דני קרמן

דני קֶרמן (נולד ב-11 בינואר 1940 בכרכור) הוא מאייר, סאטיריקן ומעצב ישראלי.

דני קרמן
דני קרמן
דני קרמן, 2012
לידה 11 בינואר 1940 (בן 79)
כרכור, ארץ ישראל המנדטורית
לאום ישראל ישראלי
dannykerman.com
Reuven Rivlin visited with his wife exhibition - 60 years of creation of the illustrator, Danny Kerman
נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו מבקרים בתערוכה המציגה 60 שנות יצירה של דני קרמן ברעננה, יולי 2015

קורות חיים

דני קרמן נולד בשנת 1940 במושבה כרכור. אביו, יעקב (1908–1991), יליד פינסק, עלה לארץ ישראל, היה חבר התנועת "השומר הצעיר" וסיים את לימודיו בבית הספר מקווה ישראל. עם נישואיו ללאה (1908–1992) התיישבו בני הזוג בכרכור, שם נולדו הבנים אמנון ודני. האב, שמנעוריו ביקש להיות חקלאי, ניהל פרדסים, אולם בימי מלחמת העולם השנייה נאלץ לנטוש את החקלאות ופתח במושבה חנות מכולת, שממנה התפרנסה מאז המשפחה. קרמן למד בבית הספר היסודי בכרכור ולאחר מכן בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. בגיל 16 התקבל לבצלאל, שם למד במגמה לעיצוב גרפי וסיים ב-1959. בצה"ל שירת ביחידת נ"ט מוצנחת.[1]

לאחר סיום שירותו הצבאי ב-1962, הקים יחד עם דודנו אריק קרמן סטודיו לעיצוב שפעל במשך 14 שנים ובמסגרתו עסק בעיצוב, איור ותכנון תערוכות ומוזאונים.

החל משנות ה-60 עיצב קרמן את כל העדלאידות הגדולות בחג הפורים בעיר תל אביב. כמו כן עיצב מספר תפאורות לתיאטראות בארץ.

בשנת 1974 התפרק הסטודיו ודני קרמן החליט להתרכז בעיקר באיור, בשנים הללו אייר בקביעות בכל העיתונים החשובים ושיתף פעולה באופן קבוע עם בעלי הטורים: רות בונדי, אדם ברוך, חיים באר, אהרון בכר ואחרים. עבודותיו בעיתונות רוכזו בשני ספרים "בפירוש קרמן/קרמן" ו "זה מה שיש".

בשנת 1982 נמנה עם צוות המקימים של מדור הסאטירה "דבר אחר".

בשנת 1984 הציג קרמן סדרת פסלים "ראשי צפרים" בתערוכה משותפת עם חברו יוסל ברגנר.

קרמן אייר כ-450 ספרים, מרביתם ספרי ילדים, ושיתף פעולה עם בולטי הכותבים לילדים בארץ ביניהם: יהודה אטלס, יורם טהרלב, אפרים סידון, אפרים קישון, בנימין תמוז, נורית זרחי ונירה הראל.

כמו כן, יזם את הופעתם בעברית של ספרים קלאסיים ואייר אותם. ביניהם: "ציד הסנרק" של לואיס קרול וסיפורי "דווקא ככה" של רודיארד קיפלינג.

קרמן כתב יזם והוציא לאור ספרים רבים, חלקם עם שותפים לכתיבה: אהרון שמי ובניו של דני, תומר ואורי קרמן. בין הספרים: "על המפה", "מסביב למפה", "ביידיש זה מצלצל יותר טוב", "ספר המשלים", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "מיהו יהודי", "שם חם", "מילימשוגעות", "ספר המפלצות השלם", "סופר ספר" ו"ספר הבדיחות האדום".

בנוסף, כתב מספר מדריכי נסיעות, ביניהם: "הולך איתך בלונדון - מדריך אישי למתקדמים" ו"שעה מלונדון" ושלושה מדריכי נסיעות לילדים: "לונדון לילד המטייל", "רומא לילד המטייל" ו"פריז לילד המטייל". בשנת 2002 יצא לאור תרגום חדש שכתב קרמן לספר "שלושה בסירה אחת" עם הערות ומסלולי טיול בנהר התמזה.

קרמן לימד איור במשך 30 שנה במוסדות שונים בארץ, ביניהם בית הספר "בצלאל" בירושלים ומכללת ויצ"ו חיפה. הציג כ-16 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות רבות של תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה, ובשונה ממרבית המאיירים בארץ, המאופיינים בסגנון מוגדר, הוא מקפיד להימנע מיצירת דפוס קבוע של איורים, ושומר על מגוון רחב של דרכי הבעה חזותיות.

Dani Kerman self portrait
דני קרמן, דיוקן עצמי

בשנת 2009 זכה בתואר יקיר הפסטיבל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה.

בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור[2] (בנו, תומר קרמן, נמצא במקום ה-12 ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת ה-18).

ב-2012 ראה אור ספרו "שלושה בברלין" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן), ב-2017 ראה אור ספר ילדים פרי עטו, "רודולף התנין מכרכור".

לקרמן שלושה ילדים – שני בנים: תומר קרמן, אורי קרמן, ובת זקונים, מאיה קרמן. כיום חי ועובד בתל אביב.

פרסים

בין הספרים שאייר

סדרת "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס

ספרי אהרן שמי

  • דוק מחפש בית (מסדה, 1980)
  • א.ב. של אותיות וחיות לפי סדר האלף בית (מודן, 1980).
  • א. ב. של אנשים גדולים : ומה עוד אפשר לעשות כשמתחילים מאלף (שבא, 1981)
  • כמו שאיש אחד חכם אמר פעם (כיוונים, 1983)
  • מה? מי? למה? (מסדה, 1987)
  • מה הם עושים? (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו רות בונדי, דיוקנו של אמן כאיש צעיר, דבר, 27 במרץ 1981; גילי מצא, כתבת הצבע: מסע זכרונות בכרכור עם דני קרמן, באתר ynet, 14 ביוני 2011; הקבר של יעקב ולאה קרמן בבית העלמין בכרכור, באתר BillionGraves.
  2. ^ ההנהגה הרעיונית והנהלת אור, באתר המפלגה
  3. ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, pp.16-17.
11 בינואר

11 בינואר הוא היום ה-11 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 354 ימים (355 בשנה מעוברת).

אין עם מי לדבר

אין עם מי לדבר היא תוכנית סאטירית ששודרה בערוץ 2 בין השנים 1993–1995. התוכנית שודרה במסגרת שידורי רשת והנחה אותה יאיר גרבוז. בין חברי הצוות הקבוע: דני קרמן, יהונתן גפן, אלדד זיו, דניאלה שמי, אהרון שמי, אודיה קורן, יאיר ניצני ורובי ריבלין, לימים נשיא המדינה. גיל קופטש התארח בתוכנית מספר פעמים.

חברי הצוות היו דנים בענייני השעה באופן הומוריסטי, תוך שילוב משפטי מחץ.

התוכנית היוותה השראה לתוכנית גב האומה.[דרוש מקור]

אלי שרייבר

אלי שרייבר (חתולי) (נולד ב-1942) הוא סופר, מתרגם וסאטיריקן ישראלי.

אפרים סידון

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, בעל טור, תסריטאי ומחזאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

אריה ניר הוצאה לאור

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ נוסדה בשנת 1995.

אריה ניר (2009-1942), מייסד ההוצאה, החל את דרכו בענף הספרים בשנת 1967 והיה עורך ספרותי ומוציא לאור. במהלך שנות השמונים והתשעים כיהן ניר כמו"ל וכעורך הראשי של ספריית מעריב. ניר ערך את ספריהם של אפרים קישון, יהושע בר יוסף, יורם קניוק, מנחם תלמי, חנוך ברטוב, שפרה הורן ורבים נוספים.

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ מפרסמת כשלושים ספרים בשנה. קטלוג ההוצאה כולל כשלוש-מאות ספרים. ההוצאה מוציאה לאור ספרות יפה (תרגום ומקור), ספרי מתח, ספרי עיון והדרכה במגוון רחב של תחומים, ספרי מדע פופולרי וספרי ילדים. ה"סדרה המוערת" של ההוצאה כוללת תרגומים מוערים של ספרי קלאסיקה כדוגמת "שלושה בסירה אחת", "טום סויר", "האקלברי פין", "הקוסם מארץ עוץ", "כלבם של בני בסקרוויל", "פיטר פן" ו"הרוח בערבי הנחל".

בין סופרי ההוצאה נמנים: תומאס פרידמן, מריו ליביו, סקוט טורו, ג'וזף שטיגליץ, דניס ליהיין, מיצ'יו קאקו, סטיבן פרספילד, כריס קולפר, שרה אנג'ל, דני קרמן, אליעזר ויצטום, ניצה אייל, חוה עציוני-הלוי ועוד רבים נוספים.

לאחר מותו של אריה ניר בשנת 2009 עברה ההוצאה לבעלות ילדיו: אבישג וינון ניר. כיום מנוהלת ההוצאה על ידי אבישג ניר.

בנימין תמוז

בנימין תמוז (11 ביולי 1919 - 19 ביולי 1989) היה סופר ומתרגם, עיתונאי, עורך ומבקר, צייר ופסל ישראלי.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דבר אחר

"דבר אחר" היה מוסף סאטירי של עיתון "דבר", שהופיע מיולי 1983 עד אוגוסט 2004 (החל מ־1994 במוסף השבת של ידיעות אחרונות). "דבר אחר" הופיע אחת לשבוע, תחילה ביום רביעי ואחר כך ביום שישי. עד שעבר ל"ידיעות אחרונות" היה המוסף בשחור לבן; אחרי המעבר הופיע בצבע.

הקטעים הסאטיריים ב"דבר אחר" היו בדרך כלל בדמות פרודיה על מדורים אחרים בעיתונות, כגון מדורי החדשות, מאמר המערכת, פינת החידות והתשבצים, מכתבים למערכת ומודעות. לעיתים נכללה פרודיה נוספת, כגון פרודיה על הספר "הילד הזה הוא אני", שבו נכתבים השירים מפיו של ילד פלסטיני.

הכותבים הראשיים במדור היו: יאיר גרבוז, שלמה ניצן, דני קרמן, תומר קרמן, אביב אלחסיד ותרזה איזנברג. בשנים הראשונות כתבו בו גם יצחק בן נר ואהרן שמי. בנוסף, כתבו בו במשך השנים: אלי שרייבר, חיים באר, חנה רוט, דודו גבע, יוני להב ועוד.

רוב הכותבים היו בעלי השקפות שמאלניות, אולם הוא לגלג על שלל המפלגות והאישים הפוליטיים. המטרות הקבועות שלו היו פוליטיקאים, בעיקר מהימין והחרדים, שחיתות, לאומנות ועוד.

שם המוסף, "דבר אחר" הוא משחק מילים, הרומז מחד על האכסניה שבה התפרסם ("דבר"), ומאידך רומז בהתרסה לכינוי של בשר חזיר. החזיר נרמז גם בנזם המופיע בלוגו באות האחרונה, ורומז לביטוי "נזם זהב באף חזיר". במרכז הלוגו מופיעה דמותה של מדוזה מהמיתולוגיה היוונית.

מעל ללוגו נכתבה תמיד תחילת הסיסמה המרקסיסטית "פועלי כל העולם - התאחדו!" (שנלקחה מהמניפסט הקומוניסטי) עם תוספת שונה מזו המקורית (כמו: פועלי כל העולם – אם לא ב־אחד במאי אז בעשירי בו; פועלי כל העולם – שובו הביתה, אבא ואמא סולחים לכם).

התאריך שהופיע מתחת ללוגו היה התאריך העברי (מאוחר יותר נכתב הלועזי).

בשנת 1990, בעת שהתחולל התרגיל המסריח, צוירה במוסף קריקטורה שתקפה בצורה חריפה את כניעתה של מפלגת העבודה והליכוד לדרישות המפלגות החרדיות - נראתה שם לשון שמלקקת ישבן. בעקבות מחאות חריפות, פירסמה עורכת דבר חנה זמר תגובה שבוע לאחר מכן שבה הביעה התנצלות; עורכי '"דבר אחר" סירבו להתנצל, וכתבו באופן יוצא דופן מאמר רציני בזכות חופש הביטוי.

ב-1993 זכו שלמה ניצן, יאיר גרבוז, דני קרמן ותרזה אייזנברג בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה, על "דבר אחר".

"דבר אחר" היה העיתון הסאטירי שהופיע במשך הזמן הארוך ביותר (מעל 20 שנה) מבין העיתונים הסאטיריים בישראל.

עיתונים סאטיריים שקדמו לו היו: "ציפור הנפש" (שכתבו בו דן בן אמוץ, חיים חפר ועמוס קינן מ־1964 עד 1965) ו־"ZOO הארץ" (של אפרים סידון, קובי ניב, ב. מיכאל וחנוך מרמרי) שיצא בתוך "העולם הזה" באמצע שנות ה־70 ולקט ממנו יצא בספר "ZOOארץ ZOO?".

לאחר שנפסקה הוצאת המוסף, החל "דבר אחר" להופיע באתר אינטרנט בעריכת תומר קרמן, בנו של דני קרמן, אך גם אתר זה פסק להופיע.

מהמוסף יצאו לאור ארבעה קבצים:

"דבר אחר", 1986 (הוצאת זמורה ביתן)

"דבר אחר לגמרי", 1988 (הוצאת עם עובד)

"אחיתופל בגבעה", 1990 (הוצאת עם עובד)

"דבר אחר - הספר הרביעי", 1994 (ספרית מעריב)

דףדף

דףדף הוא אתר אינטרנט ישראלי לספרות ילדים ולעידוד קריאה.

האתר עלה לרשת האינטרנט בשנת 2001, ביוזמת הסופרת נירה הראל, בשיתוף המאייר דני קרמן, במטרה לקדם את מעמדה של ספרות הילדים בתרבות הישראלית, לעודד קריאת ספרות איכותית לילדים ולנוער ולהגביר את ההתעניינות בכתיבה ובאיור לצעירים. האתר מתנהל ללא כוונת רווח, השימוש בו אינו כרוך בתשלום, הראל עורכת את האתר מיום הקמתו, ולצידה פועלת מערכת מייעצת: מבקרת הספרות נירה לוין, הסופרת שהם סמיט, החוקר יחיעם פדן והמאיירת בתיה קולטון. ליצירת האתר שותפים סופרים, משוררים, חוקרי ספרות, מומחים לדידקטיקה ואמנים רבים, בהם אריאל הירשפלד, יאיר גרבוז, דורית רביניאן, עטרה אופק, ואליהו הכהן.

האתר מכיל אלפי עמודים, הנחלקים לחמישה מדורים: ספרים, סופרים, מאיירים, אלף בית ועניין. ניתן למצוא בהם ערכים של סופרים מהארץ ומהעולם, סרטוני וידאו של סופרים ישראלים הקוראים בספריהם וקטעים לקריאה עצמית מתוך ספרים מובחרים לילדים ולנוער. כמו כן מוצגות בו תערוכות של מאיירים ישראלים וזרים וגלריית יצירות של ילדים. באתר מתפרסמות ביקורות על ספרים חדשים, הממויינות לפי נושאים ולפי גילים, רשימות אישיות על ספרי ילדים אהובים, בצד מאמרים על סוגיות בספרות ילדים, ראיונות עם מתרגמים, והצעות להפעלות דידקטיות בעקבות ספרים, חלק גדול מהן קשור למצעדי הספרים השנתיים של משרד החינוך.

ב-2013 נוסד "פרס דףדף לספרות ילדים". הפרס הוענק בתשע"ב לסופרת תמי שם טוב ובתשע"ג לסופרת אורית ברגמן. בתשע"ד הפרס לא הוענק משום שלטענת השופטים לא נמצאה יצירה ראויה דיה. בתשע"ה הפרס הוענק לסופרות חוה ניסימוב ורוני גלבפיש.

האריה שאהב תות

האריה שאהב תות הוא ספר ילדים מאת הסופרת והמשוררת הישראלית תרצה אתר. הסיפור פורסם לראשונה במסגרת ספרה של אתר "יעל מטיילת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971). בשנת 2003 יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד מחדש כספר נפרד, מעוטר באיוריו של הצייר דני קרמן. הספר עובד להצגות ילדים שונות.

ראה אור בתרגום לערבית מאת רג'אא בכריה (رجاء بكرية).

הילד הרע

היֶלֶד הרַע הוא שיר ילדים של לאה גולדברג בהלחנת טל פדר. השיר התפרסם לראשונה ב-1959 בספר צריף קטן, בתוספת איור אחד מאת אריה נבון. השיר פורסם גם בספר הילד הרע, עם איוריו של דני קרמן, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

והילד הזה הוא אני

וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי הוא ספר שירי ילדים של הסופר יהודה אטלס אשר ראה אור בהוצאת כתר בשנת 1977. הספר מכיל שירי ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד ובשפת יום-יום (בניגוד לשפה הגבוהה שהייתה נהוגה עד אז בכתיבה לילדים).

השירים מלווים באיורים מעשה ידי דני קרמן, המבוססים כולם על תבנית עמוד אחידה של חלונות בית משותף המקיפים את השיר המצוי במרכז המסגרת, כאשר בכל פעם מציצות מן חלונות דמויות או פריטים המוסיפים גוון נוסף לתוכן המילולי של השיר. את החיבור בין הטקסט של אטלס לאיוריו של קרמן הציע נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת כתר באותה עת, שלמד עם השניים באותו בית ספר תיכון.בשנת 1978 זכה הספר בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.בעקבות הצלחתו הרבה של ספר זה (שגם תורגם לאנגלית תחת השם It's Me), באו בעקבותיו ספרים נוספים בסגנון דומה:

גם הילד הזה הוא אני (1979)

ורק אני לא (1981)

אני רוצה שפתאום (1983)

הילדה שאני אוהב (1988)ב-1979 יצא תקליט בשם "והילד הזה הוא אני", ובו מבוצעים שירים מן הספר, שהולחנו בידי אבנר קנר. לצד קנר שרים באלבום דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר. אטלס עצמו מקריא באלבום מספר שירים. על בסיס השירים שבספר הועלו גם סדרה בטלוויזיה והצגות, ואפילו זכה לעיבוד קונצרטי של הקאמרטה הישראלית ירושלים.

מספר שירים מסדרת הספרים הולחנו על ידי מוזיקאים שונים מחוץ למסגרת האלבום. עמם נמנים השירים "אני רוצה שפתאום" בלחנו של יוני רכטר וביצועו של אריק איינשטיין ו"אולי זה מעליב" בלחנו וביצועו של מתי כספי. בתקליט צד נוסף, ובמופע "דנדינו" 1980-81.כשנועם בנו ניגן שם בס, עם עוד כ 8 בני נוער.

שם הכותר: "והילד הזה הוא אני", נלקח מהשורה האחרונה בשיר "והילד הזה הוא אני":

הספר נכתב כאשר היה יהודה אטלס בן 37, והוא נכתב במשך כשלוש שנים, בשל הרצון העז של יהודה "לשמור ולשמר את הדברים שקרו לילדים שלי".

ילקוט הכזבים

ילקוט הכזבים הוא אוסף סיפורים שנערך על ידי דן בן אמוץ וחיים חפר ופורסם בשנת 1956 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

האוסף זכה להצלחה גדולה ונחשב לאחד ממייצגיה החשובים ביותר של תרבות הפלמ"ח.

יעקב שביט

יעקב שביט (נולד ב-1944) הוא פרופסור מן המניין, לשעבר ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וסופר.

מהדורה מוערת

מהדורה מוערת של ספר היא מהדורה המלווה בדברי פרשנות נרחבים על הטקסט המקורי של הספר, המופיעים בשולי כל דף, בצמוד לטקסט שאותו הם מפרשים.

פרסום מהדורה מוערת אינו נפוץ, ורק ספרים בעלי חשיבות רבה, מבחינה דתית או תרבותית, זוכים לכך.

הצורך במהדורה מוערת גדל כאשר חולפות שנים רבות ממועד צאתו לאור של הספר המקורי, ופער הזמן מרחיק את הקורא משפתו ומעולמו של מחבר הספר.

מעשה בשני גורו

"למה כן ולמה לא או מַעשֶׂה בִּשנֵי גורו" הוא שיר מאת אברהם שלונסקי.

השיר נכלל בספר השירים אני וטלי בארץ הלמה, בהוצאת ספרית פועלים, 1974 (שיצא במהדורה מחודשת ומקוצרת ב-2003 עם איוריו של דני קרמן), ואחר כך, ב-2012, בספר כן-גוּרוּ ולא-גוּרוּ, מלווה באיוריו של אביאל בסיל.

השיר הוא סיפור משעשע, קצבי ומחורז בווירטואוזיות. מורכב משורות קצרות בחריזה. הצליל של המילה "לא" מופיע הרבה בשיר גם במילים אחרות: הבדלו, לסבלו, כהרגלו.

השיר מספר על כן-גורו, הגור הנחמד והצייתן, שאומר תמיד "כן", ועל לא-גורו, הגור השני, המרדן, שמתנהג באופן בלתי נסבל ואומר תמיד "לא". בני המשפחה מסבירים ללא-גורו שהעולם מחבב את אומרי ה"כן", ולא-גורו משתכנע ומסכים.

מפלגת אור

מפלגת אור היא מפלגה ישראלית שהוקמה ביולי 2008. המפלגה מגדירה עצמה כשייכת למרכז ודוגלת בעקרונות ההומניזם, החירות והשוויון. מקום מרכזי באידאולוגיה של יוזמיה תופס נושא הפרדת מוסדות הדת מהמדינה.

יו"ר המפלגה הוא ירון ידען, מייסד עמותת דעת אמת. עם מייסדי המפלגה נמנים יאיר גרבוז (שעבר למרצ), דני קרמן, יהושע סובול (עבר גם הוא למרצ), פרופ' דן מלר, פרופסור יובל שחר ופרופסור רון אהרוני.

כנס הייסוד של המפלגה נערך ב-4 ביולי 2008 בתל אביב. המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-18, כשבראשה עומד ירון ידען. במסע הבחירות פרסמה המפלגה מודעות שכותרתן "שומרים על ישראל חילונית", ומודעות שכותרתן "בואו נפסיק להיות חמורים!", התוקפות את הרב עובדיה יוסף. המפלגה קיבלה 815 קולות בלבד (0.02%) ולא עברה את אחוז החסימה.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) ולא עברה את אחוז החסימה (קיבלה 1,027 קולות או 0.03% מהקולות הכשרים).

המפלגה התמודדה גם בבחירות לכנסת העשרים אך גם אז לא עברה את אחוז החסימה (קיבלה רק 502 קולות או 0.01% מהקולות הכשרים).

לקראת הבחירות לבחירות לכנסת העשרים ואחת הצהירה המפלגה בתחילה כי תתמודד, אך ב-19 בפברואר 2019 הודיעה כי חזרה בה מכוונתה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים השתלב ידען ברשימת הימין החילוני.

ספר הבדיחה והחידוד

ספר הבדיחה והחידוד (בכתיב המקורי: והחדוד) הוא קובץ של בדיחות יהודיות שהוציא לאור הסופר והעסקן הציוני אלתר דרויאנוב.

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) [באנגלית: (Three Men in a Boat (to Say Nothing of the Dog‏] הוא ספר שנכתב בשנת 1889 בשפה האנגלית על ידי הסופר והמחזאי האנגלי ג'רום ק. ג'רום.

ג'רום כתב ופרסם עשרות נובלות, סיפורים קצרים ומחזות, אולם "שלושה בסירה אחת" היא יצירתו הידועה ביותר. שמו של הספר נודע כמייצג נאמן של ההומור האנגלי היבש. "שלושה בסירה אחת, מלבד הכלב" התפרסם תחילה בהמשכים ויצא לאור כספר ב־5 במרץ 1889, כשג'רום היה בן 30. הספר זכה להצלחה ותורגם לעשרות שפות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.