דניאל פרידמן

דניאל פרידמן (נולד ב-17 באפריל 1936) הוא פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כיהן כשר המשפטים בממשלת ישראל השלושים ואחת.

דניאל פרידמן
Daniel Friedmann2012-1
danielfriedmann.com
שר המשפטים ה־21
חבר הממשלה ה-31
7 בפברואר 200731 במרץ 2009
(שנתיים ו-7 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
תפקידים נוספים
פרסים והוקרה

ראשית חייו ומשפחתו

דניאל יונה[1] פרידמן נולד בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בן לוויקטור וליהודית לבית כרמי, והוא דור שביעי בארץ מצד אמו[2]. הוא נשוי ואב לשלושה, ומתגורר ברמת אביב. למד בגימנסיה גאולה, שסבו ישראל ויינברג ייסד, במגמת גאוגרפיה וידיעת ארץ ישראל, והיה פעיל בצופים.

ב-1953, בגיל 17, החל כעתודאי את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שם הכיר את מישאל חשין, יצחק זמיר, ויצחק אנגלרד והתיידד עם אהרן ברק[3].

קריירה אקדמית

בתום לימודיו התמחה אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן, ואחר כך אצל עו"ד ברוך זייגר. בטרם הסמכתו, השלים את כתיבת ספרו הראשון, "ביטוח רכב מנועי". שירת בצה"ל במסגרת הפרקליטות הצבאית.

למד לתואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו, בהנחיית פרופ' אורי ידין, נושאת את השם "‫שיטות לביטוח נפגעי תאונות דרכים", והוגשה בשנת ה'תשכ"ו, 1965. המשיך לשנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד, שבעקבותיה הוענק לו תואר מוסמך במשפטים מטעם אוניברסיטה זו.

בשנות השישים כיהן כעוזר אקדמי לפרופ' זאב צלטנר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1968 הועלה לדרגת מרצה בכיר[4]. לאחר מכן מונה לפרופסור שם. בשנים 19741978 כיהן כדיקן הפקולטה. ממייסדי מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב ומנהלו הראשון. מחזיק הקתדרה למשפט אזרחי והשוואתי ע"ש דניאל רובינשטיין באוניברסיטת תל אביב. כיהן כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים באוניברסיטאות הרווארד, לונדון, פנסילבניה ופורדהאם. עם הדוקטורנטים של פרידמן נמנים מי שלימים הפכו לפרופסורים למשפטים באוניברסיטת תל אביב: נילי כהן, אריאל פורת, נינה זלצמן ועופר גרוסקופף.

ב-1990 הקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל ועמד בראשו עד שנת 1997. לאחר מכן שב ללמד באוניברסיטת תל אביב. בשנות השמונים והתשעים דחה פרידמן את הצעותיהם של מאיר שמגר ואהרן ברק להתמנות לשופט בית המשפט העליון ולימים הוגדר בידי מישאל חשין כמי "שאין ספק שהיה ראוי לכהן בעליון"[5]. עסק לעיתים גם בפרקטיקה פרטית, החל משנות השישים ועבור בשנות התשעים, עת כתב חו"ד בתשלום בעבור הבנקים הישראלים נגד דו"ח פרוקצ'יה בעניין הסדר החובות של התנועה הקיבוצית אליהם[5].

פרידמן נחשב מומחה למשפט מנהלי, למשפט השוואתי ולמשפט אזרחי - דיני חוזים, דיני ביטוח ודיני נזיקין, ופרסם מאמרים רבים בתחומים אלה, בכתב העת "עיוני משפט" של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובכתבי עת נוספים. כתב יחד עם נילי כהן את סדרת הספרים "חוזים" שנחשבת לאחד משני הספרים החשובים בתחום. על הכרך הראשון בסדרה הם זכו בפרס זוסמן למשפט.

פרידמן השתתף במספר ועדות ציבוריות: בשנת 1985 התמנה לחבר בוועדת בייסקי לחקירת ויסות מניות הבנקים. היה חבר במספר ועדות ייעוץ משפטיות, ובהן הוועדה בראשות אהרן ברק שעסקה בחיבור תזכיר חוק דיני ממונות.

בשנת 1983 הוענק לו פרס צלטנר למשפט. כן זכה בפרס מינקוף על מצוינות במשפט. בשנת 1991 קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון האמריקאי למשפטים והאקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

לפרידמן גם פעילות בינלאומית: הוא חבר מלא באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי (אחד משני ישראלים שזכו לכך), חבר המערכת המייעצת של European Review of Contract Law, יועץ ל-American Law Institute בתחום עשיית עושר ולא במשפט ודיני השבה.

בתחילת 2008 יצא לאור לכבודו ספר יובל בשם "ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן", בעריכתם של פרופ' נילי כהן ופרופ' עופר גרוסקופף. הספר כולל 18 ממאמריו הבולטים של פרידמן, ובצד כל אחד מהם מאמר מחווה מאת חוקר משפטי בולט, שנכתב במיוחד לספר זה. בתחילת הספר עמדו עורכיו על השפעתו של פרידמן:

רישומו של פרידמן בא לידי ביטוי בכך, שאין כמעט פסק דין מנחה של בית המשפט העליון העוסק בתחום המשפט האזרחי בכלל, ובדיני חוזים ובדיני עשיית עושר ולא במשפט בפרט, שממנו נפקד שמו כאסמכתא ליישום הדין ולעיצובו.

בהמשך מציגים העורכים את תפיסת המשפט של פרידמן:

פרידמן דוגל בהתפתחות מתונה והדרגתית של המשפט. מקוריותו באה לביטוי ביכולתו לבנות את קידומו של המשפט על אדני הקיים. מבחינה זו ניתן למקם את גישתו בין זו של פרופסור גד טדסקי ז"ל לבין זו של פרופסור אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס. טדסקי נטה, ברוח המשפט הקונטיננטלי, לייחס משקל מקסימלי ללשון החוק. ... לעומת טדסקי, משקף ברק את הקצה השני של הקשת. עמדתו היא מהפכנית. הוא מבקש להשתחרר ממוסרות העבר, והדבר בא לביטוי בוויכוח על פרשנות החקיקה הישראלית החדשה. הוא מבקש להתחיל קו חדש, המותיר בידי השופט חופש כמעט מוחלט. עמדת הביניים של פרידמן משתקפת, למשל, בכך, שהוא סבור שיש לייחס משקל ראוי, אך לא אבסולוטי, ללשון הכתובה. פסק דין "אפרופים"[6], שבו פרש ברק את משנתו, חורג בהרבה לא רק ממה שטדסקי היה, מן הסתם, מוכן לאמץ, אלא גם מעמדתו של פרידמן[7].

עמדותיו בנוגע למערכת המשפט בישראל

כאיש מפלגת שינוי, נהג במשך שנים רבות להגן על בית המשפט העליון מהתקפות של החוגים החרדים. הוא כתב ש"ההתקפות שלוחות הרסן של אגודת ישראל על בית המשפט העליון ונשיאו מלמדות על הסכנה" ו"מדובר בחלק מהתכחשות כוללת למנגנונים הדמוקרטיים שהקימה המדינה. השאלה אינה נוגעת רק להליך מינוי שופטי העליון, שנחשב לאחד הטובים והמאוזנים מסוגו"[5].

מאוחר יותר הפך ביקורתי כלפי מערכת המשפט בישראל. לדבריו[8] החלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 תפנית, בה עבר בית המשפט העליון "מאקטיביזם שיפוטי מתון וזהיר לאקטיביזם שיפוטי חריף, שהרחיב באופן דרסטי את שיקול דעתם ואת כוחם של בתי המשפט". במאמרו, מציין פרידמן כי התהליך הזה גבה מחיר כבד, כאשר "המכנה המשותף של הקהילה המשפטית התערער", ו"נפגע קשות הביטחון המשפטי" בתחום האזרחי. כמו כן, נפגעו לפי פרידמן לא אחת "הביטחון המשפטי, האוטונומיה של הצדדים, הציפיות הסבירות שלהם והאמון בבתי המשפט". פרידמן החל לכתוב באופן סדיר ב"ידיעות אחרונות" ופרסם שם סדרת מאמרים שבה ביקר את בית המשפט העליון, ובפרט את דורית ביניש, ואת הכוונה למנותה לנשיאת בית המשפט העליון.

פרידמן תומך בצמצום הביקורת השיפוטית על חוקים שחוקקה הכנסת ובעיגונה בחוק, וכן מתנגד לביטול החלטות ממשלה שאינן מנוגדות לחוק מטעמים של חריגה ממתחם הסבירות. מאידך הוא סובר שיש לקיים את החלטות בתי המשפט גם כשהתקבלו בחוסר סמכות.[9]

בעקבות הרשעתו של חיים רמון פרסם פרידמן מאמר ב"ידיעות אחרונות"[10], שבו תקף בחריפות את היועץ המשפטי לממשלה, את פרקליט המדינה, את שופטיו של רמון ואת מערכת בתי המשפט בישראל. בין השאר כתב:

היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות.

קריירה פוליטית

בשנות השבעים, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נמנה פרידמן עם מייסדי מפלגת שינוי שבראשות עמיתו, פרופ' אמנון רובינשטיין, שהפכה לאחד ממרכיבי התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). לאחר התפרקות התנועה המשיך להיות מזוהה עם מפלגת "שינוי" לאורך השנים וכשזו חברה למרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) הוצב, כאות של כבוד, באחד מהמקומות האחרונים ברשימה. תומך ותיק בחוקה לישראל. מתנגד להגירת עבודה לישראל, במיוחד של פלסטינים[11] ולזכות השיבה[5].

בפברואר 2007 מינה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את פרידמן לשר המשפטים, לאחר שהמשרד היה ללא שר קבוע מאז התפטרותו של חיים רמון. הוא החל לכהן בתפקיד ב-7 בפברואר 2007. עם כניסתו לתפקיד הציג אחדות מתוכניותיו[12]:

ביולי 2008 הציע לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים, כך שיחולק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולתובע הכללי, כפי שנהוג בעולם. הוא טען שללא הפיצול התפקיד נגוע בניגוד עניינים[13].

כשר משפטים, חולל פרידמן מספר שינויים, ובין השאר חדל לקבל כבשגרה את המלצות "ועדת נאור", בראשות שופטת בית המשפט העליון מרים נאור, שבעבר הייתה מכינה הצעות חוק פליליות בעבור משרד המשפטים[5].

בשנת 2007 הביא להקמת בית משפט מחוזי נוסף - למחוז המרכז, בפתח תקווה, ולתיקון חוק בתי המשפט כך שלא ימונה נשיא בית משפט (שלום, מחוזי או עליון) מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה, והכהונה לא תימשך יותר מ-7 שנים. דווקא התיקון הזה גרם לכך שהשופט אשר גרוניס (שתואר כנוטה לצד השמרני במערכת המשפט בדומה לפרידמן, מסתייג מאקטיביזם השיפוטי) לא יוכל להתמנות לנשיא בית המשפט העליון - אף שאחרי ביניש הוא יהיה ותיק השופטים. בנוסף, פרידמן הביא למינויים של שני שופטים (חנן מלצר ויורם דנציגר) מהמגזר הפרטי לבית המשפט העליון, לאחר עשרות שנים שבהן לא מונו עורכי דין מהתחום לתפקיד זה.

פעל לצמצום כוחו של בית המשפט העליון, ובפרט הגבלת סמכותו לביקורת שיפוטית. במסגרת זו החל הדיון בתזכיר חוק יסוד: השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים)[14] המצמצם ביותר את סמכותם של בתי המשפט לפסול חוק העומד בסתירה לחוק יסוד. לפי התזכיר, רק לבית המשפט העליון תינתן סמכות לפסול חוק, וגם זאת רק בהרכב של תשעה שופטים לפחות וברוב של שני שלישים מההרכב. עוד מוצע שלכנסת תהיה סמכות לגבור על החלטתו של בית המשפט העליון, ולהקנות תוקף לחוק שנפסל. כמו כן יזם תחילתו של הליך חקיקה שמטרתה צמצום מתחם השפיטות, תוך הוצאתה של מדיניות הממשלה בתחום המדיני, הביטחוני והתקציבי ממתחם זה[15].

פרידמן נימק את מדיניותו לצמצום סמכויותיו של בית המשפט העליון:

אנו עדים בשנים האחרונות להרחבה מתמדת בסמכות העליון, כאשר מה שמאפיין את ההתרחבות הוא שבית המשפט קובע את גבולות ההרחבה. אין מקום שקובע את הגבול, את הקו שאין לעבור עליו.

מדיניותו עוררה כלפיו מבקרים בקרב השופטים בדימוס, ובהם מישאל חשין[16], דליה דורנר[17] ויצחק זמיר[18]. הפרופסורים למשפטים הצטרפו למחלוקת זו, ונחלקו לשתי קבוצות: מהם שפרסמו עצומה נגד פרידמן, ומהם שפרסמו עצומת תמיכה בו[19]. אחדים מהמרצים למשפטים אף פרסמו מאמרים בעד פרידמן[20] או נגדו[21]. גם תומך ברפורמות במערכת המשפטית כאוריאל רייכמן הסתייג מסגנונו של פרידמן ואמר "ההסתה של פרידמן נגד בית המשפט העליון יוצרת דה לגיטימציה של המערכת המשפטית ומעוררים פחד ושנאה"[22]. אל מבקריו של פרידמן הצטרף גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שאמר "לא יהיו שופטים בירושלים אם בית המשפט לא יוכל לתת סעד למי שפונה אליו בטענה לפגיעה חמורה בשלטון החוק. לא יהיו שופטים בירושלים אם חלקים שונים של פעולות הממשלה יחוסנו מפני ביקורת בתי המשפט"[23], והוסיף בהרצאה אחרת "אם מישהו ייצור חור שחור של אי שפיטות בישראל - זה לא יהיה חור שחור בהאג. שם אין 'אי שפיטות', זו רק המצאה שלנו כאן"[24]. בראיון ל"הארץ", תמך ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרידמן[25].

במסגרת תפקידו הורה פרידמן למחלקת החקיקה במשרדו לנסח טיוטת הצעת חוק לחידוש חסמי זכות העמידה בבתי המשפט, ברוח אסכולת רות גביזון ומאיר שמגר[26] ובניגוד לפסיקות שהתקבלו בבית המשפט העליון בשנות ה-90 בראשותו של אהרן ברק. בתגובה ספג ביקורת מצד התנועה לאיכות השלטון והאגודה לזכויות האזרח, שהביעו חשש מפני צמצום יכולתן להוות "עותרים ציבוריים" ויכולתן להלחם בשחיתות השלטונית[27]. גם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, תקפה רעיון זה[28].

בשנת 2008 קידם פרידמן הצעת חוק לפיה תוגבל סמכותו של בית המשפט העליון לביטול תקפותם של חוקים המנוגדים לחוקי יסוד[29]. לפי הצעת החוק יוכל בית המשפט העליון לפסול חוקים המנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד: חופש העיסוק רק במותב של 7 שופטים. הצעת החוק מסדירה לראשונה בחוק את סמכותו של בית המשפט לפסול חוקים, בניגוד למצב שקדם לה, שבו בית המשפט פעל מכוח הלכה משפטית.

פרידמן היה שר שאינו חבר הכנסת. בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה אמר פרידמן: "יש קבוצת חברי כנסת, שאינני יודע מה גודלה, שמתייחסים לבית המשפט העליון כמו שחברי ש"ס מתייחסים לרב עובדיה יוסף"[30]. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות", שפורסם ב-22 בפברואר 2008, אמר פרידמן: "העליון פועל כמו מפלגה דתית; הוא מנהל תעמולה ועושה לובי אצל עיתונאים וח"כים"[31].

ב-11 במרץ 2008 אמר פרידמן בשיחה עם כתבים כי הקפיא את יוזמתו לצמצום מתחם השפיטות, בתקווה שבית המשפט העליון עצמו יגבילה, ללא צורך בחקיקה[32].

במרץ 2009 סיים את כהונתו כשר המשפטים עם כינונה של ממשלת ישראל השלושים ושתיים וכניסתו של יעקב נאמן לתפקיד.

ספריו

ספרים שכתב:

  • ביטוח רכב מנועי (1972).
  • דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים א (1991), חוזים ב (1992), חוזים ג (2003), חוזים ד (2011), אבירם הוצאה לאור.
  • דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, הוצאת נבו 2015
  • הרצחת וגם ירשת – משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא,‬[33] הוצאת דביר, 2000. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בארצות הברית[34].
  • הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה[35], הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
  • לפני המהפכה: משפט ופוליטיקה בעידן התמימות, הוצאת ידיעות ספרים, 2015.
  • קץ התמימות: משפט ושלטון בישראל, הוצאת ידיעות ספרים, 2019 - מהדורה מעודכנת ומשולבת של הספרים "הארנק והחרב" ו"לפני המהפכה".

ספרים שערך:

  • דיני חיובים - חלק כללי, אבירם הוצאה לאור, 1994.
  • דניאל פרידמן ויצחק שילה (עורכים), ספר לובנברג - קובץ מחקרים לזכרו של השופט ה.ש. לובנברג, הוצאת בורסי, התשמ"ח.
  • אהרן ברק ודניאל פרידמן (עורכים), ‫ ספר מנשה שאוה - מחקרים במשפט לזכרו, הוצאת רמות, 2006.
  • חיים כהן, דת ודין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2009, ערך והוסיף מבוא: דניאל פרידמן
  • J Beatson, D Friedmann (editors), Good faith and fault in contract law, Clarendon Press, 1995.
  • D Friedmann, D Barak-Erez, Human rights in private law, Hart, 2001.
  • D Friedmann, E.J. Mestmaecker (editors), Rules for Free International Trade in Services, Nomos, 1990.
  • D Friedmann, E.J. Mestmaecker (editors), Conflict Resolution in International Trade, Nomos, 1993.

ראו גם

קישורים חיצוניים

על ספריו:

ממאמריו:

  • "The Efficient Breach Fallacy", 18 Journal of Legal Studies (1989)
  • "The Performance Interest in Contract Damages", III Law Quarterly Review 628 (1995)

הערות שוליים

  1. ^ היו ימים עם דניאל בן סימון, 12 ביוני 12:30, ערוץ הכנסת
  2. ^ דניאל פרידמן, "אני לא איש של מלחמות ומאבקים", באתר גלובס
  3. ^ על כך אמר לימים פרופ' קלוד קליין, "פרידמן הוא תל אביבי שפיתח חשדנות כלפי האליטה הירושלמית" יובל יועז, המפרק, באתר הארץ, 25.5.07.
  4. ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 יובל יועז, שלטון השופטים, באתר הארץ, 22.11.2007
  6. ^ ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991), פ"ד מט(2) 265 (1995)
  7. ^ ראו דניאל פרידמן, "לפרשנות המונח "פרשנות" והערות לפסק דין אפרופים", המשפט ח 483 (2002).
  8. ^ דניאל פרידמן, פורמליזם וערכים - ביטחון משפטי ואקטיביזם שיפוטי, המשפט, פברואר 2006
  9. ^ ריאיון לגלי צה"ל, 17.6.19
  10. ^ "ידיעות אחרונות", 2.2.07
  11. ^ דניאל פרידמן, העובדים הזרים של שר הביטחון, באתר ynet
  12. ^ יובל יועז, תוכנית פרידמן: יותר עורכי דין פרטיים לשפיטה ובית דין משמעתי לנבחרי ציבור, באתר הארץ
  13. ^ תומר זרחין, פרידמן: לצמצם סמכויות היועץ המשפטי
  14. ^ תזכיר חוק יסוד:השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים), באתר של משרד המשפטים
  15. ^ יובל יועז, פרידמן יוזם: בג"ץ לא יוכל לדון בנושאי ביטחון ותקציב, באתר הארץ, 16.11.07
  16. ^ יובל יועז, חשין: "מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו", באתר הארץ
  17. ^ רותי אברהם, דורנר: שר המשפטים פועל בחטא, באתר nfc
  18. ^ יצחק זמיר, "הזמנה לשרירות לב שלטונית", "מעריב", 14.11.07
  19. ^ יובל יועז, עצומת הפרופסורים נגד פרידמן פורסמה; משפטנים אחרים פירסמו עצומת תמיכה בו, באתר הארץ, 13.8.07
  20. ^ שוקי שגב, אין שופטים בירושלים, באתר הארץ, 21.11.07
  21. ^ אילנה דייןלבה הפועם של האומה, באתר הארץ, 23.11.07
    מרדכי קרמניצרידו הייתה במעל, באתר הארץ, 14.3.08
  22. ^ רייכמן: "דברי פרידמן מעוררים פחד ושנאה"
  23. ^ אבירם זינו, אהרון ברק: פרידמן שולל את הביקורת השיפוטית, באתר ynet
  24. ^ יובל יועז, ברק מאותת לפרידמן: "בהאג אין אי שפיטות", באתר הארץ, 22.11.07
  25. ^ דוד לנדאו ויוסי ורטר, בטוח יותר חזק יותר שמח יותר, באתר הארץ, 19.4.08
  26. ^ יובל יועז, המטרה של פרידמן: להגביל תחומי ההתערבות של בג"ץ, באתר הארץ, 23.8.07
  27. ^ רותי אברהם, איכות השלטון: פרידמן פוגע ביכולת לעתור, באתר nfc
  28. ^ יובל יועז, ביניש: צמצום סמכויות בג"ץ - פגיעה ישירה בדמוקרטיה, באתר הארץ, 27.8.07
  29. ^ הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון - ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון)
  30. ^ יובל יועז, ביניש: בית המשפט הוא לא הבעיה היחידה, באתר הארץ, 15.11.07
  31. ^ דניאל פרידמן: "העליון פועל כמו מפלגה דתית; הוא מנהל תעמולה ועושה לובי אצל עיתונאים וח"כים", 22.2.08, באתר TheMarker
  32. ^ תומר זרחין, פרידמן מקפיא היוזמה להגבלת השפיטות בעליון, באתר הארץ, 11.3.2008
  33. ^ הרצחת וגם ירשת – משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, באתר של דניאל פרידמן
  34. ^ To Kill and Take Posession, באתר של דניאל פרידמן
  35. ^ הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, באתר של דניאל פרידמן
17 באפריל

17 באפריל הוא היום ה-107 בשנה (108 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 258 ימים.

אמנון רובינשטיין

אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. היה פרופסור למשפטים ודיקן באוניברסיטת תל אביב וכיום (2015) בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

אקטיביזם שיפוטי

אקטיביזם שיפוטי היא גישה, לפיה בית המשפט אינו צריך להצטמצם רק בתפקיד "פה למחוקק", כלומר במתן פרשנות לחוק, אלא מתפקידו לבקר את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובמידת הצורך גם להתערב בהחלטותיהן. בנוסף לכך, יש הרואים בביטול של ערכאה נמוכה על ידי ערכאה גבוהה יותר סוג של אקטיביזם שיפוטי. היפוכו של אקטיביזם שיפוטי הוא ריסון שיפוטי.

בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט

הוצאת בּוּרְסִי היא הוצאת ספרים ישראלית העוסקת בספרות משפטית. ההוצאה החלה את דרכה בשנות ה-30 על ידי משפחת בורסי (חנה בורסי) ונרכשה על ידי חדווה ושלמה פרץ. היום כמו אז עוסקת בורסי בהוצאה לאור של ספרי משפט וספרות מקצועית במגוון רחב של נושאים. כמו כן בורסי מתמקדת בהוצאה לאור של ספרים שנכתבים בידי שופטים בהווה ושופטים בדימוס. ראויים לציון ספרי הסדרה שנכתבה על ידי השופט אהרן ברק בנושא "פרשנות במשפט" (שהופצה ושווקה על ידי בורסי) והכרכים שהוצאו לאור לזכרו של השופט חיים כהן, וכן "ספר לנדוי" (3 כרכים) שהוצאו כהוקרה לשופט משה לנדוי. סדרת הכרכים חוזים (3 כרכים) מאת פרופ' דניאל פרידמן וסדרת הספרים העוסקים בדיני קניין (4 כרכים) דיני חוזים מיוחדים מאת הפרופ' מיגל דויטש וספר בנושא תורת המשפט מאת הד"ר עומר שפירא. "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה". מאת: עו"ד יעל גרוסמן ועו״ד רוני בלקין.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

גירושים

גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.

זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעיתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.

לרוב גירושים כרוכים בהסדר פירוק שיתוף כלכלי ולעיתים קרובות גם בהסדר משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים. הסדרים אלו, כמו כל הסדרי פירוק שיתוף, יכולים להיכפות על ידי בתי דין או להתבצע בהסכמת הצדדים, לעיתים עוד בהסכם טרום נישואים, אולם המדינה מותירה לעצמה את הקביעה הסופית בכל הקשור לגירושים והורות לאחר גירושין או פרידה, והסכמים לגביהם כפופים לאישור בתי הדין המוסמכים.

דניאל פרידמן (שחמטאי)

דניאל פרידמן (בלטבית: Daniels Fridmans) ‏ (נולד ב-15 בפברואר 1976 ריגה) הוא שחמטאי לטבי וגרמני ממוצא יהודי בדרגת רב אמן.

נכון לאוגוסט 2018, מדורג במקום העשירי בגרמניה לפי מד כושר.

היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה הוא עובד מדינה העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. חרף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים שונים[דרושה הבהרה]. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת 6 שנים. החל מ-1 בפברואר 2016 מכהן בתפקיד ד"ר אביחי מנדלבליט.מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.

המהפכה החוקתית

המהפכה החוקתית בישראל היא תהליך של הרחבת הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת, בעקבות חקיקתם, בשנת 1992, של שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. השופט אהרן ברק, בעת שכיהן כשופט בית המשפט העליון ואחר כך כנשיא בית המשפט העליון, התייחס אל חוקים אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי הדומה לחוקה, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ופרשנותם באופן זה על ידי בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת השלטון במדינה ובמעמדן של זכויות האדם בישראל, יחד עם עליית כוחו של בית המשפט העליון (בפרט בשבתו כבג"ץ) לעומת הכנסת והממשלה.

ביסוס המהפכה החוקתית מיוחס לאסכולה אותה הוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הדוגלת באקטיביזם שיפוטי. נבחרי ציבור רבים וכן משפטנים (ביניהם נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי, המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון והפרופ' רות גביזון) חולקים על גישה זו, ולשיטתם לא היה מוסמך בית המשפט העליון לעשות שימוש בחוקי יסוד אלו על מנת להנהיג "מהפכה חוקתית".

בעקבות המהפכה החוקתית, הפך נושא האקטיביזם השיפוטי ומעמדו של בג"ץ לנקודת מחלוקת מרכזית בשיח הפוליטי בישראל.

הפרת אמונים

הפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

הריגה

הריגה היא גרימה למותו של יצור חי.

חיים רמון

חיים רמון (נולד ב-10 באפריל 1950) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת, שר בממשלות ישראל, ויושב ראש ההסתדרות. יוזם חוק ביטוח בריאות ממלכתי. התחיל את דרכו במפלגת העבודה והיה בין הדוחפים להקמת מפלגת קדימה. בשנת 2006 הורשע במעשה מגונה בקצינה בלשכת ראש הממשלה, נדון לשירות לתועלת הציבור ולפיצוי המתלוננת, ללא קלון, וחזר לממשלה לתפקיד המשנה לראש הממשלה. לאחר פרישתו מהכנסת שימש יו"ר קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב.

נילי כהן

נילי כהן (נולדה ב-1947) היא פרופסור אמריטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, רקטור האוניברסיטה לשעבר, חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004, ונשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מספטמבר 2015. כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשע"ז.

נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.

נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

ספר יובל

ספר יוֹבֵל (בלועזית, מגרמנית: Festschrift, "פֶסְטְשְׁרִיפְט"; בלטינית: liber amicorum) הוא ספר היוצא לאור לכבודו של מדען, איש רוח או שופט, לכבוד פרישתו לגמלאות, הגיעו לגיל 70 או נסיבות חגיגיות דומות.

ספר היובל הוא אוסף של מאמרים בתחומי עשייתו של האיש שלכבודו יצא הספר לאור. המאמרים נכתבים על ידי עמיתיו ומוקיריו, וריכוזם ועריכתם נעשים על ידי מערכת המורכבת מעמיתיו. פעמים רבות ניתנת בספר היובל תמונתו של חתן השמחה, ביוגרפיה שלו, רשימה ביבליוגרפית של כתביו. לעיתים כולל הספר גם מאמר מאת חתן השמחה.

פעמים רבות מרמז שמו של הספר, ישירות או בעקיפין, על האיש שלכבודו יצא הספר.

בהתחשב בכך שספר יובל הוא אסופה של מאמרים אקדמיים, הוא מעניין בראש ובראשונה את קוראי ספרות אקדמית בתחום זה: חוקרים וסטודנטים. לעיתים נכתב הספר כך שיפנה לקהל קוראים רחב יותר של מתעניינים בתחום.

חלופה לספר יובל הוא הקדשה של גיליון של כתב עת מדעי לכבודו של חתן השמחה.

דוגמאות:

לכבודו של מנחם גולדברג, נשיא בית הדין הארצי לעבודה יצא לאור "ספר מנחם גולדברג", ובו 19 מאמרים בתחום דיני העבודה, מאת אנשי אקדמיה, שופטים ועורכי דין העוסקים בתחום זה.

לכבודו של פרופ' מרדכי רוטנברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים יצא לאור הספר "החיים כמדרש - עיונים בפסיכולוגיה יהודית", ובו מאמרים מאת יורם בילו, יהודה ליבס, אדמיאל קוסמן, עדין שטיינזלץ, שלמה גיורא שוהם, משה אידל, אלי ויזל ואחרים. מאמרים אלה הם בתחומי הפסיכולוגיה והמדרש שבהם עוסק רוטנברג. הספר יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות, שמפיצה אותו לציבור הרחב, ולא רק לאנשי האקדמיה.

בשנת 2005 פרשה לגמלאות חוקרת הספרות, פרופ' נורית גוברין, ולכבוד זאת הוגש לה הספר "ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין" (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב),- אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. הספר מעלה בצורה מורחבת ומגוונת את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה.

גיליון של כתב העת The Electronic Journal of Combinatorics הוקדש לכבודו של פרופ' אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן למדע, עם מלאת לו 70 שנה.

לציון ארבעים שנות הוראה ומחקר של פרופ' דניאל פרידמן הוציאו עמיתיו לכבודו את "ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן". הספר, בעריכתם של פרופ' נילי כהן ופרופ' עופר גרוסקופף, כולל 18 ממאמריו הבולטים של פרידמן, ובצד כל אחד מהם מאמר מחווה מאת חוקר משפטי בולט, שנכתב במיוחד לספר זה.

עיוני משפט

עיוני משפט הוא כתב העת העברי המרכזי שמפרסמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא אחד מכתבי-העת המשפטיים המובילים בישראל, ומתפרסמים בו מאמרים בכל תחומי המשפט. חברי המערכת והעורכים הם סטודנטים מצטיינים הלומדים בפקולטה, כשלצדם העורך הראשי, הנמנה עם סגל הפקולטה. כתב העת יוצא לאור שלוש פעמים בשנה.

עשיית עושר ולא במשפט

עשיית עושר ולא במשפט, או עשיית עושר, הוא שם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת דיני החוזים, דיני הנזיקין או מערכת דינים אחרת של המשפט האזרחי.

עשיית עושר ולא במשפט, משמעותה שצד אחד מתעשר על חשבון הצד האחר, כשהדבר לא מגיע לו. הדוגמה הקלאסית היא טעות בחישוב, אשר בעקבותיה יש צד אחד אשר מתעשר, אבל יש גם צד אחר אשר מפסיד.

דיני "עשיית עושר" הם ענף משפטי, שעומד בין דיני החיובים לבין דיני הקניין. דיני עשיית עושר בישראל מעוגנים בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

שרי המשפטים בממשלת ישראל
פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןיעקב שמשון שפיראחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמון • דניאל פרידמן • איילת שקדאמיר אוחנה סמל מדינת ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.