דני דידרו

דני דִידְרוֹצרפתית: Denis Diderot; ‏5 באוקטובר 171331 ביולי 1784) היה סופר ופילוסוף צרפתי ממבשרי עידן הנאורות בצרפת.

דידרו כתב את האנציקלופדיה הגדולה - האנציקלופדיה המודרנית הראשונה, יחד עם ד'אלמבר, ז'אן-ז'אק רוסו ווולטייר (שנקראו האנציקלופדיסטים). הוא נרדף ונכלא בשל דעותיו, שכללו ביקורת נוקבת על החברה ועל המשטר וקריאה לכונן חברה שאינה כפופה לכנסייה, הפועלת על פי ערכי הרציונליזם, ומנוגדת למסורת הדתית של צרפת בזמנו. על עצמו העיד כך:

אינני שנון יש בי טוב יותר: פשטות, כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמיתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך, לכעוס, לאהוד, לבכות.

דני דידרו
Denis Diderot
Denis Diderot - Alix - Vanloo
www.denis-diderot.com
Louis-Michel van Loo 001
דני דידרו; ציור: לואי-מישל ון לו ‏, 1767

ביוגרפיה

דידרו נולד בעיר לאנגר שבחבל שמפאן (כיום שמפאן ארדן), לאב שעסק בייצור סכינים. הוא היה מיועד לכמורה, למד בקולג' הישועי בעיר מולדתו, וב-1729 החל את לימודיו בקולג' הישועי לואי לה גראנד בפריז, שם קיבל תואר שני ב-1732. במקום לשמש ככומר הפך לשוליה אצל פרקליט פריזאי, היה מורה פרטי למתמטיקה ועסק במכירת ספרים. הוא המשיך את לימודיו במתמטיקה, בלטינית, ביוונית, באנגלית ובאיטלקית. בשנת 1743 נשא לאישה את אנטואנט שאמפיון, קתולית אדוקה. כעבור שלוש שנים הייתה לו מאהבת - מאדם דה פואיזייה.

בשנת 1746 כתב דידרו את חיבורו "הרהורים פילוסופיים", שעלה בלהבות בהוראת הכנסייה. שלוש שנים מאוחר יותר כתב "איגרת על העיוורים לשימושם של הרואים", שבגללה ישב בכלא שלושה חודשים. הוא קרא את מישל דה מונטיין ואת פייר בייל, ונמשך לכתביהם של חכמי העת העתיקה, ובעיקר לכתבי הפילוסופים אפיקורוס, דמוקריטוס ולוקרטיוס. דידרו ראה את אלוהי התנ"ך כאכזרי, ואת הכנסייה הקתולית כמקור של בערות ורדיפה דתית. הוא קרא את פרנסיס בייקון, השתכנע בצורך לעסוק במחקר מדעי, והשתתף בהרצאות על ביולוגיה, על אנטומיה, על רפואה, על כימיה ועל פיזיקה, כהכנה לכתיבת האנציקלופדיה הגדולה.

בשנת 1751 יצא לאור הכרך הראשון של האנציקלופדיה הגדולה, שעורר את חמתם של חוגי הכנסייה שהתייחסו לפילוסופים כאל אויבים. מספר המנויים על האנציקלופדיה, שהיוותה איום על המעמד האריסטוקראטי השליט, גדל מ-2,000 ל-4,000, וב-1759 היא נאסרה לפרסום, אם כי לא חל איסור על המשך עריכתה. ד'אלמבר שהשתתף בעריכה התפטר, ודידרו המשיך לכתוב ולערוך מאמרים של כותבים אחרים כעורך יחיד. בשנת 1765 יצא לאור הכרך האחרון, וב-1772 קיבלו המנויים את המהדורה הסופית שכללה את כל הכרכים.

דני דידרו נפטר בפריז בשנת 1784, ונקבר בכנסיית סן-רוש שבעיר.

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

1713

שנת 1713 היא השנה ה-13 במאה ה-18. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1713 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-11 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1784

שנת 1784 היא השנה ה-84 במאה ה-18. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1784 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-11 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

31 ביולי

31 ביולי הוא היום ה-212 בשנה (213 בשנה מעוברת), בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 153 ימים.

5 באוקטובר

5 באוקטובר הוא היום ה-278 בשנה בלוח הגריגוריאני (279 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נותרו עוד 87 ימים.

אנציקלופדיסטים

האנציקלופדיסטים היו הוגי דעות צרפתים שחיו במאה ה-18, והיו בין עורכי וכותבי האנציקלופדיה הגדולה למדעים, האמנויות והמלאכות.

ב-1745 הופקד ז'אן לה רון ד'אלמבר על תרגום לצרפתית של החיבור האנגלי שנקרא "סייקלופדיה" (Cyclopaedia).

מתרגום פשוט, התפתחה היצירה לכלל מיזם מקורי חסר תקדים בהיקפו - "ל'אנסיקלופדי" (l'Encyclopédie) - האנציקלופדיה הגדולה. ד'אלמבר, יחד עם דני דידרו שהיה לעורך הראשי, ובשיתופם של ז'אן ז'אק רוסו ווולטייר ערכו את אחת מהאנציקלופדיות הראשונות בעולם (בהתבסס על ציקלופדיית צ'יימברס שיצאה בשנת 1728), שביקשה לבטא את רוח עידן האורות (או "הנאורות").

האנציקלופדיה הגדולה עסקה בנושאי דת, פילוסופיה, מדעים ורפואה.

המאה ה-18

המאה ה-18 היא תקופה שהחלה בשנת 1701 והסתיימה בשנת 1800.

במונחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, היסטוריונים העוסקים בעולם המערבי נוטים לתחום את המאה ה-18 בין השנים 1715 ו-1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית. המעצמות האירופיות העיקריות (במונחי יכולת תעשייתית) באותה תקופה היו: אוסטריה, האימפריה הבריטית, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית.

המאה ה-18 עמדה בסימן "האבסולוטיזם הנאור", ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו - באופן חסר תקדים - את יסודותיה של המערכת הפיאודלית אשר שלטה בחברה ובכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות ("הנאורות") הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על אושר ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה. עלייתן של אומות כאוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד.

ניצני המהפכה התעשייתית, אשר נשאה עימה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שינוי זה עתיד להתפשט לשאר העולם ולעצב את פניו עד לימינו אנו.

התפתחות חשובה נוספת הייתה עלייתם של מרכזים חילוניים-תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה. במקביל, מושבות קולוניאליסטיות חדשות הוקמו ברחבי כדור הארץ, או - כמו בצפון אמריקה - דווקא השתחררו מכבלי מעצמות האם האירופיות.

מבחינה אסתטית-אמנותית, המאה ה-18 מסמלת את ראשית ההשפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם. עידן מוזיקת הבארוק ועידן המוזיקה הקלאסית שולט בכיפה, ואילו זרמי האמנות המקובלים הם הבארוק, הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.

הנזירה

האם התכוונתם ל...

הנזירה (ספר, 1796)

הנזירה (בצרפתית: La Religieuse, באנגלית: The Nun או Memoirs of a Nun) הוא רומן צרפתי מהמאה ה-18 מאת דני דידרו. כתיבת הספר הושלמה כבר בשנת 1780, אך הספר לא ראה אור עד לשנת 1796, כ-12 שנה לאחר מותו של דידרו.

הקיר הרביעי

הקיר הרביעי הוא מושג בתיאטרון המתייחס אל הקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה, בתיאטרון בעל קשת פרוסניום (במת מסגרת תמונה). על הבמה בנויים שלושה קירות אמיתיים של חדר והקהל, כביכול, מציץ לתוך עולם ההתרחשות על הבמה, דרך קיר רביעי שקוף. שקיפות זו היא בדרך כלל חד כיוונית, הקהל יכול לראות את ההצגה אך הדמויות על הבמה מתנהגות בהתאם לעלילה בלי להתייחס לעובדה שהקהל צופה בהן.

בפועל, הקיר הרביעי התקיים כבר במחזות יוון העתיקה ובימי שייקספיר, אך הוא הוגדר כמושג רק על ידי דני דידרו בן המאה ה-18, וזכה לפרסום בעיקר בתיאטרון הריאליסטי של המאה ה-19. אף על פי שהמושג המקורי התייחס לתיאטרון, הוא התרחב בהמשך לכלול את ההפרדה בין הצופה ליצירה בסוגי מדיה רבים, כולל: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס ואף משחקי וידאו.

טירת ונסן

טירת ונסן (בצרפתית: Château de Vincennes) היא טירה מלכותית בקרבת העיר ונסן הנמצאת מזרחית לפריז בירת צרפת.

כיום נמצאת הטירה בשטח העיר פריז. הטירה שימשה במאות ה־14 וה־17 כביתם של מלכי צרפת.

מאדאם דה גרפניי

פרנסואז ד'איסמבור ד'אפונקור, מאדאם דה גרפניי (בצרפתית: Françoise d'Issembourg d'Happoncourt, Madame de Graffigny‏; 11 בפברואר 1695–1758) הייתה אפיסטולרית שחיה בצרפת ונודעה ביכולת כתיבתה ברחבי אירופה.

דה גרפניי נולדה בננסי שבדוכסות לוריין, כאחייניתו הקטנה של ז'ק קלו, פרנסואז ד'איסמבור ד'אפונקור. בינואר 1712 נישאה לפרנסואה הוגו דה גרפניי, ונפרדה ממנו בגלל יחסו האכזרי אליה בשנת 1723. שלושת ילדיהם מתו בינקותם. בשנת 1725 התאלמנה מבעלה.

בסלון שלה ברחוב אנפר בפריס התארחו משוררים ופילוסופים, שזכו אף לכינוי "חבורת הנשמות היפות". עם המתארחים בסלון נמנו אנשים כהנו, נשיא הפרלמה בפריס, פונטנטל, הלווטיוס, לה הרפ, וואסנון, דני דידרו וידידיה הטובים וולטר ומאדאם דה שטלה (Madame du Châtelet).

יומניה והתכתבויותיה הענפות (כולל 2,500 מכתבים הממלאים שלושה עשר כרכים) כוללים תיעוד מפורט של המבנה החברתי, הספרותי והפוליטי של צרפת במאה השמונה עשרה וכן תיעוד של הקנוניות והרכילות של התקופה. דה גרפניי לא עשתה כל מאמץ במכתביה להשיג סגנון ספרותי מסולסל וכתבה בשפה יומיומית, מה שהופך את מכתביה לתיעוד מרתק לא רק מבחינה היסטורית אלא גם מבחינה לשונית ולקסיגרפית.

ניצה בן-ארי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

סורבון

הסורבון (בצרפתית: Sorbonne או La Sorbonne) הוא כינויה של אוניברסיטת פריז (Université de Paris). מקור כינויה של האוניברסיטה במכללת הסורבון - ה"קולֶז' דה סורבון" (Collège de Sorbonne) שנוסדה ב-1257 על ידי רובר דה סורבון (Robert de Sorbon).

האוניברסיטה נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-12. בעקבות מאורעות מאי 1968 בוצעה רפורמה באוניברסיטה והחל מ-1 בינואר 1971 חולקה הסורבון ל-13 אוניברסיטאות נפרדות. זוהי אחת האוניברסיטאות הידועות בעולם, ורבים מזוכי פרס נובל נמנים עם בוגריה.

באוניברסיטת פריז למדו בשנת 2010, כ-336,000 סטודנטים.

ספרות צרפתית

ספרות צרפתית היא באופן כללי ספרות אשר נכתבה בשפה הצרפתית, בעיקר על ידי תושבי צרפת; אך גם על ידי סופרים תושבי צרפת אשר כותבים בשפות אחרות. המונח "ספרות פרנקופונית" מתייחס לספרות בשפה הצרפתית שמקורה מחוץ לצרפת (ר' ספרות בלגית, ספרות שווייצרית, ספרות קנדית, ספרות סנגלזית, ספרות אלג'יראית, ספרות מרוקאית וכו').

עידן הנאורות

עידן הנאורות, תנועת הנאורות, "תנועת ההשכלה" (בהקשר היהודי) או עידן האורות (באנגלית: Age of Enlightenment; בצרפתית: siècle des Lumières; בגרמנית: Aufklärung) הוא כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית. מנהיגי התנועה ראו בעצמם אליטה אמיצה של אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות, שהחלה בתקופת ימי הביניים, אותה כינו העת החשוכה. בין השאר, התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית.

דגש עיקרי של עידן הנאורות היה עיסוק במה שמכונה היום פילוסופיה פוליטית. בתקופה זאת פעלו זה לצד זה הוגים שתמכו באבסולוטיזם נאור, דוגמת וולטר, שמרנים כאדמונד ברק שהאמינו כי דרכי הממשל המסורתיות הן העדיפות ופילוסופים רדיקליים כרוסו, שהציגו מודלים מהפכניים של חברה אזרחית שאיננה כפופה למוסדות המונרכיה והדת (ר' האמנה החברתית) וכן, מונטסקייה, שרעיון הפרדת הרשויות שלו פורסם במהלך עידן הנאורות והפך במרוצת הזמן לאבן יסוד של המשטר הדמוקרטי המודרני. הוגה מרכזי נוסף של התקופה היה אדם סמית', פילוסוף שעסק בשאלות של מוסר וניסח לאורן את אחת התורות הכלכליות המשפיעות בכל הזמנים (ר' עושר העמים). חיבור זה השפיע - בין השאר - השפעה מכרעת על תחומי עיסוקה של הפילוסופיה הפוליטית, שכן הוא קידם שיטה לפיה עושרו של עם לא מוערך לפי גודל אוצרו של מלך או לפי קנה מידה רוחני-דתי, אלא לפי רמת חייהם ותפוקתם של האזרחים עצמם.

המונח העברי "עידן האורות" תורגם מצרפתית (Siècle des Lumières) על ידי מיכאל הרסגור. זאת לעומת המונח האנגלי המקביל - The Age of Enlightenment - "עידן ההארה" (השכלה) ובגרמנית - Aufklärung ("הארה" או "הצטללות").

בין ההיסטוריונים לא קיים קונצנזוס לגבי תחילתו של עידן הנאורות, והדעות נעות בין תחילתה של המאה ה-18 לאמצע המאה ה-17, כמעין תאריך ברירת מחדל. את מקורותיו של עידן זה ניתן למצוא בחיבורו של רנה דקארט 'מאמר על המתודה', שפורסם בשנת 1637. אחרים תוחמים את תחילת עידן הנאורות בתחילתה של המהפכה המהוללת בבריטניה בשנת 1688 או בפרסום ספרו של אייזק ניוטון 'עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע'. את סופו של עידן הנאורות, תוחמים חלק מההיסטוריונים במהפכה הצרפתית בשנת 1789 או בתחילתן של המלחמות הנפוליאוניות (1804-1815) כנקודות הציון הנוחות ביותר לסיומה של תקופה זו.

צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

קפה דה לה רז'אנס

קפה דה לה רז'אנס בפריז היה מרכז אירופאי חשוב של משחק השחמט במאות ה-18 וה-19. כל אמני השחמט המובילים של אותן שנים שיחקו שם. אחד מבתי הקפה הראשונים בפריז, נוסד בשנת 1681 בשם קפה של כיכר הארמון המלכותי ובשנת 1715 שינה את שמו לקפה דה לה רז'אנס. במהלך השיפוצים של הארמון בשנת 1852 עבר לשכון באופן זמני במלון דודון, ברחוב רישליה. החל משנת 1854 הקפה עבר לרחוב סנט הונורה 161, שם הוא קיים עד היום (אם כי בשם אחר).

החל משנת 1740 הקפה הפך למקום מפגש לשחקני השחמט של פריז שלפני כן נהגו להיפגש בקפה פרוקופ. בין המשתתפים הקבועים היו דני דידרו, ז'אן-ז'אק רוסו, נפוליאון בונפרטה, בנג'מין פרנקלין וכן אמני שחמט כגון לגל דה קרמר מורהו של פילידור, פרנסואה אנדרה פילידור, אדולף אנדרסן, ליונל קיזריצקי, פול מורפי ואפילו "הטורקי".

דידרו נתן תיאור של בית הקפה בספרו Le Neveu de Rameau (אחיינו של ראמו). במשך שנים רבות הקפה התגאה בשולחן שחמט עשוי שיש עליו נפוליאון שיחק בשנת 1798. בנוסף לשחמט שיחקו בקפה גם דמקה וביליארד.

בשנת 1843 התקיים בקפה דו-קרב הווארד סטאונטון מול פייר סט. אמאנד בין התאריכים 14 בנובמבר ל-20 בדצמבר 1843. סטאונטון ניצח בתוצאה 13-8 . בשנת 1858 מורפי חיפש יריבים חדשים, ולכן חצה את התעלה לצרפת. שם שיחק בקפה וניצח בקלות בדו-קרב מול דניאל הארוויץ, שחמטאי מקצועי.

זו הייתה שירת הברבור של בית הקפה מבחינה שחמטאית, והחלה שקיעה הדרגתית במעמדו. למרות זאת התקיימו בהמשך אירועי שחמט נוספים בקפה כמו תחרות שחמט בהתכתבות שהתקיימה בשנת 1894 מול מועדון השחמט של סנקט פטרבורג. לאחר החלפת בעלות הפך הקפה למסעדה בשנת 1910 ובשנת 1916 שחקני השחמט עברו לקפה אוניברס.

תיכון לואי הגדול

תיכון לואי הגדול (בצרפתית: Lycée Louis-le-Grand) הוא בית ספר תיכון ציבורי מפורסם בפריז. התיכון נקרא על שם לואי ה-14, אשר שימש כפטרון המוסד. התיכון נוסד בשנת 1563 והוא ממוקם ברובע הלטיני. רבים מבוגריו מוכרים בתחומי המדע, הפוליטיקה, ההגות והספרות בצרפת ובעולם.

בין בוגריו נכללים: אמה סזר, מישל בוטור, אלן-פורנייה, פייר נורה, אלן באדיו, שארל בודלר, פייר בורדייה, ויקטור הוגו, מולייר, וולטר, רובר מרל, מוריס מרלו-פונטי, שארל פגי, רומן רולן, המרקיז דה סאד, ז'אן-פול סארטר, סיראנו דה ברז'ראק, פול קלודל, ז'אק דרידה, דני דידרו, מוריס דרואון, אמיל דורקהיים, תאופיל גוטייה, ז'וזף קסל, ברנאר-אנרי לוי, פרדריק אוגוסט ברתולדי, פייר בונאר, ז'אק שיראק, ז'ורז' פומפידו, מקסימיליאן רובספייר, אן רובר ז'אק טורגו, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, אלן ז'ופה, המרקיז דה לה פאייט, הקרדינל דה רה, פרנציסקוס מסאל, ז'ורז' מלייס, אדגר דגה, אז'ן דלקרואה ותאודור ז'ריקו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.