דנובה

דַנוּבָּהגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בסרבו-קרואטית: Dunav; באוקראינית: Дунай; בפולנית: Dunaj; ביוונית עתיקה: Ἴστρος) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה הוא 2,860 ק"מ.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

נהר דנובה
MariaValeriaBridge
גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה לסלובקיה
אורך 2,860 ק"מ
גובה מוצא הנהר 925 מטרים
ספיקה ממוצעת 6,700 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 795,686 קמ"ר
מוצא בריגאך, באזור היער השחור בגרמניה
שפך הים השחור
מדינות באגן הניקוז גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה
Danubemap
נהר הדנובה, מסומן באדום
Danube at Budapest, Margit Bridge
נהר הדנובה בבודפשט
Ulm2-midsize
הדנובה באולם

היסטוריה

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

מקורות יוונים-ביזנטים שונים תיארו בשנים 1047-1046 ששבטי הפצ'נגים חצו את הדנובה הקפואה עם הבהמות שלהם (אחד המקורות אף מעריך את מספרם בכ-600,000 איש). תיאורים אלו מעלים אפשרויות היסטוריות שונות, ביניהן עדות אפשרית לקיצוניות עזה במיוחד של מזג האוויר באזור באותן השנים, וכן חיזוק אפשרי להשערות לפיהן אגדות שונות על חציית הדנובה ברגל - אשר מזוהות עם ההונים ונחשבות למיתוסים - אולי נכונות בחלקן[1].

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בחוזה ורסאי.

Budapest jewish WWII memorial shoes on river bank
אנדרטת "נעליים על הדנובה" לזכר הקורבנות היהודים שנורו על גדות הדנובה בידי אנשי צלב החץ ההונגרים בסוף מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה הטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

בשנת 1999, עקב הפצצת שלושה גשרים על ידי כוחות נאט"ו, נפגעה קשות התעבורה בנהר הדנובה בתחומי סרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

החשיבות הכלכלית

מי שתייה

מי הדנובה מהוים את מקור מי השתייה של כ-10 מיליון בני אדם המתגוררים ביישובים לאורכה. נכון לשנת 2004, כשליש ממי השתייה באזור שטוטגרט ומחוז דנובה עילית במדינת באדן וירטמברג בגרמניה, מקורם במי הדנובה המטוהרים, ובשיעור נמוך יותר בערים נוספות לאורכה כגון אולם ופסאו. באוסטריה ובהונגריה נעשה שימוש מועט במי הדנובה לצורכי שתייה בעיקר בגלל הצורך בטיהור מאסיבי שלהם. ברומניה רק באזורים מעטים בהם רמת הזיהום נמוכה ניתן להשתמש במי הדנובה לשתייה.

תובלה ומסחר

הדנובה משמשת כנתיב תובלה חשוב. פתיחת תעלת מיין-דנובה, איפשרה יצירת קשר תעבורתי על גבי ספינות בין הים השחור לבין מערב אירופה ונמל רוטרדם. תוכניות לשיפור התעבורה בנתיב המים הכרוכות בפעולות בינוי בהיקפים נרחבים, נתקלות בהתנגדויות של ארגוני איכות הסביבה.

דיג

הדיג בדנובה, אשר היווה מקור פרנסה עיקרי ובעל ערך כלכלי חשוב לתושבים המתגוררים לאורכו בימי הביניים, איבד מחשיבותו וכיום רק דייגים מעטים מתפרנסים ממנו בנקודות מסוימות לאורכו ובאזור השפך, שם הוא מגלם עדיין ערך כלכלי.

תיירות

בכל המדינות אשר לאורך הדנובה מפוזרים אזורים בעלי משמעות תיירותית כגון אזורי נופש, שמורות טבע ופארקים לאומיים. לאורך גדת הנהר, נמתח לאורך כ-2,900 קילומטר, "שביל האופניים של הדנובה" המהווה נקודת משיכה תיירותית חשובה.

בתרבות ובאמנות

מקור השם

השם הלטיני דאנוביוס הוא אחד ממספר שמות נהר ישנים באירופה שמקורם במילה הפרוטו-הודו-אירופאית דאנו (*deH2nu-), שמשמעה "נהר". שמות אחרים של נהרות באירופה, הנגזרים מן אותו השורש, הם: נהר הדונאצ'ק, נהר דווינה, נהר דון, נהר סוורסקי דונץ, נהר דניפר, נהר דניסטר ונהר דונסה. בשפה הסנסקריטית ריגוודית, "דאנו" פירושו "נוזל" או "ירידה". באווסטית, פירוש המילה הוא "נהר".

משמו הרומי של הנהר נגזר גם השם דנוביוס (Danuvius), שמו של אל נהר הדנובה הרומי.

ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן

תמונות של הדנובה

Donaueschingen Donauzusammenfluss 20080714

המקום בו נהר הדנובה נוצר ממפגש בין הנהרות ברג ובריגאך, היער השחור, גרמניה

Regensburg 08 2006 2

נהר הדנובה ברגנסבורג ביום

Regensburg-steinerne-Bruecke

נהר הדנובה ברגנסבורג בלילה

Donau-Wien-UNOcity

רובע המשרדים בווינה, על גדות הדנובה

Bratislava Panorama R01

נוף הנהר בברטיסלבה, בירת סלובקיה

Budapest jewish WWII memorial shoes on river bank

אנדרטת "נעליים על הדנובה" בבודפשט, בירת הונגריה

Budapest Parliament 4604

בניין הפרלמנט ההונגרי על גדת הנהר בבודפשט

Citadel Petrovaradin

טירה בעיר הסרבית נובי סאד

NoviBG Nov30 2005

מבט מראש העיר בלגרד אל נהר הדנובה

Iron Gate Danube

הדנובה בפארק שערי הברזל בגבול שבין סרביה לרומניה

Nikopol-danube

נהר הדנובה בעיר ניקופול בחורף

Braila harbor -c

הדנובה בעיר בראילה שברומניה

Galati - zona portului vechi

טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ, הנמל הגדול ביותר על הדנובה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ניק ת'ורפ, הדנובה, מסע במעלה הנהר מהים השחור אל היער השחור, מאנגלית: אורי שגיא, הוצאת עם עובד, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5, דקה 1:12:45
  2. ^ ניגון קל"א בספר הניגונים
  3. ^ ספר הניגונים ח"א עמוד נט, סא. תורה אור פרשת תולדות, ד"ה מים רבים
25 בספטמבר

25 בספטמבר הוא היום ה-268 בשנה (269 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 97 ימים.

אורדת הזהב

אורדת הזהב (בטטארית: Altın Urda; במונגולית: Алтан Ордын улс) הייתה חאנות שנוסדה בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-13 על ידי באטו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן. מרכז המדינה היה במורד נהר הוולגה ובשיא התפשטותה השתרעה על שטח עצום מהמפרץ הפיני ומורד נהר דנובה במערב ועד מעבר להרי אורל במזרח. במהלך המאה ה-15 החל תהליך ההתפוררות של המדינה אשר הסתיים עם פירוקה בשנת 1502.

באנאט

באנאט (רומנית: Banat; סרבית: Банат או Banat; הונגרית: Bánság או Bánát) הוא חבל היסטורי המשתרע בחלקו המזרחי של מרכז אירופה. חלקו המזרחי והגדול ביותר הוא במערב רומניה, חלקו המערבי בצפון סרביה, וחלק קטן בשטחו הצפוני נמצא במזרח הונגריה.

השם באנאט מוזכר בחוזה פאסארוביץ משנת 1718 ומשמעותו היא - מקום שנשלט על ידי באן. למרות השם, מעולם לא שלט באן בבאנאט.

הגבולות הטבעיים של באנאט הם הנהרות דנובה, טיסה, מורש והרי הבאנאט. בירת החבל הרומני, ולמעשה הבירה ההיסטורית של כל החבל היא העיר טימישוארה.

החבל השתייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית עד סוף מלחמת העולם הראשונה. לאחריה הוקמה בו הרפובליקה של באנאט שהתקיימה עד לחתימת חוזה טריאנון ביוני 1920, שבו חולק החבל בין רומניה, סרביה והונגריה.

גאלאץ

גאלאץ (רומנית: Galaţi, אלפבית פונטי בינלאומי: /ga'laʦʲ/) היא עיר נמל בדרום חבל מולדובה, במזרח רומניה, בקרבת מפגש הגבולות עם רפובליקת מולדובה ועם אוקראינה. נכון ל-2016 אוכלוסיית גאלאץ היא בת 304,340 תושבים, מה שמסמן אותה כאחת הערים הגדולות ברומניה, הראשית במחוז גאלאץ והנמל הגדול ביותר בין הנמלים השוכנים לאורך נהר הדנובה. גאלאץ היא מרכז תעשייתי וצומת דרכים מהחשובים ביותר ברומניה. בגלל ריבוי עצי התרזה ברחבי העיר, ניתן לעיר הכינוי "עיר התרזות" (ברומנית: Oraşul Teilor). בגאלאץ מתוכנן להיות המרכז האדמיניסטרטיבי של האזור המטרופוליני דנובה תחתית.

גאלאץ (מחוז)

מחוז גאלאץ נמצא בחבל מולדובה שברומניה ובירתו העיר גאלאץ.

מחוז גאלאץ הוא חלק מאזור הפיתוח הדרום מזרחי (יחד עם מחוז ורנצ'אה, מחוז בוזאו, מחוז בראילה, מחוז קונסטנצה ומחוז טולצ'אה), בתוך האזור האירופי של דנובה התחתונה, יחד עם מחוזות מדרום רפובליקת מולדובה ומחוזות ממערב אוקראינה.

כמו כן, המחוז הוא חלק מאזור הסחר החופשי "גאלאץ-ג'יורג'יולשטי-רני".

לפי המפקד של שנת 2002 מונה אוכלוסיית מחוז גאלאץ 619,556 תושבים. השטח שעליו משתרע המחוז הוא 4.466 קילומטרים רבועים שמהווים 1.9% משטח רומניה.

גיור (עיר)

גיוֹר (בהונגרית: Győr, בגרמנית: Raab, בסלובקית: Ráb) היא עיר בצפון-מערב הונגריה, סמוך לגבול עם סלובקיה בחצי הדרך בין בודפשט לווינה. היא העיר השישית בגודלה בהונגריה והעיר הראשית במערב חבל טרנסדנוביה. היא משמשת גם כבירת מחוז גיור-מושון-שופרון ונמצאת על גדות נהר דנובה.

האי מרגיט

האי מרגיט נקרא גם האי מרגרטה ואי הארנבים (בהונגרית: Margit-sziget) הוא אי בערוץ הדנובה במרכז בודפשט. ארכו כ-2.5 קילומטרים ורוחבו בנקודה הרחבה ביותר כ-500 מטר. שטחו הכולל קצת פחות מ-1,000 דונם. בין המאה ה-12 והמאה ה-16 היה האי נחלתם של נזירים והעתיקות שבו שייכות כולן למנזרים. האי נקרא על שם מרגיט (מרגרטה הקדושה; 1242–1271), בתו של בלה הרביעי, מלך הונגריה שאביה נדר שתוקדש להיות נזירה על האי אם ינצח בקרב. מרגיט שהתה באי כעשרים שנה מגיל 9 ועד מותה. כיום האי הוא פארק עירוני, שהתנועה המנועית בו אסורה כמעט כליל (למעט אוטובוס יחיד ומספר רכבי שירות) וממוקמים בו מרכזי נופש, ספורט ומרחצאות טרמו-מינרליים. בדרום מחובר האי ליבשה באמצעות גשר מרגיט ובצפון על ידי גשר ארפאד.

הדלתה של הדנובה

הדלתה של הדנובה (ברומנית: Delta Dunării) הממוקמת במחוזות טולצ'ה ברומניה ומחוז אודסקאיה באוקראינה, שעל שפת הים השחור, היא הדלתה הגדולה ביותר (3,446 קמ"ר) והשמורה ביותר באירופה.

הדנובה הכחולה

הדנובה הכחולה, ובשמו המלא על שפת הדנובה הכחולה היפהפייה (בגרמנית: An der schönen blauen Donau), אופוס 314, הוא ואלס שהלחין המלחין האוסטרי יוהאן שטראוס ב-1866. היצירה בוצעה לראשונה ב-15 בפברואר 1867 במסגרת מקהלת הגברים הווינאית (Wiener Männergesangsverein), ונותרה מאז אחת היצירות הקלאסיות הפופולריות בכל הזמנים.

לאחר כתיבת הלחן המקורי למקהלת גברים בליווי פסנתר, נכתבו לו מילים בידי יוזף וייל, המשורר של המקהלה. מאוחר יותר הכניס שטראוס תוספות ושינויים במוזיקה, והיה על וייל להכניס שינויים בטקסט בהתאם. לאחר מכן הכין שטראוס גרסה תזמורתית, ללא טקסט, עבור התערוכה הבינלאומית בפריז באותה שנה, והיא הגרסה המוכרת והנפוצה ביותר בימינו.

היצירה זכתה לפרסום נרחב עם הקרנתו של הסרט 2001: אודיסאה בחלל של הבמאי סטנלי קובריק. היצירה מתנגת ברקע טיסה נעימה בחלל, ומאז הפכה למזוהה עם סרטי המדע הבדיוני ותעופה בחלל.

הים השחור

הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית.

אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.

ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה, הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.

בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אפקסינוס פונטוס) - "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה. הרומים כינו אותו Pontos Axeinos (הים האואקסיני).

הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים - כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב.

הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה

הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, הידועה גם בשם הקוד הצבאי שלה "מבצע דונאי", התרחשה ב-21 באוגוסט 1968. ברית המועצות פלשה עם חברות ברית ורשה לרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית לאחר שכשלו המגעים למניעת המשך יישום רפורמות האביב של פראג שקידם אלכסנדר דובצ'ק. דובצ'ק, אשר מונה למנהיג המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה לאחר התפטרות אנטונין נובוטני, ביקש לחזק את זכויות הפרט במדינה, למרות התנגדות ברית המועצות.

במבצע הפלישה, אשר קיבל את שם הקוד "דנובה", חצו אלפי חיילים ממספר מדינות בברית ורשה את גבולה של צ'כוסלובקיה. 72 צ'כוסלובקים נהרגו על ידי הכוחות הפולשים. הפלישה הצליחה לעצור את מגמות הדמוקרטיזציה של המדינה וחיזקה את מעמדה של המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה. המדיניות הסובייטית באותם ימים נודעה בשם דוקטרינת ברז'נייב.

לאחר הצהרת ברטיסלאבה יצאו הכוחות הסובייטיים מן הבירה פראג ומעריה האחרות של צ'כוסלובקיה, אולם נותרו מוצבים לאורך גבולות המדינה.

ולאכיה

ולאכיה או ואלאכיה (ברומנית: Ţara Românească – מילולית: הארץ הרומנית; בטורקית: Eflak; בהונגרית: Havasalföld; בגרמנית: Walachei) היא אזור היסטורי וגאוגרפי בדרום רומניה. ולאכיה ממוקמת צפונית לנהר דנובה ודרומית לרכס הדרומי של הרי הקרפטים. במהלך ההיסטוריה, לפני איחוד הנסיכויות שיצר את רומניה המודרנית, היוו מונטניה יחד עם אולטניה נסיכות רומנית שכונתה על ידי הרומנים "צארה רומנאסקה" או נסיכות "מונטניה" אשר מחוץ לרומניה הייתה מוכרת בשם ולאכיה.

מיין (נהר)

המיין (גרמנית: Main (מידע • עזרה)) הוא נהר בגרמניה, אחד מיובליו העיקריים של הריין. הוא זורם דרך בוואריה, באדן-וירטמברג (שיוצר את הגבול עם בוואריה למרחק מסוים), והסה. המיין נוצר במפגש שני יובליו העיקריים, המיין האדום (Roter Main) הנובע ליד פרנקישה אלב (Fränkische Alb) בגובה של 580 מטר; והמיין הלבן (Weißer Main) הנובע ברכס הרי פיכטלגבירגה (Fichtelgebirge) בגובה של 805 מטר. המיין נשפך אל הריין בגובה של 82 מטר ליד מיינץ ממערב לפרנקפורט.

המיין עביר לכלי שיט מהשפך לריין ליד מיינץ ועד מרחק 396 ק"מ משם, קרוב לבמברג. מאז 1992 המיין מחובר לנהר הדנובה דרך תעלת מיין-דנובה. לאורך המיין שוכנים נמלי-יבשה רבים. בגלל העובדה שבמקומות רבים המיין הוא צר, שיט בספינות גדולות דורש מיומנות רבה.

נסיכויות הדנובה

נסיכויות הדנובה (ברומנית: Principatele Dunărene) היה הכינוי המקובל לנסיכויות הרומניות מולדובה וולאכיה, אשר הוקמו במאה ה-14. הכינוי נטבע באימפריה ההבסבורגית לאחר חתימת הסכם קוצ'וק קאינרג'ה. הכינוי מתאר את האזור הכולל, שהכיל את שתי הנסיכויות, אשר היו במצב גאופוליטי דומה תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית.

המונח היה בשימוש עד לאיחודן של שתי הנסיכויות ב-1859 להקמת הנסיכויות הרומניות המאוחדות. שתי הנסיכויות, יחד עם טרנסילבניה, הן הבסיס הגאוגרפי להקמת ממלכת רומניה ובהמשך, להקמת מדינת הלאום הרומנית המודרנית.

צ'רנוודה

צ'רנוודה (ברומנית: Cernavodă) היא עיר נמל על הגדה הימנית של הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב), מול מרכז ביצת יאלומיצה. מצ'רנוודה נפתחת תעלת דנובה-הים השחור, המהווה חלק ממערכת השיט החוצה את אירופה ומחברת את רוטרדם עם קונסטנצה. צ'רנוודה שוכנת בחבל דוברוג'ה, מחוז קונסטנצה, רומניה, ונכון ל-2011, חיים בה 17,022 תושבים.

בסמוך לצ'רנוודה הוקמה תחנת כוח גרעינית המספקת חלק נכבד מהאנרגיה החשמלית שרומניה צורכת. במקום יש גשר מעל הדנובה, מסילת ברזל, וכבישים.

קונסטנצה

קונסטנצה (ברומנית: Constanţa) היא עיר נמל רומנית על חוף הים השחור, בירת מחוז קונסטנצה, ברומניה.

העיר נחשבת ל"בירת הקיץ" של רומניה. בעיר מספר רב של מוזיאונים, מבצרים ומבנים קלאסיים, כמו כן חופים רבים משתרעים בקרבתה.

הנמל הוא אחד הגדולים באירופה, והוא היחיד בים השחור שמאפשר עגינת אוניות גדולות (של כ–7,000 מכולות). הנמל יכול לשמש שער כניסה למערב ומרכז אירופה וכן לרוסיה וארצות אחרות באזור.

שערי הברזל

שערי הברזל (ברומנית: Porţile de Fier, בסרבית: Гвоздена врата) הוא שמו של קטע מתוואי הדנובה, באורך 134 קילומטרים, במפגש הרי הקרפטים עם הרי הבלקנים, בגבול רומניה עם סרביה.

שערי הברזל הוא קניון שחצב נהר הדנובה בסלעי ההרים בדרכו אל הים השחור. המעבר צר ושימש בימי קדם מקום נוח להציב בו מארבי שודדים לעוברי הדרך וגם למארבים צבאיים נגד פולשים.

בשנים 103–105 בנה אפולודור מדמשק במקום זה את גשר טראיאנוס שאיפשר את מעבר הצבא הרומי וכיבוש דאקיה במלחמה הדאקו-רומאית השנייה. בתקופה המודרנית הוקם במקום סכר עבור תחנת הכוח ההידרואלקטרית שבקרבת העיר אורשובה. בקטע הסרבי של הקניון יש פארק לאומי בשם "דרדפ". בקטע הרומני, ניצב הפסל דצ'באל, לזכר כיבוש דאקיה.

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנתה במקום תחנת כוח הידרואלקטרית. בעקבות בנייתה הוצף האי אדה קלה ותושביו פונו לאזורים אחרים.

תעלת דנובה-הים השחור

תעלת דנובה-הים השחור (ברומנית: Canalul Dunăre-Marea Neagră), המכונה ברומניה גם בשם "Magistrala Albastră" ("הדרך המהירה הכחולה"), היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה ראויה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה עד רוטרדם.

עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת התקיימו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מכניסות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה.

במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה.

תעלת מיין–דנובה

תעלת מיין–דנובה (בגרמנית: Main-Donau Kanal), המכונה גם בשם "תעלת אירופה" (Europakanal), היא תעלה חפורה בבוואריה, באורך 171 קילומטרים, המחברת החל מ-1992, את הנהרות מיין ודנובה במסלול המאפשר שיט נהרות. התעלה הזאת היא חלק מדרך השיט החוצה את אירופה מרוטרדם עד קונסטנצה.

התעלה הושלמה בשנת 1992, ואורכה הוא 171 קילומטר (106 מייל).

Flag of Budapest (2011-).svg בודפשט Coat of arms of Budapest.svg
גשרי בודפשט גשר מג'ייריגשר ארפאדגשר מרגיטגשר השלשלאותגשר אליזבתגשר החירותגשר פטפי • גשר ראקוצי • גשר דאק פרנץ
Budapest-Parliament-0001
בתי כנסת ואתרים יהודיים בית הכנסת הגדול של בודפשטבית הכנסת ברחוב קזינציבית הכנסת רומבךגטו בודפשטנעליים על הדנובה
אתרים נוספים בניין הפרלמנט ההונגריבזיליקת אישטוון הקדושגבעת הטירהארמון בודהכיכר הגיבוריםהאי מרגיטהמוזיאון הלאומי של הונגריהמוזיאון האמנויות היפותארמון גרשםבית האופרהכנסיית מתיאשבאסטיון הדייגיםפסל החירות
תחבורה כביש הטבעתקלטי פאייאודברניוגטי פאייאודברדלי פאייאודברהרכבת התחתית של בודפשטנמל התעופה הבינלאומי פרנץ ליסט
אחר דנובה • אובודהאויפשטהפארק העירוניאוניברסיטת בודפשטשדרת אנדראשייהדות הונגריההשוק המרכזי של בודפשט • רחוב ואצי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.