דפוס

דפוס הוא טכנולוגיה עתיקת יומין שמטרתה יצירת מספר עותקים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.

רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי בי שנג (Bì Shēng) בשנת 1040. המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, בסביבות שנת 1436.

סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו בדיסקית פייסטוס שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.

MTDR-08-057
מכונת דפוס

אבי הדפוס המודרני

Old print machine
מכונת דפוס עתיקה
HP01
כתבי עת מודפסים

אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג בגרמניה בסביבות המאה ה-15. תרומתו של יוהאן גוטנברג הייתה למעשה שכלול השיטה הקיימת, שכלול זה הפך את עולם הדפוס לפשוט, זול ויעיל יותר. הרעיון של גוטנברג היה להפריד כל אות לגוף בודד ולצרפן יחדיו לבניית שורות של טקסט וכך לעמד את העמוד השלם (סְדָר). עד להמצאה זו הכינו את לוחות ההדפסה של העמוד השלם, מיחידה אחת (מעץ או מאבן) למעשה לוחות ההדפסה היו חד פעמיים ונחצבו או גולפו על ידי רבי אמנים\פסלים, בגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בלוח ההדפסה. גוטנברג שכלל גם בתחום זה, מכיוון שהיה צורף, כלומר בעל ידע ביציקה והטבעה, יצר את האותיות ממסג מתכות מתאים. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך. המצאתו של גוטנברג הוזילה את עלויות החומרים (בגלל מחזור החומרים) ודרשה כוח עבודה פחות מיומן (בגלל היציקה). תרומתו של גוטנברג לעולם הייתה הפיכתה של המילה הכתובה למוצר זמין וזול יחסית, עובדה זו גרמה להפצה של המילה בכל שכבות האוכלוסייה. לכן יש המחשיבים את המצאתו של גוטנברג כהמצאה החשובה באלף הקודם.

טכניקות דפוס

ככלל רוב שיטות ההדפסה הישנות, בעיקר מתחום ההדפסה הישירה, משמשות כיום בתחום האומנות. אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות:

  • הדפסה ישירה
    • הדפס עץ - היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.
    • ליתוגרפיה (הדפס אבן) - היא טכניקת הדפסה שמקורה בסין העתיקה.יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת טקסטים, כיום משמשת להדפסת יצירות אמנות, על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר, במספר עותקים מוגבל. הליתוגרפיה הומצאה בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה והיא טכניקה המשמשת לשכפול תמונות באיכות גבוהה ובמחיר נמוך (יחסית לאותה תקופה).
    • דפוס בלט - שיטת הדפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח נעשה בסידור ידני (סְדַר) בכתב ראי, עליו נמרח הצבע ועליו הונח דף בודד. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או גלגלת להצמדת הנייר לאותיות הצבועות והדפסת הדף.
    • דפוס משי - בו הדמות הרצויה מועברת מבעד רשת בצפיפויות משתנות (בעבר הרשת הייתה עשויה סיבי משי, כיום הרשת עשויה סיבים סינתטיים), הרשת אטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת כיום להדפסה, בעיקר משום כמות הצבע הגדולה שמיושמת על המוצר המודפס ולכן משמשת בהדפסת מוצרים סופגים (קרטונאז', מוצרי טקסטיל)
    • פלקסוגרפיה (פלקסו) - שיטה זו שהיא התפתחות דפוס הבלט, הותאמה למעשה לצורך בהדפסת מוצרים אשר אין אפשרות להדפיסם בעזרת שיטות אחרות בגלל עדינות החומרים אותם מדפיסים, בגלל הלחץ הרב שמופעל בזמן ההדפסה על המוצר המודפס. ההדפסה עצמה נעשית על ידי גלופת גומי, על בסיס חותמת משרד פשוטה. שיטת דפוס הפלקסוגרפיה היא שיטת הדפסה על עיקרון ההדפסה הישירה, בה מודפס שטח ההדפסה בצורה ישירה מגלופה. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.
    • דפוס שקע - שימש לשיכפולים של מקור, כינוי דפוס השקע היום הוא תחריט, מהמושג חריטה. שיטה זו היא התפתחות של דפוס האבן (ליתוגרפיה) למעשה הדמות הרצויה נחרטת על מצע רך, יחסית, צבע מוכנס לחריצים, משטח ההדפסה מוצמד לדף ועליו מופעל לחץ למטרת הדפסה. כיום משמש דפוס השקע לעבודות עיצוב ואומנות.
    • דפוס צילינדר - שיטה הפועלת על עקרון ההדפסה הישירה והיא בבסיסה תוצר של טכניקת דפוס השקע. בשיטה זו הלוח הוא למעשה, גליל עשוי מתכת רכה (יחסית), כאשר על גביו נגרעת הדמות. בעבר הרחוק השתמשו במסמרי פלדה לחריטת הדמות על הגליל (צילינדר), בתקופה מאוחרת יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות בדומה להדפס אבן, כיום משתמשים בצריבת לייזר, כאשר גודל הנקבים ועומקם (אשר נקבעים על ידי עוצמת הלייזר) קובעים את הרזולוציה. שיטה זו עובדת על עקרונות הפרוצס. בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים (למשל: נשיונל ג'יאוגרפיק). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולן.
    • טמפוגרפיה (ידוע גם בשם "הדפסת טמפון") (Pad Printing) (כרית) - שיטה להדפסה על חפצים תלת ממדיים כגון עטים, צנצנות, שפופרות וכדורים. השיטה מבוססת על חותמת סיליקון דמוית כרית, הנטבלת בדיו ומעבירה אותו אל החפץ עליו מדפיסים.
  • הדפסה עקיפה
    • דפוס אופסט (Offset) (שטח) - שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח. הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עיקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הוא צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה), משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם לנייר (על מנת שלא לשחוק את הלוח), ההדפסה על הלוח היא רגילה ולא בכתב מראה. שיטה זו נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1,000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.
    • הדפסה דיגיטלית - בשנים האחרונות התפתחו שיטות הדפסה דיגיטליות. בשיטה זו מכונת הדפוס משמשת כמדפסת המקבלת את האינפורמציה ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, ומדפיסה אותו על הנייר. במכונה זו יש גליל הממגנט אליו את הצבע בהתאם למקור, משם הוא עובר לבלנקט גומי ומשם למדיה המודפסת. שיטה זו משמשת בעיקר לעבודות הדפסה בכמויות מעטות (לדוגמה: שילוט רחוב, פוסטרים, עלונים ועוד).

תהליכי הדפוס

Jennifer Schmitt First Friday May 2011 Printmaking 081
הדגמת תהליכי הדפוס עבור ילדים

אופסט

בעבר נדרשו התהליכים האלה:

  • צילום: צילום המקור במצלמת דפוס אל פילם (נגטיב או פוזיטיב).
  • הפרדת צבעים: סריקת התמונה במכונה שהפיקה ארבעה פילמים, המרכיבים את ארבעת צבעי היסוד.
  • מונטאז': בניית הפילמים על תבנית של לוח הדפסה. אם מדובר בהדפסה צבעונית - יצירת ארבעה לוחות מונטאז'.
  • הקרנת לוחות: העברת תוכן הפילמים שנוצרו במונטאז' אל לוחות הדפסה מאלומיניום.
  • הדפסה: הכנסת לוחות ההדפסה למכונת הדפוס והעתקת תוכנם אל הנייר.

עם התפתחות המחשוב התייתר הצורך בצילום, בהפרדת הצבעים ובמונטאז'. כיום מוקרן קובץ העימוד המוכן ישירות אל לוחות ההדפסה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, הוצאת המוזיאון לאמנות הדפוס ומפעלי נייר חדרה, 1973
  • ארהרדט ד. שטיבר, ספר הדפוס, תרגם מגרמנית גדעון שטרן, בהוצאת ההסתדרות הכללית בשיתוף עם האיגוד הארצי של עובדי הדפוס
  • מאיר שחר, "מאגיה בודהיסטית והמצאת הדפוס", זמנים 112, סתיו 2010

קישורים חיצוניים

אברהם משה לונץ

אברהם משה לוּנְץ (בכתיב לועזי: Abraham Moses Luncz;‏ (2 בדצמבר 1854 – 14 באפריל 1918) היה סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי.

אוצר החכמה

אוצר החכמה הוא מאגר תורני המכיל מאה אלף ספרים תורניים וספרי מחקר סרוקים בפורמט זהה לצורת עמודי הדפוס המקורי שעברו זיהוי תווים אופטי, שמאפשר אחזור מידע באמצעות מנוע חיפוש שמוטמע במערכת.

בגרסה 17.0 (חורף 2018/19) של המאגר ישנם 100,767 כותרים, קצב העדכון של המאגר עומד על כ-5,000 ספרים מדי שנה. המאגר מאפשר חלוקה של הספרים לפי קטגוריות, כמו: תנ"ך ופרשניו; משנה ומפרשיה; תלמוד בבלי ומפרשיו; תלמוד ירושלמי ומפרשיו; קבלה; מוסר; חסידות; היסטוריה; פולמוסים; כתבי עת; ספרי קהילות, ספרי יובל וספרי זיכרון. כתבי יד ודפוסים ראשונים.

המאגר נמכר במחיר מלא על גבי דיסק קשיח לשימוש לא מקוון, או בתשלום מנוי חודשי דרך אתר המאגר המקוון. המאגר מציע גם מנויים יומיים ודרכים שונות לשימוש בו. החיפוש באתר וכל הספרים זמינים לעיון חופשי במגבלת עמודים (נכון ל-2019 עד עמוד 40), דברי דפוס רבים כמו קונטרסים המופיעים במאגר זמינים לעיון חופשי בשלמותם בצורה זו.

המאגר פועל בשיתוף פעולה עם כמה מכוני הוצאה לאור תורניים מובילים וחלקם מציעים את ספריהם בתשלום נפרד כחלק מהמאגר. בין המכונים שספריהם נמצאים במאגר: יד הרב נסים, מוסד הרב קוק, מכון ירושלים, עוז והדר וקה"ת.

יוצר המאגר הוא ארז סלע, בעלי המאגר הם ארז ובשמת סלע.

לצד המאגר מפעילה מערכת אוצר החכמה פורום אינטרנט שבו מתנהלים דיונים בענייני ספרות תורנית, הלכה, היסטוריה יהודית וביוגרפיות של אישים רבניים.

גופן

גּוֹפָן או פונט הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כלשהו: דפוס, תוכנת מחשב ופלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופָנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי.

לגופָנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופָנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים שהם מיטביים לדפוס וגופנים שמיטביים לתצוגה במחשב.

הבדל זה נובע מאיכות הצגים הירודה יחסית לעומת איכות המדיה המודפסת. ולכן, סוגים מסוימים של גופנים לא יוצגו באיכות מקסימלית בצג. עם זאת, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית באיכות הצגים, הבדל זה הולך ונעלם.

בתקופת גירוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

הדפס

הדפס הוא יצירת אמנות שנוצרה על ידי צייר או גרפיקאי באמצעות טכניקת דפוס.

ישנם סוגים שונים של הדפס המובחנים באופן שבו מוטבע הדימוי על גבי הנייר:

דפוס בלט (Relief prints) - בו הדימוי בולט כתבליט על פני לוח ההדפסה, כגון חיתוך עץ.

דפוס שקע (Intaglio) בו הדימוי נחרץ אל תוך לוח ההדפסה, כגון טכניקות תחריט, תצריב.

דפוס שטח (Planographic) בו הדימוי מוטבע על גבי לוח הדפסה באופן ישיר, כגון הדפס משי, הדפס אבן.בדרך כלל נהוג להדפיס על-גבי נייר, אולם יש ובאמנות העכשווית מדפיסים על חומרים שונים, כגון פלסטיק, קירות מבנים ועוד. ייחודו של ההדפס, לעומת ציור או רישום, הוא באפשרות לשכפל את יצירת האמנות במאות עותקים ובאיכות אמנותית זהה, ובכך לאפשר את הפצתה במחיר נמוך יחסית לזה של יצירה כדוגמת ציור שמן, הנוצר כעותק יחיד.

הדפס מיוצר בדרך כלל במהדורה מוגבלת. נהוג למספר את ההדפסים במספר סידורי המכיל את מספר העותקים הכולל ואת מספרו של ההדפס מתוך כל העותקים. סימון "20/100", לדוגמה, פירושו שהדפס זה הוא העותק ה-20 מתוך 100 עותקים שנוצרו. האמן חותם על כל אחד מהעותקים של ההדפס, כהוכחה למקוריותו, אולם לעיתים נוצר ההדפס לאחר מותו של האמן, ללא חתימתו האישית.

בישראל פועלות מספר סדנאות הדפס, המארחות אמנים ישראלים ומחו"ל. שתי סדנאות ההדפס המרכזיות והמשוכללות ביותר נמצאות בירושלים ובקיבוץ כברי.

הדפס אבן

הֶדְפֵּס אֶבֶן או לִיתוֹגְרַפְיָה (בכתיב לטיני: Lithographia) הוא טכניקת הדפסה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת טקסטים, אך כיום משמשת השיטה להדפסת יצירות אמנות על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר במספר עותקים מוגבל. הליתוגרפיה הומצאה בשנת 1796 על ידי אלואיס זנפלדר (Alois Senefelder) בבוואריה, כטכניקה המשמשת לשכפול תמונות באיכות גבוהה ובמחיר נמוך (יחסית לאותה תקופה).

מקור המונח ביוונית עתיקה: λίθος ("ליתוס") = אבן; γράφειν ("גרפיין") = כתיבה.

הוצאת דבר

הוצאת דבר הייתה הוצאת ספרים עברית ישראלית. ההוצאה נוסדה בחודש יוני שנת 1925 על ידי ברל כצנלסון ומשה ביילינסון במטרה להוציא לאור את העיתון "דבר" וספרי הגות, ומאוחר יותר כתבי עת של "דבר" בהם: "דבר הפועלת", "דבר לילדים", "הגה".

ההוצאה הוציאה ספרי עיון, שירה, לכסיקונים וספרי ילדים. עד ייסוד הוצאת עם עובד ב-1942 הייתה הוצאת דבר ההוצאה הרשמית של פועלי ארץ ישראל ויצאו בה כ-80 כותרים בית הדפוס של ההוצאה היה בית הדפוס של "הפועל הצעיר".

רב-המכר של ההוצאה הוא ספר שירי רחל המשוררת, שיצא בלמעלה משלושים מהדורות. עוד יצאו בהוצאה כתבי נתן אלתרמן, דוד בן-גוריון ואחרים.

ההוצאה סגרה את שעריה בשנות ה-90 של המאה ה-20.

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1939 על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד. העורך הראשי ומנכ"ל ההוצאה הוא פרופ' עוזי שביט. משרדי ההוצאה שוכנים בבני ברק.

בשנותיה הראשונות עסקה ההוצאה בעיקר בספרים הקשורים בארץ ישראל, בציונות ובסוציאליזם, ובספרי עדות מחיי הקיבוץ. כן הוציאה לאור ספרות יפה וספרי ילדים. במהלך השנים התבלטה ההוצאה בתחומי השירה, הסיפורת והמחקר, כמו גם בספרי הילדים שלה.

מפעל בולט של ההוצאה, בשיתוף עם ספרי סימן קריאה, הוא סדרת הסיפורת "הספריה החדשה" בעריכת מנחם פרי.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת הקיבוץ המאוחד עם הוצאת ספרית פועלים, לגוף ששמו "הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים". בשנת 2007 נחתם הסכם-הפצה בין ההוצאה לבין כתר ספרים.

הוצאת ספרים

הוצאת ספרים היא גוף העוסק בהוצאה לאור של ספרים ובהפצתם של הספרים, דרך חנויות הספרים ובמכירה ישירה לצרכן. הגוף נקרא לעיתים גם מוציא לאור (מו"ל).

בין הוצאות הספרים יש הפועלות כגוף עסקי, לשם הפקת רווחים, ויש הפועלות ללא כוונת רווח.

בחירת הספרים שתפרסם ההוצאה נעשית בהתאם לתחומי ההתמחות שלה: יש המתמחות בספרי בישול, אחרות מתמחות בספרות משפטית, מדריכי טיולים, סיפורת וכו'. מו"לים גדולים עוסקים בתחומים רבים, אך גם הגדול שבהם אינו עוסק בכל התחומים.

בהוצאת הספרים עובדים לקטורים, שתפקידם לבחור בין כל כתבי היד המגיעים להוצאה אילו יוצאו לאור. הבחירה נעשית על פי שיקולים של איכות, סיכויי ההצלחה המסחרית של כתב היד, ובהוצאות המוקדשות לז'אנר (סוגה) מסוים של דברי דפוס, הבחירה נעשית בהתאם לרוח ההוצאה וקהל היעד שלה.

בשנים האחרונות התפשטו מרבית ההוצאות לאור הגדולות גם לתחומים קרובים, כמו הפצה אלקטרונית והפצת מוזיקה. ההוצאות הגדולות בישראל נכון לשנת 2018 הן כנרת זמורה דביר, ידיעות ספרים, כתר-מודן, עם עובד, שוקן, וגרף הוצאה לאור. לצד הוצאות לאור גדולות, פועלות גם הוצאות לאור המתרכזות בסוגה מסוימת, למשל "אדל-יהלומים" של לינדה מזרחי.

חיתוך עץ

חיתוך עץ או הדפס עץ (באנגלית: woodcut) היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת. התמונה אז מצופה בדיו על ידי גלגול של גלגלת דיו עליה, מה שמשאיר דיו על המשטח אך לא החלקים שאינם מודפסים. אז מניחים נייר על המשטח ומפעילים לחץ על גבו, בין אם על ידי מכבש דפוס או על ידי כלים ידניים (אפילו כף תצלח למשימה, או כל כלי מעוגל קמעה). הלחץ המופעל מעביר את הדיו לנייר, ותמונת מראה של המשטח המגולף מודפסת. ניתן ליצור תמונות עם יותר מצבע אחד על ידי התאמת הנייר למסגרת וחזרה על התהליך עבור כל צבע.

שיטה מהירה יותר להפרדת אזורים מודפסים מלא-מודפסים היא לכסות את האזורים המודפסים בשכבה מגינה כלשהי, ואז לחרוט את המשטח בזרם חול. שכבת המגן יכולה להיות קווי מתאר מברזל או שכבה עבה של גומי קשיח או כל חומר אחר שניתן לצבעו.

כפר

כפר הוא דפוס התיישבות אנושי המאופיין במספר פרמטרים, בהם היותו מבוסס על חקלאות, גודלו ביחס לעיר, או מיקומו באזור ספר. הכפר יהיה לרוב (אך לא תמיד) קטן מעיירה. עד למהפכה התעשייתית ועידן העיור שבא בעקבותיה היה הכפר צורת ההתיישבות של מרבית האוכלוסייה האנושית.

כתר הוצאה לאור

כתר הוצאה לאור היא אחת מחברות ההוצאה לאור הגדולות בישראל, המחזיקה גם מפעלי דפוס. החל משנת 2005 מתבצעת פעילות ההוצאה לאור שלה דרך חברת הבת, כתר ספרים. ההוצאה נשלטת מאז 1992 על ידי חברת ההשקעות ארלדן השקעות.

מאובן

מאובן הוא שריד צמח או אורגניזם (יצור חי) אחר, שתבנית גופו או צורתו השתמרו בשלמותם או באופן חלקי.

מאייר

מאייר הוא אמן המתמחה בשיפור תוכן כתוב על ידי יצירת איורים המספקים ייצוג חזותי התואם לתוכן הכתוב. באמצעות האיור מסוגל המאייר גם להמחיש מושגים מורכבים אותם קשה לתאר בכתב בלבד, וזו בין היתר הסיבה לכך שאיורים משולבים לעיתים קרובות בספרי ילדים.

מאיירים יכולים לאייר לצורך דפוס כמו להוצאות ספרים, מגזינים, עיתונים ופרסומים אחרים, או למוצרים מסחריים כמו טקסטילים, אריזות, נייר אריזה, כרטיסי ברכה, לוחות שנה, נייר מכתבים, וכדומה.

מאיירים רבים עובדים כפרילנסרים וזוכים לתגמול על עבודותיהם ממו"לים (של עיתונים, מגזינים או ספרים) או ממשרדי הפרסום.

המיחשוב שינה באופן ניכר את ענף האיור כאשר מרבית האיורים המסחריים כיום הם איורים דיגיטליים אשר מיוצרים באמצעות מחשבים, משטחי רישום דיגיטליים וסורקים. עם זאת, טכניקות האיור המסורתיות עדיין פופולריות, בעיקר איורים המיועדים לספרים. טכניקות האיור המסורתיות כוללות בין היתר שימוש בצבעי מים, עפרון, עט דיו, איירבראש, צבע שמן, צבעי פסטל ותחריט עץ.

עיר

עִיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישובים כפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונה עיור.

פוסק

פוסק (או פוסק הלכה או מורה הוראה או מורה צדק, המוכר גם בראשי התיבות מו"צ או דומ"צ), הוא שם תיאור לרב שעוסק בהכרעת שאלות הלכתיות המובאות בפניו.

מבחינה טכנית, כל סמיכת חכמים מהווה "היתר הוראה" המתירה לרב לענות על שאלות הלכתיות. עם זאת, לא כל הרבנים הם פוסקים ובקיאים בשאלות הלכתיות, וחלקם עוסקים בנושאים תורניים אחרים, כגון תנ"ך, תלמוד, מוסר, חסידות ועוד.

לעיתים ישנו מורה הוראה לנושא הלכתי ספציפי, למשל מורה הוראה לבית המטבחיים, שבו שוחטים בהמות.

לעיתים יש חלוקה בין רב קהילה, האחראי לניהול ענייניה הרוחניים של הקהילה, לבין מורה הוראה, האחראי על פסיקת ההלכה. חלוקה כזו נעשית לרוב בקהילות חסידיות שבהן הרב הרשמי הוא איש ממשפחת האדמו"ר או רב בעל ידע וסמכות בענייני חסידות ובעל יכולת דרשנית; במקרים כאלו ממנים רב נוסף, שתפקידו לפסוק הלכה והוא המשמש כפוסק. בדרך כלל ממנים על הקהילה פוסק בעל היקף רחב יותר, המכונה דומ"צ, ראשי תיבות של דיין (הבקיא בשולחן ערוך חלק חושן משפט, העוסק בשאלות ממוניות) ומורה צדק (הבקיא בשולחן ערוך חלק אורח חיים וחלק יורה דעה, העוסקים בשאלות בענייני יום יום).

הכינוי פוסקים מתייחס, על פי רוב, ליצירותיהם של רבנים פוסקים מובהקים, בעיקר לפירושים ההלכתיים שהודפסו במהדורות העיקריות של השולחן ערוך ולספרי שאלות ותשובות (בקיצור שו"ת). המושג 'בקיא בש"ס ופוסקים' מציין אדם שיש לו ידיעה מקיפה בתלמוד הבבלי ומפרשיו, בשולחן ערוך ומפרשיו, ובספרות השו"ת.

רזולוציה

המשמעות המילולית של המילה רֶזוֹלוּצְיָה היא כושר הפרדה או כושר הבחנה. המונח נמצא בשימוש בתחומים מקצועיים רבים, כגון תורת המדידות, צילום, דפוס, מוזיקה, מיפוי, צג ועוד רבים. ערך זה מתייחס לשימוש במונח רזולוציה ביחס לתמונות – דיגיטליות ומודפסות.

שחור

שחור הוא הצבע הכהה ביותר. התחושה הנוצרת במוח בהיעדר כל אור, או כאשר מכיוון מסוים מגיע לעין אור מועט ביותר ביחס לסביבתו. לדוגמה, בתאורה אחידה פחם הוא שחור, וכן אותיות דפוס בספרים.

בשונה מצבעים כגון אדום וכחול, הצבע השחור איננו תואם לתדירות מסוימת של אור נראה, אלא נובע מעוצמת אור חלשה. ככל שפיגמנט סופג יותר אור ולא משקף אותו בחזרה לעין, כך "ייראה יותר שחור". פיגמנט שחור יכול להיות תוצאה של שילוב של כמה פיגמנטים הסופגים בהתאמה את כל הצבעים. אם מערבבים את שלושת צבעי היסוד בפרופורציות מתאימות, אזי בתאורה אחידה התוצאה מחזירה כה מעט אור ביחס לסביבתה עד שהיא נקראת שחורה.

תחריט

תחריט הוא טכניקה של דפוס שקע. בשפות זרות, כדוגמת האנגלית, משמש המונח "תחריט" (Engraving) גם לתיאור עיטורים החרוטים על גבי עצמים וחומרים שונים, בדומה לתבליט שטוח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.