דמשק

דַּמֶּשֶׂקאנגלית: Damascus, בספרדית: Damasco, בגרמנית: Damaskus, בערבית: دمشق, דִמַשְׁק, בצרפתית: Damas) היא בירתה של סוריה ואחת הערים העתיקות בעולם. העיר ממוקמת בדרום-מערב סוריה, מרחק לא רב מגבול ישראל, ירדן ולבנון. במדינות ערב ובסוריה עצמה קוראים לבירה הסורית גם בשם "א-שאם" (ערבית: الشام), כיוון שבאופן מסורתי הייתה בירת אזור ההשפעה ששמו בילאד א-שאם.

העיר הוקמה בסביבות שנת 2500 לפנה"ס וישנן עדויות להתיישבות אנושית באזור כבר מסביבות 6800 לפנה"ס, אך ללא עדויות להתיישבות משמעותית. לאורך המאות שימשה דמשק עיר מסחר ומרכז פוליטי חשוב, היא הייתה לעיר הבירה של ממלכת ארם דמשק, בתקופה היוונית והרומית נחשבה העיר למרכז תרבותי חשוב ומאות שנים לאחר מכן עם התרחבות האימפריה המוסלמית, שימשה מושב השלטון של ח'ליפות בית אומיה ואחת מהערים החשובות בעולם המוסלמי. במאה ה-20, לאחר שסוריה זכתה בעצמאות מידי המנדט הצרפתי בשנת 1946, הייתה דמשק לבירתה של הרפובליקה הערבית של סוריה.

בשנת 2012 התרחש בעיר קרב בין כוחות הביטחון הסוריים וכוחות המורדים כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה. במהלך שלושה שבועות הצליחו המורדים לכבוש כמחצית משכונות העיר ולבסוף הובסו על ידי כוחות צבא גדולים. מספר חודשים לאחר מכן הוגדרו אתרי המורשת העולמית בסוריה בהם גם העיר העתיקה בדמשק, במצב של סכנה, זאת נוכח המשך הלחימה.

דמשק
دمشق
Damascus-Real-Seal
חותם דמשק
Flag of Damascus
דגל דמשק
Damascus montage
מדינה סוריה  סוריה
מחוז מחוז דמשק
ראש העיר בִּשְר אל-צַֹבַּאן
תאריך ייסוד 2500 לפני הספירה
שטח 573 קמ"ר
גובה 680 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,754,000 (נכון ל־2011)
קואורדינטות 33°30′47″N 36°17′31″E / 33.513055555556°N 36.291944444444°E 
אזור זמן UTC +2
www.damascus-online.com

שם העיר

השם דמשק מקורו בארמית "דר משק" ומשמעותו "מקום מושקה היטב" על אף שקיימת עדות בלוחות שנמצאו באבלה למקום דרום לאבלה הקרוי דמשקי, כך שייתכן שהשם הוא קדום יותר. משמעות השם הערבי "א-שאם" הוא צפון והוא מהווה שם כללי גם לסוריה. גם בטורקית נקראת העיר בשם "שאם" (Şam).

היסטוריה

העת העתיקה

מחפירות בתל רמד בשולי העיר עולה כי העיר הייתה מיושבת כבר באלף השביעי לפני הספירה, כנראה בסביבות 6,800 לפנה"ס, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם. היסטוריון ערבי עלי אבן אל-חסן אבן עסאכר שיער שהעיר נוסדה באלף ה-4 לפני הספירה. למרות זאת העיר לא נודעה בחשיבותה עד להגעתם של הארמים, עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. הארמים הקימו מערכת השקיה שכללה תעלות שהשקו את הסביבה מתוך נהר הברדה; עד היום מהווה המערכת בסיס לאספקת המים לעיר העתיקה על אף ששופרה והורחבה בתקופה הרומית ובתקופה הערבית בארץ ישראל. מלכי הארמים נלחמו פעמים רבות נגד אשור (ר' קרב קרקר) ונגד ממלכת ישראל ומלכם בן הדד השני מוזכר מספר פעמים במקרא. בשנת 732 לפנה"ס הרס מלך אשור, תגלת פלאסר השלישי את העיר והיא איבדה את עצמאותה למאות שנים. לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי הבבלים ולאחר מכן על ידי הפרסים.

Damascus roman archs
הריסות מקדש יופיטר שנבנה בתקופה הרומית.

על פי ההיסטוריון ניקולאוס איש דמשק, כתב יוסף בן מתתיהו,[דרושה הבהרה] כי אברהם אבינו מלך בדמשק בזמן מעברו מאור כשדים לארץ ישראל, ומכאן הביא את עבדו אליעזר. ואכן עד לדמשק הגיע אברהם אבינו ברדפו את ארבעת המלכים. על פי ספר מלכים, המלך אחז ראה את המזבח בדמשק ומיד ציווה לבנות מזבח זהה במקדש ירושלים טרם חזרתו לארץ. אליהו הנביא התבקש על ידי האל להמליך את חזאל למלך על דמשק. מכל הכתובים אלו מתברר כי דמשק הייתה עיר מקדשית שהייתה לה זיקה חזקה לנעשה בארץ ישראל.

אלכסנדר מוקדון כבש את העיר בשנת 332 לפנה"ס כחלק מכיבוש המזרח התיכון. לאחר מותו הפכה דמשק לאזור קרב בין יורשיו של אלכסנדר, בין בית סלאוקוס לבית תלמי עם קביעת בירת הסלאוקים באנטיוכיה ירדה העיר מגדולתה ואיבדה את הבכורה לערים כמו לטקיה בצפון.

בשנת 64 לפני הספירה כבש פומפיוס מצביא רומא את העיר והפך אותה לחלק מקבוצת הערים היווניות-רומאיות באזור שנקראה דקאפוליס. בשנת 37 העביר הקיסר קליגולה את השליטה בעיר לנבטים והעיר הייתה כפופה לבירת הנבטים פטרה. העיר נכבשה חזרה על ידי הרומאים בשנת 106 לספירה. בשנת 222 העיר הוכרזה כקולוניה על ידי הקיסר ספטימיוס סוורוס וחשיבותה עלתה לאור מיקומה על דרכי מסחר מרכזיות ממערב למזרח.

לא נותר הרבה מהתקופה הרומאית למעט המבנה של העיר ומרבית השרידים קבורים כ-5 מ' מתחת לעיר המודרנית.

ימי הביניים

Venetian embassy to the Mamluks in Damascus in 1511 workshop of Giovanni Bellini
שגרירות ונציה בחצר המושל הממלוכי של דמשק, 1511

בשנת 636 נכבשה העיר על ידי הח'ליפה עומר שהפך אותה לעיר בירתו ולבירה של בית אומיה אימפריה ששלטה בשטחים נרחבים מספרד ועד הודו. בתקופה זו הייתה דמשק בשיא תפארתה ועם העברת הבירה לאזור צפון סוריה של ימינו על ידי מרואן ה-2 בשנת 771 ירדה דמשק מתפארתה. בשנת 750 עברה העיר לשליטת העבאסים ששלטו מבגדאד ועם ירידת כוחם עברה העיר לשליטה של שושלות מקומיות.

צלאח א-דין קבע את דמשק כעיר בירתו, הוא בנה מחדש את המצודה של העיר ובתקופתו מתואר שהפרברים התפשטו והיו גדולים כמו העיר עצמה. הצלבנים שניסו לכבוש את העיר נכשלו ומעולם לא הצליחו. בתקופתם התפרסמה דמשק בפלדה שלה.

שליטת השושלת האיובית הסתיימה עם הכיבוש המונגולי של סוריה בשנת 1260. מיד לאחר נסיגתם השתלטו על האזור הממלוכים ודמשק הפכה לבירה האזורית של הממלוכים ששלטו גם ממצרים.

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה ביקר בעיר ב-1326 ותיאר אותה בכתביו ככלבו ענק של סחורות. אוכלוסיית העיר הגיעה לכדי כ-100,000 תושבים, היא הייתה לצומת מסחר חשוב ביותר בין מצרים, איראן, אסיה הקטנה והארצות לחוף הים השחור. העיר עוררה רושם רב על המבקרים בה ואבן בטוטה כתב עליה "דמשק עולה ביופיה על כל הערים בתבל". הוא מתאר את המסגד האומיי הגדול שבנה וליד הראשון כ"מסגד הגדול בעולם, מושלם מבחינה אדריכלית ובולט ביופיו".

אבן בטוטה מספר כי המסגד נבנה בעזרת 12,000 פועלים, בעלי מלאכה, ששלח הקיסר הנוצרי בקונסטנטינופול לחליף וליד. המסגד בנוי על בסיס כנסייה נוצרית קדומה, שחלקה נראה במסגד. אבן בטוטה מתאר את המשא ומתן שהתקיים על מנת לאפשר את קיומה של הכנסייה הנוצרית בתוככי המסגד המוסלמי.

בשנת 1400 כבש המצביא המונגולי טימור לנג את דמשק שוב, הרס אותה והגלה רבים מתושביה לבירתו סמרקנד. רבים מהתושבים שלא הוגלו נרצחו וראשיהם נערמו בערימה בצפון-מזרח החומות. עד היום ישנה כיכר הקרויה בורז' אל-ראס שמשמעותה מגדל הראשים. לאחר הכיבוש המונגולי הקצר העיר נבנתה מחדש והמשיכה לשמש כעיר ממלוכית עד שנת 1516.

התקופה העות'מאנית

Olfert dapper 1677 damaskus
איור של העיר דמשק מתוך ספרו של הגאוגרף ההולנדי אולפרט דאפר, 1677
Flickr - …trialsanderrors - Minaret of the Bride, Damascus, Holy Land, ca. 1895
צילום של המסגד האומיי והעיר דמשק, 1895

בשנת 1516 מחשש לברית בין הממלוכים לבין הפרסים החלו העות'מאנים במסע כיבוש בממלכה הממלוכית. ב-21 בספטמבר ברח המושל הממלוכי מהעיר וב-2 באוקטובר הוכרז שמו של הסולטאן סלים הראשון במהלך התפילה במסגד האומיי. יום לאחר מכן נכנס הסולטאן לעיר ונותר בה למשך שלושה חודשים.

עם כניסת העות'מאנים לדמשק, החלה בניית בית תפילה ואנדרטה במקום קבורתו של איש הדת הסופי אבן ערבי באזור אל-סַאלחיָה (الصالحية) שמחוץ לחומות העיר, המבנה העות'מאני הראשון שהוקם בעיר כאות להחלפת השלטון וסמל לאימפריה העות'מאנית. תחת השלטון העות'מאני, דמשק בהדרגה התפתחה אל מחוץ לחמות העיר העתיקה, תהליך שהתרחש בעיקרו במהלך המאה ה-19. שיא פריחתה של דמשק העות'מאנית התרחשה בין 1860 ל-1914, כאשר איכות החיים החלה להשתפר, הוקמו בתי ספר רבים, שוקמו ופותחו תשתיות וכבישי העיר והתחזק מעמד הבורגנות הדמשקאי לצד עלייה במספר המשכילים אשר למדו באוניברסיטאות בטורקיה וחזרו למשרות ניהוליות ומקצועיות בדמשק.[1]

העות'מאנים שלטו בדמשק במשך 400 שנים, למעט תקופה קצרה בין השנים 1832-‏1840 בה שלט בדמשק איברהים פאשה ממצרים. בגלל היותה של דמשק על אחת משתי הדרכים המרכזיות למכה שהיו חשובות לאור העלייה לרגל המוסלמית החג' העיר זכתה לתשומת לב יותר מגודלה האמיתי. במשך רוב התקופה חלב הייתה העיר הגדולה ומרכז המסחר.

המאה ה-20

בתאריך 1 באוקטובר 1918 כוחות המרד הערבי בראשות נורי א-סעיד נכנסו לדמשק. באותו יום כוחות אוסטרליים מהרגימנט הרביעי והעשירי נכנסו לעיר וקיבלו את כניעתו של המושל הטורקי אמיר סעיד (שמונה כמושל יום קודם לאחר נסיגתו של מפקד הכוחות העות'מאניים). ממשל צבאי בראשות שוקרי פאשה הוכרז ופייצל הראשון מונה למלך סוריה.

4ALHinDamascus
כוחות רגימנט הפרשים האוסטרלי הרביעי אל מול בית החולים הטורקי מעט לאחר כניעת העיר.

ב-8 במרץ 1920 הכריז הקונגרס הלאומי הסורי על עצמאות ועל הקמתה של הממלכה הערבית של סוריה, מונרכיה חוקתית תחת הנהגתו של פייצל הראשון. בתקופה קצרה זו שימש האשם אל אתאסי כראש ממשלה. אלא שימיה של מונרכיה זו היו ספורים; בהוציאם אל הפועל את הסכם סייקס-פיקו ואת מנדט חבר הלאומים (ר' גם ועידת סן רמו), פלשו כוחות צרפתיים לסוריה. בשנת 1920 חצו כוחות צרפתים את הרי מול הלבנון ולאחר שניצחו את הכוחות הסוריים הקטנים בקרב מיסלון הפכו את דמשק למרכז השלטוני של שלטונם בסוריה.

בשנת 1925 כאשר המרד הדרוזי מחרן התפשט לדמשק, דיכאו אותו הצרפתים ביד קשה, תוך כדי שהם מפציצים את העיר. האזור של העיר העתיקה בין שוק חמדיה לבין שוק מדחת פאשה נשרף עד היסוד ועד היום ידוע בשם "אל-חריכה" (השריפה). העיר העתיקה הוקפה גדרות תיל וכבישים חדשים נבנו כדי להקל על התנועה הצבאית.

בשנת 1945 התקיפו הצרפתים את דמשק פעם נוספת אך בפעם זו התערבו האנגלים והצרפתים הסכימו לסגת דבר שהוביל בסופו של דבר לעצמאות סוריה בשנת 1946. דמשק נותרה בירת סוריה.

ב־17 ביולי 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו : "הפצצנו סוף-סוף הלילה את דמשק. לא "המבצרים"[2] אלא "DC-3 דקוטה" זרקה 2 טון פצצות - בשעה 3 בלילה. העיר הייתה מוארת, אבל עם ההפצצה הראשונה כבו האורות.[3][4]

במלחמת יום הכיפורים הופצץ המטכ"ל הסורי על ידי מטוסי F-4 פנטום ישראליים כתגמול על שיגור טילי קרקע-קרקע סוריים, ואש ארטילרית ישראלית פגעה במבואותיה.

העיר העתיקה של דמשק הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979. אף על פי כן, אין בדמשק מבנים היסטוריים רבים, האתרים ההיסטוריים המרכזיים הם המסגד האומיי (המסגד הגדול), והמצודה מהתקופה הצלבנית. העיר נבחרה לשמש כבירת התרבות הערבית בשנת 2008.

מלחמת האזרחים בסוריה

Damascus Checkpoint.jpeg
חייל סורי בעמדת הגנה בעיר, ינואר 2012.

ההתקוממות שהחלה בסוריה פסחה תחילה על העיר דמשק (כמו גם חלב). אך המתח בבירה עלה והממשלה החלה לבצר את הבירה, נוכחות כוחות הביטחון גדלה ובנייני הממשלה מוגנו ושקי חול נפרסו סביביהם. במרץ 2012 נערכה הפגנה גדולה בכיכר מיידן לאחר שגם במהלך הלילה אירעו הפגנות בכמה מוקדים בדמשק.[5]

במשך כשלושה שבועות בין ה-15 ביולי ל-6 באוגוסט 2012, תקפו כוחות המורדים הסורים והצבא הסורי החופשי את מרכזי השלטון וכוחות הביטחון בעיר דמשק. בקרב שזכה לכינוי 'הקרב על דמשק', הצליחו המורדים לכבוש ולהחזיק בכמחצית משכונות העיר כמו גם לפגוע במספר בכירי השלטון הסורי בשורה של פיגועים, בתגובה לכך הכניסו כוחות הביטחון כלים משוריינים, טנקים, מסוקים וכוחות לוחמים רבים כדי לבלום את אחיזת המורדים בעיר. בתחילת אוגוסט 2012, נסוגו כוחות המורדים לפרוורי העיר והלחימה נמשכה מחוץ לעיר בסדרת התקפות של כוחות הביטחון הסורים החל מאמצע אוגוסט.

בשנת 2013, לאור המשך הלחימה, הוכרזה העיר העתיקה בדמשק יחד עם כל אתרי המורשת העולמית בסוריה, כנתונה בסיכון.

גאוגרפיה וחלקי העיר

דמשק נמצאת כ-80 ק"מ מהים התיכון מאחורי הרי מול הלבנון על רמה שגובהה כ-680 מ' מעל פני הים. העיר העתיקה בנויה בגדה הדרומית של נהר ברדה או כפי שכונה בתנ"ך אבנה (אמנה) העיר הנוכחית מתפרשת על שתי גדות הנהר. העיר ממוקמת בדרום סוריה לא רחוק מהגבול הלבנוני וגם מזה הישראלי. למיקום הגאוגרפי המצוין של דמשק היה תפקיד חשוב בהתפתחותה והפיכתה לעיר חשובה כפי שהיא מוכרת לנו היום.

Districts of damascus english
מפה של חלקי העיר

עד למאה ה-19 העיר דמשק התנהלה בין חומות העיר העתיקה, כאשר האזור מסביב היה ברובו חקלאי עם פרדסים ושדות רבים לאורך המעיינות, הנחלים והנהרות של העמק. סביב העיר התפתחו לאורך השנים מספר כפרים שנבנו לאורך הדרכים העיקריות המובילות לעיר, רבים ממתיישבים אלו היו פליטים מוסלמים מתקופת הכיבושים הצלבניים כמו גם פליטים כורדים שהגיעו לאזור העיר, אלו קיבלו את השם 'אל-מוהג'ירין' (המהגרים) ו-'אל-עכרד' (הכורדים). הכינוי לאזור ההתיישבות של פליטים אלו השתמר בשם השכונה 'מוהג'ירין' מצפון-מערב לעיר העתיקה.

לקראת סוף המאה ה-19, החלו השלטונות העות'מאנים בבנייה ממערב לעיר העתיקה, באזור שזכה לכינוי אל-מרג'ה (المرجة; 'המרעה'), שם הוקמו מספר מבני ציבור ובתי דירות, אזור זה נקרא 'כיכר אל-מרג'ה' (או בשמה המאוחר יותר 'כיכר השוהדה'; הקדושים). בהמשך התפתחה העיר לכיוון צפון-מערב לאזור 'סליהיאה' (الصالحية) ומרכז העיר עבר בהדרגה גם הוא לאזור זה, כאשר במהלך תחילת המאה ה-20 החלה העיר בתנופת בניין והתפתחות לכל הכיוונים אך בעיקר האזור בין העיר העתיקה להר קאסיון.

העיר מחולקת ל-15 רשויות מקומיות ('בלאדיה'), אלו מחולקות ל-95 שכונות. הרשויות הן:

  • העיר העתיקה
  • סארוג'ה
  • קנוואט
  • ג'ובר
  • אל-מידאן
  • אל-שאג'ור
  • קדם
  • כפר סוסה
  • אל-מזה
  • דומאר
  • ברזה
  • אל-קאבון
  • רוכן אל-דין
  • אל-סלאהיה
  • מוהג'רין

תחבורה, כלכלה ומסחר

Damascus-Hejaz station
תחנת הרכבת החיג'אזית.
Bakdash ice-cream shop in the old souk in Damascus
הגלידרייה המפורסמת "בקדש" בשוק של דמשק, שבה נמכרת גלידת המסטיק המפורסמת ביותר בעולם הערבי.

במרחק כ-20 קילומטרים מדרום-מזרח לעיר נמצא נמל התעופה הבינלאומי של דמשק המשמש נמל התעופה הבינלאומי העיקרי של סוריה, מספר חברות תעופה ממספר מדינות בעולם מקיימות טיסות לנמל התעופה.

הכבישים והרחובות ברחבי העיר אינם לרוב רחבים במיוחד, בעיקר באזורים הוותיקים יותר של העיר, וכך שבמרכז העיר נוטות להיות בעיות תנועה ופקקי תנועה רבים. מדרום תחומה העיר בכביש מהיר אשר מתחבר במספר מחלפים עם כבישים ראשיים ומהירים המתחברים לערים המרכזיות ברחבי סוריה. בין היתר ניתן למנות את הכביש המהיר מס' 1 (כביש דמשק-ביירות) והכביש המהיר מס' 7 אשר יוצאים מהעיר לכיוון מערב, הכביש המהיר M5 והכביש המהיר מס' 110 אשר יוצאים לכיוון דרום, הכביש המהיר M5 עוקף את העיר מכיוון דרום-מזרח (שם הוא נקרא רח' אל-מותהליכ אל-ג'נובי) וממשיך לכיוון ערי החוף מצפון לעיר.

בתקופת השלטון העות'מאני בסוריה, הקימו העות'מאנים את מסילת הרכבת החיג'אזית אשר חיברה את דמשק למדינה. קו הרכבת החדש נחנך בשנת 1908 ומספר שנים לאחר מכן נחנכה תחנת הרכבת החיג'אזית של דמשק אשר שימשה לתחילת הקו, תחנה זו הוקמה במרכז דמשק באזור כיכר מרג'ה ונותרה פעילה רק עד 1920. מבנה התחנה משמש מסוף תחבורה ציבורית ותחנת רכבת אשר משמשת קו פנימי המגיע לתחנת הרכבת הראשית של דמשק בחלקה הדרומי של העיר.

בגלל המיקום המצוין של דמשק היא נחשבה ונחשבת עד היום לעיר מסחר מרכזית, דבר שתרם רבות להתפתחותה. בעת העתיקה היא נחשבה למקום מפגש בין המזרח למערב. אחת המלאכות הדמשקאיות הידועות ביותר היא האריגה, בה מתמחים הדמשקאים. תוצרת סורית מפורסמת נוספת היא הממתקים המזרחיים המסורתיים אשר נמכרים בכל רחבי העיר.

העיר העתיקה בדמשק

העיר העתיקה בדמשק
دمشقالشاسصعاسغ, Dimaxq
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Omayyad mosque
המסגד הגדול
מדינה סוריה  סוריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6
הערות בסיכון מאז 2013
קואורדינטות 33°30′47″N 36°17′31″E / 33.513055555556°N 36.291944444444°E{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף
Damascus-oldcity-he

העיר העתיקה של דמשק היא המרכז ההיסטורי של העיר המודרנית, היא מוקפת חומה וכוללת מצודה בפינה הצפון-מערבית. סביב חומות העיר ישנם מספר מגדלים וסך הכל שבעה שערים, כאשר העתיק ביותר (שער שארקי) נבנה בתקופה הרומית. שטחה של העיר הוא בסביבות 1.28 קמ"ר, כאשר ממזרח למערב היא מגיעה לכדי כ-1,200 מטרים ובקו צפון-דרום היא מגיעה לכדי כ-750 מטרים.

במרכז העיר העתיקה, ממזרח למערב עובר 'הרחוב הישר' (ציר דקומנוס מקסימוס) החוצה את העיר, מה שמאפיין ערים רבות בעלות השפעת בנייה רומית. רחוב זה מחבר את השער המזרחי (שער שארקי) לשער המערבי (שלא קיים עוד) ולמעשה חילק באופן היסטורי את העיר לשני רבעים מדרום לו (הרובע היהודי ורובע שאגור ג'והאני) וארבעה רבעים מצפון (הרובע הנוצרי, רובע חדד, רובע אומיה ורובע חאריקה).

מצודת דמשק

המצודה נבנתה בשני שלבים עיקריים, ראשית בתקופה הסלג'וקית תחת שלטונו של עבאק אל-חווראזמי בשנים 10761078 ובהמשך שופצה המצודה באופן נרחב בתקופה ההאיובית בשלטונו של אל-עליל הראשון (אחיו של צלאח א-דין) בשנים 12031216. ייתכן כי המצודה בנויה באתר בו שכנה מצודה קדומה יותר, ייתכן אף המצודה הרומית, אך טרם נמצאו לכך עדויות.

Damaskus4
מצודת דמשק, מבט מבפנים לכיוון החומה הדרומית.

המצודה מצויה בפינה הצפון-מערבית של חומות העיר העתיקה, היא מורכבת מ-12 מגדלים וחומה בין המגדלים. היא מתפרסת על שטח של כ-250 מטרים על כ-150 מטרים ומכילה שלושה שערים לאורך חומותיה, כאשר שער הכניסה הראשי היה השער הצפוני שניצב בצמוד לנהר הברדה וכיום הרוס ברובו. לאורך כמעט אלף שנות קיומה של המצודה היא שימשה פעמים בודדות בלבד ללחימה; במצור על דמשק בשנת 1148, המצור המונגולי בפיקוד קיטבוקה בשנת 1260 והמצור המונגולי-טימורי בפיקוד טימור לנג בשנת 1401. הפעם האחרונה ששימשה המצודה ללחימה הייתה כאשר כוחות המנדט הצרפתי הפגיזו עמדות של מורדים סורים מחומות המצודה במהלך המרד הסורי הגדול בשנת 1925.

עד לשנת 1986 שימשה המצודה את השלטונות הסורים כמחנה צבאי, מרכז פיקוד ובית כלא. למרות הפסקת השימוש במצודה באופן צבאי פעיל, היא לא פתוחה עדיין לציבור ונמצאת בתהליך שיקום וחפירות ארכאולוגיות. בין השנים 2000 ו-2006 נערכו חפירות ועבודות שיקום נרחבות בשיתוף עם צוותים צרפתיים, החל משנת 2007 החלו עבודות שיקום נוספות בשיתוף עם צוותים מאיטליה. כיום לאור חוסר היציבות וקרבות מלחמת האזרחים שהחלה ב-2011, לא ברור מצב עבודות השיקום והחפירה במצודה. כמו שאר העיר העתיקה, מוגדרת המצודה חלק מאתר מורשת עולמית (הוגדרה בשנת 1979) ולאור הלחימה הנמשכת, הוגדרה בשנת 2013 המצודה כמו שאר אתרי המורשת ברחבי סוריה כנתונים במצב סכנה.

חומות, מגדלים ושערי העיר

מתאר חומות העיר כמו גם העיר עצמה, הוא ככל הנראה נצר לתקופה הרומית. החומות כפי שהן נראות כיום שופצו ושודרגו לאורך השנים, אך צורתם הכללית נבנתה במאה ה-13. חומות העיר דמשק מוזכרות בתקופה מוקדמת יותר בסביבות המאה ה-9 לפנה"ס בספר ירמיהו, בתקופת ממלכת ארם דמשק תחת המלך בן הדד: "וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד." (ירמיהו, מ"ט, כ"ז)

המסגד הגדול

Damasco via rectaHPIM3216
השער המזרחי של העיר העתיקה (באב אל-שארכי) שנבנה בתקופה הרומית, ממנו מתחיל 'הרחוב הישר' אשר חוצה את העיר העתיקה ממזרח למערב.

המסגד הגדול של דמשק, או המסגד האומיי, נחשב לאחד המסגדים הגדולים והחשובים בעולם המוסלמי. בנייתו הושלמה בשנת 715 מספר שנים אחרי הכיבוש המוסלמי של דמשק. הוא הוקם בחלק הצפון-מערבי של העיר (כיום העיר העתיקה) בין מצודת דמשק לרחוב הישר ושימש המרכז הדתי של ח'אליפות בית אומיה שבירתה הייתה דמשק.

כאשר נבנה הוא נחשב לאחד המבנים הגדולים בעולם, הוא נבנה בהשראת סגנון הבנייה הביזנטי על ידי כ-200 אמנים ביזנטיים. הוא בנוי בצורת מלבן בגודל 157 על 100 מטרים, כאשר במרכזו חצר רחבה ובפאותיו שלושה מינארטים; 'מינארט הכלה' בדופן הצפונית, 'מינארט ישו' בפינה הדרום-מזרחית ו-'מינארט קיטבאי' בפינה הדרום-מערבית.

שווקים

  • שוק אל-חמידיה: השוק המפורסם ביותר בדמשק, תחילתו ברחוב א-נצר בעיר העתיקה של דמשק והוא משתרע על כ-3 ק"מ מזרחה לכיוון המסגד האומיי. בשוק נמכרות סחורות מכל הסוגים, בדגש על סחורה מתוצרת מקומית, וכן ישנן גלידריות המייצרות גלידה דמשקאית אשר ידועה בעולם הערבי. השוק מסתעף לשווקים רבים נוספים, רבים מהם שווקים המיועדים לתחום מסוים.
  • שוק מדחת באשא: השוק השני המפורסם ביותר בדמשק, שוק אשר רובו מקורה ונמכרות בו בעיקר סחורות בד ואריגים.
  • שוק אל-בזוריה: שוק מפורסם נוסף בעיר העתיקה של דמשק, שוק זה מתמחה בעיקר בבשמים וצמחי מרפא, אך יש בו גם תבלינים וממתקים.

יהדות דמשק

مكتب عنبر
בית הספר 'מכתאב ענבאר' בעיר העתיקה, אשר נבנה במהלך המאה ה-19 כבית משפחת ענבאר היהודית והוחרם על ידי השלטונות העות'מאנים כשהמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים.

על אליעזר עבד אברהם המופיע בפרשת לך לך מסופר שהיה דמשקאי. בתנ"ך מסופר שדוד המלך כבש את דמשק וסיפח אותה לממלכתו, לאחר מכן בזמן שדמשק הייתה בירת הממלכה הארמית, התקיימו איתה קשרים שידעו תמורות. החל מתקופת בית המקדש השני במאה ה-1 לספירה התחיל להתפתח יישוב יהודי בעיר. בתקופת המרד הגדול כנגד האימפריה הרומית, נהרגו כ-10,000 מיהודי דמשק אך עם זאת המשיכה להתקיים קהילה יהודית בעיר.[6]

בעיר התפתח גם מרכז יהודי קראי חשוב שהתקיים עד המאה ה-19. בשנת 1840 התחוללה עלילת דם (עלילת דמשק) כנגד היהודים בעיר, ובעקבותיה החלה הגירת היהודים ממנה ומסוריה בכלל. מאז ירד בהתמדה מספר היהודים בדמשק. עם זאת במחצית השנייה של המאה ה-19 תנאי החיים בעיר השתפרו, הוקמו בתי ספר חדשים והייתה סובלנות דתית רבה יותר. בשנת 1860 חיו בעיר דמשק כ-4,000 יהודים.[7]

מגמת ההגירה היהודית מסוריה רק התחזקה עם פרעות תרפ"ט- 1929, והקמת מדינת ישראל. כיום[דרושה הבהרה] עדיין יש בדמשק מספר קטן של יהודים שסובל מעול השלטון הסורי. בדמשק מספר בתי כנסת ובתי ספר יהודים (בעיקר מיסודה של אליאנס- כל ישראל חברים). עם התמשכות מלחמת האזרחים בסוריה, מספר רב ממבניה של הקהילה היהודית בעיר נפגעו. בשנת 2013, פעל איש העסקים הישראלי-אמריקאי מוטי כהנא לשימור בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר, אשר נפגע חלקית במהלך הקרבות בעיר. כהנא, פעל בשיתוף פעולה עם גורמים באופוזיציה הסורית, על מנת למנוע את הריסתו של בית הכנסת במסגרת הקרבות.[8] כיום[דרושה הבהרה] ממשיך לעמוד בית הכנסת, תוך שהוא ממשיך להיות מאובטח על ידי אנשי האופוזיציה הסורית.

הרובע היהודי של דמשק נמצא בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה של דמשק. בעבר הייתה בדמשק קהילה שומרונית גדולה, אך היא התחסלה במאה ה-17 ובית הכנסת השומרוני עבר לרשותם של היהודים בעיר.

העלייה הגדולה מהעיר של יהודים כונתה עליית האלף, שם עלו יותר מאלף יהודים, רובם ילדים, לארץ ישראל (אז תחת שלטון בריטי).

דמשק והגאולה

כתוב במדרש בשם רבי שמעון בר יוחאי (אוצר המדרשים מאת הרב יהודה דוד אייזנשטיין מדרש רשב"י עמוד 556): "וְיִצְמַח כּוֹכָב אֶחָד בַּמִּזְרָח וּבְרֹאשׁוֹ שֵׁבֶט, וְהוּא כּוֹכָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִצְמַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל".

ארגון יוצאי דמשק

ארגון יוצאי דמשק בישראל הוא עמותה רשומה אשר נוסדה בשנות ה-40 של המאה העשרים על ידי בני הקהילה שעלו ארצה שנים קודם לכן, מתוך מטרה לסייע לבני הקהילה בתחומים רבים ולרבות בקליטת עליה. ארגון יוצאי דמשק בישראל הוקם ומנוהל באופן התנדבותי על ידי חברים יוצאי דמשק, אשר רואים כמטרה מרכזית את קידום האינטרסים המשותפים לכל בני הקהילה בישראל ובעולם. על מנת לשמר את שורשיו, פועל הארגון להקמת בית מורשת בו תרוכז ההיסטוריה בת אלפי שנים של קהילת יוצאי דמשק. לשם כך שוקד הארגון על הרחבת המידע בנושאי תרבות, דברי קודש עתיקים, מוזיקה, נוסחי תפילות, חפצים בעלי ערך, סיפורים, מחקרים וכדומה, וכן הידוק הקשר עם בני הקהילה וצאצאיהם, והכל להשגת המטרות והיעדים לשימור ולטיפוח המורשת המפוארת והנחלתה.

מטרותיו העיקריות של הארגון הן:

  • הארגון פועל לשימור ולטיפוח התרבות והמסורת המפוארת של יהודי דמשק.
  • הארגון פועל ליצירת קשרים ושיתופי פעולה עם ארגונים וקהילות אחרים בישראל ובתפוצות, על מנת לקבץ, לשמר ולתעד את המורשת של יהדות דמשק.
  • הארגון פועל להוצאה לאור של כתב-עת קבוע על יהודי דמשק, אשר יופק בשפות שונות ומפורסם אצל בני הקהילה בישראל ובתפוצות.
  • הארגון פועל לעידוד החינוך על יהדות דמשק וסוריה, על ידי הנחיית סטודנטים ותלמידים בעבודות על יהודי דמשק ובכתיבת ספרים על המורשת והפנייתם לחומר תיעודי וביבליוגרפי, ועל ידי עידוד החינוך האקדמי והמקצועי באמצעות הענקת מלגות לימוד, במידת האפשר.
  • הארגון פועל לעידוד המחקר על יהודי דמשק וסוריה, על ידי הענקת מלגות מחקר, במידת האפשר, לסטודנטים המוציאים לאור מחקרים ומפרסמים מאמרים על יהדות דמשק בכתבי-עת היסטוריים.
  • הארגון פועל לסיוע הדדי בין ארגונים וקהילות אחרים, במידת האפשר, לרווחת בני הקהילה בישראל ובעולם אשר נקלעו למצוקה ולקשיים.
  • הארגון פועל לקיום כנסים בינלאומיים וארציים הקשורים בתולדות ובמורשת יהודי דמשק, ולציון אירועים היסטוריים וימי זיכרון הקשורים בתולדות יהודי דמשק, אישים ורבנים מבני הקהילה.
  • הארגון פועל להקמת מפעל הנצחה לבתי הכנסת שהיו בדמשק, באמצעות איסוף תמונות והעתקת דגם של אחד מבתי הכנסת בדמשק בהיכל בית המורשת שיוקם.
  • הארגון פועל להקמתו וניהולו של המרכז למורשת יהדות דמשק בישראל, על מנת להשיג את היעדים והמטרות אשר הציב לעצמו.

מבנה ומוסדות: ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל הוא עמותה רשומה אשר נוסדה בשנות ה-40 של המאה ה-20 על ידי בני הקהילה יוצאי דמשק שעלו ארצה קודם לכן, מתוך מטרה לסייע לבני הקהילה בתחומים רבים לרבות בקליטת עליה וכדומה. הארגון הוקם ומנוהל באופן וולנטרי על ידי החברים בו אשר רואים כמטרה מרכזית לפעילותם את קידום האינטרסים המשותפים לכל בני הקהילה בארץ ובחו"ל. הארגון כולל 23 חברים, מתוכם נבחר וועד מנהל המונה 12 חברים. הארגון פועל ליישום מטרותיו באמצעות ועדות שונות: ועדת ביקורת, ועדת כספים, ועדת מורשת, ועדת אינטרנט וועדת חינוך ותרבות.

יו"ר הארגון הנוכחי הוא מר יהושוע קלש המכהן בתפקיד זה בהצלחה רבה משך למעלה מ-20 השנים האחרונות.

יוסף קלש ז"ל - מוותיקי ומקימי הארגון מאז עלייתו ארצה בשנות ה-40. נאבק לאורך השנים למען יהודי דמשק וסוריה, קליטתם בארץ והתערותם בחברה בישראל. יוסף חיבר והוציא לאור שני ספרים העוסקים בהיסטוריה של יהודי דמשק וסוריה: "מדמשק לירושלים" ו-"מדמשק לירושלים ביסורים". כמו כן שימש יוסף כמזכיר הארגון, מנכ"ל התאחדות יוצאי סוריה בישראל ויו"ר ארגון אסירי ציון יוצאי סוריה בישראל.

אתרים חשובים בעיר

גלריה

Bait Farhy Al-Moalem - Jewish Quarter Damascus

בית ברובע היהודי בעיר העתיקה של דמשק

Bab Sharqi Street, Damascus

רחוב באב שארקי - הרחוב הישר של דמשק בעיר העתיקה

Barada river in Damascus (April 2009)

נהר ברדה העובר בלב דמשק

Azem Palace 02

ארמון עזאם בעיר העתיקה של דמשק

Damaskus4

מצודת דמשק, בצמוד לעיר העתיקה

ערים תאומות

רשימת הערים התאומות של דמשק:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Burns, 2005, עמ' 254-7.
  2. ^ בן-גוריון התכוון למפציץ - B-17 מבצר מעופף
  3. ^ גרשון ריבלין, אלחנן אורן, (עורכים), "דוד בן-גוריון מן היומן (מלחמת העצמאות, תש"ח - תש"ט", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, 17 ביולי 1948, י' בתמוז תש"ח, שבת, "הפצצת דמשק", עמוד 261.
  4. ^ אביגדור שחן, "כנפי הניצחון", הוצאת ספרית מעריב, 1966, עמוד 202
  5. ^ מתקרבים לאסד: הפגנות ענק גם בדמשק, 37 נהרגו ברחבי סוריה
  6. ^ מתיה קם, "דמשק" באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
  7. ^ Burns, 2005, עמ' 249-250.
  8. ^ אבי יששכרוף, ""צעד בונה אמון" בדמשק: המורדים מאבטחים בית כנסת", WALLA, (פורסם בתאריך: 23.12.13)
אבראהים פאשא

אִבּראהים מחמד עלי פאשא (בערבית: إبراهيم محمد علي باشا; תעתיק מדויק: אבראהים מחמד עלי באשא; 1789–1848) היה קצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל. בנו (נטען גם שהיה בנו המאומץ) של שליט מצרים מוחמד עלי.

אבראהים ידוע בהיסטוריה היהודית בגלל מעורבותו בעלילת הדם של דמשק, שהייתה חלק מסכסוך בינלאומי גדול שבעקבותיו אולץ לעזוב את סוריה.

אחאב

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, מלך ארם-דמשק, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו.

אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד השני, וסופו שנהרג בקרב נגדו ברמות גלעד.

במספר ערים בארץ יש רחובות על שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.

ארם דמשק

ארם דמשק היא אחת הממלכות הארמיות ששכנו בין נהר החידקל וגבולה הצפון-מזרחי של ממלכת ישראל. ארם דמשק הייתה הדרומית ביותר מביניהן וגבלה בממלכת ישראל ובחוף הפיניקי[דרושה הבהרה]. הממלכה התקיימה מסוף המאה ה-12 לפנה"ס ועד שנת 732 לפנה"ס עת שנכבשה על ידי המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי.

המקורות לקיומה של הממלכה מחולקים לשלושה: רשימות אנלים מאשור שהוא המקור הגדול ביותר, טקסטים ארמיים והתנ"ך. מכיוון שדמשק המשיכה להיות מיושבת ללא הפסקה, לא ניתן לבצע בה חפירות ארכאולוגיות שאולי היו מניבות מידע נוסף.

בגדאד

בגדאד (בערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דַּאדּ) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 9,167,684 (נכון ל-2011).

העיר בנויה על שני עברי נהר החידקל ומספר גשרים מחברים בין שני חלקיה. מקור שמה של העיר הוא בשפה איראנית קדומה, ופירושו "דבר הניתן על ידי האל" או "דבר הנברא על ידי האל". בגדה המערבית של נהר החידקל הוקמה עיר עתיקה בצורת עיגול שנקראה גם בשם קריית השלום וכיום ניתן לזהותה בשכונת "א-סלאם" (השלום). בצדו המזרחי של נהר החידקל נמצאת עיר עתיקה נוספת שהוקמה על ידי המוסלמים כובשי בבל העתיקה.

בקאע

הבקאע (בערבית: البقاع, בעברית: "העמק" - מוכר גם כבקעת הלבנון) הוא חבל ארץ פורה במזרח לבנון, ממערב לסוריה ובקצהו הצפוני בדרום טורקיה, הממוקם כ-19 ק"מ מזרחית לים התיכון (באזור ביירות). כשמו כן הוא - בקעה, שטח נמוך המוקף רכסי הרים מסביבו - הרי הלבנון במערב והרי מול הלבנון במזרח.

הבקאע היא הקצה הצפוני ביותר של השבר הסורי-אפריקאי. היא מהווה המשך ישיר של עמק החולה בישראל ועמק עיון בלבנון. אורכו של העמק הוא כ-120 ק"מ ורוחבו הממוצע הוא 16 ק"מ. האקלים הוא ים תיכוני, החורף ממוזג והקיץ חם ויבש, כמות הגשמים מושפעת מהיות העמק בצל הגשם, ונעה בין 230 מ"מ בצפון ל-610 מ"מ במרכז העמק. שני נהרות יוצאים מן העמק: הליטני, הזורם מערבה, לים התיכון, והאורונטס, הזורם לים דרך צפון סוריה וטורקיה.

זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, והיא מצויה צפונית לכביש ביירות-דמשק, החוצה את העמק.

דיר א-זור

דיר א-זור (בערבית: دير الزور, תעתיק מדויק: דיר אלזור; בארמית סורית: ܕܝܪܐ ܙܥܘܪܬܐ) היא עיר בחלקה הצפון-מזרחי של סוריה, על גדות נהר הפרת, ובירת מחוז דיר א-זור. העיר נמצאת במרחק של כ-450 קילומטר מבירת המדינה, דמשק.

חלב (עיר)

חלב (בערבית: حلب, תעתיק מדויק חַלַבּ; בצרפתית Alep; בטורקית Halep; בכורדית Heleb) היא עיר גדולה בסוריה ובירת מחוז חלב בצפון-מערב המדינה. עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הייתה חלב העיר הגדולה בסוריה, ובשנת 2014 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-2.1 מיליון תושבים[דרוש מקור], אך מאות אלפים ברחו ממנה במהלך המלחמה. רוב תושביה ערבים וכורדים. גרים בה גם ארמנים וטורקים, ועד כחמישית מתושביה הם נוצרים.

העיר היא אחד המקומות הנושבים הידועים העתיקים ביותר בעולם והחלה להתפתח בתחילת האלף ה-5 לפנה"ס על קבוצה של גבעות השוכנות כיום סביב גבעת המצודה שבמרכז העיר. ממצאים בסביבתה מראים כי העיר יושבה כבר באלף ה-11 לפנה"ס, והייתה לנקודת סחר חשובה במשך כל העת העתיקה, וזאת בשל מיקומה האסטרטגי במפגש דרכי מסחר, האחת בין הים התיכון ממערב לעמק הפרת במזרח, והאחרת בין דמשק מדרום לאסיה הקטנה מצפון.

חלב שמרה על חשיבותה במהלך ימי הביניים על אף שרעידת אדמה קשה החריבה אותה כמעט לחלוטין ב-11 באוקטובר 1138, ואף שניצבה במוקד קרבות ממושכים בין המונגולים לממלוכים. כאשר המסחר בין אסיה לאירופה עבר לנתיבים הימיים המקיפים את כף התקווה הטובה, ירדה העיר מגדולתה. בתקופת האימפריה העות'מאנית היא הייתה עיר צדדית, והידרדרות נוספת בחשיבותה אירעה לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869. עם זאת העיר זכתה לתקופת שגשוג קצרה בתחילת המנדט הצרפתי בסוריה. בשנת 1986 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. בחודשים יולי-אוגוסט 2012 ניטשו בעיר קרבות עזים שהתחוללו במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה שסחפה את המדינה. בשנת 2013 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר ועל כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון.

חמה (עיר)

חמה או חמת (בערבית: حماة, תעתיק מדויק: חַמָאה; ידועה גם כ"חמה") היא עיר גדולה על גדות נהר העאסי ובירת מחוז חמה בסוריה של ימינו. חמה היא העיר החמישית בגודלה בסוריה אחרי חלב, דמשק, חומס ולטקיה. אוכלוסיית העיר מונה כ-698,928 איש. חמה היא מרכז חקלאי ותעשייתי חשוב במדינה.

חמה ידועה גם בשל 16 גלגלי הכפות הממוקמים על נהר העאסי, אשר יועדו בעבר להשקיית הגנים בעיר, שלפי הסברות נבנו עוד במאה ה-12 לפנה"ס, וכיום מהווים בעיקר אטרקציה אסתטית ותיירותית.

ב-2 בפברואר 1982 ביצע צבא סוריה את טבח חמה בהוראת נשיא סוריה חאפז אל אסד ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת אל-אסד, במהלכו נטבחו בין 10,000 ל-40,000 אזרחים סוריים סוניים בניסיון למניעת הפיכה נגד שלטונו הדיקטטורי של אסד.

יהדות סוריה

יהדות סוריה הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות בין קהילות היהודים במזרח התיכון.

שתי הקהילות הגדולות והחשובות בסוריה הן קהילת דמשק, וקהילת חלב היא ארם צובא.

כיבוש דמשק

המבצע לכיבוש דמשק הוא אחד מהקרבות האחרונים שהתחוללו במהלכה של המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מהלכיו של הקרב החלו ב-26 בספטמבר 1918 והסתיימו ב-1 באוקטובר 1918. הקרב, שהחל עם סיום קרב סמח', התקיים בין כוחות הצבא הבריטי וכוחות של צבא האימפריה העות'מאנית והסתיים בכיבוש דמשק ובהמשך התקדמות הכוחות צפונה ומזרחה.

כיס פלוג'ה

כיס פלוג'ה היה מובלעת אויב ובה אלפי חיילים של הצבא המצרי, אשר הייתה נתונה תחת מצור של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות בתחומי העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו. המצור שנמשך קרוב לארבעה חודשים וחצי היווה מנוף לחץ חשוב של ישראל להביא את מצרים לחתום עמה על הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות.

לבנט

הלֶבַֿנְט (מצרפתית: Levant) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי, המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת את סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, וכן חלקים ממסופוטמיה. בספרי ההיסטוריה של הלבנט נכללים בו לעיתים גם אסיה הקטנה שבטורקיה, עיראק, קירנאיקה שבלוב, סיני שבמצרים, יוון וקפריסין.

מחוזות סוריה

סוריה מחולקת ל-14 מחוזות (מחוז – محافظة, מֻחאפזה, ובתעתיק מדויק: מחאפט'ה). המחוזות מחולקים ל-61 נפות (נפה – منطقة, מנטקה) ואלה מחולקות ל-206 גושים (גוש – ناحية, נאחיה). הגושים כוללים כפרים שמוגדרים כיחידות האדמיניסטרטיביות הקטנות ביותר.

מושל מחוז, שאת מועמדותו לתפקיד מציג שר הפנים, צריך לקבל את אישור הקבינט. המושל נעזר במועצה מחוזית נבחרת.

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה (שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובראשי תיבות: מבצע של"ג) התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.

מבצע שלום הגליל נערך בין 6 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.

על פי ההגדרה הבלתי רשמית והרחבה ביותר, כללה מלחמת לבנון את השלבים הבאים:

שלב הקרבות והלחימה הפעילה (מבצע שלום הגליל):

4–5 ביוני 1982: הסלמה בגבול לבנון, בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת, שלמה ארגוב.

6–11 ביוני 1982: כניסת כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון ולחימה נגד כוחות סוריים ופלסטיניים עד להפסקת אש.

12 ביוני 1982 - סוף אוגוסט 1982: זחילה ולחימה של צה"ל על כביש ביירות-דמשק, כיתור ולחימה בביירות, עד ליציאה מסודרת של כוחות פלסטיניים וסוריים מביירות.

29 בספטמבר 1982: יציאת צה"ל מביירות, וסיום המלחמה באופן רשמי.שהיית כוחות צה"ל בלבנון:

אוקטובר 1982 - ספטמבר 1983: שהיית ישראל בלבנון עד הנסיגה מהרי השוף.

ספטמבר 1983 - יוני 1985: שהיית ישראל בלבנון על קו האוואלי.

יוני 1985 - מאי 2000: שהיית ישראל ברצועת הביטחון ולחימה בתקופה זו, עד לנסיגה חד-צדדית של ישראל אל הגבול הבינלאומי ב-24 במאי 2000.המלחמה הביאה להגליית מפקדות אש"ף לתוניס, ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון השיעי הקיצוני חזבאללה, שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה"ל שנותרו בדרום לבנון. 654 חיילי צה"ל נהרגו במהלך מלחמת לבנון. במקביל, נתקלה המלחמה ומהלכיה בביקורת פנימית קשה בישראל מצד גורמים שונים.

סוריה

הרפובליקה הערבית הסורית (בערבית: أَلْجُمْهُورِيَّة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّورِيَّة, תעתיק מדויק: אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (א)לְעַרַבּיָּה (אל)סּוּרִיָּה להאזנה (מידע • עזרה)), היא מדינה ערבית במזרח התיכון הגובלת בישראל בדרום-מערב, בלבנון ובים התיכון במערב, בטורקיה בצפון, בעיראק במזרח, ובירדן בדרום. הרוב המכריע של תושבי סוריה הם מוסלמים.בשטחה של סוריה המודרנית התקיימה אחת הציוויליזציות הקדומות ביותר, והעיר אֶבּלה, בה התגוררו קרוב לרבע מיליון בני אדם, מעידה על קיומה של אימפריה שמית גדולה שחלשה על השטח שבין הים האדום לאנטוליה בין השנים 2500 ל-2400 לפני הספירה. סוריה נשלטה על ידי עמים רבים במהלך ההיסטוריה, בהם הכנענים, העברים, הארמים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הארמנים, הרומאים, הנבטים, הביזנטים, הערבים והצלבנים. דמשק ידועה בתור אחת מהקדומות שבערי העולם (כמו גם העיר חלב, הגדולה בערי סוריה), ושימשה בירתה של האימפריה האומיית וכבירה הפרובינציאלית של האימפריה הממלוכית.

במהלך המאה ה-20 סוריה היוותה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי, ומצויה בעימות עם מדינת ישראל מאז הקמתה. סוריה עד היום תובעת מישראל את החזרת השליטה על שטח של כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן המערבית, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967. לסוריה היה סכסוך טריטוריאלי גם עם טורקיה על שטח של 5,403 קמ"ר סביב מפרץ איסכנדרון, שסופח לטורקיה ב-1939, אם כי סוריה נוטה להשלים עם שליטת טורקיה באזור זה.

משנת 1970 שולטת בסוריה מפלגת הבעת' (מיוני 2000 בראשות הנשיא בשאר אל-אסד), המתבססת על בני המיעוט העלאווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה מחזיקים ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון, על אף שרוב האוכלוסייה הסורית היא סונית (כ-74% מהאוכלוסייה). מיעוטים כגון כורדים ופליטים פלסטינים מוגבלים בזכויותיהם.מאז תחילת האביב הערבי בתחילת 2011, מתקיימת בסוריה מלחמת אזרחים בין כוחות הנשיא אסד לבין כוחות המורדים והפולשים, בעיקר האופוזיציה הסורית, תחריר אל-שאם הג'יהאדיסטי והמדינה האסלאמית הקיצונית. נכון למרץ 2018 נהרגו במלחמה לפחות 511,000 אנשים, ויותר מארבעה מיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות. גם במישור הבינלאומי דומה שהמשטר הסורי נמצא על סף איבוד הלגיטימציה, הן מצד הליגה הערבית, שהוציאה את המשטר הסורי משורות הארגון, הן מצד המדינות השכנות טורקיה וירדן, והן מצד מדינות המערב, המחריפות את הסנקציות כלפי המשטר ובכיריו. המדינה הקרובה ביותר לסוריה היא בעלת בריתה איראן, שהבטיחה לה תמיכה צבאית בלתי מסויגת, ורוסיה המהווה בעלת ברית וספקית נשק מרכזית עוד מימי ברית המועצות.

עלילת דם

עלילת דם היא האשמה שקרית כלפי יהודים, בעלת מאפיינים אנטישמיים. לאורך ההיסטוריה שימשו עלילות הדם כמניע לביצוע פוגרומים, רציחות, שריפות תלמוד והתנכלות ליהודים.

עלילות הדם החלו להופיע בעת העתיקה ונעשו נפוצות בשלהי ימי הביניים. העלילות הראשונות צמחו על רקע דתי, אולם מעבר לקנאות הדתית, ביקשו המעלילים להיפטר מן היהודים על מנת לזכות ברכושם או להוציא מהם פיצויים. בעת החדשה התווספו גם השנאה הגזעית והתחרות הכלכלית כמניעים להפצת עלילות השווא על היהודים.

עלילת דמשק (1840)

עלילת הדם בדמשק הייתה עלילת דם שהתחוללה בדמשק בשנת 1840 ה'ת"ר, וחוללה זעזוע גדול בקרב יהדות העולם. בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי הואשמו דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק בחטיפתם וברציחתם לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. בחקירה אכזרית שנוהלה על ידי מושל סוריה ולובתה על ידי הקונסול הצרפתי מצאו את מותם מספר חשודים. העלילה הופסקה הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים ומדינאים מן המערב.

שער שכם

שער שכם (בערבית: باب العامود, תעתיק: "באב אל-עמוד") נחשב לשער היפה והמפואר בשערי חומת ירושלים העות'מאנית. השער נבנה בתקופה העות'מאנית בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר בשנת 1538.

השער נקרא בעברית "שער שכם" משום שממנו יצאה הדרך צפונה, לעבר שכם. ברוב השפות האחרות הוא נקרא "שער דמשק" (Damascus Gate), מאותה סיבה: הדרך צפונה הובילה בהמשך לעבר העיר דמשק. בערבית הוא נקרא "באב אל-עמוד" (שער העמוד) על שום העמוד שניצב בעבר בכיכר השער.

בסמוך לשער (בין חומות העיר העתיקה) שוכן מוזיאון הכיכר הרומית, וממזרח לו (מחוץ לחומות) נמצאת מערת צדקיהו.

תורת לחימה

תורת לחימה (בראשי תיבות: תו"ל) היא תורה מוסדרת של ארגון צבאי (לרוב צבא), העוסקת בהפעלת הכוח הצבאי שלו, חלקו או פריטים ממנו, במצב נתון.

תורת הלחימה מורכבת מכמה עקרונות המכתיבים את אופיה הכללי. עקרונות אלו מושפעים מהמצב המדיני והתרבותי של המדינה או הארגון. בין השאר, תורת לחימה של מדינות חסות מושפעת רבות מהתורה של בוני צבא מדינת החסות (לרוב - המדינה נותנת החסות). תורת הלחימה הצהלי"ת למשל, מתחלקת לפי סוגי צורות הקרב כגון - התקפה, התקדמות ורדיפה, פשיטה, מארב, הגנה, נסיגה והשהייה וכן הלאה.

לדוגמה, לסוריה הייתה במשך שנים רבות תורת לחימה שהתמקדה בהגנה לעומק, שעל פיה מוקמו כוחות גדולים בעלי הכשרה נמוכה על קו הגבול עם ישראל, וברצועות ההגנה הפנימיות יותר הוצבו כוחות בעלי הכשרה גבוהה יותר. במרכז ההגנה עמדה עיר הבירה דמשק, שעליה הגנה דיוויזיית כוחות מיוחדים. תורה זו שאבה רבות מתורת הלחימה של ברית המועצות. עם השנים (ובמיוחד, לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1989) הוברר לסורים שתורת לחימה זו זה שגויה בנסיבות הגאופוליטיות, ומתעלמת מההתפתחות הצבאית של מדינת ישראל, ולכן ערכה שינויים רבים בתורת הלחימה שלה.

את תורת הלחימה משלימה תורת הפעלה של כוחות או אמצעים מיוחדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.