דן פטינקין

דן פָּטִינְקִיןאנגלית: Don Patinkin;‏ 8 בינואר 19227 באוגוסט 1995) היה כלכלן ישראלי-אמריקאי, פרופסור לכלכלה רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. מבכירי הכלכלנים ומניח היסודות ללימודי הכלכלה בישראל. חתן פרס ישראל למדעי החברה (1970).

חייו

פטינקין נולד בשם דון פטנקין בשנת 1922 בשיקגו, אילינוי שבארצות הברית במשפחה אורתודוקסית שהיגרה מפולין[1]. הוא למד במכון התאולוגי העברי בשיקגו ורכש את השכלתו בכלכלה באוניברסיטת שיקגו. הוא התקבל לאוניברסיטת אילינוי כחבר סגל, והתקדם בה לדרגת פרופסור עוזר. בסוף 1947 התקבל למרצה בכלכלה באוניברסיטה העברית החל משנת תש"ט[2]. בשנת 1949 עלה לישראל והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית כמרצה בכיר. בשנת 1956 הקים באוניברסיטה את מכון פאלק למחקר כלכלי, שבראשו עמד עד 1972. בשנת 1957 קודם לדרגת פרופסור מן המניין[3].

צירופו של פטינקין לסגל האוניברסיטה היווה את ראשית הוראת הכלכלה המודרנית בישראל. תלמידיו הראשונים היו לבכירי המשק, וחלקם כיהנו במשרד האוצר ובנק ישראל (בהם חיים ברקאי, משה זנבר, ניסן לויתן). עבודתו נתפסה כאבן דרך במחקר הכלכלי בישראל, ופטינקין עצמו נחשב כאבי הכלכלה הישראלית. בספרו "Money, Interest and Prices" הציג מודל מקרו-כלכלי חדש, המשלב בין השיטה המוניטרית והקינסיאנית. הוא ניסה למזג בין אסכולת שיקגו לבין שיטתו של ג'ון מיינרד קיינס.

מחקריו זכו להוקרה בינלאומית, ופטינקין כיהן כנשיא החברה האקונומטרית (1974)[4], נשיא האגודה הישראלית לכלכלה, חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1956–1967), חבר המועצה להשכלה גבוהה (19601975) ותפקידים אחרים. בשנת 1954 קיבל פרס על שם ד"ר שמורק[5].

באוניברסיטה העברית נמנה עם מייסדי המחלקה לכלכלה ומקימי הפקולטה למדעי החברה. בתפקידי מינהלה שימש כדיקן הפקולטה למדעי החברה, רקטור האוניברסיטה ונשיאה בשנים 19821986. הוא התפטר על רקע משבר פיננסי חמור.

בשנת 1989 פרש פטינקין לגמלאות. עבודתו הוכרה לאורך השנים בתארים ובפרסים, בהם פרס רוטשילד למדעי החברה (1959), בחירתו כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1963 ופרס ישראל למדעי החברה (1970).

בשנת 1992 הוקמה באוניברסיטה העברית קתדרה לכלכלה הקרויה על שמו.

פטינקין הלך לעולמו ב-7 באוגוסט 1995, בן 73 היה במותו. הוא הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים[6].

עמדות

פטינקין פרסם מאמרים בעיתונות בהם התייחס לענייני הכלכלה במדינת ישראל. בשנת 1949 הוא טען נגד מדיניות הקיצוב והדרישה לסלק את המתווכים ולהעבירם לייצור, שהסוחרים ממלאים תפקיד חשוב בכלכלה ושאת בעיית חוסר היעילות יש לפתור בתחרות חופשית שתסלק את הסוחרים הלא יעילים מהשוק[7]. הוא דרש להימנע ממתן פטורים ממס הכנסה לקיבוצים, בטענה שגביית מיסים מחייבת את אימון הציבור בהוגנות הגבייה ומתן פטורים פוגעת בכך[8]. בשנת 1953 הוא הזהיר מהדפסת כסף וטען שאין בישראל דפלציה ואין להשתמש בטענה זאת להצדקת הדפסת כסף[9][10]. באותה שנה הוא היה חבר בוועדה לענייני מטבע חוץ ותמך בעמדת הרוב שיש לקבוע שער מטבע חוץ אחיד אך שאין להנהיג ליברליזציה מסוימת במסחר במטבע חוץ, שתכלול ניוד שער החליפין[11]. בשנת 1954 כיהן פטינקין בוועדת ארן להגדלת הפריון של המשק הישראלי, שהמליצה על דרכים שונות להעלות את הייצור, כמו הכשרה מקצועית והעברת משפחות לקיבוצים[12].

עמדותיו הביאו עליו ביקורת רבה משמאל, שראה בו נאו-ליברלי שמכניס "תורות אמריקניות" לישראל[13].

לקריאה נוספת

  • אפרים תמרי, 'פטינקין והאסכולה של שיקגו', רבעון לכלכלה כח, 109 (1981), 210–212.
  • דן פטינקין, 'משיקגו לירושלים', רבעון לכלכלה מא, 2 (1994), 165–195.
  • חיים ברקאי, 'תרומתו של דן פטינקין לכלכלה בישראל', רבעון לכלכלה מא, 2 (1994), 196–205.
  • יצחק טישלר, 'דן פטינקין: אדם ומורה (איך זה עובד באמת)', סטטוס: הירחון לחשיבה ניהולית 51 (1995), 27.
  • לזכרו של דן פטינקין: דברים שנאמרו במלאת שלושים למותו, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשנ"ז.
  • אפרים קליימן, 'עצמאות כלכלית – לקראת יובל (דן פטינקין כמורה וכמחנך)', רבעון לכלכלה מד, 1 (1997), 21–24.
  • מנחם יערי, יעקב פרנקל, ראובן גרונאו, 'דן פטינקין – לזכרו', רבעון לכלכלה מד, 1 (1997), 9–20.
  • יעקב קופ, 'המשק הישראלי בעשור החמישי: בעקבות "המשק הישראלי בעשור הראשון" של דן פטינקין', בתוך: אבי בראלי, דניאל גוטוויין, טוביה פרילינג (עורים), חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, תשס"ה, כרך א, עמ' 33–69.
  • יובל אליצור, דן פטנקין - המורה של "הנערים", 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, הוצאת "כרמל", עמודים 143 - 148
  • The papers of Don Patinkin; Special Collections Library, Duke University, Durham, N.C.: [The Library], 1997.
  • Arie Krampf, 'Economic planning of the free market in Israel during the first decade: The influence of Don Patinkin on Israeli policy discourse,' Science in Context 23,4 (2010), 507-534.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אפרת נחושתאי, פטנקין - האיש שהביא את החשיבה הכלכלית לישראל, באתר TheMarker‏, 22 בדצמבר 2011
  2. ^ ד"ר ד. פטינקין - מרצה לתורת הכלכלה באוניברסיטה, הצופה, 14 בנובמבר 1947
  3. ^ העלאות באוניברסיטה העברית, חרות, 21 במרץ 1957
  4. ^ Past Presidents of the Econometric Society באתר האגודה האקונומטרית
  5. ^ פרס ע"ש ד"ר שמורק הוענק לפרופ' ד. פטינקין, דבר, 8 באפריל 1954
  6. ^ המצבה ומקום הקבר של דן פטינקין, באתר "פרויקט גלעד"
  7. ^ הלכות ועובדות בכלכלה, קול העם, 13 ביולי 1949
  8. ^ איך להשיג המקסימום בגביית מס ההכנסה, הבוקר, 5 בינואר 1951
  9. ^ הדפסת כסף אינה תרופה כלכלית, שערים, 13 בינואר 1953
  10. ^ יוסף שתיל, דפלציה או דס-אינפלציה, על המשמר, 2 באפריל 1953
  11. ^ הועדה לעניני מטבע חוץ, הבוקר, 15 ביולי 1953
  12. ^ פרטי דו"ח ועדת ארן, זמנים, 13 באוקטובר 1954
  13. ^ יוסף שתיל, וויכוח "מדעי" על החקלאות, על המשמר, 8 באוקטובר 1957
1970 במדע

ערך מורחב – 1970

אמנון פזי

אמנון פזי (10 בינואר 1936 - 17 באוגוסט 2006) היה מתמטיקאי ישראלי, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.

ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל

הממשל הצבאי על ערביי ישראל היה מבוסס על קובץ תקנות מנדטוריות שהחילה מועצת המדינה הזמנית משנת 1948 על אזורי הגליל, "המשולש", הנגב ועל הערים רמלה, לוד, יפו ומגדל-אשקלון, אזורים שהיו מאוכלסים ברוב ניכר של ערבים. הממשל הצבאי הסתיים בשנת 1966.

בית מוגנם

בית מוגנם או בית מוגנם ומוגנם, הם שמם של שני בתים סמוכים המצויים בשכונת טלביה בירושלים. המבנים נמצאים ברחוב חובבי ציון 7 ו-5.

ה'תש"ל

ה'תש"ל (5730) או בקיצור תש"ל היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-13 בספטמבר 1969, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 30 בספטמבר 1970. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תש"ל 22 שנות עצמאות.

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים:

הר הצופים, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

גבעת רם, משמש את הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, את החוג להוראת המדעים, את בית הספר למדע יישומי וחלק ממשרדי המנהל כגון יחידת הרכש. כמו כן מכיל קמפוס זה מוסדות השייכים לאוניברסיטה באופן חלקי כגון הספרייה הלאומית ומרכז ארצי לבחינות ולהערכה ומוסדות שאינם שייכים לאוניברסיטה כגון האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול.

עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), משמש את מקצועות הבריאות: הפקולטה לרפואה, הפקולטה לרפואת שיניים ועוד.

רחובות, שבה נמצאת הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ובית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

קמפוס מכון וולקני משמש את בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאילאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת.

בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (באנגלית: American Academy of Arts and Sciences) היא ארגון המוקדש לידענות ולקידום הלמידה בארצות הברית. זהו ארגון לאומי כלל-אמריקאי המאגד את אנשי המדע הבכירים בארצות הברית ובעולם, מארגן כנסים ותומך במחקרים.

ג'יימס בודוין (James Bowdoin), ג'ון אדמס וג'ון הנקוק ייסדו את האקדמיה בבוסטון במהלך המהפכה האמריקאית. מטרתם, כפי שהוצהרה בכתב האמנה הייתה "לטפח כל אמנות ומדע שייתכן שיובילו לקידום תחומי העניין, הכבוד, המעמד, והאושר של בני אדם חופשיים, עצמאיים ומוסריים." רוברט פיין הרכיב את האקדמיה לראשונה מ-58 מנהיגי קהילה מקומיים. אנשים בולטים אחרים הצטרפו במהרה בכללם בנג'מין פרנקלין (שהחברה הפילוסופית האמריקאית שלו בפילדלפיה דירבנה את מנהיגי בוסטון ליצור חברה בעלת נטייה פוליטית יותר), ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון. ברשימת חברי הארגון למעלה מ-170 חתני פרס נובל. חברות בארגון או חברות כבוד של אזרח זר בארגון נחשבת ליוקרתית ביותר. בשנים האחרונות, רוב מקבלי פרס נובל נבחרו לחברים בטרם זכייתם בנובל כפי שקריאה קפדנית ברשימת זוכי פרס נובל ורשימת החברים הנוכחיים באקדמיה תגלה.

מטה האקדמיה הנוכחי ממוקם בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא תומכת בוועידות, פרויקטי מחקר, ומפרסמת כתב עת מדי רבעון בשם "Dædalus". האקדמיה הנוכחית מונה כ-4,000 חברים בעלי נתינות של ארצות הברית וכ-600 חברים בעלי אזרחות זרה. במהלך השנה האקדמית, חברים מוזמנים לדיונים קבועים ולפגישות בקיימברידג' ובמטות האזוריים של הארגון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה באירוויין.

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה בשנת 1961, לפי חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התשכ"א-1961 (למעשה הקמתה, בחירת החברים הראשונים והישיבה הראשונה נעשו עוד קודם לחקיקת החוק). נכון לאוקטובר 2016, חברים בה מאה וחמישה עשר מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, מהם שישים ושניים במדעי הטבע וחמישים ושלושה במדעי הרוח והחברה.

האקדמיה שוכנת בצמוד למכון ון ליר ואל בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים ובכניסה אליה ישנה כיכר על שם אלברט איינשטיין. בתוך מתחם האקדמיה ישנו פסל של איינשטיין שהוא העתק של פסל הנמצא באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בוושינגטון הבירה.

חיים ברקאי

חיים (חיימקה) ברקאי (שריאר) (31 באוגוסט 1925 - 26 במאי 2006) היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. עסק במחשבה כלכלית, בהיסטוריה כלכלית ובכלכלת ישראל.

יובל אליצור

יובל אליצור (21 באוקטובר 1927 – 10 בספטמבר 2019) היה עיתונאי, סופר, דיפלומט ולוחם בעד חופש העיתונות ישראלי; במשך כ-50 שנה ליווה במאמריו בעיתונים הארץ ומעריב ובכתביו את התפתחות הכלכלה הישראלית; כדיפלומט עסק בסיכול החרם הערבי וחרם הנפט על ישראל; מחברם של 8 ספרים על כלכלת ישראל, גלובליזציה, נפט, לוחמה כלכלית ועל יחסי חרדים-חילונים בישראל.

מיכאל ארדון

מיכאל ארדון (12 בדצמבר 1928 – 31 במרץ 2006) היה כימאי ישראלי, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית במחלקה לכימיה אי-אורגנית ואנאליטית.

מלון ענבל

מלון ענבל (נקרא בעבר מלון לרום) הוא בית מלון בשכונת טלביה בירושלים, בעל דירוג "5+ כוכבים" ונחשב לאחד המלונות הטובים בישראל.

מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום

מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום הוא ספר מאת שמשון ביכלר ויהונתן ניצן. הספר טוען כי אירועים מדיניים, פוליטיים וכלכלים מרכזיים בישראל ובעולם, כמו מלחמות ישראל, הסכמי השלום או האינפלציה, נובעים ממזימה שרקמו אליטות הכוח השליטות, בישראל ובעולם. הספר, שהופץ כמעט עם צאתו גם בעותק מקוון, עורר הדים אצל קוראים רבים, וזכה לביקורת חריפה מצד כלכלנים.

מתי פלד

מתתיהו "מתי" פלד (20 ביולי 1923 – 10 במרץ 1995) היה אלוף בצה"ל, אקדמאי, פובליציסט ופוליטיקאי ישראלי. במהלך שירותו הצבאי הקים את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לאחר מלחמת סיני שימש כמושל עזה למשך תקופה קצרה, שבמהלכה גיבש את עמדתו המדינית הנוטה לשמאל. בהמשך היה בין האחראים להתעצמותו של צה"ל בשנות ה-60 לקראת העימות מול המצרים במלחמת ששת הימים כששימש עוזר שר הביטחון לענייני חימוש וראש אגף אפסנאות בצה"ל (כיום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה).

את דעותיו המדיניות היוניות החל לבטא כבר בסוף שנות ה-60, עת כתב טור שבועי לעיתון מעריב. בהתאם למשנתו המדינית תמך ביוזמת רוג'רס האמריקנית בראשית שנות ה-70, אם כי דחה משא ומתן עם יאסר ערפאת ואת תוכנית אלון. בהמשך שינה את דעתו ותמך בקיום משא ומתן עם אש"ף. למרות ביקורתו הקשה נגד מפלגת העבודה על מחדלי הממשלה במלחמת יום הכיפורים, תמך בה בבחירות לכנסת השמינית. בעקבות אכזבתו מממשלת רבין, חבר למפלגת יעד, אשר התפרקה זמן קצר לאחר מכן וחזרה להשתמש בשם "רצ". בהמשך היה שותף להקמת "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני". בשנות ה-80 התנגד בחריפות למלחמת לבנון הראשונה, חבר למפלגות שמאל קטנות כמו מחנה של"י והרשימה המתקדמת לשלום, מטעמה שימש גם כחבר כנסת. בשנות ה-90 היה שותף להקמת התנועה החוץ-פרלמנטרית "גוש שלום".

נחום גרוס

נחום תאודור גְרוֹס (Nachum T. Gross; ‏24 במרץ 1926 - 11 באוגוסט 2018) היה פרופסור אמריטוס במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ניסן לויתן

ניסן לויתן (1925 - 12 במאי 2016) היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית.

פרס רוטשילד

פרס רוטשילד הוא פרס יוקרתי שמעניקה יד הנדיב מאז שנת 1959 מדי שנתיים.

פרס רוטשילד מחולק בתשע דיסציפלינות: הנדסה, חקלאות, מדעי החברה, מדעי החיים, מדעי היהדות, מדעי הכימיה, מדעי הפיזיקה, מדעי הרוח ומתמטיקה. הפרסים מוענקים אחת לשנתיים אך התחומים מחולקים לשתי קבוצות, כך שכל תחום חוזר על עצמו פעם בארבע שנים, עבור עבודת מחקר מקורית ויוצאת דופן.

המועצה המייעצת לפרס מתמנה לתקופה של ארבע שנים ומורכבת מיושב ראש ושמונה חברים. יושבת ראש הפרס היא פרופסור שפי גולדווסר, המכהנת בתפקיד משנת 2015. חברי המועצה הנוספים, נכון לשנת 2017, הם נציגו של הלורד רוטשילד פרופסור מנחם יערי, נציגתו של ראש ממשלת ישראל דוקטור לאה נס, נציג מועצת הנאמנים של מכון ויצמן למדע פרופסור מוטי הייבלום, נציגת נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פרופסור מרגלית פינקלברג, נציגת שר החינוך פרופסור מרגלית שילה, נציג חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים ברוך מינקה, נציגת הקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון פרופסור עדית קידר ונציג חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב פרופסור נגה אלון. היושבי ראש הקודמים היו ד"ר שניאור זלמן אברמוב (1992-1984), והפרופסורים דן פטינקין (1993-1994), מיכאל ברונו (1996-1995), אילן חת (2002-1997), יהודית בירק (2010-2004), ואיתן קולברג (2015-2011).

רשאים להגיש מועמדים לפרס: ראשי האוניברסיטאות בישראל, דיקני הפקולטות של האוניברסיטאות בישראל, ראשי המחלקות והחוגים הרלוונטיים וחברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וכן כל אדם שהוענק לו פרס רוטשילד בעבר, ובלבד שיציע מועמד בתחום שבו הוא קיבל את הפרס. בשנת 2012 עומד גובה הפרס על 50,000 דולר לזוכה.

שמחה סורוקר

שמחה סורוקר (4 במאי 1928 - 4 במרץ 2004) היה הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, ציר כלכלי בבריטניה, מנכ״ל משרד התקשורת ומנכ״ל בנק איגוד.

נשיאי האוניברסיטה העברית בירושלים
יהודה לייב מאגנסזליג ברודצקימשה שוובה (בפועל) • בנימין מזריואל רקח (בפועל) • אליהו אילתאברהם הרמן • דן פטינקין • אמנון פזייורם בן-פורתחנוך גוטפרוינדמנחם מגידורמנחם בן-ששוןאשר כהן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.