כיום

Kippot
כיפות סרוגות, אחד מסממני הלבוש המרכזיים של הדתיים הלאומיים

המחנה הדתי לאומי בישראל מחולק לזרמים רבים, הן דתית והן פוליטית. על פי מחקר שהתבצע באוניברסיטת בר-אילן בשנת 2008, מתוך הדתיים לאומיים, המונים כ־700,000 עד מיליון איש (כ־13%-18% מהיהודים בישראל, כ־10% מכלל האוכלוסייה), 28% מזהים עצמם כ'חרדים לאומיים' ותורניים־לאומיים, 45% כדתיים לאומיים, וכ־27% כדתיים לאומיים־ליברלים או דתיים מודרניים. כ־80% מהדתיים לאומיים מגדירים עצמם מבחינה פוליטית כאנשי ימין, בעוד כ־15-20% מזהים עצמם כאנשי מרכז ושמאל.[2]

ייצוג פוליטי

המפלגה הדתית לאומית העיקרית הייתה המפד"ל, שהייתה בשיא כוחה (כ־12 מנדטים) מהקמתה בשנת 1955 ועד שנת 1981. בשנת 1981, בעקבות ייסוד מפלגת תמ"י, ירד ייצוגה ל־6 מנדטים, ומאז המשיך כוחה לרדת עקב התפצלות קולות הציבור הדתי־לאומי בין המפלגות השונות. החל משנות ה־70 מיצבה את עצמה המפד"ל כמפלגת ימין מובהקת, כשלצדה נוצרו גופים בעלי זיקה דתית־לאומית, כגון תקומה והאיחוד הלאומי, שאף פנו לכיוון יותר נִצי. עם זאת קיים גם מיעוט דתי־לאומי משמעותי, אשר מסתייג מעמדה פוליטית זו ומההדגשה הבלעדית של ההתיישבות בארץ ישראל, כמו גם מחוסר הליברליות והשמרנות הדתית - גופים מעין אלו הם מפלגת מימד, תנועת ציונות דתית ריאלית ועוד. בדצמבר 2008 ניסתה המפד"ל לאחד את הציונות הדתית והציבור הימני על ידי איחוד עם מפלגות מולדת, תקומה ואח"י שרצו אז ביחד במסגרת האיחוד הלאומי. המסגרת המאוחדת נקראה הבית היהודי. האיחוד לא צלח ובבחירות לכנסת ה־18 הבית היהודי והאיחוד הלאומי רצו בנפרד, וזכו ב־3 ו־4 במנדטים בהתאמה. ב־2012 נבחר נפתלי בנט לראש מפלגת הבית היהודי והח"כ זבולון אורלב פרש מהחיים הפוליטיים. בבחירות לכנסת ה־19 התאחדו מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי - תקומה לרשימה משותפת שזכתה להישג של 12 מנדטים, המשחזר את ימי השיא של מפד"ל ההיסטורית. בבחירות לכנסת ה־20 מפלגות הבית היהודי ותקומה המשיכו ברשימה משותפת וקיבלו 8 מנדטים. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת התפצלו חברי הכנסת נפתלי בנט ואיילת שקד למפלגת הימין החדש - המשותפת לחילוניים ודתיים. הבית היהודי והאיחוד הלאומי-תקומה רצו עם מפלגת עוצמה יהודית.

Rafi Peretz

הרב רפי פרץ

סוגיות במחלוקת בחברה הדתית לאומית

Schemandflags
דתיים־לאומיים בריקוד דגלים, 2012

החברה הדתית לאומית חלוקה גם בשאלות מוסריות, פוליטיות, חברתיות והלכתיות עקרוניות. סוגיות מעין אלו הן היחס הראוי למדינת ישראל ולחברה החילונית; שילוב לימודי קודש ולימודי חול; מידת הדגשת סוגיית ארץ ישראל; הוראת תנ"ך - פולמוס תנ"ך בגובה העיניים, כיצד ללמוד וללמד את התנ"ך; חברה מעורבת מינית או נפרדת, צניעות מעמד האישה; שמרנות מול חידוש בפסיקת הלכה; לימוד תורה בישיבה מול קריירה חיצונית ולימודים אקדמיים; התמודדות עם תופעת החילון של בני הנוער ועוד. נהוג לתלות את הסיבה להיווצרות מחלוקות אלו בדואליות הנורמטיבית המאפיינת את השקפת העולם הדתית־לאומית, הדוגלת בדת מחד ובערכים כלליים מאידך. ולא רק אלא רואה בהם ערכים שמשלימים אחד את השני. אך גם רואה צורך ליצור ביניהם שילוב ראוי, כל אחד על פי שיטתו.

IDF soldier put on tefillin
עשהאל לובוצקי, מפקד בחטיבת גולני בזמן מלחמת לבנון השנייה, מתפלל ומניח תפילין. בעשורים האחרונים עולה מספרם של הדתיים הלאומיים ביחידות הקרביות והקצונה של צה"ל.

ניתן למצוא דיונים רבים בשאלות אלו בקרב הציבור הדתי־לאומי, המתבטאים בעשרות כנסים, ימי עיון ודיון מחשבתי בעיתונות וברשת האינטרנט.[3]

מאז הקמת ההתנחלויות בשנות ה־70 של המאה ה־20 אירעו גם מספר מקרים של עימותים של דתיים לאומיים עם מדיניות השלטון על רקע ויכוחים אידאולוגיים־פוליטיים כדוגמת תוכנית ההתנתקות ופינוי מאחזים, שהגיעו לעימותים מילוליים קשים ואף פיזיים.

דתיים לאומיים וצה"ל

לאחר מלחמת יום הכיפורים החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות בצה"ל. לצורך עידוד ההתנדבות וחיזוק הזהות הדתית של המתגייסים לשירות מלא הוקמו מכינות קדם־צבאיות תורניות. הראשונה שבהן הייתה בני דוד ביישוב עלי. במקביל, נפתחו ישיבות הסדר רבות, המשלבות שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי.[4]

חובשי כיפות סרוגות הם חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות. מנתונים שפורסמו בתחילת המאה ה־21 עולה כי מספרם של חובשי הכיפות בוגרי קורס קצינים עומד בין 20–31 אחוזים.[5]

בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני הקיבוצים בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של המפעל הציוני, המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה.[6]

היו חילוניים שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, יכולה להוביל לסכנה עתידית למדינה במקרה של התנגשות אידאולוגית בין פסיקות הלכה של רבנים לפקודות צבאיות, בפרט על רקע הוראתם של רבנים דתיים לאומיים בולטים כי על החיילים הדתיים לסרב פקודה לפנות יהודים מבתיהם בתוכנית ההתנתקות ובמקרים של פינוי מאחזים. הסוציולוג הצבאי־פוליטי ד"ר יגיל לוי אף התבטא בבטאון "במחנה" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור".[7]

דמוגרפיה

בשנותיה הראשונות של המדינה, התגוררו רוב הדתיים לאומיים בשכונות מעורבות, בהן התגוררו חילונים לצד דתיים. עם זאת, בשנים אלו הוקמו גם שכונות מיוחדות לאנשי הציונות הדתית ובהן: כפר אברהם בפתח תקווה, שיכון המזרחי בבני ברק וקריית שמואל בחיפה. בנוסף, התגוררו חלקים של הציונות הדתית במושבים המשתייכים לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי וקיבוצי הקיבוץ הדתי, בעיקר באזור עמק בית שאן, אשקלון וירושלים.

החל מסוף שנות ה־70 של המאה ה־20, החלה להתגבר המגמה של בניית שכונות ייחודיות לבני הציונות הדתית בעיקר על ידי חברת 'משה"ב'. בנוסף, עברו רבים להתנחלויות החדשות שקמו בכל חלקי יש"ע. כך הפכו אזורים שלמים למעוזים של הציונות הדתית, תופעה שגרמה לדלדול האוכלוסייה הדתית לאומית בחלקים גדולים בגוש דן ובחיפה. ב־2005 ביצעה ישראל את תוכנית ההתנתקות בה פונו כל יישובי מועצה אזורית חוף עזה ובפרט כל היישובים הקהילתיים בגוש קטיף, ומספר התנחלויות בצפון השומרון. שיקום המפונים ובניית יישובים חדשים עבורם לקחה למעלה מעשור וטרם נסתיימה.

בשלהי שנות ה־90 של המאה ה־20 החלה בנייה מאסיבית של מתחמי מגורים לדתיים לאומיים בגבעת שמואל וברעננה לצד המשך הבנייה בפתח תקווה ובירושלים. במקביל החלה מגמה מסוימת של ניסיונות להגדיל את האוכלוסייה הדתית לאומית בערים בהן קיים רוב חילוני. מגמה זו נחלה הצלחה בעיקר בעיירות הפיתוח, שם קיימת אוכלוסייה מסורתית גדולה. הניסיונות להגדיל את האוכלוסייה הדתית לאומית בערים כגון תל אביב, רמת השרון וגבעתיים נחלו הצלחה מועטה יחסית.

גופים דתיים לאומיים

BENEYAKIVATELAVIV
בניין ההנהלה הארצית של בני עקיבא לשעבר וסניף מרכז, ברחוב דובנוב 7 בתל אביב, אפריל 2008

ארגונים רבים מקדמים את ערכי היהדות הדתית־לאומית לגווניה. תנועת הנוער הדתית־לאומית העיקרית היא בני עקיבא, שנתמכת על ידי המפד"ל. מלבדה קיימות גם התנועות עזרא, אריאל והצופים הדתיים. קיימים גם מעט גופים דתיים לאומיים להחזרה בתשובה: ישיבת מכון מאיר ומכון אורה, וישיבת אש קודש, תנועת מעייני הישועה הפועלת בעיקר בהפצת מידע וראש יהודי הפועלת על ידי מרכזים ברחבי הארץ.

בתחום המפלגתי מייצגות את הציבור הדתי לאומי בהווה הבית היהודי ומפלגת תקומה. בעבר ייצגו אותו המזרחי, הפועל המזרחי, מפד"ל ומימד.

מוסדות החינוך המאפיינים את הציבור הדתי לאומי הם ישיבה תיכונית, ישיבה קטנה לאומית, אולפנה, ישיבת הסדר, ישיבה גבוהה ציונית, מכינה קדם צבאית ומדרשה תורנית לנשים וגרעין תורני.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אוכלוסיית ישראל לפי דת והגדרה עצמית של מידת דתיות: נתונים נבחרים מתוך דוח פני החברה מס' 10, www.cbs.gov.il (בhe-IL)
  2. ^ רועי שרון, מחקר: 80 אחוז בציונות הדתית הם אנשי ימין, באתר nrg‏, 22 בינואר 2009.
  3. ^ קיימות עשרות דוגמאות, כגון: כנס של תנועה ציונית דתית על ההתמודדות נוכח האפשרות של פינוי מאחזים. דוגמה נוספת:קובי נחשוני, המועצה הציונית: לאן נעלם הנוער הדתי?, באתר ynet, 15 בספטמבר 2008
  4. ^ דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל (כתב עת) 16, 2009, עמוד 154.
  5. ^ רועי שרון ופליקס פריש, בלי כיפות על מגרש המסדרים, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2007; עמוס הראל13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010; יוסי יהושע, רוחות חדשות בבה"ד 1: מכבדים צוערים דתיים אבל שומרים גם על הזהות החילונית, באתר ynet; קצינים לא עוד בכיפה, באתר כיכר השבת
  6. ^ פרופ' הלל וייס, החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית, ייעודי
  7. ^ קובי נחשוני, "יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל", באתר ynet, 1 בפברואר 2009.
אורתודוקסיה מודרנית

יהדות אורתודוקסית מודרנית (באנגלית: Modern Orthodox Judaism) היא זרם ביהדות האורתודוקסית הדוגל בשילוב של יהדות על פי ההלכה עם ערכים ואורחות חיים של העולם המודרני החילוני. האורתודוקסיה המודרנית רווחת בקהילות היהודיות בעולם המערבי, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית, וקשורה בקשר הדוק לחלקים נרחבים מן הציונות הדתית הרווחת בישראל וגם לחלק מהחרדים-המודרניים.

האורתודוקסיה המודרנית חולקת מקורות משותפים עם הנאו-אורתודוקסיה שהתפתחה במרכז אירופה בראשית המאה ה-19, ומשלבת אלמנטים מגישותיהם של מבשריה, הרב שמשון רפאל הירש ("תורה עם דרך ארץ") ורבי עזריאל הילדסהיימר. הרבנים הירש והילדסהיימר פעלו, כל אחד בדרכו, לגישור בין המודרניזציה ליהדות האורתודוקסית כתגובת נגד לצמיחת היהדות הרפורמית בגרמניה באותה עת. עם זאת, ממשיכי הנאו-אורתודוקסיה בני-זמננו בוחרים לבדל עצמם מן האורתודוקסיה המודרנית, ולמצב את גישתם כשמרנית יותר ביחסה אל ההלכה.

האורתודוקסיה המודרנית יונקת בעיקר מפילוסופיית "תורה ומדע" בגישתו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, הנחשב מנושאי הנס המובהקים של זרם זה ביהדות האורתודוקסית. הזרם המתון של הציונות הדתית בישראל, להוציא את החרד"ל, נחשב במובנים רבים כמהדורתו הישראלית של הזרם האורתודוקסי המודרני. בהגדרה מצומצמת יותר (ההגדרה המקובלת), המבחינה בין הדגש הלאומי הבולט בציונות הדתית לבין הפתיחות האוניברסלית של האורתודוקסיה המודרנית, מיוצגת האורתודוקסיה המודרנית בישראל בידי חלק צר יותר של הציונות הדתית. בין נציגיו הבולטים ניתן לכלול את זרם ישיבת הר עציון, תנועת מימד, תנועת הקיבוץ הדתי, ותנועת נאמני תורה ועבודה.

מוסד החינוך וההשכלה המרכזי של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית הוא הישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מוסד המהווה סמל לגישה זו ביהדות. האוניברסיטה חרתה על סמלה את המוטו "תורה ומדע".

מרבניה של האורתודוקסיה המודרנית: הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל, הרב יובל שרלו, הרב דוד ביגמן, הרב שלמה ריסקין.

גילוי דעת (עלון שבת)

גילוי דעת הוא עלון שבת דתי-לאומי המופץ בבתי כנסת דתיים לאומיים ברחבי הארץ בשבתות. העלון החל לצאת מ-12 בפברואר 2010. בפרשת משפטים,

דתיים

דתיים הם מגזר סוציולוגי במדינת ישראל, המגדיר את בני הציבור היהודי שהם בעלי זיקה חזקה לדת ומקיימים את מצוותיה. בקרב היהודים בישראל, התווית "דתי" היא אחת משלוש ההגדרות העצמיות העיקריות בתחום היחס לדת לצד מסורתיים וחילונים. בישראל, הכינוי "דתי" יכול להתייחס באופן ספציפי לאדם המשתייך למגזר הדתי לאומי. המינוח "דתיים" משתייך כמעט באופן מוחלט ליהדות האורתודוקסית.כאשר מדברים על יהודים דתיים בישראל בדורות האחרונים, מתייחסים בדרך כלל ליהודים המשתייכים לאחת מהקבוצות הבאות:

חרדים: דוגלים על פי רוב בהסתגרות בקהילות משלהם, ומזוהים בלבוש האופייני להם.

דתיים לאומיים: דוגלים על פי רוב בהשתתפות מלאה בחברה הכללית ופתיחות כלפיה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה שנוסדה בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס.בשנת 2014 התמנה יוחנן פלסנר לתפקיד נשיא המכון במקומו של אריק כרמון, שביקש לסיים את כהונתו לאחר 22 שנים ולהתמקד במחקר.

חרדים לאומיים

חרדים־לאומיים (בראשי תיבות חרד"לים) כפי שהם מכונים בעיקר בידי אחרים, או תורניים לאומיים, הם קבוצה בציבור הדתי לאומי בישראל אשר הגדרתה סובייקטיבית וישנם ויכוחים על שמה ועל גבולותיה. הקבוצה בעלת מאפיינים שמרניים יותר והקפדה הלכתית הקרובה יותר לציבור החרדי ביחס לשאר הקבוצות בציבור הדתי לאומי. מרבית אנשי הקבוצה מזהים עצמם כציונים נלהבים וחשים כלפי סוגיית ארץ ישראל השלמה מחויבות דתית, בניגוד לציבור החרדי, ואינם רואים את עצמם כחלק מהציבור החרדי.

חרדים ספרדים

חרדים ספרדים הם זרם בתוך החברה החרדית בישראל, הכולל חרדים יוצאי ארצות האסלאם. הזרם החרדי-ספרדי מונה בעשור השני של המאה ה-21 בישראל, לפי הערכות, כ-200 אלף נפשות.

חרדיות ספרדית זו תופעה שהחלה להתפתח רק לאחר קום המדינה, עם המפגש בין יהדות ארצות האסלאם ליהדות החרדית המזרח אירופאית במוצאה, והיא עדיין בשלבי התפתחותה, כשספרדים רבים עומדים על קו התפר שבין חרדים לדתיים או דתיים לאומיים.

כיום, במגזר החרדי, מפלגת ש"ס ומועצת חכמי התורה היא הדוגמה המובהקת לחרדיות ספרדית.

יהדות אתיופיה

יהדות אתיופיה היא שמן של כלל הקהילות היהודיות הפעילות בשטח אתיופיה של היום. היסטורית, שם זה הוא אחד מכינוייה המקובלים של ביתא ישראל. בשטח הפדרציה האתיופית התקיימו ומתקיימות מספר קהילות יהודיות; החשובה והגדולה שבהן היא "ביתא ישראל", או בשמה הנוסף: "יהדות חבש".

יחד (אלי ישי)

יחד - העם איתנו בראשות אלי ישי (שם המפלגה הרשמי הוא יחד - בראשות אלי ישי) היא מפלגה המשלבת חרדים, עם דתיים לאומיים. המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-20 על ידי אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס לשעבר. המפלגה התמודדה ברשימה משותפת עם מפלגת הימין עוצמה יהודית. היא זכתה בכשלושה אחוזים מסך הקולות הכשרים, אך לא עברה את אחוז החסימה שעומד על 3.25%. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018 נבחרו 26 חברי מועצה מטעמה בכעשר רשויות מקומיות. בבחירות לכנסת ה-21 המפלגה הגישה רשימת מועמדים לכנסת, אך 13 ימים לפני הבחירות הודיע ישי על פרישת הרשימה.

ישיבה תיכונית

ישיבה תיכונית היא ישיבה לגיל תיכון שמשלבת לימודי קודש ולימודים תיכוניים (לימודי חול) לתעודת בגרות.

כולל אברכים

כולל אברכים הוא מרכז לימודים ישיבתי בו לומדים אברכים אחרי הנישואין. בעבר שימש המונח "כולל" לציין קרנות מהם קיבלו יהודי ארץ ישראל את כספי החלוקה מיהודי חוץ לארץ. מכיוון שברוב המקרים האברכים מקבלים מלגה חודשית קבועה בזמן לימודיהם כדי שיוכלו לקיים את משפחתם, הושאל המושג כולל לציון מוסדות לימוד לנשואים.

עולם הכוללים כולל סוגים רבים, ולא לכולם מטרה אחת. ישנם כוללים שמטרתם העיקרית היא עצם הלימוד, "לשמה". כוללים אחרים מיועדים להצמיח רבנים, מורי הוראה, דיינים ועוד.

ליטאים (זרם)

ליטאים הוא כינויה הנפוץ של תת-קבוצה ביהדות החרדית, הכוללת חרדים אשכנזים שאינם חסידים או "ירושלמים" צאצאי בני היישוב הישן.

הליטאים מכונים כך בשל היותם משמרים במידה רבה את המסורת של ישיבות ליטא. הם מכונים לעיתים גם מתנגדים, בשל התנגדותם לחסידות. ראשיתה של התנגדות זו במערכה שניהלו הגאון מווילנה ותומכיו נגד תנועת החסידות המתעוררת בשלהי המאה ה-18. מאוחר יותר הוקמו במרחב הליטאי מוסד הישיבה המודרני ותנועת המוסר, שנעשו גם הם מזוהים עם ה"ליטאים". המאבקים בתנועת ההשכלה ובציונות החלישו את העימות בינם לחסידים.

מקום בעולם

"מקום בעולם" הוא מגזין חודשי מבית "עולם קטן" המיועד לבני נוער דתיים לאומיים. עורכי המגזין הם דוד שמחון ואיילת כהנא.

ביולי 2015 שינה הירחון את שמו מ"עולם קטן המגזין" ל"מקום בעולם".

סרוגים

האם התכוונתם ל...

פרשת קולנוע היכל

פרשת קולנוע היכל התרחשה בפתח תקווה בשנת 1984, כאשר ראש העירייה דב תבורי החליט לאפשר הקרנת סרטים ב"קולנוע היכל" בליל שבת, בעוד ששומרי השבת, דתיים לאומיים וחרדים, התנגדו לכך. הפרשה התפרסמה והפכה לדוגמה בולטת לנקודת חיכוך בין דתיים לחילונים, ולמקרה-בוחן באשר ליישום ה"סטטוס קוו".

ציונות דתית

הציונות הדתית היא זרם אידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל ושם דגש על הפן היהודי בציונות. בניגוד להשקפה החרדית, שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם ביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית ורבים בה רואים בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה. הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של עם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הקבוצה החברתית המחזיקה באידאולוגיית הציונות הדתית נקראת "דתיים לאומיים" ומכונה לעיתים "כיפות סרוגות". למידע על ההיבטים הסוציולוגים של הדתיים הלאומיים ואנשי הציונות הדתית, ראו דתיים לאומיים.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

שיטת הרבדים

שיטת הרבדים היא שיטה חינוכית ללימוד התורה שבעל פה, ובעיקר התלמוד הבבלי, שפותחה על ידי הרב ד"ר פנחס היימן. השיטה מדגישה את ההבחנה המחקרית בין הרבדים השונים שבטקסט התלמודי - בין הדורות השונים, ובין דברי האמוראים לסתמא דגמרא, דהיינו האמירות שאינן מיוחסות לאמורא מסוים, כולל דברי קישור, קושיות ותירוצים וכיוצא בזה. השיטה מתבססת על גישת חלק מהחוקרים, שלפיה יש לייחס את ה"סתמא דגמרא" לחכמים מאוחרים יותר מאשר האמוראים, המכונים גם "סתמאים".

הפצת השיטה במוסדות דתיים לאומיים עוררה פולמוס נרחב בציבור זה משום שהיא מכניסה את הגישה האקדמית לישיבות, ומכיוון שהיא סותרת את ההבנה המסורתית (המקובלת גם בקרב חלק מהחוקרים) שה"סתמא דגמרא" הוא פעמים רבות אמוראי גם הוא, ואת ייחוס עריכתו הסופית של התלמוד הבבלי לרבינא ורב אשי. ביקורת נמתחה גם על כך שעל פי שיטה זו אין מחויבות מהותית של חכמי כל תקופה לדעות החכמים מהתקופות הקודמות.

שלווה (מושב)

שלווה (שַׁלְוָה) הוא מושב ציוני דתי באזור דרום השפלה בקרבת העיר קריית גת מיסודה של תנועת הפועל המזרחי השייך למועצה אזורית שפיר.

תושבי היישוב הם דתיים לאומיים או מסורתיים. רובם הגיעו מלוב, וחלקם הקטן מתוניס.

לאורך שנות קיומו התפרנסו רוב תושבי המקום מחקלאות, אך עם היחלשות ענף החקלאות באזור, נטשו רובם את התחום.

משמעות שם המושב - שלווה ורוגע. מקור השם מפסוק מספר תהילים "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך...".

במושב קיימים מגוון מוסדות ציבור כגון בית כנסת, מקווה, גן ילדים רב-גילאי, וסניף בני-עקיבא שמהווה את מרכז היישוב מבחינה חינוכית, ערכית, וחברתית.

רבו של המושב הוא הרב דוד זנו.

תפילה לשלום המדינה

תפילה לשלום המדינה היא תפילה הנאמרת בשבתות ובחגים בבתי הכנסת בישראל ובתפוצות, שמתפלליהם נמנים עם החוגים הדתיים לאומיים. בתפילה מובעת בקשה להשראת הברכה על מדינת ישראל והצלחתה, לסיוע מן השמים למנהיגי המדינה, ולקיבוץ גלויות לתוכה. תפילה זו היא למעשה הגרסה הישראלית של תפילה לשלום המלכות, שהייתה נהוגה בגלויות השונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.