דרומא

דרומא הוא שמו של חבל ארץ היסטורי, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון מהמאה ה-2 עד המאה ה-9 - התקופה בין סיום מלחמת בר כוכבא ועד לתום התקופה הביזנטית.

השם דרומא מיוחס לאזור דרום הרי חברון בדברי חז"ל וגם על ידי אב-הכנסייה, ההיסטוריון בן המאה ה-4, אוסביוס מקיסריה, המזכיר מושג זה בספר השמות (אונומסטיקון) שחיבר: "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

האזור משתרע בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו:

שרידי ההתיישבות היהודית שנמצאו באזור הם רבים - מקוואות טהרה, מערות קבורה, גלוסקמאות, ובתי כנסת[1].

מקור השם

אוסביוס מקיסריה, ב"ספר השמות", מזהה בדרום הרי חברון את האתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם היישובים בשטח בני זמנו. הוא מזכיר שבעה כפרים יהודיים: כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי. כמו כן, הוא מזכיר באזור גם שני כפרים נוצרים: יתיר וענים העליונה.

עיון בדברי חז"ל מתקופת המשנה והתלמוד מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה". הכתיב היווני, אצל אוסביוס, מבהיר כי האות ד' נוקדה בקמץ, וזהו בעצם התרגום ל"הדרום", במקורות רבים משמש הציון הגאוגרפי "הדרום" את יהודה כולה כפי שכינוה חכמי הגליל. עם זאת, ישנם מקורות המכוונים לדרום הר חברון בלבד.

בתחילת אגרת המופיעה בתוספתא (סנהדרין ב, ו) ונשלחה על ידי רבן גמליאל והזקנים מירושלים ליהודים ברחבי הארץ והעולם נאמר: "לאחנא בני גלילה עילאה (גליל עליון) ולבני גלילה תחתא (תחתון) ולאחנא בני דרומא עילאה (עליון) ובני דרומא תחתא שלמיכון יסגא ...". מקובל לזהות את הדרום העליון באזור הר יהודה - אזור דרום הר חברון, ואת הדרום התחתון כאזור שפלת יהודה (להב, שומריה ועוד) בהשוואה דומה לגליל העליון ולגליל התחתון.

במאה ה-9 הסתיים פרק מפואר בחיי היהודים באזור דרום הר חברון: כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמו, ועד היום אין תשובה ברורה להיכן. את מקומם של בתי-הכנסת תפסו מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה - המוסלמים. ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני האסלאם בשל ערעור הביטחון המתמשך בספר המדבר, וייתכן כי רבים מהם התאסלמו לחלוטין או באופן חלקי.

הכפרים היהודים

The old jewish village
מבט על שרידי היישוב היהודי הקדום בסוסיא - מבית הכנסת

להלן רשימת השמות כפי שמופיעים ב"ספר השמות" של אוסביוס.

כרמל מצוטט בשלושה הקשרים:

  1. "כרמל (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק ב') - שם היה נבל. עד היום יש כפר נקרא בשם כרמלה, הנקרא (בכתוב) כרמל, מהמיל העשירי מחברון למזרח, שם יושב משמר צבא".
  2. "כרמל (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"ה) במטה יהודה. משם היה נבל. כפר גדול מאוד (נקרא) כרמל בדרומא, אצל חברון דרומא. שם יושב משמר חיילים".
  3. "סמוך לה נמצא כרמלה - הנקרא (בכתוב) הכרמל. כך נקרא עד היום, כפר של יהודים".

אשתמוע - היום הכפר הערבי א-סמוע - "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".

ענים - היום חורבת ענים, ביער יתיר - "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה, ט' מילין מחברון דרומה".

ענב - אוסביוס מציין שהמקום מיושב.

יוטה - היום כפר ערבי בשם יטא - "כפר גדול מאוד של יהודים".

תלה - היום ליד התנחלות תלם או ליד קיבוץ להב - "כפר גדול מאוד של יהודים כט"ז מילים מבית גוברין בדרומא".

מעון - שרידיה, הכוללים בית כנסת, נמצאים בשיפוליו הדרומיים של תל, היום דרומית להתנחלות מעון -"במטה יהודה במזרח דרומא". אוסביוס מעיד שהמקום חרב.

בית הכנסת העתיק בעין גדי - היום בשמורת עין גדי שבמדבר יהודה - שסביבו התרכז "כפר גדול מאוד של יהודים".

רימון - היום, ליד קיבוץ להב - "גם אותה לכד יהושע ויך את מלכה, אשר הייתה בנחלת שמעון ויהודה. ועתה היא חרמון, כפר גדול מאוד של יהודים טז' מילין מבית גוברין לדרום בדרומא".

סוסיא העתיקה אינה נכללת ב"ספר השמות" של אוסביוס. לדעת הארכאולוג אברהם נגב, שחפר את האתר, שמו המקורי של היישוב הוא "כרמל", ואילו סוסיא הוא שם מאוחר, שניתן למקום על ידי הפלאחים המקומיים על-שם צמח השוש הגדל באזור. הוא סבר, שסוסיא היא "כרמל היהודית, שיהודים הגיעו אליה מכרמל האחרת, ששמה השתמר בכפר הערבי חירבת אל-כירמיל. תהליך זה התרחש לאחר מרד בר-כוכבא, כאשר חיל מצב רומי התיישב בכרמל, כפי שהוזכר אצל אוסביוס. מקור: דורון שר-אבי וחנן אשל.

יובל ברוך הציע כי השם סוסיא משמר את השם סוסה, שהיה בית אחוזה או כפר אדומי במימי הבית השני.

תפוצת מקוואות הטהרה באזור היא רחבה:

  • בסוסיא תיעד הארכאולוג יובל ברוך כ-25 מקוואות, הן בבתים פרטיים הן במבני הציבור.
  • בחרבת מעון, בראש התל ובסמוך לבית הכנסת, נמצא מקווה טהרה גדול ממדים'
  • ביטה, ב"רוג'ום א-דיר" בצפון העיירה, נמצא מקווה בתוך מיצד שנסקר על ידי מ' כוכבי.

תפוצת הגלוסקמאות

תפוצה רחבה יותר היא תפוצת הגלוסקמאות שנמצאו במערות קבורה. מערות קבורה וגלוסקמאות הם מקור חשוב להכרת התרבות היהודית מסוף תקופת בית שני.

באזור דרום הר חברון נמצאו גלוסקמאות מטיפוס מיוחד שכונו על ידי החוקרים "גלוסקמאות דמויות סרקופג", בשל דמיונן הרב של מכסי הגלוסקמות למכסי הסרקופגים הרומיים. בתרבות ההלניסטית עוצבו מכסי הסרקופגים בצורת גג גמלוני של מקדש. ובתקופה הרומית המאוחרת הפכו האקרוטריות של גג המקדש למעין בליטות אבן גדולות בארבע פינות המכסה. הגלוסקמאות דמויות הסרקופג הן חיקוי פשוט של המקור. את מכסי הגלוסקמאות האלו מאפיינת שדרה מרכזית דו שיפועית לאורך המכסה, ובארבע פינותיו ישנן בליטות אבן המזכירות את האקרוטריות. הגלוסקמאות- לרוב מגושמות, עשויות מאבן גיר קשה. עיבודן גס ולרוב ניכרים סימני סיתות. אין הקפדה על איכות. עיטורים וכתובות- נדירים ביותר ואם כבר מופיע עיטור זהו דגם גאומטרי פשוט בסגנון ורדה. גלוסקמאות מטיפוס זה התגלו ביישובים בעלי אוכלוסייה יהודית בתקופה הרומית המאוחרת- ביזאנטית. ואלו המקומות שבהן התגלו הגלוסקמאות:

  • ביטה - מערת קבורה+ 6 גלוסקמאות שהוצאו מתוכה. עיבוד גס ללא עיטור .
  • באשתמוע - מערת קבורה+ 12 גלוסקמאות עם עיטורים שונים: שושנות גאומטריות, עלים, פסים אדומים זיגזגיים.
  • בתלה - בית קברות בתוכו מערות בית שני (כוכים), מערה מס' 2 - 9 גלוסקמאות מאבן גיר מקומית. מערה מס' 5– 19 גלוסקמאות
  • חורבת כישור - שברי גלוסקמאות שנשדדו ממערות קבורה הסמוכות ליישוב היהודי מן התקופה הרומית- ביזאנטית.
  • חורבת גומר - מערת קבורה בצורת ארקוסוליה ומשכבי קבורה בשיטה רווחת בדרום השפלה מאז שלהי המאה השלישית ובעיקר במאה הרביעית לספירת הנוצרים. מעל פתח המערה נמצאה כתובת בעברית שיש בה אזהרה נגד פתיחת הקבר-

"אנה אלעזר בן אבה מארי עבדת הדה קבורתה לאבה מארי בר בתה חש (י)שתה שבועה"

  • חורבת עיטון - מערת קבורה עם חרסים המעידים כי המערה שימשה במאות ה ג'- ד' לספירת הנוצרים. במערה 5 כתובות חלקן בעברית חלקן בארמית. ישנם גם ציורים שפשרם אינו ברור.
  • חורבת רימון - גלוסקמאות בתוך מערה, סביב בור עמידה. כתובת על דופן גלוסקמה "יעקב בן רבי".
  • בסוסיא - בחדר מבוא של מערת קבורה, גלוסקמאות אחדות וכן דמויות סרקופג.
  • בכרמל - מערת קבורה שנשדדה ובה מכסי גלוסקמאות ונרות חרס.
  • חורבת עזיז - בחצר המבוא למערת הקבורה נמצאו שברי גלוסקמאות, על כמה מהם עיטורי ורדה ופסי צבע אדום.
  • חורבת ענים- בסיס גלוסקמה- בשל גודלו כנראה דמוי סרקופג.

בתי הכנסת

Susia synagoque
בית הכנסת בסוסיא - חזית
Inside synagoge
בית הכנסת - רצפת הפסיפס והבמה - לצד המדריכה

בקיץ 1986 נערך סקר בתי כנסת בשפלת יהודה על ידי צבי אילן ודוד עמית. כהכנה, נעשה מעקב אחר הסקרים הראשונים, שנעשו על ידי ויקטור גרן והסקר הבריטי. באזור דרום הרי יהודה, ישנה ייחודיות ארכיטקטונית לבתי כנסת, המחולקים באופן כללי לשני טיפוסים:

  1. המבנה הרוחבי- שהכניסה אליו היא מן הצלע הקצרה יותר. מבנים אלו הם בדרך כלל גדולים ומורכבים, עשירים בפריטי אבן ופריטים אומנותיים, כמו אשתמוע וסוסיא.
  2. המבנה האורכי- שהכניסה אליו היא מן הצלע הארוכה. מבנים אלו הם בדרך כלל קטנים ופשוטים, כמו: מעון ועניים.

מאפיין ארכיטקטוני נוסף לבתי הכנסת בדרום, הוא העדר עמודים באולם המרכזי. ויתור על טורי עמודים אלו, מן המקורות התלמודיים השייכים לתקופה המדוברת, אפשר ללמוד כי באזור יהודה, הקפידו התושבים על מסורות מימי בית השני. ניתן לייחס זאת, לקרבה היחסית שלהם לירושלים, וכן העובדה שהאזור מבודד יחסית ומרוחק ממרכזי תרבות נוכריים שהביאו לדבקות במסורת היהודית. פתחי בתי הכנסת בדרומא אופיינו בכניסה מצד מזרחי תוך ביצוע הפנייה של 90 מעלות לצפון לכיוון ירושלים. כך עמדו בשתי דרישות ההלכה. בתוספתא נאמר: " אין פותחין בתי כנסיות אלא למזרח" ביסוד ואילו כוון התפילה הוא צפון- ירושלים- קודש הקדשים".

נמצאו גם עיטורים אומנותיים האופייניים לבתי הכנסת: כמו דגם חצי סהר וכוכב ומנורות שבעת קנים החרוטים על משקופים. דגם חצי הסהר והכוכב נראה לכאורה ממקור איסלמי. אך בירושלים נצאו קנקנים שעל ידיותיהם הוטבע כוכב מחומש עם כיתוב "ירושלם". צירוף שני עיטורים אלה מופיע כעיטור, במבנים ובמטבעות מהתקופה הרומית ועד הביזאנטית. המוסלמים אימצו דגם זה כקישוט ולא כסמל דתי או לאומי[דרוש מקור]. גם את דגם המנורה הם העתיקו כפי שניתן למצוא על מטבעות שונות.

תפוצת בתי הכנסת ביהודה:

  • מעון - מבנה אורך בציר דרום- צפון, אולם תפילה ללא חלוקה פנימית. שלושה פתחים במזרח וגומחת תפילה בצפון.
  • סוסיא - מבנה רוחב, חצר, אכסדרה ואולם תפילה, חצר קטורה ומרוצפת לוחות אבן ומשלושת צדדיה סטווים.

מדרגות מהחצר לאכסדרה, קומה שנייה וחדר צר וארוך בדרום (אולי לצורכי לימוד). מהאכסדרה לאולם שלושה פתחים, פסיפס צבעוני עם מוטיבים אומנותיים יהודיים- ארון, 4 מינים, חזית ב"המק ומנורה, בימת תפילה וכתובות הקדשה בעברית לנדבנים.

  • אשתמוע - החפירה החלה בשנת 1934 בעקבות סקר שנעשה באזור מטעם האוניברסיטה העברית. החפירה הופסקה, בשל מאורעות המרד הערבי, ונמשכה רק לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1969 הושלמה החפירה על ידי זאב ייבין.

במבנה הרוחבי נמצאו: לפניו רחבה מרוצפת אבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה. בחזית - כמבואה שבה מתאספים המתפללים לפני התפילה אליה עולים בשלוש מדרגות. רצפת המבואה מעוטרת בפסיפס צבעוני, ממנו שרד ציור של עץ בחמישה צבעים וכתובת הקדשה בארמית. שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע. בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה- 2 גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

  • ענים - אולם תפילה, אכסדרה וחצר, 2 פתחים ממזרח ששרדו את מלוא גובהם, רצפה עשויה מלוחות אבן ומתחתם סימנים לקיומה של רצפת פסיפס, רבע משטח האולם בצפון- יוחד לבימה, לאורך הקיר המערבי- ספסל ומבואה לבית הכנסת המרוצפת פסיפס עם כתובת הקדשה.

ביטוי ארכאולוגי להלכה

דורון שר-אבי מאוניברסיטת בר-אילן מעלה את ההשערה כי הממצאים בסוסיא העתיקה ובישובי דרומא מורים כי, בתקופה מהמאה ה-4 עד המאה ה-8 הייתה לאוכלוסייה היהודית בדרומא מנהגים שונים מאלו של יהודים בגליל. תופעה זו באה לידי ביטוי בממצאים הבאים:

  • ריבוי מקוואות טהרה. בחפירות שנערכו בסוסיא התגלו כ-35 מקוואות.
  • פתחי ארבע מבתי הכנסת היו בצד מזרח. לפי ההלכה כי "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). מניעים הלכתיים היו חשובים דיים כדי לחרוג מהנוהג האדריכלי המקובל.
  • השימוש בגלוסקמאות ייחודיות לאזור[2], לקבורה גם לאחר שהצטמצם השימוש לקראת אמצע המאה ה-2
  • לשון הכתובות הן בסוסיא והן אשתמוע היו :עברית והארמית לעומת השימוש בשפה היוונית בגליל
  • מוטיב המנורה חוזר על עצמו ברבים מבתי הכנסת בדרומא כמו במעון העתיקה בה התגלו שברי שיש של מנורת שבעת קנים בגובה משוער של 1.30 מטר.

לדעת שר-אבי האוכלוסייה היהודית בדרומא נהגה אחרת מזו שבגליל. היא הקפידה יותר על המסורת. הוא מעריך כי היו לכך נימוקים אחדים :

  • העדרם של תלמידי חכמים בדרומא. תופעה זו ניכרת בספרות חז"ל רוב החכמים המוזכרים בה אינם מדרום הרי חברון. נוכחות חכמים מאפשרת "מעין דינאמיקה הלכתית" וזאת נעדרה בדרומא.
  • התפשטות היישוב הנוצרי באזור. התופעה גרמה להסתגרות היישוב היהודי ויצירת "תרבות מובלעת".
  • התחזקות מעמד הכהונה. מכאן התפתחות הזיקה לבית המקדש ולמנורה, ריבוי המקוואות, ההקפדה שפתח בית הכנסת יהיה במזרח, המשך השימוש בשיטת הקבורה העתיקה והשימוש בשפת הקודש.

לקריאה נוספת

  • יהושע שוורץ, היישוב היהודי בדרום הר-חברון - הערות היסטוריות, בתוך קתדרה - 60, יוני 1991, הוצאת יד יצחק בן צבי - קיים קישור - סנונית
  • דורון שר-אבי וחנן אשל - אוניברסיטת בר-אילן, סוסיא בימי בית שני, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שביעי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ז - 1997 - קיים קישור ל אתר דעת
  • דורון שר-אבי, ביטויים ארכאולוגיים להבדל הלכתי, עלון "דרומא", דצמבר 2007
  • יובל ברוך, חורבת סוסיה ורוג'ם אל-חמירי כמקרי מבחן להתפתחותו של הכפר והיישוב הכפרי בדרום הר-חברון מן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המוסלמית הקדומה, עבודת ד"ר, האוניברסיטה העברית ירושלים, ירושלים, 2009.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקור: היישוב היהודי בדרום יהודה בתקופה הרומית מאוחרת - ביזנטית לפי הממצא הארכאולוגי
  2. ^ עשויות מאבן נארי מקומית, מעובדות באופן גס ונעדרות כל עיטור
אונומסטיקון

אוֹנוֹמַסְטִיקוֹן (ביוונית: ὀνομαστικόν, משמעות השמות) עוסק באיסוף וניתוח של שמות ומונחים בדיסציפלינה מסוימת. לדוגמה: בתחום הגאוגרפיה האונומסטיקון מכיל ריכוז שמות יישובים ומקומות אחרים (כגון שמות הרים, חורבות או מעיינות) בתקופות נתונות באזור מוגדר מראש. בדרך כלל מובא מקור השם ותיאור קצר של המקום לאור מקורות היסטוריים, עדויות אישיות של בני המקום וכדומה. בדרך כלל מסודרת רשימת השמות לפי אלפבית.

באונומסיטיקון היסטורי נאסף החומר מספרי היסטוריה, כרוניקות ספרות תאולוגית כגון כתבי אבות הכנסייה וחיבורים פרשניים, כתובות יהודיות ומסמכים דתיים ומשפטיים אחרים, רשימות אדמיניסטרטיביות ושלטוניות, תיאורים של עולי רגל וממצאים ארכאולוגיים כגון מטבעות.

אורפה

אורפה (בטורקית: Urfa; בכורדית: ڕحا, Riha; בערבית: الرها; בארמית: ܐܘܪܗܝ – "אורהוי" או "אורפא"; בארמנית: Ուռհա) אשר שינתה את שמה באופן רשמי לשנלאורפה (Şanlıurfa – "אורפה רבת התהילה") היא עיר במזרח טורקיה במרחק כ-80 ק"מ מזרחית לנהר הפרת. אוכלוסיית העיר מונה 1,237,874 תושבים (מפקד משנת 2007), והיא בירת נפת אורפה. רוב תושבי העיר הם כורדים אך יש בה גם מיעוט ערבי גדול.

לעיר שמות רבים שניתנו על ידי עמים שונים ובתקופות שונות. בסורית היא נקראת ܐܘܪܗܝ (אורהי), בכורדית ריחא והטיות דומות לאלו בערבית וביוונית. באימפריה הביזנטית היא נקראה יוסטינופוליס ובממלכה הסלאוקית נקראה אֶדֶסָה.

אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אריה בר דרומא

אריה בר דרומא (נולד ב-1949) הוא כנר, ויולן ומלחין ישראלי.

הארץ המובטחת

הארץ המובטחת היא חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי ה' לשלושת האבות שצאצאיהם יקבלוהו לנחלה בכל הדורות. ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם בברית בין הבתרים, חודשה לבנו יצחק בעת שציווהו ה' להימנע מעזיבת הארץ כאשר שרר בה רעב כבד, וניתנה בשלישית לבנו יעקב כאשר נאלץ לעזוב את הארץ בעת שברח מעשו אחיו שרצה להורגו על לקיחת הברכות.

גבולות הארץ המובטחת מוגדרים בברית בין הבתרים: מנהר מצרים (הוא הנילוס) בדרום-מערב, עד נהר פרת בצפון-מזרח. הגדרה מפורטת יותר של גבולות ההבטחה נמצאת בספר שמות: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר".

הר חברון

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

זיף

זִיף הוא יישוב מקראי, באזור דרום הר יהודה, המוכר היום בשל גובה תילו – 840 מטר מעל פני הים – המזוהה בתור "תל זיף", בצד הכביש היוצא מקריית ארבע ומחברון לדרום הרי חברון. התל נמצא על צומת דרכים ושולט על הסביבה ונראה למרחק. למרגלות היישוב, במורדות הר יהודה, נמצא "מדבר זיף", הנזכר בימי שאול המלך כמקום בו הסתתר דוד. בתקופה הביזאנטית מדבר זיף מוכר בתור אזור בו התגוררו נזירים. אותימיוס מספר על מנזר שיתופי שהקים באריסטובוליה שבמדבר זיף. כפר ערבי בשם זה (ערבית: زيف) מתקיים במקום גם בימינו.

חורבת יתיר

חוּרְבַּת יַתִּיר היא אתר הכולל שרידי מבנים בדרום הרי חברון ליד "דרך הפטרולים", הכוללים מבנה שצבי אילן מגדירו "אולי בית כנסת". עם זאת הוא מונה אותו ברשימת בתי הכנסת הקדומים. בתקופה הביזנטית בארץ ישראל היה במקום כפר נוצרי גדול. האתר מזוהה כיתיר המקראית

חיים בר-דרומא

חיים זאב בר-דרומא (6 ביולי 1892 – 3 בינואר 1970,ירושלים) היה מורה וחוקר הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

יוטה (אתר מקראי)

יוּטָּה הוא אתר מקראי המזוהה כיום עם הכפר הפלסטיני יטא שבדרום הר חברון. יוטה מוזכר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו ללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". יוטה היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

יחזקאל

יְחֶזְקֵאל בן בּוּזִי הכהן (או יחזקאל הנביא), היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית.

כוסברה

גד השדה (שם מדעי: Coriandrum sativum), הידוע בשמו הערבי כוסברה (כבזרה), הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. הגד הוא צמח חד-שנתי, בעל עלים מנוצים ודומה לפטרוזיליה. הגד ישגשג בקרקע קלה, עשירה ומנוקזת היטב.

מקור הירק בדרום אירופה ובמזרח התיכון כולל ישראל. כיום, צמח זה נפוץ כגידול תרבות בעולם כולו. בצמח הגד משתמשים להכנת מאכלים שונים. השימוש העיקרי נעשה בעליו של הצמח, אך ישנו שימוש גם בזרעיו ובגבעולו.

כרמל (אתר מקראי)

כַּרְמֶל - אתר מקראי בדרום הר חברון הנמצא בתחום הכפר הפלסטיני אל כרמל. משמעות השם כרמל היא סוג של גרעיני דגן.

כרמל המקראית הייתה בשטח נחלת שבט יהודה. היא מוזכרת במקרא בסיפור נבל הכרמלי, בעת שדוד ברח מפני שאול אל מדבר הרי חברון.

האונומסטיקון - רשימת השמות - של אוסביוס מקיסריה שנתב במאה ה-4 מסכם את תולדות המקום כך:

כרמל (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק ב') שם התגורר נבל. עד היום יש כפר נקרא בשם כרמלה, הנקרא (בכתוב) כרמל, מהמיל העשירי מחברון למזרח, שם יושב משמר צבא.

כרמל (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"ה) במטה יהודה. משם היה נבל. כפר גדול מאוד (נקרא) כרמל בדרומא (שם חבל הארץ), אצל חברון דרומא. שם יושב משמר חיילים.

...סמוך לה נמצא כרמלה - הנקרא (בכתוב) הכרמל. כך נקרא עד היום כפר של יהודים.

מועצה אזורית הר חברון

המועצה האזורית הר חברון הממוקמת בדרום מערב יהודה (מחוז יהודה ושומרון) קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1982.

המועצה כוללת 15 התנחלויות וארבעה מצפים, בהם יישובים קהילתיים, חילוניים, דתיים, ושיתופיים-חקלאיים. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 37.8 ק"מ. למועצה 13 חברי מועצה ובראשם עומד יוחאי דמרי.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית הר חברון 8,300 תושבים (מקום 179 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית הר חברון דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 85.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,742 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מערת הסלע

מערת הסלע היא מערת מפלט מתקופת מרד בר כוכבא, השוכנת בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה, מיובליו העליונים של נחל חבר.

המערה נחפרה בשנות ה-90 ונמצאו בה ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובהם מטבע בר כוכבא מסוג סלע, אשר מצדו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש, ומצדו האחר נראים ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת סלע. שתיים מהתעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי חנן אשל ודוד עמית, למערת סלע. החוקרים הסתמכו על עדויות בדבר חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואזכורן של זיף, יקים, ואריסטובוליה בשתי התעודות. החוקרים סוברים שהתעודות הובאו למערת סלע על ידי אנשי זיף וסביבתה אשר ברחו אליה לקראת סוף מרד בר כוכבא.

שתי התעודות הן:

פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על-פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה עדה ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה ה-1 או לתחילת המאה ה-2. בשורה הראשונה השתמר שם המקום בו נכתב השטר: "יקים". שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפפירוס נחל צאלים 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.

פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף, לגבר שמושבו ב"יקים".

נילוס

נילוס (בערבית: النيل, בתעתיק מדויק: אל ניל) הוא נהר הזורם ביבשת אפריקה. נהרות הנילוס ואמזונאס נחשבים לשני הנהרות הארוכים בעולם. אורכו של הנילוס 6,655 קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו הוא 3,490,000 קילומטר רבוע, כעשירית משטחה של אפריקה. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן המתחיל באפריקה המשוונית והנילוס הכחול המתחיל באתיופיה. הנהר מהווה עורק חיים למצרים, סודאן, דרום סודאן. וזהו מקור המים העיקרי במדינות צחיחות אלו.

סואץ (עיר)

סוּאֵץ (בערבית: السويس, תעתיק מדויק: אלסויס, תעתיק חופשי: אַ-סּוּאַיְס) היא עיר נמל במצרים. אוכלוסיית העיר מונה כחצי מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחוף הצפוני של מפרץ סואץ, ליד הקצה הדרומי של תעלת סואץ, ויש לה את אותם גבולות כמו למחוז סואץ.

בעיר יש שני נמלי-ים, פורט איברהים ופורט תאופיק, שהם נמלים מפותחים מאוד. מסילות רכבת וכבישים מהירים מחברים את העיר עם קהיר ופורט סעיד. בעיר יש מפעל פטרוכימי, ולמזקקות הנפט שלה יש קווי-צינורות הנושאים את התוצר הסופי לקהיר.

סואץ היא תחנת דרך עבור עולי-רגל מוסלמים הנוסעים אל מכה וממנה. במאה ה-7 עיר ליד המיקום של סואץ של ימינו היה הקצה המזרחי של התעלה שחיברה בין נהר הנילוס לבין הים האדום. במאה ה-16 סואץ הייתה תחנה ימית של האימפריה העות'מאנית. חשיבותה כנמל גדלה לאחר שתעלת סואץ נפתחה ב-1859. העיר ננטשה במהלך מבצע קדש וכמעט ונחרבה עד היסוד במהלך מלחמת ההתשה (מבצע אבוקה) ומלחמת יום הכיפורים בין מצרים וישראל. הבנייה מחדש של סואץ החלה זמן קצר לאחר שהמצרים פתחו מחדש את תעלת סואץ, בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

סוסיא (יישוב עתיק)

סוסיא הוא אתר ובו ממצאים של עיר יהודית שהתקיימה בדרום ארץ יהודה, באזור דרומא. העיר הגיעה לשיא פריחתה בסוף התקופה הרומית-ביזאנטית, ובתחילתה של התקופה הערבית בארץ ישראל, בין המאה ה-7 למאה ה-9. מהמאה ה-9 ועד למאה ה-14 יושבה העיר מחדש, "לאו דווקא על ידי יהודים", והייתה בעיקרה עיר מוסלמית.

בסמוך למקום העיר הקדומה הוקם בשנת 1983 היישוב הקהילתי דתי סוסיא, בו פועל מרכז סיור ולימוד סוסיא. את האתר מפעילה החברה לפיתוח הר חברון באמצעות תיירות חבל יתיר.

רימון (אתר מקראי)

רימון - אתר מקראי בצפון הנגב, בנחלת שבט יהודה. היום כק"מ דרומית לקיבוץ להב, כ-20 ק"מ צפונית מזרחית לבאר שבע, במקום המכונה "חרבת רמליה" או "חורבת רימון". במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-3.

אוסביוס מקיסריה כולל אותה בין יישובי דרומא וכותב: רימון היום, לא ידוע - "גם אותה לכד יהושע ויך את מלכה, אשר הייתה בנחלת שמעון ויהודה. ועתה היא חרמון, כפר גדול מאוד של יהודים טז' מילין מבית גוברין לדרום בדרומא".

Eshtemoa menorah.jpg דרומא
כרמלאשתמועסוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחורבת יתיר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.