דניאל בומברג

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 14751549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.

ספר התרומה.pdf&page=5
"ספר התרומה" של ברוך בן יצחק, כפי שנדפס על ידי דניאל בומברג. ונציה 1523. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

קורות חייו

דניאל בומברג נולד בשנת 1475 בעיר אנטוורפן, שם למד את מלאכת הדפוס מאביו, סוחר בשם קורנליוס, ובגיל צעיר בא לוונציה, שם חי רוב ימיו. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. לצורך הגהת הספרים והכנתם לדפוס הוא נעזר ביהודים כמו רבי אליהו בחור, אך בעיקר ביהודים מומרים, בהם יעקב בן חיים אבן אדוניהו. לצורך ההדפסה גם פיתח אותיות דפוס חדשות ובכלל השקיע ממון רב.

בדצמבר 1516 (טבת רע"ז) ראו אור שני הספרים הראשונים בבית הדפוס: הראשון - מהדורת תורה, חמש מגילות והפטרות עם תרגום ופירוש, והשני - תורה, מגילות והפטרות ללא הוספות. הספר הראשון הורחב למהדורת "מקראות גדולות" הראשונה, מהדורה של המקרא עם תרגומים ארמיים, הערות המסורה ופירושים של הראשונים. עורך המהדורה הראשונה היה פליקס פרטנסיס, והיא הושלמה בדצמבר 1517 (טבת רע"ח). עקב הביקוש הרב לספרים אלו, כל עותקי מהדורה זו נרכשו במהרה, ובית הדפוס החל בעבודה על המהדורה נוספת של "מקראות גדולות", מהדורת רפ"ד-רפ"ו, 1524-1525, נערכה בידי יעקב בן חיים אבן אדוניהו, והיא שימשה יסוד לכל מהדורות המקרא הבאות עד המאה ה-20.

בשנים ר"פ-רפ"ג, 1520-1523 הוציא ברישיון האפיפיור לאו העשירי מהדורה מלאה של התלמוד הבבלי (ש"ס ונציה). זו הייתה המהדורה הראשונה שכללה את כל התלמוד, לאחר שחלקים ממנו כבר הודפסו בבית הדפוס של משפחת שונצינו. בומברג הוא שקבע (ככל הנראה בעקבות שונצינו) את עיצוב העמוד המקובל היום, שבו נוסח התלמוד במרכז העמוד, פירוש רש"י בצד הפנימי ופירוש התוספות בצד החיצוני. במהדורה זו גם נקבעה חלוקת התלמוד לדפים המשמשת עד היום. בשנים רפ"ג-רפ"ד, 1523 - 1524 הדפיס את התלמוד הירושלמי על פי כתב יד ליידן. הוא גם הראשון שהדפיס את ספר רב אלפס (הלכות הרי"ף, בשנים רפ"א-רפ"ב), את התוספתא, את הקונקורדנציה "מאיר נתיב" של רבי יצחק נתן ועוד עשרות חיבורים יהודיים.

הקהילה היהודית בוונציה, שבה היו גם יהודים רבים ממגורשי ספרד, התייחסה בחיוב למפעליו של בומברג, ואף קראה לו "ראש המדפיסים". הוא מצדו פעל לתת ליהודים שעבדו אצלו הקלות בחובות שהיו חייבים בהם, כגון בלבוש מיוחד ליהודים. ככל הנראה בסביבות שנת 1540 הפסיק להדפיס[דרוש מקור], וייתכן שאף חזר לעיר הולדתו אנטוורפן.

ישנה חשיבות היסטורית רבה לספרים שנדפסו בבית דפוסו של דניאל בומברג, אשר כאמור רבים מהם הם דפוסים ראשונים. מעת לעת ניתן גם היום לראות את ספריו נמכרים במכירות פומביות במחירים גבוהים, לדוגמה סט שלם של התלמוד הבבלי נמכר בשנת 2015 בבית המכירות סותבי'ס בכ-11 מיליון דולר, וסט מקראות גדולות (רפ"ד-רפ"ו) נמכר בשנת 2008 בכ-170,000 דולר.[1][2]

לקריאה נוספת

  • אברהם מאיר הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי ורשימת ספרי בית דפוסו, תל אביב, תשל"ח.
  • יצחק ש' פנקובר, "מהדורת התנ"ך הראשונה שהוציא בומברג לאור וראשית בית דפוסו", בתוך: קריית ספר נח, תשמ"ג.
  • ר' קלמן, מלאכת הספר בדפוס בומבירג בוינציאה, במחצית הראשונה של המאה ה-16 (עבודת גמר למ"א), ירושלים, תשנ"ב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר סותבי'ס
  2. ^ אתר גלריית ספיר יודאיקה
אליהו בחור

רבי אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי, המכונה רבי אליהו בחור או הבחור (י"ב באדר ה'רכ"ט 1469 – ו' בשבט ה'ש"ט, 1549), היה בלשן עברי וחוקר המסורה בתקופת הרנסאנס, ממדקדקי העברית בימי הביניים ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש.

ברוך בן יצחק

רבי ברוך בן רבי יצחק (1140 לערך - 1211) היה תלמיד חכם ופוסק, מבעלי התוספות. מכונה תדיר בעל התרומה על שם ספרו המפורסם. בשו"תי הרשב"ץ והרשב"ש, מתואר בעל ספר התרומה ככהן, וכמו כן בחידושי הרמב"ן. ויש מטילים ספק בייחוסו ככהן.

דוד גינצבורג

הברון דוד גינצבורג (ברוסית: Барон Давид Горациевич Гинцбург ;‏ 5 ביולי 1857 קמניץ-פודולסקי – 22 בדצמבר 1910 סנקט פטרבורג) – מזרחן, סופר ומנהיג ציבור יהודי ברוסיה, בנו של הוראצי גינצבורג ונכדו של יוסף גינצבורג.

יהושע בועז

הרב יהושע בועז ממשפחת ברוך (המאה השש עשרה), הוא מגדולי הפוסקים האחרונים, בעל הפירוש הנודע שלטי הגיבורים על הרי"ף, וציוני מסורת הש"ס, "תורה אור" ו"עין משפט נר מצווה" על תלמוד בבלי.

יעקב בן חיים אבן אדוניהו

יעקב בן חיים בן יצחק אבן אדוניהו, או יעקב בן חיים (1470–לפני 1538), היה מומחה לנוסח המסורה והגהות המסורה על התנ"ך, וכן מדפיס עברי.

לזרוס גולדשמידט

אליעזר לָזָרוּס גולדשמידט (בגרמנית: Lazarus Goldschmidt, לצרוס גולדשמידט;‏ 17 בדצמבר 1871, פלונגה, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – 18 באפריל 1950, לונדון) היה חוקר יהדות ומזרחן יהודי-ליטאי, מתרגם התלמוד הבבלי לגרמנית.

לצ'ה

לצ'ה (באיטלקית: Lecce להאזנה (מידע • עזרה), בגריקו: Luppìu, בלטינית: Lupiae, ביוונית עתיקה: Ἀλήσιον) היא העיר השישית בגודלה במחוז פוליה שבדרום איטליה.

העיר משמשת כמרכז המנהלי של נפת לצ'ה, והיא העיר הראשית בחצי האי סלנטו (ה"עקב" במגף האיטלקי).

לעיתים מכונה לצ'ה "פירנצה הדרומית", זאת עקב שפע המומנטים הבנויים בסגנון הבארוק בעיר. לתושבי האזור קיימת זיקה מסורתית לתרבות היוונית. לפי מקורות יווניים, המספים שייסדו את העיר, מקורם באי כרתים. עד היום, אזור לצ'ה ועיירות הסובבות אותה מכונה "גרסיה סלנטינה" (Grecia salentina), ותושבי האזור דוברים את שפת הגריקו; ניב של יוונית מודרנית.

באזור העיר חוצבים את "אבן לצ'ה"; אבן גיר רכה וגמישה המתאימה לפיסול. העיר מהווה מרכז חקלאי, בעיקר של שמן זית ויין. בנוסף, מהווה לצ'ה מרכז תעשייתי המתמחה בייצור קרמיקה.

מקראות גדולות

בשם מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת נקראת מהדורת דפוס של המקרא שמורכבת, בדרך כלל, מארבעה מרכיבים: נוסח המקרא על פי המסורה, הערות המסורה, תרגומים ארמיים ומבחר פירושים.

ייחודו של הפורמט הזה בניסיון להצמיד את התוספות השונות (הגהות, תרגומים, פירושים) אל הפסוק הרלוונטי מן המקרא עליו הן נסובות, כך שבאותו הדף או בצמוד לו, יופיע הפסוק ביחד עם כל התוספות הנוגעות אליו, פסוק אחר פסוק. מצד שני, אף אחד מן הטקסטים או החיבורים השונים איננו מעורבב עם האחרים, אלא מופיע בנפרד לצידו - תוך הקפדה על הפרדה גרפית ברורה (למשל צורת או גודל הפונטים) בין חיבור אחד למשנהו. אפשר וזו כוונת שמו של הפורמט 'מקראות גדולות' - כי הטקסט העיקרי (המקרא עצמו) מובלט תמיד ומובחן מחיבורי-המשנה שלצידו, באמצעות הדפסתו באותיות גדולות במיוחד.

משפחת שונצינו

משפחת שׂוֹנְצִינוֹ (נהגה: "סוֹנצ'ינוֹ"; בכתב לטיני: Soncino) הייתה משפחה יהודית, מראשוני המדפיסים בעברית במאות ה-15 וה-16, שפעלו באיטליה ובאימפריה העות'מאנית. בבית-הדפוס שלה יצא לאור לראשונה התנ"ך בדפוס בשפה העברית, בנוסח שלם ומנוקד.

נוסח רומניא

נוסח רומניא (הידוע גם כ"נוסח הרומניוטים") הוא נוסח התפילה של הסידור בו התפללו יהודי יוון וקהילות הבלקן. לרומניוטים היו גם מנהגים מיוחדים באמירת ההפטרה.

בדומה לנוסח איטליה גם הנוסח הרומניוטי מתאפיין בקרבה מסוימת לנוסח הארץ-ישראלי הקדום. למעשה הנוסח הקרוב ביותר לנוסח הרומניוטי הוא הנוסח האיטלקי, ושני הנוסחים יחד מכילים מסורות קדומות שנעלמו בנוסחי תפילה אחרים, כדוגמת אמירת כל נדרי בעברית. על פי המסורת של הקהילה, מוצאם של היהודים הרומניוטים הוא מארץ ישראל, דבר שהביא להשפעה גם על נוסח התפילה. גם התוכן הפיוטי במחזור רומניא הוא בעיקר מפייטני ארץ ישראל הקדומים והוא הולך בזה כפי מנהגי איטליה, אשכנז וצרפת שאימצו את הפיוט הארץ ישראלי ושלא כמנהג ספרד ותימן.

נוסח הרומניוטים כמעט ונעלם לחלוטין לאחר גירוש ספרד, כאשר הגיעו לארצות אלו יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים שהביאו איתם את נוסח התפילה שלהם שדחק את הנוסח הרומניוטי. סידורים על פי נוסח הרומניוטים נדפסו במספר קטן מאוד של מהדורות וכיום כמעט ולא מתפללים בו. בתי כנסת רומניוטים מצויים ביוון בערים יאנינה ואתונה (תפילות בעיקר בימים נוראים), ברומניה קונסטנצה- "בית כנסת הגדול" ובעוד קהילות בבלקן. בניו יורק, בבית הכנסת קהילה קדושה יאנינה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים, שמשתמשים בסידור ספרדים, אבל נשמרו כמה פיוטים ממנהג רומניא שנשמרו בצילום ככתב יד. בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הוא נוסח הספרדים.

סטיבן לנגטון

סטיבן לנגטון (באנגלית: Stephen Langton;‏ 1150 - 9 ביולי 1228) היה תאולוג ואיש כנסייה אנגלי, שחלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים מיוחסת לו.

לנגטון שימש כארכיבישוף מקנטרברי שבאנגליה. פירושים ודרושים רבים משלו השתמרו עד ימינו.

בשנת 1205 חילק לנגטון את הברית החדשה ואת ספרי התנ"ך על פי תרגום הוולגטה לפרקים.

חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת 1516 יצא לאור בוונציה, בבית הדפוס של דניאל בומברג, התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה.

על מלאכת החלוקה בתנ"ך העברי נאמרה ביקורת רבה מפי חכמי ישראל, שלא ראו אותה בעין יפה.

ספריית קרן ולמדונה

ספריית קרן ולמדונה (באנגלית, The Valmadonna Trust Library) הייתה אוסף של 13,000 ספרים מודפסים וכתבי יד בעברית ובאלפבית עברי. היא נמכרה על ידי הנאמנים בינואר 2017 לספרייה הלאומית של ישראל. היא קרויה על שם ולמדונה (איט'), עיירה קטנה ליד אלסנדריה בצפון מערב איטליה שיש לה קשרים ארוכי טווח עם משפחת לונצר. האוסף מכיל חיבורים מכל העולם, במיוחד מאיטליה, "ערש הדפוס העברי". פריטים רבים באוסף הם נדירים או ייחודיים ורבים מהם מתוארכים לראשית הדפוס העברי. ארתור קירון (Arthur Kiron) אוצר אוספי היהדות באוניברסיטת פנסילבניה אומר: "אני לא מכיר אף אוסף אחר הנמצא בידיים פרטיות הדומה לו. הוא מתחרה, אפילו באוספים של המוסדות הגדולים בעולם."

עד נוסח

עד נוסח הוא תעודה שיש בה עדות או ראיה על הנוסח המקורי של יצירה. בדרך כלל נזקקים לעדי נוסח ביצירות עתיקות, שהתגלגלו לימינו בכתבי יד ובהם גרסאות שונות של היצירה, ולכן קיים קושי להגיע לנוסח המקורי. לעיתים לא זכתה היצירה להגיע לימינו, וכל שנותר ממנה הוא ציטוטים ביצירות אחרות. מחקר עדי הנוסח משמש על מנת להפיק מהדורה מדעית של הטקסט.

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות. במקרים מסוימים גם דפוסים יכולים להיות עדי נוסח, במיוחד מהדורות דפוס ראשון; כך למשל מהדורת מקראות גדולות של התנ"ך שהוציא יעקב בן חיים בן אדוניהו בדפוס דניאל בומברג (ונציה רפ"ד-רפ"ו) היא אחד מעדי הנוסח לנוסח המסורה של המקרא. ביצירות שהתפרסמו אחרי המצאת הדפוס, עולה משקלם של הדפוסים בתוך עדי הנוסח. גם תרגומים לשפות אחרות עשויים לשמש כעדי נוסח.

החוקרים מנסים להבחין בין עדי נוסח שגרסאותיהם טובות ובין עדי נוסח משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור.

חשיבות רבה מיוחסת לנוסח המקורי של התנ"ך, והמדע העוסק בכך הוא ביקורת נוסח המקרא, המסתייע בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

פרנק-ריהל

פרנק-ריהל (בלועזית: Frank-Rühl) הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס. הגופן נוצר ב-1908 על ידי רפאל פרנק בשיתוף עם המדפיס אוטו ריהל במפעל היציקה C. F. Rühl. גרסה סופית פורסמה ב-1910. מרבית הספרים, העיתונים וכתבי העת בישראל משתמשים בפרנק-ריהל.

רד"ק

רבי דוד בן יוסף קמחי (1160–1235), המכונה הרד"ק, היה מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים של השפה העברית.

רשב"א

רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (ובראשי תיבות נפוצים: רשב"א) (1235, ד'תתקצ"ה - 1310, ה'ע'; ברצלונה) היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, וראש חכמי ספרד בדורו. השפעתו ניכרת במיוחד בתחום הפסיקה ופרשנות התלמוד, והספר 'תשובות הרשב"א' הוא ספר יסוד בפסיקת הלכה.

הרשב"א היה תלמידו של רבנו יונה גירונדי וראה בו רבו המובהק. הוא גם היה תלמידו של הרמב"ן והושפע ממנו הן בגישתו לענייני הלכה ופרשנות התלמוד, והן בחכמת הקבלה. כמו כן היה תלמידו של רבי יצחק בר אברהם מנרבונא.

הרשב"א היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו בית יוסף.

הרשב"א התנגד ללימוד פילוסופיה בקהילה היהודית, ועמד בראש פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה. איגרותיו נכללו בחיבור בשם "מנחת קנאות" שנערך על ידי רבי אבא מארי מלוניל, המבקר בין היתר את הספר מורה נבוכים של הרמב"ם. הוא אף הטיל, יחד עם רבנים נוספים בני זמנו, חרם כנגד הלומדים פילוסופיה מתחת לגיל 25, וחיזק את החרם עוד פעמיים. חילופי איגרותיו עם רבי ידעיה הבדרשי שהגן על לימוד הפילוסופיה, מצויים ב'תשובות הרשב"א'.

ברובע היהודי בברצלונה של היום, מצביעים על ביתו של הרשב"א כאשר במסמכי הנכס שם מצוינת הבעלות של משפחת 'אדרת'.

ש"ס ונציה

ש"ס ונציה הוא המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד הבבלי, שנדפסה בוונציה על ידי דניאל בומברג בשנים ה'ר"פ-ה'רפ"ג (1520-1523). בנוסף למשנה ולגמרא, כלולים במהדורה זו פירוש רש"י ותוספות. במהדורה זו גם נקבעה חלוקת התלמוד לדפים המשמשת עד היום. המהדורה נחשבת לנקייה יחסית משיבושי הצנזורה על ספרים עבריים.

שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, הוא יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

תולדות הדפוס העברי

דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.