דנאריוס

דנאריוס או דנריוסלטינית: denarius, ריבוי: denarii) היה שמו של אחד המטבעות במערכת הכספים הרומית. דנאריוס היה מטבע כסף ששימש את הרומים אחרי שנת 211 לפנה"ס. הדנאריוס היה מקבילו של הדרכמה היוונית ברפובליקה הרומית. במקורות העבריים הוא נקרא דינר, ושוויו הגיע ל-1/4 סלע.[1]

הדנאריוס הוכנס לשימוש בתקופת המלחמה הפונית השנייה ולצורך מימונה. משמעות שמו היא "מכיל עשר", והדינאריוס היה אמור לשקול כמו 10 יחידות אס. בראשיתו, היה קוטרו של המטבע כסנטימטר, הוא הוטבע בכסף טהור ומשקלו היה כ-3.5 גרם. 6250 דנארי שוו כיכר בארץ ישראל. במשך השנים הופחת בהתמדה חלקו של הכסף במשקלו של הדנאריוס, ובמשקל האס, לא תמיד היה כך, ובסביבות 141 לפנה"ס הדנאריוס היה שווה ערך ל-16 אס. בהמשך, חלקו של הכסף הופחת עד כדי מחצית משקלו בשנת 200, ועד כדי אחוז אחד בסוף המאה ה-3.

באמצע המאה ה-3, איבד הדנאריוס את מקומו לטובת האנטוניניאנוס. הפעם האחרונה בה הוטבע דנאריוס הייתה בשנים 270 ל-275, בתקופת שלטונו של אורליאנוס ובשנים הראשונות לשלטונו של דיוקלטיאנוס. אולם השימוש בו המשיך גם בתקופה הקרולינגית ובמהלך ימי הביניים.

במערב אירופה ובעיקר בצרפת המשיך תיאור מטבעות מסוימים כ"דֶנְיֶיה" (denier, דנריוס בצרפתית) עד למהפכה הצרפתית. הסימן d לפני המטבע הבריטי עד 1971 נבע ממורשת זו. שמו של המטבע המודרני דינר נובע משמו של הדנאריוס.

AV Denar Geta
דנאריוס כסף של הקיסר הרומי גטה
8denarii
דנארי מתקופות שונות

לקריאה נוספת

  • John R. Melville-Jones, A Dictionary of Ancient Roman Coins (1990)

הערות שוליים

  1. ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ו-2006, עמ' 57-56.
אלאגבאלוס

אֶלַאגַבַּאלוּס (לטינית: Elagabalus;‏ 203 בקירוב - 11 במרץ 222), הידוע גם כהֶלְיוֹגַאבַּלוּס (לטינית: Heliogabalus), היה קיסר רומא בשנים 218–222.

גרוש (מטבע אירופי)

גרוֹש (בלטינית: Grossus; בגרמנית: Groschen; באיטלקית: grossone; בצ'כית: groš; בפולנית: grosz; בהונגרית: garas; ברומנית: gros, ברוסית: грош) היה מטבע (לעיתים שם בלתי רשמי, בלשון דיבורית) ששימש בכמה מדינות אירופיות דוברות גרמנית וכן במספר מדינות מרכז אירופיות (בוהמיה, פולין) ונסיכויות ברומניה.

מקור השם במונח בלטינית וולגרית "grossus", קיצור של denarius grossus, "מטבע עבה".שמו של הגרוש, שהיה נהוג באזורי האימפריה העות'מאנית וסביבתה, נגזר מאותו מקור לטיני.

דאקיה

דאקיה (בלטינית: Dacia) הייתה בעת העתיקה ארצם של בני העם המכונים "דאקים" (Daci). דאקיה השתרעה על פני אזור גדול במזרח אירופה שגבולותיו: הרי הקרפטים בצפון, הדנובה בדרום, נהר הטיסה (הונגריה המודרנית) במערב ובמזרח הנהר טיראס (דניסטר במזרח מולדובה). באופן גס חופף שטחה של דאקיה ההיסטורית לשטחיהן של רומניה ורפובליקת מולדובה של ימינו. בירת דאקיה הייתה סרמיסגטוסה.

משערים כי מוצא תושבי האזור משבטים תרקיים. הדאקים מכונים בכתבים יוונים גטון (וברבים גטאה - Getae) וגם Dai והרומאים כינו אותם דאקים או גֵטים. הדאקים היו מצוידים למלחמה בחרב מעוגלת שנקראה Falx Dacica ובקיצור "דאקה" Daca ונראה ששמם נגזר ממנה.

דיאנה (מיתולוגיה)

דיאנה (לטינית: Diana) הייתה אלת הציד, הירח והטבע בדת הרומית. היא המקבילה במיתולוגיה הרומית של האלה היוונית ארטמיס. דיאנה היא בתם של יופיטר ולטו, ואחותו התאומה של אפולו.

דיאנה הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם מינרווה ועם וסטה, ומופת לצניעות, לכוח ולחן אתלטי. דיאנה הייתה קשורה לחיות בר וליערות, וחורשות אלונים היו מקודשות לה.

מקדשה הרומי המרכזי של דיאנה היה בגבעת האוונטין ברומא, ועיקר הסוגדים לה נמנו עם בני דלת העם. היא הייתה פטרונית העבדים, ואלה הורשו למצוא מקלט במקדשה זה (בדומה למנהג במקדש ארטמיס באפסוס). חגה נחוג ב-13 באוגוסט.

באמנות הרומית, בפיסול ובציור, עוצבה האלה דיאנה כציידת, לבושה טוניקה קצרה, נושאת קשת ואשפת חצים ומלווה בכלבי ציד או בצבי (המסמל את המעשה באקטיון). האטריבוט המזהה שלה הוא הסהר.

ההערצה לאלה דיאנה לא עברה מן העולם. בימינו סוגדות לה נשים המאמינות בדת המכונה "ויקה דיאנית". דיאנה הוא שמהּ של וונדר וומן, גיבורת-על של DC קומיקס.

האסטרואיד 78 Diana שהתגלה ב-1863 על ידי רוברט לות'ר נקרא על שמה.

דינר

דינר הוא יחידת מטבע של מדינות מוסלמיות רבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה וכמו כן במדינות סלאביות במערב הבלקן, כולל סרביה ומקדוניה של היום. המילה "דינר" (دينار בערבית ובפרסית, משם גם Динар או Dinar בסרבית-קרואטית ובמקדונית) נובעת מהמילה דנאריוס, שמו של מטבע רומי.

דינר היה גם שמו של מטבע ארץ ישראלי קדום המוזכר במשנה ובגמרא גם בשם זוז.

דינר בחרייני

דינר בחרייני הוא המטבע הרשמי של מדינת בחריין. סימנו של המטבע הוא BHD לפי תקן ISO 4217, ب.د בערבית, או BD באנגלית. השם דינר משמש כיחידת מטבע של מדינות רבות רובן דוברות ערבית, והוא מבוסס על שמו של המטבע הרומי העתיק דנאריוס. הדינר הבחרייני מתחלק ל-1000 פילס.

המטבע הונפק לראשונה ב-1965 והוא החליף את רופי המפרץ הפרסי כמטבע הרשמי של בחריין, בערך של 10 רופי לדינר. משנת 2001 מוצמד הדינר הבחרייני לערכו של הדולר האמריקני בשיעור של 0.376 דינר לדולר אחד.

נכון לשנת 2007, קיימים במחזור מטבעות של 5 פילס, 10 פילס, 25 פילס, 50 פילס, 100 פילס ו-500 פילס. בעבר היה גם מטבע של פילס אחד, אך הוא הוצא משימוש. כמו כן קיימים שטרות של ½ דינר, 1 דינר, 5 דינר, 10 דינר ו-20 דינר.

האימפריה הרומית

האימפריה הרומית או הקיסרות הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימי אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. האימפריה הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). האימפריה הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

ישנם כמה אירועים המקובלים על ההיסטוריונים כנקודת המפתח למעבר בין הרפובליקה לקיסרות, בהם: מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור בשנת 44 לפנה"ס, קרב אקטיום (2 בספטמבר 31 לפנה"ס), והחלטת הסנאט להעניק לאוקטביאנוס את תואר הכבוד אוגוסטוס (ב-4 בינואר 27 לפנה"ס).

את התפשטותה החלה רומא העתיקה עוד בימי הרפובליקה, אך היא הגיעה לשיאה בימיו של הקיסר טראיאנוס, כאשר חלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר. בימי שלטונו של הקיסר הבא, הדריאנוס, נוהגים רבים לראות את ימי שיא עצמתה ושגשוגה התרבותי של האימפריה. מורשתה של האימפריה הרומית ניכרת בשפה, דת, ארכיטקטורה, פילוסופיה, משפטים והממשל באומות רבות ברחבי העולם עד עצם היום הזה.

לקראת אמצע המאה השלישית נקלעה האימפריה הרומית למשבר קשה עקב אי יציבות שלטונית, איומים צבאיים מחוץ לאימפריה וקשיים כלכליים. בסוף המאה הצליח הקיסר דיוקלטיאנוס לייצב את האימפריה, אך שיטת השלטון שהנהיג ב-293, הטטרארכיה, שחילקה את הנהגת האימפריה בין ארבעה שליטים שותפים, רמזה כבר על התפרקותה העתידית של האימפריה. ב-324 איחד הקיסר קונסטנטינוס שוב את האימפריה תחת שלטון של קיסר יחיד. הוא אף העביר את בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס (ביזנטיון) שבפתח מיצר הבוספורוס. ב-395 הוריש הקיסר תיאודוסיוס הראשון את האימפריה לשני בניו, שקיבלו כל אחד מחצית האימפריה. כך נוצרו שתי ישויות: האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול.

הקיסרות הרומית המערבית התפוררה בהדרגה בלחץ פלישות העמים הברבריים, ורומא איבדה את שליטתה על רוב שטחיה. בשנת 476, כאשר הקיסר האחרון רומולוס אוגוסטולוס הודח על ידי אודואקר, היא חדלה להתקיים. הקיסרות הרומית המזרחית, או כפי שהיא מכונה בפי היסטוריונים מודרניים, הקיסרות הביזנטית, התקיימה עד לשנת 1453 עם כיבוש קונסטנטינופול על ידי האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט השני. עם מותו של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס האחד עשר, בקרב על העיר חדלה להתקיים גם הקיסרות הרומית המזרחית.

המשמר הפרטוריאני

המשמר הפרטוריאני (בלטינית: praetorianī) היה כוח מיוחד המורכב משומרי הראש של קיסרי רומא. המשמר הוקם על ידי אוגוסטוס, ופוזר על ידי קונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה.

טרופאיון

טְרוֹפָּאיוֹן (ביוונית: τροπαιον, בלטינית: tropaeum, טרופאיום) היא מצבת זיכרון, אשר היוונים ומאוחר יותר הרומאים נהגו להקים כדי לציין את ניצחונם על אויביהם. על פי רוב היה הטרופאיון עֵץ (אך בתקופות מאוחרות יותר זוג כלונסאות שהועמדו בהצלבה), שעל ענפיו ניתלו כלי נשקו של האויב המנוצח. את הטרופאיון הקדישו כאות הוקרה לאחד האלים האולימפיים, אשר הודות לו נחלו את הניצחון בקרב.

כסף (יסוד)

כסף (באנגלית: Silver, בלטינית: Argentum) הוא יסוד כימי ממשפחת מתכות המעבר שסמלו הכימי Ag ומספרו האטומי 47.

כסף (צבע)

כסף הוא צבע אפור מבריק המאפיין מתכות, ובפרט את המתכת כסף. עקב מקורו ושמו, צבע הכסף מקושר לעושר, יוקרה, טכנולוגיה ותעשייה.

ליברטאס

ליברטאס (בלטינית: Libertas) הייתה אלה במיתולוגיה הרומית והתגלמות רעיון החירות.

מארסיאס

מארסיאס (ביוונית: Μαρσύας) הוא סאטיר מהמיתולוגיה היוונית. מארסיאס הוא דמות מרכזית בשני סיפורים הקשורים במוזיקה: בראשון הוא מוצא את חליל האאולוס שזרקה האלה אתנה ומנגן בו. בשני הוא מזמין את האל אפולו לתחרות מוזיקה בה הוא מפסיד גם את חייו. מוצאו נתון במחלוקת. לפי כמה מקורות הוא בנו של אולימפוס (בנם של הרקולס ושל אוּבּוֹיָה) ולפי אחרים של אויאגרוס או של היאגניס ואולימפוס הוא בנו או תלמידו.

מטבע אקסומי

מטבע אקסומי היה המטבע היחידי שנוצר באפריקה ללא שליטה ישירה של תרבות חיצונית כדוגמת הרומאים או היוונים. הטבעתו החלה מאמצע התקופה האקסומית, סביב 270 לספירה, תחת המלך אינדוביס. ופסקה עם היחלשותה של הממלכה במחצית הראשונה של המאה השביעית. לאחר ממלכת אקסום לא הייתה מדינה אפריקאית, שמדרום לסהרה, שטבעה מטבעות עד סולטנות קילווה במאה העשירית.

המטבע האקסומי שימש ככלי תעמולה בהפגנת עושרה של הממלכה, וכן קידם את הדת הלאומית (תחילה את הפוליתאיזם ומאוחר יותר את הנצרות האתיופית האורתודוקסית, וכן את הסחר בים האדום. עקב דלות העבודות הארכאולוגיות באזור, למטבעות היה ערך רב גם בקביעת סדר כרונולוגי אמין של מלכי אקסום.

מטבעות ארץ ישראל

מטבעות ארץ ישראל שימשו כאמצעי תשלום בשווקים ותרומה לצורכי ציבור בארץ ישראל מאז העת העתיקה, ועד הקמת מדינת ישראל. מלבד שמותיהם הרשמיים, המטבעות כונו בשמות שונים, על ידי תושבי הארץ.

מטבעות רבים ושונים הלכו בארץ ישראל; חלקם שהוטבעו בה וחלקם שהובאו מרחוק, בשל היותה ארץ מעבר בין יבשות, אומות ותרבויות שונות, ובכלל זה עולי רגל וחיילים צבאות ופקידי מנהל של כובשים מארצות שונות, ועקב משלוחי התרומות של יהודי התפוצות ליהודי הארץ.

נס הלגיון

נס הלגיון, שכונה גם אקווילה (Aquila, בתרגום לעברית: עיט; התרגום "נשר" נפוץ, אך הוא מוטעה), או העיט של הלגיון היה הסמל החשוב ביותר של הלגיונות בצבא הרומי. לפי פליניוס הזקן, גאיוס מאריוס הוא שקבע את העיט כנס החשוב ביותר של הלגיון, כאמצעי לחיזוק גאוות היחידה של חייליו, במסגרת הרפורמות שערך בצבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת. הנס שמר על מעמדו גם במסגרת הצבא הרומאי הקיסרי.

הנס נחשב לפריט דתי ומקודש והיה מושא גאוותו של הלגיון. נפילתו בידי האויב, בדרך כלל בעקבות תבוסה או השמדה של הלגיון בשדה הקרב, נחשבה לחרפה ולפגיעה קשה בכבוד, לא רק של הלגיון הספציפי שאיבד אותו, אלא של הרפובליקה/הקיסרות הרומית בכלל. לכן הרומאים השקיעו מאמצים גדולים למען השבת נסי הלגיונות לידיהם, גם שנים רבות לאחר אובדנם בקרב.

ססטרטיוס

ססטרטיוס או ססטרציוס (בלטינית: "sestertius", היתוך של semis-tertius, שם-תואר שפירושו "שניים וחצי", נקרא לעיתים גם אספר) הוא מטבע רומאי עתיק שהיה בשימוש בתקופת הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית. לפי פרופ' יעקב משורר זו המטבע מכונה במשנה "טריסית".

פונטיפקס מקסימוס

פונטיפקס מקסימוס (בלטינית: Pontifex Maximus, "פונטיפקס הגדול"), היה הכוהן העליון של הדת ברומא העתיקה. הפונטיפקס מקסימוס עמד בראש קולגיום הפונטיפקס (בלטינית: Pontifex או Pontifices), שהיה אחד מארבעת הקוֹלֵּגיא (collegia) הגדולים של הכהונה ברומא, והופקד על ניהול חיי הפולחן והדת של המדינה.

לפי המסורת הרומאית, נוסדה המשרה בימיו של המלך השני של רומא, נומה פומפיליוס. כבר מראשית ימי הרפובליקה (סוף המאה ה-6 לפנה"ס), הופקד קולגיום הפונטיפיקס על החוק הדתי, שהשפיע במידה ניכרת על החוק האזרחי. הכהונה במשרת הפונטיפקס מקסימוס, בשונה משאר המשרות בקולגיום הפונטיפיקס, נשמרה לבני המעמד הפטריקי עד 254 לפנה"ס. במהלך כהונתו של אוגוסטוס קיסר מוזגה משרת הפונטיפקס מקסימוס לתוך האימפריום הקיסרי, והפכה לאחד מתאריו של הקיסר הרומאי, העובר בירושה. לימים הפך התואר פונטיפקס מקסימוס לאחד מתאריו הלא-רשמיים של הארכיבישוף של רומא, הלא הוא האפיפיור.

תנו לקיסר את אשר לקיסר

"תנו לקיסר את אשר לקיסר" הוא תחילתו של משפט המיוחס לישו ורשום בבשורות הסינופטיות הרשומות בברית החדשה. נוסח המשפט המלא הוא "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים" (ביוונית: Ἀπόδοτε οὖν τὰ Καίσαρος Καίσαρι καὶ τὰ τοῦ Θεοῦ τῷ Θεῷ; באנגלית, תרגום המלך ג'יימס: Render unto Caesar the things that are Caesar's, and unto God the things that are God's; באנגלית מודרנית Give to Caesar what belongs to Caesar, and give to God what belongs to God (הבשורה על פי מתי, כ"ב, 21).

זהו אחד הביטויים המוכרים והמצוטטים מהברית החדשה, והוא מצוטט באופן נרחב בדיונים הנוגעים ליחסי דת ושלטון (דת ומדינה). המשפט המקורי בא בתגובה לשאלה שנשאל ישו, האם יהודי מאמין נדרש לשלם את המס לקיסר. השאלה ותשובתו של ישו פותחים דיון נרחב בשאלה כיצד נדרש האדם המאמין להתייחס לסמכות המדינה הארצית, כאשר היא עומדת בסתירה או באי-התאמה לאמונותיו שלו או לציוויי האל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.