דריווש הראשון

דָרְיָוֶשׁ הראשון (Dārayava(h)uš, ‏558 לפנה"ס - 486 לפנה"ס), הידוע גם כדריווש הגדול, היה מלך האימפריה הפרסית בן השושלת האחמנית משנת 521 עד למותו ב-486 לפנה"ס. הוא היה בנו של היסטספס, ותפס את השלטון אחרי מאבק קצר שנוצר עם מותו של כנבוזי השני.

דָרְיָוֶשׁ הראשון
Dārayava(h)uš
Darius-Vase
דריווש הראשון על כד יווני
לידה 558 לפנה"ס
פטירה 486 לפנה"ס (בגיל 72 בערך)
מדינה האימפריה האחמנית
מקום קבורה איראן קבר דריווש הראשון, איראן
שושלת השושלת האחמנית
מלך פרס
521 לפנה"ס – 486 לפנה"ס
(כ־35 שנים)
The tomb of Darius I
קברו של דריווש הראשון בנקש-י רוסתם

תקופת שלטונו

לאחר כיבושיו של כנבוזי במצרים, פעל דריווש להשלטת וביסוס השלטון הפרסי במצרים. דריווש אף הצליח להעצים את כוחו הצבאי על ידי צירופו של הצי הפיניקי המפואר אל גדודיו. דריווש ניסה להרחיב את גבולות ממלכתו אל תוך היבשת האירופית כשניסה לפלוש אל יוון, אך פלישתו נבלמה כשהובסו כוחותיו בקרב מרתון.

כשאר מלכי פרס לפניו, גם דריווש הטמיע בממלכתו מדיניות של סובלנות דתית ותרבותית, ובשנת 516 לפנה"ס, השנה השישית למלכותו, נשלמה מלאכת בניית בית המקדש השני (עזרא ו: ט"ו).

דריווש בנה מערכת דרכים מפותחת לתעבורת סחורה ונשק בין ערים ומדינות בעבור ממשלו. דרכים אלו סייעו להתפתחות המסחר במדינה.

לאחר מותו מלך אחריו בנו חשיארש הראשון, אשר מזוהה לעיתים כאחשוורוש ממגילת אסתר. על מצבתו חקוקה הכתובת:

"אני פרסי בן פרסי אדון נעלה בין אדונים נעלים".

במחוז המדאן נמצאה כתובת גנג'נאמה שנכתבה על ידי דריווש הראשון המתארת את הגנאלוגיה ואת מעשי המלך.

אזכוריו בתנ"ך

על פי הדעה הרווחת מזוהה דריווש הנזכר בספר עזרא כדריווש הגדול. עם זאת קיימת סברה כי זהו דווקא דריווש השני.[1]

יש הטוענים כי דריווש הראשון מופיע בתנ"ך בספר דניאל: "דריווש המדי בן ששים ושתים שנה במלכו" (ספר דניאל, פרק ו', פסוק א'), אך תקופת חייו ומלכותו אינם תומכים בטענה זו, ועל כן יש חילוקי דעות בין חוקרי מקרא שונים בנוגע לזהותו של 'דריווש' המופיע בספר דניאל. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון העברי הקדום, טען כי לדריווש היה שם נוסף. הרודוטוס, ההיסטוריון היווני הקדום, ובעקבותיו גם חוקרים מודרניים של השפה הפרסית, טוענים כי "דריווש" היה תואר ולא שם פרטי. פירוש השם הוא "האוחז בשרביט".

אזכורים לדריווש מופיעים גם בספרים חגי וזכריה:

  • "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר" (ספר חגי, פרק א', פסוק א')
  • "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר." (ספר זכריה, פרק א', פסוק א')

אזכוריו בתלמוד

במסכת ראש השנה כותב תוספות (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב', על פי מדרש ויקרא רבה פרשה יג סימן ה) כי דריווש היה בנו של אחשורוש ושל אסתר המלכה, אולם לא בטוח שזהו דריווש הראשון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Dr M D Magee,‏ Ezra and Nehemiah: Ezra Founds Judaism for Shah Darius II,‏ 9 באוגוסט 2005
הקודם:
כנבוזי השני
השושלת האחמנית הבא:
חשיארש הראשון
480-489 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 489 - 480 לפנה"ס

490-499 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 499 - 490 לפנה"ס

510-519 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 519 - 510 לפנה"ס

ארתחששתא השני

אַרְתַּחְשַׁשְֹתְּא השני (435 או 445 לפנה"ס - 358 לפנה"ס) היה מלך פרס האחמנית. שלט משנת 405-404 לפנה"ס ועד מותו שנת 358 לפנה"ס. בתחילת שלטונו בשנת 401 לפנה"ס מרד בו אחיו, כורש הצעיר. המרד מתואר בספרו של קסנופון אנבסיס.

ארתחששתא השני הצליח לדכא את המרד וכוחותיו ניצחו את המורדים בקרב קונקסה. לאחר הניצחון התייצב מעמדו, אם כי המרידות לא פסקו. מרד הסטרפים פרץ בשנת 372 ונמשך עד שנת 362 לפנה"ס. גם מצרים מרדה בשלטונו ואמירתאיוס הצליח לזכות בעצמאות.

למרות המרידות הרבות הצליח לשמור על מעמדו, ואף חיזק את מעמד האימפריה הפרסית. השכיל לנצל את המאבק על ההגמוניה ביוון. בתקופת שלטונו נערכה המלחמה הקורינתית והוא היה שושבין שלום אנטלקידס (387 לפנה"ס), שהבטיח את הגבולות המערביים של האימפריה.

כמו כן, עסק במיזמי בנייה גדולים כמו שיקום ארמונו של דריווש הראשון בשושן וכן פרויקטי בנייה באקבטנה.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

ברדיה (בן כורש)

ברדיה היה בנו של כורש הגדול ואחיו (לפי הרודוטוס גם מאם) של כנבוזי השני אשר ירש את כורש כמלך פרס.

ברדיה ידוע במספר שמות. הנודעים שבהם הם ברדיה (Bardiya)/ ברזיה (Barziya) (חילופי ד' וז' הם תופעה ידועה. כמו זהב בעברית ודהב בערבית), ובשמו היווני הנפוץ סמרדיס (Smerdis). ובווריאנטים לסמרידס: מרדוס (Mardos) ומרגיס (Mergis). כן הוא נזכר בשם טוניוקסארקס (Tonyoxarces) / טנוקסארס (Tanoxares).

פירוש שמו בפרסית הוא - הנאמן (סמרדיס הוא תרגום ליוונית של שמו). השם טוניוקסארקס הוא צורה יוונית של הביטוי הפרסי - 'איש גדול' (מתאים לתיאורו של הרודוטוס את ברדיה כאדם בעל חוזק גופני רב).

לא ידועים כמעט פרטים ביוגרפים על ברדיה למעט שמו ויחוסו המשפחתי. עיקר פרסומו בא לו בשל מותו על ידי אחיו כנבוזי השני ופרשת ההתחזות.

גאומתה

גאומתה (המאה ה-6 לפנה"ס) הידוע יותר בשמו היווני סמרדיס, היה אמגוש (כהן בדת זרתוסטרה) פרסי שהתחזה לברדיה ושלט כמלך פרס עד שהודח בידי דריווש הראשון.

גטים

הגטים (בלטינית: Getae, ביוונית עתיקה: Γέται), עם קדום ששכן בטריטוריות שמהוות היום את צפון בולגריה, מונטניה ודוברוג'ה. זהו עם ממוצא תראקי המקורב מאוד לדאקים והם דיברו אותה שפה. למעשה ההבדלה בין הגטים ובין הדאקים נעשתה רק על פי מקום מושבם, הדאקים חיו בהרים והגטים במישורים. הגטים מוזכרים לראשונה על ידי הרודוטוס המשבח אותם כהגונים והאמיצים שבין התראקים.בשנת 339 לפני הספירה הגטים חיו על שתי גדותיה של הדנובה התחתונה, ממפלי הדנובה ומטה. בתקופת מלחמתו של דריווש הראשון נגד הסקיתים, בשנת 513 לפני הספירה, הגטים התנגדו לכובש הפרסי, אך הוכנעו יחד עם יתר העמים התראקים שבגדה הימנית של הדנובה. לאחר הסרת הכיבוש הפרסי היו הגטים שמדרום לדנובה חלק מממלכת אודריסה עד שהוכנעו על ידי פיליפוס השני, מלך מקדוניה. על סמך שליטתם בגטים שמדרום לדנובה, תבעו ממשיכי פיליפוס את השלטון על הגטים שמצפון לדנובה, אך ניסיונותיו של ליסימכוס להכניעם לא השיגו תוצאות.

הגטים שנשארו חופשיים ניהלו קרבות ממושכים עם הבסטרנים, עם ממוצא גרמנו-קלטי שתפס את המורדות הצפון מזרחיים של הרי הקרפטים. הדאקים, תושבי ההרים, ניצחו את הבסטרנים והתפשטו עד הדניסטר. הגטים והדאקים התמזגו ביניהם כשבצפון משתמר יותר שם הדאקים ובדרום שם הגטים. למרות האמור לעיל, עם בוא הכיבוש הרומאי, עדיין היו בדוברוג'ה שלושה מלכים גטים קטנים, "רולס", "דאפיקס" ו"זיראקסס". לאחר הכיבוש הרומי, המחוזות המיושבים גטים ותראקים כונו מואסיה והגטים כונו מואסים.

הירונימוס בכתביו מתאר את הגטים כאדומים ובעלי שער צהוב.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

חשיארש הראשון

חְשְיָארְשָׁ הראשון, מוכר גם בצורה היוונית של שמו - קסרקסס (Ξέρξης, Xerxes), היה מלך פרס האחמנית בשנים 485 עד 465 לפנה"ס.

על פי סברה רווחת, עם חשיארש מזוהה המלך אחשוורוש ממגילת אסתר. אחת הראיות לכך היא כתיבת השם אחשוורוש בסוף מגילת אסתר "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם", ואולם קוראים אותו על פי המסורת "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בעת קריאת המגילה ביום הפורים.

בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

כעבה-י זרתושת

כעבה-י זרתושת (בפרסית: کعبه زرتشت תעתיק מדויק: כעבה זרתשת), כלומר, ה"קובייה של זורואסטר", הוא מגדל מרובע אחמני מהמאה ה-5 לפנה"ס שנמצא בנקש-י רוסתם, אתר ארכאולוגי שממוקם צפונית-מערבית לפרספוליס, שבאיראן. זה הוא אחד מהממצאים הרבים המאופיינים כאדריכלות אחמנית .

השם כעבה-י זרתושת כנראה שויך למקום במאה ה-14, כאשר אתרים קדם אסלאמיים רבים זוהו עם דמויות ואירועים מהקוראן ומהשאהנאמה. המבנה בעצם אינו מקדש זורואסטרי, וגם אין ממצאים המעידים על כך שהמבנה אי פעם היה אתר עלייה לרגל.המבנה, אשר הוא העתק של בניין בפסארגאדה. נבנה ככל הנראה על ידי דריווש הראשון (521-486 לפנה"ס) כאשר הזיז את פרספוליס, או על ידי ארתחשסתא השני (404-358 לפנה"ס) או על ידי ארתחשסתא השלישי (358-338 לפנה"ס). הבניין בפסארגאדה עתיק יותר במספר עשורים. החומה המקיפה את המגדל מתוארכת לתקופה הסאסאנית.

כתובות דריווש הראשון בסואץ

כתובות דריווש הראשון בסואץ נכתבו בפרסית עתיקה, בעילמית, בבבלית ובמצרית קדומה על חמש אנדרטות בוואדי טֻמילאת, המנציחים את פתיחת תעלה בין הנילוס לבין האגמים המרים.

האנדרטה שהשתמרה בצורה הטובה ביותר הייתה מצבת זיכרון מגרניט ורוד, שהתגלה על ידי שארל דה לספס, בנו של פרדיננד דה לספס, ב־1866, 130 קילומטרים מסואץ ליד כרבת במצרים. היא הוקמה על ידי דריווש הגדול, מלך של האימפריה הפרסית העתיקה, שמשל מ־522 לפנה"ס ועד 486 לפנה"ס. האנדרטה, הידועה גם כמצגת שאלוף, מתעדת את בניית תעלה הקודמת לתעלה סואץ המודרנית בידי הפרסים, תעלה דרך ואדי טמילאת, המחברת את ביבסטיס, ענף של הנילוס, עם אגם תמסח שהיה באותה תקופה ממחובר למפרץ סואץ בדרכים טבעיות. המטרה המצוינת של התעלה הייתה יצירת דרך משלוח סחורות דרך הנילוס ודרך הים האדום בין מצרים לבין פרס.

כתובת ביסותון

כך נפתחת כתובת ביסותון (פרסית سنگ‌نبشته بیستون מפרסית עתיקה بغیستانه - "באגאסטאנה" או "משכן האל על האדמה"; ברוב שפות המערב "כתובת בהיסטון"). כתובת ביסותון היא כתובת רב-לשונית העשויה מתבליט על צלע הר ביסותון הקדוש, כ-525 ק"מ מערבית לטהראן וכ-30 ק"מ צפונית-מערבית לעיר כרמאנשאה במחוז כרמאנשאה שבמערב איראן. הכתובת הוכנה בהוראתו של המלך דריווש הראשון בשנת 521 לפנה"ס, והיא כתובה בכתב יתדות בבבלית, בעילמית ובפרסית עתיקה. ההר והכתובת צופים אל מישור נרחב ידיים דרומית-מזרחית להם, ולרגליהם שרידים ארכאולוגים מתקופות שונות החל בפרהיסטוריה ועד ימי הביניים.

מלחמת פרס–יוון

מלחמות פרס–יוון הוא הכינוי לסדרה של עימותים בין מספר פולייס (ערי-מדינה) ביוון הקלאסית לאימפריה הפרסית, אשר החלו בשנת 500 לפנה"ס ונמשכו אל תוך אמצע המאה החמישית לפנה"ס.

העימותים המרכזיים היו שתי הפלישות של הפרסים ליוון, הראשונה הקטנה יותר - בימי דריווש הראשון ב-490 לפנה"ס, והשנייה הגדולה יותר - בימי חשיארש הראשון (כסרכסס בפי היוונים) ובהנהגתו ב-479 - 480 לפנה"ס. היוונים הדפו את הפרסים בשתי הפלישות, אף על פי שלא כל ערי המדינה השתתפו בברית הלוחמת, וחלקן אף תמכו בפרסים. המקור העיקרי על מלחמות אלה ועל תקופה זו, הוא הרודוטוס מהליקרנאסוס, היסטוריון יווני שחי במאה ה-5 לפנה"ס.

נקש-י רוסתם

נקש-י-רוסתם (בפרסית: نقش رستم‎‎,‏ Naqŝe Rostam) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז פארס באיראן. הוא נודע בעיקר בקבר דריווש הראשון וקברי חמשת מלכים נוספים, ומבנה קובייתי מתקופת הממלכה האחמנית ובתבליטי סלע מתקופת האימפריה הסאסאנית. מיקומו כחמישה קילומטרים מהעיר פרספוליס, והוא מזוהה כנראה עם יישוב עתיק בשם Nupistaš . הקברים והתבליטים נבנו או נחצבו לתוך מצוקים של סלעי אבן חול שמתרוממים מעל פני הקרקע. מובנו של השם בפרסית הוא תמונתו של רוסתם והוא מתייחס לתבליט מהתקופה הססאנית שעל פי האמונה העממית מייצג את סיפורו של רוסתם, אחד מגדולי הגיבורים בתרבות הפרסית. שעלילותיו מסופרות באפוס הפרסי מהמאה ה-10, בשם שאהנאמה.

פרסים

פרסים הם בני קבוצה אתנית שמרכזה באיראן, בני הקבוצה דוברים פרסית. בין הקבוצות האיראנית נמנים האיראנים, הכורדים, האוסטים, האזרים, ועוד תושבי מדינות ה"סטאן" כמו הטג'יקים והפרסיוונים, הנמצאים באפגניסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, פקיסטן ובמחוז שינג'יאנג במערב סין. השפה הטג'יקית קרובה מאוד לשפה הפרסית, וכך גם השפה דארי המדוברת באפגניסטן.

הארץ המכונה היום איראן, כונתה שנים רבות פרס ויש המשתמשים בשם זה עד היום. השם "פרס" היה מקובל ביוונית עתיקה בהתייחס לאנשי ממלכת פרס וכך נקלט בלשונות אירופה והיה מקובל באופן רשמי עד שנת 1935. זאת למרות שהאיראנים עצמם מעולם לא קראו לעצמם פרסים. בשנת 1935 דרש השאה האיראני רזא ח'אן מכל מדינות המערב לחדול מהשימוש בשם "פרס" ולאמץ את השם "איראן", ארץ הארים. זאת על סמך התואר שהעניק לעצמו דריווש הראשון, בנוסף לכינוי העצמי שהעניקו לעצמם אנשי ממלכת פרס שמופיע כבר בכתבים פרסיים עתיקים כמו האווסטה, שפירושו: גאה ומכובד.

השם "פרס" הגיע אל היוונית בצורה "פרסיס" (Persis בתעתיק לטיני), ומקורו, ככל הנראה, בשפה האשורית (ניב מאוחר של אכדית), או כמינוח לפרספוליס שהייתה עיר מרכזית באימפריה הפרסית. הפרסים מוזכרים בכתובת אשורית משנת 834 לפני הספירה, שבה מופיע הביטוי "פרס ומדי" (Parsua, Muddai בתעתיק בלשני), שתי הממלכות העיקריות שהרכיבו את האימפריה הפרסית. בתנ"ך מופיע הביטוי "מלך פרס", בהתייחס למלכים כורש ודריווש, בספר דניאל (פרק י', פסוק א'), בספר עזרא (פרק ד', פסוק ג'), ובמקומות נוספים. הביטוי "פרס ומדי" מופיע במגילת אסתר (פרק א', פסוק ג').

עד היום שורר בלבול בין המונח "פרסים", שהיוו את המנהיגים של האימפריה הפרסית לבין המונח "איראנים". מקובל להתייחס לדוברי השפה הפרסית ולכל מי שאימץ את השפה הפרסית ואת תרבותה כאל "פרסים", אולם פרסית היא רק שפה אחת מבין קבוצה של שפות קרובות המכונות שפות איראניות, והפרסים הם תת-קבוצה בתוך קבוצת האיראנים. כיוון שהמדינה שבה מרוכזים מרבית הפרסים נקראת "איראן", רוב הפרסים מכונים "איראנים" גם בשל מעמדם המדיני כאזרחי איראן.

קבר דריווש הראשון

קבר דריווש הראשון הוא אתר הקבר של דריווש הראשון, המצוי באתר נקש-י רוסתם, אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז פארס באיראן. מיקומו כחמשה קילומטרים מחורבות העיר פרספוליס. הקבר, יחד עם עוד חמישה קברים של שליטים מתקופה זו, אשר נבנו או נחצבו לתוך מצוקים של סלעי אבן חול שמתרוממים מעל פני הקרקע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.