דמי חסות

דמי חסות, המוכרים גם בשם "פרוטקשן" (Protection, "הגנה" באנגלית), הם שיטה לסחיטת כסף המופעלת לרוב על ידי אנשי פשע מאורגן אך לפעמים נעשית גם על ידי גורמים מדיניים כגון משטרה.

השיטה מתבססת על הסכם בין בית עסק לפושעים לפיו הפושעים יספקו לעסק שירותי הגנה בתמורה לתשלום קבוע. בפועל מדובר בסחיטה, מפני שהפושעים למעשה "מגנים" על העסק מפני עצמם, שכן אם לא ישלם את דמי החסות – הם עצמם יפגעו בו או בבעליו.

לרוב מתחילה הסחיטה בפנייה ידידותית אל בעל העסק והצעה לספק לו שירותי הגנה מפני ונדליזם. אם בעל העסק מסרב או טוען שאין לו צורך בשירותים כאלה, נוקטים הפושעים בשיטות ונדליזם או אלימות שונות (כגון הצתה או שוד) כדי להפחיד את בעל העסק, והוא נאלץ לשלם תשלום קבוע לפושעים כדי שמעשי ההרס לא יחזרו.

ככל פעילות עסקית בעולם התחתון, מבוצעות גם העסקאות הללו תחת מעטה איומים גלוי או סמוי כדי להבטיח את תשלום הסכומים המלאים ובזמן.

באוקטובר 2015, סיפור של גביית דמי חסות הגיע עד לבית הדין לעבודה. מושב ארגמן סבל רבות מגניבות וחבלות בשדותיו. המושב החליט לפנות לאיש שנראה כחזק באזור, והציע לו דמי חסות תמורת שמירת השדות, מאחרים וגם מעצמו. האיש הסכים, והמושב שילם לו 5000 ש"ח בחודש. כעבור שלוש שנים בוצעה גניבה בשדות. המושב ראה באיש את האשם, והוא אף נעצר, אך שוחרר מחוסר ראיות. האיש פנה לבית הדין לעבודה בטענה שהמושב פיטר אותו מ"משרתו". בית הדין קבע שהוא אכן הועסק בידי המושב, ופסק לו דמי פיטורים, דמי הבראה, ופדיון חופשות[1].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "שופטים ושוטרים", יאיר שפירא, בשבע 15.10.15
1242

שנת 1242 היא השנה ה-42 במאה ה-13. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אכבר

ג'לאל א-דין אכבר (בפרסית: جلال الدین محمد اکبر; 15 באוקטובר 1542–1605) ידוע בכנוי אכבר הגדול היה הקיסר המוגולי השלישי בהודו. הוא שלט על האימפריה המוגולית מ-1556 עד למותו.

נולד במבצר אמרקוט שבמחוז סינד (עתה פקיסטן) להומאיון שהיה בנו של באבור - מייסד האימפריה המוגולית ולחמידה בנו ביגום.

ב-1543, התינוק אכבר בן 14 חודשים הושאר יחד עם המינקת שלו מהאם אנגה במחנה עורפי כאשר אביו יצא לתקוף את כוחותיו של אחיו כּאמְראן מירזא כחלק ממאבק ירושה. כוח צבאי בפיקודו של אח נוסף, עסכרי מירזא כבש את המחנה ולקח את אכבר והמינקת בשבי. רק בנובמבר 1545 חזרו הומאיון ואשתו לפאתי קאבול, שם זכו להתאחד עם בנם אכבר. אכבר זכה לחינוך הראוי לנסיך כולל ציד, חינוך גופני ושימוש בכלי נשק. אם כי לא למד קרוא וכתוב.

ב-1555 הוא עבר לדלהי יחד עם הוריו. העיר הפכה למרכז התחיה של אומנות וספרות.

ב-27 בינואר 1556 נפטר הומאיון וב-14 בפברואר הפך אכבר בן ה-14 לשליט, אם כי השליט בפועל היה העוצר באירם חאן.

במשך ארבע שנים פעל באירם חאן בשם המלך עד שב-1560, בעידודה של אימו המאמצת מאהם אנרה, פיטר אכבר את באירם חאן מתפקידו כעוצר וציווה עליו לעלות לחג' למכה. בדרכו למכה התנקשו בחייו של באירם. את באירם חאן החליפה מאהאם אנרה שפעלה בשיתוף פעולה עם הבכירים בארמון.

לאכבר הייתה חשיבה צבאית חדשנית לתקופתו. הוא שילב באסטרטגיה הצבאית שלו תותחים, ביצורים, שימוש בפילים וצייד את חייליו ברובי בריח פתיל. עשה שימוש ביועצים צבאיים עות'מאנים, פרסים ופורטוגזים בייחוד באסטרטגיות הכוללות שימוש בארטילריה.

בסוף תקופת שלטונו של אכבר, התפרסה האימפריה המוגולית על רוב הודו מצפון לנהר הגודאבארי, חוץ מגונדוואנה במרכז הודו, ששילמה דמי חסות למוגולים, אסאם בצפון-מזרח, וחלקים גדולים של דקאן.

ביברס אל-ג'אשנכיר

אל-מלכ אל-מוזפר רוכן א-דין בייברס אל-ג'אשנכיר אל-מנסורי (בערבית: الملك المظفر ركن الدين بيبرس الجاشنكير المنصورى), הידוע גם כבייברס השני (מת ב-1310), היה סולטאן ממלוכי, השנים-עשר מבין הסולטאנים הבחרים, אשר שלט במצרים בשנים 1308-1309.

ביברס אל-ג'אשנכיר היה ממלוכ צ'רקסי בחצרו של הסולטאן קלאון, ושל שני בניו ח'ליל בן קלאון ומוחמד בן קלאון. הוא היה לאמיר, לג'אשנכיר (שר משקים) ולמשנהו של מוחמד בן קלאון בתקופת שלטונו השנייה (1299-1308). ב-1303 פיקד על הצבא הממלוכי והביס את קוטלושאה המונגולי בקרב מרג' א-סאפר ליד דמשק.

הממלוכים הבורג'ים התחזקו בתקופת שלטונו השנייה של מוחמד בן קלאון, והחלו להטיל דמי חסות, אשר כונו "חימאיה" (حماية, "מס שמירה") ברחבי קהיר. יריביהם של הממלוכים הבורג'ים היו ממלוכים מבית א-צאלח ואל-מנצור בהנהגת סלאר, וממלוכי "אשרפיה" בהנהגת ביברס אל-ג'אשנכיר. בשל חוסר היציבות במדינה, עזב מוחמד בן קלאון את קהיר ב-1308, ונמלט לכרכ שבעבר הירדן.

הסולטנות נכפתה על ביברס אל-ג'אשנכיר, והוא שלט במדינה כ-11 חודשים. בתקופת שלטונו נמשך חוסר היציבות במדינה, והוא נמלט לבסוף עם הממלוכים שלו מקהיר בשנת 1309. את מקומו שב ותפס מוחמד בן קלאון, אשר החל את תקופת שלטונו השלישית והאחרונה. ביברס אל-ג'אשנכיר נתפס והוצא להורג ב-1310.

בריגדת מרדה

בריגדת מרדה (בערבית: تيار المردة) הייתה מיליציה מארונית בזמן מלחמת האזרחים בלבנון. היא נקראה על שם לוחמי מרדה שפעלו בראשית ימי הביניים. בשיאה מנתה המיליציה כ-5,000 חברים. כוח צבאי זה היה המיליציה האישית של סולימאן פרנג'יה - נשיא לבנון בעת פרוץ מלחמת האזרחים. המיליציה כונתה גם צבא השחרור של זע'רתא, על שם עיר הולדתו של פרנג'יה. במהלך מלחמת האזרחים הייתה זע'רתא מעוז הנוצרים בלבנון וחזית הלחימה במוסלמים ובכוחות אש"ף שמעוזם היה בטריפולי השכנה.

בתחילה חברה בריגדת מרדה לכתאיב - הפלנגות הנוצריות, אך בשנת 1978 חל קרע בין התנועות, על רקע הקשרים של משפחת ג'ומאייל עם ישראל וגביית דמי חסות. מקורות לבנוניים טוענים שחולייה של הפלנגות, בהנהגת סמיר ג'עג'ע ואלי חובייקה, תקפה את בית הקיץ של טוני פרנג'יה (ככל הנראה בהוראת בשיר ג'ומאייל) ואנשיהם ניסו להשתלט על עיירת הקיט אהדן הסמוכה. טוני ומשפחתו נרצחו, ועוד 35 גברים, נשים וטף. בעקבות האירוע אימצה משפחת פרנג'יה קו פרו-סורי והפסיקה להשתתף בפגישות עם החזית הלבנונית.

לאחר הרצח נשארה בריגדת מרדה כוח עצמאי ולא חברה לכוחות הלבנוניים, והיא זוכה לתמיכה עד היום. שרידיה משמשים היום ככוח האישי של בנו של טוני פרנג'יה, סולימאן, ומרבית תומכיה דווקא מוסלמים שיעים ולא נוצרים.

הלגיון הערבי

הלגיון הערבי (באנגלית: Arab Legion, בערבית: الفيلق العربي; תעתיק מדויק: אלפילק אלערבּי) היה חטיבה צבאית שהקימו קצינים בריטים באמירות עבר הירדן בשנת 1921.

המאפיה הסיציליאנית

המאפיה הסיציליאנית, או בשמה המקומי ה"קוזה נוסטרה" (Cosa Nostra, מילולית: "העניין שלנו"), היא סינדיקט פשע מאורגן שמקורו ובסיסו בסיציליה שבאיטליה.

תחת שמה של המאפיה הסיציליאנית מאוגדות קבוצות פשע רבות החולקות מבנה ארגוני משותף, פירמידלי בעיקרו, וכללי התנהגות. כל קבוצה, בדרך כלל משפחה-חמולה הנקראת בסיציליאנית "קוסקה", טוענת לריבונות על שטח גאוגרפי מסוים, בדרך כלל כפר או עיירה או שכונה של עיר גדולה, עליהם היא פורשת את חסותה. בראשית דרכה הנחה את פעילות המאפיה העיקרון של לקיחת החוק לידיים, כחלופה למערכת אכיפת החוק הממוסדת, שנתפסה בעיני רבים מן האזרחים כמושחתת או לא יעילה.

פעילויות הליבה של המאפיה הן גביית דמי חסות, בוררות בסכסוכים בין עבריינים, וארגון עסקאות והסכמים בלתי חוקיים ופיקוח על ביצועם.

לאחר עליית מוסוליני לשלטון, הוא ראה בחומרה את קיומה של המאפיה הסיציליאנית כמדינה בתוך מדינה. כדי להילחם בתופעה מינה את צ'זארה מורי למושל סיציליה, כשהוא מורה לו לשים קץ לתופעה בכל אמצעי אפשרי. הצלחה בולטת של מורי במאבק ב"קוזה נוסטרה" הייתה לכידתו של "דון ויטו" והצלחתו להוציא מפיו הודאה כי עמד בראש המאפיה הסיציליאנית. הלחץ שהפעיל מורי על ראשי המאפיה גרם להגירתם של רבים מהם, בהם בכירים, אל מחוץ למדינה. בעקבות גלי ההגירה מאיטליה, התפשטה ה"קוזה נוסטרה" למדינות אחרות, ובהן ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. פושעים יוצאי סיציליה היו גורם חשוב ביצירת המאפיה האמריקנית, שחבריה מתייחסים אליה לעיתים כ"קוזה נוסטרה".

מקור חשוב להיסטוריה של ראשית המאפיה הסיציליאנית הוא מחקרם של הסנטור והברון היהודי-איטלקי ליאופולדו פרנקטי, והמדינאי והסוציולוג האיטלקי ממוצא יהודי, שכיהן גם כראש ממשלת איטליה, סידני סונינו בשם "סיציליה בשנת 1876" (La Sicilia nel 1876), שראה אור בשנת 1877.

המלחמה הברברית הראשונה

המלחמה הַבֶּרְבֶּרִית הראשונה (1801-1805), הנקראת גם "מלחמת טריפולי", הייתה הראשונה בין שתי מלחמות שניהלה ארצות הברית נגד המדינות הברבריות בחוף המערבי של צפון אפריקה. הסיבה ליציאתה למלחמה הייתה התקפותיהם של שודדי-ים, שיצאו בפקודת שליטי טריפוליטניה, אלג'יריה ומרוקו, על אוניות סוחר אמריקאיות שפקדו את הים התיכון. הייתה זו המלחמה הראשונה שערכו האמריקאים מחוץ לגבולות ארצם, והיא בעלת חשיבות במורשת הקרב של הנחתים ושל הצי האמריקאי. המלחמה הסתיימה בחוזה שלום בו שליט טריפוליטניה התחייב להימנע מלפגוע בספינות ומלחים אמריקאים ונערכו חילופי שבויים.

העולם התחתון

העולם התחתון הוא כינוי מקובל למרחב חברתי אשר בו פועלים קבוצות של אנשים ללא מרות החוק הקיים בסביבתם. אין לו גבולות ברורים אך יש לו קווי אופי עם מאפיינים ידועים, והקודים הפועלים בו אינם תואמים את הנורמות המקובלות, והם מתנגשים עם החוק והסדר. בעולם התחתון פועלים כנופיות פשע, אנשי מאפיה, ואנשים אשר מאמצים דפוסי פעולה עברייניים. דמויות מהעולם התחתון שימשו מאז ומתמיד יוצרים בתחומי הספרות והקולנוע במדינות רבות בעולם.

חסות

האם התכוונתם ל...

יאקוזה

יאקוזה (ביפנית: ヤクザ או やくざ), או גוקודו (極道), עם מספר המזוהה עימם (893), הוא ארגון הפשע המסורתי של יפן. המשטרה היפנית והתקשורת, בהנחיית המשטרה, קוראים לחברי הארגון בּוֹריוֹקוּדָן (暴力団; קבוצה אלימה), והחברים מכנים עצמם נינקיו דנטאי (仁侠団体; ארגון אבירי). היאקוזה ידועים לשמצה בשל קודי ההתנהגות שלהם וארגונם. היאקוזה תופסים מקום מכובד בעולם הקולנוע היפני, ולפי הערכות המשטרה חברים בארגון למעלה ממאה אלף חברים (נכון לאפריל 2016).

כלכלת ממלכת ירושלים

הכלכלה בממלכת ירושלים שהתקיימה באמצע ימי הביניים התבססה על מספר ענפים עיקריים. חקלאות הייתה הענף הוותיק, החשוב והבטוח ביותר להשקעה, אם כי רווחים מהחקלאות היו קטנים יותר מהרווחים שהעניק המסחר. הגידולים העיקריים היו חיטה, זית וגפן. ענף חשוב אחר של הכלכלה הצלבנית היה סחר חוץ ופנים. לצד ההכנסה מחקלאות ומסחר נהנתה הממלכה מגביית מסי מעבר מעולי הרגל לחאג' המוסלמים כששלטה בנסיכות עבר הירדן (עד התבוסה בקרב קרני חיטין ב-1187). לצד גביית מסי המעבר גבו הצלבנים דמי חסות מכמה אמירויות מוסלמיות בשיאה של הממלכה. גם רועי צאן נוודים שילמו מיסים תמורת השימוש במרעה.

לצד ההכנסה מפעולות כלכליות ומגביית מיסים נהנתה הממלכה מתרומות בכסף ובשווה כסף מאירופה. התרומות הכספיות באו כתרומה אישית וגם בצורת מס ששילמו האירופאים במצוות האפיפיור. תרומה אחרת הייתה שיכון חילות מצב בעריה של הממלכה על חשבון השליטים האירופים.

מאפיה

המאפיה (מסיציליאנית: Mafia) היא ארגון העוסק בפשע מאורגן אשר התפתח במאה ה-19 בסיציליה כארגון עממי המבוסס על קודים של כבוד שנלחם בשחיתות של השלטון המקומי המחובר לשלטון זר. משמש גם ככינוי לארגוני פשע במדינות שונות, מהם בעלי זיקה ליוצאי איטליה ומהם חסרי זיקה כזו. חבר במאפיה נקרא מאפיוזו (בעברית: מאפיונר), או גנגסטר (מן המילה gang - כנופיה).

משתף פעולה

"משתף פעולה" (בראשי תיבות: משת"פ) הוא אדם המסייע לשלטון זר השולט בארצו. משתפי פעולה נחשבים לבוגדים בעמם.

במרבית המקרים שבהם נכבשו שטחים או מדינות על ידי מדינה אחרת, נעזרו הכובשים במשתפי פעולה מקומיים על-מנת לשלוט באוכלוסייה שנכבשה. כך היה באירופה שנכבשה על ידי הנאצים ובמקומות רבים אחרים.

על פי האמנות הבינלאומיות, חל איסור על גיוס משתפי פעולה בקרב אוכלוסייה אזרחית.

שיתוף פעולה קיצוני עם הנאצים התקיים בצרפת של וישי, שבה הוקמה ממשלת בובות של משתפי פעולה, שבראשה עמד המרשל אנרי פיליפ פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה, ובנורווגיה תחת שלטון ממשלת הבובות של וידקון קוויזלינג שעוד לפני כן הנהיג מפלגה פרו-נאצית שולית בנורווגיה. לאחר תום המלחמה שמו של קוויזלינג הפך לשם נרדף לאדם המשתף פעולה עם אויבי עמו: המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, לאנדריי ולאסוב ברוסיה ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).

בשטחי יש"ע נעזר השב"כ במשתפי פעולה מקרב הפלסטינים לשם קבלת מידע מודיעיני. משתפי פעולה רבים נרצחו על ידי בני עמם לאחר שנחשפו, או אפילו נחשדו. עם הקמתה של הרשות הפלסטינית פעל השב"כ להעברת משתפי פעולה רבים אל מחוץ לשטחים שהועברו לשליטת הרשות, על-מנת להגן על חייהם. אלו שנשארו, ואחרים שרק נחשדו, נאסרו ונחקרו בעינויים בבתי כלא של הרשות. לא אחת, 'האשמה' כזו שמשה להסרת מתנגדים או מתחרים של הרשות, מהדרך. במבצע חומת מגן, צה"ל שחרר מבית כלא ברמאללה 40 אסירים שהוחזקו שם באשמת שיתוף פעולה. ביניהם נמנו גם: עיתונאים ובלוגרים שביקרו את הרשות, בעלי עסקים שסירבו לשלם דמי חסות ועוד.

נסיכות מוסקבה

נסיכות מוסקבה (ברוסית: Княжество московское), אשר נודעה גם בשם הנסיכות הגדולה של מוסקבה (ברוסית: Великое княжество Московское), הייתה ישות פוליטית רוסית בימי הביניים אשר מרכזה במוסקבה. הנסיכות והתקיימה בין השנים 1263 והפכה לממלכה בשנת 1547 בעת שלטונו של איוון האיום שהוכתר לצאר הרוסי הראשון ומאותה עת החלה תקופת רוסיה הצארית.

עיזאת חאמד

עיזאת חאמד (בערבית: عزت حماد; נולד ב־1966 ביפו) הוא עבריין ערבי־ישראלי הנחשב לראש ארגון פשע שמרכזו ביפו.

חאמד נולד ב־1966, בן שביעי למשפחה של 11 ילדים. בבגרותו עבד חאמד בסנדלריה בעיר. אחיו של חאמד התחתן עם בת משפחת עאשור, אך כאשר האשה החליטה להתגרש ממנו בתחילת שנות ה־90, פרץ סכסוך חריף בין שתי המשפחות. במהלך השנים נרצחו יותר מעשרה בני אדם על רקע סכסוך זה, ביניהם ארבעה מאחיו של חאמד. בתחילת שנות ה־90 נעצר חאמד באשמת ניסיון רצח ונידון ל־12 שנות מאסר, אותם סיים לרצות בשנת 2004.

בראשית 2006 נעצר חאמד יחד עם ארבעה אנשים הנחשבים לחברי ארגון הפשיעה שלו, באשמת סחיטה, איומים, ניסיון רצח ורצח של חמאד דקה, רצח שבוצע בעקבות ניסיון חטיפה שהסתבך, בעקבות סכסוך עסקי בין בעל מסעדה ביפו וסוחר דגים מעזה. עם זאת, בשל סירוב הפרקליטות לחשוף את מקורותיה המודיעינים, נערכה עם חאמד ואנשיו עסקת טיעון במסגרתה הורשע חאמד רק בחטיפה, ונידון לשלוש שנות מאסר.

בראשית 2011 נעצר חאמד שוב באשמת סחיטת דמי חסות רחבת היקף, ניסיונות רצח והטמנת מטעני חבלה, וזאת כחלק מגל מעצרים של עשרות חשודים במעשי פשיעה.

פשיעה חקלאית בישראל

פשיעה חקלאית היא מכלול העברות המבוצעות בהקשר לחקלאות, כדוגמת גניבה ושוד של בעלי חיים, יבולים וציוד חקלאי, פגיעה במטעים, בשדות, ברכוש חקלאי ובגדרות שטחי המרעה, הריגת בעלי חיים, הצתת שדות, מזון לבעלי חיים וציוד חקלאי, הרעלת מקורות מים וסחיטה באיומים של חקלאים, בוקרים ונוקדים לתשלום דמי חסות. לעיתים נעשה שימוש במונח טרור חקלאי, כאשר יש יסוד להאמין שהפשע בוצע ממניע לאומני.

חקלאות וגידול בעלי חיים במרעה נעשית בשטחים פתוחים בהיקף גדול, ומתאפיינת בצורך להשארת רכוש יקר בשטח לעיתים, כדוגמת יבולים שנקצרו, עדרי בעלי חיים, ומזון לבעלי חיים. מאפיינים אלו מקשים על הגנה מפני עבריינים, בניגוד לבתי מגורים, משרדים ומפעלים, שהם על פי רוב מתחמים ומבנים סגורים.

פשע מאורגן

פשע מאורגן הוא ארגון מסודר והיררכי אשר נועד לעסוק בפעילות עבריינית ובדרך כלל במטרת רווח כספי. החוק האמריקני מגדיר פשע מאורגן כ"פעילויות הלא-חוקיות של... התארגנויות מסודרות וממושמעות". ארגוני פשע מסוימים כמו למשל ארגוני טרור, מונעים מסיבות פוליטיות. מאפיה היא ארגון פשע שהמניע הראשי שלו הוא רווח. כנופיות לעיתים הופכות ל"ממושמעות" מספיק כדי להיחשב "מאורגנות".

קאמורה

הקאמורה (Camorra; בהגייה נאפוליטנית: [kaˈmorrə] בהגייה איטלקית: [kaˈmɔrra]) היא סוג של מאפיה איטלקית, ארגון פשע או אגודה חשאית, שמקורו באזור קמפניה ובירתו נאפולי.

ראשיתו של הארגון, מן הוותיקים והגדולים באיטליה, עוד במאה ה-16. בניגוד למבנה הפירמידלי שהתאפיינה בו המאפיה הסיציליאנית, ה"קוזה נוסטרה", המבנה הארגוני של הקאמורה ניתן לתיאור כמבנה אופקי; כתוצאה מכך נוטות קבוצות של הקאמורה לפעול בנפרד זו מזו.

השימוש הרשמי הראשון במילה במשמעותה הנוכחית מוכר מצו מלכותי משנת 1735 שאישר את הקמתם של שמונה בתי הימורים בנאפולי. סבורים כי מקור המילה בהלחם בסיסים של "קאפו" – "בוס", ומשחק הרחוב הנאפוליטני "מורה" , שבו שולפים שני אנשים את ידיהם בו-זמנית, בעוד קהל המהמרים המתקהל סביבם מהמר על מספרן הכולל של אצבעות השחקנים השלופות (גרסה מורכבת קמעה של משחק "זוג או פרט"). בשל אופיו, נאסר המשחק בידי השלטונות, והחלו מתארגנות קבוצות שתבעו דמי חסות תמורת שמירה על הנאספים ומארגני ההימורים מפני המשטרה.

הקאמורה, כארגון גדול ובעל כוח, נולדה לתוך הכאוס השלטוני של מפנה המאה ה-19, בעקבות המהפכה הצרפתית. מאז הסתעפה פעילות הקבוצות השונות המרכיבות אותה, ורמת השפעתה של הקאמורה על המערכת הפוליטית ידעה עליות ומורדות.

בשנת 1983 העריכו רשויות אכיפת החוק האיטלקיות כי קיימות רק כתריסר חמולות של הקאמורה. ב-1987 עלה מספרן ל-26, ודו"ח אחר מ-1988 דיווח על 32 חמולות קאמורה. מעריכים כי קיימות למעלה מ-100 משפחות קאמורה וקרוב ל-7,000 חברים בנאפולי ובסביבתה הקרובה. רוברטו סביאנו, עיתונאי חוקר ומחבר הספר "קאמורה - המאפיה של נאפולי", סבור כי הרשת המאורגנת של חמולות הקאמורה מגמדת את המאפיה הסיציליאנית, את נדראנגטה ואת שאר ארגוני הפשע של דרום איטליה – הן במספר חבריה ובאלימותה האכזרית והן בהיקף השפעתה הכלכלית.

שנות ה-90 של המאה ה-10

שנות ה-90 של המאה ה-10 היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-10, החלו ב־1 בינואר 990 והסתיימו ב־31 בדצמבר 999.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.