דן מרגלית

דן מרגלית (נולד ב-13 במרץ 1938) הוא עיתונאי, פובליציסט ומגיש טלוויזיה ישראלי.

דן מרגלית
מרגלית באולפן רדיו תל אביב ב-2014
מרגלית באולפן רדיו תל אביב ב-2014
לידה 13 במרץ 1938 (בן 81)
תל אביב, המנדט הבריטי
מדינה ישראל  ישראל
שנות פעילות 1964-
עיסוק עיתונאי, בעל טור, פובליציסט ומנחה טלוויזיה
קישורים חיצוניים
פייסבוק Dan-Margalit-דן-מרגלית-312857462405012
טוויטר Danmargalit

ביוגרפיה

מרגלית נולד וגדל בתל אביב. אביו, ד"ר ישראל (איז'ו) מרגלית, היה רופא הפרסונל, הרופא שאחראי לענייניהם הרפואיים של עובדי בית החולים הדסה בתל אביב, ואמו אורה, פסיכולוגית. אחיו הצעיר היה העיתונאי דוד (דודי) (1950-1988)[1]. דודו היה הנוירוכירורג פרופ' אהרון בלר[2].

דן מרגלית למד בגימנסיה העברית הרצליה, והוא מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים להיסטוריה יהודית בת-זמננו בשנת 1985, בהצטיינות[3]. בצעירותו כתב בעיתון "חרות". בשנים 1964–1991 היה עיתונאי בעיתון "הארץ". בשנים 1968–1969 היה חבר ודובר של "התנועה למען משה דיין", ששמה לה למטרה להביא לבחירתו של דיין לראשות הממשלה.

מרגלית התפרסם במיוחד כאשר ב-1977, בעת שהיה שליח "הארץ" בוושינגטון, חשף את פרשת חשבון הדולרים. חשיפתו גילתה שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, שהיה קודם לכן שגריר ישראל בארצות הברית, החזיק חשבון בנק בארצות הברית, בניגוד לתקנות מטבע חוץ שהיו נהוגות אז. השמועה על קיומו של החשבון הגיעה לאוזני אליאורה מרגלית, רעייתו של מרגלית, במסיבת קוקטייל אצל הנספח הצבאי בשגרירות ישראל, ומרגלית אישש אותה בבדיקה שערך בבנק. חשיפת הפרשה הובילה להתפטרות רבין, ולהצבתו של שמעון פרס כמועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה.

מרגלית נמנה עם המנחים הקבועים של התוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית, החל מימיה הראשונים ב-1982, דרך המעבר לשם "הערב החדש" אחרי סגירת רשות השידור ב-2017, ועד ירידתה הסופית משידור באוגוסט 2018. התוכנית התפתחה לתוכנית ראיונות פוליטית ידועה, ומרגלית הפך למזוהה איתה, התוכנית שודרה בימים ראשון עד חמישי ב-16:59 בטלוויזיה החינוכית ובערוץ הראשון. במרץ 1989 הוצתה דלת דירתו של מרגלית בירושלים, מספר ימים לאחר שראיין בתוכניתו את פייסל חוסייני. ארגון בשם "הסיקריקים" קיבל אחריות לפעולה.

ב-1992 מונה מרגלית על ידי עופר נמרודי לעורך "מעריב", אך פרש לאחר כחצי שנה תוך הטחת האשמות במשפחת נמרודי, שלטענתו התערבה בשיקוליו מטעמים מסחריים ובכך הקשתה על תפקודו כעורך.

ב-1996 הנחה את העימות הטלוויזיוני בין המתמודדים על ראשות הממשלה באותה שנה. תוצאותיו של עימות זה הביאו לפי ההערכות ליתרון לבנימין נתניהו[4], שניצח באותה מערכת בחירות.

לאורך שנות התשעים הנחה את התוכנית "פופוליטיקה" (מאוחר יותר "פוליטיקה") בטלוויזיה הישראלית, ותוכנית דומה בערוץ 2. "פופוליטיקה" זכתה להשפעה עצומה. מקובל לייחס לה את הצלחתם של חברי הפאנל המרכזיים שלה, בעיקר את הישגיו הפוליטיים של יוסף (טומי) לפיד, שבאו לידי ביטוי בהצלחת מפלגת שינוי.

ב-2001 התפטר מרגלית מ"הארץ" ועבר לכתוב פובליציסטיקה ב"מעריב". ב-2003 עזב את "פוליטיקה" תוך הפניית טענות להנהלת רשות השידור[5], וב-2004 החל להגיש את "פוליטיקה פלוס" בערוץ 10, שבהמשך שינתה את שמה ל"מועצת החכמים", בהרכב המקורי של "פופוליטיקה". בנוסף הנחה את "הזירה", תוכנית ראיונות בעלת מבנה דומה ל"פופוליטיקה" והנחה את תוכנית התרבות "מוסף המוספים של ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית. ביולי 2007 עזב את "מעריב" לטובת חינמון חדש בבעלות שלדון אדלסון, "ישראל היום".

עמדותיו של מרגלית, כפי שבוטאו בפובליציסטיקה שלו, הן שמאליות-מרכזיות-ביטחוניסטיות. הוא הביע תמיכה נלהבת בהקמת גדר ההפרדה עוד בתקופה שבה הייתה שנויה במחלוקת בקרב הממסד הפוליטי והביטחוני, והפך לאחד הבולטים שבין מצדדיה. במשך רוב שנותיו כעיתונאי היה חבר אישי קרוב של אהוד אולמרט. לאחר מלחמת לבנון השנייה הסתיימו יחסיו האישיים עם אולמרט והוא הפך לאחד ממבקריו החריפים. מאז הצטרפותו ל"ישראל היום" נטה לזוויות ימניות יותר, בהתאם לאידאולוגיה המנחה של העיתון.

בשנים 20072009 חל שינוי בעמדותיו, ועל כך הוא מספר בספרו "התפכחות". הוא חזר בו מתמיכתו בתוכנית ההתנתקות וכתב שלעולם לא יתמוך עוד במהלך חד-צדדי שכזה, אך הוא רואה את הפתרון בשתי מדינות לשני עמים שיושג במשא ומתן. הוא הביע ספקות בסיכוי לכונן שלום אמיתי בעתיד הקרוב בין ישראל לפלסטינים, לנוכח עמדותיהם הסרבניות.

מ-4 ביוני 2017 הגיש מרגלית בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "הערב החדש", גרסה קצרה ומוקדמת של התוכנית "ערב חדש", עד יומה האחרון, 5 באוגוסט 2018, לקראת סגירתה של הטלוויזיה החינוכית באותו חודש.

ב-6 ביוני 2017 פיטר עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, את מרגלית מהעיתון. כשסיפר בחשבון הטוויטר שלו על פיטוריו, כתב מרגלית: "פרנסתי נפלה על הגנת חופש הדיבור"[6]. בהמשך חזר מרגלית לעיתון "הארץ" והחל לפרסם בו מאמרי דעות[7].

ב-17 באוקטובר 2018, פרסמה רויטל חובל בעיתון "הארץ" תחקיר המייחס למרגלית עבירות של מעשים מגונים בכוח בארבע נשים ובהן חנה קים, והטרדה מינית של אישה חמישית, בשנות ה-80 וה-90. מרגלית הכחיש את הטענות[8]. בעקבות הפרסום העידו שלוש נשים נוספות, בהן העיתונאית אורלי אזולאי כי תקף גם אותן מינית[9]. בעקבות הפרסום התפטר מרגלית מ"הארץ"[10].

חיים אישיים

מרגלית היה נשוי לאליאורה (לוצ'י), ונולדו להם שלוש בנות: קרן מרגלית, במאית ותסריטאית טלוויזיה, שירה מרגלית, שכיהנה כמשנה למנכ"ל זכיינית ערוץ 2 "רשת" והייתה אשתו של האלוף אהרון חליוה, ונויה. לאחר גירושיו נישא לפרופסור דנה מרגלית, ראש החוג לפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת אריאל[11].

לאחר שנים רבות שבהן התגורר בסביון, עבר להתגורר בשכונת צהלה שבצפון תל אביב, בסמוך לבתו שירה.

ספריו

  • הסדיסט: סיפורי-חיים מאחורי משפטים דרמטיים, תל אביב: מד, 1961.
  • צנחנים בכלא הסורי, תל אביב: מוקד, 1968, 1969.
  • יחידת קומנדו 101, תל אביב: מוקד, 1968, 1969, 1970.
  • שדר מהבית הלבן: עליתה ונפילתה של ממשלת הליכוד הלאומי, תל אביב: אותפז, תשל"א.
  • ראיתי אותם, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ז 1997. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)
  • התפכחות, הוצאת זמורה ביתן, 2009.
  • הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011 (יחד עם רונן ברגמן)

קישורים חיצוניים

על ספריו:

הערות שוליים

  1. ^ דוד מרגלית אישים
  2. ^ "בשנת 1944 לקחו אותי לסיור ליד הכותל, שהרחבה שלו הייתה צרה ביותר, עם אמי, אבי ד”ר ישראל מרגלית ודודי הפרופ' אהרון בלר", מאת תמר פרלשטיין, סל תרבות : הספרים שדן מרגלית קורא שוב ושוב, 11 ביוני 2016
  3. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - רשימת המסיימים תשמ"ה, מעריב, 22 באוגוסט 1985
  4. ^ קרב עם מנצח ידוע מראש, www.itu.org.il (בעברית)
  5. ^ זוהר ישראל, דן מרגלית התפטר מרשות השידור, באתר ynet, 18 בדצמבר 2003.
  6. ^ רן בוקר, דן מרגלית פוטר מ"ישראל היום": "פרנסתי נפלה על הגנת חופש הדיבור", באתר ynet, 6 ביוני 2017.
  7. ^ נועה פרייס‏, סיבוב של 180 מעלות: דן מרגלית חוזר ל"הארץ" - לכתוב בעמוד הדעות, באתר וואלה! NEWS‏, 8 ביוני 2017,
    גיל קלנר, ‏זה היה מהיר: הג'וב החדש של דן מרגלית, באתר "סרוגים", 8 ביוני 2017.
  8. ^ רויטל חובלחמש עיתונאיות מעידות: דן מרגלית הטריד אותנו מינית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
  9. ^ אורלי אזולאי, אורלי אזולאי: "דן מרגלית תקף מינית גם אותי", באתר ynet, 18 באוקטובר 2018
    שגיא בן נון‏, עדות חדשה נגד דן מרגלית: "הוזמנתי ל'ערב חדש', הוא הצמיד אותי בכוח לקיר", באתר וואלה! NEWS‏, 17 באוקטובר 2018
  10. ^ רן בוקר, דן מרגלית התפטר מעיתון "הארץ", באתר ynet, 18 באוקטובר 2018
    רויטל חובלדן מרגלית הודיע על סיום עבודתו ב"הארץ" בעקבות העדויות להטרדה מינית, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2018
  11. ^ קורות חיים - ד"ר דנה מרגלית
13 במרץ

13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

Me Too

"Me Too" (באנגלית: "#MeToo movement" או "#MeToo", בעברית: "#גםאני") היא תנועה חברתית-פמיניסטית-בינלאומית שיוצאת נגד הטרדות ותקיפות מיניות. התנועה החלה להתפשט באופן ויראלי באוקטובר 2017 כהאשטאג ברשתות חברתיות במטרה להמחיש את השכיחות הגבוהה של אלימות מינית. האשטאג נוצר בעקבות פרשת התקיפות המיניות של הארווי ויינסטין, מפיק ובמאי סרטי קולנוע יהודי-אמריקאי שהואשם על ידי למעלה מ-100 נשים באונס, תקיפה והטרדה מינית, במשך תקופה שנפרשת על פני שלושה עשורים.

הפעילה החברתית האמריקאית טראנה בורק השתמשה בביטוי לראשונה בשנת 2006 בכדי לעלות את המודעות לתופעה של אלימות מינית כלפי בנות מיעוטים בארצות הברית. הביטוי הפך לפופולרי ונפוץ מאוד בשנת 2017, לאחר שהשחקנית האמריקאית אליסה מילאנו השתמשה בו כהאשטאג בחשבון הטוויטר שלה. מילאנו עודדה קורבנות של הטרדה מינית להשתמש בהאשטאג בכדי לחשוף את ממדי התופעה. מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם שיתפו אותו, ביניהם ידוענים רבים.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הבור (ספר)

'הבור' - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל הוא ספר מאת העיתונאים דן מרגלית ורונן ברגמן, שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן. הספר נכתב בעקבות פרשת "מסמך הרפז", והוא טוען לקיומם של ליקויים חמורים, עד כדי שחיתות, בפעולתו של צה"ל, תוך התמקדות ברמטכ"ל, גבי אשכנזי, ובאיש אגף המודיעין, סא"ל (מיל.) בועז הרפז.

הערב החדש

"הערב החדש" (הייתה ידועה כ"ערב חדש", בין יוני 1982 למאי 2017) הייתה אחת התוכניות הוותיקות והמצליחות של הטלוויזיה החינוכית הישראלית. התוכנית, בפורמט ובשם הנוכחי, שודרה בין ה-4 ביוני ל-3 באוגוסט 2017, מדי יום חול בשעות 16:29-16:59 בערוץ כאן 11, במסגרת שידורי החינוכית בערוץ, ומ-8 באוגוסט עד ירידתה מהאוויר בערוץ הבית של החינוכית.

התוכנית האחרונה של "ערב חדש" שודרה בחודש מאי 2017. זמן קצר לאחר מכן שודרה במתכונת ובשמה המעודכן "הערב החדש".

התוכנית סיימה את שידוריה לאחר 36 שנות שידור, לקראת סגירת הטלוויזיה החינוכית. המהדורה האחרונה, אותה הגיש דן מרגלית, שודרה ב-5 באוגוסט 2018.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

י' באדר

י' באדר הוא היום העשירי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי' אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הוא נולד בשנה פשוטה או מעוברת. עבור ילד שנולד באדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה פשוטה מקביעות הכז או השא או שנה מעוברת מקביעות השג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת כי תשא. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת צו. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת ויקרא.

יואב גלנט

יואב גלנט (נולד ב-8 בנובמבר 1958 כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא חבר הכנסת, שר העלייה והקליטה וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כשר הבינוי והשיכון וחבר הכנסת מטעם מפלגת כולנו. גלנט הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון בצבא שימש מפקד פיקוד הדרום.

היה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, במקומו של רב-אלוף גבי אשכנזי, ומינויו אושר על ידי ממשלת ישראל ה-32, אך בוטל בעקבות עתירה לבג"ץ וממצאים בדו"ח של מבקר המדינה.

ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם (חינמון) שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. הוא העיתון הישראלי היומי בעל התפוצה הרחבה ביותר.

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, מתאפיין העיתון בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי-יהודי שלדון אדלסון.

מועצת החכמים

מועצת החכמים הייתה תוכנית דיונים ישראלית בהנחיית דן מרגלית ששודרה בערוץ 10 בין השנים 2006 ל-2010.

התוכנית עלתה לאוויר ב-2006 כאיחוד חד פעמי של משתתפי התוכנית פופוליטיקה בערוץ 10 לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה. כאשר לאחר הבחירות הוחלט על המשך שידורים שבועיים של התוכנית, שונה שמה מפופוליטיקה ל"מועצת החכמים" מטעמי זכויות יוצרים.

בתוכנית גובש פאנל קבוע שכלל את אריה דרעי, יוסף לפיד, אמנון דנקנר, ארי שביט ועורכת הדין ציפי חוטובלי כסמן ימני וגדעון לוי כסמן שמאלי. בדצמבר 2007 התוכנית יצאה לחופשה ארוכה כדי לפנות מקום לתוכנית "הישרדות" ושבה ביולי 2008 ללא טומי לפיד שנפטר וללא אמנון דנקנר שעזב. בנובמבר 2008 נבחרה ציפי חוטובלי, שהכרתה הציבורית נבעה בזכות התוכנית, לכנסת ברשימת הליכוד. ב-25 בספטמבר 2010 שודרה התוכנית האחרונה.בין המשתתפים הקבועים בתוכנית נמנו דב וייסגלס, אלדד יניב, גדעון לוי, ארי שביט, מור אלטשולר, גדי טאוב ויפעת ארליך.

מסמך הרפז

מסמך הרפז, שנודע תחילה כמסמך גלנט, הוא מסמך שנחשף בתוכנית "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 2, בשנת 2010, ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל, יואב גלנט, תוך הכפשת אחרים. המסמך, שמגולל על פני דף נייר בודד (בשני צדדיו) ושגילויו ברבים עורר סערה ציבורית, התגלה כמזויף, ובכך רק גברה הסערה עקב המעשה החמור של זיופו וחוסר הבהירות לגבי השתלשלות האירועים סביבו. בתחילה נודע המסמך כ"מסמך גלנט", אך לאחר שפורסם שהמסמך זויף בידי בועז הרפז, הלכה וגברה ההתייחסות התקשורתית אליו כ"מסמך הרפז".

המסמך, שנכתב בתקופה שבה שררה מתיחות רבה בין שר הביטחון אהוד ברק ולשכתו לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולשכתו, הוביל לסכסוך בין שר הביטחון לרמטכ"ל, שחשדו זה בזה כי המסמך נכתב בהוראתו של השני. מניעיו של הרפז נותרו לא ברורים.

בינואר 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה בפרשה נגד גבי אשכנזי, ארז וינר ואבי בניהו. הרפז הועמד לדין על זיוף המסמך, הורשע בזיוף ובשימוש במסמך מזויף, ונגזרו עליו 220 שעות עבודות שירות.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

מערך המבצעים המיוחדים

מערך המבצעים המיוחדים (מ"מ) הוא יחידה באגף המודיעין של צבא ההגנה לישראל, שבראשה עומד קצין בדרגת תת-אלוף.מערך המבצעים המיוחדים הוא יחידה סודית ביותר, וכמעט שאינה מוזכרת באמצעי התקשורת. תפקידה, לפי מפקד המערך לשעבר, לפתור את ה"בעיות הגדולות, הביטחוניות, של מדינת ישראל". עוד לדבריו: "המ"מ לא מקבל פקודות ספציפיות ("הנה המטרה, תורידו אותה!"), המ"מ מקבל בעיות. אנחנו לומדים את הבעיה, מפרקים אותה לגורמיה ומביאים את הפתרון. זה יכול לקחת שבוע, חודש או שנתיים".

מרכז מוסאוא - לזכויות האזרחים הערביים בישראל

מרכז מוסאוא (مساواة – "שוויון" בערבית) לזכויות האזרחים הערביים בישראל הוא עמותה שמטרתה להשיג שוויון מלא בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. הארגון הוקם בשנת 1997 ומשרדיו שוכנים בחיפה. מנכ"ל העמותה הוא ג'עפר פרח.

הארגון משתף פעולה עם עמותות אחרות, רשויות מקומיות ומפלגות פוליטיות, וכן שגרירויות בישראל ובעולם. על פי מסמך של המכון לאסטרטגיה ציונית פעילויותיו ממומנות מתרומות, בין השאר מהקרן החדשה לישראל, יהודים אמריקאים, ממשלות זרות, ארגון האומות המאוחדות וארגונים כנסייתיים.

פעילי המרכז השתתפו בדיון בכנסת בנושא חוק האזרחות והכניסה לישראל, העבירו סדנאות בנושאי תקשורת למומחים ערבים בתחומי חינוך, משפט, רווחה, בריאות ותרבות, והוציאו הודעות לעיתונות בתגובה לאירועים אקטואליים.

בדצמבר 2006 חיברו פעילי המרכז נייר עמדה המתאר את החזון העתידי של המדינה על פי עקרונות "מדינת כל אזרחיה". בין השאר מציע מסמך זה לשנות את צביונה היהודי של המדינה ובכללו את דגל ישראל והמנון מדינת ישראל, ולבטל את חוק השבות. מסמך זה זכה לתגובות שליליות מצד דן מרגלית, אביגדור ליברמן והעיתונאי אברהם טל.

פופוליטיקה

פופוליטיקה היא תוכנית טלוויזיה ישראלית ששודרה בערוץ הראשון מ-1992 ועד 1998, ושבה נערכו דיונים על עניינים העומדים על סדר היום הציבורי. צוות המשתתפים בה כלל "פאנל" קבוע שהופיע בכל תוכנית, וכן משתתפים שונים הקשורים לנושא הנדון. התוכנית נחרתה בזיכרון הציבורי בעקבות סגנון הדיונים המיוחד שהתפתח בה ובזכות משתתפיה הקבועים. התוכנית מהווה ציון דרך, בכך שיצרה מעין מתכונת חדשה ל"טוק שאו" פוליטי.

צבי גנדלמן

צבי "צביקה" גנדלמן (נולד ב-12 בספטמבר 1956) הוא ראש עיריית חדרה מאז 2013. טרם בחירתו שירת כקצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף וכן כיהן כמנכ"ל סינמה סיטי ראשון לציון ויושב ראש (בהתנדבות) של אגודת ידידי בית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה". באוקטובר 2013 התמודד לראשות העיר חדרה מטעם יש עתיד, וניצח את ראש העירייה דאז מהליכוד חיים אביטן. בבחירות ב-2018 נבחר שוב עם 41% ממניין הקולות.

קרן מרגלית

קרן מרגלית (נולדה ב-5 בספטמבר 1971) היא במאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית.

מרגלית נולדה בירושלים. היא בתם של העיתונאי דן מרגלית ואליאורה לוצ'י מרגלית. אחותה של שירה מרגלית, לשעבר המשנה למנכ"ל זכיינית ערוץ 2 "רשת". היא בוגרת בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, שם ביימה את "ילד על הכיפאק" כפרויקט גמר. היא ביימה את סרט הדרמה לטלוויזיה "כל מה שיש לי" (2002) ששודר בטלעד במסגרת פרויקט "מראות אשה" וזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל פיפא-ביאריץ בצרפת.

מרגלית הצטרפה אל צוות תסריטאי העונה השנייה של הסדרה "בטיפול" וכתבה את פרקי יום רביעי. ב-2008 זכתה עם שישה כותבים נוספים בפרס האקדמיה לטלוויזיה על כתיבת הסדרה.

בסוף 2010 עלתה לשידור בערוץ 2 הסדרה "פלפלים צהובים" שמרגלית יצרה וכתבה. מרגלית גם ביימה את הסדרה, לצד אמנון קוטלר.

בפברואר 2018 עלתה לשידור בקשת 12 הסדרה "להעיר את הדב" שמרגלית יצרה וכתבה. מרגלית גם ביימה את הסדרה.

רונן ברגמן

רונן ברגמן (נולד ב-16 ביוני 1972) הוא עיתונאי וסופר ישראלי שעוסק בנושאי ביטחון לאומי בעיתונות המודפסת, בטלוויזיה ובספרי עיון. בעל דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת קיימברידג'.

עורכי העיתון מעריב
עזריאל קרליבךאריה דיסנצ'יקשלום רוזנפלדשמואל שניצר • עידו דיסנצ'יק • דב יודקובסקי • דן מרגלית • עופר נמרודייעקב ארזאמנון דנקנררותי יובל ודורון גלעזריואב צוראבי משולםניר חפץשלמה בן-צבי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.