דריווש השני

דריווש השני (בפרסית: داریوش دوم), או דריווש נותוסיוונית: "דריווש הממזר"), שליט ממלכת פרס במשך 19 שנים, החל מינואר-פברואר 423 לפנה"ס עד ל-404-405 לפנה"ס[1]. בנו הלא חוקי של ארתחשסתא הראשון מאם בבלית.

דריווש השני
داریوش دوم
Darius In Parse
מקום קבורה איראן נקש-י רוסתם
שושלת השושלת האחמנית
Archers frieze Darius 1st Palace Suse Louvre AOD 488 a
אפריז הקשתים, מארמונו של דריווש, שהיה ממוקם בשושן הבירה. האפריז מוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז.

חייו

נותוס עלה לשלטון לאחר שנלחם באחיו למחצה והרגו. הוא מתואר כשליט חלש, שבימיו רבו הסכסוכים הפנימיים והמרידות של טוענים לכתר. הישגו הגדול היה בשיפור היחסים עם העולם היווני. התערבות האחשדרפנים שלו באסיה הקטנה, טיספרנס ופרנבזוס, במהלך המלחמה הפלופונסית ותמיכתם בספרטה הובילו להכרה מצד היוונים בזכותו של דריווש לשלוט בכל השטחים באסיה הקטנה, שהיו בעבר תחת שליטת פרס.

בסוף ימיו החלה מלחמת אחים בין יורשיו, כורש הצעיר וארתחשסתא השני.

נותוס מוזכר במקרא בספר נחמיה[דרוש מקור], והוא למעשה המלך הזר האחרון ששמו נזכר במקרא.

על פי חז"ל (מדרש ויקרא רבה פרשה י"ג פסקה ה'), הוא היה בנם של אסתר ואחשוורוש.

אולם על פי ההיסטוריון היווני קטסיאס, דריווש השני היה בנה של פילגש המלך ושמה קוסמרתידן, אך זיהוי זה אינו נתמך על ידי מקורות אחרים מלבד קסטיאס - שאמינות חלק מכתביו מוטלים בספק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Richard A. Parker and Waldo H. Dubberstein, Babylonian Chronology, 626 B.C. - A.D. 45, Chicago: The University of Chicago Press, 1942, עמ' 16
הקודם:
ארתחשסתא הראשון
השושלת האחמנית הבא:
ארתחשסתא השני
אהורא מזדא

אהורה מזדא (באווסטית: , "האדון החכם"; ידוע גם כארמזד, אורמזד, הורמזד, הורמוז ואזאנדארא) הוא האל הבורא והרוח העליונה בדת הזורואסטריות.

אחשוורוש

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מלך פרס, על פי מגילת אסתר. המגילה מתארת כיצד גירש את אשתו ושתי ונשא במקומה את אסתר, שניצלה את מעמדה כמלכת פרס כדי לסכל את מזימתו של המן, משריו של אחשוורוש, להשמיד את היהודים בממלכת פרס. רוב החוקרים מזהים את אחשוורוש עם חשיארש הראשון, ששלט בממלכת פרס האחמנית בשנים 486-465 לפני הספירה.

אלקיביאדס

אלקיביאדס (ביוונית: Ἀλκιβιάδης; בלטינית: Alcibiades‏; 450 לפנה"ס – 404 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי אתונאי, בן למשפחת האלקמיונידים. אלקיביאדס, שנודע לשמצה בשל הפכפכנותו, קנה לו אויבים רבים בכל מקום בו פעל והחליף מספר פעמים את נאמנותו: מאתונה לספרטה, מספרטה לפרס תחת שלטון המלך דריווש השני ושוב לאתונה. הוא מילא מספר תפקידים משמעותיים במהלך חלקה השני של המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, הן כמצביא והן כיועץ אסטרטגי ופוליטי בשני הצדדים הלוחמים.

בין השנים 422–415 לפנה"ס נמנה אלקיביאדס עם חשובי המנהיגים בעירו, והיה אחד התומכים הבולטים במסע המלחמה לסיציליה שכשל. מיד לאחר הפלגת צי המשלוח לדרכו טפלו עליו יריביו הפוליטיים אשמה של חילול הקודש ותבעו להעמידו למשפט. כדי לחמוק ממשפט בני עירו, ערק אלקיביאדס אל ספרטה, ובין השנים 415–412 לפנה"ס פעל בה כיועץ לניהול המלחמה נגד אתונה. לאחר שרכש לו יריבים ואויבים גם בספרטה, ברח לאסיה הקטנה. הוא מצא מקלט בחצר האחשדרפן הפרסי טיספרנס, ששלט באזור מטעמו של דריווש השני מלך פרס. בין השנים 412–411 לפנה"ס שימש יועץ לטיספרנס, ותוך כדי כך ניהל מגעים חשאיים עם תומכיו הפוליטיים באתונה. המגעים נשאו פרי, והוא נקרא לחזור לעירו ולהילחם למענה.

בשנים 411–406 לפנה"ס שירת אלקיביאדס כסטרטגוס ונחל ניצחונות צבאיים רבים על הספרטנים. אולם אחרי תבוסת האתונאים בקרב נוטיון סר חינו, ומתנגדיו הפוליטיים הצליחו להגלותו מן העיר. הוא פרש אל תראקיה ולא שב עוד לאתונה. עם סיום המלחמה בשנת 404 לפנה"ס ברח מזעם הספרטנים המנצחים אל אסיה הקטנה, בתקווה לקבל שוב מקלט אצל הפרסים. אולם תקוותו נכזבה, והוא נהרג בנסיבות לא ברורות בסַטְרַפִּיָה של פריגיה.

אמסטריס

אמסטריס (Amestris, ביוונית Ámēstris, Άμηστρις -, ככל הנראה צורה של השם הפרסי Amāstrī שהוא שילוב של המילה ama – עוצמה, והמילה strī – אישה) הייתה מלכה פרסית, אשתו של חשיארש הראשון שליט האימפריה הפרסית - האימפריה האח'מנית בין השנים 485 עד 465 לפנה"ס ואמו של ארתחששתא הראשון, שליט האימפריה בשנים 465 עד 425 לפנה"ס. מתה בגיל מאוחר לקראת סוף שלטונו של בנה ארתחששתא.

אמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, שיחד עם דריווש הראשון וחמישה אצילים נוספים הפילו את שלטונו של המאגוס והעלו לשלטון את דריווש . לאחר עלייתו לשלטון חיתן דריווש את בנו חשיארש עם בתו של אוטאנס, אמסטריס, להם נולדו חמישה ילדים - ביניהם דריווש השני וארתחששתא הראשון.

אסתר

אֶסְתֵּר או אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים, לאחר שסיכלה את מזימתו של המן להשמיד את היהודים בממלכת פרס. היא מתוארת במגילה כאשתו של אחשוורוש, לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא, אסתר היא האישה שמסופר על אודותיה בצורה הרחבה ביותר בתנ"ך.

ארתחששתא הראשון

אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון היה מלך הממלכה האחמנית בשנים 465 - 425 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה לאחר שאביו, המלך חשיארש הראשון, נרצח על ידי אחד מאנשי חצרו - ארטבון.

החוקרים מזהים את ארתחששתא הראשון עם מלך פרסי בשם זה הנזכר הן בספר עזרא והן בספר נחמיה, שם מסופר כי התיר את בניית בית המקדש השני ואף תרם לכך כספים. יש הטוענים שהוא עשה כן מאחר שאמו הייתה אסתר המלכה. מסופר כי השומרונים הלשינו על היהודים כי הם מקימים את חומות ירושלים, והוא ציווה עליהם להפסיק את העבודה. מאחר שחשש כי הדבר יוביל למרד מצד היהודים במטרה ליטול עצמאות מדינית. יש הטוענים[דרוש מקור] שארתחששתא אף היה המשיח השני לבית דוד, שהוזכר בנבואות בתנ"ך, שיהיה זה שיבנה את בית המקדש השני.

מקורות שונים, בעיקר יהודיים, מזהים אותו גם עם אחשוורוש של מגילת אסתר - כך למשל תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו. הדבר גם מתיישב עם המסופר בספר עזרא, פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לעזרא, לשיקום בית המקדש. עם זאת, הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי של זהותו, ויש הסבורים שאחשוורוש של המגילה הוא דווקא אביו, חשיארש הראשון. רש"י במסכת מגילה מזהה אותו כבן אחשוורוש ואסתר, ושמו דריווש ארתחשסתא.

וכך כתוב באסתר רבה (וילנא) פרשה א': "אחשורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח".

ארתחששתא השני

אַרְתַּחְשַׁשְֹתְּא השני (435 או 445 לפנה"ס - 358 לפנה"ס) היה מלך פרס האחמנית. שלט משנת 405-404 לפנה"ס ועד מותו שנת 358 לפנה"ס. בתחילת שלטונו בשנת 401 לפנה"ס מרד בו אחיו, כורש הצעיר. המרד מתואר בספרו של קסנופון אנבסיס.

ארתחששתא השני הצליח לדכא את המרד וכוחותיו ניצחו את המורדים בקרב קונקסה. לאחר הניצחון התייצב מעמדו, אם כי המרידות לא פסקו. מרד הסטרפים פרץ בשנת 372 ונמשך עד שנת 362 לפנה"ס. גם מצרים מרדה בשלטונו ואמירתאיוס הצליח לזכות בעצמאות.

למרות המרידות הרבות הצליח לשמור על מעמדו, ואף חיזק את מעמד האימפריה הפרסית. השכיל לנצל את המאבק על ההגמוניה ביוון. בתקופת שלטונו נערכה המלחמה הקורינתית והוא היה שושבין שלום אנטלקידס (387 לפנה"ס), שהבטיח את הגבולות המערביים של האימפריה.

כמו כן, עסק במיזמי בנייה גדולים כמו שיקום ארמונו של דריווש הראשון בשושן וכן פרויקטי בנייה באקבטנה.

דריווש

האם התכוונתם ל...

דריווש הראשון

דָרְיָוֶשׁ הראשון (Dārayava(h)uš, ‏558 לפנה"ס - 486 לפנה"ס), הידוע גם כדריווש הגדול, היה מלך האימפריה הפרסית בן השושלת האחמנית משנת 521 עד למותו ב-486 לפנה"ס. הוא היה בנו של היסטספס, ותפס את השלטון אחרי מאבק קצר שנוצר עם מותו של כנבוזי השני.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

טיספרנס

טיספרנס (ביוונית עתיקה: Τισσαφέρνης ; בפרסית עתיקה: چیثرافرنه; מת ב-395 לפסה"נ) היה מצביא ומדינאי פרסי, ושימש כאחשדרפן באסיה הקטנה בשנים 395–413 לפסה"נ. הוא היה נכדו של הידרנס, ששימש כמפקד יחידת העילית הידועה בכינויה "עשרת אלפים בני האלמוות" במהלך פלישת צבאו של קסרקסס ליוון. טיספרנס ופועלו ידועים לנו בעיקר בזכות התפקיד שמילא במלחמה הפלופונסית, אשר תואר בידי היסטוריונים יוונים בני התקופה כגון תוקידידס. מקורות פרסיים אודותיו לא השתמרו. טיספרנס היה האחשדרפן של לידיה ו-קאריה, ובנוסף שימש כמפקד העליון של הצבא הפרסי באסיה הקטנה.

בהתאם להוראת דריווש השני להשתלט על הערים היווניות באזור אסיה הקטנה, כרת טיספרנס ברית עם הספרטנים כנגד האתונאים, דבר שאיפשר לו להשתלט על רוב שטחה של איוניה עד שנת 412 לפנה"ס. אולם לאחר מכן החליט טיספרנס, ככל הנראה בעקבות עצותיו של אלקיביאדס, להימנע מהמשך התמיכה בספרטה, ולאפשר לצדדים היריבים במלחמה הפנימית בעולם היווני להתיש את עצמם ללא מעורבות פרסית. לכן, כאשר בשנת 408 לפסה"נ החליט המלך הפרסי על אימוץ מדיניות של תמיכה בספרטנים במלחמתם נגד אתונה, הודח טיספרנס מתפקידו כמפקד הכוחות הפרסיים באסיה הקטנה, ונשאר כאחשדרפן של קאריה בלבד.

כורש הצעיר

כורש המכונה הצעיר (ביוונית: Κύρος ο νεότερος בפרסית: کوروش کوچک; המאה ה-4 לפנה"ס) להבדילו מכורש הגדול. היה נסיך פרסי שהתפרסם בזכות המרד שהנהיג נגד אחיו ארתחששתא השני. במהלך המרד השתמש כורש בשכירי חרב יוונים, ולאחריו פתחו היוונים במסע ארוך הביתה שתואר בספרו של קסנופון "אנבסיס".

ליסנדרוס

ליסנדרוס (ביוונית עתיקה: Λύσανδρος΄; ‏? - 395 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי ספרטני, אשר הוביל את ספרטה לקראת סוף המלחמה הפלופונסית, והתפרסם בעיקר עקב ניצחונו על האתונאים בקרב אייגוספוטמוי. לאחר הניצחון המשיך להיות דמות משפיעה בפוליטיקה היוונית בתקופת ההגמוניה הספרטנית. נהרג בקרב הליארטוס.

נקש-י רוסתם

נקש-י-רוסתם (בפרסית: نقش رستم‎‎,‏ Naqŝe Rostam) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז פארס באיראן. הוא נודע בעיקר בקבר דריווש הראשון וקברי חמשת מלכים נוספים, ומבנה קובייתי מתקופת הממלכה האחמנית ובתבליטי סלע מתקופת האימפריה הסאסאנית. מיקומו כחמישה קילומטרים מהעיר פרספוליס, והוא מזוהה כנראה עם יישוב עתיק בשם Nupistaš . הקברים והתבליטים נבנו או נחצבו לתוך מצוקים של סלעי אבן חול שמתרוממים מעל פני הקרקע. מובנו של השם בפרסית הוא תמונתו של רוסתם והוא מתייחס לתבליט מהתקופה הססאנית שעל פי האמונה העממית מייצג את סיפורו של רוסתם, אחד מגדולי הגיבורים בתרבות הפרסית. שעלילותיו מסופרות באפוס הפרסי מהמאה ה-10, בשם שאהנאמה.

ספר דניאל

ספר דָּנִיֵּאל הוא אחד מהספרים בסדר כתובים בתנ"ך.

ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

פרנבזוס השני

פרנבזוס השני (ביוונית: Φαρνάβαζος, בלטינית: Pharnabazus) היה מצביא ומדינאי פרסי, בנו של פרנאקס השני, נכדו של פרנבזוס הראשון ונינו של ארטבזוס. הוא ואבותיו משלו כאחשדרפנים בסטרפיה של פריגיה שעל ההלספונטוס מאז 478 לפנה"ס. מושבם היה בדסקיליום. אחרי פרנבזוס שלט בסטרפיה בנו ארטבזוס.

על פי מחקרו של תיאודור נלדקה היה פרנבזוס צאצא של אוטאנס, אחד מאנשיו של דריווש הראשון בעת רצח סמרדיס ותפיסתו את השלטון.

פרנבזוס נזכר לראשונה כסטרפ של פרובינקיה זו בשנת 413 לפנה"ס. לאחר שנצטווה על ידי דריווש השני מלך פרס לאסוף מס עובד חריג בגודלו מן הערים היווניות באיוניה, ניהל משא ומתן עם ספרטה – כפי שעשה גם טיספרנס הסטרפ של קאריה – ופתח במלחמה עם אתונה. היריבות בין שני הסטרפים, מביניהם היה פרנבזוס נמרץ והחלטי לאין שיעור יותר, פגעה בניהולה התקין של המלחמה. לאחר המלחמה הסתכסך פרנבזוס עם המצביא הספרטני ליסנדרוס.

קבר דריווש הראשון

קבר דריווש הראשון הוא אתר הקבר של דריווש הראשון, המצוי באתר נקש-י רוסתם, אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז פארס באיראן. מיקומו כחמשה קילומטרים מחורבות העיר פרספוליס. הקבר, יחד עם עוד חמישה קברים של שליטים מתקופה זו, אשר נבנו או נחצבו לתוך מצוקים של סלעי אבן חול שמתרוממים מעל פני הקרקע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.