דעת

האם התכוונתם ל...

  • חוכמה – תכונה המתבטאת בהבנה מהירה יחסית לאחרים, והיכולת לנתח דברים מסובכים ולהגיע למסקנות הנכונות.
  • דעת (מיינד) – היסוד או הכושר האנושי המאפשר לאדם לחשוב, להרגיש ולהיות מודע הן לחוויה האישית שלו והן לסביבתו החיצונית.
  • הסחת דעת – תופעה שבה הקשב של אדם או קבוצה מוסט מאובייקט הקשב הנבחר אל גורם מסיח.
  • חוות דעת – הצגה של עמדתו של מומחה ביחס לנושא מסוים.
  • דעת קהל – צירוף האמונות והדעות של אוסף גדול של פרטים.
  • דעת מיעוט – דעתו של שופט יחיד או של כמה שופטים, שחולקים על דעת רוב השופטים בהרכב.
  • דעת מקרא – מפעל פרשנות אורתודוקסי-מודרני לתנ"ך, בן 30 כרכים.
  • דעת (אתר אינטרנט) – אתר אינטרנט עברי שעיקרו טקסטים בתחומי היהדות והרוח שלוקטו ממקורות מודפסים מגוונים.
  • דעת (כתב עת) – כתב עת בהוצאת המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
דיסציפלינה

דִּיסְצִיפְּלִינָה (בעברית, על פי האקדמיה ללשון העברית: תְּחוּם דַּעַת, תְּחוּם חֵקֶר) היא ענף של ידע, אשר נלמד או נחקר באורח פורמלי במערכת החינוך או באקדמיה, בו בעלי מקצוע מתמחים ובבסיסו עומדת שיטה מוסכמת.

דיסציפלינה אקדמית היא תחום-דעת שבו מבוצע מחקר אקדמי, בדרך כלל באוניברסיטאות. הדיסציפלינה מוגדרת בדרך כלל על ידי כתבי-עת אקדמיים ואגודות מקצועיות, היוצרים שיח פנימי של התחום.

דיסציפלינות אינן סטטיות, כי הן משתנות עם התפתחות הידע האנושי, ועם קבלתם של תחומים נוספים אל מאגר הידע הנלמד באוניברסיטאות. באוניברסיטאות האירופאיות הקלאסיות היו מקובלות בעבר רק ארבע דיסציפלינות (תאולוגיה, רפואה, משפטים, ואמנויות)[דרוש מקור], אך כיום המספר גדול בהרבה. דיסציפלינות רבות מחולקות לתת-דיסציפלינות (או 'ענפים'), אשר קווי התיחום ביניהם הם לעיתים קרובות שרירותיים ולא ברורים.

בתחום החינוך, כל מקצוע הנלמד בבית הספר מכונה "דיסציפלינה". מבנה של דיסציפלינה מעין זו מושתת על מספר גורמים: הנחות יסוד, מטרות, כללים, אופן ארגון החומר, ודרכי ההערכה.

תחום דעת המשלב דיסציפלינות אחדות מתואר כאינטרדיסציפלינרי - בין-תחומי.

תחום דעת המשלב מספר רב של דיסציפלינות מתואר כמולטידיסציפלינרי - רב-תחומי.

דעת (אתר אינטרנט)

דעת הוא אתר אינטרנט עברי שעיקרו טקסטים בתחומי היהדות והרוח שלוקטו ממקורות מודפסים מגוונים.

דעת קהל

דעת קהל היא צירוף האמונות והדעות של אוסף גדול של פרטים (במקרה הקיצוני - כל תושבי המדינה) בנושא מסוים.

וולטר ליפמן הגדיר דעת קהל כ"תמונות המצויות בראשינו" [1] לעומתו אמר תומאס קרלייל "דעת הקהל היא השקר הגדול ביותר עלי אדמות" ומור הרחיב ואמר: "דעת הקהל היא ראי עקום; פעם היא מגדילה ופעם היא מקטינה, אולם תמיד מעוותת את הדברים".

נוסח הצירוף על פי תפילת כל נדרי: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" (שם בהוראת הסכמת הקהל).

הוראה

הוראה היא אחת מתהליכי הלמידה בחינוך. מטרתה היא להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו באמצעות פיתוח יכולות אורייניות, אסטרטגיית למידה ומיומנויות חשיבה.

הדידקטיקה היא תחום של הפדגוגיה, אשר עוסק בפן התאורתי של ההוראה לצורך פיתוח של גישות ושיטות הוראה יעילות.

איש המקצוע העוסק בהוראה מכונה מורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים. על כן ישנה חשיבות מכרעת לאישיותו ולהתנהגותו בכיתה.

הדרכה וחניכה הן דרכי לימוד נוספות, אשר משויכות לרוב לחינוך בלתי פורמלי או להכשרה תוך כדי עבודה. לרוב הן מתמקדות יותר בפיתוח מיומנויות ספציפיות והנחלת ערכים מאשר בהקניית מידע ופיתוח כישורים אקדמיים.

הריגה

הריגה היא גרימה למותו של יצור חי.

חוזה

חוזה הוא ביטוי חברתי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים.

ההתקשרות בחוזה היא פעילות יום יומית, המתבצעת על ידי כל. רכישת מוצר בחנות, רכישת כרטיס באוטובוס ונסיעה בו, או אף רכישת משקה קל ממכונה המיועדת לכך, הן דוגמאות לחוזים פשוטים, שכולנו מתקשרים בהם מדי יום.

טבח

טבח הוא רצח המוני ישיר ומכוון, בייחוד של אזרחים לא לוחמים, או אלו שאין ביכולתם להתגונן כראוי. מעשי טבח בעבר הוגדרו כפרעות (במיוחד כשבוצעו נגד יהודים) וכיום מוגדרים לעיתים קרובות כפשעי מלחמה או "זוועות". לפיכך, לא נוהגים להשתמש במילה לתיאור הריגת לוחמים, אלא אם כן התיאור הוא מטאפורי (לעיתים קרבות קשים מכונים כ"טבח" בגלל כמות המתים בהם, למרות ששני הצדדים היו חמושים). עם זאת, רצח המוני ומכוון של שבויים מוגדר לעיתים קרובות כטבח.

כמו כן, השתמשו במילה "טבח" כדי לתאר רצח של אזרחים או חיילי צבא בהיקפים קטנים יותר, אם לאירוע הייתה השפעה פוליטית על אירועים עתידיים אחרים, דוגמת טבח בוסטון. רציחות המתבצעות על ידי קבוצה קטנה של אנשים או אפילו אדם אחד, כונו לעיתים "טבח" (ראו למשל הטבח בווירג'יניה טק).

בגואטמלה היו נפוצים בעבר מעשי טבח באינדיאנים משבט המאיה, ובעקבות זאת, הגיעה מועצת זכויות האדם במדינה להסכמה אודות ניסוח מדויק לתיאור טבח: "טבח ייוחס להוצאה להורג של חמישה אנשים או יותר, באותו מקום, כחלק ממבצע שקורבנותיו במצב בו אינם יכולים להגן על עצמם". בקולומביה, המילה "טבח" שימשה על פי הגדרתה הרשמית, לתיאור רצח של שישה אנשים או יותר באותה העת.

מעשי טבח נפוצים בתקופות מלחמה ובייחוד בזמן מלחמת אזרחים. כמו כן, מעשי טבח רבים נערכים בעת ניסיונות לביצוע טיהור אתני או רצח עם (דוגמת השואה - אשר היקף מעשי הטבח השיטתי והמוסדר של 10 מיליון נפש במהלכה היו מקרה שלא היה כדוגמתו במאות השנים האחרונות), בעת ניסיונות של משטרים דיקטטוריים לדכא את האופוזיציה או את הקבוצה האתנית שאיננה משתייכת לקבוצה השלטת, וכן בעת ביצוע פעולות טרור (דוגמת הפיגוע במלון פארק). מעשי טבח מבוצעים לעיתים גם ללא מניע פוליטי או אחר (כדוגמת הטבח בתיכון קולומביין).

השימוש במילה זו לעיתים שנוי במחלוקת, במיוחד כאשר הוא נועד לגייס את דעת הקהל הבינלאומית נגד מבצעי הפשע כביכול. דוגמה לכך הוא השימוש במילה "טבח" לתיאור הקרב בג'נין על ידי סאיב עריקאת (ולאחר מכן על ידי אחרים ברשות הפלסטינית או במסגרת הסרט ג'נין ג'נין). דוגמה נוספת היא כינוי הקרבות ב-13 באוקטובר 1990 בשלהי מלחמת האזרחים בלבנון בין תומכי מישל עון למיליציות הנוצריות האחרות וצבא סוריה כ"טבח", למרות שהתנהלו קרבות די שקולים בין הכוחות.

טכנולוגיה

טכנולוגיה (מיוונית: טכנו (Τεχνο) = אומנות, לוגיה (Λογία) = תורה; כלומר: תורת האומנות) היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לרצונות וצרכים, תוך ניצול חידושי המדע. טכנולוגיה קשורה במקרים רבים לייצור כלים.

טקסונומיה (ביולוגיה)

טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה τάξις (טקסיה), שמשמעותה 'סידור', ו- -νομία (-נומיה), כלומר 'שיטה') היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לצורך סיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס של מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד המערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים.

עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה, וסיסטמטיקה השיטה טקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציונים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה.

עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת.

בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות.

מזרחנות

מזרחנות (באנגלית: Oriental studies; נקרא גם "מדעי המזרח" או "לימודי המזרח") היא תחום דעת אקדמי העוסק בחקר רב תחומי של אזור מסוים. בעבר המונח מזרחנות (אוריינטליזם) התייחס לכל הארצות שממזרח לאירופה, ובייחוד המזרח התיכון והמזרח הרחוק, אך כיום ברוב הפקולטות כבר לא משתמשים במונח זה ואת מקומו ירשו שני תחומי דעת שונים: לימודי אסיה ולימודי המזרח התיכון. המחקר המזרחני עוסק במגוון רחב של נושאים כגון: היסטוריה, שפות, ספרות, אמנות, חיי יומיום, מנהגים, פוליטיקה, דתות, פילוסופיה, מדעים, משפט ועוד. העוסק בנושא מכוּנה "מזרחן" ("מזרחנית" בלשון נקבה).

המחקר האירופי על האזור שכונה בעבר "המזרח" (האוריינט), הונע בראשיתו בעיקר ממוטיבציה דתית. המחקר הבלשני של שפות האזור קדם למחקרים בנושאים האחרים, הכתבים הערביים והתרגומים לערבית של כתבים יוונים היו מקור חשוב ביותר בימי הביניים ללימוד רפואה ופילוסופיה. החל מהעידן הקולוניאלי, אינטרסים פוליטיים וכלכליים עודדו גידול במחקר האקדמי אודות נושאים אחרים כמו היסטוריה, דת, תרבות וחברה. במאה השמונה עשרה הארכאולוגיה הפכה להיות החוליה המקשרת בין המזרחנות לבין הציבור הרחב באירופה. אוצרות ארכאולוגיים מהמזרח החלו למלא את המוזיאונים באירופה, והקנו למזרחנים תהילת עולם. המחקר המזרחני המודרני הושפע משתי מגמות עיקריות, האחת הייתה ההקשר הקולוניאלי והאינטרסים האימרפיאליים שעמדו ברקע המחקר. השפעה נוספת נבעה מהדימוי האקזוטי של "המזרח" בעיני כותבים והוגים אירופים, רעיון הבא לידי ביטוי בתזה המשפיעה "אוריינטליזם". מגמת השתלבותם של חוקרים מקומיים, הבאים מהאזור הנחקר, במרוצת המאה העשרים, השפיעה רבות על אופי המחקר המזרחני בן זמננו.

ממשלה

הממשלה היא חלק מהרשות המבצעת הממונה על ניהול ענייניה של מדינה או של אוטונומיה. זהו מוסד הקיים במדינות המתבססות על חוקה או מערכת משפטית כלשהי. הממשלה היא, בדרך כלל, האחראית הבלעדית על הכוחות החמושים (צבא, משטרה וכדומה), על גביית מיסים, על ניהול נכסי המדינה וקיום התחייבויותיה, על קשרי החוץ של המדינה וכיוצא באלה. במדינות מסוימות יש לממשלה סמכויות חיקוק של תקנות משנה בחוקים הקימים (בתנאי שלא יסתרו את החוק) וכן סמכות לצאת למלחמה על דעת עצמה, לחתום על חוזי שלום ולקבוע את הפיחות במטבע היציג.

ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימס (באנגלית: The New York Times) הוא עיתון אמריקני, שבסיסו במנהטן, ניו יורק, הנמצא בבעלות חברת העיתונות "חברת ניו יורק טיימס". העיתון נחשב כיום לאחד העיתונים החשובים ביותר בעולם, והוא מופץ ונמכר במיליוני עותקים בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, באמצעות עשרות משרדים ברחבי העולם.

העיתון, הידוע בסגנון כתיבה ועריכה שמרניים למדי, מורכב משלושה חלקים עיקריים: חדשות, דעות ופנאי. לעיתון מוסף יום ראשון מיוחד, הכולל מגזינים שונים. בישראל העיתון מופץ מדי יום חול ובסופי שבוע בשיתוף עם עיתון ״הארץ״.

חדשות: כולל חדשות בינלאומיות, מדיניות ועירוניות. בנוסף ישנם מדורי בריאות, עסקים, ספורט ועוד.

פנאי: כולל מדורי אמנות, ספרות, ביקורות וענייני תרבות שונים.

דעות: דעת העורך, פובליציסטיקה ומכתבים למערכת.העיתון מודפס ב-19 אתרים ברחבי ארצות הברית.

סקר

סקר הוא מדידה של תכונה במדגם והכללת הממצאים לכלל האוכלוסייה באמצעים סטיטסטיים. סקרים נעשים כאשר מדידת האוכלוסייה (מפקד) כולה, או עריכת ניסויי מעבדה אינם אפשריים, אינם מעשיים או אינם מועדפים. סקר יכול להתבצע באוכלוסייה של פרטים דוממים (בדיקה אם מדגם של גפרורים המיוצרים במפעל מסוים אכן נדלקים), בחיות בר (לכידת מדגם עופות בר ומדידת הכולסטרול בדמן), בחיות חקלאיות (בדיקת תנובת החלב של מדגם פרות) ובאוכלוסייה אנושית.

חלק מהסקרים הנעשים באוכלוסייה אנושית נעזרים במדידות רפואיות (כגון סקר על השמנת יתר) וחלק בדיווחים של הנשאלים. חלק מהסקרים הנעזרים בדיווחי הנשאלים הם סקרי דעת קהל - סקרים הבוחנים את דעות הנשאלים. סקרים אלה נערכים בתחומי מדע המדינה והפרסום. אולם, סקרים אחרים בתחום מדעי החברה ומדעי הטבע הנעזרים בדיווחי המשתתפים עשויים לבדוק עניינים אחרים. סקרים עשויים לשאול על הרגלי הבריאות של האוכלוסייה (כמה פעמים בשבוע הנבדקים אוכלים פירות, כמה שעות בשבוע הם משקיעים בספורט) על משפחותיהם (כמה אחים ואחיות יש להם), על פשיעה (כמה פעמים בחודש האחרון ראית אדם גונב) או על כל נושא אחר.

פוליטיקאי

פּוֹלִיטִיקַאי הוא אדם העוסק בפוליטיקה, אישיות הפעילה במפלגה פוליטית, נושא משרה או איש ממשל. במדינות בעלות משטר דמוקרטי, הפוליטיקאים מסתמכים על דעת הקהל ונבחרים לתפקיד בהצבעה רובנית או בבחירות לתפקיד פוליטי כזה או אחר, או לעיתים במינוי זמני במקום פוליטיקאים אחרים שהלכו לעולמם או התפטרו מתפקידם. במדינות לא דמוקרטיות, הפוליטיקאים נושאים משרה רמה ומתמנים אליה באמצעות מינוי או קרבה לשליטי המדינה. פוליטיקאי יכול להיות כל אחד שמחפש להשיג השפעה פוליטית בכל מוסד ביורוקרטי שהוא והוא גם מדינאי הנושא משרה רמה כנשיא או ראש ממשלה.

מקור המושג "פוליטיקאי" הוא מהמילה היוונית "Πολιτικά", "פוליטיקה" שמציינת "עניינים אזרחיים" ובדרך כלל פוליטיקאי הוא למעשה נבחר ציבור אך מתאר גם אדם שיודע למשוך בחוטים ולנהל את סביבתו לצורך השגת מטרותיו, באמצעים שונים.

המונח "פוליטיקאי" נוטה לסבול לרוב מתדמית רעה לכל הדעות והדעה הרווחת היא שחלקים נרחבים בציבור מאסו בפוליטיקאים בכל רמות השלטון ויש תחושה מסוימת של ניתוק. בדרך כלל פוליטיקאי הוא בעל מקצוע, אשר במקרים רבים למד בראשית דרכו במסלול אקדמי של מדעי המדינה, אם כי זה לא מוגבל רק לתחום למידה זה. ברמת העקרון פוליטיקאי הוא איש המתעסק במדיניות ובתחום דינמי המחפש להיות בעמדה שתאפשר לו לשנות דברים ולהשפיע על מהלכים בכל רמה של משרה ציבורית.

פסיכולוג

פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעל תואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידי משרד הבריאות הרשמי של מדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. פסיכולוג נותן אבחון, טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים, חוות-דעת מדיקו-ליגאליות, המלצה רשמית לטיפול תרופתי (בתרופות פסיכוטרופיות) ובחלק מהמדינות אף מרשמים לתרופות במישרין.

מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.

ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה (חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא). בישראל לעומת זאת, רק 6 תחומים זכו לתוכנית התמחות מסודרת (ראו בהמשך הערך), ולכן בישראל החוק היבש מתיר לפסיכולוגים לעסוק בפסיכולוגיה או עיסוק כללי או באחד מ-6 תחומי התמחות אלה (אפילו אם התמחו בתחומים המוגדרים מחוץ לישראל).

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

קומדיה

קומדיה היא יצירה דרמטית עם שימוש בהומור באמנויות הבמה. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור. מאפייניה הבולטים הם: שימוש בדמויות בעלי התנהגות פחותה, בעלות חוסר אינטליגנציה וחוסר מודעות, או כשלים פיזיים או לשוניים בולטים ובשילוב אווירה של קלות דעת, סלחנות לנזקים והיתר.

תלמוד

תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. השם "תלמוד" מקורו מזמן התנאים ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי המשניות והברייתות. הגות זו התפתחה במקביל בבבל ובארץ ישראל, דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם הארמי: גמרא) נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו לרוב את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.התלמוד הבבלי, בהשפעת חכמי ישראל שחיו בתקופות שלאחר כתיבתו – הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים – הפך לספר ההלכתי החשוב ביותר יחד עם המשנה, והוא הספר הנלמד ביותר בישיבות ובקרב תלמידי חכמים.

על התלמוד הבבלי חוברו חיבורים רבים, והוא הספר ההלכתי המצוטט ביותר בספרות ההלכה.

תעמולה

תעמולה (לעיתים נעשה שימוש במונח הלועזי פרופגנדה) היא צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו. החל מהעידן המודרני, אמצעים עיקריים לתעמולה הם אינפוגרפיקה ושימוש בכלי תקשורת.

במאה העשרים הפכה התעמולה לנשק רב חשיבות בהתמודדותם של אישים פוליטיים ומפלגות על דעת קהל. לכל תעמולה קיים גורם פוליטי כלשהו (מפלגה, תנועה חברתית, תנועה פוליטית, מוסד ציבורי, התארגנות אזרחית וכדומה), אשר מעוניין בקידום רעיון מסוים הקשור להתרחשות החברתית (העלאת קרנה של דמות פוליטית, דעה מסוימת כלפי תוכנית מדינית או כלכלית, זכויות אדם, וכו'). לכל תעמולה קיים ציבור יעד או קהל יעד מסוים (ציבור זה עשוי להיות החברה כולה). להתאמת התעמולה לאופיו של קהל היעד חשיבות רבה להצלחתה של התעמולה. עיקרון זה מתייחס הן למבנה ציבור זה (צורת הארגון החברתי שלו) והן לייחודו התרבותי (ערכים, מצב כלכלי, שפה, הבנה פוליטית וכו')

בשל האופי קצר הטווח של התעמולה, בדרך-כלל נעשה בה שימוש על מנת לקדם נושאים מיידים ושטחיים, כגון תמיכה במועמד מסוים בבחירות וקבלת החלטה מסוימת העומדת על סדר היום הציבורי. מטרה נוספת של התעמולה היא החדרה ארוכת-טווח של רעיון פשוט לתודעה הציבורית. לרוב מדובר בפן רגשי של אותו הרעיון: אהדה/סלידה מגורם פוליטי, החדרת דפוסי חשיבה בסיסיים (לדוגמה: החדרת התייחסות אלימה בהתייחס למדיניות-חוץ), ויצירת הנחות חברתיות רחבות (לדוגמה: הנחה כי יש להימנע מגירעון ממשלתי).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.