דספוט

דספוטיוונית: δεσπότης, בבולגרית ובסרבית: деспот) הוא תואר אצולה ותואר אדמיניסטרטיבי ביזאנטי, שניתן גם במדינות חסות, או במדינות תחת השפעה ביזאנטית, כגון האימפריה הלטינית, האימפריה הבולגרית השנייה, סרביה, ולאכיה והאימפריה של טרפזונטס. במאתיים השנים האחרונות המונח דספוט נתפש באופן שלילי וקושר למינוח עריצות – דספוטיזם, אף על פי שבמקור לא היה לו קשר לעניין. הקישור למינוח עריץ, נובע מההקשר היווני של המילה וכן מהמילה דיקטטור, שהוא למעשה תואר שלטוני רומי.

Manuel II Helena sons
הקיסר עמנואל השני פאלאיולוגוס בלווי משפחתו, הקיסרית הלנה דראגאש מימינו ושלושת בניו, יורש העצר יוחנן השמיני והדספוטים אנדרוניקוס ותאודור

מקור השם ותפוצתו

המינוח היווני המקורי של השם, despotēs, פירושו "שליט"- והתפתח במקביל למינוח הלטיני Dominus, אשר ניתן בתחילה כתואר כבוד, לאנשים רמי מעלה או אנשי דת בכירים ובהמשך החל מהמאה ה-12 לקיסרים הביזאנטיים עצמם[1]. הקיסר עמנואל הראשון קומננוס העניק אותו לראשונה בשנת 1163, למלך המיועד בלה השלישי מהונגריה, שהיה חתנו[2]. המנהג נמשך וכך הזוכים לתואר דספוט, היו יורשי עצר או קרובי משפחתם של השליטים הביזאנטיים, כתואר אצולה לשם כבוד. לאחר מסע הצלב הרביעי, החלו להעניק את התואר, לכל שליט שהחזיק בתואר קיסר, כגון קיסרי האימפריה הלטינית, האימפריה של טרפזונטס, האימפריה הבולגרית השנייה וסרביה. באימפריה של טרבזונטס עצמה, הוענק התואר ליורש העצר כתואר מינהלי רשמי ולא רק לשם כבוד.

הדספוטטים – מתן התואר בנסיכויות

לאחר מסע הצלב הרביעי, נמסרו שטחים חדשים לחזקת דספוטים, וכך נוצרו נסיכויות-דספוטט, כגון, סרביה, דספוטט מוראה ואפירוס, שבפלופונסוס. להוציא את מוראה, לא היה זה תואר המועבר בירושה או תואר מלוכה עצמאי, אלא רק תואר אדמיניסטרטיבי, שהוענק למושל שטח חצי אוטונומי, או בחסות ביזאנטית כמתואר לעיל[2]. באמצע המאה ה-13, החלו להשתמש בתואר באימפריה הבולגרית השנייה, באמצע המאה ה-14 בסרביה ובסוף המאה ה-14, בנסיכות אפירוס[2]. לאחר מותו של קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית, נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית, בשנת 1453 וקריסתה של האימפריה הביזאנטית, השימוש בתואר הפך לא סדיר. הוא ניתן על ידי האפיפיור פאולוס השני ליורש העצר הביזאנטי אנדראס פאלאיולוגוס, שמונה למושל דספוטט מוראה, בשנת 1465 וכן על ידי מלך הונגריה לשליטי נסיכות סרביה.

לבוש וסמלי סטאטוס

הדספוטים, נהגו להתלבש במיטב המלבושים של התקופה, שהזכירו את לבוש משפחת המלוכה הביזאנטית ובכלל זה כתר ייחודי עם סמל הדספוטט וסמל הקיסר הביזאנטי, טוניקה בצבע אדום או סגול, המעוטרת בציורי נשרים ונעלי מגף מעור רך בצבע תואם. הלבוש השתנה בהתאם למנהגים המסורתיים של הנסיכויות, כגון בבולגריה וסרביה.

הערות שוליים

  1. ^ Grierson, Philip; Bellinger, Alfred Raymond; Hendy, Michael F, Catalogue of the Byzantine coins in the Dumbarton Oaks Collection and in the Whittemore Collection, Dumbarton Oaks, 1993, page 178.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Kazhdan, Alexander editor, Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press, 1991, page 614.
איוואן סטפן, קיסר בולגריה

איוואן סטפן (בבולגרית Иван Стефан;‏ 1300 -1373, נאפולי, ממלכת נאפולי), היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה רק במשך שנה אחת 1330-1331.

אלכסנדרו הטוב

אלכסנדרו הטוב, שליט נסיכות מולדובה בשנים 1400–1432, בנו של רומן הראשון מושאט ושל אנסטסיה, נסיכה ליטאית.

אלכסנדרו, שכונה "הטוב", שלט לאחר יוגה וכנראה קיבל עזרה ממירצ'ה הזקן בתפיסת השלטון בו החזיק בעבר אביו.

במהלך שלטונו הארוך השתדל אלכסנדרו לשמור על האיזון בין שתי השכנות החזקות, פולין והונגריה. הוא הכיר בכפיפותו לכס הפולני וגם שלח עזרה צבאית לשתי מלחמות פולניות נגד המסדר הטבטוני.

אלכסנדרו הטוב קיבל מידי קיסר האימפריה הביזנטית תואר של דספוט וכתר נסיכותי. לאחר זאת ארגן אלכסנדרו הטוב את חצרו לפי דוגמת החצר האימפריאלית וקבע משרות בהתאם.

אלקסי סלאב

אלקסי סלאב (בבולגרית: Алексий Слав, ביוונית: Ἀλέξιος Σθλαῦος אלקסיוס סתלאבוס, בלטינית: Alexius Slav, לפעמים מוזכר בכרוניקות מערביות כ-Esclas; שלהי המאה ה-12 - המחצית הראשונה של המאה ה-13) היה בויאר (אציל) בולגרי, בן למשפחת המלוכה אסן, אחיין של שלושת האחים אסן - פטר, איוואן אסן הראשון וקאלויאן. בשנים 1230-1207 שלט כדספוט באזור מערב ומרכז רודופי ופירין.

בלגרד

בלגרד (בסרבית: Београд, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה של סרביה. העיר שוכנת במפגש הנהרות הסאווה והדנובה, היכן שהמישור הפאנוני מתחבר לחצי האי הבלקני. בנוסף להיותה עיר הבירה, בלגרד העיר הגדולה ביותר במדינה ומשמשת מרכז החיים התרבותיים, הכלכליים והמנהליים שלה. כמו כן, היא גרעין העיר בלגרד, יחידה טריטוריאלית מיוחדת בעלת אוטונומיה מקומית. מבחינת מספר תושביה, היא העיר הרביעית בגודלה בדרום-מזרח אירופה אחרי איסטנבול, אתונה ובוקרשט.

בלגרד היא אחת מהערים העתיקות ביותר באירופה. היא יושבה לראשונה כ-4,800 שנים לפני הספירה על ידי תרבות הווינצ'ה הנאוליתית. את העיר עצמה ייסדו קלטים במאה השלישית לפני הספירה ואחר כך הפכה ליישוב הרומי סינגידונום. בשנת 1450 הפכה לבירת סרביה והייתה בירת המדינות היוגוסלביות שהתקיימו בין 1918 ל-2003. מ-2003 עד 2006 הייתה בלגרד בירת סרביה ומונטנגרו.

בלה השלישי, מלך הונגריה

בלה השלישי, מלך הונגריה (בהונגרית: Béla III או Harmadik Béla, ‏בסביבות 1148 - 23 באפריל 1196) היה מלך הונגריה וקרואטיה בשנים 1196-1172, נציג השושלת מבית ארפאד, בנם של גזה השני, מלך הונגריה ושל אופרוסינה מקייב, ובאמצעות אמו, שהייתה בתו של מסטיסלאב הראשון, נסיך קייב, היו לו שורשים רוסיים.. גבר מרשים בקומתו (190 ס"מ), הצטיין בלה השלישי כבעל כושר מנהיגות וארגון..

בסביבות 1161 העניקו גזה השני ואופרוסינה לבלה דוכסות שכללה שטחי קרואטיה, מרכז דלמטיה ואולי גם סירמיום. בהתאם להסכם שלום שבין אחיו הבכור, אישטוואן השלישי לקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס בשנת 1163 נשלח בלה לחצר הביזנטית בקונסטנטינופול. שם שונה שמו לאלכסיוס, קיבל מידי הקיסר את התואר דספוט והתארס עם בתו של הקיסר, מריה. זכויותיו הטריטוריאליות של בלה גרמו בסופו של דבר לעימותים צבאיים בשנים 1167-1164 בין האימפריה הביזנטית לממלכת הונגריה, מכיוון שאישטוואן השלישי ניסה להצר את ניסונות הביזנטים להשתלט על קרואטיה, דלמטיה וסירמיום. בלה-אלכסיוס, שהוכרז בשנת 1165 ליורש הקיסר מנואל, השתתף בשלוש מלחמות נגד ארצו-מולדתו. לבסוף אירוסיו לנסיכה הביזנטית בוטלו על ידי הקיסר, אחרי שבשנת 1369 נולד למנואל בן ראשון (גם כן בשם אלכסיוס). מנואל לקח אז לבלה בחזרה את התואר דספוט והחליף אותו בתואר בכיר אחר, אם כי נחות יותר, של "קייסאר".ב-4 במרץ 1172 מת אישטוואן השלישי ואז החליט בלה לשוב להונגריה. לפני עזיבתו את קונסטנטינופול, נשבע שלעולם לא ירים ידו נגד האימפריה הביזנטית. אף על פי שהכמרים הבכירים והשועים ההונגרים הכריזו פה אחד על בלה למלך, לוקאש, הארכיבישוף מאסטרגום, הפרימאט של הונגריה, סירב להכתירו בטענה שהיה אשם בחטא הסימוניה.

בסופו של דבר, באישור האפיפיור אלכסנדר השלישי, הוכתר בלה כמלך תחת השם בלה השלישי, על ידי הארכיבישוף מקלוצ'ה, ב-18 בינואר 1173. נאלץ בלה להילחם באחיו הצעיר, גזה, שאותו החזיק בשבי למשך יותר מעשור. בלה השלישי ניצל את ההזדמנות שנוצרה על ידי הסכסוכים הפנימיים באימפריה הביזנטית ובשנים 1181-1180 כבש מחדש את קרואטיה, דלמטיה ואת סירמיום. בשנת 1188 הוא כבש גם את נסיכות האליץ'-וולין (גליציה) שבאוקראינה של ימינו, אך איבד אותה כעבור שנתיים.

בלה השלישי עודד את מלאכת הרישום של תולדות הממלכה ולפי כרוניקנים הונגרים מן המאה ה-14 היה המלך שהקים את הקנצלריה המלכותית ההונגרית. הארמון המלכותי שהוא בנה באסטרגום היה הדוגמה הראשונה לאדריכלות גותית במרכז אירופה. בלה השלישי נחשב בזמנו למלך העשיר ביותר בין מלכי אירופה, לפי רשימה שמנתה את רכושו והכנסותיו, אם כי מהימנותה של אותה הרשימה היא בספק.

דוברוג'ה

דוברוג'ה (ברומנית: Dobrogea, בבולגרית: Добруджа) הוא חבל ארץ בין הים השחור לבין הדנובה.

דוברוג'ה מחולקת בין רומניה לבין בולגריה (ראו מפה). החלק הבולגרי מכונה גם "הקדרילטר". סוגיית הבעלות על השטח הייתה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת הבלקן השנייה בין בולגריה לרומניה ובעלות בריתה, מלחמה שהסתיימה בתבוסה בולגרית.

הערים העיקריות של חבל דוברוג'ה הן: קונסטנצה (Constanţa), מנגליה (Mangalia) וטולצ'אה (Tulcea) בצד הרומני, סיליסטרה ודובריץ' בצד הבולגרי.

שטח חבל הארץ הזה 23,100 קמ"ר.

על פי נתוני שנת 2002, בחלק הרומני של דוברוג'ה היו 971,643 תושבים, 883,620 רומנים, 27,580 טורקים, 23,409 טטרים ו-21,623 רוסים.

וידין

וידין (בבולגרית: Видин) היא עיר נמל הממוקמת על הגדה הדרומית של נהר הדנובה, בצפון מערב בולגריה, בירת מחוז וידין, השוכנת כ-200 קילומטרים צפונית מערבית לבירה סופיה, בסמוך לגבולות רומניה וסרביה.

וסילה אלכסנדרי

וָסִילֶה אָלֶכְסַנְדְרִי (ברומנית: Vasile Alecsandri‏;‏ 21 ביולי 1821‏ – 22 באוגוסט 1890) היה משורר, מחזאי, סופר, מהפכן, מדינאי ודיפלומט רומני, מגדולי המשוררים בשפה הרומנית בכל הזמנים. אלכסנדרי היה אחד החברים המייסדים של האקדמיה הרומנית וממייסדי התיאטרון הרומני. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד של הפרוזה הספרותית הרומנית, יצר סוגות בשירה הרומנית, ואסף ופרסם יצירות פולקלור רומניות. היה מעורב במהלכים לאיחוד הנסיכויות הרומניות ובפעילות להשתחררותן מהשלטון העות'מאני, והיה מועמד להיות שליט נסיכות מולדובה, אך ויתר על הסיכוי לכך כדי לאפשר את איחוד הנסיכויות. איש רב פעלים במדינאות ובספרות הרומנית.

יואן יאקוב הראקליד

יאקוב יואן הראקליד (ברומנית: Ioan Iacob Eraclid), הידוע גם כיאקוב הראקלידיס (ביוונית: Ιάκωβος Ηρακλείδης), דספוט וודה או יואן השני (1511–1563) היה שליט ("דוֹמְן" או נסיך) של נסיכות מולדובה בין 18 בנובמבר 1561- 5 בנובמבר 1563. הרפתקן ממוצא יווני, לחם לפני כן כשכיר חרב בשרות צבאות שונים באירופה ועבר לדת הלותרנית. נחשב כשליט הפרוטסטנטי הראשון במזרח אירופה.

יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Joseph II, בשמו המלא: יוזף בנדיקט אוגוסט יוהאן אנטון מיכאל אדם; Josef Benedikt August Johann Anton Michael Adam;‏ (13 במרץ 1741 – 20 בפברואר 1790) לבית הבסבורג, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה מ-1765 ועד מותו. עלה לשלטון באופן רשמי לאחר מות אביו פרנץ הראשון, אך בפועל פעל באופן עצמאי רק לאחר מותה של אמו מריה תרזה בשנת 1780.

יוזף תמך בעקרון האבסולוטיזם הנאור אך מחויבותו לרפורמה הליבראלית יצרה התנגדות שפגעה בישומה. החקיקה הענפה שיזם בתחומי מדיניות הפנים שכללו את ביטול הצמיתות וחיזוק השלטון המרכזי דובר הגרמנית על חשבון האוטונומיה לנסיכויות השונות גרמה להתעוררות מרידות ולהתערערות השלטון המרכזי. זמן קצר לאחר מותו של יוזף השני בוטלו רבות מן הרפורמות שיזם.

מיכאיל שישמן, קיסר בולגריה

מיכאיל שישמן (בבולגרית: Михаил Шишман) או מיכאל אָסֶן השלישי (Михаил Асен III) היה קיסר האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1323 ל-1330.

השם בו הוא מוכר בימינו, הוא שיבוש של שמו הנכון מהכתבים הבולגרים העתיקים: מיכאיל אסן השלישי, בנו של שישמן ולא מיכאיל שישמן.

מיליצה, נסיכת סרביה

מיליצה חרבליאנוביץ', לבית נמאניץ' (בסרבית: Милица Хребељановић‏; סביבות 1335 - 11 בנובמבר 1405), ידועה במסורת העממית הסרבית כ"צאריצה מיליצה" (הקיסרית מיליצה) או "קְנֶגיניה מיליצה" (הנסיכה מיליצה), הייתה נסיכה סרבית מענף צדדי של שושלת נמאניץ', אשתו של השליט הסרבי לזר חרבליאנוביץ'.

הוכרזה לקדושה של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. חיברה, בין היתר, "תפילה של אם" (Молитва матере) ושיר קינה על מות בעלה ("חתן אלמנותי" - Удовству мојему женик)

מירצ'ה הזקן

מירצ'ה הזקן (ברומנית: Mircea cel Bătrân (מידע • עזרה); אלפבית פונטי בינלאומי: (mirt͡ʃe̯a t͡ʃel bəˈtrɨn)‏ 1355 - 31 בינואר 1418) היה שליט ולאכיה בין 1386–1395 ובין 1397- 1418.

בנו של ראדו הראשון ואחיו של דן הראשון, אותו ירש בכס השלטון לאחר מותו ב-23 בספטמבר 1386.

כינויו "הזקן" ניתן לו לאחר מותו על מנת להבדיל בינו לבין נכדו מירצ'ה השני ("מירצ'ה הצעיר").

מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית

מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוס (ביוונית: Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος בשפות ארופאיות נקרא עמנואל השני)‏ (27 ביוני 1350 - 21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.

מנואל קנטקוזנוס

מנואל קנטקוזנוס (ביוונית: Μανουήλ Καντακουζηνός; ‏1326 - 10 באפריל 1380) היה שליט (דספוט) דספוטט מוראה בפלופונסוס מ-25 באוקטובר 1349 עד מותו. הוא היה בנו השני של הקיסר הביזנטי יוחנן השישי קנטקוזנוס, ובראשית דרכו שימש כמושל וריה (Βέροια) בצפון יוון וכמושל קונסטנטינופול.

ב-1348 מינה אותו אביו למושל מוראה והוא היה הדספוט הראשון של הישות האוטונומית של מוראה, שהתקיימה משך למעלה ממאה שנים. מנואל ביסס את שלטונו במוראה והכריע את התנגדות האצולה המקומית. בירתו שכנה בעיר מיסטרס ברכס הטייגטוס בדרומו של חצי האי. הוא שמר על יחסים טובים עם נסיכות אכאיה הלטינית ועשה עימה יד אחת במאבקו בסולטאן מורט הראשון בשנות ה-60 של המאה ה-14. הוא עודד את בואם של אלבנים אשר יישבו את האזורים הדלילים באוכלוסייה בפלופונסוס, וניצל אותם ככוח צבאי וככוח עבודה. הוא נשא לאישה את בתו של קונסטנטין הרביעי, מלך קיליקיה הארמנית, אך לא העמיד יורש זכר. במותו בשנת 1380, ירש אותו אחיו הבכור, מתאוס קנטקוזנוס, ומנואל נקבר במיסטרס.

מנזר רילה

מנזר רילה (בבולגרית: Рилски манастир) הוא המנזר הגדול והמפורסם בבולגריה. הוא שוכן בעמק סמוך לנהר רילסקה בחלק המערבי של רכס הרי רילה, בשטחו של מחוז קיוסטנדיל. המנזר נחשב לאחד מאתרי התרבות והיעדים התיירותיים המרכזיים במדינה, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1983.

סמדרבו

סמדרבו (בסרבית קירילית: Смедеревo) היא עיר בסרביה על גדות נהר הדנובה. העיר ממוקמת במחוז פודונבייה, וב-2002 עמדה אוכלוסייתה כולל בפרוורים על 109,809 נפש. בניב הלטיני העתיק נקראה העיר וגם האזור הסובב לה סמנדריה, Semendria. העיר מרוחקת 46 קילומטרים מהבירה בלגרד.

קונסטנטין השני, קיסר בולגריה

קונסטנטין השני אסן, בבולגרית Константин II Асен, היה צאר וידין, אזור שהיה השריד האחרון לאימפריה הבולגרית השנייה. הוא שלט משנת 1396 ועד 1422, עת הוצא להורג כשהוא בגלות בבלגרד אשר בדספוטט סרביה. אף על פי שרשמית, עם נפילת העיר טרנובו בשנת 1393 לידי צבאו של הסולטאן באיזיט הראשון שליט האימפריה העות'מאנית חדלה האימפריה הבולגרית השנייה מלהתקיים, הרי שמאחר וקונסטנטין הכריז על עצמו כצאר בולגריה וחלק מהנסיכויות השכנות הכירו בו, הוא נחשב לשליט העצמאי האחרון של האימפריה הבולגרית השנייה.

קיוסטנדיל

קיוסטנדיל (בבולגרית: Кюстендил) היא עיר ספר במערב בולגריה ובירת מחוז קיוסטנדיל בבולגריה. העיר ממוקמת 90 קילומטרים מדרום-מערב לבירה סופיה. שמה המודרני נגזר משמו של שליט (דספוט) החבל המקומי קונסטנטין דראגאש, אשר היה ממוצא סרבי ושלט באזור מ-1379 ועד 1395. העיר וסביבותיה שופעות מעיינות מים חמים, המושכים אליה תיירות מרפא. העיר שוכנת למרגלות הר אוסוגובו, המתנשא לגובה של 2,251 מטרים וחוצה אותה נהר באנסקה. קיוסטנדיל מרוחקת 22 ק"מ מגבול מקדוניה הצפונית. בסמיכות אליה מצויים שרידי מצודה מתקופת האימפריה הרומית ובה מרחצאות, בתי תפילה ורצפות פסיפס, המתוארכות למאה ה-1.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.