דער עמעס

דער עמעס (נהגה "דֶר אֶמֶס"; יידיש: "האמת"; ברוסית: Правда, פראבדה) היה עיתון סובייטי ביידיש שיצא לאור במוסקבה משנת 1918 ועד 1938.

Der Emes
גיליון דער עמעס

היסטוריה

"דער עמעס" הוצא לאור ביוזמת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ונוהל בידי היבסקציה, הזרוע היהודית של המפלגה. ה"יבסקציה" ראתה ביידיש את לשונם של המוני היהודים (בעוד העברית נתפשה כשפת האליטה הרבנית ומקושרת לדת ולריאקציה, ולכן ביקשה לטפח תרבות פרולטרית-לאומית יהודית ביידיש שתדבוק בתכנים סוציאליסטיים. כחלק מתהליך זה עודדו השלטונות הוצאת עיתונים ביידיש, בהם "דער עמעס" שיצא במוסקבה, ו"דער שטערן" ("הכוכב") שיצא בחרקוב.

העיתון שימש את המפלגה להפצת תעמולה קומוניסטית בקרב יהודי ברית המועצות, כנגד התנועות האידאולוגיות היריבות, כמו הציונות והבונד. הוא האשים את "הציונים הבורגנים" בהפצת רעיון הלאומיות היהודית כפעילות שעוררה תגובות אנטישמיות, ובפסילת ה"מנטליות הגלותית" כדי לעודד יהודים להגר מרוסיה לארץ ישראל. כותבי העיתון פנו לכל מגוון האוכלוסיות היהודיות בברית המועצות בכוונה לחנך ולהפנות אותם לאורח החיים היהודי החדש שאימצו, ולשם כך תקפו את כל מי שעמד בדרכם - מורי עברית, מנהיגים ומוסדות דתיים, והדת היהודית עצמה. בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים הרוסית הקדיש העיתון טור קבוע לתיאור הרעב, האלימות והרדיפות שהיו מנת חלקם של היהודים תושבי העיירות בתחום המושב לשעבר, באשמת כוחות "ריאקציוניים" ו"קונטר-רבולוציוניים", ועודדו אותם לתמוך במפלגה הקומוניסטית כדי לזכות בהגנתה ובסיועה.[1]

העיתון נאבק נגד אנטישמיות בברית המועצות ומחוץ לה, ועם עליית היטלר לשלטון בגרמניה הוקיע שוב ושוב את משטרו הגזעני.

"דער עמעס" השתמש בכתיב היידי הסובייטי המתוקנן החדש וכל המילים שמקורן בעברית אויתו אחרת, ללא אותיות מנצפ"ך סופיות ועוד. הדבר נעשה הן על מנת להסיר כל זכר לשפה זו, שנחשבה ל"שפה ריאקציונית" מהיותה קשורה לדת ולציונות; והן כדי להקל על דור שלא היה מסוגל לקרוא את המילים העבריות ונזקק לאיות אחיד ותקני עם אותיות אהו"י.[2] כך למשל נכתבו בעיתון מילים כמו "קלייקוידעש" ("כלי קודש"), "קידעשאשעמ" (קידוש השם), "באל-טפילע ומאגיד" (בעל תפילה ומגיד) ועוד. הכתיב "עמעס" עצמו הוא גרסה יידישיסטית של הכתיב העברי התקני, "אמת".

עורכו הראשון של "דער עמעס", משנת 1918, היה שמעון דימנשטיין. ב-1921 עבר תפקיד העורך לידי משה ליטווקוב, שמילא אותו עד שבתקופת הטיהורים הגדולים סר חינו בעיני הממשל. הוא הודח מהתפקיד באוקטובר 1937, נעצר והוצא להורג שבועות אחדים לאחר מכן. ב-1938 נסגר העיתון בידי השלטונות.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 David Shneer, Yiddish and the creation of Soviet Jewish culture, 1918-1930, Cambridge University Press, 2004.
  2. ^ Yiddish for Comrades, דיילי פורוורד, 2 בדצמבר 2009.
אסתר פרומקין

אסתר פרומקין (רוסית: Фрумкина Мария Яковлевна‏; נולדה בשם מלכה חיה ליפשיץ; 1880 מינסק - 1941? ליד קרגנדה) הייתה פובליציסטית ופעילה בתנועות פועלים יהודיות וקומוניסטיות, בין היתר בתנועת הבונד.

בנימין גוטיאנסקי

בנימין גוּטיַאנְסקִי (בכתב רוסי: Гутянский;‏ 1903, אוקראינה – 1956, קזחסטן) היה משורר יידיש, מתרגם ועורך יהודי בברית המועצות. חיבר יצירות רבות לילדים.

דער נסתר

דער נסתּר או דער ניסטער (יידיש: "הנסתר", מבוטא: "דֶר נִסְתֶּר"; ברוסית: Дер Нистер;‏ 1884, ברדיצ'ב – נרצח ב-1950 במחנה מעצר סובייטי) הוא שם העט של פנחס כהנוביץ' (ביידיש: פּנחס (פּיניע) קאַהאַנאָוויטש; ברוסית: Пинхус Менделевич Каганович), שהיה סופר יידיש, הוגה דעות, מתרגם ומבקר.

הירש אושרוביץ'

הירש אושרוביץ' (ביידיש: אָשעראָוויטש; ברוסית: Гирш Ошерович; בליטאית: Giršas Ošerovičius;‏ 25 ביוני 1908, פוניבז' – 6 ביוני 1994, תל אביב) היה משורר יידי.

הספר השחור (ארנבורג וגרוסמן)

הספר השחור (ביידיש: מערדער פונ פעלקער - מאטעריאלנ וועגנ די רעציכעס פונ די דייטשישע פארכאפער אינ די צייטווייליק אקופירטע סאוועטישע ראיאנענ, ברומנית: Cartea Neagră, ברוסית: О злодейском повсеместном убийстве евреев немецко-фашистскими захватчиками во временно оккупированных районах Советского Союза и в лагерях Польши во время войны 1941-1945 ) הוא ספר עדויות ומסמכים על פשעי הנאצים נגד היהודים באזורים הכבושים של ברית המועצות ופולין במהלך מלחמת העולם השנייה.

וסילי גרוסמן ואיליה ארנבורג היו, במהלך מלחמת העולם השנייה, כתבים צבאיים סובייטים ממוצא יהודי, שהתלוו לצבא האדום וגרוסמן אפילו היה נוכח בכניסה למחנות מיידנק וטרבלינקה. שניהם פרסמו כתבות על הקורות את היהודים בתקופה זו וארנבורג התחיל כבר ב-1943 לתכנן ספר תיעודי על כך ועד סוף 1944 כבר היה מוכן הנוסח הראשוני. עם סיום המלחמה יהודים רבים, כולל סופרים, התחילו לספק לשניים מסמכים, יומנים וזכרונות לצורך פרסומם בספר. בראשית 1945 הועבר הנוסח הראשון לוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שארנבורג היה אחד מחבריו. צילומים של כתב היד נשלחו לארצות הברית, לארץ ישראל ולרומניה.

הספר הודפס בברית המועצות ביידיש, בהוצאת "דער עמעס", במוסקבה, ב-1946. בארצות הברית הובא התוכן בספר שחור באנגלית, שבתוכנו היו אירועי השואה בכל הארצות. ארנבורג ביקר ברומניה ב-1945 ולא ברור אם ביוזמתו או ביוזמת מארחיו היהודים הופק נוסח מצומצם של ספרו והוצע לאור ברומנית בשם Cartea Neagră (הספר השחור).

בברית המועצות התעכבה ההוצאה לאור של הספר ברוסית. לשלטונות היו טענות על כך שיש בספר יותר מדי עוינות לגרמנים, שמובלט יתר על המידה שיתוף הפעולה של מקומיים, בעיקר אוקראינים, עם הכובש הנאצי ושהסבל של היהודים מוצג כמיוחד, מעבר לסבלם של עמים אחרים. הספר לא הוצא לאור וכשפוזר הוועד היהודי האנטי-פשיסטי וחלק מחבריו הוצאו להורג, הושמד כתב היד ואפילו לוחות הדפוס הושמדו.

על בסיס העותק שהגיע לירושלים פורסם ב-1980 תרגום לרוסית בירושלים וב-1981 תרגום לאנגלית בארצות הברית.

יבסקציה

היֶבְסֶקְצְיָה (מרוסית: ЕвСекция, קיצור של Еврейская секция) הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שהוקמה כמתחרה למפלגות הציוניות ולבונד, במטרה לדכא את היהדות ו"הלאומנות הבורגנית" ולהחליף את היהדות המסורתית ב"תרבות פרולטרית" ובמטרה להנחיל את רעיונות הדיקטטורה של הפרולטריון למעמד הפועלים היהודי. יעד חשוב של היבסקציה היה להוריד את חשיבות הקשר לעולם היהודי לטובת השלטון הקומוניסטי. הוועידה הראשונה של היבסקציה נערכה באוקטובר 1918. במשך רוב זמן קיומה הונהגה היבסקציה בידי שמעון דימנשטיין.

אנשים ממוצא יהודי זכו לייצוג רב בהנהגה המהפכנית הרוסית. עם זאת, רובם היו עוינים לתרבות היהודית המסורתית ולמפלגות היהודיות, והיו להוטים להוכיח את נאמנותם לרעיונות האתאיזם והפרולטריון הבינלאומי. אנשי היבסקציה, לעומתם, התמקדו בציבור היהודי בברית המועצות, החשיבו את מוצאם ואת קשריהם עם יהודי העולם ופחות הדגישו את הקומוניזם הבינלאומי ושוויון האדם באשר הוא. בתוכה עצמה התקיימה מתיחות בין לאומיים פרטיקולרים, שביקשו לכונן לאום יהודי בעל תרבות ומעמד משלו בתוך המסגרת הסובייטית, לבעלי נטייה קוסמופוליטית שעניינם בנושא היה להנחיל לציבור היהודי השקפה סוציאליסטית אותה יאמץ מהר ככל האפשר, מתוך הנחה שהיהודים יתבוללו באנושות הכלל-עולמית והעל-לאומית לאחר מכן.

ב-1919 השתלטו אנשי היבסקציה על מטות המפלגות הציוניות במוסקבה ובפטרוגרד, חבריהם נעצרו ועיתוניהם נסגרו. באפריל 1920 פוזר הקונגרס הציוני הכלל-רוסי על ידי פעילי היבסקציה והצ'קה; 75 נציגים נעצרו במקום, ואלפי חברים נשלחו לכלא באשמת קנוניה אנטי-מהפכנית.

יוסף קרלר

יוסף קֶרְלֶר (בכתיב יידי: קערלער; בכתב רוסי: Иосиф Керлер;‏ 1918, האיסין, פודוליה, האימפריה הרוסית – 2000, ירושלים) היה משורר יידי סובייטי-ישראלי.

מנחם אלקינד

מנחם (מנדל) אֶלְקִינְד (ברוסית: Мендл (Менахем) Элькинд;‏ 1897, בריסלב, פלך חרסון, האימפריה הרוסית – 1938, מוסקבה, רוסיה הסובייטית) היה חלוץ מאנשי העלייה השלישית, ממנהיגי "גדוד העבודה" ומחתרת "הקיבוץ" בשנות העשרים. היה בין מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, ומוסדותיה. באמצע שנות העשרים נוצרו ויכוחים בגדוד שגרמו לפילוגו. לאחר הפילוג בין הימין והשמאל בגדוד, הפך אלקינד למנהיגו של הפלג השמאלי. בשנת 1927 חזר לברית המועצות בראש קבוצה מאנשי הגדוד, שם ייסד את המושבה העברית "וויו נובה" (אספרנטו: "דרך חדשה"). בסופו של דבר נעצר והוצא להורג בתקופת הטיהורים של סטלין.

משה טייף

משה טייף (ברוסית: Тейф, Моисей Соломонович;‏ 9 באפריל 1904 מינסק - 23 בדצמבר 1966 מוסקבה) היה סופר ומתרגם יהודי-סובייטי, כתב ביידיש.

משה ליטבקוב

משה לִיטְבָקוֹב (מוישה ליטוואַקוב; ברוסית: Моисей Ильич Литваков;‏ 1879, צ'רקסי – 1939, מינסק) היה סופר יידיש, מבקר, עורך ופובליציסט. האידאולוג הראשי של היידישיזם הסובייטי.

נתן לוריא

נתן (נוֹטֶה) לוריא (ביידיש: נאָטע לוריע; ברוסית: Нотэ Лурье;‏ 2 (15) בינואר 1906 – 28 בנובמבר 1987) היה סופר יידיש סובייטי.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

עמנואל קזקביץ'

עֶמָנוּאל קזקֶביץ' (ביידיש: קאזאקעוויטש; ברוסית: Эммануил Генрихович Казакевич;‏ 24 בפברואר 1913 - 22 בספטמבר 1962) היה סופר ומשורר יהודי - סובייטי שכתב ברוסית וביידיש.

פראבדה

"פְּרַאבְדָּה" (ברוסית: Правда, "אמת" או "האמת") הוא עיתון יומי ברוסיה.

בעבר היה זה העיתון העיקרי בברית המועצות והיווה לשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית במהלך שלטונה החל מ-1918 ועד ל-1991 והיה העיתון הנפוץ ביותר במדינה, העיתון עדיין יוצא לאור ברוסיה כיום, כשופר של המפלגה הקומוניסטית הרוסית, אך כיום זהו עיתון נטול חשיבות משמעותית ותפוצתו אינה עולה על 100 אלף עותקים. עיקר חשיבותו הייתה כביטאונה של המפלגה הבולשביקית בתקופת המהפכה, כמו גם בהבעת עמדתו של המשטר הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה.

ב-1918, עם הפיכתה של מוסקבה לעיר הבירה של ברית המועצות, היה העיתון לפרסום רשמי של המפלגה הקומוניסטית. עובדי ציבור וחיילים היו חייבים להיות מנויים אליו.

רחל בוימוול

רחל בּוֹימְווֹל (בכתיב יידי: בוימוואָל ברוסית: Рахиль Баумволь;‏ 4 במרץ 1914 - 16 ביוני 2000) הייתה סופרת, משוררת ומתרגמת יידית. כתבה גם בלשון הרוסית.

שלמה מיכאלס

שלמה מיכאלוביץ' מיכאלס (קרי: "מיכואלס"; ביידיש: שלמה מיכאָעלס; ברוסית: Соломон Михайлович Михоэлс) היה שם הבמה של שלמה ווֹבסי (ברוסית: Вовси;‏ 16 במרץ 1890, דווינסק, לטביה – נרצח בליל 12/13 בינואר 1948, מינסק, בלארוס), שהיה שחקן יידיש, מנהיג תרבותי של יהודי ברית המועצות, ואחד מנרצחי סטלין הידועים ביותר. נרצח בידי הסובייטים בתאונת דרכים מבוימת במינסק בירת בלארוס בשנת 1948.

שמואל הלקין

שמואל הַלְקִין (ביידיש: האַלקין; בכתיב יידי סובייטי: שמועל האלקינ; ברוסית: Самуил Залманович Галкин, סמוּאיל זלמנוביץ' גַלקין;‏ 5 בדצמבר 1897 – 21 בספטמבר 1960) היה משורר ומחזאי יהודי-סובייטי שכתב ביידיש.

שמואל פרסוב (סופר)

שמואל פֶּרְסוֹב (ביידיש: פערסאָוו; 1890, פוצ'פ – 1950, מוסקבה) היה סופר יידי סובייטי.

שמעון דימנשטיין

שמעון (סמיון מרקוביץ') דימַנְשטיין (ברוסית: Семен Маркович Диманштейн;‏ 21 במרץ 1886 – 25 באוגוסט 1938) היה מנהיג קומוניסטי בברית המועצות, עורך עיתונים וראש היבסקציה. שאף להשתלבות היהודים במערכת הלאומים הסובייטית כעם יידישיסטי-חילוני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.