דעה קדומה

דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי מושא מטרה כלשהו, עוד בטרם התקיימה עמו אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתה האדם בא במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר, לרוב, ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.

ההגדרה הקלאסית של "דעה קדומה" מקורה בעבודתו של גורדון אולפורט, "טבעה של דעה קדומה", משנת 1954. לפי גורדון, יש לדעה קדומה שני מרכיבים, יחס ואמונה, והיא באה לידי ביטוי ברמות הולכות וגדלות של אינטנסיביות; הוצאת דיבה, הימנעות, אפליה, אלימות והרס פיזיים, (ראו סולם אולפורט).

תאוריות

ישנן מספר תאוריות המציעות הסברים לדעות קדומות. ההסבר הראשון אישיותי, והשלושה האחרים סוציולוגיים-חברתיים.

  • אישיות סמכותנית - על פי גישה זו, דעות קדומות הן תוצר של פתולוגיה אישיותית. בעלי אישיות סמכותנית חשים עוינות כלפי כל מי שאינו חבר בקבוצה שלהם.
  • גישת הקונפליקט החברתי - גישה זו רואה בדעות הקדומות תוצר של מאבק אינטרסים בין קבוצות שונות. כאשר ישנם אינטרסים מנוגדים, מתפתחת עוינות בין הקבוצות והדעות הקדומות צפות ועולות.
  • גישת החסך היחסי - כאשר ישנו פער בין רמת החיים של הפרט ובין רמת החיים לה הוא ראוי לדעתו, מתפתח חסך המייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות. בעוד שנראה שתחושת חסך של הפרט לא מניעה התפתחות דעות קדומות, תחושת חסך קבוצתי מייצרת רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.
  • תאוריית הזהות החברתית - על מנת לשפר את הערכתה העצמית, נוטה הקבוצה החברתית לבדל עצמה מקבוצה חברתית אחרת. הבידול העצמי, הכולל נטייה לאפליית הקבוצה החברתית האחרת, מייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אמן החרבות

אמן החרבות (באנגלית: Swordsman) הוא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס הוקאיי ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Avengers #19 מאוגוסט 1965, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר דון הק.

אמן החרבות הוא האלטר-אגו של ז'אק דוקואס, סייף אמן ומדריכו של הוקאיי, וחולק איתו את דרכו - הוא הופיע לראשונה כנבל, אך חזר למוטב. בניגוד להוקאיי, ז'אק הופיע יותר כנבל מאשר כגיבור, וזאת למרות חברתו בקבוצת האוונג'רס. ז'אק הוא לא היחיד שעטה את זהות אמן החרבות - את זהות זו נשאו פיליפ ז'רבה, לוחם מיקום חלופי, ואנדריאס פון סטרוקר - בנו של הברון סטרוקר וחבר קבוצת ת'נדרבולטס.

אפליה בגלל גובה

אפליה בגלל גובה (באנגלית: Heightism) היא דעה קדומה או אפליה על בסיס גובה. המונח מתייחס הן לאפליית אנשים גבוהים במיוחד והן לאפליית אנשים נמוכים במיוחד.

גורדון אולפורט

גורדון ו. אולפורט (באנגלית: Gordon W. Allport;‏ 11 בנובמבר 1897 - 9 באוקטובר 1967) היה פסיכולוג אמריקני. אולפורט הדגיש את היסודות הבריאים בנפש האדם, בניגוד לפרויד, והיה בעל השפעה על הפסיכולוגיה של האישיות.

גזענות

גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר הכרחי בין מוצאם לבין תכונות אופי מסוימות, או לעיתים גם כישורים שכליים, כך שהיחיד אינו נשפט על פי ייחודו האישי אלא על פי השתייכותו לקבוצה בלבד. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של בני קבוצה אחת על בני הקבוצה האחרת.

על פי חוק העונשין הישראלי, גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

התאוריות הראשונות שהוכתרו בכינוי 'גזענות' מקורן במאה ה-19 והן התייחסו לקבוצות הנבדלות במוצאן הביולוגי בלבד, אולם עם הזמן התרחבה הגדרה זו ונהוג לכלול בה גם הבחנות על בסיס לאומי, ניתן להרחיב זאת גם להבחנה על פי תכונות אחרות, כדוגמת מגדר, נטייה מינית, דת וכדומה.

דוגמאות מובהקות לגזענות ממוסדת הן תורת הגזע הנאצית ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

גילנות

גִּילָנוּת (בלעז: אייג'יזם) היא דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו אדם. את המושג האנגלי, Ageism, טבע בשנת 1969 הגרונטולוג רוברט באטלר, על משקל מילים אחרות המבטאות אפליה, כגון racism (גזענות).

לגילנות יש שני הבטים עיקריים:

סטריאוטיפ המתקבע על אדם עקב גילו (צעיר, מבוגר, בגיל ההתבגרות וכדומה) בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם. מחקרים שנערכו במדינות המערב גילו כי סטריאוטיפ זה קיים במידה זו או אחרת אצל כל אדם.

הביטוי המעשי לסטריאוטיפ זה, אפליה נגד אדם עקב השתייכותו לקבוצת גיל מבוגר או צעיר.

הטיה מערכתית

הטיה מערכתית (באנגלית: Systemic bias) היא תחדיש המשמש לתיאור דעה קדומה שהיא אנדמית או טבועה במערכות אנושיות. הבעיה המקבילה במערכות לא אנושיות (כגון מכשירי מדידה או מודלים מתמטיים המשמשים למדידת כמויות פיזיות) נקראת שגיאה מערכתית.

הטיה קוגניטיבית

הטיה קוגניטיבית היא דפוס או נטייה שיטתית (לא אקראית) של בני אדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט. הטיות קוגניטיביות הושפעו מהתפתחות אבולוציונית ולחץ הברירה הטבעית.

להבדיל מעיוותי חשיבה המאפיינים אנשים בעלי דיכאון, הפרעות חרדה והפרעות נפשיות נוספות, הטיות קוגניטיביות נחשבות מאפיין נפוץ של החשיבה האנושית הנורמלית.

המונח נטבע על ידי עמוס טברסקי ודניאל כהנמן בשנת 1972.

לינץ'

לִינְץ' (מאנגלית: Lynch או Lynching) הוא פעולה אלימה של המון המוציא להורג אדם בלי הליך משפטי, בטענה כי אותו אדם ביצע פשע. הלינץ' מלווה, פעמים רבות, בעינויים ובפגיעות אחרות במוצא להורג. המונח מתייחס גם לגזר דין מחמיר או גזר דין מוות המושת על אדם בלי הליך משפטי נאות על ידי בית דין שזכה בסמכות שלא כדין.

לסבופוביה

לסבופוביה הוא מונח ממדעי החברה המתאר פחד, רתיעה, דעה קדומה, בוז וסלידה מלסביות כפרטים, זוגות או כקבוצה. המונח הוא הלחם של המלים לסבית ופוביה, בדומה למונח הומופוביה, לסבופוביה אינה חרדה קלינית. אמונה זו מסווגת כהטרונורמטיביות המניחה לרוב כי הטרוסקסואליות היא הנטייה המינית הטבעית והנורמטיבית היחידה. לסביות נתקלות ביחס עיון לא רק מהטרוסקסואלים, אלא לעיתים גם מהומוסקסואלים, ביסקסואלים, נשים ולסביות.

לסבופוביה באה לידי ביטוי לעיתים בגילויי אלימות ואף רצח. בימי הביניים נשים שנחשדו כלסביות לעיתים אף הועלו על המוקד. בציד מכשפות במהלך המאה ה-15 נטייה לסבית היוותה הוכחה כביכול להיותה של האישה מכשפה[דרוש מקור]. מקרה רצח שעורר הדים בימינו הוא הרצח והאונס המתקן של הכדורגלנית הדרום אפריקאית אודי סמליין אשר אירע ביוהנסבורג ב-28 באפריל 2008.

מיזאנדריה

מִיזְאַנְדְרִיָה היא שנאת גברים (מיוונית: מיסוס = שנאה ואנדרוס = של גבר), המונח המקביל למיזוגיניה, שנאת נשים. לצד שני המושגים קיים מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל. מושג קשור הוא אנדרופוביה, פחד מגברים.

המונח מיזאנדריה נמצא בשימוש פחות מהמונח מיזוגיניה, והדיון הציבורי והאקדמי עליו אינו נפוץ. מספר חוקרים, רואים את המיזאנדריה כצורה נוספת של דעה קדומה, בדומה למיזוגניה, גזענות, אנטישמיות והומופוביה. לטענת חוקרים אלו, גברים עוברים סטריאוטיפיזציה במספר דרכים כך שהם הופכים ל"שד", למי שאין בו צלם אנוש.

אחד מהספרים הבולטים באשר למיזאנדריה הוא ספרה של הפמיניסטית ג'ודית לווין בספרה "My Enemy, My Love: Man-hating and Ambivalence in Women's Lives", הרואה את המיזאנדריה כ"השנאה אשר אינה מעזה לומר את שמה", פרפרזה של הציטוט הידוע של אלפרד דאגלס. Paul Nathanson ו- Katherine K. Young הוציאו סדרת ספרים גם הם בנושא זה.

סולם אולפורט

סולם אולפורט הוא מדד לביטוי של דעות קדומות בחברה אנושית, שקבע הפסיכולוג האמריקאי גורדון אולפורט, בספרו "טבעה של דעה קדומה" משנת 1954.

בסולם מתוארים חמישה שלבים:

גינוי לשוני (Antilocution): חברי קבוצת הרוב מתבדחים בחופשיות על חברי קבוצת המיעוט. הדיבור הוא במונחים של סטריאוטיפים ודימויים שליליים. גם אם לא נעלבים בשלב זה, הדרך נפתחת לפגיעות רציניות יותר.

הימנעות: כשמתחזקת הדעה הקדומה, מנסים חברי קבוצת הרוב להימנע ממגע עם חברי הקבוצה הדחויה, גם אם עליהם לקחת בחשבון שבכך תיגרם להם אי נוחות ניכרת.

אפליה: מצב שבו הדעה הקדומה באה לידי ביטוי פעיל, כאשר קבוצת הרוב מנסה לפגוע במיעוט הלכה למעשה; הם מעוניינים לשלול או להרחיק את חברי הקבוצה הדחויה מעבודות מסוימות, מאזורי מגורים מסוימים, מזכויות פוליטיות, הזדמנויות חינוכיות ופעילויות פנאי ומוסדות חברתיים אחרים. הפרדה גזעית היא צורה ממוסדת של אפליה גזעית.

אלימות פיזית: כאשר הרגשנות מתגברת, מובילה הדעה הקדומה אצל חברי קבוצת הרוב לפרצי אלימות ופשעי שנאה; כגון חילול אבני מצבות בבתי קברות יהודיים, לינץ' נגד שחורים, משיחה בזפת ובנוצות באמריקה של נאמנים למלך האנגלי במהלך המאה ה-18 ושל מורמונים במאה ה-19.

השמדה: הדרגה הגבוהה ביותר של אלימות הנובעת מדעה קדומה, באה לידי ביטוי כאשר קבוצת הרוב מבקשת להשמיד או לסלק את המיעוט. דוגמאות היסטוריות: תוכנית הפתרון הסופי של הנאצים להשמדת העם היהודי, רצח העם ברואנדה, והטיהור האתני בבוסניה והרצגובינה.

סטיגמה

סְטִיגְמָה היא אפיון של אדם כשונה מאחרים, לרוב באופן הנתפס כשלילי. לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפש כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחוּת-ערך ונחות.

החברות השונות בעולם יצרו אמצעים שונים כדי לסווג את האנשים בכל חברה וחברה, ואת האיפיונים הנתפסים כרגילים וטבעיים לעומת אלו הנתפסים כסטיגמה באותה חברה. כאשר נכנסים למערכת חברתית מסוימת ניתן להבחין כבר ממבט ראשון באיפיונים האישיים ולזהות את "זהותו החברתית" של כל אדם.

השפעת הסטיגמה על הפרט הסוטה פועלת כמעגל קסמים, כמשוב חיובי החוזר ומגביר את התהליך שהוחל בו. החברה מצרה את צעדיו של הסוטה בתחומי הכלכלה, החברה והמשפחה. נסגרות בפניו אפשרויות עבודה, קשריו העסקיים נפגעים ויכולתו לתפקד נפגמת. הוא נתקל ביחס של חשד, איבה, או סקרנות.

סטיגמה היא מאפיין שלילי המקביל בין בעל המאפיין (או הנתפס כבעל מאפיין זה) לבין אחרים. זוהי הדרך בה אנשים בחברה מתייחסים לקבוצה חברתית על פי הסטריאוטיפים והדעות הקדומות הקיימות כלפי אותה קבוצה, מקורן של אלו בחוסר ידע ובחוסר הבנה.יש המדגישים את אופייה הסטריאוטיפי של הסטיגמה. סטריאוטיפ היא דעה הקושרת בין קבוצה של אנשים (ולא פרט) לבין תכונה אחת או יותר, וכך היא בעצם הכללת יתר. הסטיגמה כרוכה בסטריאוטיפים שליליים. אלה קשורים בדעה קדומה, בדחייה ובאפליה. למעשה, יחס זה משקף את הקשר בין הרכיבים הקוגניטיביים (סטריאוטיפים), הרגשיים (דעה קדומה) וההתנהגותיים (אפליה) של התגובות המבוססות על קטגוריות.

סטריאוטיפ

סְטֵרֵאוֹטִיפּ (מיוונית: στερεός (מוצק) + τύπος (חריתה) - "רושם מוצק") או הֶטְפֵּס הוא דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי סטטוס המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה.

פלוטוס

פלוטוס (ביוונית: Πλοῦτος) הוא אל העושר והכסף במיתולוגיה היוונית.

פלוטוס הוא בנם של דמטר ויאסיון. עיניו של פלוטוס נעקרו על ידי זאוס על מנת שיוכל לחלק את מתנותיו (העושר) בלא דעה קדומה. פלוטוס מתואר כנכה, ובשל כך לוקח לו זמן רב להגיע למחוז חפצו, אולם יש לו גם כנפיים, כך שאם הוא רוצה הוא עוזב מהר מכפי שהוא הגיע.

על פי חלק מסיפורי המיתולוגיה, הוא מתגורר בשאול, מחוזו של אל המוות האדס (הגיהנום היווני) ומתואר כמחזיק בידו את קרן השפע. היפונקס היה הראשון שתיאר אותו כעיוור.

בספרות היוונית מוזכר פלוטוס במחזה "פלוטוס" מאת אריסטופנס עיוורונו של פלוטוס מתואר באופן אירוני כגורם לחוסר הצדק בחלוקת העושר, במהלך המחזה הושבה לו ראייתו לאחר שביקר במקדש אסקלפיוס וזה מאפשר לו לחלק את העושר בצורה צודקת, דבר שגורם לפגיעה בסדרי האלים והחברה.

בדיאלוג הסאטירי "טימון" של לוקיאנוס מסאמוסאטה מציין פלוטוס להרמס כי:

" לא זאוס הוא השולח אותי אלא פלוטו..."בספרו של דנטה אליגיירי "הקומדיה האלוהית" מוזכר פלוטוס (המכונה שם "פלוטו") כשד דמוי זאב האחראי על העושר, והשומר על המעגל הרביעי של הגיהנום, בו שוכנים הקמצנים והבזבזנים.

פלוני

בעברית, פְּלוֹנִי, אַלְמוֹנִי או פַלְמוֹנִי, ולעיתים הצירוף פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, משמשים להתייחסות לאדם שזהותו איננה ידועה, או שהיא ידועה אך נשמרת בסוד. כמו כן, משמש המונח כאשר הזהות אינה רלוונטית או כשיש רצון להכליל (זהות בלתי ספציפית).

צהוב

צהוב הוא צבע יסוד עם התדירות הכי נמוכה מבין שלושת צבעי היסוד (בין 505 ל-530 טרה-הרץ) של אור בעל אורך גל בין 565 ננומטר ל-590 ננומטר.

אולם, בגלל המאפיינים של פיגמנטי הצבע שבהם השתמשו בעבר, ציירים באופן מסורתי מתייחסים לסגול כצבע המשלים שלו.

קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל

עמותת "קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל" במטרה לאתר, לחקור ולפעול מול תופעות הפוגעות לטענתה בצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל. היא הוקמה בשנת 1998 על ידי קבוצה של אנשי ציבור, בראשה העיתונאי לשעבר יזהר באר, המשמש כמנכ"ל העמותה מיום היווסדה.

העמותה הוקמה בעקבות רצח יצחק רבין. החל משנת 2005, עיקר פעילות העמותה הוא בפרויקט "מעקב תקשורת", המתמקד, לדברי העמותה, בניטור ובניתוח של הסיקור התקשורתי בישראל בנושאי הקונפליקט הישראלי-פלסטיני בקבוצות מיעוט אוכלוסיות מוחלשות בחברה. חברי העמותה מצהירים כי מטרתם העיקרית היא להביא לשינוי בדפוסי הסיקור התקשורתי הקיימים כיום בנושאים אלו. דפוסים שלטענתם מאופיינים לעיתים קרובות בתופעות של הטיה, הסתה, דעה קדומה ודה-לגיטימציה של האחר.

מאז הקמתה פרסמה העמותה כ-40 דו"חות ומחקרים בתחום התקשורת. מרביתם על סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בשנים האחרונות לא פרסמה העמותה מחקרים חדשים.

תאוריית הזהות החברתית

זהות חברתית היא החלק במושג העצמי של הפרט, שמושפע מהשתייכותו לקבוצה חברתית משמעותית. כפי שהוגדרה במקור על ידי הנרי טג'פל וג'ון טרנר בשנות ה-70 וה-80, תאוריית הזהות החברתית הציגה לראשונה את הזהות החברתית כדרך לביאור התנהגות בין־קבוצתית.

במרכז תאוריית הזהות החברתית עומד ניבוי התנהגויות בין־קבוצתיות מסוימות לפי הסטטוס, הלגיטימיות והלכידות של הקבוצות עצמן. להבדיל, במקרים מסוימים המושג "תאוריית הזהות החברתית" מתייחס לתאוריות כלליות על תפיסה עצמית חברתית. למרות שיש חוקרים שבחרו להתייחס אליה כך, התאוריה לא נועדה להפוך לתאוריה כללית בנושא קטגוריזציה חברתית. המודעות לטווח המוגבל שכוללת התאוריה הובילה את ג'ון טרנר ועמיתיו לפתח תאוריה מקבילה, "תאוריית הקטגוריזציה העצמית", שנשענת על מסקנות תאוריית הזהות החברתית ומציגה הסבר כללי יותר לתהליכים עצמיים וקבוצתיים מפרספקטיבה זו. המונח "פרספקטיבת זהות חברתית" משמש לתיאור היסודות המשותפות לשתי התאוריות האלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.