דן מירון

דן מירון (נולד ב-1934 בתל אביב) הוא אחד מחוקרי הספרות העברית וספרות היידיש והמבקרים הבולטים בישראל ובארצות הברית. הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. זוכה פרס ביאליק לחכמת ישראל (תש"ם) ופרס ישראל לחקר הספרות העברית (תשנ"ג-1993).

דן מירון
ענף מדעי ספרות
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית

ביוגרפיה

דן מירון (מיזוץ') נולד ב-1934 בתל אביב. למד בבית הספר אחד העם ובתיכון העירוני א' בעירו. סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, מקרא והיסטוריה של עם ישראל וכן מוזיקה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב. השלים דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בספרות משווה. ב-1971 קודם לדרגת פרופסור חבר ושימש ראש המחלקה לספרות עברית. כיום מירון הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטה העברית, מופקד על הקתדרה ע"ש לאונרד קיי לספרות עברית ולספרות משווה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ומלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

מאז שנות החמישים פרסם מאות מאמרים ומחקרים ועשרות ספרים, בין השאר על נתן אלתרמן, אורי צבי גרינברג ושלום עליכם. בשנות ה-60 וה-70 היה חבר מערכת כתב העת הספרותי "עכשיו". בשנת תשנ"ג זכה בפרס ישראל לחקר הספרות העברית (יחד עם גרשון שקד). מתרגם מיוונית עתיקה, מיידיש ומגרמנית. בין המחזות שתרגם: אלקטרה, וויצק ויוליוס קיסר שהוצגו בתיאטרון הקאמרי, רשומון שהוצג בתיאטרון חיפה, מרי סטיוארט וסלסטינה שהוצגו בתיאטרון האוהל.

מירון הוא עורך מפעל ההוצאה לאור של מהדורות ה"כל כתבי", של גדולי המשוררים העבריים בזמננו. זהו מפעל ענק שנמשך שנים רבות, בהוצאת מוסד ביאליק ובהוצאות אחרות. בין המשוררים שכינס את שיריהם: אורי צבי גרינברג, אבא קובנר, יעקב אורלנד, יהודה קרני, קלמן אהרון ברתיני, אברהם חלפי, אורי ניסן גנסין וגבריאל פרייל. מירון ערך גם מהדורה מדעית של כתבי חיים נחמן ביאליק.

זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תש"ם על ספרו "בין חזון לאמת - ניצני הרומן העברי והיידי במאה הי"ט".

החל משנת 2012 משמש כעורך הראשי של הוצאת אפיק - ספרות ישראלית[1]. בשנת 2016 פרסם את מחקרו על זהותו היהודית של הסופר פרנץ קפקא כספר בהוצאת אפיק[2].

מחוץ לתחום הספרות, היה חבר התנועה לשלום וביטחון, ב-1971 היה חבר משלחת לברית המועצות מטעם "הוועד לשיפור היחסים עם ברית המועצות", התבטאויותיו החיובית על הממשל הסובייטי הביאו לגינויו בגילוי דעת שפרסמה אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל[3]. זכור במיוחד המאמר שפרסם מירון בעיתון "הארץ" בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, בכותרת: "אם יש צה"ל, יופע מיד" – זאת בדרישה לתגובה צבאית ישראלית על הטילים שנורו מעיראק. מירון היה גם מן הראשונים, שהביעו ביקורת חריפה נגד יצירותיה של נעמי שמר, לאחר שהתבטאה בזכותם של המתנחלים[4].

מירון מתגורר בתל אביב ובניו יורק. גרוש, אב לשלושה ילדים.

מספריו

  • החיה בבית הכנסת - היבטים ביהודיות של פרנץ קפקא, הוצאת אפיק, 2016.
  • מפה לאוזן, שיחות באמנות המונולוג של שלום עליכם, תרגם את שבעת המונולוגים וכתב עליהם מאמרים, הוצאת אפיק, 2012[5].
  • תשע וחצי של א.ב. יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011[6].
  • הגביש הממקד, מוסד ביאליק, 2011.
  • הספרייה העיוורת - פרוזה מעורבת 1980–2005, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005[7].
  • הרפיה לצורך נגיעה: לקראת חשיבה חדשה על ספרויות היהודים, הוצאת עם עובד, 2005[8].
  • אמהות מיסדות, אחיות חורגות , על ראשית שירת הנשים העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשס"ד 2004
  • אקדמות לאצ"ג, עיונים בשירת גרינברג, מוסד ביאליק, ירושלים, 2002.
  • האדם אינו אלא, חולשת הכוח, עוצמת החולשה, עיונים בשירה, זמורה ביתן, תל אביב, 1999.
  • מול האח השותק: עיונים בשירת מלחמת העצמאות בלויית י"ב רישומים מאת מנשה קדישמן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
  • נוגע בדבר, מסות על ספרות, תרבות וחברה, זמורה-ביתן, תל אביב, 1991.
  • אם לא תהיה ירושלים, מסות על הספרות העברית בהקשר תרבותי-פוליטי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987,
  • בודדים במועדם, לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים, עם עובד, תל אביב, 1987.
  • הפרידה מן האני העני, מהלך התפתחות שירתו המוקדמת של חיים נחמן ביאליק 1891 - 1901, (בלווית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני) (תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, מחקרי האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ו 1986)
  • בין חזון לאמת : ניצני הרומן העברי והיידי במאה התשע-עשרה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"ט 1979)
  • ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו, עיונים ביצירות אלתרמן, רטוש, יזהר, שמיר (ירושלים : הוצאת שוקן, תשל"ה 1975)
  • הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004

מתרגומיו

  • גיאורג ביכנר, וויצק: קטע דרמטי, עברית - דן מירון, תל אביב 1970
  • יעקב גלאטשטיין, כשיאש הגיע, תרגם מיידיש דן מירון, עם עובד, תל אביב, תשס"ז 2006
  • יעקב גלאטשטיין, כשיאש נסע, תרגום מיידיש ואחרית-דבר - דן מירון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ד 1994
  • פרנץ קפקא, סיפורים ופרקי התבוננות, שוקן ירושלים, תשל"ח 1977
  • יהודה לייב טלר, שירים, תרגם מיידיש והוסיף מסת-מבוא דן מירון, ספרית פועלים, תל אביב, תשמ"ז 1986
  • שלום עליכם, סיפורי זעם, תרגום ואחרית דבר, עם עובד, 2007
  • שלום עליכם, טֶביֶה החולב, כתר, תשס"ט 2009
  • שלום עליכם, סיפורי תוהו, כתר, תש"ע 2010

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

על כתביו:

מכתביו:

הערות שוליים

  1. ^ מיה סלעדן מירון מייסד סדרת ספרים עצמאית, באתר הארץ, 8 במרץ 2012
  2. ^ יהושע גרינברג"החיה בבית הכנסת": פרנץ קפקא על פי דן מירון, באתר הארץ, 26 בינואר 2017
    ניצה בן־דב, דן מירון וא"ב יהושע מתווכחים על קפקא, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2016
  3. ^ גילוי דעת של אגדות הסופרים העברים בישראל על: עברית ותרבות יהודית בבריה"מ, דבר, 15 באוקטובר 1971
  4. ^ נדב שרגאי, ‏כך התנכלו לנעמי שמר - בגלל דעותיה, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013
  5. ^ דרור בורשטייןקדירת הזהב של שלום עליכם, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2012
  6. ^ מיה סלעהרבה דברים מרגיזים את פרופ' דן מירון בביקורות ספרים הנכתבות היום, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2011
  7. ^ דליה קרפלדלות הפרוזה הישראלית, באתר הארץ, 11 בינואר 2006
  8. ^ חנן חבר"האם קיימת בכלל ספרות עברית אחת?", באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
אבות ישורון

אָבוֹת יְשֻׁרוּן (נולד בשם: יְחִיאֵל פֶּרְלְמוּטֶר; 19 בספטמבר 1904, יום הכיפורים ה'תרס"ה – 22 בפברואר 1992, ה'תשנ"ב) היה משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992).

אורח נטה ללון

"אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" הוא רומן מאת ש"י עגנון שפורסם ב-1939, שעלילתו מתרחשת ב"שבוש", שלימים הבהיר עגנון שהיא למעשה בוצ'אץ', עיירת הולדתו.

הגיבור, האורח שנטה ללון, בא מארץ ישראל לביקור בעיירה המתפוררת שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובסופו של הסיפור הוא חוזר לירושלים.

יש הרואים את הסיפור כמבוסס על ביקורו של עגנון בבוצ'אץ' בשנת 1930.

מקור השם הוא בפסוק בספר ירמיה: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (יד, ח).

עגנון עסק בכתיבת הרומן באינטנסיביות במשך כשנה וחצי. ב-18 באוקטובר 1938 החל הרומן להתפרסם כסיפור בהמשכים בעיתון "הארץ". הסיפור פורסם על גבי 139 גיליונות של העיתון, ופרקו האחרון פורסם ב-7 באפריל 1939. לאחר מכן עמל עגנון על פרסום הרומן כספר, השביעי בסדרת כל סיפוריו, וכהרגלו תיקן ושינה את הסיפור, חרף מחאותיו של המו"ל, גרשום שוקן. הספר יצא לאור בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר כיבוש פולין בתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

בטקס הענקת פרס נובל לספרות לעגנון אמר יו"ר ועדת הפרס, אנדרס אסטרלינג, שהספר הוא אולי הישגו הגדול ביותר של עגנון. חוקר הספרות דן לאור הוסיף כי יצירה זו: "אינה רק מיטבו של עגנון, אלא, קרוב לוודאי, נקודת הגובה של הסיפורת העברית במאה העשרים בכללותה".

אורי ניסן גנסין

אוּרי ניסן גְנֶסִין (ברוסית: Ури Нисан Гнесин;‏ 29 באוקטובר 1879, י"ב במרחשוון תר"מ, סְטָארוֹדוּבּ, רוסיה – 6 במרץ 1913, כ"ז באדר א' תרע"ג, ורשה) היה סופר ומתרגם עברי, שעיקר יצירתו סיפורים ונובלות. כתב גם מעט שירה, ביקורות, ותרגם מספרות העולם. ארבע הנובלות הידועות ביותר שלו הן: "הצדה" "בינתיים", "בטרם" ו"אצל". גנסין התאפיין בכתיבתו המודרנית, לצד הסופרים יוסף חיים ברנר וגרשון שופמן.

אורי צבי גרינברג

אוּרי צבי גרינברג (בראשי תיבות: אצ"ג; ובשמו העברי אורי צבי טור מלכא; 22 בספטמבר 1896 – 9 במאי 1981) היה משורר ישראלי, מגדולי המשוררים האקספרסיוניסטים בשירה העברית בכל הזמנים, חבר הכנסת הראשונה מטעם סיעת חרות. חתן פרס ישראל לספרות יפה (1957) ופרס ביאליק לספרות יפה (1947, 1954, 1977).

אפיק - ספרות ישראלית

אפיק - ספרות ישראלית היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה על ידי פרופסור דן מירון, המשמש כעורך ראשי, הסופרת והעורכת לילי פרי ועל ידי הסופר והמשורר יפתח אלוני.

ההוצאה נוסדה בשנת 2012 כ"סדרת ספרים מצומצמת" להגדרתו של מירון, אך מאז התרחבה להוצאה מלאה בזכות עצמה ונכון לסתיו 2015 יצאו בה לאור כ-25 כותרי פרוזה ושירה, ביניהם של סופרים ומשוררים ותיקים כמו ישראל אלירז, יותם ראובני, ומירון עצמו, וכן של סופרים ומשוררים צעירים יותר כגון אלוני, שרון אס, ענת לוין, שגיא אלנקוה, עמיחי שלו ואחרים.

באתר ההוצאה עולים גם טקסטים קצרים פרי עט סופריה, תחת הכותרת "המזקקה", וכן יש בו חנות מקוונת לרכישת הספרים.

דורי מנור

דורי מנור (נולד ב-11 בספטמבר 1971 בתל אביב) הוא משורר, עורך, מתרגם, מסאי וחוקר ספרות ישראלי, חתן פרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. בעל תואר אביר במסדר האמנויות של צרפת על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית.

עד כה פרסם ארבעה ספרי שירה פרי עטו, האחרון שבהם בעריכת פרופ' דן מירון שאף הוסיף לו אחרית דבר נרחבת.

מנור תרגם בין השאר שירה מאת שארל בודלר, סטפאן מלארמה, פול ואלרי, ארתור רמבו, ויקטור הוגו, טריסטאן קורבייר, פדריקו גרסיה לורקה, ו"ה אודן, אלן גינזברג ואחרים. כמו כן תרגם יצירות פרוזה, מחזות והגות מאת וולטר, רנה דקארט, מולייר, גוסטב פלובר, פרנסואז סגאן, ז'ול ורן ואחרים. ב-2005 יסד את כתב העת "הו!" המוקדש לפרסום שירה, פרוזה, מסות ותרגומים. ערך, בין השאר, את ספרי השירה של אנה הרמן, סיון בסקין, עמרי לבנת, עומר ולדמן, אורין רוזנר, יאיר דברת, דוד ניאו ביחבוט ויחזקאל רחמים.

דן לאור

דן לאור (נולד ב-1944) הוא חוקר ספרות עברית ישראלי, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ומופקד הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו על שם יעקב ושושנה שרייבר. ספריו ומאמריו הרבים מתמקדים בתחום הספרות העברית החדשה, תוך מתן דגש על חקר יצירתו של הסופר שמואל יוסף עגנון.

גישתו מתאפיינת בבחינה ובניתוח של שירה וסיפורת לאור הקשרים היסטוריים, פוליטיים וביוגרפיים.

חנן חבר

חנן חֶבר (נולד ב-14 בינואר 1953) הוא מופקד הקתדרה ע"ש יעקב והילדה בלאושטיין ללשון וספרות עברית וספרות השוואתית באוניברסיטת ייל ופרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

טוביה החולב

טוֹביה החולב (מיידיש: טֶבֿיֶה/טעוויע דער מילכיקער; תרגום מילולי: "טוביה העוסק במכירת מוצרי חלב") הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים, הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894. עלילות דמותו של טוביה החולב אף שימשו כבסיס למחזות ולמחזמר.

הרומן פרוס על גבי כמה שנים בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים והמרחב בו הוא מתקיים הוא תחום המושב ברוסיה, האזור בו חיו אז יהודי האימפריה. הרומן מתאר מציאות היסטורית עמוסת תהפוכות, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר למרחקים. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה.

חרף הרקע העגום של המציאות היהודית בזמנים קשים ודמותו הטראגית של טוביה, היצירה שופעת הומור יהודי עשיר במיטב המסורת של שלום עליכם.

יצחק לאור

יצחק לאור (נולד ב-11 באפריל 1948) הוא משורר, סופר, מחזאי, עורך, ומבקר ספרות ישראלי, וכמו כן פובליציסט ופעיל שמאל רדיקלי.

יצירתו נודעת בגישתה האנטי-ממסדית, ובפרט בביקורתו החריפה על מדיניות הביטחון של ישראל. ביקורתו מתבטאת גם במעשיו, בהם סירוב לשרת בשטחים, בעטיו ישב בבית כלא צבאי בשנת 1972. זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרסים ספרותיים נוספים.

מירון

האם התכוונתם ל...

ספרות יידיש

ספרות יידיש היא הספרות היפה אשר נוצרה בשפת היידיש. נהוג לחלק את התהוות ספרות היידיש לשלושה שלבים עיקריים: ספרות יידיש קדומה; ספרות משכילית וספרות חסידית; וספרות יידיש מודרנית. קשה אמנם לתחום במדויק את גבולות התקופות הללו, אך באופן כללי ניתן לומר כי המונח "ספרות יידיש קדומה" מתייחס ליצירות שנוצרו החל במאה ה-13, בסמוך לאחר היווצרותה של השפת היידיש עד 1780; ספרות משכילית וספרות חסידית – משנת 1780 ועד סוף המאה ה-19; וספרות יידיש מודרנית – מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לימינו.

עוד חוזר הניגון

"עוד חוזר הניגון" הוא שיר שפרסם המשורר העברי נתן אלתרמן. למעשה, השיר פורסם ללא שם, ומוכר על שם השורה הראשונה בו: "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא".

עכשיו

עכשיו הוא כתב עת ספרותי ישראלי שיוצא לאור מאמצע שנות החמישים.

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 1883 – 3 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים. כתביו עוסקים במצבו של האדם המודרני העומד מול מערכות ביורוקרטיות רבות עוצמה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר דבר מה מסובך שלא לצורך, אבסורדי, מתסכל ומדכא, ובמיוחד ביורוקרטיה בעלת מאפיינים אלה.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

שיר בית"ר

שיר ביתר הוא שירו של זאב ז'בוטינסקי. השיר חובר בפריז שנת 1932 כהמנון לתנועת הנוער בית"ר, אשר הקים ז'בוטינסקי בשנת 1923. השיר נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת. השיר הולחן על ידי דב פרנקל.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, השיר היה ועודנו אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לשיר אותו בטקסים, אזכרות והתקהלויות חגיגיות.

שלמה בן יוסף, עולה הגרדום הראשון, שר את השיר בזמן תלייתו.

שלום עליכם

שלום (בן מנחם נחום) רבינוביץ' (ביידיש: שלום נחומאָוויטש ראַבינאָוויטש; שלום נחומוביץ' רבינוביץ';‏ 2 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית – 13 במאי 1916, ניו יורק), שנודע בשם העט שלום עליכם (ביידיש נהגה Sholem Aleichem), היה מגדולי הסופרים ביידיש.

שמאל הירדן

שמאל הירדן הוא שיר מאת זאב ז'בוטינסקי, מהנודעים ביותר בשירי בית"ר. כל זוג מארבעת בתיו מסתיים בשורה "שְׁתֵּי גָּדוֹת לַיַּרְדֵּן – זוֹ שֶׁלָּנוּ, זוֹ גַּם כֵּן" – שורה שהיא המסר העיקרי של שיר פוליטי זה.

השיר חובר על ידי ז'בוטינסקי בשנת תרפ"ט, בעת ששהה בפריז. על פי פרופ' דן מירון הוא אחד מ"שמונת ההימנונים ושירי הזמר הציונים הפוליטיים, שהם חלקה האחר של תרומת ז'בוטינסקי לשירה העברית".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.