דעת מקרא

דעת מקרא הוא מפעל פרשנות אורתודוקסי-מודרני לתנ"ך, בן 30 כרכים. ייחודו של הפירוש הוא שילוב בין פרשנות מסורתית ובין ממצאי המחקר התנ"כי המודרני התואמים לה, והגשתם לקורא בבהירות רבה.

Daat Mikra Book
Daat Mikra

מבנה הפירוש

  • הנוסח: מבוסס על כתר ארם צובא, כתב יד שמיוחס לאהרון בן אשר, והרמב"ם סמך עליו בספרו. מוגה על פי כתבי יד עתיקים אחרים ככל הניתן.
  • גוף הפירוש: פירוש מנוקד המפרש את הפסוק בצורה פשוטה, כולל ביאור מילים קשות, שמות מקומות ומקורן. הפירוש מסתמך רבות על ידיעות חדשות בגאוגרפיה וארכאולוגיה של ארץ ישראל. הפירוש כולל גם הערות הבאות להוכיח את הנאמר, להרחיבו, או להביא פירושים חלופיים.
  • פתיחה וסיום: כל ספר מחולק ליחידות משנה, לפני ואחרי כל יחידת משנה מוצגים חלוקת היחידה, סגנונה הספרותי, והסבר כולל שלה.
  • מבואות לספרים: בתחילת כל ספר יש מבוא כללי שכולל התייחסות לזמן חיבורו של הספר, הרקע ההיסטורי שלו, הקבלות בינו ובין ספרי מקרא אחרים, מאפייניו הלשוניים, דמויות המופיעות בו ועוד.

דרך הפירוש

דרך הפירוש שאבה השראה מגישתו של רשב"ם בפירושו: "וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא... והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום". מפרשי "דעת מקרא" שאפו לפרש את המקרא כפשוטו והתייחסו בפירושם לגילויים המדעיים בנושאי גאוגרפיה, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, בוטניקה, זואולוגיה ועוד.

בפירוש זה, המפרש את המקרא באופן מסורתי, כמעט ללא ביקורת הנוסח ומתוך אמונה בקדושת הכתובים, אך מסתייע בממצאי המחקר המודרני, יש פולמוס סמוי עם ביקורת המקרא, ללא התמודדות ישירה עם דעותיהם ושאלותיהם של החוקרים השייכים לאסכולה זו, אך תוך פירוש אשר מנסה לתת מענה לבעיות. דרך התמודדות זו שונה מזו של רבי דוד צבי הופמן, אשר התפלמס באופן ישיר עם אנשי ה"ביקורת" וניסה לקרוא תיגר על עצם מדעיותן של מסקנותיהם, והיא שונה אף מדרכו של הרב מרדכי ברויאר, אשר קיבל הרבה מממצאי ביקורת המקרא בתחום הניתוח הספרותי אך פירש ממצאים אלה מתוך אמונה בקדושת המקרא.

אטלס דעת מקרא

אטלס דעת מקרא הוא חיבור של אוסף ערכים ותמונות גאוגרפיים-היסטוריים מתקופת המקרא, בעריכת יהודה קיל ויהודה אליצור.

אנשי המערכת

בראש הפרויקט עמד יהודה קיל, איש החינוך הממלכתי דתי, שאף כתב פירוש לכמה ספרים. על תפקיד זה הוענק לו פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשנ"ב.

בכתיבת הפירוש לספרי המקרא נטלו חלק כמה מומחים: פרופ' יהודה אליצור, פרופ' פיבל מלצר, עמוס חכם (הזוכה הראשון בחידון התנ"ך), פרופ' מרדכי זר-כבוד, פרופ' אהרן מירסקי ואחרים (ראה פירוט להלן). את מפעל הפרשנות ליוו מומחים נוספים בתחומם: הרב מרדכי ברויאר היה אחראי על קביעת נוסח ספרי המקרא, פרופ' יהודה פליקס ייעץ בתחומי הבוטניקה והזואולוגיה, והרב שאול ישראלי ייעץ מן ההיבט ההלכתי.

שני הכרכים הראשונים של פירוש "דעת מקרא" יצאו לאור בשנת תש"ל: ספר יהושע פורש על ידי יהודה קיל, וספר איוב פורש על ידי עמוס חכם.

כותבי הפירושים לספרי המקרא

  • בראשית - יהודה קיל
  • שמות - עמוס חכם
  • ויקרא - מנחם בולה
  • במדבר - יחיאל צבי מושקוביץ
  • דברים - אהרן מירסקי
  • יהושע - יהודה קיל
  • שופטים - יהודה אליצור
  • שמואל - יהודה קיל
  • מלכים - יהודה קיל
  • ישעיה - עמוס חכם
  • ירמיה - מנחם בולה
  • יחזקאל - יחיאל צבי מושקוביץ
  • תרי עשר:
    • הושע - יהודה קיל
    • יואל - עמוס חכם
    • עמוס - עמוס חכם
    • עובדיה - יהודה קיל
    • יונה - אליקים בן מנחם
    • מיכה - משה זיידל
    • נחום - מנחם בולה
    • חבקוק - מנחם בולה
    • צפניה - מנחם בולה
    • חגי - מרדכי זר-כבוד
    • זכריה - מרדכי זר-כבוד
    • מלאכי - מרדכי זר-כבוד
  • תהלים - עמוס חכם
  • משלי - מרדכי זר-כבוד (פרקים א'-ט"ז), יהודה קיל (פרקים י"ז-ל"א)
  • איוב - עמוס חכם
  • מגילות:
    • שיר השירים - עמוס חכם
    • רות - פיבל מלצר
    • איכה - יחיאל צבי מושקוביץ
    • קהלת - מרדכי זר-כבוד
    • אסתר - עמוס חכם
  • דניאל - שמואל הכהן, יהודה קיל
  • עזרא ונחמיה - מרדכי זר-כבוד
  • דברי הימים - יהודה קיל

לקריאה נוספת

אהרן מירסקי

אהרן מירסקי (י"ח באייר תרע"ד, 14 במאי 1914, נובוגרודק – ח' באייר תשס"א, 1 במאי 2001, ישראל) היה משורר וחוקר ספרות ישראלי. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל ופרס ישראל לחקר הספרות.

אליעזר אלינר

אליעזר אֵלִינָר (יוני 1904 – מאי 1980) היה פעיל בתנועת המזרחי, מחברי ההנהלה הארצית הראשונה של תנועת בני עקיבא, מורה ומחנך, סופר, יקיר ירושלים.

בנימין דה-פריס

בנימין "אנדרי" דה-פְרִיס (Benjamin de Vries; ב' באב תרס"ה, 2 באוגוסט 1905 – י"ד בחשון ה'תשכ"ז, 28 באוקטובר 1966) היה רב, חוקר תלמוד והלכה, מורה ומחנך, ופרופסור באוניברסיטה העברית.

דוד וגוליית

סיפור דָּוִד וְגָלְיָת הוא סיפור מקראי של קרב אלופים המתרחש ברקע מלחמה בין ישראל לפלשתים בעמק האלה. דוד, נער רועה צאן, גובר על גוליית, ענק ממחנה הפלשתים שגידף את ישראל ואלוהיו. במערכה זו מתגלה דוד כגיבור בעל עוז רוח, וכמנהיג שאינו חושש ללחום בחזית בשם האל בחירוף נפש, כתגובה לפגיעה באמונות להם הוא קנא, תוך הבעת ביקורת על העם והמלך העומדים מנגד, סופגים קללות וגידופים, ולא עושים דבר. סיפור דוד וגָּלְיָת הפך לשם נרדף למצב שבו בעימות בין שני צדדים מנצח הצד הנראה חלש, בזכות צדקתו, חוכמתו או אמונתו. הסיפור מובא בספר שמואל א בפרקים י"ז וי"ח.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

יהודה קיל

יהודה קיל (1916 – 16 ביוני 2011) היה מנהל האגף לחינוך ממלכתי דתי במשרד החינוך והתרבות ויושב ראש מפעל פרשנות המקרא דעת מקרא, עליו זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב ופרס הרב קוק לשנת תשמ"ד.

ירבעם בן נבט

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

ישי

יִשַׁי הוא דמות מקראית, אביו של דוד המלך, וכפי המשתמע מהמקרא, אציל ואיש חשוב בעיר מגוריו בית לחם.

מאיר מדן

מאיר מדן (1915 – 14 בספטמבר 1989) היה בלשן, חוקר השפה העברית והמסורה, מראשי תנועת ברית החשמונאים.

מרדכי ברויאר

הרב מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer; ו' באייר ה'תרפ"א – ו' באדר ה'תשס"ז, 14 במאי 1921 – 24 בפברואר 2007) היה חתן פרס ישראל, ההדיר את נוסח המקרא, ופיתח את "שיטת הבחינות" שניסתה להציע פשרה אמונית בין תורה מן השמים לקבלת ממצאי ביקורת המקרא.

משה זיידל

ד"ר משה זיידל (ז' באדר א' תרמ"ו, פברואר 1886 – כ"ה בכסלו תשל"א, דצמבר 1970) היה בלשן וחוקר מקרא, מתלמידיו הקרובים של הרב קוק.

נחלת שבט דן

נַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן היא החלק מארץ ישראל שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט דן.

ההגרלה עצמה נערכה בטקס פומבי על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען.

הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה בפועל לרשות שבט דן. העם האמורי, שחי בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א', ל"ד). יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה (ולמעשה) נאחזו (רק) בקרן זווית בחֵבֶל צרעה ואשתאול". בשירת דבורה, נטען כלפי שבט דן: "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה' י"ז) – מכאן שהיה לשבט דן מוצא לים תיכון.

מרכזו של השבט היה בשפלה המרכזית, מולדתו של שמשון הגיבור אשר מתוארת כך: "וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כ"ה) – דהיינו שם היה מחנה דן. משפחת מנוח אבי שמשון הייתה בין המשפחות שגרו ב"צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל".

עוד מספר הכתוב בספר יהושע כי הם עלו לצפון וכבשו את "לְלֶשֶׁם דָּן" (שופטים י"ט, מ"ז).

יוצא מכאן שנחלת שבט דן הייתה מורכבת מהחלקים הבאים:

מחנה דן בין צרעה לבין אשתאול.

גוש דן בהווה, מנחל הירקון עד נחל שורק.

תל דן ליד מקורות נהר הירדן.נחלת שבט דן המקורית היא הנחלה שזכתה לתקומה בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. יפו הייתה הנמל המרכזי אליו הגיעו יהדות התפוצות וסביבה הוקמו ה"מושבות הראשונות", העיר העברית הראשונה תל אביב וגוש דן – המטרופולין של תל אביב.

עובדיה

עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בתנ"ך, המתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. הספר כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה הספר סודר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס, בסדר הכרונולוגי לפי חז"ל נבואת עובדיה קודמת ליונה ובנוסף לכך מופיעה בו נבואה לגויים בדומה לנבואת יונה אשר הוקדשה כולה לגויים. ספר עובדיה נקרא בהפטרה של פרשת וישלח.

עמוס חכם

עמוס חכם (1921, ירושלים – ט"ו באב ה'תשע"ב, 2 באוגוסט 2012) היה הזוכה הראשון בחידון התנ"ך, שהפך לסמל של ידענות, וכן לדוגמה מובהקת למקרה של "סיפור סינדרלה". בתקופה מאוחרת יותר היה חוקר המקרא. חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ד (1984).

פגישת יהושע עם המלאך

פגישת יהושע עם המלאך היא פגישה שהתקיימה סמוך לעיר יריחו, טרם כיבושה, בין יהושע בן נון לשר צבא ה' שבא לחזקו לקראת המלחמה בעמי כנען. על פי חז"ל היה זה בליל י"ז בניסן ב'תפ"ט[2].

פיבל מלצר

פַיְבְל מֶלְצֶר (כ"ה באדר ב' תרנ"ז, 25 במרץ 1897 – י"ח באייר תשל"ג, 20 במאי 1973) היה פרשן מקרא, איש חינוך ועסקן ציבור ישראלי, מורה בבית המדרש למורים של "המזרחי", פרשן התנ"ך ב"קול ירושלים" ו"קול ישראל", מנהל בית הספר רוחמה בירושלים, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן ובישיבה יוניברסיטי בניו יורק.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

שאול ישראלי

הרב שאול ישראלי (כ"ה בתמוז ה'תרס"ט 14 ביולי 1909 - י"ט בסיוון ה'תשנ"ה 17 ביוני 1995) היה מן הרבנים הבולטים של הציונות הדתית. שימש רב, דיין בבית הדין הרבני הגדול, חבר במועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת מרכז הרב ונשיא מכון ארץ חמדה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות.

תולדות בני נח

תולדות בני נח או לוח העמים מופיעים בסוף פרשת נח שבספר בראשית. מתוארת בהם התהוותה המחודשת של האנושות והתפלגותה לעמים ולשונות בעקבות המבול שגרם להכרתת האנושות הקודמת והישארותם של בני נח. על פי המתואר בפסוקים, כל בני האדם הם מצאצאי נח שניצלו מן המבול.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.